<?xml version="1.0"?>
<feed xmlns="http://www.w3.org/2005/Atom" xml:lang="he">
	<id>https://otzarmaharit.com/api.php?action=feedcontributions&amp;feedformat=atom&amp;user=Be69455</id>
	<title>אוצר מהרי&#039;&#039;ט - תרומות המשתמש [he]</title>
	<link rel="self" type="application/atom+xml" href="https://otzarmaharit.com/api.php?action=feedcontributions&amp;feedformat=atom&amp;user=Be69455"/>
	<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php/%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/Be69455"/>
	<updated>2026-04-14T14:39:35Z</updated>
	<subtitle>תרומות המשתמש</subtitle>
	<generator>MediaWiki 1.44.0</generator>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%9C&amp;diff=2921</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אורח חיים/סימן ל</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%9C&amp;diff=2921"/>
		<updated>2026-04-13T16:57:56Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אורח_חיים/סימן_כט|תווית_קודם=אורח חיים סימן כט|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אורח_חיים/סימן_לא|תווית_הבא=אורח חיים סימן לא}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן ל ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, אור ליום ועש&amp;quot;ק תולדות תשח&amp;quot;י&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הה&amp;quot;צ חסידא ופרישא, ותיק מלא עתיק, חריף ובקי טובא, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר אברהם יצחק הכהן שליט&amp;quot;א, בירושלים תובב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחדשת&amp;quot;ה באהבה רבה, קבלתי מכתבו עוד טרם הימים הקדושים, אבל מחמת טירדת הימים הנוראים, בצירוף שאר טירדות עצומות אשר אני מסובב, גם איזה שבועות לא הייתי בקו הבריאה, ולזה נשארו כל המכתבים בלי תשובה, והנה גם כעת אני מוטרד מאוד בלי שיעור וערך, אבל ראיתי עכ&amp;quot;פ להשיב לו בקיצור נמרץ על כל שאלותיו.{{יישור מרכזי|א}}מה ששאל האיך לסדר תשובה לאחד שעשה מעשים נוראים ר&amp;quot;ל ועוונות עצומות אשר תסמר שערות אנוש לשמוע כאלה, כפי אשר הזכיר במכתבו. מה אוכל להגיד בזה, הנה ידוע לכל כי עיקר התשובה היא חרטה גמורה מעומקא דליבא, לקבל בהחלטה ברורה שלא ישוב עוד לכסלה, ולבקש מחילה וסליחה בלב נשבר ונדכה בשפיכת הנפש בבכי ובתחנונים לפני מלך מוחל וסולח המרחם על הבריות. וראשית הכל הוא עזיבת החטא בכל אופן ואופן, ולברוח מכל סיבה וסיבה שיוכל להביא ח&amp;quot;ו לידי אותן העוונות כבורח מן הארי, וליזהר משחוק וקלות ראש ושאר דיבורים אסורים, ומכל חשש של מאכלות אסורות וכדומה, וזהו עיקרי הדברים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם אע&amp;quot;פ כן מבואר בספרים הקדושים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; רוקח הל&#039; תשובה)&amp;lt;/small&amp;gt; תעניתים וסיגופים לכפרת עוונות ולתקן כתמי הנפש, בפרט לעוונות חמורות כאלה, אבל מה נעשה בדור החלש הזה אין בכוחינו להחמיר בתעניתים וסיגופים, ובפרט לעוונות מרובות וחמורות כאלה לא יספיקו השנים. וכבר כתבו דאם אי אפשר בתעניתים וסיגופים, יפדה עכ&amp;quot;פ בממון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וביו&amp;quot;ד סוף סימן קנ&amp;quot;ח הביא הרמ&amp;quot;א ז&amp;quot;ל מתרומת הדשן &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; קנח)&amp;lt;/small&amp;gt; במומרים שמטמעים עצמם בין העכו&amp;quot;ם לעבוד עכו&amp;quot;ם כמותם, אם בא לשוב לא החמירו עליו, שקשה לפרוש מהם, וחיישינן שלא יחזור לסורו, עיי&amp;quot;ש. וממה נפשך, אם ח&amp;quot;ו לא יהיה עזיבת החטא כראוי, אין שום תועלת בתעניתים וסיגופים, ואם יעזוב חטאיו בשלימות ויקיים כל ימיו וחטאתי נגדי תמיד &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים נא, ה)&amp;lt;/small&amp;gt; בשפיכת לב לפני הקב&amp;quot;ה, כנז&amp;quot;ל, הנה עשה עכ&amp;quot;פ עיקרי הדברים, ועל זה גופא ירבה בתפלה ותחנונים לפני הקב&amp;quot;ה שיעזרהו להנצל מהיום ולהלאה מכל דבר רע ר&amp;quot;ל, ולזכות לתשובה שלימה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומהראוי שיתענה עכ&amp;quot;פ איזה תעניתים כפי מה שיוכל לשער בכחו, או עכ&amp;quot;פ תענית שעות, גם יצמצם במאכל ובמשתה כפי כחו. ומספר התעניתים המבוארים בספרים הקדושים על כל חטא וחטא, לפי מספר החטאים יפדה בממון, ועיין בתשובות דברי חיים או&amp;quot;ח סימן ל&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{יישור מרכזי|ב}}ושיעור הפדיה לתענית שכתבו ח&amp;quot;י צאל, וכתב הרמ&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(או&amp;quot;ח)&amp;lt;/small&amp;gt; סוף סימן של&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(סכ&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt; שהוא י&amp;quot;ב פשוטים, וכמו שכתבו י&amp;quot;ב פשוטים הוא ח&amp;quot;י מעה, כבר חקרתי בזה שבמטבעות שלנו שנעשה בדורינו כל כך שינוי עצום בערך שיווי המטבעות, לא אדע באיזה אופן לעשות חשבון בזה. ובערוך השלחן &amp;lt;small&amp;gt;(סמ&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב גם בזמנו על חשבון הח&amp;quot;י פשוטים, שאין לנו קבלה נכונה בזה, ובמטבעות שמתוך הספרים לא ידענו מה המה, עיי&amp;quot;ש. אמנם בתשובות דברי חיים או&amp;quot;ח סימן ל&amp;quot;ד כתב שהשיעור היא חצי צוואנציגער, וכעין זה כתבו גם שאר פוסקים מגדולי האחרונים ז&amp;quot;ל באותן הימים, אבל בזמנינו שנשתנה כל כך מצב המטבעות, אנחנו לא נדע מה לחשוב חשבונות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וחוץ לזה לפענ&amp;quot;ד אף אילו היה מציאות לבוא על החשבון לפי ערך המטבעות שכתבו בדורות הראשונים, קשה לדמות השיעור למה שהיה בזמניהם, דהלא כתב המג&amp;quot;א בסימן תקס&amp;quot;ח ס&amp;quot;ק י&amp;quot;ב דהטעם היא של אותו השיעור, בשביל שיקול צער הממון כנגד צער התענית, ומהאי טעמא כתב דהעשיר יתן יותר לפי עשרו, דבעשיר דין מאה מנה כדין פרוטה לעני. וא&amp;quot;כ אף בעני האיך אפשר לדמות לדורות הראשונים בשיעור הפרוטות, הלא אז היה הכל בזול והיה אפשר לקנות בפרוטה הרבה יותר ממה שקונין עכשיו במעות הרבה, כי היוקר יאמיר, ובודאי שאין לדמות צער הפרוטה עכשיו לצער הפרוטה שהיה בדורות הראשונים, שהכל הולך אחר חשבון המצב וחשיבות סכום המטבעות. ועיין בשו&amp;quot;ע יו&amp;quot;ד סימן רנ&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; בשיעורים המבוארים במשנה &amp;lt;small&amp;gt;(פאה פ&amp;quot;ח מ&amp;quot;ז־ט)&amp;lt;/small&amp;gt; לענין נטילת צדקה, שלא נאמרו השיעורים הללו אלא בזמניהם, וטעם זה הוא גם בנידון דידן. אך בלאו הכי כתבתי שלא נוכל לכווין החשבון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת ברמ&amp;quot;א יו&amp;quot;ד סימן קפ&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; לא כתב שום שיעור לתענית, אלא כתב שיפדה כל יום בממון שיתן לצדקה כפי ערך ממון שיש לו ועשיר יתן יותר, ומזה נראה שאין השיעור בדיוק כל כך, אלא הכל תלוי לפי היכולת שיהיה שקול כצער התענית כמו שכתב המג&amp;quot;א, אך באו&amp;quot;ח סימן של&amp;quot;ד כתב הרמ&amp;quot;א ז&amp;quot;ל השיעור, ולפי דברי המג&amp;quot;א סימן תקס&amp;quot;ח אין שיעור זה אלא לעני שיתן לכל הפחות אותו השיעור, ולא לעשיר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועכ&amp;quot;פ צריך ליתן איזה שיעור לעני, ובזמנינו שאין לנו שום חשבון, רגיל אני לומר לפענ&amp;quot;ד ליתן סכום השוה דמי אכילתו של כל היום, וזה דומה קצת לתענית היום, אף שאין זה ברור כל כך, אבל כיון שאין לנו חשבון אחר יש סמך לדבר, ובלאו הכי מי שבכחו צריך ליתן יותר. ושוב ראיתי בספר כף החיים סימן תקס&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק נב)&amp;lt;/small&amp;gt; שהביא כן בשם איזה ספר ליתן לפדיון תענית היום, דמי סעודת היום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונראה שנכון שיהיה בו גם מספרי ח&amp;quot;י של איזה מטבעות, שאולי היה לראשונים ז&amp;quot;ל טעם למספר הזה. ומעות הפדיון צריך ליתן לצדקה חשובה, ונראה דאותן הצדקות שמותר למכור ספר תורה לצורכם &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; יו&amp;quot;ד סי&#039; ער ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; היא חשובה ביותר. והשי&amp;quot;ת ירחם עליו ועל כל לבבות הנשברות המשתוקקים להשי&amp;quot;ת ולתורתו הקדושה, לקרבם בתשובה שלימה לפניו ית&amp;quot;ש.{{יישור מרכזי|ג}}בענין הכת&amp;quot;י מהה&amp;quot;ק מאלעסק ז&amp;quot;ל, נראין הדברים שהיה להם טעם מה שלא הדפיסוהו, כי הכת&amp;quot;י הזה היה ביד בניו זלה&amp;quot;ה, כאשר נודע לי מאז ומקדם, והם הדפיסו כל ספרי הלב שמח והכת&amp;quot;י הזה הניחו כן, ומסתבר שלא לחנם השמיטוהו, אלא היה להם טעם שלא להדפיסו, ועל כן שב ואל תעשה עדיף.{{יישור מרכזי|ד}}מה ששאל במה שמניח שני זוגות תפילין, אחד בבוקר תיכף אחר ברכת התורה, והשני לאחר הפסק שעה או יותר לתפלה, וכפי מה שהבנתי ממכתבו הוא מפסיק גם בהליכת בית הכסא או בהליכה למקוה וכדומה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יפה כתב שנראה דעת הפוסקים לברך שנית, והלא לדעת הרבה פוסקים אף שיחה בלבד הוי הפסק, גם בהליכה מביתו לבית הכנסת אף בלא שיחה דעת הרבה פוסקים דהוי הפסק, וכן פסק בשו&amp;quot;ע התניא סימן ח&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(סכ&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; בין בשיחה בין בהליכה דהוי הפסק, אך יש חולקין בזה. אבל בהפסק גדול נראה דכו&amp;quot;ע מודי, ואף באותן התפילין עצמם דעת הרבה פוסקים לברך בכה&amp;quot;ג, אבל בתפילין אחרים שלא היו לפניו כלל בשעת הברכה, אף החולקין סברי דצריך לברך בכה&amp;quot;ג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והמג&amp;quot;א בסימן ח&#039; ס&amp;quot;ק י&amp;quot;ח במה שכתב דשינוי מקום לא הוי הפסק, דייק לומר כיון שחזר ולבש אותו טלית עצמו, וכמו שכתב בסימן רי&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ג)&amp;lt;/small&amp;gt; בברכת הריח לחלק בשביל שהוא מריח אותן בשמים שהריח מקודם, אבל בבשמים אחרים צריך לברך כמה פעמים ביוצא ונכנס אף בדעתו לחזור, והפוסקים מדמים כל אלו הענינים להדדי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב בספר דרכי חיים &amp;lt;small&amp;gt;(התנהגות, אות יח וכא)&amp;lt;/small&amp;gt; שמרן הקדוש בעל דברי חיים זלה&amp;quot;ה היה מניח עד וידבר שני זוגות תפילין הקטנים, ואח&amp;quot;כ היה לובש תפילין דרש&amp;quot;י הגדולים ולא בירך עליהם, והיה אירע לפעמים שהיה נשתהה בינתיים לערך שעה, אע&amp;quot;פ כן לא בירך עוד על התפילין. אין ראיה מזה להורות הלכה, כי כפי הנראה היה הדרך שכשהגיע לוידבר היה לובש תיכף התפילין דרש&amp;quot;י שם במקומו בלי הפסק, ובזה ודאי שאין צריך לברך, ומה שאירע לפעמים שנשתהה לערך שעה ולא בירך, יוכל להיות שלא הלך אז ממקומו לשום מקום, אלא שם במקומו היה משוטט במחשבתו הקדושה בענין התפילין וכדומה, כמו שהיה דרכו בקודש לפעמים גם באמצע התפלה, וזה ודאי לא הוי הפסק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם אולי לא דקדק ה&amp;quot;ר רפאל ע&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(הכותב בספר דרכי חיים)&amp;lt;/small&amp;gt; בזה כל כך, ואולי בירך אז בלחש. ומבואר בגמרא בבא בתרא דף ק&amp;quot;ל ע&amp;quot;ב אין למדין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה. ופירש הרשב&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ולא מפי מעשה)&amp;lt;/small&amp;gt;, אם יראה רבו עושה מעשה, אל יקבע הלכה בכך, דשמא טעה בטעם של פסק דין של אותו המעשה, דהרבה טועין בדבר הלימוד, יעיי&amp;quot;ש. והרי שאין ללמוד הלכה ממעשה שאין יודעים דברים ברורים בטעמם ובאיזה אופן היה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונהירנא אצל כ&amp;quot;ק אבא מארי הגה&amp;quot;ק זלה&amp;quot;ה, שהיה מניח שני זוגות התפילין הקטנים בחדרו, ואח&amp;quot;כ הניח התפילין הגדולים בבית המדרש בשעת התפלה ובירך עליהם, אך היה הפסק בינתיים בהליכה לבית הכסא וגם בשאר ענינים, דהוי הפסק גדול. גם היה בשני מקומות, שהתפילין הקטנים הניח בחדרו, ותפילין הגדולים הניח בבית המדרש, שהיה צריך ללכת שמה דרך החצר. אך כשהגיע לידו התפילין של כתי&amp;quot;ק מהר&amp;quot;ם מפשעווארסק זלה&amp;quot;ה, והיה לו לחשיבות גדולה, ורצה להניחם בכל יום ולומר בהם קריאת שמע, אך על הברכה היה חושש מחשש ספק של איזה פסול מחמת יושנן, לכן הניחם תיכף אחר תפילת שחרית כשחלץ התפילין בבית המדרש, למען לא יצטרך לברך עליהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל כל פנים כשמניחן בלי הפסק ובלי היסח הדעת, אין צריך לברך, אבל בהפסק גדול נראה דעת הפוסקים לברך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וליתר שאת, אף את&amp;quot;ל שעדיין יש ספק בדבר, יכוין בברכה הראשונה בפירוש שלא להוציא בברכתו תפילין אחרים, ואז בודאי צריך לברך על תפילין האחרים לכו&amp;quot;ע, כמבואר בשו&amp;quot;ע סימן קע&amp;quot;ד סעיף ד&#039; שיש פלוגתא אם ברכת יין הבדלה פוטר יין שבתוך הסעודה, לכן יכוין בברכת יין הבדלה שלא להוציא יין שבתוך הסעודה, ואם לא כיוון כך פוטר יין שבתוך הסעודה, משום דספק ברכות להקל. והרי שאף במקום ספק, אם מכוין בפירוש שלא להוציא מפיק נפשיה מספיקא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואין זה גורם ברכה שאינה צריכה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סי&#039; רטו ס&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt;, כמו שביאר התבואות שור בסימן י&amp;quot;ט, בשמלה חדשה אות ט&#039; ובתבואות שור ס&amp;quot;ק י&amp;quot;ז וס&amp;quot;ק כ&amp;quot;ז, דהיכא דאיכא פלוגתא ועושה כן להוציא נפשיה מפלוגתא, אין זה בכלל איסור גורם ברכה שאינה צריכה. וגדולה מזו כתב הפרי חדש &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד שם ס&amp;quot;ק ח)&amp;lt;/small&amp;gt; דאף בפלוגתא דשח בין שחיטה לשחיטה אם הוי הפסק &amp;lt;small&amp;gt;(שו&amp;quot;ע שם ס&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt;, צריך לעשות כן לכוין שלא לצאת בברכה ראשונה כי אם כל זמן שלא ישיח שיחה בטילה. ועל זה פליג התבואות שור &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק יז)&amp;lt;/small&amp;gt; דכיון דכל הנשחטים לפניו ומכוון לשחוט כולם, לא מהני מה שמחשב שהברכה לא תפטור כי אם אחת מהם, שאין זה גורם ברכה שאינה צריכה אלא ברכה לבטלה ממש, וזה כעין מה שכתב המג&amp;quot;א סימן תרל&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק יז)&amp;lt;/small&amp;gt; בסוכה, ואינו דומה כלל למה שכתוב בסימן קע&amp;quot;ד, יעיי&amp;quot;ש שהאריך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובספר ערך השולחן הספרדי כתב בסימן קע&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(אות א)&amp;lt;/small&amp;gt; על הך דינא שלא להוציא יין שבתוך הסעודה, שמזה ראיה דבמקום פלוגתא דרבוותא בספק ברכות, יכווין שלא לצאת בברכה ראשונה, ואין כאן חשש ברכה שאינה צריכה, כיון דעושה כן לאפוקי נפשיה מפלוגתא, דלא כהשמלה חדשה ביו&amp;quot;ד סימן י&amp;quot;ט, יעיי&amp;quot;ש. ודבריו תמוהים מה שכתב שהיא דלא כשמלה חדשה, שהרי אדרבה התבואות שור מביא זה ופסק כן, ולא פליג על הפרי חדש אלא היכא דכל הנשחטים לפניו ומכווין לשחוט כולם, וכתב בפירוש שאין זה דומה להך דינא דסימן קע&amp;quot;ד, אבל היכא דדמי להתם, פסק גם הוא ז&amp;quot;ל כן להלכה ולמעשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמטה אפרים הלכות ראש השנה סימן תקפ&amp;quot;ד סעיף ד&#039; כתב שיכוין בברכה הראשונה בלבישת הטלית שאינו מוציא רק לבישה הראשונה, שמפני שמאריכין בתפלה קרוב הדבר שיצטרך לצאת לחוץ ויכנס בכלל ספק ברכה, לכן יכוין שאינו מוציא רק לבישה ראשונה, וטוב שיאמר בפירוש שאינו רוצה לצאת בברכה זו כשיסירנה מעליו, ואז כשיצטרך לילך לחוץ וחוזר ולובשו, מברך שנית לדברי הכל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף ששם יש אחרונים שחולקין עליו, הוא בשביל שסוברין שהעיקר הוא כדעת הפוסקים שאין צריך לברך שנית בטלית בכה&amp;quot;ג שחוזר ולובש אותו הטלית בעצמו, בפרט כשנשאר עליו טלית קטן, אבל בתפילין בכה&amp;quot;ג דהוי הפסק גדול, וגם אינו מניח אותן התפילין בעצמם אלא תפילין אחרים שלא היו מונחים לפניו כלל בשעת הברכה, בודאי דלכל הדיעות אם מכוין שלא להוציאם צריך לברך עליהם אח&amp;quot;כ לדברי הכל, ומוציא נפשיה מפלוגתא, כמבואר לעיל.{{יישור מרכזי|ה}}בדבר שיטת התניא &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; קפד ס&amp;quot;ק כב; סוס&amp;quot;י קפו ס&amp;quot;ק ח)&amp;lt;/small&amp;gt; בדיני ווסתות לחשוב מסוף ראיה, הרבה יש לדבר בזה, אלא שאין לי פנאי להאריך. ועיין בתשובות בית שלמה יו&amp;quot;ד חלק ב&#039; סימן ט&amp;quot;ו שכתב דמשמעות כל הפוסקים והוראה הפשוטה היא דוסת הפלגה היינו מתחלת ראיה לתחלת ראיה, אך כיון שיצא מפי התניא, ראוי לבעל נפש להחמיר לעצמו, אבל לא להקל על ידי זה שלא לחשוב מתחלת ראיה לתחלת ראיה ח&amp;quot;ו להקל, יעיי&amp;quot;ש בביאור דבריו. ועכ&amp;quot;פ העיד שהוראה הפשוטה היא כמשמעות כל הפוסקים לחשוב מתחלת ראיה.{{יישור מרכזי|ו}}בענין המבואר בסימן תקס&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א־ב)&amp;lt;/small&amp;gt; ברואה ערי יודא וירושלים בחורבנן או שהם תחת ממשלת האומות צריך לקרוע, ובסעיף ה&#039; שם בהיה הולך ובא לירושלים, הולך ובא תוך ל&#039; יום אינו קורע קרע אחר, ואם לאחר ל&#039; יום חוזר וקורע, וכתב הרמ&amp;quot;א ז&amp;quot;ל על זה, והוא הדין בערי יודא ובמקדש. ועמד על הדבר מה שלא ראה נוהגין כן למעשה בהפסק שלשים יום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה זה ודאי דלא עדיף עכשיו, אלא אדרבה גרוע הרבה יותר עכשיו באותה הממשלה, כמבואר בזוהר הקדוש כמה פעמים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שמות מה:)&amp;lt;/small&amp;gt; דגלות הערב רב קשה יותר מגלות האומות, ואין להסתפק בזה בעוונותינו הרבים. אמנם בעיקרא דדינא מעיקרא מה שמבואר בשו&amp;quot;ע לקרוע אחר הפסק שלשים יום, הנה עוד בהיותי דר בירושלים בשנת תש&amp;quot;ו תמהתי על ככה שראיתי כל העיר הולכין אל הכותל אף בהפסק שלשים יום, ואין שום אחד שיקרע כמבואר בשו&amp;quot;ע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא שבברכי יוסף &amp;lt;small&amp;gt;(אות ב)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב על הך דינא שלא נהגו כך, וכבר כתב הרדב&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;ב סי&#039; תרמו)&amp;lt;/small&amp;gt; דלא זהירי בזה, ע&amp;quot;ש, והובא דבריהם בשערי תשובה &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ה)&amp;lt;/small&amp;gt;. אבל לא כתבו שום טעם להמנהג. גם אינו מובן לכאורה מה שהברכי יוסף הביא סייעתא להמנהג מהרדב&amp;quot;ז, הלא אדרבה הרדב&amp;quot;ז ז&amp;quot;ל שם בסימן תרמ&amp;quot;ו אחר שהאריך לבאר דחייב לקרוע בהפסק שלשים יום, סיים כתבתי כל זה אע&amp;quot;פ שהוא פשוט, לפי שראיתי שאין העם נזהרים בזה, ואתה תהיה מן הנזהרים. וא&amp;quot;כ חזינן שקרא תגר על אותו המנהג, וצוה לשואלו להיות נזהר, וא&amp;quot;כ האיך סתם הדברים כאילו הוי סייעתא להמנהג מהרדב&amp;quot;ז ז&amp;quot;ל, והוא מעשה לסתור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכפי הנראה כוונתו ז&amp;quot;ל, שכיון שכן נתפשט המנהג, וחזינן בדברי הרדב&amp;quot;ז שגם בימיו היה המנהג כן, אף שהוא ז&amp;quot;ל לא ניחא ליה באותו המנהג, מ&amp;quot;מ כיון שחזינן שנמשך המנהג עוד מימי הרדב&amp;quot;ז ז&amp;quot;ל עד עכשיו, שהיה במשך הזמן כל כך גדולי ישראל ולא בטלו המנהג או שלא עלתה בידם לבטל, תו קשה לערער עוד, ואולי בכה&amp;quot;ג אמרו &amp;lt;small&amp;gt;(ביצה ל.)&amp;lt;/small&amp;gt; הנח להם לישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויהיה איך שיהיה, כיון שהברכי יוסף הביא המנהג בסתמא ולא ערער עליו כלום, אנן מה נעני אבתריה.{{יישור מרכזי|ז}}מה ששאל האיך אומרים עכשיו בארץ ישראל בהתפלות המיוסדים לומר ותטה לב המלכות עלינו לטובה, הלא המלכות שמה אין לו דין מלכות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה ראשית אין התפלות מיוסדים לומר על עצמו או על עירו ומדינתו, אלא על הכלל ישראל כולו, ורוב ישראל המה תחת מלכי האומות. גם שמה אף שמדינא אין להם דין מלכות כלל, אבל חזינן בגמרא סנהדרין דף ק&amp;quot;ה ע&amp;quot;א שאמרו חוצפא מלכותא בלא תגא היא, והרי דאף שבודאי מדין תורה אין לו דין מלכות מחמת החוצפא, אלא כיון שבכח החוצפא הוא מושל, קראוהו חז&amp;quot;ל בלשון מלכותא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר לרמז במה שאמרו בלשונם מלכותא בלא תגא, על דרך שאמרו במשנה י&amp;quot;ג פרק א&#039; דמסכת אבות, ודאישתמש בתגא חלף, ופירש הרע&amp;quot;ב המשתמש בכתרה של תורה, וכתב התוספות יו&amp;quot;ט שם, מה שאמר תגא סתם, ולא פירש של תורה, לפי שסתם כתר כתרה של תורה, כי כל הכתרים זולתו אינן כלום. והרי שסתם לשון תגא שבדברי חכז&amp;quot;ל סובב על התורה שזולתה אין כלום. ולכן אמרו על חוצפא שהיא מלכותא בלא תגא, ר&amp;quot;ל מלכות שלא כתורה. וזהו גם מלכותא חציפא שבארץ ישראל כעת בעוונותינו הרבים שלא כתורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שקראוהו חכז&amp;quot;ל לחוצפא בלשון מלכותא, אף שאינו מן הדין כלל, הוא על דרך שפירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל בפרשת ויחי על הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(בראשית מח, כב)&amp;lt;/small&amp;gt; אשר לקחתי מיד האמורי, זה עשו שעושה מעשה אמורי. והרי דאף שבודאי עשו אינו אמורי, והיא אומה אחרת לגמרי, והאמורי היא מז&#039; אומות שצוה עליהם הקב&amp;quot;ה מאז לא תחיה כל נשמה &amp;lt;small&amp;gt;(דברים כ, טז)&amp;lt;/small&amp;gt;, ובעשו הזהיר הכתוב בפרשת דברים &amp;lt;small&amp;gt;(שם ב, ד־ה)&amp;lt;/small&amp;gt; ונשמרתם מאד אל תתגרו בם, ואך לעתיד אחר ביאת המשיח ימסרם הקב&amp;quot;ה ביד ישראל, ועכ&amp;quot;פ אינו אמורי לא מיניה ולא מקצתיה, אלא בשביל שמעשיו כאמורי קראו הכתוב אמורי. כמו כן קראו חכז&amp;quot;ל לחוצפא מלכותא, אף שאינו מלכות כלל, אלא בשביל שעושה מעשה שררה במלוכה. ועל כרחך שאין זה מלה דשיקרא אם קורין לאחד על שם מעשיו אף שאינו כן בעצם כלל כי מבואר כן בקרא ובדברי חכז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם כן גם אותה מלכות המינות שעכשיו בארץ ישראל בעוונותינו הרבים, יען שעושין מעשיהם כמלכי עכו&amp;quot;ם המקולקלים וביד חזקה וחוצפה נוראה, אין זה שקר אם קוראין אותה מלכות על שם מעשיהם, אף שאינו מן הדין לא מיניה ולא מקצתיה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כתבתי לו שאף על פי פשוטו ניתן להאמר, אבל עוד דברים בגו, שהוא סובב על מדת מלכות העליונה כידוע ליודעי חן, ואין לנו עסק בנסתרות, אבל בודאי יש בזה סוד כמוס כאשר היא בכל התפלות שנתייסדו ברוה&amp;quot;ק ואנחנו לא נדע, אלא אומרים על דעתם וכוונתם, ואין לשנות מדבריהם.