ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן נה

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נה

והנה בעיקר ההלכה של דין מצות ישוב ארץ ישראל יש לפנינו בראשונים ז"ל ד' שיטות, ואסדרם אחת לאחת בקצת ביאור בעזהי"ת. - השיטה הא' היא שיטת הרמב"ן דמצות ישוב ארץ ישראל היא מ"ע דאורייתא ואף עכשיו בזמן הגלות יש לפנינו מ"ע זו. וכבר הבאתי שיש להסתפק בדבריו אם סובר שגם עכשיו יש מ"ע לעלות ליחידים אם אינו בחומה, או אפשר עכשיו שיש גזירת הגלות תו אין חיוב עוד לעלות אף לדעת הרמב"ן אלא שכוונתו שהיושבים שמה בארץ ישראל מצווין ועומדין שלא לצאת, ולזה נוטה גם דעת האבני נזר בסוף התשובה. וכבר כתבתי שלשונו ז"ל אינו מבורר בזה ואדבר מזה אי"ה עוד בסוף המאמר.

והנה משמע מלשון הגמ' ב"ב ד' צ"א ע"א אין יוצאין מארץ ישראל לחוצה לארץ ובשלהי כתובות במשנה אמרו הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין ובגמ' שם מבקש צריכותא למה הוצרך לומר תרווייהו הדינים דמעלין והדינים דאין מוציאין, וברש"י שם ד"ה איידי דכיון דאשמעינן דמעלין כש"כ דאין מוציאין ועכ"פ זה וודאי דמעלין הוי רבותא יותר מאין מוציאין וא"א למילף לומר דמעלין מהך דקתני אין מוציאין וא"כ קשה מה שאמרו בגמ' ב"ב אין יוצאין מארץ ישראל ולא אמר רבותא יותר שצריך לעלות לארץ ישראל מחוצה לארץ, גם נמצא בכל הש"ס שיהיה חיוב לעלות, ואין לומר דסמכי על מה שאמרו בשילהי כתובות דהכל מעלין דכבר הבאתי באורך מה שכתבו שמשם אין ראיה כלל שהרי שם אמרו כמו כן דהכל מעלין לירושלים, ובזה וודאי לא מצינו שום חיוב לעלות מארץ ישראל לירושלים ואף לצאת מירושלים לשאר עיירות בארץ ישראל לא מצינו שום איסור כי לא אמרו אלא אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ, אבל לא מירושלים לשאר עיירות. אבל שם בהכל מעלין אין הדין אלא שאם הוא רוצה לעלות לא תוכל לעכבו, והכפי' היא מה שמפסדת כתובתה ולא אמרו בזה אלא שלא לעשות עיכוב למי שרוצה לעלות, אבל אם שניהם אינם רוצים לעלות לא אמרו בזה שום חיוב. וא"כ מדאמרו רק אין יוצאין ואינו מוזכר בש"ס בשום מקום דעולין נראה מזה שאין האזהרה אלא שלא לצאת אבל לא לעלות.

ולדעת הסוברם שאין מ"ע בישיבה אלא הטעם שאמרו שלא לצאת הוא כמו שכתב הרשב"ם בשביל דמפקיע עצמו מן המצות ניחא שאין זה אלא כשכבר יושב שמה ותחייב באותן המצות, אבל לדעת הרמב"ן צריך להבין לכאורה. ונראה מזה דאף הרמב"ן מודה דבזמן הזה אין האזהרה אלא שלא לצאת, לא לעלות. וצ"ע עוד ויתבאר להלן. ובעיקר הדבר נמשכו אחר דעת הרמב"ן הרשב"ץ בספרו זהר הרקיע ובנו הרשב"ש ועוד כמה גדולי אחרונים ז"ל.