דברי יואל מכתבים חלק א/על משמרת הדת/מכתב ד

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< על משמרת הדת מכתב גדברי יואל מכתבים חלק אעל משמרת הדת מכתב ה >>

תקנות לחיזוק הדת[1]

תקנות גדולות שנו כאן,

להשגיח בעין פקיחא על תהלוכות נשינו ובנותינו ולגדור בעדם שלא ילבשו מלבושי פריצות הנאסרות עפ"י התורה המורשה לנו, רק תהי' מצוינים בדת יהודית ובמלבושי צניעות כמשפט בנות ישראל הכשרות, ואין בכלל אלא מה שבפרט.

א) ליזהר באזהרה יתירה שלא ילכו ח"ו בשערות היוצאות חוץ למצחיהן שקורין בייא האהר[2].

ב) שלא ילכו גם בשוקים וברחובות בשייטלעך ופריזעטען של פאה נכרית הדומות לשער[3] אך יתאמץ וישתדל כל איש אצל בני ביתו שילבשו זישאן או פריזעט של משי אומגעדריבעלט, ובאם אי אפשר יהי' לכל הפחות של משי געדריבעלט במראה דינקיל במכסה נעץ על ראשם, ובאופן אחר שאינו של משי כלל וכלל לא.

ותקנותינו אשר נתקן מימי קדם (שנת תרע"ב) קבוע וחזקה לבל יתן איש שום אשה לבוא אל הקודש פנימה רק בזשיאן או פריזעט של משי לכה"פ געדריבעלט, וכבר קבלו עליהם ואין לשנות.

ג) שלא ילכו בדורכזיכטיגע שטרימפף והדומות לבשר שקורין לייב פארב[4].

ד) שלא ילכו לבתי טיאטער ומאזי וכדומה, ולהזהיר מזה בני ביתם הקטנים עם הגדולים.

ה) שלא להניח בנינו ובנותינו לילך בהאויבער שוהלען רק המחוייבים מטעם חוקי המדינה ולא יותר כלל[5].

ו) שלא לקרות בספרי חשק המרגילין לכל הדברים המתועבים ר"ל.

ז) שלא להניח המטות בבית באמצע החדרים כי אם אצל הכותל, וגם בבתי הילדים אסור[6].

כל הנ"ל קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם אשר ישנו פה עמנו היום ואשר איננו פה עמנו להיות עושים ולא יעבור, וחלילה לפרוץ גדר, ומי האיש הירא יעמוד על המשמר בכל עוז ותעצומות לבל יתן המשחית לבוא אל תוך ביתו, ומעתה מי האיש אשר איננו שומע בקולינו, ועפ"י תקנותינו הנ"ל מיאן ללכת, אין בכוחינו לקבלו בבית החברה אם לא שיקבל עליו לשמור ולעשות ולקיים תקנות הנ"ל בכל פרטי', וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות ככל הכתובה בו, ובדין הוא שנטול שכרו שנזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות כמאמר הכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך מעתה ועד עולם אמן.

כל התקנות הנ"ל מאוד המה נחוצים מעיקרי דתי התוה"ק, והשי"ת יעזרינו על דבר כבוד שמו לשמור ולעשות ולקיים עדי נזכה לראות בישועת כל ישראל ושמחתן בב"א.

הק' יואל טייטלבוים

  1. תקנות אלו נדפסו בקונטרס "שער התקנות" שיצא לאור בסאטמאר שנת תרח"ץ, ושם כתוב לאמר שנעתקו מכתי"ק של רבינו.
    נעתיק כאן מה שנדפס שם לפני התקנות: העתקה מהתקנות דבה"מ דחסידים שתקנם אדמו"ר שליט"א, אמונים אשר נאספו ונועדו יחד באסיפה כללית (גענעראל פערזאמלונג) ביום ג' דחוה"מ סוכות תרח"ץ לפ"ק בהופעת כ"ק אדמו"ר הג' הק' מרן אב"ד שליט"א נועצו לב יחדיו להמתיק סוד ולשית עצות בנפשם כדת מה לעשות ותכתב זאת לדור אחרון אשר קיימו וקבלו עליהם תקנות אלה לשמור ולעשות ככל הכתובה בו. שמעו רודפי צדק מבקשי אמת הן ראה ראינו כי עלה הפורץ בגבולינו, רבים קמים להפיר ולפרוץ גדרים וסייגים אשר גבלו ראשונים מימי קדם ואמרנו הגיע העת והעונה לגדור גדר ולעמוד בפרץ כי מורא עלה על ראשינו אם החרש נחריש בעת הזאת ח"ו הרשת פרושה לרגלינו ולדורות הבאים אחרינו והקולר יהי' תלוי בצוארינו ר"ל ולמען לא ישלחו בעולתה ידינו אנחנו קמנו ונתעודד בפקודת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאשר ולקיים תקנות אלה להורות לנו את הדרך אשר נלך בה והמעשה אשר נעשה.
    וראה ב"דברי יואל" פ' בראשית עמוד ל"ה מה שאמר רבינו בדרשתו בביהמ"ד דחסידים בסאטמאר וזל"ק: והנה מבקש אני מכאו"א מכם שלא להוציא את עצמו מהכלל, ולשמור ולעשות ככל אשר החלטנו, באסיפה בחוה"מ ההעל"ט, הגם שלא זכינו להעמיד הדת על תילה כאשר היה מלפנים בימי אבותינו, אבל תקותי חזקה בעזרת השי"ת שברבות הימים כל אחד ואחד יגיע בעצמו לידי השגה זו שראוי ללבוש ולינהג כראוי לבת יהודית וכאשר הנהיגו בדורות שלפנינו, עכל"ק.
  2. ראה לעיל מכתב א' ובהערה ב'.
  3. ראה בחד"ת לפ' שופטים שמביא מאביו בעל קדושת יו"ט שהזהיר על חומר של גילוי שער, וחזר ואמר שאל ידייקו מדבריו שפאה נכרית היתר הוא, ומסיים רבינו "אולם מי התיר פאה נכרית באופן כזה שיהי' נראה כשערות ממש, ובמאדע חדשה גג על גג".
  4. ראה בחד"ת הנ"ל "אף אותן פזמקאות שקורין "זיביציגער" גם הם אינם מניחים את דעתם של היראים ושלימים, משא"כ אלו שלובשין גרביים דקות ושקופות ומראיהן כמראה בשר איסור חמור ונורא יש בזה, לכן מן הנכון שלא תמצא במחנינו אפי' אשה אחת שתקל בדבר החמור הזה".
  5. כמו כן הקפיד מאוד תמיד שלא ילמדו בבתי חינוך שייסד באמעריקא שום לימודי חול יותר מן ההכרח עפ"י חוקי הממשלה.
  6. ראה מש"כ רבינו ב"דברי יואל" פ' ויקרא עמוד י"א בזה"ל, ע"כ קשרו את השה בכרעי המטה להראות כי היו מטותיהן במקום המיוחד לצניעות בצד הכותל, ולא כדרכי הפריצות בדורות אלו שנותנין מיטתן זה אצל זה באמצע הבית, והוא פריצות גדול עד אין לשער ואסור מן הדין, גם יש בו איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו.