ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קלג

קלג

וזאת תורת העולה מכל המקובץ סיומא דפסקא בקצרה סדרתית על שלש עשרה עיקרים כעיקרי האמונה והמדות שניתנו לישראל, והקורא הנעים אשר שם לבו לדבר ה' להכיר האמת ולקבלו ממי שאמרו יוכל להבין עוד בזה דבר מתוך דבר, תן לחכם ויחכם עוד:

א) מי שהוא צדיק תמים ומקיים כל התורה כולה ואינו עובר על שום דבר ח"ו, הוא לו לזכות גדול אם יושב בא"י עד אין לשער, אף לדעת הפוסקים שאין מצוה בעיקר הישוב בא"י אבל כל התורה ומצות שעושה בא"י חשובין הרבה יתר בכפלים ע"י שהוא במקום הקודש בא"י, ולכן חשובה ישיבת א"י ככל התו"כ אף להסוברין שאין מצוה בעיקר הישוב יען שכל התורה ומצות שעושה שם חשובין הרבה יותר אף בזה"ז. וכבר ביארתי דלפענ"ד כו"ע מודי בזה אף הר"ח ז"ל ואין חולק בזה אלא לדעת הר"ח כיון דרובא דרובא נכשלין אין זה מצוה לסתם בני אדם ואין לבי"ד לעשות מעשה כפי' אף בהך דינא דהכל מעלין, אבל העומדין שם בנסיונות ואין עושין שם עבירה כש"כ דחשיבי טפי ואין קץ למתן שכרן ויהא חלקי עם עובדי השי"ת באמת בא"י.

ב) כמו שגדלה מעלת המקיימין כהת"כ בא"י כמו כן לעומת זה גדלה האסוןרע ומר ר"ל לעוברי עהבירות ח"ו בא"י דכמו שהמצות חשובין יותר בא"י כמו כן העבירות חמורין שם יותר, וכמו שאצל המקיימין כהת"כ שקולה ישיבת א"י ככל התו"כ מאותו הטעם אצל העוברי עבירה ר"ל שקולה ישיבת א"י ככל העבירות שבתורה, וגם בזה אין שום פלוגתא, שגם החרדים והשלה'ק שהפליגו מאוד בחשיבת ישיבת א"י והביאו שיטת הרמב"ן מ"מ כתבו שעל העוברי עבירה שם עליהם נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי ויושלכו מא"י ככלבים ולעתיד ינערם הקב"ה מן הארץ, והביאו חומר הענין של עוברי עבירה בא"י גם מהרמב"ן בעצמו ואין חולק בדבר זה. ובפנים ביארתי שמלבד חור הענין שמטמאין את הארץ ומעכבים את הגאולה ועונשם קשה ר"ל גם אין מקיימין מצות ישוב א"י דבכה"ג דרשינן טעמא דקרא דאף לדעת הרמב"ן לא אמרה התוה"ק לישב בא"י אלא המקיימין כהתו"כ אבל הפחד גדול הוא שלא הזכירו בזה החרדים והשלה"ק עוברי עבירות החמורות ר"ל כמו חילול שבת או אכילת נו"ט וכדומה כי לא דברה תורה במתים כמ"ש הפנ"י אלא הזכירו מהיושבים בסעודת מרעים ואינם שמים ללבם כי המה בהיכל ד' וכדומה עבירות שאדם דש בעקביו ועליהם קראו את המקרא הזה ותבואו ותטמאו את ארצי שיושלכו מן הארץ. וכן הוא בתשובת מהר"ם שבכלבו ויעב"ץ שמדברים מעבירות כאילו ששכיחים גם בשומרי תורה ומצות והרבה יש מעבירות שאדם דש בעקביו וחמורים הם לפני הקב"ה וקשה לידע בסתם בני אדם מי שזכיותיו מרובין על עונותיו. ובפנים הבאתי מדברי הראשונים שהמחניף לרשעים מטמא את הארץ שכן הוא בקרא. ובתשובת מהר"ם שבכלבו כתב כן על המתקוטט בא"י במקום שאין צריך להתקוטט. גם הבאתי מדברי האוה"ח הק' שאף המקיימים כהתו"כ בא"י מ"מ אם אינם מוחים שם בעוברי עבירה כדין, הארץ מקיאה אותם. ולשון החרדים במל"ת פ' ד' סי' מ"ג מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב ומושכי העון, הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם ועובר בלאו שנאמר ולא תשא עליו חטא. ושוב ראיתי שכבר מבואר לשון זה בשערי תשובה לר"י שער שלישי סי' נ"ט. ובתשו' מהר"ם שבכלבו ובשלה"ק כתבו שלהחוטאין בא"י היא ארץ אוכלת יושביה. וכבר העתקתי לעיל מס' שערי צדק גודל החומרא שהחמירו על תושבי הארץ. כללו של דבר הענין חמור מאוד, ולא מצינו קצוב בפוסקים עד כמה יגיע הזהירות והי"ש שיהיה ראוי לדור באה"ק אלא הזהירו בזהירות וי"ש מרובה, ובאמת א"א ליתן בזה גבול קצוב כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב וקשה בזה לייעץ וליתן עצה לשום אדם, בפרט בדור הזה וא"א לידע מטמנותיו של חבירו מצב בחי' נפשו בי"ש ויראת חטא, ובפרט שבזמן הגלות אנחנו לא נדע מי שצריך להיות בא"י ומי שצריך להיות בחו"ל כאשר הארכתי למעלה, ואין בידינו אלא להשיב לכל שואל בזה שדעת הפוסקים הוא שהכל לפי מה שהוא אדם, וידע אינש בנפשיה, ואם כוונתו לשמים ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.

