ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קכ
קכ
ומיושב לפי"ז ענינו של ר"ז שלא נסע לארץ ישראל עד שראה שערי בחלמא דאף שהיה לו השתוקקות עצומה לארץ ישראל ומסר נפשו ליסע דרך ימים ונהרות בלא מברא מ"מ כיון שמעיקר הדין אין לנו ציווי וחיוב בזה מחמת גזירת הגלות שאין בידינו לידע מי ומי ההולכים ואף הרמב"ן ז"ל ע"כ מודה לזה כאשר הארכתי למעלה ואין לנו על מה להשטן אלא על אבינו שבשמים שאם דעתו לש"ש המכין מצעדי גבר מדריכו בדרך האמת, אבל יחידי סגולה שדרכם למעלה מהשגתנו ואין סומכין בשום ספק שאפשר לטעות עד שיש להם גילוי דעת מן השמים ממתינין גם בזה על גילוי דעת מן השמים.
וכתב ק"ז הישמח משה זלה"ה בהפטרה לפ' ראה עה"כ וכל בניך למודי ה' וזלה"ק באמצע דבריו כי אם אמנם מעלת האדם הוא שהוא בעל בחירה בוחר במה שירצה אבל המעלה הגדולה שיביא את עצמו בבחירתו לגדר שיצא כמעט מן הבחירה ולא ירצה כ"א רצונו ית"ש ומזה יגיע למדריגה יותר גדולה דהיינו שיהיה דבוק כ"כ באלוקים עד שיורנו השי"ת בדרך יבחר ולא ידבר כ"א ברצון השי"ת מה שישים אלוקים בפיו ולא יתנועע כ"א ברצון השי"ת, ודבר זה עמוק מאוד עכ"ל הק'. ומקובלני מבית אבותי שק"ז זלה"ה אמר זה על עצמו שלא עשה שום תנועה עד שנאמר לו מן השמים לעשותו, וידענו כמה מעשיות מענינים שהיה משתוקק לעשותם אלא שלא עשאם עבור שלא נתגלה לו מן השמים לעשותם, ואינני רוצה להאריך פה בחיבור זה בסיפורי מעשיות ולא הבאתי זה אלא להעיר לצורך הענין. ובוודאי מה שהוא עיקר הלכה צריך לברר הכל עפ"י התורה, ותורה לא בשמים היא. אבל מה שאינו מעיקר הדין וההלכה הנה נודע שכל צדיק וצדיק יש לו דרך אחר בעבודת השי"ת, אלא שאנן יתמי דיתמי הגענו בעו"ה למה שאה"כ והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפילה. ועכ"פ לק"מ בר"ז שחלק על ר"י במה שאוסר אף ליחיד לעלת אלא סובר דיחידים מותרים לעלות, אבל כיון שמחמת גזירת הגלות א"א שיהיה בזה איזה ציווי וחיוב ושום אדם לא יוכל לידע את אשר נגזר עליו לכן המתין על גילוי דעת מן השמים, והוא ע"ד שהבאתי מק"ז זלה"ה שהיו צדיקים שהלכו בדרך זה שלא לעשות שום תנועה אלא מה שנאמר להם מן השמים.
ובאמת שמי שהוא מלוכלך בטחאים ר"ל הוא פחד גדול לישב בארץ ישראל כי עבירה גוררת עבירה וזה חמור מאוד בארץ ישראל כאשר כתבו כולם, ור"ז לגודל ענותנותו גם בההוא פחדא יתיב שלא לבוא לארץ ישראל עם כתמי העונות ח"ו אבל כיון שהראו לו שערי בחלמא שסרו עונותיו הבין היטב שלא הראו לו זה אלא כדי ליסע לארץ ישראל בלי פחד.
וככה אנו רואים אחד קדוש מדבר הר"פ מקאריץ זצלה"ה במאמריו הנדפסים ממנו שרצונו מאוד לקבוע דירתו בארץ ישראל רק ברצון השי"ת והרי שאף האדם הגדול בענקים בזמן הגלות צריך רשיון מהשי"ת לישב בארץ ישראל לא זולת אף שהשתוקקותו עצום לארץ ישראל. והרי זה כמבואר בגמ' אצל ר"ז. ומה שהביאו הפוסקים ראיה מר"ז ליסע לארץ ישראל אף דשאני ר"ז שהיה לו גילוי דעת מן השמים ולא נסע טרם שהיה לו התגלות זה צ"ל שאין ראייתם אלא שעכ"פ הוי דבר גדול ענין ישיבת ארץ ישראל מדחזינן שנסע ר"ז במס"נ ובחפזון כ"כ בלא מברא וכיון שבלא"ה ידעינן שגם בזמן הגלות צריך להיות ישוב בארץ ישראל מישראל עובדי ה' ואין אנו זוכים למדריגה זו של ר"ז לגלות לנו מן השמים מי ומי ההולכים וע"כ שהסמיכה הוא על בטחונם בו בהשי"ת שאם דעתו לש"ש להתקדש בקדושת ארץ ישראל הנה עין ה' אלא יראיו להכי מצעדי רגליהם למקום שהם צריכין, והראיה מר"ז אינו אלא תנא דמסייע לידיעה זו לידע גודל החשיבות של ישוב ארץ ישראל אשר היה צורך לידיעה זו בימים ההם כאשר אכתוב עוד מזה.