{{יישור מרכזי|ח}}מה שהקשה על מה שכתוב בישמח משה &amp;lt;small&amp;gt;(במדבר)&amp;lt;/small&amp;gt; פרשת בלק &amp;lt;small&amp;gt;(כד, יד ד&amp;quot;ה איעצך)&amp;lt;/small&amp;gt; שהאר&amp;quot;י ז&amp;quot;ל חי ל&amp;quot;ד שנין משום דתיקן מה שקלקל בלעם הרשע בל&amp;quot;ד שנין שחי, ובשם הגדולים &amp;lt;small&amp;gt;(מע&#039; גדולים, מע&#039; רבי חיים וויטאל)&amp;lt;/small&amp;gt; ובשבחי האר&amp;quot;י מבואר שהאר&amp;quot;י ז&amp;quot;ל היה ל&amp;quot;ח שנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אפשר שהג&#039; שנים הראשונים לא חשב בשביל שאין בהם עדיין תורה, גם בשנה הרביעית אינו מעיקר החיוב לתורה כמבואר במשנה &amp;lt;small&amp;gt;(אבות פ&amp;quot;ה מכ&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בן חמש למקרא, וכבר נתבאר זה בפוסקים &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; רמה ס&amp;quot;ח)&amp;lt;/small&amp;gt;, ועיין במדרש תנחומא פרשת קדושים &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; יד)&amp;lt;/small&amp;gt; על הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יט, כג)&amp;lt;/small&amp;gt; ונטעתם, וערלתם, הכתוב מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש, שאביו מקדישו לתורה, ובשנה החמישית תאכלו את פריו, משעה שהוא מתחייב לקרות בתורה, מכאן ואילך להוסיף לכם תבואתו, מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא, יעיי&amp;quot;ש. ואף שהאר&amp;quot;י ז&amp;quot;ל היה קדוש מרחם ונתמלא כל העולם כולו אורה מיום הולדו, עם כל זה לתקן טומאת בלעם צריך כח התורה, וזה מתחיל בשנה החמישית שאמר הכתוב תאכלו את פריו. ונמצא לענין זה החשבון מכוון ל&amp;quot;ד שנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהקשה דבגמרא סנהדרין ק&amp;quot;ו &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; אמרו שבלעם היה ל&amp;quot;ג שנה. הנה בתחלה אמרו שם שהיה בר תלתין ותלת או בר תלתין וארבע, וכתב בתורת חיים &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה או בר תלתין)&amp;lt;/small&amp;gt; דהכי פירושו או בר תלתין ותלת ונכנס ברביעי או בר תלתין וארבע ונכנס בחמישי, דמספקא ליה אם נחשב לבלעם בשני חייו מקצת שנה ככולה, כדאשכחן בדור המדבר או לאו, דאם נחשב לו מקצת שנה ככולה, אם כן צריך לומר דטפי מבר תלתין ותלת ונכנס ברביעי לא הוה, דאי הוה בר תלתין וארבע ונכנס בחמישי נמצא מחצה ימיו, כיון דמקצת שנה ככולה, ואם אין נחשב לו מקצת שנה ככולה, איכא למימר דטפי מבר תלתין וארבע לא הוה, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועכ&amp;quot;פ גם לפי מה שאמרו דהוה בר תלתין ותלת, הכוונה היא שנכנס ברביעי ומקצת שנה ככולה, אלא שלא הזכיר רק השנים השלימות, אבל אליבא דאמת כיון שנכנס בתלתין וארבע ומקצת השנה ככולה, נחשב גם כן לל&amp;quot;ד שנים, ואתי שפיר מה שהוצרך לתקן נגדו ל&amp;quot;ד שנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובענין המצב, זה ודאי שהוא נסיונות קשות ומרות ר&amp;quot;ל, והן הנה החבלי משיח אשר עליהם אמר רבי יוחנן &amp;lt;small&amp;gt;(סנהדרין צח:)&amp;lt;/small&amp;gt; ייתי ולא איחמיניה, השי&amp;quot;ת ירחם שנוכל לעמוד בהם, ויצילנו מכל צרה וצוקה ברוחניות ובגשמיות, וישמח את לבבינו במהרה, עדי נזכה לראות חיש מהר בישועת כל ישראל ושמחתן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכ&amp;quot;ת נ&amp;quot;י יצליח בכל דרכיו ועניניו, ויזכה להרביץ תורה וטהרה בישראל מתוך נחת והרחבת הלב, כנפשו וכלב ונפש ידידו דושת&amp;quot;ה באהבה רבה, מצפה לרחמי שמים במהרה ולחסדיו המרובים ית&amp;quot;ש כי לא תמנו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:שו&amp;quot;ת דברי יואל]] &lt;br /&gt;
[[קטגוריה:שו&amp;quot;ת דברי יואל - אורח חיים]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%92&amp;diff=2919</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אורח חיים/סימן ג</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%92&amp;diff=2919"/>
		<updated>2026-03-29T19:04:33Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אורח_חיים/סימן_ב|תווית_קודם=אורח חיים סימן ב|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אורח חיים/סימן_ד|תווית_הבא=אורח חיים סימן ד}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן ג ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
שלו&#039; וכט&amp;quot;ס אל כבוד הה&amp;quot;ג חו&amp;quot;ב טובא, חכם וסופר, אשכול הכופר, יו&amp;quot;ש שלשלת פאר היוחסין, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר שמחה בונם סופר שליט&amp;quot;א, בעיה&amp;quot;ק ירושלים תובב&amp;quot;א. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחדשת&amp;quot;ה, הגיעני מכתבו בדבר שאלתו אודות בנו נ&amp;quot;י שבאלו הימים יהיה בעזהי&amp;quot;ת בר מצוה, והיות שכשהיה עוד ילד בן שנתים נשפך לו חמין על זרועו ונכוה ידו הימנית ל&amp;quot;ע, ואחר טיפול של כמה חדשים נתרפא הפצע ונשאר לו צרבת על רוב זרועו, ועל ידי זה נחלש ידו הרבה, ולמרות כל התוכחות שקבל בבית בשעת האוכל ובחדר בשעת הכתיבה, נתרגל לכתוב ולאכול בשמאל, בשעת הדחק אם גוערים בו אוכל או כותב קצת בימין, אבל בעוד רגע חוזר לסורו בשמאל. ועתה הספק באיזה יד יניח תפילין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכת&amp;quot;ה נ&amp;quot;י פשיטא ליה שיניח בימין כל אדם שהוא שמאלו, דאף שאינו נולד איטר אלא נתרגל אח&amp;quot;כ, ובזה יש פלוגתא במרדכי (הלכות קטנות, הלכות תפילין יג, ג), אבל כתב הדגול מרבבה (או&amp;quot;ח סי&#039; כז במג&amp;quot;א ס&amp;quot;ק ט) דאף ליש חולקים שבמרדכי, דווקא אם הרגיל עצמו מרצונו, אבל אם מן השמים הרגילוהו, דהיינו שנולד לו חולי בימינו וניטל ממנו הכח וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאלו, בודאי דינו כאיטר גמור. ויען שלא מצא מי שיחלוק על הדגול מרבבה בזה, לכן פשוט בעיניו כנ&amp;quot;ל ושואל הסכמתי.{{יישור מרכזי|א}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה טרידנא טובא ולא אוכל להאריך כעת, כי יש לפלפל בזה הרבה וכבר הלכו ביה נמושות, אבל אשיב לו בקיצור הנראה לענ&amp;quot;ד, כי בעיני אינו פשוט כל כך כמו שכתב כת&amp;quot;ה נ&amp;quot;י.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה לכאורה משמע מדברי הפמ&amp;quot;ג סימן תרנ&amp;quot;א שאינו סובר כסברת הדגול מרבבה, שכתב שם באשל אברהם ס&amp;quot;ק י&#039; להסתפק במי שאין לו יד ימין כי אם זרוע וקנה, דהשתא שמאל דידיה ימין, אם הוי כאיטר ויניח תפילין בקנה וזרוע ימין, וסיים בצ&amp;quot;ע. וכתב המשנה ברורה סימן כ&amp;quot;ז בביאור הלכה שם (ס&amp;quot;ו ד&amp;quot;ה ואיטר) דמזה משמע דלא ברירא ליה להפמ&amp;quot;ג סברת הדגול מרבבה, דזה פשוט דלסברת הדגול מרבבה הוא הדין בנקטעה כף ידו הימנית, שנעשה בזה איטר, כמ&amp;quot;ש שם בפנים (מ&amp;quot;ב שם ס&amp;quot;ק כב), ואם כן הפמ&amp;quot;ג שנסתפק בנקטעה, על כרחך שמסתפק בסברת הדגול מרבבה. אלא שאע&amp;quot;פ כן הכריע (הביאור הלכה) לסמוך בזה על הדגול מרבבה, יען שאפילו באיטר שנעשה על ידי שהרגיל עצמו, ג&amp;quot;כ פסק הדרכי משה (ארוך, אות א ד&amp;quot;ה ופירש) דדינו כאיטר. ועכ&amp;quot;פ לפי דבריו, סברת הדגול מרבבה בפלוגתא היא שנויה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם כאשר התבוננתי נראה דאין זה מוכרח כל כך, דאפשר יש לחלק בין הנושאים. דנקטעה ידו אינו דומה כל כך לנולד חולשה בכל היד, שאז ודאי הוא יד כהה, אבל בנקטעה ידו יוכל להיות שכל היד היא בריאה ושלימה כמו ימין של כל אדם, אלא שלא תוכל לעשות מלאכתה בשביל שחסר פיסת ידה, ואפשר שלא נקרא על ידי זה כל היד יד כהה. ואפשר לחלק עוד באופן אחר אלא שאין להאריך בזה. ושוב ראיתי בערוך השולחן סימן כ&amp;quot;ז סעיף י&amp;quot;ז שאחר שהביא דברי הדגול מרבבה כתב, ויש מי שאומר דהוא הדין נקטעה ידו, ואינו כן, דמה ענין זה לזה. ולפי מה שדחה דברי המ&amp;quot;ב, אין ראיה דפליג הפמ&amp;quot;ג על סברת הדגול מרבבה, וצ&amp;quot;ע עוד בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל העיקר מה שאני מסתפק בזה, אם על ידי המכוה שנעשה אז, נעשה חולשה בידו, והוא יד כהה בעצם גם עכשיו, שבזה ודאי איכא סברת הדגול מרבבה שדינו כאיטר ממש. או שמא נתרפא המכוה לגמרי, ומה שנשאר צרבת אינו כלום אלא במראה, ומה שאינו עושה מלאכתו בימין, יוכל להיות שהוא בשביל ההרגל שנתרגל אז טרם שנתרפא וההרגל נעשה טבע שני, ואפשר ידו בריאה ושלימה לגמרי כשאר ימין של כל אדם ואינו יד כהה כלל, ואין בזה אלא הרגל דבר. ולפענ&amp;quot;ד זה דומה להורגל מעצמו, כי אף שבתחלה היה מן השמים על ידי המכוה, אבל מאי דהוה הוה כיון שכבר עבר כי נתרפא הנגע, ועכשיו אין בזה אלא רגילות בלבד, דומה להורגל מעצמו, שאינו יד כהה. והדגול מרבבה לא כתב אלא היכא שנולד לו חולי בימינו וניטל ממנו הכח, וניטל נקרא מה שאינו חוזר לעולם, וזה ודאי הוי יד כהה, לכן פשוט ליה שדמי לאיטר גמור, ומנא לן שדעתו כן גם היכא שחוזר לאיתנו כמקדם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת שבתשובות אמרי יושר ח&amp;quot;ב סימן י&amp;quot;ד שהביאו גם כת&amp;quot;ה נ&amp;quot;י במכתבו, נראה שמפרש כן בדברי הדגול מרבבה, דכוונתו היכא שנתרפא מחליו ואינו עוד אלא רגילות שהורגל אז בעת חליו. אבל הוא בעצמו כתב על זה אחר כך שדברי הדגול מרבבה סתומים, אלא שהדבר דחיק ומוקי אנפשיה דבכהאי גוונא מיירי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונפלאתי מה דוחק אותנו כל כך לדחוק ולהעמיס דין חדש בדברים סתומים שאין להם הכרע. וכפי המבואר בלשונו שם הביאו לידי כך על ידי שפשוט בעיניו מסברא דהיכא שאי אפשר לו כלל לעשות מלאכה בימין מחמת חולשתו, הוי כנקטעה ידו באופן שאין לו יד כלל, שאין דינו בזה כאיטר (עי&#039; רש&amp;quot;י מנחות לז, א ד&amp;quot;ה אין לו; מ&amp;quot;ב שם ס&amp;quot;ק ו), לכן הוכרח לדחוק בדברי הדגול מרבבה דמיירי בנתרפא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל לפענ&amp;quot;ד הוא תמוה, דמלבד שגם באי אפשר לו כלל לעשות המלאכה בימין, אינו מוכרח כלל שיהיה דומה לנקטעה ידו. אבל אף לו יהיבנא ליה בזה, הלא אפשר לאוקמא דברי הדגול מרבבה שאינו באופן שלא יהיה לו מציאות כלל לעשות מלאכה בימין, אלא שניטל ממנו הכח שיש ביד ימין דעלמא ונעשה מחמת חולשתו כשמאל דעלמא, דודאי אפשר לכל אדם לעשות מדוחק מלאכות בשמאל, אלא כיון שהוא יד כהה, הוא נגד טבעו לעשות מלאכה בשמאל, וצריך לעשות כל מלאכתו בימין. וזה שנחלשה ימינו כל כך עד שנעשה יד כהה נגד שמאלו, נתהפך הדבר שצריך מחמת טבעו לעשות הכל בשמאל, אף שיש מציאות מדוחק שיעשה בימין כמו שאר כל אדם בשמאלו. וזה ודאי לא דמי לנקטעה ידו, אלא דמי לאיטר ממש. ומתיישבין דברי הדגול מרבבה ברווחא בלי שום דוחק, ולפענ&amp;quot;ד ברור כן בכוונתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכת&amp;quot;ה נ&amp;quot;י כתב להסביר הפלוגתא שבמרדכי בהרגיל עצמו לעשות בשמאל אם דינו כאיטר, שזה תלוי בפלוגתא שבש&amp;quot;ס (מנחות לז.), דלרבי נתן דיליף מוקשרתם וכתבתם, אף בהרגיל עצמו הוא כן, כיון שאינו תלוי כלל אם הוא יד כהה, אלא במעשה הכתיבה האיך נעשית. ולרב אשי דיליף מידכה יד כהה, הרגיל עצמו לאו כלום הוא, כיון שהאמת הוא דיד שמאל יד כהה, אלא על ידי הרגילות שינה סדר העולם והחליף ימין בשמאל. ולכן כתב דהיכא דנחלש הימין מחמת מחלה ומכוה ונעשה יד כהה באמת, הכל מודים דדינו כאיטר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה גם לפי דבריו, הא תינח כשעדיין לא נתרפא המחלה והוי עדיין יד כהה, אבל אם נתרפאה וחזרה לבריאותה ושוב אין הטעם אלא בשביל הרגילות, אם כן לא הוי יד כהה באמת, כמו בהורגל מעצמו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם מה שכתב דעל ידי שנחלש הימין נעשה השמאל חזק ביותר, לאו כללא הוא ולפעמים להיפך. ובגמרא בכורות דף מ&amp;quot;ה ע&amp;quot;ב בפלוגתא דרבי ורבנן בשולט בשתי ידיו, מר סבר כחישותא אתחלא בימין ומר סבר בריותא אתחלא בשמאל. ואם נימא דהא בהא תליא, אף למ&amp;quot;ד בריותא אתחלא בשמאל מכל מקום כיון דסוף סוף נחלש אח&amp;quot;כ הימין, הוי מומא. ואין להאריך בזה, שתלוי בעניני טבעיות שאין אנו בקיאין כל כך (עי&#039; יו&amp;quot;ד סי&#039; קפז ס&amp;quot;א ברמ&amp;quot;א), ועכ&amp;quot;פ זה ודאי שלאו כל הענינים שוין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעיקר הדבר מה שתלה הפלוגתא שבמרדכי בהרגיל עצמו בפלוגתא דרבי נתן ורב אשי, דנמצא לפי זה שתלוי גם בפלוגתא אחרת אם הולכין אחר הכתיבה או אחר שאר כל מעשיו שעושה, דגם זה תלוי בהך, דלרבי נתן דיליף מוקשרתם וכתבתם, חזינן שתלוי רק בכתיבה, משא&amp;quot;כ לרב אשי, ואם כן שני אלו הפלוגתות הא בהא תליא. ולא נראה כן מלשון המרדכי ושאר פוסקים. ובפלוגתא דכתיבה הכריע הרמ&amp;quot;א ז&amp;quot;ל (סי&#039; כז ס&amp;quot;ו) כדעת האומר שהיד שכותב בה חשובה ימין, וגם המג&amp;quot;א (ס&amp;quot;ק י) כתב על זה אנו אין לנו אלא דברי השו&amp;quot;ע, ובפלוגתא דהרגיל עצמו לא הכריע המג&amp;quot;א אלא כתב לצרפו לסמוך על הב&amp;quot;ח, כמו שכתב בס&amp;quot;ק י&#039;. עכ&amp;quot;פ לאו הא בהא תליא והוא שני ענינים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והפמ&amp;quot;ג בסימן כ&amp;quot;ז במשבצות ס&amp;quot;ק א&#039; וס&amp;quot;ק ז&#039; ביאר דקיי&amp;quot;ל כתרווייהו כרבי נתן וכרב אשי, דאף דקיי&amp;quot;ל כרבי נתן דהולכין אחר הכתיבה מלימוד דוקשרתם וכתבתם, מכל מקום קיי&amp;quot;ל גם כרב אשי דיליף מידכה יד כהה, אלא שגילה לנו הכתוב דהיד שאינה כותבת הוי יד כהה בענין הכתיבה, שזה העיקר, כמבואר בטו&amp;quot;ז ס&amp;quot;ק ז&#039; שהטעם הוא [דתליא] בכתיבה, בשביל שאותה היד שאינו כותב בה הוי כהה לענין זה, וכן מבואר בלבוש סימן כ&amp;quot;ז סעיף ו&#039;, ועיי&amp;quot;ש בפמ&amp;quot;ג שהאריך לבאר דצריכי תרווייהו. ואף שנמצא במפרשים אחרים שלא כתבו כן, אבל נראין דברי הפמ&amp;quot;ג, שמיושבין בזה הרבה קושיות, ודו&amp;quot;ק. ונמצא לפי דבריו שאי אפשר כלל לומר הטעם לאותו מאן דאמר דגם בהרגיל עצמו דינו כאיטר, בשביל שאין נפקא מינה אם הוא יד כהה באמת, כיון דקיי&amp;quot;ל כרב אשי שהוא בשביל יד כהה אף לאותו מאן דאמר דיליף מוקשרתם וכתבתם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל כרחך צריך לומר הסברא, דאותו מאן דאמר סובר דאף שאינו יד כהה בעצם, מכל מקום כיון דסוף סוף אי אפשר לו לכתוב או לעשות מלאכה ביד ימינו מחמת ההרגל שנעשה טבע שני, ושולט הטבע על אותה היד להפריעה ממלאכתה, הוי ג&amp;quot;כ כהה. כי סובר דאין נפקא מינה אם הוא כהה בעצם או מחמת סיבה אחרת שעומד לנגדה כח הטבעי שמושל עליה, הכל נקרא כהה. ואין כן דעת הסובר דהרגיל מעצמו אין דינו כאיטר, כי סובר שאינו נקרא יד כהה אלא מה שהוא כהה בעצם, לא מחמת סיבה אחרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם כן אף אם היה באיזה פעם יד כהה מחמת המחלה שהוא בידי שמים, אבל סוף כל סוף כיון שעכשיו אינו יד כהה בעצם אלא מחמת הרגילות, למה יקרא יד כהה אף לאותו המאן דאמר, והוא נגד הסברא, ומנא לן לחדש זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם ממה שהביא המרדכי הראיה דהרגיל עצמו לאו כלום הוא למקרי איטר אלא אם כן נולד כן, מדלא מוקי מתניתין דפרק הבונה (שבת קג.) כשהרגיל עצמו לכתוב בשמאל, והרבה האריכו המפרשים בפירושו זה בכה וזה בכה (עי&#039; ביאור הר&amp;quot;מ בנעט בגליון המרדכי שם; חידושי אנשי שם בשם שארית יוסף; דרישה סי&#039; כז אות ב), אבל לכל הפירושים, אם נימא דבמי שהיה יד כהה באיזה פעם מחמת חולי, אף אם עתה כבר עברה המחלה ואינו אלא בשביל הרגילות, גם כן דינו כאיטר לכולי עלמא, עדיין קשה למה לא מוקי מתניתין דפרק הבונה בכהאי גוונא. דבשלמא אם נפרש בכוונת הדגול מרבבה דמיירי שלא נתרפא, והוי יד כהה בעצם כמו הנולד ככה, אין קושיא למה לא מוקי מתניתין בכה&amp;quot;ג, כי סובר דהיינו הך כמו איטר ממש שאין חילוק ביניהם. אבל אם נימא שגם אם עכשיו אינו יד כהה אלא מחמת הרגילות שמכבר, ג&amp;quot;כ נותנין עליו דין איטר, אף שבזה ודאי יש חילוק בין הנולד ככה דהוי לעולם יד כהה בעצם, א&amp;quot;כ עדיין קושיית המרדכי עומדת. ועל כרחך שאין המרדכי סובר כן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלאו הכי כיון שהדגול מרבבה לא הביא ראיה לדבריו, אלא כתב כן מסברא פשוטה, אין להעמיס בדבריו אלא מה שהוא סברא פשוטה, ואין לחדש מה שעכ&amp;quot;פ אין הכרע בדבריו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונמצא לפי זה שצריך לבקר את היד, שאם לא נתרפאה לגמרי ונשארה חלושה, באופן שזה הסיבה שלא יוכל לעשות בה מלאכתו, זהו דינו של הדגול מרבבה. אבל אם נתרפאה לגמרי ואך הרגילות גורם לו, לא נוכל לומר שיצאנו מידי ספיקא דפלוגתא דרבוותא שבמרדכי ובמג&amp;quot;א.{{יישור מרכזי|ב}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעיקר הדין גם באיטר גמור שדעת האריז&amp;quot;ל (עי&#039; שערי תשובה סי&#039; כז ס&amp;quot;ק יא, ושער הכוונות ענין תפילין דרוש ז) שיניח ג&amp;quot;כ בשמאל של כל אדם ולא ישנה, כתב בתשובות מהרש&amp;quot;ם ח&amp;quot;ב סימן ר&amp;quot;מ שגם במאירי (שבת קג.) פסק כן, אלא שתמה עליהם איך כתבו נגד הש&amp;quot;ס דמנחות (שם). וכבר כתבו עליו (עי&#039; מאסף לכל המחנות סי&#039; כז ס&amp;quot;ק מ) דאישתמיטתיה שכן הוא גם במרדכי (שם), שפירש כן בדעת רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל (שם ד&amp;quot;ה מה) שהולכין אחר רוב בני אדם ואינו תלוי בשמאל וימין דידיה, וכתב עליו שמתוך פירושו נראה לר&amp;quot;י דפליג רבי נתן דאפילו איטר מניח בשמאל, ואף תנא קמא (שם לו:) סבר הכי דידך זה שמאל, ויש לספק אי הלכה כוותיה או לא, יעיי&amp;quot;ש. והרי שתירץ המרדכי דברי הש&amp;quot;ס לדעת רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, דתנא קמא ורבי נתן פליגי בהך דינא דאיטר יניח ביד ימינו, אלא דמספקא ליה אי הלכה כוותיה. ונמצא שגם המאירי פירש בדברי הש&amp;quot;ס כמו שמפרש המרדכי לדעת רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, וכן צריך לומר בדעת האר&amp;quot;י ז&amp;quot;ל. אבל הרבה ראשונים (עי&#039; רא&amp;quot;ש הלכות קטנות סי&#039; יח; סמ&amp;quot;ג עשין כב; רבינו יואל הוב&amp;quot;ד בשו&amp;quot;ת מהר&amp;quot;ם מרוטנבורג ד&amp;quot;פ סי&#039; יב) לא כתבו כן, ויש בדברי הראשונים (עי&#039; שו&amp;quot;ת צמח צדק או&amp;quot;ח סי&#039; ד סוף אות א; סי&#039; ה אות ג; סי&#039; יב אות א בביאור ספר התרומה סי&#039; ריא נז, ד. וע&amp;quot;ע ביאור הגר&amp;quot;א ס&amp;quot;ו) שלא הבינו גם בדברי רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל כמו שכתב המרדכי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדינא, כיון שרוב ראשונים וכן הוא בש&amp;quot;ע בלי שום חולק דאיטר יניח בימין, אי אפשר לזוז מדברי השו&amp;quot;ע. אבל היכא שאינו איטר גמור אלא מספק, כמו בהרגיל עצמו וכדומה, כבר כתבו דהיכא שיש ספק לפי דברי התלמוד והפוסקים, הקבלה מכריע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף לפי דברי הדרכי משה באו&amp;quot;ח סימן קמ&amp;quot;א (אות ב) שחולק על הב&amp;quot;י וכתב שאין לזוז מדברי הפוסקים אף אלו היה הזוהר חולק עליהם, זה כתב על הב&amp;quot;י דמיירי שם מדבר שאין שום מחלוקת בפוסקים אלא כולם שוין, ואע&amp;quot;פ כן כתב הב&amp;quot;י דלא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים, אבל היכא שיש פלוגתא בפוסקים מזה לא מיירי הדרכי משה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כמו שכתב בשאילת יעב&amp;quot;ץ (ח&amp;quot;א) סימן מ&amp;quot;ז על מה שכתב אביו החכם צבי בתשובה (סי&#039; לו) דהיכא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים והמקובלים, על הפוסקים יש לסמוך, שלא כתב זה אלא היכא דליכא פלוגתא בין הפוסקים בעצמם אלא שהמקובלים חולקים, אבל היכא שיש פלוגתא בין הפוסקים, הקבלה מכריע. ותמה על השואל שרצה לדמות לדברי החכם צבי דבר שיש בו פלוגתת הפוסקים, וכתב לו שלא היה צריך אף לשאול דבר כזה. כל כך הוא פשוט בעיניו, יעיי&amp;quot;ש שהאריך. וכן הוא גם בדרכי משה, וכן דעת הרבה פוסקים כנודע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין ברכי יוסף סימן מ&amp;quot;ו אות י&amp;quot;א לענין ברכת הנותן ליעף כח שכתב, עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאת הברכה על פי כתבי האריז&amp;quot;ל, כי אף שקבלנו הוראת מרן, קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, גם הוא יודה לברכה.