ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן סה
סה
שיטה הד' היא שיטת ר"ח המובא בתוס' שלהי כתובות על הך דינא דהכל מעלין דעכשיו אין מצוה לדור בארץ ישראל כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהן ולעמוד עליהן. והמהרי"ט בסוף כתובות הרבה לתמוה עליו דלמה לא יוכל לקיים מצות התלויות בארץ ומסיק דהלכה רווחת דבכ"מ שאין סכנה כופין לעלות ולית דחש להא דר"ח ז"ל. אבל בתשובותיו ח"ש סי' כ"ח שם כתב יותר דבתחלה כתב שכל הפוסקים לא ס"ל הך דר'ח שכולם העתיקו אלו הדינים דהכל מעלין, ושוב כתב דמ"ש שיש כמה מצות התלויות בארץ שאין אנו יכולים ליזהר בהם דברי תימה הם שמי שירצה לקנות לו קרקע בארץ ישראל יכול לקיים כל מ"ע ומי מעכב על ידו. ולבסוף כתב והאיר את עיני שמצאתי בהגהות מרדכי כלשון הזה כתב רח"כ בתשובתו דה"מ בימיהם שהיה שלום בדרכים אבל עכשיו שהדרכים משובשים איני יכול לכופה וכו' ע"כ. הרי שתשובת רח"כ ז"ל לא באה אלא מטעם סכנת הדרכים, ומ"ש בתוס' דאין מצוה לדור בארץ ישראל הגהות תלמיד הוא ולאו דסמכא הוא כלל, עכ"ל.
וזה פלא שנמצא לפי דבריו אותו התוס' שהוא בכל ספרי הש"ס שבידינו מדור דורות הוא משובש שהתוס' כתבו כן בסתמא בשם הר"ח, ולפי דבריו אין האמת כן, וחילא דידיה הוא ממה שמצא בהג"מ תשובה מר"ח שכתב הטעם בשביל סכנה, ואינו מובן שיהיה בזה סתירה לדברי התוס' כי יוכל להיות דתרווייהו איתנהו וסובר שני הטעמים, ואפשר דבהג"מ לא הביא טעם זה דעכשיו אין מצוה לדור בארץ ישראל בשביל שרוב הפוסקים חולקים ואינו סובר כוותיה בזה לכן לא הביא אלא הטעם בשביל סכנה,והתוס' מביאים כל דבריו ז"ל, וכן הוא מבואר בדרכי משה באהע"ז סי' ע"ה שבתחלה הביא אותה התשובה שהביא המהרי"ט מהג"מ בשם רח"כ שהטעם הוא משום סכנה ושוב כתב אח"כ שכן כתבו התוס' בכתובות דאמר רבינו חיים דליכא בזמן הזה מצוה לדור בארץ ישראל, והרי שהביא אלו השתי מימרות מר' חיים כהן בלי שום עירעור וע"כ שאין בזה סתירה.
וביותר תימה שגם אביב של המהרי"ט ז"ל המבי"ט ז"ל הביא ג"כ בח"א סי' רמ"ה אותה התשובה מהמרדכי בשם ר"ח שהטעם הוא משום סכנה ושוב אח"כ באותה התשובה כתב ג"כ וז"ל וכ"ש עם מה שכתב ר"ח עצמו דבזמן הזה אין מצוה לדור בארץ ישראל כמו שהביאו התוס' סוף כתובות עכ"ל. ואף שכתב אח"כ ואנן נקטינן דלא כר"ח בהך מילתא ורמינן אנפשין למיתי לארץ ישראל לאצטערי בה טפי ולפום צערא אגרא, אבל זה וודאי החלט ששני המימרות האלו אמרם ר"ח ואין בהם סתירה, ודקדק עוד בלשונו לומר שכתב ר"ח עצמו והרי שלא הסתפק כלל לומר שתלמיד כתבו ולא הוא עצמו ז"ל אף שהביא מקודם את תשובתו שבהג"מ, וצ"ל שלא היה אז לפני המהרי"ט ז"ל אותה התשובה של אביו ז"ל כי בכ"מ הוא מחבב דברי אביו מאוד ואינו זז מדעתו וכאן אף לא הביאו כלל. ואפילו אם היה בדעתו לחלוק עליו עכ"פ היה מביאור לבאר למה הוא חולק עליו וע"כ שהיה בהעלמה ממנו ז"ל. וחזינן זה גם ממ"ש האיר את עיני שמצאתי בהג"מ ואלו היה אז לנגד עיניו וראה את המציאה שכבר מצא זה אביו ז"ל לא היה כותב האיר עיני שמצאתי וע"כ שהיה בהעלם ממנו באותה שעה, וכתב הרמ"א בחו"מ סי' כ"ה סוף סעיף ב' וכן כתב הש"ך יו"ד סי' רמ"ב בקיצור הנהגת הוראות או"ה אות ח' שאם נמצא תשובת גאון ולא עלה זכרונו על הספר ונמצא אחרים חולקים עליו אין צריך לפסוק כהאחרונים שאפשר לא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמעי הוי הדרי בהו, וכן בזה שלא היה אז לפני המהרי"ט ז"ל תשובת אביו אמרינן וודאי אלו הוי ידע ביה לא הוי כותב כן.