ג) במקום רשעים בוודאי אין לדור בא"י כמ"ש הרמב"ם בה' דיעות שעלול להיות נמשך אחרי האנשים שדר ביניהם וכמ"ש התה"ד סי' פ"ח שאם יש בא"י רשעים המבלבלים מתורה ומצות יש למנוע מלישב שמה והכל מביאים דברי התה"ד האלו להלכה אף המפליגים מאוד במות ישוב א"י ואין שום חולק עליו בזה, ובפרט במקום שיש מינים שאני מינות דמשכי. וביארתי בפנים דממה שאמרו בגמ' לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה גוים, מלשון אפי' מבואר שזה דווקא ברובה גוים אבל ברובה מינים בוודאי דאין לדור בא"י, ואין הספק שכתבתי לעיל בענין ישוב א"י אלא אם יש לו מקום דירה בין אנשים כשרים ויראי ה' שומרי התורה והמצות, לא זולת.

ד) אם אין לו פרנסה מוכנת בא"י אין לו ליסע לשם דעניות מעברת על דעתו ועל דעת קונו וזה כתב גם המעיל צדקה שהפליג בחיוב לעלות לא"י יותר מכל הפוסקים כאשר הבאתי לעיל ואעפי"כ כתב שצריך בתחלה תנאי א' שיש לו שם מקום מוכן ומזומן לפרנסה בריוח והביא כן מדברי הראשונים ז"ל וכתב עוד אח"כ שאלו הנוסעים לא"י וצריכים עי"כ להתפרנס מן הצדקה ואולי היו בחו"ל היו יכולים להתפרנס ממעשה ידיהם לא טוב עושין כי גדול הנהנה מיגיע כפו, והסכים עמו החת"ס. גם הבאתי לעיל העתק ממכתב קדשו של הרה"ק רמ"מ מוויטעבסק זלה"ה שהזהיר טובא לבל יבואו לא"י אם אין להם פרנסה בטוחה כך וכך לשנה, ומי כמוהו מורה.