{{יישור מרכזי|ג}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והעצה היעוצה בנידון דידן לפענ&amp;quot;ד, דהנה זה ודאי שמועיל אם ירגיל עצמו לעשות בימין, דאף באיטר גמור הביאו מפסקי התוספות מנחות סימן קכ&amp;quot;ד שכתב וז&amp;quot;ל, איטר מניח ביד ימין, טוב שירגיל עצמו לכתוב ביד ימין, ואפילו שרוב תשמיש בשמאל, דומה לשולט בשתי ידיו. ואף שאין לשון זה בתוספות, כבר ביאר בתשובות מהרש&amp;quot;ם ח&amp;quot;ג סימן רצ&amp;quot;ט (אות א) שהפסקי תוספות מיוסדים על תוספות שאנץ, ולכן יש בהם דברים שלא נמצאו בתוספות שלנו, ומסיק כן לדינא, יעיי&amp;quot;ש. וכן הוא גם באליה רבה (ס&amp;quot;ק ו), אלא שלא הביא דברי הפסקי תוספות אלא מרבינו יחיאל. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וצריך לומר מדסתמו דבריהם בזה, דלא דמי למה שיש פלוגתא במרדכי אם מועיל מה שבא על ידי הרגלו ולא נולד כן, כמ&amp;quot;ש ק&amp;quot;ז בתשובות אבני צדק או&amp;quot;ח סימן ג&#039; שיש לחלק דמה שאמרו החולקים במרדכי שאינו מועיל הרגל, זה מיירי שם היכא שנולד כדרך כל הארץ ואינו איטר, והוא מרגיל עצמו להיות איטר, שהוא שלא כדרך הארץ, בזה אינו מועיל הרגל לעשותו נגד רוב בני אדם. אבל היכא שהוא נולד איטר, ומרגיל עצמו לעשות בימין כדרך כל הארץ, בזה מועיל ההרגל להעמידו כדרך רוב בני אדם. והוא ז&amp;quot;ל כתב כן מסברא דנפשיה שאפשר לחלק בכך, אבל לפי מה דחזינן דעת הראשונים שכתבו באיטר להרגיל עצמו לעשות בימין, צריך לחלק בכך שלא להרבות במחלוקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם כן מכל שכן בנידון דידן, שאינו איטר מתולדה אלא נעשה אח&amp;quot;כ מחמת סיבה, שבודאי מועיל אם מרגיל עצמו להיות כמו שהיה בראשונה כדרך כל הארץ.{{יישור מרכזי|ד}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה כבר הכריע הרמ&amp;quot;א ז&amp;quot;ל בסימן כ&amp;quot;ז (ס&amp;quot;ו) כדעת האומרים שתלוי רק בכתיבה אם כותב בימין ולא בשאר מעשים, וכמו שכן הכריע בדרכי משה (אות ד) כדעת הטור וסמ&amp;quot;ק (סי&#039; קנג) דבתראי נינהו. וכן הוא גם בפסקי תוספות שהבאתי לעיל דסגי אם ירגיל עצמו לכתוב בימין אע&amp;quot;פ שרוב תשמיש בשמאל, אלא שכותב הטעם שדומה לשולט בשתי ידיו, וכן הוא הטעם בתוספות מנחות דף ל&amp;quot;ז (ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה מה). אמנם בדברי רבינו יחיאל שהובא בטור וב&amp;quot;י סימן כ&amp;quot;ז, מבואר בלשונו ז&amp;quot;ל שהובא בב&amp;quot;י שהטעם הוא דעיקר תלוי בכתיבה, כדאמרינן מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכן הוא בהגה&amp;quot;ת ה&amp;quot;ר פרץ על הסמ&amp;quot;ק (אות ח). &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נראה דיש נפקא מינה בין שני הטעמים. דלטעם שכתבו התוספות דהוי כשולט בשתי ידיו, י&amp;quot;ל דצריך להיות כל הכתיבה בימין ואז הוי כשולט בשתי ידיו, שביד אחד כותב וביד אחד עושה שאר המעשים. אבל היכא שגם הכתיבה אינו הכל בימין אלא כותב גם בשמאל, א&amp;quot;כ אינו שוה, שבשמאל עושה כל המעשים וגם כתיבה, ובימין אינו עושה אלא כתיבה בלבד, וי&amp;quot;ל שאין זה נקרא שולט בשתי ידיו, דבטל חדא שבימין נגד תרתי שבשמאל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל לדברי רבינו יחיאל שכתב הטעם בשביל דילפינן מוקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, א&amp;quot;כ ילפינן מקרא דהכל תלוי בכתיבה ואין נפקא מינה בשאר מעשים, א&amp;quot;כ שפיר י&amp;quot;ל דאף אם כותב גם בשמאל, דינו כשולט בשתי ידיו שיניח בשמאל של כל אדם, דסגי אם הוא שולט בשתי ידיו בכתיבה בלבד, כי אין נפקא מינה כלל בשאר מעשים שעושה בשמאל. וכן הוא מבואר בדברי ה&amp;quot;ר יחיאל והסמ&amp;quot;ק, שכתבו הלשון שכותב גם בימין, ומבואר בזה שאין צריך שיכתוב הכל בימין, אלא גם בימין. וכן הוא במג&amp;quot;א ס&amp;quot;ק י&#039; ובפמ&amp;quot;ג (א&amp;quot;א שם).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפענ&amp;quot;ד אולי גם מדברי התוספות אין הכרח כל כך, ואפשר דסגי בהכי, שהרי בלאו הכי אף אם כותב הכל בימין, מכל מקום כיון שעושה כל מעשיו בשמאל הוי הכתיבה רק מיעוטא דמיעוטא נגד שאר כל המעשים שאדם עושה בכל יום. ועל כרחך צריך לומר דלא אזלינן בזה אחר הרוב. א&amp;quot;כ אף כשכותב גם בשמאל אפשר למימר הכי. ודברי התוספות צריכין ביאור רחב, אלא שצריך אריכות ולא אוכל להאריך כעת כל כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדינא כיון שבדברי רבינו יחיאל והסמ&amp;quot;ק בודאי מבואר כן, והטור לא הביא אלא דברי רבינו יחיאל, גם הדרכי משה כתב הטעם שהכריע כן בשביל שהטור והסמ&amp;quot;ק המה בתראי, א&amp;quot;כ נמשכו בהלכה זו אחר דברי ה&amp;quot;ר יחיאל והסמ&amp;quot;ק, שבדבריהם הוא בהדיא דסגי בכותב בשניהם, בודאי שפסקו כן להלכה, ודברי המג&amp;quot;א ברורים.{{יישור מרכזי|ה}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא שראיתי בצמח צדק החדש מליבאוויטש באו&amp;quot;ח סימן ד&#039; (אות ב) שהאריך לחלוק בזה על המג&amp;quot;א. ותוכן דבריו שהתחיל לומר דכיון שכתבו התוספות רק דיש להסתפק אם דומה לשולט בשתי ידיו, ומקום הספק הוא רק לרבי נתן דדריש מוקשרתם וכתבתם דכתיבה בימין, משא&amp;quot;כ לרב אשי דדריש מידכה יד כהה, אין מקום להסתפק בזה. וכיון דלרבי נתן ג&amp;quot;כ לא הוי אלא ספק, לא דחינן פשיטותא דחד מקמיה ספיקא דאידך, ובפרט היכא דכותב גם בשמאל, דלדעת התוספות אפשר לא מספקא להו כלל אף לרבי נתן. ולכן כתב דטעמו של רבינו יחיאל משום מה שכתב ר&amp;quot;י, דלפירוש רש&amp;quot;י לרבי נתן אף איטר גמור מניח בשמאל כל אדם, כמובא במרדכי, אף דלא קיי&amp;quot;ל כן, מכל מקום בעלילה שיש לומר דאינו איטר כלל, כי אם שולט בשתי ידיו, פסק דיניח בשמאל כל אדם, והיינו על פי צירוף דעת רש&amp;quot;י. וא&amp;quot;כ אנו שיש לנו דברי ספר התרומה והרא&amp;quot;ש, שביאר דגם לפירוש רש&amp;quot;י אליבא דרבי נתן איטר מניח בימינו, א&amp;quot;כ אין לצרף כלל סברא זו שהזכיר במרדכי, ולכן יש לומר בגוונא שכתב המג&amp;quot;א שכותב גם בשמאל, העיקר שיניח בימין. גם הביא ראיה מדברי רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל (שם ד&amp;quot;ה בשולט) שפירש בשולט בשתי ידיו, ששתיהן שוות לו בכח, משא&amp;quot;כ הכא אינן שוות כלל, דאף ששוות בכתיבה, הרי יש עודף בשמאל שבה הכח וגבורה ועושה בה כל מעשיו. ואע&amp;quot;פ כן לבסוף כתב לחוש גם לדעת המג&amp;quot;א ולהחמיר שיניח תפילין גם על ידו השמאלית, יעיי&amp;quot;ש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפענ&amp;quot;ד נפלאו בזה כל דבריו ז&amp;quot;ל, ראשית מה שהחליט דלא מספקא להו להתוספות בזה אלא לדעת רבי נתן דתלה הכתוב בכתיבה ולא לרב אשי דדרשינן יד כהה, אין לנו שום גילוי דעת בתוספות על זה. ואולי הוא בהיפך, דלרבי נתן לא מספקא להו כלל דודאי העיקר בזה הוא הכתיבה דכן גילה לנו הקרא, ואין צורך בזה להטעם דהוי כשולט בשתי ידיו, אלא למאן דאמר דתלוי ביד כהה מספקא להו, דדילמא כיון דבכתיבה הוי יד כהה, אף שבשאר מעשים שהמה הרוב אינו יד כהה, מ&amp;quot;מ דילמא אזלינן בזה אחר רובא דעלמא, כיון שגם אצלו מתקיים עכ&amp;quot;פ הקרא דיד כהה בשעת כתיבה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכן נראה דלא מיירי התוספות אליבא דרבי נתן, מדכתבו רק הטעם דהוי כשולט בשתי ידיו, ולא זכרו כלל מעיקר הטעם דלרבי נתן גילה לנו הכתוב שתלוי בכתיבה, ואליביה אין צריך כלל לומר דהוי כשולט בשתי ידיו. זולת אם כותב גם בשמאל, אז צריכין גם אליבא דרבי נתן לומר הטעם דהוי כשולט בשתי ידיו, כיון שגם הכתיבה הוא בשתיהם. אבל כשכל הכתיבה הוא בימין, אין צריך להוסיף טעם על המקרא כיהודא ועוד לקרא. ועוד דאף לדברי הצמח צדק, דילמא הא גופא מספקא ליה להתוספות אם קיי&amp;quot;ל כרבי נתן או כרב אשי, שיש בזה מבוכה בדברי הפוסקים, ואין הכרח לדחוק בדברי התוספות דמספקא ליה רק אליבא דחד מאן דאמר ולאידך פשיטא ליה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועוד הלא לדברי הלבוש והטו&amp;quot;ז והפמ&amp;quot;ג, קיי&amp;quot;ל גם כן כרבי נתן שתלוי בכתיבה, אלא שגילו לנו הכתובים שתלוי ביד כהה בענין הכתיבה דווקא, ואין חילוק בין המאן דאומרים, כמו שהבאתי למעלה. וא&amp;quot;כ אתיין דברי התוספות ברווחא, דמספקא להו אליבא דתרווייהו, שאין בזה פלוגתא, כנראה מסתימת דבריהם שלא זכרו כלל משום מאן דאמר או פלוגתא. ועוד הלא כל דברי הצמח צדק בנויים על לשון התוספות שכתבו שיש בזה ספק, א&amp;quot;כ הלא בפסקי התוספות וברבינו יחיאל וסמ&amp;quot;ק לא נזכר כלל שום לשון ספק, אלא כתבו כן בפשיטות, ומבואר דברירא להו הך מילתא לא כדברי התוספות. והטור והדרכי משה הביאו רק דברי ה&amp;quot;ר יחיאל והסמ&amp;quot;ק ופסקו כוותייהו, ולא הזכירו כלל מדברי התוספות, גם הב&amp;quot;י לא הביא כלל מדברי התוספות. אלמא דלא שבקי פשיטותייהו דשאר פוסקים מחמת ספיקו של התוספות, נמצא דלדעת הטוש&amp;quot;ע דסברי כדעת הפוסקים שלא כתבו בזה שום ספק, נסתר כל היסוד שבנה הצמח צדק רק על לשון התוספות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם מה שדחק עצמו לתרץ דברי ה&amp;quot;ר יחיאל שסובר לצרף דעת רש&amp;quot;י לפי פירוש הר&amp;quot;י שבמרדכי, דאף איטר גמור מניח בשמאל של כל אדם, ולכן לדידן שיש לנו דברי ספר התרומה והרא&amp;quot;ש דלא סברי כן אף בדעת רש&amp;quot;י, נסתרו גם דברי רבינו יחיאל. וזה תימה, דא&amp;quot;כ איך הביאו הטור והדרכי משה את דברי ה&amp;quot;ר יחיאל והסמ&amp;quot;ק לפסק הלכה, והדרכי משה כתב הלשון דקיי&amp;quot;ל כוותייהו דבתראי נינהו, הלא כיון שכל דבריהם נבנו על שיטת רש&amp;quot;י דלא קיי&amp;quot;ל כן, א&amp;quot;כ גם כוותייהו לא קיי&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל כרחך צריך לומר שהבינו מדבריהם לדבר ברור דהכתיבה עיקר אף בלא צירוף דעת רש&amp;quot;י, לכן סמכו עליהם לפסק הלכה. או אפשר אפילו אם נימא שדעתם כן בשביל שצירפו דעת רש&amp;quot;י, מכל מקום כיון דבתראי נינהו, סמכו עליהם גם בזה, דאף דלא קיי&amp;quot;ל כפירוש ר&amp;quot;י שבמרדכי, מכל מקום חזי לאיצטרופי להסברא דכתיבה עיקר לפסק הלכה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם מה שהביא מרש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שפירש בשולט בשתי ידיו ששתיהן שוות לו בכח, אין ראיה. חדא, דיש לומר דרש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל סובר כדעת הסוברין שאין הולכין כלל אחר הכתיבה, אלא אחר שאר כל המעשים שהמה עיקר הכח, והוי יד כהה בכל המעשים שהמה רובא דרובא נגד הכתיבה שאינו אלא פרט אחד, ולשיטה זו שפיר כתב רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל ששתיהן שוות בכח. והמחבר הביא שתי הדיעות. אבל לדעת הטור והרמ&amp;quot;א והמג&amp;quot;א שפסקו כדעת הפוסקים דהולכין אחר הכתיבה, על כרחך לא סברי שצריכין להיות שתיהן שוות, דהרי גם הכתיבה נגד שאר מעשים אין לו מדת השתוות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
או אפשר דהיכא שיש חילוק בין כתיבה לשאר מעשים, גם רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל מודה שהכתיבה עיקר, דגלי לן קרא, ואף שאין שתיהן שוות מכל מקום הכל הולך אחר הכתיבה. אבל בש&amp;quot;ס שם לא מיירי כלל היכא שיש חילוק בין כתיבה לשאר מעשים, כי לא הוזכר שם כלל באותו ברייתא מכתיבה אלא מסתם איטר, ומוקי סתם בשולט בשתי ידיו, וסתם שולט בשתי ידיו, משמע ודאי שהוא כן בין בכתיבה בין בשאר דברים ואין חילוק. ובזה ודאי צריך להיות שתיהן שוות, שאם אחת חלושה מאחרת הוי ודאי יד כהה. ואין ראיה מדברי רש&amp;quot;י האלו למה שחידשו הפוסקים אח&amp;quot;כ היכא שיש חילוק בין כתיבה לשאר מעשים. וא&amp;quot;כ כיון שברבינו יחיאל וסמ&amp;quot;ק, שאחריהם נמשכו הטור והדרכי משה והרמ&amp;quot;א, מבואר בהדיא דסגי כשכותב בשתי ידיו, שפיר פסק המג&amp;quot;א כן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה הארכתי קצת להצדיק דברי המג&amp;quot;א שלפענ&amp;quot;ד איני רואה שום השגה עליו, ועכ&amp;quot;פ הוא עמוד גדול לסמוך עליו להלכה למעשה. ועל כן לדעתי עצתי נכונה שירגיל עצמו לכתוב עכ&amp;quot;פ בימין, ואף שכתב כת&amp;quot;ה נ&amp;quot;י שלא הועילו לו כל התוכחות לעשות בימינו, יוכל להיות שזה היה יען שרצו להכריחו לעשות כל מעשיו בימין, וזה ודאי דבר קשה לעשות בתמידות נגד טבעו, והידים עסקניות הן בכל יום. אבל שיתן דעתו רק לפרט אחד על הכתיבה שיעשה בימין, ועל אותו זמן של הכתיבה אין זה דבר קשה כל כך להתאמץ לעשות נגד טבעו עד שיבוא לידי הרגל. גם אינו דומה עכשיו שהגיע לכלל דעת, ובודאי חביב עליו התפילין שמתחיל להניחם, וצריך להסביר לו שאם יתאמץ בזה לכתוב בימין, אזי יצא ידי חובתו לקיים מצות תפילין בשלימות בין לדעת השו&amp;quot;ע ובין לדעת האריז&amp;quot;ל בלי פקפוק, ובודאי יפעול עליו שיהיה לו רצון להתאמץ בכך, ואין לך דבר שעומד בפני הרצון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת אם לא יעשה כן, הוי ספק עצום בקיום מצוה זו, כאשר הארכתי למעלה. וכבר נתבאר דסגי גם בכותב בשתי ידיו, אם אי אפשר בענין אחר, אבל יותר טוב שירגיל עצמו לכתוב רק בימין. ואם יכתוב לעולם בימין, זה יביאו לידי הרגל שאח&amp;quot;כ לא יכבד עליו כלל הכתיבה בימין.{{יישור מרכזי|ו}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם נראה שאף באיטר גמור צריך אח&amp;quot;כ להניח תפילין גם בשמאל כדעת האריז&amp;quot;ל, דאף שאין לזוז מדברי השו&amp;quot;ע, אבל כיון שכבר הניח בימין כדעת השו&amp;quot;ע, אין זה נגד השו&amp;quot;ע אם מניח אח&amp;quot;כ גם בשמאל ומהרהר הברכה במחשבה, ובכגון דא בודאי שצריך לחוש לדעת האריז&amp;quot;ל. והצמח צדק כתב כן לצאת ידי שניהם על דינו של המג&amp;quot;א שכותב בשתי ידיו, והרבה גדולים כתבו כן גם כשאינו כותב כלל בימינו והוא איטר גמור. ויש מגדולי האחרונים (ראה מאסף לכל המחנות סוף ס&amp;quot;ק מ בשם חסד לאלפים אות ה) שכתבו להניח על שתי ידיו בפעם אחת, ולא נראה כן מכמה טעמים שאין להאריך, אבל זה ודאי שיניח אח&amp;quot;כ כנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומובן שכשמניח אח&amp;quot;כ בשמאל, צריך שיהיו תפילין אחרים, כדי שיבוא הנחת תפילין על הסדר, המעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד והיו&amp;quot;ד לצד הלב, ועיין בספר כף החיים סימן כ&amp;quot;ז (אות יא).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומדברי הפסקי תוספות שכתבו דאיטר טוב להרגיל עצמו לכתוב בימין, נראה ג&amp;quot;כ שסברי שיש איזה פקפוק על הנחת תפילין בימין אף באיטר גמור, דאל&amp;quot;כ למה לו לטרוח בחנם לעשות נגד טבעו, אלא ודאי שראו זה לטובה לצאת מאותה המבוכה להניח תפילין בימין. ומינה נשמע דאם אי אפשר להרגיל עצמו, אף באיטר גמור יניח אח&amp;quot;כ בשמאל, בפרט עכשיו שנתגלה לנו דעת האר&amp;quot;י ז&amp;quot;ל. הנה כתבתי לו הנראה לפענ&amp;quot;ד בהלכה זו, ותן לחכם ויחכם עוד וידע את אשר לפניו.{{יישור מרכזי|ז}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אודות דברים שאינם הגונים הנספחים לספרי קודש מה שכתב ע&amp;quot;ד שנספח לספרי המאירי מה שיש בו דברים שאינם הגונים, על זה יש להצטער הרבה בעתים הללו בעו&amp;quot;ה שמתפשטים הרבה חיבורים מלאים ארס של מינות ודעות נפסדות רח&amp;quot;ל, גם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ומספחים גם דברים כאלו אצל ספרים הקדושים וממשיכים לבות בני האדם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר צווח החתם סופר ז&amp;quot;ל (ח&amp;quot;ו חו&amp;quot;מ סימן סא) בזה, וכתב שמעת שנתפשטו הרבה ספרי מינות אין ללמוד בספר שאין לו הסכמות. וזה היה עצה נכונה לדורו, כי בדורו של החת&amp;quot;ס המפורסמים בעולם דפקיעי שמיהו שהיו מתחשבים העולם עם הסכמתם, היו כולם צדיקים וגאונים והיו ראויים לסמוך על הסכמתם, אבל עכשיו הדור יתום בעו&amp;quot;ה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם נתקיים במלא מובן המלה מה שאמרו חכז&amp;quot;ל (סנהדרין צז.) על עיקבא דמשיחא יראי חטא ימאסו וסר מרע משתולל (ישעיה נט, טו) על הבריות, והמפורסמים שמתחשבים העולם עם הסכמתם, על פי רוב המה מהאפיקורסים והעומדים בשיטתם. ועוד גרוע יותר ההסכמות, שעל פי רוב המסכימים המה המכשילים. וצריך ללמוד רק מספרים שיש להם הסכמות מגדולי הדור שבדורות הקודמים, או מי שמכיר בעצמו היטב את המחבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וזקיני הגה&amp;quot;ק מאור הגולה בעל ייטב לב זלה&amp;quot;ה מסיגעט, היה לו סיבה פעם אחת שנתן הסכמה לאחד שהיה ת&amp;quot;ח גדול ועשה כמה חיבורים, ואח&amp;quot;כ ראה בספרו שהיה בו דברי מינות רח&amp;quot;ל, והצטער מאוד ופרסם במכתבי עתים שחוזר מהסכמתו, ומאז עשה לו גדר שלא ליתן שום הסכמה. ואז היה זה גדר במילתא דלא שכיחא, אבל עכשיו בעו&amp;quot;ה הוא דבר הרגיל ושכיח טובא. אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים (וע&amp;quot;ע מכתבים ח&amp;quot;ב סי&#039; רד).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת יהיה בעזרו שיזכה לישב באהלה של תורה ועבודת השי&amp;quot;ת מתוך נחת והרחבה ולהרחיב גבול הקדושה כאשר עם לבבו וכלב ונפש ידידו דושת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:שו&amp;quot;ת דברי יואל]] &lt;br /&gt;
[[קטגוריה:שו&amp;quot;ת דברי יואל - אורח חיים]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%92&amp;diff=2918</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קיג</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%92&amp;diff=2918"/>
		<updated>2026-03-05T00:36:32Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיב|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיב|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיד}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קיג ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדבר אשר שאלוני לחוות דעתי בדבר משפחה הידועה. והראו לי מכתב קדשו של מרן הגה&amp;quot;ק משינאווע זלה&amp;quot;ה שכתב שאסור להוציא שם רע עליהם, והעיד שהשתדכו עמהם גדולי הדור ויש להם בנים ובני בנים מיוחסים בישראל. גם אחיו הה&amp;quot;ק מקרשאנוב זלל&amp;quot;ה הפליג בגודל האיסור להוציא לעז עליהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכ&amp;quot;ק דודי הרב הגה&amp;quot;צ מוה&amp;quot;ר משה יוסף זלה&amp;quot;ה שהיה אב&amp;quot;ד דק&amp;quot;ק סטראפקוב כותב, שמכיר הרבה מהם שהיו חשובים וחביבים מאוד בעיני אביו הקדוש זלה&amp;quot;ה, הוא כ&amp;quot;ק זקיני הגה&amp;quot;ק מאור הגולה בעל ייטב לב זלה&amp;quot;ה, ועוד כמה מכתבים מגדולים וצדיקים שכתבו שחלילה להוציא לעז עליהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומי אנכי לכתוב בדבר שכבר נפתר בגדולים וקדושים נוחי נפש זלה&amp;quot;ה, וכל דברי אך למותר. אך לבקשת הנעלבים ואינם עולבים באתי גם אנכי בדברי אלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאמת אגיד כי מעולם הצטערתי צער גדול, על עלבון הרבה נפשות יקרות מישראל תלמידי חכמים חסידים ואנשי מעשה, אשר מנהגים את בני ביתם על דרכי התורה והחסידות על דרך שהנחילו אבותינו ורבותינו הקדושים זללה&amp;quot;ה (לא על דרך רוח החדשה השורר כעת בעו&amp;quot;ה, כלל וכלל לא), אשר הוא יקר במציאות בדורות הללו. ואע&amp;quot;פ כן בעניני שידוכים נרדפים המה מחמת הוצאת הלעז.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויש הרבה אנשים שאינם מקפידים מלהשתדך מבית המתנהג בדרך החדשים, אשר זהו בודאי סכנה מרחפת לקילקול הדורות ח&amp;quot;ו, שלא יצאו מדת תורה הק&#039; בעיקרי מצותיה להפוך הקערה על פיה ח&amp;quot;ו, ושעל זה החיוב למסור את נפשו ליזהר בעניני שידוכין שיהיה מבית שנתחנך על דרכי התורה והיראה כראוי. וזהו היסוד העיקרי הנאמר באברהם אבינו ע&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(בראשית יח, יט)&amp;lt;/small&amp;gt; כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו&#039;. ולכל זה אינם מקפידים כל כך, כמו שמקפידים מלהשתדך מבית שיצאו עליו חשש וקול רינון הזה, אשר אין בו שום שורש על פי התורה הק&#039;, אף שבכל ענינים התנהגות ביתו על דרכי התורה והיראה על צד היותר טוב. צער גדול היה לי בדבר הזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה גם כעת אשר נתפשטה המשפחה הזו ברוב משפחות הבעה&amp;quot;ב החשובים שבמדינה זו, שלרובם יש נגיעה עמם באיזה צד, לאשר נתערבו בישראל ע&amp;quot;י שידוכין דור אחר דור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ודעתי היה מאז ומקדם, שאף לו יהא אולי היה ח&amp;quot;ו איזה מקרה לא טהור אצלם בשנים קדמוניות, אבל הלכה רווחת הוא בישראל משפחה שנטמעה נטמעה. ובקידושין &amp;lt;small&amp;gt;(עא.)&amp;lt;/small&amp;gt;, אמר רבי יוחנן היכלא בידינו הוא. פירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה היכלא וד&amp;quot;ה בידינו)&amp;lt;/small&amp;gt; שבועה בהיכלו של מקום, בידינו הוא לפסול משפחות ארץ ישראל. אבל מה אעשה שגדולי הדור נטמעו בה. סבר לה כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק משפחה שנטמעה נטמעה, אמר אביי אף אנן נמי תנינא. פירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה תנינא)&amp;lt;/small&amp;gt;, דכל משפחה שנטמעה נטמעה, דאין להפרישה ולהרחיקה [וכו&#039;], אלא יניחם, והם כשרים לעתיד לבוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמשנה &amp;lt;small&amp;gt;(עדיות פ&amp;quot;ח מ&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; תנן שלש מחלוקת בדבר, דרבי יהושע אמר הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע. ופירש הברטנורא &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה הלכה)&amp;lt;/small&amp;gt; לא לרחק המשפחות המטומעות, דהם כשרים לעתיד לבוא, דהלכה הוא משפחה שנטמעה נטמעה. אלא לרחק המקורבין בזרוע, שהכל מחזיקים אותן בפסולים אלא שנתקרבו בזרוע. ומפרש, כגון משפחת בית הצריפה וקירבה בן ציון, שהיה גבר אלם ובעל זרוע ושבט המושל בידו. ורבי יהודה אמר, לקרב אבל לא לרחק. פירש הברטנורא &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה לקרב)&amp;lt;/small&amp;gt; המשפחה הכשירה שנתרחקה בזרוע, הוא מקרב, אבל אינו מרחק אותה שנתקרבה בזרוע. וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וגם דעת החכמים שאמרו לא לרחק, נראה שהוא כדעת רבי יהודה דאף משפחה שנתקרבה בזרוע כשרה לעתיד לבוא. שהרי הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בהלכות מלכים פרק י&amp;quot;ב הלכה ב&#039; פסק כחכמים, ובהלכה ג&#039; שם כתב הטעם, שהדין הוא משפחה שנטמעה נטמעה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועכ&amp;quot;פ כל הפלוגתא סובבת בזה רק למשפחות שנתקרבה בזרוע ואלמות, ולחד פירושא שם בתוספות יו&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ועוד אחרת)&amp;lt;/small&amp;gt; היה זרוע בן ציון ע&amp;quot;י אימת המלכות להמית, וסכנת נפשות היה בדבר, ובכגון דא החמיר רבי יהושע. אבל משפחה [שנתקרבה] מעצמה, גם הוא מודה שכשירה לעתיד לבוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמשפחה ההיא לא היה מעולם שום אלמות וזרוע ח&amp;quot;ו, אלא מעצמם נתפשטו בישראל ע&amp;quot;י יראת שמים ומדות טובות שיש בהם, ואין ספק שכן הוא הדין. כן היה דעתי מאז ומקדם, שעל פי התורה הק&#039; אין לחוש כלל לקול כזה, ואך מי אנכי להחליט בדבר כזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם כעת, כאשר ראיתי כתבי גדולים וצדיקים, ובראשם כתב קדשו של מרן הגה&amp;quot;ק משיניאווע זללה&amp;quot;ה שכתב בהיותו אבדק&amp;quot;ק סטראפקוב סמוך ונראה למקום מקור מחצבתם, שהעיד עליהם מכבר שאי אפשר שיהיה בהם פסול, ושאסור להוציא שם רע עליהם, נתתי שמחה בלבי כעל כל הון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומי יהרהר עוד אחר תעודת גדולים וקדושים אשר מפיהם אנו חיין, ומי האיש הירא את דבר ה&#039; יירא לנפשו מלהזכיר שום שמץ רע ח&amp;quot;ו עליהם, מחמת גודל האיסור שנתעוררו בזה גדולים וקדושים הנזכרים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השי&amp;quot;ת יצילנו מכל רע, ויזכנו במהרה לביאת מבשר טוב שיבוא לעשות שלום בעולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום ט&amp;quot;ז בחודש שמרבין בו בשמחה, ה&#039; לסדר תשא את ראש בני ישראל התרפ&amp;quot;ה לפ&amp;quot;ג, פה ארשיווא יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%98%D7%95&amp;diff=2917</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קטו</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%98%D7%95&amp;diff=2917"/>
