ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קמא
קמא
והנה כבר הבאתי מדברי חכמינו ז"ל ומספרי הקדמונים מה שכתבו טעמים נשגבים על ההכרח שמוכרח שיהיה בזמן הגלות ישראל שומרי תורה ומצות בחו"ל. והרמב"ן כתב שבזה תלוי ההבטחה של לא מאסתים לכלותם, ועכשיו יש טעם נוסף בעונותינו הרבים, כי המלוכה שמה בארץ ישראל מעבירים על הדת רבי רבבות נפשות בכל אופן ואופן עד קצה האחרון, אלא שבעיירות מקומות הגלוים לעין כל, עדיין נסוגים אחור מלבצע זממם, וזה מחמת המורא מאימת העולם, כי נצרכים המה לתמיכת העולם בכמה ענינים, ובודאי שאילו לא היו שומרי תורה ומצות בעולם אלא בארץ ישראל בלבד, לא היה להם שום פחד, כי הדרים בארץ ישראל המה תחת ממשלתם ובידם המשטרה וצבא ההגנה וכל הכוחות לעשות עמהם כחפץ לבבם, אבל מתייראים שלא יהיה צעקה בחו"ל ויזיק להם. ואלו היה הרבה שומרי תורה ומצות בחו"ל, בודאי היה מועיל הרבה יותר, שהיו נמנעים מלהעביר על הדת כל כך. אבל גם זה המעט שיש תהלה לאל יתברך עדיין שומרי תורה ומצות בחו"ל, יש להם מזה אימה שלא לעשות הכל במהירות, וזה ברור. ואם ח"ו היו נוסעים כל שומרי תורה ומצות שבעולם לארץ ישראל ולא היה בחו"ל כלל מי שיצטער על חורבן הדת ולהודיע צערן של יראי ה' שבארץ ישראל ברבים, ממי היה להם ליפחד, כי אף אם יתאספו כל יראי ה' מהעולם לארץ ישראל עדיין יהיו מיעוטא דמיעוטא בתכלית המיעוט נגד החופשים המרובין, עדיין יהיה שמה בידם לעשות הכל בכל תוקף ועוז והכרח גדול שיהיו לעת כזאת שומרי תורה ומצות גם בחו"ל יותר מבשנים קדמוניות.
גם הנה אמרו חכמינו ז"ל בגמ' (פסחים פז:), אמר ההוא מינא לר' חנינא, אנן מעלינן מינייכו. כתיב בכו (מל"א יא, טז), כי ששת חדשים ישב שם וגו' ואלו אנן איתנייכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי. אמר ליה, רצונך יטפל לך תלמיד אחד, נטפל ליה רבי אושעיא, אמר ליה, משום דלא ידעיתו היכי תעבדו, אכלינן כולהו, ליתנייהו גבייכו. מאי דאיכא גבייכו, קרי לכו מלכות קטיעא. אמר ליה, גפא דרומאי, בהא נחתינן ובהא סלקינן. ופירש רש"י ז"ל, במחשבה זו אנו עסוקין תמיד. וכעין זה הוא גם בלשון הגמרא (עבודה זרה י:) דלא יכלת להו לכולהו. ומבואר בזה שהעידו חכמינו ז"ל שאילו היו ישראל כולם תחת מלכות אחת, חס ושלום היתה אותה הממשלה מכלה אותם חלילה, אלא מחמת שיש מישראל גם במדינות אחרות שאינו יכול להם, הוא לו לבושה וחרפה אם אין במדינתם מה שיש במדינות אחרות, דקרי ליה מלכות קטיעא, ומחמת אותה הבושה מונעת את עצמה מלעשות חפץ הלב.
ואל תתמה על זה, שכן מבואר בדברי הרמב"ם (פירוש המשנה פרק חלק מ"א) וזה לשונו, הרבה בני אדם מתרחקים מן הגדול שבתענוגי הגוף מיראתו שתשיגהו מזה חרפה ובושה מבני אדם, או לפי שמבקש שיהיה לו שם טוב. וכתב החובת הלבבות (שער הבחינה פרק ה') על מדת הבושה, שהרבה תועלתה ותקנתה, ולולא היא לא היו מאכסנים אכסנאי, ולא מקיימים דבר, ולא ממלאים משאל, ולא גומלים חסד, ומתרחקים מן הרע בשום דבר וכו' רוב בני אדם לא היו מכבדים אבותם, לולא הבושת, כל שכן זולתם. ולא היו משיבין אבידה, ולא היו נמנעים מעבירה וכו' יעיי"ש שהאריך. וככה העידו חכמינו ז"ל על שנאת האומות לישראל, שאך בשביל בושה זו שיהיה מישראל במדינה אחרת מה שאין במדינתם, נמנעים לעשות תאות לבם. ושר של רומי הודה בזה בשבועה, שבמחשבה זו עוסקים תמיד. ואם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר הוא, שזהו למושלי ישראל לבושה וחרפה גדולה אם יש במדינות אחרות שומרי תורה ומצות בלי שום מפריע, ושמה בארץ ישראל שמכונה המלוכה בשם ישראל ח"ו, יעברו על הדת כולו בכל מקומות מושבותיהם. ובפרט שמלבד הבושה יש גם יראה שיזיק להם אותה הבושה בכל הענינים, כי נצרכים המה למדינות חו"ל בכל הענינים כנודע, לא כאשר האומות. אבל אם ח"ו יהיו כל ישראל כיום תחת ידיהם, אין ספק שיש ליפחד ממה שאמרו בגמ' אלו היו כל ישראל תחת ממשלה אחת.