ה) בדין אם יש חיוב לעלות לא"י לכאורה תלוי בפלוגתא של הרמב"ן ושאר ראשונים דלדעת הרמב"ן שיש חיוב מ"ע דאורייתא להתיישב בא"י מקרא דוישבתם בה יש חיוב לעלות לא"י דקרא נאמר לכל ישראל אולם שארי הראשונים דסברי שאין מ"ע בישיבת א"י אלא שאם הוא שמה נתחייב במצות התלוית בארץ אבל כשהוא בחו"ל לא נתחייב עדיין כלל ומצד הדין בבי"ד של מטה א"צ בשום מצוה להביא עצמו לידי חיוב טרם שנתחייב אלא גם מה שאמרו בגמ' דבעידן ריתחא ענשינן בידי שמים על מה שלא הביא עצמו לידי חיוב יש הרבה פוסקים שסוברים שאין זה אלא במצות ציצית בשביל שיש בו זכירת כל המצות גם אפי' הסוברים שגם בכל המצות הוא כן מ"מ י"ל שאין זה אלא אם יוכל במקומו ובעירו להביא עצמו לידי חיוב אבל לא כשצריך ליסע למרחקים דרך ימים והנהרות, והנש"א מסתפק אף במצוה שנתחייב בה כגון שופר ולולב אם צריך ליסע עבור המצוה מעיר לעיר ורצה לחלק בין היכא דאזיל ואתי ביומיה או לאו ומכש"כ במצוה שלא נתחייב עדיין ליסע למרחקים עוד יש צדדים בזה ועכ"פ הוא לכאורה פלוגתא בין הרמב"ן לשאר הראשונים, אמנם אחר העיון א"א לומר גם לדעת הרמב"ן שיהיה בזמן הגלות חיוב לעלות לא"י שהרי א"א להכחיש גזירת הגלות המבואר בקרא ובדברי חכז"ל בכ"מ שההכרח שיהיו ישראל מפוזרין בד' כנפות הארץ עד ביאת המשיח ואך מלך המשיח יגיד להם שיצאו ידי חובת הגלות והארכתי בביאור דבר זה בפנים. גם בדברי הרמב"ן עצמו מבואר בכ"מ שהגלות הוא הכרח מאתו ית"ש וא"כ א"א שיהיה בזמן הגלות חיוב לעלות לא"י דכיון שרוב ישראל צריכין להיות מפוזר ומפורד בכל רוחות הארץ א"א לידע על מי להטיל החיוב לעלת לא"י וביארתי בפנים דברי הרמב"ן ז"ל בעזהי"ת בדברים נכונים וברורים שאין כוונתו ז"ל כמ"ש שישיבת א"י היא מצוה קבועה לדורות אף בזמן הגלות אלא שהזוכים לישב שמה בא"י מקיימים המצוה אבל אין חיוב לעלות לא"י מחמת גזירת הגלות ונתבאר זה בפנים באריכות ונמצא שהכל מודים שעבור שגזרה חכמתו ית"ש להיות ישראל בכל העולם עד זמן הגאולה ע"כ בטל החיוב לעלות לא"י במשך זמן הגלות אלא שהזוכים לישב שמה בא"י יש להם זכיה גדולה אבל גם היושבים בגולה מקיימין בזה רצון הבורא ב"ה מחמת טעמים ותיקונים גדולים שאמרו בזה חכז"ל ושאר ספרי קודש וכולם עושים רצון קונם אלא אלו ואלו צריכים שיהיה דעתם לש"ש לקיים שליחותם שנשלחו מהשגחה העליונה.

ו) האומרים שכל ישראל יסעו לא"י בזמן הגלות טרם ביאת המשיח זהו דברי מינות ואפיקורסות ר"ל שכופרים בגזירת הגלות שבכמה קראי ובכל דברי חכז"ל והכ' אומר ושבת עד ה' אלוקיך שזה קאי על התשובה שיהיה בזמן המשיח כמ"ש הרמב"ם ואחריו כתיב ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה כי הקב"ה הפיץ את ישראל בכל המעים עד אחר התשובה שיהיה בזמן ביאת המשיח ואך מלך המשיח יעשה קבוץ גליות הוא ולא אחר, וכבר הארכתי בזה בדברים ברורים, והמאמין בהשי"ת ובתוה'ק ובדברי חכז"ל א"א שיאמר נגד זה. גם יש בדיבורים כאלו ענין השתדלות שיבואו כל ישראל לא"י והוי בכלל עליה בחומה שמושבעין עליה בשבועה חמורה ואין היתר אלא ליחידים לעלות ולהשתוקק להיות מן הזוכים לבוא לא"י אבל חלילה לנו לעקור האמונה זו מן הלב שהקב"ה עם א"א ביררו את הגליות לטובת ישראל ולטובת העולם עד עת קץ וזה קיומו של עולם וחלילה לנו להרהר אחר מדותיו ית"ש, וכבר הארכתי בזה בפנים, והמבין יבין.