		<updated>2026-03-05T00:34:25Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: החלפת הדף בתוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיד|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטז|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטז}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קטו ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; ==&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיד|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטז|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטז}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קטו ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%93&amp;diff=2916</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קכד</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%93&amp;diff=2916"/>
		<updated>2026-03-05T00:32:53Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכג|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכג|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכה|תווית_הבא=אבן העזר סימן קכה}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קכד ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, קראלי יצ&amp;quot;ו, אדר תרפ&amp;quot;ט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הרב החריף ובקי, ותיק מלא עתיק, דובר משרים, מעולפת ספירים, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר חיים דאווידאוויטש נ&amp;quot;י.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אדשת&amp;quot;ה כמשפט, הגיעני מכתבו. והנה תמה על אשר לא השבתי לו עד עתה, והנה בתחלה בעת הגיעני מכתביו בזמן הימים הקדושים הע&amp;quot;ל והייתי אז מוטרד גדול, וראיתי במכתביו ששאל ענינים גם דבר הלכה, וצריך אני לכתוב כל זה בעצמי, לא כדרך שאר מכתבים קצרים של איזה שורות שאוכל להגיד לאחרים מה לכתוב, ומה שאני צריך לכתוב בעצמי, אני מוכרח להניחו על עת הפנוי, כי כבר כבד עלי מלאכת הכתיבה. והנחתי את מכתביו באמתחת הכתבים, וחשבתי כי בימים קצרים אקח מועד להשיבו תשובה מאהבה, אבל הרבה סיבות ותלאות עברו עלי בחורף הזה בצירוף טרדות העצומים במילי דשמיא ובמילי דעלמא, ויאמין לי כי עד עתה היו מכתביו מונחים סגורים. כעת כאשר לקחתי את אמתחת הכתבים לחפש הנחוצים להשיב, נתעוררתי על מכתביו ונצטערתי מאוד על זה אשר אחרתי עד כה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
... ומה ששאל על דבר האיש יודא ליב נ&amp;quot;י, שאשתו סרה לגמרי מדרך התורה הק&#039; ר&amp;quot;ל, עד שברור לו על פי דת תורה הק&#039; שאסור לו לדור עמה, ואך על פי חוקי המדינה אי אפשר לו לפטור אותה. ומחשבתו ליסע לארץ הקודש ת&amp;quot;ו, שבדרך זה יוכל לפטור אותה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה לפי דבריו שאסור לו על פי התורה הק&#039; לדור עמה, בודאי שצריך לעשות כל טצדקי לפטור אותה שלא יכשל על ידה, ואף ליסע למדינה אחרת לעזבה, ובפרט לארץ הקודש. ואמרו חכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות סג:)&amp;lt;/small&amp;gt; אשה רעה צרעת לבעלה, מה תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל מהראוי שטרם שישים לדרך פעמיו ממדינתו, יברר את עניניו שבינו לבינה לפני איזה בית דין ת&amp;quot;ח ויראים. ראשית, שבזה יתברר אם אינו טועה בדבריו. שנית, שאחר שיתבררו עניניו לפני הבית דין, יבקש מהם כתב שיוכל להשיג בו היתר ממאה רבנים, למען לא יהיה אגוד בה, שכשיסע למדינה אחרת לא יצטרך לישב גלמוד כל ימיו. ויוכל להיות שכשתראה היא שיש בידו היתר מק&#039; רבנים לישא אשה אחרת, תקבל ממנו גט פטורין מרצונה, ולא יצטרך לכל אלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת יהיה בעוזרו להצילו מכל צרותיו, ויזכה להתנהג בדרך התורה עם כל בני ביתו שיחיו מתוך נחת והשקט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל דבר אשר שאל באשה שמצטערת הרבה בלידה, והרופאים אומרים שאם תתעבר עוד, היא ח&amp;quot;ו בסכנה גדולה, אם מותרת לשתות כוס של עקרין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה זה פשוט ברמב&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(הלכות איסורי ביאה פט&amp;quot;ז הי&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; וטור ושולחן ערוך &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; ה סי&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים, שבמקום צער וכבר קיימה מצות לשבת &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת חת&amp;quot;ס אהע&amp;quot;ז ח&amp;quot;א סי&#039; כ ד&amp;quot;ה ומה שהקשה)&amp;lt;/small&amp;gt;, מותרת לשתות כוס של עקרין לכל הדיעות. ואף בנשואה מבואר בדרישה אבן העזר סימן ה&#039; ס&amp;quot;ק ד&#039; דאין לומר דילמא אף שהאשה מותרת לשתות, מכל מקום האיש מצווה לגרשה או לישא אחרת עליה, דהא כתב רבינו לעיל &amp;lt;small&amp;gt;(טור סי&#039; א)&amp;lt;/small&amp;gt; דאם קיים פריה ורביה ונשא אשה דלאו בת בנים, אינו צריך לגרשה, עכ&amp;quot;ל יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל כל זה אם אין הבעל מוחה בידה, אבל כשהבעל מוחה כבר כתב החתם סופר ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(שם סוס&amp;quot;י כ)&amp;lt;/small&amp;gt; דאין ראיה מדביתהו דרבי חייא &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות סה:)&amp;lt;/small&amp;gt;, דבימיהם שהיה יכול הבעל לישא אשה על אשתו או לגרשה בעל כרחה, א&amp;quot;כ אם הוא מתואבי בנים ורוצה לקיים לערב אל תנח ידך &amp;lt;small&amp;gt;(קהלת יא, ו; עי&#039; יבמות סב:)&amp;lt;/small&amp;gt;, יכול לישא אחרת או לגרש זו, ודביתהו דרבי חייא נכנסה על זה הספק שיגרשנה או ישא אחרת עליה. אבל השתא הכא דאיכא חרם דרבינו גרשום אין לה רשות לשתות בלי רצון בעלה, או תתרצה לקבל גט פטורין ממנו. ואם הוא אינו רוצה לגרשה וגם לא ליתן לה רשות, אז אינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה, עכ&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכ&amp;quot;מ האריך במכתבו להוכיח שאין הבעל יכול למחות כלל, והביא כן מהחתם סופר סימן כ&#039;. ולא עיין יפה, דבחתם סופר מבואר ההיפך כאשר העתקתי דבריו. דמה שכתב החתם סופר שאינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה, מבואר שם דמיירי כשמתרצית להתגרש והבעל אינו רוצה לא לגרשה ולא ליתן לה רשות. אבל אם הבעל אינו מסכים בשום אופן עד שמרוצה גם לגרש על ידי זה, והיא אינה מתרצית להתגרש, שאין לו שום עצה, מבואר בחתם סופר ז&amp;quot;ל שלא תעשה בלי רשותו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף שבתשובה הנ&amp;quot;ל אבן העזר סימן כ&#039; לא מיירי החתם סופר רק במקום צער לא במקום סכנה, אבל בחתם סופר יורה דעה סימן קע&amp;quot;ב שם מיירי החתם סופר במקום שהרופאים אמרו שהוא סכנה ח&amp;quot;ו, ואף על פי כן סיים שלא תעשה בלי רשותו, יעיין שם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי גם בעובדא דכ&amp;quot;מ נ&amp;quot;י הוא באופן זה שאין הבעל רוצה לגרש, אז שפיר דלא יוכל למחות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל מה שצריך לחקור בדבר, הנה כמ&amp;quot;ע נ&amp;quot;י בנה כל יסודו על היתר שתיית כוס של עיקרין. אבל כפי ידיעתי אין הרופאים בקיאים עכשיו כלל בשתיית כוס של עיקרין, ואינם יודעים מה הוא, אלא נותנים רפואות אחרות שהוא כעין נתינת מוך או בשעת תשמיש או אחר תשמיש או ע&amp;quot;י איינשפריצונג וכדומה, וזה צע&amp;quot;ג כי אין זה דומה לשתיית כוס של עיקרין כי יש בזה חשש השחתת זרע בכל פעם, שהוא איסור חמור ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה ליתן מוך בשעת תשמיש אי אפשר להתיר כמבואר בתוספות &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות יב: ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; ורוב ראשונים ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; לקמן סי&#039; יח אות א)&amp;lt;/small&amp;gt; דהוי כמשמש על עצים ואבנים. אמנם במוך אחר תשמיש או איינשפריצונג וכדומה, אפשר לסמוך להקל בפרט במקום סכנה וכמבואר בחתם סופר יו&amp;quot;ד סימן קע&amp;quot;ב. ובתשובת תשורת ש&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(מהדו&amp;quot;ת סי&#039; סב)&amp;lt;/small&amp;gt; היקל ע&amp;quot;י משיחה שנותן הרופא ליתן באותו מקום לקלקל כח הזרע שלא יהיה ראוי להוליד. ובתשובה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סי&#039; יח)&amp;lt;/small&amp;gt; הארכתי בכל זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם במ&amp;quot;ש כ&amp;quot;ת שמחויב לעשות למניעת הסכנה. יש לי אריכות דברים בזה, אבל אין הזמן גרמא כעת, גם הנני נחפז לדרכי על איזה ימים, ולא רציתי לעכב עוד התשובה כי נצטערתי גם בזה שנשארו מכתביו סגורים ולא ראיתים עד עתה, לזה הנני כותב לו מהר בקיצור נמרץ ההלכה כפי המבואר בפוסקים. ואם ירצה לידע ביאור הענין כפי קט שכלי, אקוה לכתוב לו אי&amp;quot;ה כשיסכים הזמן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכ&amp;quot;ת&amp;lt;@זה אשר נמצא באמתחת כתבי רבינו שהתחיל לבאר הענין וכנראה שלא השלימו.@&amp;gt; האריך במכתבו שמחוייב הבעל להסכים על הכל בשביל הסכנה, כמו שצריך אף לחלל את השבת שהוא איסור סקילה בשביל סכנת נפשות, והאריך בראיות על זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל אין הנידון דומה לראיה, חדא, דאף שבשביל הסכנה מתירין כל איסורי תורה, אבל בשביל הגירושין והפרישה אי אפשר להתיר שום איסור. וחז&amp;quot;ל צוו להתגרש ברואה דם מחמת תשמיש &amp;lt;small&amp;gt;(נדה סה:; שו&amp;quot;ע יו&amp;quot;ד סי&#039; קפז ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; שאינו אלא חששא דרבנן כעין ווסת שאינו קבוע, כמבואר בנודע ביהודה &amp;lt;small&amp;gt;(מהדו&amp;quot;ק יו&amp;quot;ד סי&#039; סא ד&amp;quot;ה הנה)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים. וכאן הסכנה הוא רק בשביל שאינו רוצה להתגרש ולפרוש מאשתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל גם חוץ לזה אין להביא ראיה לכאן משאר עניני סכנה, דהרי אמרו בברייתא יבמות דף י&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; וכתובות דף ל&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, שלש נשים משמשות במוך, קטנה ומעוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ותמות וכו&#039;, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה משמשות)&amp;lt;/small&amp;gt; משמשות במוך, מותרות לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע. ולדעת רבינו תם ז&amp;quot;ל בתוספות שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; אף בשאר נשים לא שייך בזה השחתת זרע, כמו שמותר לשמש עם קטנה ואיילונית. אלא מה שאמרו משמשות במוך, צריכות לשמש במוך קאמר, ועצה טובה קמ&amp;quot;ל. וא&amp;quot;כ לרבנן אינה צריכה כלל לשמש במוך, אלא לסמוך על הנס דמן השמים ירחמו. אף דלדעת ר&amp;quot;ת אין שום איסור בזה אפילו בשאר נשים, מ&amp;quot;מ אינה צריכה לעשות מאומה בשביל חשש הסכנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולא מצינו כזה בשום מקום שיהיה מותר לסכן בנפשו ולא יצטרך לבקש שום הצלה, והוא באמת צע&amp;quot;ג ליישב הדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר חשבתי, משום דבלאו הכי כתבו התוספות בכתובות דף פ&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב ד&amp;quot;ה מיתה)&amp;lt;/small&amp;gt; דרוב פעמים מסתכנת בלידה, ובעל כרחך נכנסת בענין זה לחשש סכנה, ואדעתא דהכי צוותה התורה הק&#039; מצות פריה ורביה, וגילתה התורה הק&#039; שאין לחוש בזה לסכנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל עדיין צ&amp;quot;ע, כיון שבאלו הנשים הסכנה עצומה יותר, מנין לנו שגם באלו לא נצטרך כלל לבקש הצלה, שאפשר לדעת ר&amp;quot;ת ז&amp;quot;ל בהיתר גמור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שוב ראיתי כי כיוונתי בזה לדעת הגדול בתשובת מהר&amp;quot;י אסאד יו&amp;quot;ד סימן רכ&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה וכ&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב ג&amp;quot;כ בטעמייהו דרבנן על דרך שכתבתי, כיון שבעלה נכנס ברשות, יען שבכל הנשים רוב פעמים מסתכנת בלידה, ועל כרחך התורה התירה ספק סכנה זו ומצוותו בכך, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה שאלתו שם באשה שנחלתה עד שהחליטו הרופאים שאם תלד הוא סכנת נפשות. ובתחלה כתב דכיון דקיימ&amp;quot;ל כרבנן דאפילו קטנה שאם תתעבר תמות ודאי, מ&amp;quot;מ משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו. מכל שכן בנידון שהרופאים אומרים, שהרבה פעמים מכזבים באומד דעתם, ועכ&amp;quot;פ אינו סכנה יותר מבקטנה, וא&amp;quot;כ אינה צריכה לחוש כלל לסכנה, אלא סומכים דמן השמים ירחמו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושוב כתב דחוזר מדבריו הראשונים, דא&amp;quot;כ תקשי אדביתהו דרבי חייא, למה לה לעשות תקנה לעצמה, היה לה לסמוך ג&amp;quot;כ על הנס. אלא על כרחך מדברייתא לא תני אלא שלשה נשים ולא תני ארבעה, כגון כה&amp;quot;ג שמסתכנת בלידה ע&amp;quot;י שום חולי וכיו&amp;quot;ב, ועוד קשיא מנינא שלשה נשים דקתני בברייתא למעוטי מאי. אלא על כרחך למעוטי כה&amp;quot;ג אתי, דבג&#039; אלו דייקא שבטבע העולם איכא סכנה, סבירא להו לחכמים דסומכים דמן השמים ירחמו, אבל כגון זו שאירע בה מקרה חולי ר&amp;quot;ל ונשתנית מטבע העולם, איתרע מזלה, ואין סומכין על הנס. ולכן דביתהו דרבי חייא כיון שהיתה יולדת בצער גדול יותר משאר נשים, לזה חששה דאיתרע מזלה ולא סמכה על הנס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומכל שכן בכהאי גוונא דחיישינן לסכנה קרובה, מודו רבנן שאין סומכין על הנס. וכיון שכבר קיים מצות פריה ורביה, תשתה כוס של עיקרין, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וקצ&amp;quot;ע בדבריו מה שכתב כיון שכבר קיים מצות פריה ורביה, דמשמע דאם לא קיים מצות פריה ורביה אין לה לשתות כוס של עיקרין. דממה נפשך לפי דבריו שצריך לחוש בזה לסכנה, אף אם לא קיים מצות פריה ורביה, אין לך דבר שעומד בפני הסכנה, ובפרט שהיא אינה מצווה אלא הבעל, אלא שקשים גירושין, וא&amp;quot;כ מתירין לה לסכן בנפשה בשביל שלא תתגרש, והא גופה טעמא בעי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי בשביל שכל יסוד ראייתו הוא רק מדביתהו דרבי חייא, והתם הוה עובדא בשקיימו כבר מצות פריה ורביה, לזה דן מינה ואוקי באתרה, רק בשכבר קיימו המצוה. אבל אם ניזיל בתר טעמא, צ&amp;quot;ע בדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם בעיקר הדבר קשה להבין החילוק שכתב בין אם הוא בטבע העולם או אירע מקרה, דאם מן השמים ירחמו להציל מסכנה מאי נפקא מינה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מבואר בתשובת מהרי&amp;quot;א הנ&amp;quot;ל, שמה שהביאו לחלק בכך, הוא עבור הקושיא מדביתהו דרבי חייא שלא סמכה על הנס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפענ&amp;quot;ד לא קשי מידי, דשאני דביתהו דרבי חייא דבאמת לא היתה בסכנה, אלא שחששה לצער הלידה, וזה לא מכח סברא וידיעה בעלמא חששה, אלא מחמת הנסיון שראתה בלידה הקודמת שהיה לה צער גדול. וא&amp;quot;כ כבר ראתה שלא זכתה להנצל מהצער הזה מן השמים, ולא שייך כל כך לומר לסמוך על הנס ועל מה שנאמר &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים קטז, ו)&amp;lt;/small&amp;gt; שומר פתאים ה&#039;, כמו בהג&#039; נשים שאף שידעו חכז&amp;quot;ל מידיעת הטבע שיש לחוש לסכנה, אבל לא היה עדיין שום ראיה שלא זכתה לרחמי שמים בזה. וכן בכל מקום שאנו דנין רק על הסכנה, כל זמן שהיא בחיים, אין לנו ראיה על מניעת רחמי שמים בדבר ח&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויוכל להיות עוד שדביתהו דרבי חייא הוחזקה בכך בכל הלידות, כמבואר בגמרא שם שכבר היו לה בנים ובנות, וכן משמע סתימת לשון הגמרא הוה לה צער לידה, דהמשמעות הוא דהוה לה כן מעולם. ובהוחזק מבטלין אף מצות מילה, אף דלא הוחזק מעצמו כי אם מחמת אחיו שמתו מחמת מילה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; רסג ס&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;, ולא אמרינן מן השמים ירחמו, וכן בקטלנית &amp;lt;small&amp;gt;(אהע&amp;quot;ז סי&#039; ט ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בהוחזקה ב&#039; פעמים אמרינן מזל גורם. ולזה בהוחזקה בצער לידה, לא סמכה עוד על הנס נגד החזקה שהוחזקה בכך. ואין ראיה ממקום שלא הוחזק מאומה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם י&amp;quot;ל, דאדרבה כיון שלא היה אצלה חשש סכנה יותר מבשאר נשים אלא חשש צערא בעלמא, היא הנותנת שאין להביא ראיה מהא דאמרו מן השמים ירחמו להציל מסכנה, דיותר מרחמין מן השמים בהצלה מסכנה, מבהצלת צערא בעלמא. הגם דודאי דיש לחוש יותר לסכנה מלחוש לצערא בעלמא, אבל גם להיפך, לענין הנס דמן השמים ירחמו אין להביא ראיה מזה לזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלאו הכי לא ידענא מאי קושיא מדביתהו דרבי חייא, דהלא ודאי אף לרבנן שמשמשת כדרכה ומן השמים ירחמו, היינו לומר דאם תרצה תוכל לסמוך על זה. אבל אם מפחדת ורוצה לעשות טצדקי שלא תצטרך לסמוך על הנס, הרשות בידה ואין איסור בדבר. והריטב&amp;quot;א ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות שם ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; דחה בשביל זה פירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שפירש משמשות במוך, מותרות לשמש במוך, דא&amp;quot;כ רבנן דאמרי משמשת כדרכה היינו שאסורה לשמש במוך קאמר, ואמאי, כיון שיש סכנה בדבר, וכי משום שומר פתאים ה&#039; תהא אסורה בזה, ותכניס עצמה בסכנה. לכך פירשו בתוספות, ג&#039; נשים חייבות לשמש במוך וחכמים אומרים משמשת כדרכה אם תרצה, עכ&amp;quot;ל יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הרי, דאף שסובר שתוכל לסמוך על הנס, מ&amp;quot;מ ברור בעיניו שאי אפשר לומר כלל שיהא איסור בדבר מי שאינו רוצה לסמוך על הנס. וכן דעת הרמב&amp;quot;ן והרשב&amp;quot;א והרא&amp;quot;ש והרא&amp;quot;ה שסוברים כפירוש התוספות, לכולם הפירוש הוא כן שמשמשת כדרכה אם תרצה, ובדעתה הדבר תלוי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף לפירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל דמשמשת כדרכה, הפירוש שאסורה לשמש במוך, נראה ג&amp;quot;כ דהאיסור הוא בשביל דהוי השחתת זרע לדעת רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, אבל בשתיית כוס של עיקרין דאין בזה השחתת זרע, נראה דלכו&amp;quot;ע אין בזה שום איסור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ מאי קושיא מדביתהו דרבי חייא שעשתה טצדקי שלא תצטרך לסמוך על הנס, הלא הרשות בידה לעשות כן ואין איסור בדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרט שבאמת כל זה היה שלא מדעת רבי חייא, כמבואר בגמרא שם, שנאי מנא, דר&amp;quot;ל שלא יכירה, ואף לבסוף איגלאי מילתא ואמר לה איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתי. וא&amp;quot;כ מגופא דעובדא מה שעשתה היא בעצמה, בודאי אין שום קושיא, דכי היתה מחוייבת לידע כל הברייתות, והלא אמרו &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה כ.)