ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן סב
סב
שיטה ג' היא שיטה ממוצעת בין ב' שיטות הנ"ל שסברי שבזמן הבית הוי ישוב ארץ ישראל מצוה דאורייתא כדעת הרמב"ן אבל אחר שנגזר עלינו גלות וגלינו מארצנו שוב אין מצוה וחיוב לדור בארץ ישראל. וגדולה מזה כתב הריטב"א ביומא ד' ל"ח דאף הלאו שלא לשוב למצרים לא נאמר אלא על זמן שישראל שרויין על אדמתם אבל בזמן הזה שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי ארץ בטל גם האיסור שלא לשוב למצרים דכל חוצה לארץ אחד הוא יעיי"ש. והגם שבמ"ש שעבור גזירת הגלות בטל גם האיסור שלא לשוב למצרים לא נראה כן מדעת הראשונים האחרים שאינו מבואר בפי' בתוה"ק שגם מצרים בכלל אבל גזירת הגלות להיות גולה מארצינו זה מבואר בכמה קראי.
ונראה שזה דעת הר"מ שהביא הרא"ש ז"ל בסוף כתובות שמחלק בהך דינא דהכל מעלין בין זמן הבית לזמן הזה והוא מטעם שכתב הריטב"א, והמג"א כתב לתרץ בזה דברי הרמב"ם שלא חשבה במנין המצות יען שאינו נוהג בזמן הגלות, ונמצא לפי דבריו שגם הרמב"ם סובר כשיטה זו לחלק בין זמן הבית לזמן הזה אבל כבר הבאתי שחלקו עליו האחרונים ונראין דבריהם שכיון שהיא מצוה בכל משך זמן הבית וגם לעתיד אחר ביאת המשיח הוי מצוה קבועה לדורות כמו תרומות ומעשרות וכדומה וראוי לחושבו במנין אלא טעמו של הרמב"ם וכל ההולכים בשיטתו נראה דסוברים כדעת רש"י שאינו מצוה כלל אלא הבטחה כאשר הארכתי למעלה. אבל דעת הר"ם נראה לפרש כדברי הריטב"א דאלו הי' סובר הר"ם שגם בזמן הזה הוי מצוה דאורייתא כדעת הרמב"ן לא הי' מחלק בדין זה בין זמן הבית לזמן הזה דכיון שהיא לעולם מצוה דאורייתא אין מקום לחלק בין זמן לזמן.
ונוראות נפלאתי על מה שכתב במעיל צדקה דישוב ארץ ישראל היא מצוה ואם כן לא נשתנו הזמנים וכל הזמנים שוים לקיום המצות אפילו בזמן הזה ובכלל רמ"ח מצות עשה יחשב שאין לה ביטול עולמית חלילה שהמצות זמניות עכ"ל. ודבריו נפלאו במ"ש חלילה שהמצות זמניות שהלא הרבה מצות אינם נוהגים אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם לא זמן הזה ולדעת הרמב"ם אף בזמן בית שני לא נתחייבו בתרומות ומעשרות בשביל שלא היו כל יושביה עליה וכן שביעית למ"ד שבזמן הזה אינו מה"ת ויובל אליבא דכו"ע לא הי' אלא בזמן שכל יושבי' עלי' וא"כ כל אלה הם זמניות אף שהמה מרמ"ח עשין. והלא גדולה מזה מבואר בפי' בריטב"א שאף הלאו שלא לשוב מצרימה הוא תלוי בזמן שישראל מיושבין בארץ ומכש"כ במצות הישוב בארץ ישראל דוודאי י"ל שתלוי בזמן ישיבתה לא בזמן שאנו רואים ההיפך שהגלם הקב"ה מאצרו, והלא לדעת ר"י יש איסור שלא לעלות בזמן הגלות מבבל לארץ ישראל וא"כ ודאי דלא חל עליו אז מצות ישוב ארץ ישראל כיון דאדרבא יש איסור, וע"כ שהמצוה זמנית רק בזמן שישראל שרויין על אדמתם וגם ר"ז לא חלק עליו מטעם זה שחלילה לומר שהמצות זמניות אלא מטעם אחר כמבואר בגמרא. גם הרמב"ן שסובר שישוב ארץ ישראל היא מ"ע גם בזמן הזה טרח להביא ע"ז הוכחות מן הש"ס שהחשיבו את ישוב ארץ ישראל גם בזמן הגלות, אבל לא אמר סתם מכח סברא שחלילה לומר שהיא זמנית, דוודאי אפשר לומר כן בכה"ג דטעמא רבה אית במילתי' שמבואר בתוה"ק שהקב"ה הגלם מארצו.