ז) בענין האיסור המבואר בגמ' שלא לצאת מא"י לחו"ל היא מבוכה גדולה, שהרי"ף העתיק מימרות אלו אבל הרא"ש והטושו"ע השמיטו כל אלו המימרות ואין זכר למו וכבר הארכתי דנראה מזה שסבירא להו שאין זה אלא בזמן שישראל שרוין על אדמתם כמו שלמדו מקרא דאלימלך ולשיטת ר"ח בלא"ה נראה כן כמו שהארכתי למעלה, והרבה פוסקים שמחמת שיטת ר"ח הוי גם הך דינא דהכל מעלין ספיקא לא נפקא וגוף האיסור אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרשב"ם הטעם בשביל שמפקיע א"ע מן המצות כי בחו"ל הוא פטור, וכבר נתבאר דאיסור הפקעה מן המצות להביא עצמו לידי פטור אינו אלא איסור דרבנן וא"כ אף אם נסתפק בדבר אינו אלא ספיקא דרבנן ואין בידינו להחמיר. ואולי גם לדעת הרמב"ן אין להורות איסור לצאת בזמן הגלות כיון שמבואר בקראי שהגלות הוא גזירה עד ביאת המשיח שיקבץ הגליות אלא שלדעת הרמב"ן היושבים שמה מקיימין מצוה, ורוב הראשונים אינם סוברים בזה כדעת הרמב"ן ז"ל כמו שנתבאר כ"ז למעלה בארוכה. ובכה"ג אמרו חז"ל היכא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, ובפרט דנראה הדברים שזה טעם השמטת הרא"ש והטוש"ע בזה בשביל דסבריא להו שאינו בזה"ז, ובלא"ה בעיקר ענין הישיבה בא"י כבר נתבאר שהכל הוא בזה לפי מה שהוא אדם, ואנחנו לא נדע תכונת נפשו של השואל והכ' אומר טובה הארץ מאוד מאוד אך בה' אל תמרודו ור"ל שזה ודאי שטובה הארץ מאוד אך תנאי יש בדבר אם בה' אל תמרודו כי להחוטא שמה אינו כן, כעין לשון הרשב"ם בפ' עקב עה"כ כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו' וז"ל שם כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרם אשר ע"כ לא נוכל לידע מטמנותיו של חבירו הטובה היא אם רעה ח"ו. וכבר הבאתי דעת גדולים וקדושים שחייבו לצאת מן הארץ מי שעלול לחטוא ח"ו. והעיקר הוא שגם מצד ההלכה אין בידינו להחמיר בכה"ג.

ח) מי שעוסק במצוה חשובה בחו"ל והוא באופן שאם יעלה לא"י יתבטל ממצוה זו אין לו ניסע לא"י להתבטל ממצוה שעוסק וכבר נתחייב בה עבור מצות התלויות בארץ שלא נתחייב בהם עדיין. גם אין ספק מוציא מידי ודאי כמו שהאריך בזה בשו"ת בית שלמה. גם כבר הורה זקן ק"ז זלה"ה במכתבו והעיד ששמע כן בפי' ממרן קוה"ק מלובלין זצוק"ל.