&amp;lt;/small&amp;gt; שאסור ללמד את בתו תורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביאו ראיה מכאן להיתר שתיית כוס של עיקרין, על כרחך הראיה הוא רק מדברי רבי חייא שלא אמר לה אח&amp;quot;כ שיש איסור בדבר, כמבואר בגמרא שהתרעם עליה על מניעת הבנים שלא תלד לו עוד, ואילו היה בזה איסור, יותר הול&amp;quot;ל שעשתה איסור. וכן מסתימת הגמרא שהביאו המעשה וסתמו דבריהם שלא הזכירו שיש איסור בדבר. אבל אם באמת אין שום איסור בדבר, מאי הול&amp;quot;ל הלא כן היא ההלכה שהרשות בידה לעשות כמו שתרצה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביא &amp;lt;small&amp;gt;(מהרי&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; מדקדוק לשון הברייתא, דלא תני אלא שלשה ולא תני ארבעה, כגון כה&amp;quot;ג שמסתכנת בלידה ע&amp;quot;י שום חולי, ועוד קשיא מנינא דנקט למעוטי מאי, ועל כרחך למעוטי כה&amp;quot;ג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה באמת הך מנינא הוא בדברי רבי מאיר, כדמסיים על זה דברי רבי מאיר. אבל חכמים אדרבה כללו הכל ואמרו אחת זו ואחת זו וכו&#039;. וא&amp;quot;כ נראה איפכא כמו שכתב בתחלת התשובה, דשאר סכנה שע&amp;quot;י חולי אינו סכנה ברורה כל כך כמו אלו הג&#039; נשים שגילו לנו חכז&amp;quot;ל שהוא סכנה. דבאמת לא נתגלו לנו סתרי הטבע לידע מה שהוא סכנה ברורה, ואמירת הרופאים בדבר שבפנים אין בו שום בירור כלל. ומבואר בתוספות מועד קטן דף י&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; ד&amp;quot;ה כוורא, דאף ברפואות המוזכרים בש&amp;quot;ס נשתנו הטבעים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה נדחה מה שהקשה הדגול מרבבה ביו&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ריש)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן כ&amp;quot;ט על מה שאמרו ח&#039; טריפות נאמרו למשה בסיני, דלמה הוצרך הלכה למשה מסיני על זה, הלא מבואר בקרא &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יא, ב)&amp;lt;/small&amp;gt; זאת החיה, שאינה חיה לא תיכול &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; חולין מב.)&amp;lt;/small&amp;gt;, ומה שאינו יכול לחיות היה יכול לידע משה רבינו בחכמת הטבע, יעיי&amp;quot;ש. ולדברי התוספות הנ&amp;quot;ל לא קשיא מידי, דמחכמת הטבע אי אפשר להגיד שום כלל, כיון שנשתנה בכל פעם, ואי אפשר לידע מה יהיה אחריו. אבל מה שהוא הלכה גם בדברי חכז&amp;quot;ל, הוא נצחי בלי שינוי לעולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכן נראה באלו הג&#039; נשים שהביאו על זה בברייתא פלוגתא דרבי מאיר וחכמים, מסתמא ידעו בזה דבר ברור שהוא נצחי. ועכ&amp;quot;פ זה ודאי כי בכל החולאים שלא נתגלו לנו מחכז&amp;quot;ל מאומה עליהם, אי אפשר לומר בהם דבר ברור כל כך, כמו באלו הג&#039; נשים שאמרו חכז&amp;quot;ל שהוא סכנה. וא&amp;quot;כ יותר שייך לומר שומר פתאים ה&#039; בדבר שאין יודעים שום דבר ברור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ י&amp;quot;ל דלהכי נקט רבי מאיר הך מנינא, דדוקא אלו צריכות לשמש במוך, אבל במסתכנת ע&amp;quot;י חולי אחר מודה לחכמים דמשמשת כדרכה והולכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדברי המהרי&amp;quot;א צריך לומר דנקט מנינא בדברי רבי מאיר, כדי למעוטי אליבא דחכמים, וזה דוחק גדול, בפרט הכא דחכמים כללו הכל בדבריהם. ומסתבר יותר דנקט מנינא בדברי רבי מאיר למעוטי לפי שיטתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובדרך זה אפשר ליישב מה שנתקשה טובא הפני יהושע &amp;lt;small&amp;gt;(כתובות לט. ד&amp;quot;ה בפרש&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; בדברי הברייתא מה שאמרו פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה דברי רבי מאיר, מאי קמ&amp;quot;ל הא בהדיא קתני ג&#039; נשים וקחשיב קטנה, ותני עלה ואיזה קטנה מבת י&amp;quot;א עד י&amp;quot;ב וכו&#039;, וא&amp;quot;כ הא שמעינן להדיא דבאותה שנה לחוד משמשת במוך. וכתב שם, שמזה הוכיח רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שיטתו דג&#039; נשים משמשות במוך, מותרות קאמר. דבזה ניחא דאיצטריך סיפא לאשמעינן הך מילתא דפחות מכאן ויתר מכאן איסורא נמי איכא, ומשמשת כדרכה דוקא. אבל לשיטת ר&amp;quot;ת הניח בקושיא למה איצטריך הך סיפא. וכן בהפלאה שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה תוס&#039; ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; האריך לבאר דמיתורא דהך סיפא הוכיח רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שיטתו, ולא תירץ כלום לשיטת ר&amp;quot;ת, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וראיתי באילת אהבים להגאון מפלאצק ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(כתובות שם ד&amp;quot;ה רש&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב דלא קשיא מידי, דודאי מודה ר&amp;quot;ת דאם היא בת בנים שאין לה לשמש במוך, דאף שאין איסור משום השחתת זרע, מ&amp;quot;מ ודאי איכא מצוה שלא תמנע בעלה מפריה ורביה, וגם באשה איכא משום שבת. אלא בימי עיבור ויניקה דבלאו הכי אינה ראויה להתעבר, ליכא במשמשת במוך משום השחתת זרע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולא הבנתי דבריו, דהא תינח ביתר על כן דאיכא למימר דאשמעינן איסורא משום שבת, דראויה להתעבר, אבל בפחות מכן מאי איכא למימר, דבפחות מכן ודאי לא תתעבר. גם, הלא בשביל זה דחה הר&amp;quot;ת ז&amp;quot;ל פירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שפירש מותרות לשמש במוך, דגם בשאר נשים ליכא איסורא כלל, כמבואר בתוספות, ואם נימא דאשמעינן רבותא גם לדעת ר&amp;quot;ת לאסור בשאר נשים, א&amp;quot;כ שפיר היה יכול לפרש כפירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל מותרות לשמש, דבשאר נשים אף דליכא איסור משום השחתת זרע, מ&amp;quot;מ אסור משום מצות שבת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל לפי הנ&amp;quot;ל דבשאר נשים גם רבי מאיר מודה דמשמשת כדרכה על סמך דמן השמים ירחמו, אף בחשש סכנה מחמת איזה חולי ר&amp;quot;ל, ניחא שפיר מה דאשמעינן בסיפא פחות מכן ויתר על כן משמשת כדרכה, דר&amp;quot;ל דבפחות ויתר מכן לעולם מותרת לשמש כדרכה ואינה צריכה לחוש &amp;lt;small&amp;gt;(וע&amp;quot;ע לקמן סי&#039; יח)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%93&amp;diff=2915</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קכד</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%93&amp;diff=2915"/>
		<updated>2026-03-05T00:32:27Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכג|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכג|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכה|תווית_הבא=אבן העזר סימן קכה}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קט ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; ==   ב&amp;quot;ה, קראלי יצ&amp;quot;ו, אדר תרפ&amp;quot;ט.  שלום וכל טוב סלה אל כבו...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכג|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכג|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכה|תווית_הבא=אבן העזר סימן קכה}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קט ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, קראלי יצ&amp;quot;ו, אדר תרפ&amp;quot;ט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הרב החריף ובקי, ותיק מלא עתיק, דובר משרים, מעולפת ספירים, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר חיים דאווידאוויטש נ&amp;quot;י.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אדשת&amp;quot;ה כמשפט, הגיעני מכתבו. והנה תמה על אשר לא השבתי לו עד עתה, והנה בתחלה בעת הגיעני מכתביו בזמן הימים הקדושים הע&amp;quot;ל והייתי אז מוטרד גדול, וראיתי במכתביו ששאל ענינים גם דבר הלכה, וצריך אני לכתוב כל זה בעצמי, לא כדרך שאר מכתבים קצרים של איזה שורות שאוכל להגיד לאחרים מה לכתוב, ומה שאני צריך לכתוב בעצמי, אני מוכרח להניחו על עת הפנוי, כי כבר כבד עלי מלאכת הכתיבה. והנחתי את מכתביו באמתחת הכתבים, וחשבתי כי בימים קצרים אקח מועד להשיבו תשובה מאהבה, אבל הרבה סיבות ותלאות עברו עלי בחורף הזה בצירוף טרדות העצומים במילי דשמיא ובמילי דעלמא, ויאמין לי כי עד עתה היו מכתביו מונחים סגורים. כעת כאשר לקחתי את אמתחת הכתבים לחפש הנחוצים להשיב, נתעוררתי על מכתביו ונצטערתי מאוד על זה אשר אחרתי עד כה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
... ומה ששאל על דבר האיש יודא ליב נ&amp;quot;י, שאשתו סרה לגמרי מדרך התורה הק&#039; ר&amp;quot;ל, עד שברור לו על פי דת תורה הק&#039; שאסור לו לדור עמה, ואך על פי חוקי המדינה אי אפשר לו לפטור אותה. ומחשבתו ליסע לארץ הקודש ת&amp;quot;ו, שבדרך זה יוכל לפטור אותה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה לפי דבריו שאסור לו על פי התורה הק&#039; לדור עמה, בודאי שצריך לעשות כל טצדקי לפטור אותה שלא יכשל על ידה, ואף ליסע למדינה אחרת לעזבה, ובפרט לארץ הקודש. ואמרו חכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות סג:)&amp;lt;/small&amp;gt; אשה רעה צרעת לבעלה, מה תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל מהראוי שטרם שישים לדרך פעמיו ממדינתו, יברר את עניניו שבינו לבינה לפני איזה בית דין ת&amp;quot;ח ויראים. ראשית, שבזה יתברר אם אינו טועה בדבריו. שנית, שאחר שיתבררו עניניו לפני הבית דין, יבקש מהם כתב שיוכל להשיג בו היתר ממאה רבנים, למען לא יהיה אגוד בה, שכשיסע למדינה אחרת לא יצטרך לישב גלמוד כל ימיו. ויוכל להיות שכשתראה היא שיש בידו היתר מק&#039; רבנים לישא אשה אחרת, תקבל ממנו גט פטורין מרצונה, ולא יצטרך לכל אלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת יהיה בעוזרו להצילו מכל צרותיו, ויזכה להתנהג בדרך התורה עם כל בני ביתו שיחיו מתוך נחת והשקט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל דבר אשר שאל באשה שמצטערת הרבה בלידה, והרופאים אומרים שאם תתעבר עוד, היא ח&amp;quot;ו בסכנה גדולה, אם מותרת לשתות כוס של עקרין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה זה פשוט ברמב&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(הלכות איסורי ביאה פט&amp;quot;ז הי&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; וטור ושולחן ערוך &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; ה סי&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים, שבמקום צער וכבר קיימה מצות לשבת &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת חת&amp;quot;ס אהע&amp;quot;ז ח&amp;quot;א סי&#039; כ ד&amp;quot;ה ומה שהקשה)&amp;lt;/small&amp;gt;, מותרת לשתות כוס של עקרין לכל הדיעות. ואף בנשואה מבואר בדרישה אבן העזר סימן ה&#039; ס&amp;quot;ק ד&#039; דאין לומר דילמא אף שהאשה מותרת לשתות, מכל מקום האיש מצווה לגרשה או לישא אחרת עליה, דהא כתב רבינו לעיל &amp;lt;small&amp;gt;(טור סי&#039; א)&amp;lt;/small&amp;gt; דאם קיים פריה ורביה ונשא אשה דלאו בת בנים, אינו צריך לגרשה, עכ&amp;quot;ל יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל כל זה אם אין הבעל מוחה בידה, אבל כשהבעל מוחה כבר כתב החתם סופר ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(שם סוס&amp;quot;י כ)&amp;lt;/small&amp;gt; דאין ראיה מדביתהו דרבי חייא &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות סה:)&amp;lt;/small&amp;gt;, דבימיהם שהיה יכול הבעל לישא אשה על אשתו או לגרשה בעל כרחה, א&amp;quot;כ אם הוא מתואבי בנים ורוצה לקיים לערב אל תנח ידך &amp;lt;small&amp;gt;(קהלת יא, ו; עי&#039; יבמות סב:)&amp;lt;/small&amp;gt;, יכול לישא אחרת או לגרש זו, ודביתהו דרבי חייא נכנסה על זה הספק שיגרשנה או ישא אחרת עליה. אבל השתא הכא דאיכא חרם דרבינו גרשום אין לה רשות לשתות בלי רצון בעלה, או תתרצה לקבל גט פטורין ממנו. ואם הוא אינו רוצה לגרשה וגם לא ליתן לה רשות, אז אינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה, עכ&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכ&amp;quot;מ האריך במכתבו להוכיח שאין הבעל יכול למחות כלל, והביא כן מהחתם סופר סימן כ&#039;. ולא עיין יפה, דבחתם סופר מבואר ההיפך כאשר העתקתי דבריו. דמה שכתב החתם סופר שאינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה, מבואר שם דמיירי כשמתרצית להתגרש והבעל אינו רוצה לא לגרשה ולא ליתן לה רשות. אבל אם הבעל אינו מסכים בשום אופן עד שמרוצה גם לגרש על ידי זה, והיא אינה מתרצית להתגרש, שאין לו שום עצה, מבואר בחתם סופר ז&amp;quot;ל שלא תעשה בלי רשותו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף שבתשובה הנ&amp;quot;ל אבן העזר סימן כ&#039; לא מיירי החתם סופר רק במקום צער לא במקום סכנה, אבל בחתם סופר יורה דעה סימן קע&amp;quot;ב שם מיירי החתם סופר במקום שהרופאים אמרו שהוא סכנה ח&amp;quot;ו, ואף על פי כן סיים שלא תעשה בלי רשותו, יעיין שם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי גם בעובדא דכ&amp;quot;מ נ&amp;quot;י הוא באופן זה שאין הבעל רוצה לגרש, אז שפיר דלא יוכל למחות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל מה שצריך לחקור בדבר, הנה כמ&amp;quot;ע נ&amp;quot;י בנה כל יסודו על היתר שתיית כוס של עיקרין. אבל כפי ידיעתי אין הרופאים בקיאים עכשיו כלל בשתיית כוס של עיקרין, ואינם יודעים מה הוא, אלא נותנים רפואות אחרות שהוא כעין נתינת מוך או בשעת תשמיש או אחר תשמיש או ע&amp;quot;י איינשפריצונג וכדומה, וזה צע&amp;quot;ג כי אין זה דומה לשתיית כוס של עיקרין כי יש בזה חשש השחתת זרע בכל פעם, שהוא איסור חמור ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה ליתן מוך בשעת תשמיש אי אפשר להתיר כמבואר בתוספות &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות יב: ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; ורוב ראשונים ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; לקמן סי&#039; יח אות א)&amp;lt;/small&amp;gt; דהוי כמשמש על עצים ואבנים. אמנם במוך אחר תשמיש או איינשפריצונג וכדומה, אפשר לסמוך להקל בפרט במקום סכנה וכמבואר בחתם סופר יו&amp;quot;ד סימן קע&amp;quot;ב. ובתשובת תשורת ש&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(מהדו&amp;quot;ת סי&#039; סב)&amp;lt;/small&amp;gt; היקל ע&amp;quot;י משיחה שנותן הרופא ליתן באותו מקום לקלקל כח הזרע שלא יהיה ראוי להוליד. ובתשובה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סי&#039; יח)&amp;lt;/small&amp;gt; הארכתי בכל זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם במ&amp;quot;ש כ&amp;quot;ת שמחויב לעשות למניעת הסכנה. יש לי אריכות דברים בזה, אבל אין הזמן גרמא כעת, גם הנני נחפז לדרכי על איזה ימים, ולא רציתי לעכב עוד התשובה כי נצטערתי גם בזה שנשארו מכתביו סגורים ולא ראיתים עד עתה, לזה הנני כותב לו מהר בקיצור נמרץ ההלכה כפי המבואר בפוסקים. ואם ירצה לידע ביאור הענין כפי קט שכלי, אקוה לכתוב לו אי&amp;quot;ה כשיסכים הזמן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכ&amp;quot;ת&amp;lt;@זה אשר נמצא באמתחת כתבי רבינו שהתחיל לבאר הענין וכנראה שלא השלימו.@&amp;gt; האריך במכתבו שמחוייב הבעל להסכים על הכל בשביל הסכנה, כמו שצריך אף לחלל את השבת שהוא איסור סקילה בשביל סכנת נפשות, והאריך בראיות על זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל אין הנידון דומה לראיה, חדא, דאף שבשביל הסכנה מתירין כל איסורי תורה, אבל בשביל הגירושין והפרישה אי אפשר להתיר שום איסור. וחז&amp;quot;ל צוו להתגרש ברואה דם מחמת תשמיש &amp;lt;small&amp;gt;(נדה סה:; שו&amp;quot;ע יו&amp;quot;ד סי&#039; קפז ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; שאינו אלא חששא דרבנן כעין ווסת שאינו קבוע, כמבואר בנודע ביהודה &amp;lt;small&amp;gt;(מהדו&amp;quot;ק יו&amp;quot;ד סי&#039; סא ד&amp;quot;ה הנה)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים. וכאן הסכנה הוא רק בשביל שאינו רוצה להתגרש ולפרוש מאשתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל גם חוץ לזה אין להביא ראיה לכאן משאר עניני סכנה, דהרי אמרו בברייתא יבמות דף י&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; וכתובות דף ל&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, שלש נשים משמשות במוך, קטנה ומעוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ותמות וכו&#039;, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה משמשות)&amp;lt;/small&amp;gt; משמשות במוך, מותרות לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע. ולדעת רבינו תם ז&amp;quot;ל בתוספות שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; אף בשאר נשים לא שייך בזה השחתת זרע, כמו שמותר לשמש עם קטנה ואיילונית. אלא מה שאמרו משמשות במוך, צריכות לשמש במוך קאמר, ועצה טובה קמ&amp;quot;ל. וא&amp;quot;כ לרבנן אינה צריכה כלל לשמש במוך, אלא לסמוך על הנס דמן השמים ירחמו. אף דלדעת ר&amp;quot;ת אין שום איסור בזה אפילו בשאר נשים, מ&amp;quot;מ אינה צריכה לעשות מאומה בשביל חשש הסכנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולא מצינו כזה בשום מקום שיהיה מותר לסכן בנפשו ולא יצטרך לבקש שום הצלה, והוא באמת צע&amp;quot;ג ליישב הדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר חשבתי, משום דבלאו הכי כתבו התוספות בכתובות דף פ&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב ד&amp;quot;ה מיתה)&amp;lt;/small&amp;gt; דרוב פעמים מסתכנת בלידה, ובעל כרחך נכנסת בענין זה לחשש סכנה, ואדעתא דהכי צוותה התורה הק&#039; מצות פריה ורביה, וגילתה התורה הק&#039; שאין לחוש בזה לסכנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל עדיין צ&amp;quot;ע, כיון שבאלו הנשים הסכנה עצומה יותר, מנין לנו שגם באלו לא נצטרך כלל לבקש הצלה, שאפשר לדעת ר&amp;quot;ת ז&amp;quot;ל בהיתר גמור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שוב ראיתי כי כיוונתי בזה לדעת הגדול בתשובת מהר&amp;quot;י אסאד יו&amp;quot;ד סימן רכ&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה וכ&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב ג&amp;quot;כ בטעמייהו דרבנן על דרך שכתבתי, כיון שבעלה נכנס ברשות, יען שבכל הנשים רוב פעמים מסתכנת בלידה, ועל כרחך התורה התירה ספק סכנה זו ומצוותו בכך, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה שאלתו שם באשה שנחלתה עד שהחליטו הרופאים שאם תלד הוא סכנת נפשות. ובתחלה כתב דכיון דקיימ&amp;quot;ל כרבנן דאפילו קטנה שאם תתעבר תמות ודאי, מ&amp;quot;מ משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו. מכל שכן בנידון שהרופאים אומרים, שהרבה פעמים מכזבים באומד דעתם, ועכ&amp;quot;פ אינו סכנה יותר מבקטנה, וא&amp;quot;כ אינה צריכה לחוש כלל לסכנה, אלא סומכים דמן השמים ירחמו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושוב כתב דחוזר מדבריו הראשונים, דא&amp;quot;כ תקשי אדביתהו דרבי חייא, למה לה לעשות תקנה לעצמה, היה לה לסמוך ג&amp;quot;כ על הנס. אלא על כרחך מדברייתא לא תני אלא שלשה נשים ולא תני ארבעה, כגון כה&amp;quot;ג שמסתכנת בלידה ע&amp;quot;י שום חולי וכיו&amp;quot;ב, ועוד קשיא מנינא שלשה נשים דקתני בברייתא למעוטי מאי. אלא על כרחך למעוטי כה&amp;quot;ג אתי, דבג&#039; אלו דייקא שבטבע העולם איכא סכנה, סבירא להו לחכמים דסומכים דמן השמים ירחמו, אבל כגון זו שאירע בה מקרה חולי ר&amp;quot;ל ונשתנית מטבע העולם, איתרע מזלה, ואין סומכין על הנס. ולכן דביתהו דרבי חייא כיון שהיתה יולדת בצער גדול יותר משאר נשים, לזה חששה דאיתרע מזלה ולא סמכה על הנס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומכל שכן בכהאי גוונא דחיישינן לסכנה קרובה, מודו רבנן שאין סומכין על הנס. וכיון שכבר קיים מצות פריה ורביה, תשתה כוס של עיקרין, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וקצ&amp;quot;ע בדבריו מה שכתב כיון שכבר קיים מצות פריה ורביה, דמשמע דאם לא קיים מצות פריה ורביה אין לה לשתות כוס של עיקרין. דממה נפשך לפי דבריו שצריך לחוש בזה לסכנה, אף אם לא קיים מצות פריה ורביה, אין לך דבר שעומד בפני הסכנה, ובפרט שהיא אינה מצווה אלא הבעל, אלא שקשים גירושין, וא&amp;quot;כ מתירין לה לסכן בנפשה בשביל שלא תתגרש, והא גופה טעמא בעי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי בשביל שכל יסוד ראייתו הוא רק מדביתהו דרבי חייא, והתם הוה עובדא בשקיימו כבר מצות פריה ורביה, לזה דן מינה ואוקי באתרה, רק בשכבר קיימו המצוה. אבל אם ניזיל בתר טעמא, צ&amp;quot;ע בדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם בעיקר הדבר קשה להבין החילוק שכתב בין אם הוא בטבע העולם או אירע מקרה, דאם מן השמים ירחמו להציל מסכנה מאי נפקא מינה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מבואר בתשובת מהרי&amp;quot;א הנ&amp;quot;ל, שמה שהביאו לחלק בכך, הוא עבור הקושיא מדביתהו דרבי חייא שלא סמכה על הנס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפענ&amp;quot;ד לא קשי מידי, דשאני דביתהו דרבי חייא דבאמת לא היתה בסכנה, אלא שחששה לצער הלידה, וזה לא מכח סברא וידיעה בעלמא חששה, אלא מחמת הנסיון שראתה בלידה הקודמת שהיה לה צער גדול. וא&amp;quot;כ כבר ראתה שלא זכתה להנצל מהצער הזה מן השמים, ולא שייך כל כך לומר לסמוך על הנס ועל מה שנאמר &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים קטז, ו)&amp;lt;/small&amp;gt; שומר פתאים ה&#039;, כמו בהג&#039; נשים שאף שידעו חכז&amp;quot;ל מידיעת הטבע שיש לחוש לסכנה, אבל לא היה עדיין שום ראיה שלא זכתה