ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן ט
ט
ומה שהביא עוד הרמב"ן מדברי חז"ל בכיבוש יהושע ודוד, גם בזה שפיר יש לומר דסברי רש"י והרמב"ם וסייעתו שאין מזה ראיה על וישבתם בה שהיא מצות עשה ועיין בתשובת ריב"ש (בסי' ק"א), אחר שהביא דעליה לארץ ישראל היא מצוה מכל מקום כתב אח"כ וזה לשונו: ומה שכתב המשיב ההוא ועשה קל וחומר מהקונה שדה בארץ ישראל שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת והתירו משום ישוב ארץ ישראל ואמר שהקונה קרקע שהיא שם מצוה קלה לגבי העלייה לא דבר נכונה בזה, דאדרבא הקונה שדה מן העכו"ם היא מצוה גדולה מן העלייה, כי העלייה היא מצוה לשעתה ולעצמו לבד ולא נתיר בה שבות בין במעשה בידים בין באמירה לנכרי, אבל ישוב ארץ ישראל אינה מצוה לשעתה אלא מצוה המתקיימת לעולם היא ומצוה ותועלת הוא לכל ישראל שלא תשתקע ארץ קדושה ביד טמאים, ואין למדין ממנה לשאר מצוות, וכן כתוב זה להרמב"ן ז"ל, עכ"ל. מבואר בזה שלקנות בית בארץ ישראל יען שמסלק עכו"ם משם זו מצוה גדולה יותר מעלייה לארץ ישראל, ואין למדין מקנין בית להתיר איסור דרבנן בשביל העלייה לארץ ישראל. ואף דבמה שעולה לארץ ישראל להתיישב שמה מקיים בזה הקרא דוישבתם בה מכל מקום אין זה דומה להמצוה שמסלק משם העכו"ם המטמא את הארץ.
הגם שחילוקו של ריב"ש לכאורה אינו מובן כל כך שהרי גם העולה לארץ ישראל כדי להתיישב שם יוכל להיות שישב שם לעולם גם בניו אחריו, אף שאי אפשר לידע מה יולד יום, הלא גם בקונה בית ומסלק את העכו"ם אי אפשר לידע מה יולד יום, ובפרט כשיד עכו"ם תקיפה. גם מה שכתב על הך דינא שבגמרא בקונה בית בארץ ישראל שהוא תועלת לכל ישראל הלא כיון דמיירי גם בקונה בית אחד, מה זה נוגע לכל ישראל. ואולי הכוונה שאם יש שם אף אחד שמטמא במעשיו זה מזיק לכל ישראל, כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה שלמדין ממעשיו, וכח הטומאה עלול להתפשט בלי גבול, וגם כי רוח הטומאה עושה רושם על זמן ארוך ואינו לשעתו בלבד.
אמנם הדברים פשוטים וברורים שלסלק העכו"ם מארץ ישראל החיוב מלאו מפורש בקרא (שמות כג, לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, וכתב הרמב"ם ז"ל (עבודה זרה פ"י ה"ו) שבזמן שיד ישראל תקיפה אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, וכתב שם שאפילו לישיבת ארעי או לעבור ממקום למקום אסור להניחם בשביל הלאו דלא ישבו בארצך שהוא אפילו לפי שעה. ובגמ' (עבודה זרה כא.) גבי אין מוכרין ומשכירין בתים לנכרי בארץ ישראל דכל שכן שדות דאית ביה תרתי משום איסור חנייה ומשום דמפקע ליה ממצות, ואיסור חנייה הוא מלאו דלא תחנם אבל יותר מבורר האיסור שלא להניח עכו"ם בארץ ישראל אף היושבים מכבר הוא מלאו דלא ישבו בארצך כמבואר ברמב"ם ובשאר מוני המצות.וזה ודאי דמהלאו דלא ישבו בארצך אי אפשר ללמוד שיש מצות עשה בישיבה בארץ ישראל שזה שני ענינים דאף אם הקרא דוישבתם בה אינו מצות עשה אלא יעוד והבטחה, מכל מקום כיון שהובטחו ישראל שיזכו לישב בארץ ישראל ושם הקדושה ומקום המקדש ומצות התלויות בארץ ומצות קידוש החודש ועוד הרבה מעלות נשגבות לישראל הקפידה התורה הק' שלא להניח שם עכו"ם שלא יחטיאו את ישראל שמה כמבואר בקרא הטעם פן יחטיאו אותך לי, וחזינן שאף הרמב"ן ז"ל שטרח הרבה להביא ראיות דוישבתם בה היא מצות עשה ולא יעוד והבטחה וטרח להביא פסוקים ומאמרי חכמינו ז"ל על זה ולא הביא כלל מהך קרא דלא ישבו בארצך, מפני שמה שהזהירה התורה הק' שלא להניח שם עכו"ם אין ראיה כלל שיש מצות עשה בוישבתם בה כמו שנתבאר.
ומעתה לפי זה אינו מובן מה הביא הרמב"ן ראיה דוישבתם בה הוי מצוה מהכיבוש שבימי יהושע ובימי דוד שאמרו ז"ל שמצוה לכבוש הארץ מידי עכו"ם והאשימו את דוד מה שכבש חוצה לארץ טרם שכבש את הארץ והניח עכו"ם בארץ ישראל, הלא זה החיוב לסלק עכו"ם מן הארץ הוא מלאו מפורש דלא ישבו בארצך, ואין מזה ראיה כלל על מצות עשה דוישבתם בה כאמור. וכן אפשר לפרש לשון הספרי בזכות שתירש תשב שהמצוה היא להוירש אותם ולרשת מקומם כמו שכתב רש"י ז"ל בגיטין לגרש את העכו"ם אבל הישיבה הבטחה היא ולא מצוה.