ט) נסיעה לא"י צריך להית דוקא לשמה לשם קדושה וטהרה אבל אם היא שלא לשמה בשביל תועלת ממון או כבוד ושאר ענינים טבעיים כיו"ב זה משתמש בקדושת הארץ לצרכו והוי כאותו שאמרו חכז"ל לדמות לבלשאצר שהשתמש בכלי קודש לצרכו, ועוד גרוע מהתם שבזה מלבד שאין מהראוי להשתמש עם הקודש בשביל צרכיו עוד ימשוך בזה הרבה עבירות שנעשים במקום הקודש שחמור מאוד, והארכתי בפנים בביאור דבר זה.

י) השולחים מעות לעניי א"י הלומדים שם תורה מתוך הדחק ויודעים בהם שיראים וחרדים הם לדבר ה' לעשות הכל כתורה וכהלכה ואינם מתחברים כלל לרשעים שאין להם חלק ונחלה עמהם לא מיניה ולא מקצתה, בזה ודאי מקיימין מצות ישוב א"י כתיקונו כי יש לו עי"ז חלק בתורה ומצות הנעשים שמה כיששכר וזבולון, וזהו מצות ישוב א"י התורה והמצות שנעשים שמה. וכבר כתבו כן הגדולים וקדושים שבדורות הקודמים. ובפרט לעתות בצרה שהיראים צריכים חיזוק רב להנצל מן הקמים עליהם, בפרט לתשב"ר המתנהגים ברוח ישראל סבא בהרחקה גמורה עד הקצה מכל מיני התחדשות שיש בו ארס המזיק ר"ל ואינם מקבלים שום תמיכה כלל ועיקר ממים הזידונים כמאה"כ ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המורה הטעם בזה שלפעמים הנאת משהו מהם יוכל להביאו לידי ע"ז ר"ל ומתאבקים בקיומם לשמור כרם ה' צבאות תשב"ר שעליהם העולם עומד אין ספק שהתומך בידם מקיים מצות ישוב א"י כראוי כי הן המה קיומו של א"י. וכבר אמרתי בזה הפי' בדברי חכז"ל שאמר ר"ט לר"ע שקנה לו עיר במעותיו במה שנתן המעות לשכר מלמדי תינוקות כיון שזה קיומו של העיר. וכן יעזרינו השי"ת עדכ"ש עד ביאת משיח צדקינו בב"א.

יא) גם כהן מותר עכשיו לצאת מא"י לחו"ל אף שגזרו חכז"ל טומאה על ארץ העמים מ"מ המהרש"ל והב"ח והפרישה והש"ך והטו"ז המה כולם בדעה אחת לדבר פשוט דלא שייך איסור זה בזמנינו שאין מקום מוחזק בטהרה גם בא"י, ואין נ"מ עכשיו לענין זה בין א"י לחו"ל, וכדאי המה לסמוך עליהם ק"ו במילתא דרבנן אף שלא בשעת הדחק. ולפי מה שנתבאר בפנים אין בזה פלוגתא, וקושיית השבו"י לא קשה מידי לפענ"ד כאשר הארכתי בפנים.

יב) לקנות בית או שדה מעכו"ם בא"י היא מצוה גדולה יותר מן העליה לא"י אף לדעת הסוברין שיש גם עכשיו מצוה בעליה לא"י וכמ"ש הריב"ש שאין להביא ראיה משם להתיר שבות בשביל העליה וכמו שהבאתי בפנים בטעמו ונימוקו ונתבאר עוד שהלאוין דלא ישבו בארצך ולא תחנם שלא ליתן להם חניה אלו הלאוין המה בודאי לאוין גמורים לכל הדעות אף בזמן הגלות דהטעם שכתב בקרא פן יחטיאו אותך לי זה שייך לעולם דאף לדעת הסוברין שאין שום מצוה וחיוב בעיקר הדירה בא"י בפרט בזמן הגלת אבל מ"מ כיון שעכ"פ דרים שם חלק מישראל והחטאים חמורים מאוד בא"י הרבה יותר מבחו"ל ולכן שייך הטעם המבואר בקרא דפן יחטיאו אותך לי דמטעם זה דעת הרמב"ם וסייעתו ששייך לאו זה אף בשאר אומות כיון דאיכא טעמא דפן יחטיאו וכמ"ש בס' יראים שנכלל בלאו זה כל המחטיאים, ונתבאר בפנים דלפי"ז כש"כ הוא ששייך לאו זה באפיקורסים ומטיאי הרבים שמישראל שעלולים יותר להחטיא את ישראל מהחמטיאים שבהגוים כמש"כ הרמב"ם ז"ל. וכל המסייעים לזה שיתישבו בא"י אפיקורסים ומחטיאים את הרבים עוברים על לאוין דאורייתא מלבד מה שגורמים רעות רבות וצרות נוראות במה שמוסיפין כח הטומאה בא"י, אוי לנו בעו"ה שככה הגיע בימינו שכ"כ התיישבו בא"י האפיקורסים ומחטיאי הרבים המחטיאים את כל העולם כולו והיא המעכבת את גאולתינו ופדות נפשינו, השי"ת ירחם עלינו במהרה ויוציאנו מאפילה לאורה בב"א.

יג) מי שרואים בו שאינו מתנהג כשורה מצוה גדולה להשתדל שיעזוב את א"י וילך לחו"ל כי בהמתנהגים כשורה ובצדיקים ועובדי השי"ת באמת לא נוכל לידע מי שצריך להיות בא"י ומי שצריך להיות בחו"ל כאשר הבאתי כמה טעמים המבוארים בדברי חכז"ל ובכל ספרן של צדיקים בטעמי גזירת הגלות ועוד כמה טעמיםכמוסים לפני יוצר בראשית למעלה מהשגתינו כידוע מפי סופרים וספרים אשר חמחמת אלה הטעמים היו רוב גדולי התורה וצדיקים וקדושים בחו"ל וכאו"א אך במקום שצריך להיות שמה הוא משלים את נפשו ועושה רצון קונו בשלימות ואך האלקים הוא היודע דרכם ומבין את מקומם ואנחנו לא נדע. אמנם זה ודאי שמי שאינו נוהג כשורה אסור לו לדרו בא"י ובזה אין שום ספק ומזקנים נתבונן מעשה רב שהובא בחרדים ובשלה"ק שגרשו א' מא"י מחמת עבירה שעשה בצינעה והיה זמן שהיתה תקנה באסיפת כל גדולי ישראל שבא"י לגרש מא"י בכל מיני רדיפות כל מי שהוא רווק אם הוא פחות מששים שנה, ולא פלוג אף אם לא נשמע עליו שום שמץ דופי אלא מהחשש שיש על רווק הדר בעיר אם אינו חטא. והנה אותה התקנה לא נתקיימה ואין להחמיר כ"כ בכה"ג אבל במי שיודעין בו שאינו מתנהג כשורה אין ספק שצריך להשתדל בכל אופן ואופן שילך מא"י וכבר נתבאר שאין זה דוקא בעבירות הידועים כמו חילול שבת ונו"ט וכדומה אלא אף עבירות שאדם דש בעקביו וחמורים מאוד לפני השי"ת כאשר נתבאר לעיל מטמאים בזה את הארץ, אלא שבעו"ה אין ידינו תקיפה ומאומה אין בידינו, אבל כל מי שיש לו קצת יכולת או השפעה באיזה דרך הן על יחיד או על רבים מהחוטאים החיוב להתאמץ בכל אופן ואופן להציל את ארצנו הקדושה מהחטאים בנפשותם המטמאים את הארץ והוא היזק נורא לכל ישראל הן בארץ ובחו"ל ומעכבים את הגאולה ר"ל, ואצ"ל העושים בהיפך שמסייעים להתיישב בא"י בעלי הבירות ר"ל גדול עונם מנשוא, והן המה המחריבי עולם ורעתם רבה עד לב השמים. השי"ת יצילנו מהם ומהמונם ויקרבנו לתורתו ועבודתו ית"ש וישמח את לבבינו בין עובדי השי"ת באמת עדי נזכה במהרה לקבל פני משיח צזקינו בקדושה ובטהרה בשמחה ובטוב לבב אכי"ר.