לרחמי שמים בזה. וכן בכל מקום שאנו דנין רק על הסכנה, כל זמן שהיא בחיים, אין לנו ראיה על מניעת רחמי שמים בדבר ח&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויוכל להיות עוד שדביתהו דרבי חייא הוחזקה בכך בכל הלידות, כמבואר בגמרא שם שכבר היו לה בנים ובנות, וכן משמע סתימת לשון הגמרא הוה לה צער לידה, דהמשמעות הוא דהוה לה כן מעולם. ובהוחזק מבטלין אף מצות מילה, אף דלא הוחזק מעצמו כי אם מחמת אחיו שמתו מחמת מילה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; רסג ס&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;, ולא אמרינן מן השמים ירחמו, וכן בקטלנית &amp;lt;small&amp;gt;(אהע&amp;quot;ז סי&#039; ט ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בהוחזקה ב&#039; פעמים אמרינן מזל גורם. ולזה בהוחזקה בצער לידה, לא סמכה עוד על הנס נגד החזקה שהוחזקה בכך. ואין ראיה ממקום שלא הוחזק מאומה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם י&amp;quot;ל, דאדרבה כיון שלא היה אצלה חשש סכנה יותר מבשאר נשים אלא חשש צערא בעלמא, היא הנותנת שאין להביא ראיה מהא דאמרו מן השמים ירחמו להציל מסכנה, דיותר מרחמין מן השמים בהצלה מסכנה, מבהצלת צערא בעלמא. הגם דודאי דיש לחוש יותר לסכנה מלחוש לצערא בעלמא, אבל גם להיפך, לענין הנס דמן השמים ירחמו אין להביא ראיה מזה לזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלאו הכי לא ידענא מאי קושיא מדביתהו דרבי חייא, דהלא ודאי אף לרבנן שמשמשת כדרכה ומן השמים ירחמו, היינו לומר דאם תרצה תוכל לסמוך על זה. אבל אם מפחדת ורוצה לעשות טצדקי שלא תצטרך לסמוך על הנס, הרשות בידה ואין איסור בדבר. והריטב&amp;quot;א ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות שם ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; דחה בשביל זה פירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שפירש משמשות במוך, מותרות לשמש במוך, דא&amp;quot;כ רבנן דאמרי משמשת כדרכה היינו שאסורה לשמש במוך קאמר, ואמאי, כיון שיש סכנה בדבר, וכי משום שומר פתאים ה&#039; תהא אסורה בזה, ותכניס עצמה בסכנה. לכך פירשו בתוספות, ג&#039; נשים חייבות לשמש במוך וחכמים אומרים משמשת כדרכה אם תרצה, עכ&amp;quot;ל יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הרי, דאף שסובר שתוכל לסמוך על הנס, מ&amp;quot;מ ברור בעיניו שאי אפשר לומר כלל שיהא איסור בדבר מי שאינו רוצה לסמוך על הנס. וכן דעת הרמב&amp;quot;ן והרשב&amp;quot;א והרא&amp;quot;ש והרא&amp;quot;ה שסוברים כפירוש התוספות, לכולם הפירוש הוא כן שמשמשת כדרכה אם תרצה, ובדעתה הדבר תלוי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף לפירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל דמשמשת כדרכה, הפירוש שאסורה לשמש במוך, נראה ג&amp;quot;כ דהאיסור הוא בשביל דהוי השחתת זרע לדעת רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, אבל בשתיית כוס של עיקרין דאין בזה השחתת זרע, נראה דלכו&amp;quot;ע אין בזה שום איסור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ מאי קושיא מדביתהו דרבי חייא שעשתה טצדקי שלא תצטרך לסמוך על הנס, הלא הרשות בידה לעשות כן ואין איסור בדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרט שבאמת כל זה היה שלא מדעת רבי חייא, כמבואר בגמרא שם, שנאי מנא, דר&amp;quot;ל שלא יכירה, ואף לבסוף איגלאי מילתא ואמר לה איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתי. וא&amp;quot;כ מגופא דעובדא מה שעשתה היא בעצמה, בודאי אין שום קושיא, דכי היתה מחוייבת לידע כל הברייתות, והלא אמרו &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה כ.)&amp;lt;/small&amp;gt; שאסור ללמד את בתו תורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביאו ראיה מכאן להיתר שתיית כוס של עיקרין, על כרחך הראיה הוא רק מדברי רבי חייא שלא אמר לה אח&amp;quot;כ שיש איסור בדבר, כמבואר בגמרא שהתרעם עליה על מניעת הבנים שלא תלד לו עוד, ואילו היה בזה איסור, יותר הול&amp;quot;ל שעשתה איסור. וכן מסתימת הגמרא שהביאו המעשה וסתמו דבריהם שלא הזכירו שיש איסור בדבר. אבל אם באמת אין שום איסור בדבר, מאי הול&amp;quot;ל הלא כן היא ההלכה שהרשות בידה לעשות כמו שתרצה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביא &amp;lt;small&amp;gt;(מהרי&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; מדקדוק לשון הברייתא, דלא תני אלא שלשה ולא תני ארבעה, כגון כה&amp;quot;ג שמסתכנת בלידה ע&amp;quot;י שום חולי, ועוד קשיא מנינא דנקט למעוטי מאי, ועל כרחך למעוטי כה&amp;quot;ג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה באמת הך מנינא הוא בדברי רבי מאיר, כדמסיים על זה דברי רבי מאיר. אבל חכמים אדרבה כללו הכל ואמרו אחת זו ואחת זו וכו&#039;. וא&amp;quot;כ נראה איפכא כמו שכתב בתחלת התשובה, דשאר סכנה שע&amp;quot;י חולי אינו סכנה ברורה כל כך כמו אלו הג&#039; נשים שגילו לנו חכז&amp;quot;ל שהוא סכנה. דבאמת לא נתגלו לנו סתרי הטבע לידע מה שהוא סכנה ברורה, ואמירת הרופאים בדבר שבפנים אין בו שום בירור כלל. ומבואר בתוספות מועד קטן דף י&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; ד&amp;quot;ה כוורא, דאף ברפואות המוזכרים בש&amp;quot;ס נשתנו הטבעים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה נדחה מה שהקשה הדגול מרבבה ביו&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ריש)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן כ&amp;quot;ט על מה שאמרו ח&#039; טריפות נאמרו למשה בסיני, דלמה הוצרך הלכה למשה מסיני על זה, הלא מבואר בקרא &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יא, ב)&amp;lt;/small&amp;gt; זאת החיה, שאינה חיה לא תיכול &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; חולין מב.)&amp;lt;/small&amp;gt;, ומה שאינו יכול לחיות היה יכול לידע משה רבינו בחכמת הטבע, יעיי&amp;quot;ש. ולדברי התוספות הנ&amp;quot;ל לא קשיא מידי, דמחכמת הטבע אי אפשר להגיד שום כלל, כיון שנשתנה בכל פעם, ואי אפשר לידע מה יהיה אחריו. אבל מה שהוא הלכה גם בדברי חכז&amp;quot;ל, הוא נצחי בלי שינוי לעולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכן נראה באלו הג&#039; נשים שהביאו על זה בברייתא פלוגתא דרבי מאיר וחכמים, מסתמא ידעו בזה דבר ברור שהוא נצחי. ועכ&amp;quot;פ זה ודאי כי בכל החולאים שלא נתגלו לנו מחכז&amp;quot;ל מאומה עליהם, אי אפשר לומר בהם דבר ברור כל כך, כמו באלו הג&#039; נשים שאמרו חכז&amp;quot;ל שהוא סכנה. וא&amp;quot;כ יותר שייך לומר שומר פתאים ה&#039; בדבר שאין יודעים שום דבר ברור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ י&amp;quot;ל דלהכי נקט רבי מאיר הך מנינא, דדוקא אלו צריכות לשמש במוך, אבל במסתכנת ע&amp;quot;י חולי אחר מודה לחכמים דמשמשת כדרכה והולכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדברי המהרי&amp;quot;א צריך לומר דנקט מנינא בדברי רבי מאיר, כדי למעוטי אליבא דחכמים, וזה דוחק גדול, בפרט הכא דחכמים כללו הכל בדבריהם. ומסתבר יותר דנקט מנינא בדברי רבי מאיר למעוטי לפי שיטתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובדרך זה אפשר ליישב מה שנתקשה טובא הפני יהושע &amp;lt;small&amp;gt;(כתובות לט. ד&amp;quot;ה בפרש&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; בדברי הברייתא מה שאמרו פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה דברי רבי מאיר, מאי קמ&amp;quot;ל הא בהדיא קתני ג&#039; נשים וקחשיב קטנה, ותני עלה ואיזה קטנה מבת י&amp;quot;א עד י&amp;quot;ב וכו&#039;, וא&amp;quot;כ הא שמעינן להדיא דבאותה שנה לחוד משמשת במוך. וכתב שם, שמזה הוכיח רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שיטתו דג&#039; נשים משמשות במוך, מותרות קאמר. דבזה ניחא דאיצטריך סיפא לאשמעינן הך מילתא דפחות מכאן ויתר מכאן איסורא נמי איכא, ומשמשת כדרכה דוקא. אבל לשיטת ר&amp;quot;ת הניח בקושיא למה איצטריך הך סיפא. וכן בהפלאה שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה תוס&#039; ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; האריך לבאר דמיתורא דהך סיפא הוכיח רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שיטתו, ולא תירץ כלום לשיטת ר&amp;quot;ת, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וראיתי באילת אהבים להגאון מפלאצק ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(כתובות שם ד&amp;quot;ה רש&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב דלא קשיא מידי, דודאי מודה ר&amp;quot;ת דאם היא בת בנים שאין לה לשמש במוך, דאף שאין איסור משום השחתת זרע, מ&amp;quot;מ ודאי איכא מצוה שלא תמנע בעלה מפריה ורביה, וגם באשה איכא משום שבת. אלא בימי עיבור ויניקה דבלאו הכי אינה ראויה להתעבר, ליכא במשמשת במוך משום השחתת זרע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולא הבנתי דבריו, דהא תינח ביתר על כן דאיכא למימר דאשמעינן איסורא משום שבת, דראויה להתעבר, אבל בפחות מכן מאי איכא למימר, דבפחות מכן ודאי לא תתעבר. גם, הלא בשביל זה דחה הר&amp;quot;ת ז&amp;quot;ל פירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שפירש מותרות לשמש במוך, דגם בשאר נשים ליכא איסורא כלל, כמבואר בתוספות, ואם נימא דאשמעינן רבותא גם לדעת ר&amp;quot;ת לאסור בשאר נשים, א&amp;quot;כ שפיר היה יכול לפרש כפירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל מותרות לשמש, דבשאר נשים אף דליכא איסור משום השחתת זרע, מ&amp;quot;מ אסור משום מצות שבת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל לפי הנ&amp;quot;ל דבשאר נשים גם רבי מאיר מודה דמשמשת כדרכה על סמך דמן השמים ירחמו, אף בחשש סכנה מחמת איזה חולי ר&amp;quot;ל, ניחא שפיר מה דאשמעינן בסיפא פחות מכן ויתר על כן משמשת כדרכה, דר&amp;quot;ל דבפחות ויתר מכן לעולם מותרת לשמש כדרכה ואינה צריכה לחוש &amp;lt;small&amp;gt;(וע&amp;quot;ע לקמן סי&#039; יח)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%93&amp;diff=2914</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קיד</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%93&amp;diff=2914"/>
		<updated>2026-03-05T00:31:21Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: החלפת הדף בתוכן &amp;quot; {{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיג|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיג|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטו|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטו}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קיד ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; ==&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&lt;br /&gt;
{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיג|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיג|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטו|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטו}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קיד ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%92&amp;diff=2913</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קכג</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%92&amp;diff=2913"/>
		<updated>2026-03-05T00:26:38Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכב|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכב|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכד|תווית_הבא=אבן העזר סימן קכד}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קכג ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד הרב המאור הגדול המפורסם מוהר&amp;quot;ר חיים שמואל שור נ&amp;quot;י אב&amp;quot;ד בעיר הבירה בוקארעשט יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אד&amp;quot;ש כת&amp;quot;ר נ&amp;quot;י באהבה רבה, מכתבו הגיעני. והנה תוכן שאלתו בשני אנשים משם, שהיו באדעס מעת המלחמה, ונשאו שמה שתי אחיות. ואחד מהם אשר לא היה יכול לדור שמה מחמת הבאלשיוויזמוס ששורר שמה, עשה מה שעשה וברח משם ובא לביתו זה שבע שנים, ונשארה שמה אשתו עם ילד אחד. והשני עם אשתו מתוך קושי גדול וכבד מאוד החזירו את עצמם לכאן, זה כשתי שנים. ואשת הראשון בראותה שמה כי אי אפשר לה בשום אופן לבא בעלה, ועבר זמן שש שנים, נישאה שמה באדעס לאיש אחר. ויש עדים על זה, אחות האשה ובעלה, ועוד איזה אנשים חשובים הנאמנים בעדותם. כי בקושי בא מכתב משם ע&amp;quot;י מדינת פולין, אשר בתוך שאר ענינים כתוב גם זה. והבעל נתארס ג&amp;quot;כ, וכהדרגנ&amp;quot;י עכב הנשואין עד אחר שיהיה ההיתר מק&#039; רבנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה אם אמת הדבר שאשתו זינתה שמה ונישאת לאיש אחר, הדבר פשוט כביעתא בכותחא להתיר לו לישא אשה על אשתו. דאף בעוברת על דת שמבואר בסימן קט&amp;quot;ו &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; דמותר לקיימה ואין כופין אותו להוציאה אלא שמצוה עליו שיוציאנה, מבואר שם ברמ&amp;quot;א סעיף ד&#039; דאין בזה משום חרם רבינו גרשום, דמשמע שאין צריך כלל אף היתר מק&#039; רבנים. אלא שהבית שמואל בסימן א&#039; ס&amp;quot;ק כ&amp;quot;ג כתב בשם הב&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה כתב הרב)&amp;lt;/small&amp;gt; קבלה מגדולי עולם שיהיה ע&amp;quot;י מאה רבנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל י&amp;quot;ל דבזינתה שאסורה עליו עולמית מדאורייתא ואינה בכלל אשה הראויה לו, אולי גם הבית שמואל מודה דאין צריך כלל היתר מק&#039; רבנים, די&amp;quot;ל דלא מיירי אלא מעוברת על דת, דאף שמצד הדין מצוה עליו לגרשה, מ&amp;quot;מ מותר לקיימה, וגם שאם תחזור מדרכה מותרת לו לגמרי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וחילוק זה מבואר בכמה פוסקים, עיין פתחי תשובה סימן א&#039; ס&amp;quot;ק כ&amp;quot;ב בשם תשובות חמדת שלמה &amp;lt;small&amp;gt;(אהע&amp;quot;ז סי&#039; ד)&amp;lt;/small&amp;gt;. וכן פסק זקיני הגה&amp;quot;ק מאור הגולה זלה&amp;quot;ה באבני צדק אבן העזר סימן ב&#039;, והביא שכן הוא במהרי&amp;quot;ק &amp;lt;small&amp;gt;(ש&#039; קמא)&amp;lt;/small&amp;gt;. ובתשובה אחרת הארכתי בפרט זה והבאתי סמוכין לדבר מהרשב&amp;quot;א ומהר&amp;quot;ם פאדווה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת סי&#039; יג)&amp;lt;/small&amp;gt;, אין מקומו כאן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולמעשה נראה לענ&amp;quot;ד להצריך לעולם מאה רבנים, דכן מבואר בשו&amp;quot;ת שבות יעקב חלק א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ריש)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ק&amp;quot;כ, בעובדא דידיה שזינתה תחת בעלה, ואף על פי כן כתב דהסכימו האחרונים דנהגו שלא להתיר בלי מאה רבנים, וכן הוא בחתם סופר &amp;lt;small&amp;gt;(אה&amp;quot;ע ח&amp;quot;א סי&#039; ג)&amp;lt;/small&amp;gt; ובאמרי אש אבן העזר סימן א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה והיה)&amp;lt;/small&amp;gt;. ובפרט בדור פרוץ, כאשר כתב כהדרגנ&amp;quot;י.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עכ&amp;quot;פ זה ודאי דעל ידי מאה רבנים יש להתיר לכל הדיעות אף בעוברת על דת, ומכל שכן בזינתה ממש ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך בנידון דידן, דא עקא, כי לפי הנראה מהצעת דבריו במכתבו אין כאן גביית עדות כראוי לאסרה על בעלה. כי מה שכתב שאחות האשה ובעלה עדים בדבר, הם פסולי עדות מחמת קורבה, ומבואר בשו&amp;quot;ע אבן העזר סימן קט&amp;quot;ו סעיף ז&#039; ברמ&amp;quot;א שם, דהרבה קרובים כולם אינם רק כעד אחד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי יאמר דמהימני לו כבי תרי וסומך על דבריהם. אין לסמוך על זה. חדא, דאינו מבואר שם כלל אם להתיר על ידי זה חרם דרבינו גרשום. אלא בסעיף ד&#039; דמיירי בעוברת על דת, שם כתב דאין בזה חרם דרבינו גרשום, ובסעיף ז&#039; דמיירי במאמין לעד אחד שזינתה, לא זכר מאומה מזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אף דעוברת על דת קיל יותר דמותר לדור עמה ואינו אלא מצוה עליו שיוציאנה, מ&amp;quot;מ הלא חזינן דגם לענין כתובה, בעוברת על דת הפסידה כתובתה אף דמותר לדור עמה, ובמאמין לעד אחד שזינתה שאסור לו לדור עמה וחייב להוציאה, אע&amp;quot;פ כן לא הפסידה כתובתה אם לא הודית שזינתה. ועל כרחך צריך לומר דבעוברת על דת שנתברר זה בעדים, שפיר הפסידה הכל כדין עוברת על דת, אבל היכא שאין עדים ברורים לדבר, אלא שנאסרה עליו מחמת שהוא אומר שמאמין ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, הנה נאמן אדם על עצמו, אבל לא להפסיד לדידה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו כן י&amp;quot;ל נגד החרם דרבינו גרשום שנעשה לטובת האשה כמבואר בפוסקים, ואינו נאמן להפקיע זכותה. ובפרט אחר שכבר נתארס עם אשה אחרת, דודאי י&amp;quot;ל שמא עיניו נתן באחרת. ובפרט לפי המבואר שם ברמ&amp;quot;א צריך להיות מאמין לו גם בשאר דברים, ובבית שמואל שם ס&amp;quot;ק ל&amp;quot;ג דצריך להיות קים ליה בגווה טובא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כללו של דבר אי אפשר לסמוך עליו בזה אלא א&amp;quot;כ נאסרה עליו ע&amp;quot;י עדים כדין, וזה פשוט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה על פי דין היה צריך להיות הגביית עדות בפניה, וכמבואר באבן העזר סימן י&amp;quot;א סעיף ד&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ברמ&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בבאו עדים באשת איש שזינתה, שאין לקבל העדות שלא בפניה ושלא בפני בעלה. ואך בזה י&amp;quot;ל לפי המבואר בחו&amp;quot;מ סימן כ&amp;quot;ח סעיף ט&amp;quot;ז, דאם העדים מבקשים לילך למדינת הים או שאינו מצוי בעיר, מקבלין עדות שלא בפניו. וכמו כן י&amp;quot;ל כאן, דאי אפשר בענין אחר. אבל נגד פסול קורבה אין לנו תקנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם לפי המבואר במכתבו ברח משם זה ז&#039; שנה ואשתו נישאת לאחר שש שנים, דנמצא זה שנה אחת שנישאת אשתו, ואחות האשה עם בעלה באו לכאן זה כב&#039; שנים, ונמצא שהלכו משם שנה אחת טרם שנישאת אשת הראשון, והאיך יוכלו להעיד מה שנעשה שנה אחר הליכתם משם. ועל כרחך לא אמרו זה אלא מפי השמועה, והוי רק עד מפי עד. גם מי יודע באיזה אופן בא להם השמועה, ואין זה עדות כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב עוד, דיש עדות אנשים חשובים הנאמנים בעדותם, כי בא מכתב משם ע&amp;quot;י מדינת פולין אשר בתוך שאר ענינים כתוב גם זה. הנה כפי הנראה לא נגבה עדות מהם, אלא מה שבא מהם במכתב, ומבואר בשו&amp;quot;ע חו&amp;quot;מ סימן כ&amp;quot;ח סעיף י&amp;quot;א דעדים ששלחו עדותן במכתב ליד בית דין, אינו עדות, דמפיהם ולא מפי כתבם. ואפילו אם נימא לסמוך בשעת הדחק אשיטת ר&amp;quot;ת &amp;lt;small&amp;gt;(הוב&amp;quot;ד בתוס&#039; יבמות לא: ד&amp;quot;ה דחזו)&amp;lt;/small&amp;gt; דבראויים להגיד מותר להעיד בכתב, הני מילי כשכתבו בתורת עדות להבית דין, אבל מה שנכתב באיזה מכתב במסיח לפי תומו בתוך שארי ענינים, אין זה עדות כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יעיין בתשובות צמח צדק סימן ע&#039; באחד שהגידו על אשתו שהמירה את דתה ר&amp;quot;ל, ולא רצה להתיר להבעל לישא אחרת. ואחד מן הטעמים הוא &amp;lt;small&amp;gt;(שם ד&amp;quot;ה לכך)&amp;lt;/small&amp;gt;, שמה שהגידו שהמירה דתה, לא הגידו בשום בית דין בתורת עדות, רק הגידו סתם דרך שיחה בעלמא, יעיי&amp;quot;ש. וכל שכן במה שבא בכתב ע&amp;quot;י קשר דברים של שאר ענינים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ד&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם אין לומר דכמו שהקילו בעיגונא דאיתתא בעד אחד ובעד מפי עד &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סי&#039; יז ס&amp;quot;ג)&amp;lt;/small&amp;gt;, כמו כן הוא בעיגון דבעל, דק&amp;quot;ו הוא דצערו מרובה, וכמו שכתב במהרשד&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; קמ ד&amp;quot;ה ועל השאלה)&amp;lt;/small&amp;gt; שהביא כהדרגנ&amp;quot;י דעיגון דבעל קשה מדאיתתא, דאי אפשר לו לעמוד בלא הרהורי עבירה. אמנם לענין עד אחד מבואר בבית שמואל סימן ט&amp;quot;ו ס&amp;quot;ק כ&#039; ובסימן קנ&amp;quot;ח ס&amp;quot;ק א&#039;, דעד אחד שמעיד שמתה אשתו ורוצה לישא אחרת, אין עד אחד נאמן משום חרם דרבינו גרשום, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל כרחך דאין לדמות הענינים זה לזה, כי בעד אחד בעיגונא דאיתתא יש חזקה דאשה דייקא ומינסבא, מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה, אבל בעיגון דבעל אין חומר לבסוף, ולא שייך דייק ומינסב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וחוץ לזה אין לדמות הענינים במילי דרבנן זה לזה אף במה שהסברא לדמותן, וכמבואר במשנה מסכת ידים פרק ג&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(מ&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; אין דנין דברי סופרים מדברי סופרים. וזה אף בק&amp;quot;ו וכאשר ביאר הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שם, דמה שתיקנו תיקנו ומה שלא תיקנו לא תיקנו. וכעין זה כתב גם הרא&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל לענין תחילתו וסופו בכשרות בעיגונא דאיתתא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף לפי מה שכתב הנודע ביהודע &amp;lt;small&amp;gt;(מהדו&amp;quot;ת סי&#039; ח)&amp;lt;/small&amp;gt; לצדד להקל בעד אחד שמעיד שמתה אשתו לענין חרם דרבינו גרשום, כיון שאינו אלא דרבנן ואין זה דבר שבערוה להצריך שנים. זה שייך רק במעיד שמתה אשתו, שאין אנו דנין בזה אלא למען החרם דרבינו גרשום. אבל בנידון דידן שהעדות הוא שזינתה, שעיקר הדיון הוא לאוסרה על בעלה, זה ודאי הוי דבר שבערוה מן התורה, ואין דבר שבערוה פחות משנים. ומה שאנו דנין להתיר לו חרם דרבינו גרשום, הוא אחר שהחלטנו שנאסרה עליו, אבל מעיקרא דדינא פירכא דלא יוכל לאוסרה עליו, דלענין זה הוי דבר שבערוה ואינו פחות משנים, ונסתר היסוד ונפל הבנין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם בעיקר העדות מה שמעיד שנישאת שמה, אינו דומה למעיד שמתה. כי אמרו ז&amp;quot;ל בש&amp;quot;ס יבמות &amp;lt;small&amp;gt;(קטז:)&amp;lt;/small&amp;gt; הטעם דעד אחד מהימן שמת, משום מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי. וכבר ביאר המהר&amp;quot;ם בן חביב בספרו עזרת נשים דלאו כל מילתא דעבידא לגלויי שוין הם, דבמעיד שמת, אם יבא אח&amp;quot;כ לביתו חי וקים, יתברר שקרו בפניו, באופן שלא יהיה לו אמתלא והתנצלות להכחישו, והחי לא יוכל להכחיש את החי. משא&amp;quot;כ בדבר שאף אחר שיתגלה, עדיין יוכל להכחישו לבקש התנצלות להכחיש באמתלאות שונות, יעיי&amp;quot;ש שהאריך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו כן י&amp;quot;ל במעיד שנישאת במקום אחר, שאף אם תבא לביתה ותהא צווחת ככרוכיא שלא נישאת, יוכל עדיין להכחישה. ועל זה אמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו, שאי אפשר לברר השקר אלא במרחקים, וגם שם אי אפשר לברר כל כך, דאף אם יאמרו כולם שלא נישאת, עדיין יוכל לומר לא ראינו אינו ראיה, ונישאת לפני עדים אחרים ואינם מצויים עוד. עכ&amp;quot;פ הדבר ברור שאין היתר בזה אלא בעדות ברורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ה&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהעיר עוד שאי אפשר לו לבא שמה ולדור, גם בזה יש לדבר. והנה בנודע ביהודה תנינא אבן העזר סימן ו&#039;, נשאל באחד שבשנת רעבון הלכה אשתו ובן ובת עמה, שלא היה יכול לפרנסם, והלכו ונדדו מעיר לעיר לחזור על הפתחים, ושוב לא נודע מהם דבר זה שמונה שנים. וצידד די&amp;quot;ל דאפילו להסוברים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; רמ&amp;quot;א סי&#039; א ס&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; שרבינו גרשום מאור הגולה גזר אף במקום מצוה, היינו בביטול פריה ורביה שהוא רק בשב ואל תעשה, אבל אם אין לו אשה כלל, ונכשל בהרהורי עבירה בכל יום, בזה י&amp;quot;ל דכ&amp;quot;ע מודי דלא גזר רבינו גרשום מאור הגולה. והביא דברי הכנסת הגדולה בסימן א&#039; הגהות הב&amp;quot;י אות ע&amp;quot;ח שהביא בשם מהרש&amp;quot;ך &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;ב סי&#039; עט)&amp;lt;/small&amp;gt;, אם נשבה הבעל יכול לישא שם אשה אחרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך לבסוף לא רצה להתיר, דאולי מיירי הרש&amp;quot;ך בלא קיים פריה ורביה. וגם כתב דנתת דבריך לשיעורין אם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן לאיזה סיבה או שתהיה חולה איזה זמן, וכי נתיר לו לישא אשה אחרת על אשתו. והביא דברי הצמח צדק סימן ע&#039; שלא רצה להתיר לצורבא מרבנן שנשבית אשתו בשעת הרג רב. וסיים לבסוף שאינו אומר בזה לא איסור ולא היתר, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מה שכתב דאולי הרש&amp;quot;ך מיירי בלא קיים פריה ורביה, בנידון דידן כפי המבואר במכתבו לא היה לו מאשתו הראשונה אלא ילד אחד, ולא קיים בזה פריה ורביה. אך לא נודע לי, אולי מכבר היה נשוי אשה אחרת והיה לו ממנה בנים יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך בעיקר הדבר מה שכתב דאולי הרש&amp;quot;ך מיירי בלא קיים פריה ורביה, כבר העיר הוא בעצמו דיותר יש להקל היכא שהוא בכבלי העיגון לישב גלמוד בלא אשה, מהיכא שלא קיים מצות פריה ורביה, וכן הוא בשאר פוסקים. והחתם סופר באבן העזר חלק ב&#039; סימן א&#039; האריך בזה, דלהעמיד איש רך בשנים בלא אשה, קרוב לודאי שיחטא בקום ועשה, ואין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה. וסיים, דהתורה התירה יפת תואר נגד יצר הרע, ולא אלים חרם דרבינו גרשום מאור הגולה מאורייתא דמשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביא מהצמח צדק שלא רצה להתיר בנשבית אשתו. הנה הצמח צדק שם אחר שהאריך בטעמים לאיסור, סיים לבסוף דמה גם כי אין זה כי אם חמשת רביעית שנה שנמסרה בידי הזדים הארורים, ואין עובר ושב מהכא להתם עדיין להוודע הכל על נכון, שמא באריכות הזמן יודע שום דבר ממנה, ומוטב שיאכל בשר שחוטה ואל יאכל בשר תמותות. וסיים אח&amp;quot;כ, דכן הוה, שבימים מועטים אח&amp;quot;כ באתה האשה משם, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולזה י&amp;quot;ל דלכן לא העיר בכל התשובה ההיא להתיר בשביל שיושב גלמוד, יען שהיו עדיין ימים מועטים, חמשת רביעית שנה, והיה מהראוי עוד להיות יושב ומצפה שתנצל מהשביה, שבודאי אין למהר לעשות מעשה בשביל זמן קצר שנתעלמה מבעלה. ולזה לא דן בכל התשובה ההיא, אלא אם להתיר בשביל שהגידו עליה שהמירה דתה ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרש&amp;quot;ך המובא בכנסת הגדולה, י&amp;quot;ל דמיירי שנשבה לזמן מרובה, וכעובדא דהנודע ביהודה ששהה שמנה שנים בלא אשה ואין קול ואין עונה. וכמו כן הוא גם בנידון דידן שיושב גלמוד זה ז&#039; שנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל עכ&amp;quot;ז קשה לעשות מעשה על ידי זה, כאשר כתב הנודע ביהודה דא&amp;quot;כ נתת דבריך לשיעורין, ומה גבול יש לדבר, ויהיה תורת כל אחד ואחד בידו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה חזינן דהבית שמואל לא התיר גם בעד אחד שמתה אשתו, והאחרונים כולם &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; פתחי תשובה סי&#039; א ס&amp;quot;ק יד)&amp;lt;/small&amp;gt; מפלפלים אם יש להאמין לעד אחד, כיון שהוא דרבנן. וזה ודאי דאם הוא אפשרות לבא למקום שהיתה אשתו שם, הנה אפשר [לברר] אם מתה או לאו, ובזה לא היה מקום לסמוך על עד אחד, דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, ואף בעיגונא דאיתתא כתב כן הרב המגיד בפרק י&amp;quot;ג מהלכות גירושין &amp;lt;small&amp;gt;(הט&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt;. והדבר ברור דמיירי כולם שאשתו נתעלמה ממנו ואין לו ידיעה ממנה, אלא זה העד אחד שמעיד עליה שמתה, ועכ&amp;quot;פ אי אפשר לו לבא אליה ולדור עמה, שאינו יודע מקומה איה. והבית שמואל וכל הפוסקים המרובין המדברים מזה, לא זכרו כלל שיהיה איזה צד היתר על ידי זה, ולא פלפלו אלא אם יש להאמין להעד אחד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך בנידון דידן שהצורך הוא גדול מאוד, שבודאי לא יהיה רווק הדר בעיר &#039;בוקארעסט&#039; ואינו חוטא, וגם קרוב הדבר שאם נחמיר עליו שלא לישא כלל, לא ישמע לדברי חכמים, כאשר הסכין לעשות שנתארס בלי שאלת חכם, וכהדרגנ&amp;quot;י עיכב הנשואין בקושי גדול. לזה יש לצדד ולומר, כיון דעכ&amp;quot;פ הרש&amp;quot;ך המובא בכנסת הגדולה מתיר במי שנשבה. ואולי בשבויין יש להקל יותר, דכיון שנשבה בידם, יש לחוש יותר לזמן מרובה ח&amp;quot;ו מבאם נתעלמה אשתו סתם ואין אופן כלל לבוא מהכא להתם. ועכ&amp;quot;פ לדעת הרש&amp;quot;ך הנ&amp;quot;ל נראה דיש להקל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם יען שהוא פירצה דחיקא, לפיענ&amp;quot;ד מהראוי שכהדרגנ&amp;quot;י ימחול להשתדל לכתוב לשם מכתב. כי כפי אשר שמעתי ממדינת פולין להתם אפשר לעשות חליפות מכתבים, ולזה אפשרות לשלוח לשם מכתב ע&amp;quot;י מדינת פולין לעורר שם איזה רב או מו&amp;quot;ץ לעשות גביית עדות כדין על זה שנשאת שמה לאיש אחר, ושוב יהיה ההיתר מירווח בלי שום פקפוק. ואינני בקי היטב בטיב מדינות האלו בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי אין אפשרות לשלוח לשם מכתב כראוי לברר הדברים, יש מקום להתיר במקום צורך גדול כנ&amp;quot;ל. אבל בתנאי אם יסכימו שלשה גדולי הדור לסמוך על זה להתיר, וע&amp;quot;י מאה רבנים דוקא והשלשת גט וכתובה ונדוניא ותוספות כתובה, כמבואר בפוסקים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; ב&amp;quot;ח סי&#039; א ד&amp;quot;ה כתב הרב; בית שמואל שם ס&amp;quot;ק כג)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכהדרגנ&amp;quot;י ידיו רב לו לעשות כחכמתו הגדולה, והשי&amp;quot;ת יצילנו משגיאה ויורנו דרך האמת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%92&amp;diff=2912</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קכג</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%92&amp;diff=2912"/>
		<updated>2026-03-05T00:26:28Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכב|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכב|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכד|תווית_הבא=אבן העזר סימן קכד}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קט ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; == ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד הרב המאור הגדול המפורס...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכב|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכב|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכד|תווית_הבא=אבן העזר סימן קכד}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קט ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד הרב המאור הגדול המפורסם מוהר&amp;quot;ר חיים שמואל שור נ&amp;quot;י אב&amp;quot;ד בעיר הבירה בוקארעשט יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אד&amp;quot;ש כת&amp;quot;ר נ&amp;quot;י באהבה רבה, מכתבו הגיעני. והנה תוכן שאלתו בשני אנשים משם, שהיו באדעס מעת המלחמה, ונשאו שמה שתי אחיות. ואחד מהם אשר לא היה יכול לדור שמה מחמת הבאלשיוויזמוס ששורר שמה, עשה מה שעשה וברח משם ובא לביתו זה שבע שנים, ונשארה שמה אשתו עם ילד אחד. והשני עם אשתו מתוך קושי גדול וכבד מאוד החזירו את עצמם לכאן, זה כשתי שנים. ואשת הראשון בראותה שמה כי אי אפשר לה בשום אופן לבא בעלה, ועבר זמן שש שנים, נישאה שמה באדעס לאיש אחר. ויש עדים על זה, אחות האשה ובעלה, ועוד איזה אנשים חשובים הנאמנים בעדותם. כי בקושי בא מכתב משם ע&amp;quot;י מדינת פולין, אשר בתוך שאר ענינים כתוב גם זה. והבעל נתארס ג&amp;quot;כ, וכהדרגנ&amp;quot;י עכב הנשואין עד אחר שיהיה ההיתר מק&#039; רבנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה אם אמת הדבר שאשתו זינתה שמה ונישאת לאיש אחר, הדבר פשוט כביעתא בכותחא להתיר לו לישא אשה על אשתו. דאף בעוברת על דת שמבואר בסימן קט&amp;quot;ו &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; דמותר לקיימה ואין כופין אותו להוציאה אלא שמצוה עליו שיוציאנה, מבואר שם ברמ&amp;quot;א סעיף ד&#039; דאין בזה משום חרם רבינו גרשום, דמשמע שאין צריך כלל אף היתר מק&#039; רבנים. אלא שהבית שמואל בסימן א&#039; ס&amp;quot;ק כ&amp;quot;ג כתב בשם הב&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה כתב הרב)&amp;lt;/small&amp;gt; קבלה מגדולי עולם שיהיה ע&amp;quot;י מאה רבנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל י&amp;quot;ל דבזינתה שאסורה עליו עולמית מדאורייתא ואינה בכלל אשה הראויה לו, אולי גם הבית שמואל מודה דאין צריך כלל היתר מק&#039; רבנים, די&amp;quot;ל דלא מיירי אלא מעוברת על דת, דאף שמצד הדין מצוה עליו לגרשה, מ&amp;quot;מ מותר לקיימה, וגם שאם תחזור מדרכה מותרת לו לגמרי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וחילוק זה מבואר בכמה פוסקים, עיין פתחי תשובה סימן א&#039; ס&amp;quot;ק כ&amp;quot;ב בשם תשובות חמדת שלמה &amp;lt;small&amp;gt;(אהע&amp;quot;ז סי&#039; ד)&amp;lt;/small&amp;gt;. וכן פסק זקיני הגה&amp;quot;ק מאור הגולה זלה&amp;quot;ה באבני צדק אבן העזר סימן ב&#039;, והביא שכן הוא במהרי&amp;quot;ק &amp;lt;small&amp;gt;(ש&#039; קמא)&amp;lt;/small&amp;gt;. ובתשובה אחרת הארכתי בפרט זה והבאתי סמוכין לדבר מהרשב&amp;quot;א ומהר&amp;quot;ם פאדווה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת סי&#039; יג)&amp;lt;/small&amp;gt;, אין מקומו כאן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולמעשה נראה לענ&amp;quot;ד להצריך לעולם מאה רבנים, דכן מבואר בשו&amp;quot;ת שבות יעקב חלק א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ריש)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ק&amp;quot;כ, בעובדא דידיה שזינתה תחת בעלה, ואף על פי כן כתב דהסכימו האחרונים דנהגו שלא להתיר בלי מאה רבנים, וכן הוא בחתם סופר &amp;lt;small&amp;gt;(אה&amp;quot;ע ח&amp;quot;א סי&#039; ג)&amp;lt;/small&amp;gt; ובאמרי אש אבן העזר סימן א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה והיה)&amp;lt;/small&amp;gt;. ובפרט בדור פרוץ, כאשר כתב כהדרגנ&amp;quot;י.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עכ&amp;quot;פ זה ודאי דעל ידי מאה רבנים יש להתיר לכל הדיעות אף בעוברת על דת, ומכל שכן בזינתה ממש ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך בנידון דידן, דא עקא, כי לפי הנראה מהצעת דבריו במכתבו אין כאן גביית עדות כראוי לאסרה על בעלה. כי מה שכתב שאחות האשה ובעלה עדים בדבר, הם פסולי עדות מחמת קורבה, ומבואר בשו&amp;quot;ע אבן העזר סימן קט&amp;quot;ו סעיף ז&#039; ברמ&amp;quot;א שם, דהרבה קרובים כולם אינם רק כעד אחד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי יאמר דמהימני לו כבי תרי וסומך על דבריהם. אין לסמוך על זה. חדא, דאינו מבואר שם כלל אם להתיר על ידי זה חרם דרבינו גרשום. אלא בסעיף ד&#039; דמיירי בעוברת על דת, שם כתב דאין בזה חרם דרבינו גרשום, ובסעיף ז&#039; דמיירי במאמין לעד אחד שזינתה, לא זכר מאומה מזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אף דעוברת על דת קיל יותר דמותר לדור עמה ואינו אלא מצוה עליו שיוציאנה, מ&amp;quot;מ הלא חזינן דגם לענין כתובה, בעוברת על דת הפסידה כתובתה אף דמותר לדור עמה, ובמאמין לעד אחד שזינתה שאסור לו לדור עמה וחייב להוציאה, אע&amp;quot;פ כן לא הפסידה כתובתה אם לא הודית שזינתה. ועל כרחך צריך לומר דבעוברת על דת שנתברר זה בעדים, שפיר הפסידה הכל כדין עוברת על דת, אבל היכא שאין עדים ברורים לדבר, אלא שנאסרה עליו מחמת שהוא אומר שמאמין ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, הנה נאמן אדם על עצמו, אבל לא להפסיד לדידה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו כן י&amp;quot;ל נגד החרם דרבינו גרשום שנעשה לטובת האשה כמבואר בפוסקים, ואינו נאמן להפקיע זכותה. ובפרט אחר שכבר נתארס עם אשה אחרת, דודאי י&amp;quot;ל שמא עיניו נתן באחרת. ובפרט לפי המבואר שם ברמ&amp;quot;א צריך להיות מאמין לו גם בשאר דברים, ובבית שמואל שם ס&amp;quot;ק ל&amp;quot;ג דצריך להיות קים ליה בגווה טובא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כללו של דבר אי אפשר לסמוך עליו בזה אלא א&amp;quot;כ נאסרה עליו ע&amp;quot;י עדים כדין, וזה פשוט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה על פי דין היה צריך להיות הגביית עדות בפניה, וכמבואר באבן העזר סימן י&amp;quot;א סעיף ד&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ברמ&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בבאו עדים באשת איש שזינתה, שאין לקבל העדות שלא בפניה ושלא בפני בעלה. ואך בזה י&amp;quot;ל לפי המבואר בחו&amp;quot;מ סימן כ&amp;quot;ח סעיף ט&amp;quot;ז, דאם העדים מבקשים לילך למדינת הים או שאינו מצוי בעיר, מקבלין עדות שלא בפניו. וכמו כן י&amp;quot;ל כאן, דאי אפשר בענין אחר. אבל נגד פסול קורבה אין לנו תקנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם לפי המבואר במכתבו ברח משם זה ז&#039; שנה ואשתו נישאת לאחר שש שנים, דנמצא זה שנה אחת שנישאת אשתו, ואחות האשה עם בעלה באו לכאן זה כב&#039; שנים, ונמצא שהלכו משם שנה אחת טרם שנישאת אשת הראשון, והאיך יוכלו להעיד מה שנעשה שנה אחר הליכתם משם. ועל כרחך לא אמרו זה אלא מפי השמועה, והוי רק עד מפי עד. גם מי יודע באיזה אופן בא להם השמועה, ואין זה עדות כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב עוד, דיש עדות אנשים חשובים הנאמנים בעדותם, כי בא מכתב משם ע&amp;quot;י מדינת פולין אשר בתוך שאר ענינים כתוב גם זה. הנה כפי הנראה לא נגבה עדות מהם, אלא מה שבא מהם במכתב, ומבואר בשו&amp;quot;ע חו&amp;quot;מ סימן כ&amp;quot;ח סעיף י&amp;quot;א דעדים ששלחו עדותן במכתב ליד בית דין, אינו עדות, דמפיהם ולא מפי כתבם. ואפילו אם נימא לסמוך בשעת הדחק אשיטת ר&amp;quot;ת &amp;lt;small&amp;gt;(הוב&amp;quot;ד בתוס&#039; יבמות לא: ד&amp;quot;ה דחזו)&amp;lt;/small&amp;gt; דבראויים להגיד מותר להעיד בכתב, הני מילי כשכתבו בתורת עדות להבית דין, אבל מה שנכתב באיזה מכתב במסיח לפי תומו בתוך שארי ענינים, אין זה עדות כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יעיין בתשובות צמח צדק סימן ע&#039; באחד שהגידו על אשתו שהמירה את דתה ר&amp;quot;ל, ולא רצה להתיר להבעל לישא אחרת. ואחד מן הטעמים הוא &amp;lt;small&amp;gt;(שם ד&amp;quot;ה לכך)&amp;lt;/small&amp;gt;, שמה שהגידו שהמירה דתה, לא הגידו בשום בית דין בתורת עדות, רק הגידו סתם דרך שיחה בעלמא, יעיי&amp;quot;ש. וכל שכן במה שבא בכתב ע&amp;quot;י קשר דברים של שאר ענינים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ד&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם אין לומר דכמו שהקילו בעיגונא דאיתתא בעד אחד ובעד מפי עד &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סי&#039; יז ס&amp;quot;ג)&amp;lt;/small&amp;gt;, כמו כן הוא בעיגון דבעל, דק&amp;quot;ו הוא דצערו מרובה, וכמו שכתב במהרשד&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; קמ ד&amp;quot;ה ועל השאלה)&amp;lt;/small&amp;gt; שהביא כהדרגנ&amp;quot;י דעיגון דבעל קשה מדאיתתא, דאי אפשר לו לעמוד בלא הרהורי עבירה. אמנם לענין עד אחד מבואר בבית שמואל סימן ט&amp;quot;ו ס&amp;quot;ק כ&#039; ובסימן קנ&amp;quot;ח ס&amp;quot;ק א&#039;, דעד אחד שמעיד שמתה אשתו ורוצה לישא אחרת, אין עד אחד נאמן משום חרם דרבינו גרשום, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל כרחך דאין לדמות הענינים זה לזה, כי בעד אחד בעיגונא דאיתתא יש חזקה דאשה דייקא ומינסבא, מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה, אבל בעיגון דבעל אין חומר לבסוף, ולא שייך דייק ומינסב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וחוץ לזה אין לדמות הענינים במילי דרבנן זה לזה אף במה שהסברא לדמותן, וכמבואר במשנה מסכת ידים פרק ג&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(מ&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; אין דנין דברי סופרים מדברי סופרים. וזה אף בק&amp;quot;ו וכאשר ביאר הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שם, דמה שתיקנו תיקנו ומה שלא תיקנו לא תיקנו. וכעין זה כתב גם הרא&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל לענין תחילתו וסופו בכשרות בעיגונא דאיתתא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף לפי מה שכתב הנודע ביהודע &amp;lt;small&amp;gt;(מהדו&amp;quot;ת סי&#039; ח)&amp;lt;/small&amp;gt; לצדד להקל בעד אחד שמעיד שמתה אשתו לענין חרם דרבינו גרשום, כיון שאינו אלא דרבנן ואין זה דבר שבערוה להצריך שנים. זה שייך רק במעיד שמתה אשתו, שאין אנו דנין בזה אלא למען החרם דרבינו גרשום. אבל בנידון דידן שהעדות הוא שזינתה, שעיקר הדיון הוא לאוסרה על בעלה, זה ודאי הוי דבר שבערוה מן התורה, ואין דבר שבערוה פחות משנים. ומה שאנו דנין להתיר לו חרם דרבינו גרשום, הוא אחר שהחלטנו שנאסרה עליו, אבל מעיקרא דדינא פירכא דלא יוכל לאוסרה עליו, דלענין זה הוי דבר שבערוה ואינו פחות משנים, ונסתר היסוד ונפל הבנין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם בעיקר העדות מה שמעיד שנישאת שמה, אינו דומה למעיד שמתה. כי אמרו ז&amp;quot;ל בש&amp;quot;ס יבמות &amp;lt;small&amp;gt;(קטז:)&amp;lt;/small&amp;gt; הטעם דעד אחד מהימן שמת, משום מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי. וכבר ביאר המהר&amp;quot;ם בן חביב בספרו עזרת נשים דלאו כל מילתא דעבידא לגלויי שוין הם, דבמעיד שמת, אם יבא אח&amp;quot;כ לביתו חי וקים, יתברר שקרו בפניו, באופן שלא יהיה לו אמתלא והתנצלות להכחישו, והחי לא יוכל להכחיש את החי. משא&amp;quot;כ בדבר שאף אחר שיתגלה, עדיין יוכל להכחישו לבקש התנצלות להכחיש באמתלאות שונות, יעיי&amp;quot;ש שהאריך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו כן י&amp;quot;ל במעיד שנישאת במקום אחר, שאף אם תבא לביתה ותהא צווחת ככרוכיא שלא נישאת, יוכל עדיין להכחישה. ועל זה אמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו, שאי אפשר לברר השקר אלא במרחקים, וגם שם אי אפשר לברר כל כך, דאף אם יאמרו כולם שלא נישאת, עדיין יוכל לומר לא ראינו אינו ראיה, ונישאת לפני עדים אחרים ואינם מצויים עוד. עכ&amp;quot;פ הדבר ברור שאין היתר בזה אלא בעדות ברורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ה&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהעיר עוד שאי אפשר לו לבא שמה ולדור, גם בזה יש לדבר. והנה בנודע ביהודה תנינא אבן העזר סימן ו&#039;, נשאל באחד שבשנת רעבון הלכה אשתו ובן ובת עמה, שלא היה יכול לפרנסם, והלכו ונדדו מעיר לעיר לחזור על הפתחים, ושוב לא נודע מהם דבר זה שמונה שנים. וצידד די&amp;quot;ל דאפילו להסוברים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; רמ&amp;quot;א סי&#039; א ס&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; שרבינו גרשום מאור הגולה גזר אף במקום מצוה, היינו בביטול פריה ורביה שהוא רק בשב ואל תעשה, אבל אם אין לו אשה כלל, ונכשל בהרהורי עבירה בכל יום, בזה י&amp;quot;ל דכ&amp;quot;ע מודי דלא גזר רבינו גרשום מאור הגולה. והביא דברי הכנסת הגדולה בסימן א&#039; הגהות הב&amp;quot;י אות ע&amp;quot;ח שהביא בשם מהרש&amp;quot;ך &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;ב סי&#039; עט)&amp;lt;/small&amp;gt;, אם נשבה הבעל יכול לישא שם אשה אחרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך לבסוף לא רצה להתיר, דאולי מיירי הרש&amp;quot;ך בלא קיים פריה ורביה. וגם כתב דנתת דבריך לשיעורין אם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן לאיזה סיבה או שתהיה חולה איזה זמן, וכי נתיר לו לישא אשה אחרת על אשתו. והביא דברי הצמח צדק סימן ע&#039; שלא רצה להתיר לצורבא מרבנן שנשבית אשתו בשעת הרג רב. וסיים לבסוף שאינו אומר בזה לא איסור ולא היתר, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מה שכתב דאולי הרש&amp;quot;ך מיירי בלא קיים פריה ורביה, בנידון דידן כפי המבואר במכתבו לא היה לו מאשתו הראשונה אלא ילד אחד, ולא קיים בזה פריה ורביה. אך לא נודע לי, אולי מכבר היה נשוי אשה אחרת והיה לו ממנה בנים יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך בעיקר הדבר מה שכתב דאולי הרש&amp;quot;ך מיירי בלא קיים פריה ורביה, כבר העיר הוא בעצמו דיותר יש להקל היכא שהוא בכבלי העיגון לישב גלמוד בלא אשה, מהיכא שלא קיים מצות פריה ורביה, וכן הוא בשאר פוסקים. והחתם סופר באבן העזר חלק ב&#039; סימן א&#039; האריך בזה, דלהעמיד איש רך בשנים בלא אשה, קרוב לודאי שיחטא בקום ועשה, ואין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה. וסיים, דהתורה התירה יפת תואר נגד יצר הרע, ולא אלים חרם דרבינו גרשום מאור הגולה מאורייתא דמשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביא מהצמח צדק שלא רצה להתיר בנשבית אשתו. הנה הצמח צדק שם אחר שהאריך בטעמים לאיסור, סיים לבסוף דמה גם כי אין זה כי אם חמשת רביעית שנה שנמסרה בידי הזדים הארורים, ואין עובר ושב מהכא להתם עדיין להוודע הכל על נכון, שמא באריכות הזמן יודע שום דבר ממנה, ומוטב שיאכל בשר שחוטה ואל יאכל בשר תמותות. וסיים אח&amp;quot;כ, דכן הוה, שבימים מועטים אח&amp;quot;כ באתה האשה משם, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולזה י&amp;quot;ל דלכן לא העיר בכל התשובה ההיא להתיר בשביל שיושב גלמוד, יען שהיו עדיין ימים מועטים, חמשת רביעית שנה, והיה מהראוי עוד להיות יושב ומצפה שתנצל מהשביה, שבודאי אין למהר לעשות מעשה בשביל זמן קצר שנתעלמה מבעלה. ולזה לא דן בכל התשובה ההיא, אלא אם להתיר בשביל שהגידו עליה שהמירה דתה ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרש&amp;quot;ך המובא בכנסת הגדולה, י&amp;quot;ל דמיירי שנשבה לזמן מרובה, וכעובדא דהנודע ביהודה ששהה שמנה שנים בלא אשה ואין קול ואין עונה. וכמו כן הוא גם בנידון דידן שיושב גלמוד זה ז&#039; שנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל עכ&amp;quot;ז קשה לעשות מעשה על ידי זה, כאשר כתב הנודע ביהודה דא&amp;quot;כ נתת דבריך לשיעורין, ומה גבול יש לדבר, ויהיה תורת כל אחד ואחד בידו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה חזינן דהבית שמואל לא התיר גם בעד אחד שמתה אשתו, והאחרונים כולם &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; פתחי תשובה סי&#039; א ס&amp;quot;ק יד)&amp;lt;/small&amp;gt; מפלפלים אם יש להאמין לעד אחד, כיון שהוא דרבנן. וזה ודאי דאם הוא אפשרות לבא למקום שהיתה אשתו שם, הנה אפשר [לברר] אם מתה או לאו, ובזה לא היה מקום לסמוך על עד אחד, דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, ואף בעיגונא דאיתתא כתב כן הרב המגיד בפרק י&amp;quot;ג מהלכות גירושין &amp;lt;small&amp;gt;(הט&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt;. והדבר ברור דמיירי כולם שאשתו נתעלמה ממנו ואין לו ידיעה ממנה, אלא זה העד אחד שמעיד עליה שמתה, ועכ&amp;quot;פ אי אפשר לו לבא אליה ולדור עמה, שאינו יודע מקומה איה. והבית שמואל וכל הפוסקים המרובין המדברים מזה, לא זכרו כלל שיהיה איזה צד היתר על ידי זה, ולא פלפלו אלא אם יש להאמין להעד אחד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך בנידון דידן שהצורך הוא גדול מאוד, שבודאי לא יהיה רווק הדר בעיר &#039;בוקארעסט&#039; ואינו חוטא, וגם קרוב הדבר שאם נחמיר עליו שלא לישא כלל, לא ישמע לדברי חכמים, כאשר הסכין לעשות שנתארס בלי שאלת חכם, וכהדרגנ&amp;quot;י עיכב הנשואין בקושי גדול. לזה יש לצדד ולומר, כיון דעכ&amp;quot;פ הרש&amp;quot;ך המובא בכנסת הגדולה מתיר במי שנשבה. ואולי בשבויין יש להקל יותר, דכיון שנשבה בידם, יש לחוש יותר לזמן מרובה ח&amp;quot;ו מבאם נתעלמה אשתו סתם ואין אופן כלל לבוא מהכא להתם. ועכ&amp;quot;פ לדעת הרש&amp;quot;ך הנ&amp;quot;ל נראה דיש להקל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם יען שהוא פירצה דחיקא, לפיענ&amp;quot;ד מהראוי שכהדרגנ&amp;quot;י ימחול להשתדל לכתוב לשם מכתב. כי כפי אשר שמעתי ממדינת פולין להתם אפשר לעשות חליפות מכתבים, ולזה אפשרות לשלוח לשם מכתב ע&amp;quot;י מדינת פולין לעורר שם איזה רב או מו&amp;quot;ץ לעשות גביית עדות כדין על זה שנשאת שמה לאיש אחר, ושוב יהיה ההיתר מירווח בלי שום פקפוק. ואינני בקי היטב בטיב מדינות האלו בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי אין אפשרות לשלוח לשם מכתב כראוי לברר הדברים, יש מקום להתיר במקום צורך גדול כנ&amp;quot;ל. אבל בתנאי אם יסכימו שלשה גדולי הדור לסמוך על זה להתיר, וע&amp;quot;י מאה רבנים דוקא והשלשת גט וכתובה ונדוניא ותוספות כתובה, כמבואר בפוסקים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; ב&amp;quot;ח סי&#039; א ד&amp;quot;ה כתב הרב; בית שמואל שם ס&amp;quot;ק כג)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכהדרגנ&amp;quot;י ידיו רב לו לעשות כחכמתו הגדולה, והשי&amp;quot;ת יצילנו משגיאה ויורנו דרך האמת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%92&amp;diff=2911</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קיג</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%92&amp;diff=2911"/>
		<updated>2026-03-05T00:25:00Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: החלפת הדף בתוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיב|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיב|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיד}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קיג ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; ==&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיב|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיב|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיד}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קיג ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%96&amp;diff=2910</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קיז</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%96&amp;diff=2910"/>
		<updated>2026-03-05T00:21:02Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;   {{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטז|תווית_קודם=אבן העזר סימן קטז|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיח|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיח}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קיז ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; == ב&amp;quot;ה, ד&amp;#039; וירא תרצ&amp;quot;ב.  לכבוד הרב החריף ובקי, ותיק מל...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטז|תווית_קודם=אבן העזר סימן קטז|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיח|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיח}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קיז ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, ד&#039; וירא תרצ&amp;quot;ב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לכבוד הרב החריף ובקי, ותיק מלא עתיק, החסיד המפואר מו&amp;quot;ה דוד גראס נ&amp;quot;י בק&amp;quot;ק זענטא יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכתבו הגיעני, מה ששאל אודות נשואי בתו האלמנה תחי&#039;. הנה בעיקר נשואי אלמנה, כבר נודע דברי הזוהר הק&#039; פרשת משפטים &amp;lt;small&amp;gt;(קב.)&amp;lt;/small&amp;gt;, ודברי הבני יששכר &amp;lt;small&amp;gt;(מאמר חודש אדר)&amp;lt;/small&amp;gt; במאמר &amp;lt;small&amp;gt;(ב)&amp;lt;/small&amp;gt; שקל הקודש &amp;lt;small&amp;gt;(דרוש ז ד&amp;quot;ה ועפ&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; דאחר שתיקנו חכמים &amp;lt;small&amp;gt;(כתובות ב.)&amp;lt;/small&amp;gt; אלמנה נשאת ליום החמישי, אזל ליה החשש קטרוג רוחא דבעלה קדמאה דשבק בה, ואדרבה על ידי תקנת החכמים יש עליה לניצוץ ההוא דההוא רוחא, ועוד יעמוד עליו למליץ יושר שישאר בחיים, שיהיה לחלקי נשמתו עליה על ידו, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וקצת סתירה לדבר, דמבואר שם בזוהר הק&#039; דף ק&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, ועל דא תנינן דמתרין ולהלאה לא יסב בר נש להאי איתתא וכו&#039;, ובני עלמא לא ידעין דהא רוחא כיון דאיתקף ונצח להאי רוחא אחרא תנינא, מכאן ולהלאה לא יתערב בר נש אחרא בהדה. והמתבאר שם מדבריו הקדושים, שזהו הטעם שאסרו חכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות סד:)&amp;lt;/small&amp;gt; לישא קטלנית, מחמת קטרוג רוחא דבעלה קדמאה, ואך טרם שנשאת לשני עדיין לא ידעינן אם הוא מנצח לרוחא דבעלה אוחרי, דלא ידעינן אם היא בת זוגיה ממש, אכן אחר שנשאת לשני וראינו שרוחא דבעלה קדמאה נצח לזה, לא תנשא עוד, יעיי&amp;quot;ש היטב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדברי הבני יששכר דאחר תקנת אלמנה ליום החמישי אין שום קטרוג עוד מרוחא דבעלה קדמאה, אלא אדרבה הוא למליץ יושר, א&amp;quot;כ נתבטל גם דין קטלנית שהוא מטעם הנ&amp;quot;ל, והלא דין קטלנית הוא בגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות שם)&amp;lt;/small&amp;gt;, שהוא אחר תקנה הנשנית במשנה אלמנה ליום החמישי. ואולי בקטלנית יש גם טעמים אחרים, כאשר הוא פלוגתא בגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(שם)&amp;lt;/small&amp;gt; אם מעיין גורם או מזל גורם. ובזוהר הק&#039; כתב הטעם מחמת קטרוג רוחא דבעלה קדמאה, יען שעסק אז באותו הטעם, ולאחר שנתבטל טעם זה, עדיין יש חשש מטעמים אחרים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך עיקר הענין קשה להבין, דלפי דעת הזוהר הק&#039; שמה שאמרו בברייתא לא תנשא לשלישי, הוא מטעם קטרוג רוחא דבעלה קדמאה, ואך טרם שנשאת לשני עדיין הוא בספק אם הוא המנצח, א&amp;quot;כ היה להם לחוש גם בפעם הראשון, דבפיקוח נפש צריך לחוש גם לספק, ואין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב &amp;lt;small&amp;gt;(יומא פד:)&amp;lt;/small&amp;gt;. ומדאיפלגו רבי ורשב&amp;quot;ג בברייתא אם צריך להתחזק בב&#039; זימני או בג&#039; זימני, נתבאר בהדיא דטרם שנתחזק עכ&amp;quot;פ בב&#039; זימני, לכו&amp;quot;ע אין לחוש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונראה דטרם שנתחזק, חשבו זה לספק רחוק כל כך בגדר מיעוטא דמיעוטא, עד שלא ניתן להאמר בבי מדרשא למנוע מנשואיה. וגם למ&amp;quot;ד מעיין גורם או מזל גורם צריך לומר כעין זה, דהרי בווסתות אף שאינו נקרא ווסת אלא היכא שקבעתו ג&#039; פעמים, מ&amp;quot;מ צריכה לחוש גם אחר פעם הראשון שמא תקבע ווסת אח&amp;quot;כ וראיה ראשונה זו היא התחלת הקביעות, וא&amp;quot;כ היה מקום לחוש גם בזה אחר שנתאלמנה בפעם הראשון, שמא תתחזק אח&amp;quot;כ ויתברר שהוא ממעיינה או ממזלה, כמו שחששו בווסתות. ובעל כרחך שלא ראו חכז&amp;quot;ל להטיל חששות כאלו על בנות ישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועוד יותר מזה, הלא כמה טירחות טרחו חכז&amp;quot;ל בשביל תקנת העגונות, והחמירו עליה בסופה כדי להקל עליה בתחלתה להשיאה בעד מפי עד &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות פח.)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואם הוא ח&amp;quot;ו סכנה להנושאה, קשה טובא האיך טרחו לעשות לה תקנה להשיאה, אם מתקנה ההיא נצמח ח&amp;quot;ו סכנה להנושאה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר אמרתי בענין זה רמז נכון בדברי רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שבת דף קמ&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב ד&amp;quot;ה לעדות)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה, לומר לאשה מת בעליך, דאקילו בה רבנן משום עיגונא, וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה. והקשה בפנים מאירות &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן פ&amp;quot;ט, דא&amp;quot;כ למה כשבא בעלה אח&amp;quot;כ הולד מהשני ממזר דאורייתא &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; יבמות פט:)&amp;lt;/small&amp;gt;, הלא כיון דעקרוהו רבנן לקידושין הראשונים, אי אפשר שיהיה ממזר מן התורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובתשובת שבות יעקב חלק ב&#039; סימן קט&amp;quot;ז כתב שהוא מטעם קנס, כיון דלא דייקא. ובבית מאיר סימן י&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ג ד&amp;quot;ה אפילו עד אחד)&amp;lt;/small&amp;gt; דחה דבריו, דהפנים מאירות מקשה מן הך דאמרינן דהוי ממזר דבר תורה, והוא מביא לשון רש&amp;quot;י וגמרא לישנא דקנס. ולזה כתב, דלרש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל על כרחך צריך לדחוק על דרך זה, דודאי אם הוא חי ובשקר הועד, לא הפקיעו הקדושין, כדי שיהיה החומר לבסוף עליה במילואו ויהיה ממזר מדברי תורה. אלא אם האמת שמת, ומ&amp;quot;מ הרי היא אסורה מגזירת הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(דברים יט, טו)&amp;lt;/small&amp;gt; על פי שנים עדים יקום דבר, בזה הפקיעו כדי שלא להצריכה עדים גמורים. ומתוך החומר סמכינן שתידוק, ולהכי כי לא דייקא, ובא הבעל, שפיר הולד ממזר מדין תורה, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעיני יפלא, דהלא לא איברו סהדי אלא לשקרי &amp;lt;small&amp;gt;(קדושין סה:)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואילו הוו ידעינן האמת הברור, לא היינו צריכין עדים כלל. ואף בדבר שבממון ששם הוא המקור שכתבה התורה הק&#039; על פי שנים עדים יקום דבר, ומה דאמרינן &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות פח.)&amp;lt;/small&amp;gt; באשת איש אין דבר שבערוה פחות משנים, הוא משום דילפינן דבר דבר מממון, כמבואר במסכת סוטה &amp;lt;small&amp;gt;(לא:)&amp;lt;/small&amp;gt; ובכמה מקומות, מבואר בגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(כתובות פה.)&amp;lt;/small&amp;gt; וברמב&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; סנהדרין פכ&amp;quot;ד ה&amp;quot;א-ב)&amp;lt;/small&amp;gt; ובטור חו&amp;quot;מ סימן ט&amp;quot;ו, שמדין תורה היכא שהדיין חזק בלבו שיודע האמת, ואין צריך לומר אם יודע בודאי שהוא כן, אע&amp;quot;פ שאין ראיה ברורה יוכל לדון על פי ידיעה זו אף להוציא ממון. ולא הצריכה התורה הק&#039; ב&#039; עדים, אלא היכא שהדיין צריך לדון על פי עדים ואינו יודע אם העידו אמת או שקר. ואך משרבו בתי דינים שאינם הגונים או אינם חכמים כראוי, הסכימו שאין לדון בסמיכת דעת אלא בעדות ברורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין בכור שור יבמות דף פ&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;, ובפני יהושע &amp;lt;small&amp;gt;(קידושין עג: ד&amp;quot;ה אמנם)&amp;lt;/small&amp;gt; ונתיבות &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; לא ביאורים ס&amp;quot;ק א)&amp;lt;/small&amp;gt; פלפלו הרבה בהא דלא האמינה התורה הק&#039; לעד אחד, אם הוא מטעם דשמא אומר בדדמי או שמא משקר. אבל זה ודאי דהטעם הוא שחששה התורה הק&#039; שמא אין האמת כדבריו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתן שהפקיעו הקידושין היכא שהאמת הוא כדברי העד, הלא אם האמת הוא כדברי העד אין צריכין להפקעת קידושין ולא לשום היתר בעולם, ואך מה שאנו חוששין הוא דילמא אין האמת כדבריו ולא מת. ואם היכא דלא מת, לא הפקיעו הקידושין, א&amp;quot;כ לא תיקנו בזה מאומה נגד מה שאמרה התורה הק&#039; שלא להאמין לדברי העד. ולא ראיתי שום פירוש המתיישב לדברי רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל האלו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם לפי הנ&amp;quot;ל י&amp;quot;ל דרש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל לא כיוון בזה לצד הדין, אלא מילין לצד עילאה ימלל. דהרי יש חשש סכנה ח&amp;quot;ו לנושא האלמנה מחמת קטרוג רוחא דבעלה קדמאה, וא&amp;quot;כ קשה טובא למה טרחו חכז&amp;quot;ל כל כך להקל בעגונה, אם מהאי תקנתא יוכל להיות מקלקלתא ח&amp;quot;ו להנושאה. ולזה אמר דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה, ותו אין לחוש עוד, דהרי מה דאגידא בבעלה הראשון הוא מחמת קידושין הראשונים, דמשום הכי בנתגרשה אין לה שייכות עמו עוד. וא&amp;quot;כ כשאפקעינהו לקידושין דמעיקרא, בודאי דאין לו כח עוד לדחות את הנושאה בקידושין ראויין כדת משה וישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה י&amp;quot;ל דאחר ששקדו חכז&amp;quot;ל לתקנת העגונות שלא יתעגנו האלמנות, אפקעינהו רבנן לקידושי דכולהו להציל ממות נפשם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין ב&amp;quot;י אבן העזר סימן ט&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ובתרומת)&amp;lt;/small&amp;gt; בשם תרומת הדשן &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; ריא)&amp;lt;/small&amp;gt;, שרצה לצדד אף בקטלנית דכיון דדשו בה רבים שומר פתאים ה&#039;, ואך לא סמך שם על זה. ובודאי דיש חילוק, דקטלנית שהוא דין מבואר בגמרא ופוסקים והרבה נזהרים בדבר, אין מקום לסמוך על שומר פתאים ה&#039;. משא&amp;quot;כ באלמנה בפעם הראשון, דאין המנהג ליזהר כלל, וכל החכמים מטריחין עצמם בכל כחם להתיר עגונה להנשא בשראל, הנה ה&#039; ישמרם מכל רע ח&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובדבר אשר שאל אודות תיקון האלמנה שראה באיזה ספר, ולבו של החתן נוקפו אם לעשותו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה לא ראיתי ולא שמעתי זה התיקון מעולם, אך בשדי חמד &amp;lt;small&amp;gt;(מע&#039; אישות סי&#039; א אות ד)&amp;lt;/small&amp;gt; ראיתי שהביא מאיזה ספרים שיש תיקון על זה ממהרש&amp;quot;ש, אך לא העתיק מהו התיקון הלז. וממרוצת הלשון הבנתי שהוא אמירת איזה תפילות או פסוקים. ואם כן הוא, לא ידעתי למה לבו נוקפו על אמירת תפילות, הלא אמרו ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ברכות כא.)&amp;lt;/small&amp;gt; הלואי שיתפלל כל היום. ובפרט שמקור מקומן הוא ממקור קדוש, מהרש&amp;quot;ש זלה&amp;quot;ה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי הוא פעולות שצריכין דעת והתבוננות, הנה לא הודיע לי מה הוא סדר ואופן התיקון, ולא אוכל לדון על מה שלא אדע מה הוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב בענין מה שמובא בספרים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; עזר מקודש סי&#039; סד ס&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt; דיש סכנה ח&amp;quot;ו לבעול בלילה ראשונה שנושא אלמנה, ומה לעשות בזה, דליל ב&#039; הוא בשבת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה מה שכתבו בענין לילה הראשונה, הוא דבר שאין לו מקור בש&amp;quot;ס ופוסקים, והוא כעין ענין סגולי שקשה לומר בזה סברות וחילוקים, ובפרט שאפשר ליזהר בדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם בליל שבת מצד הדין אפשר לסמוך להקל, כפשטות לשון המחבר באבן העזר סימן ס&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt; דבאלמנה צריך להיות קודם כניסת שבת יחוד של ביאה, דזה משמע יחוד הראוי לביאה, לא ביאה ממש. הגם שמחלוקת גדולה בדבר כמו שהביא בבית שמואל &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ו)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר אחרונים שם, אבל כדאי הוא לסמוך בזה על הכרעת זקיני זלה&amp;quot;ה בדרך החיים בדיני חופה &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ג)&amp;lt;/small&amp;gt; והובא גם בפתחי תשובה אבן העזר סימן נ&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ב)&amp;lt;/small&amp;gt; דאם היא טהורה בערב שבת והכניסה לחדר מיוחד מבעוד יום באופן שהיה יחוד ממש שלא היו שם בני אדם כשיעור ביאה, קונה אותה קנין גמור, ומותר לבוא עליה אח&amp;quot;כ בשבת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל כל זה הייתי אומר אם לא היה נוגע אלא לדינא מחמת חשש קנין בשבת, אמנם במג&amp;quot;א או&amp;quot;ח סימן של&amp;quot;ט ס&amp;quot;ק י&amp;quot;א כתב בשם מהרי&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; שבת)&amp;lt;/small&amp;gt; דח&amp;quot;ו יש סכנת מיתה בדבר, לכן יש לחוש יותר. ובשו&amp;quot;ע הרב &amp;lt;small&amp;gt;(שם ס&amp;quot;ח)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב דטוב להחמיר, ואולי הוא ג&amp;quot;כ מטעם הנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואחתום בברכה, השי&amp;quot;ת יהיה בעזרם שזיווגם יעלה יפה בשעה טובה ומוצלחת, כף מלא נחת, ובתו תחי&#039; תהיה לסימנא טבא ומזלא טבא לזיווגה החתן ידידנו הנגיד החשוב מוה&amp;quot;ר ישראל בן חוה נ&amp;quot;י, יעלו ויצליחו ויעשו פרי, ויזכו לחיי נחת והרחבת הדעת ברוב שפע ברכה והצלחה, ויתברכו בכל הענינים כאשר עם לבבם וכלב ונפש ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%98%D7%96&amp;diff=2909</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קטז</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%98%D7%96&amp;diff=2909"/>
		<updated>2026-03-05T00:15:24Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטו|תווית_קודם=אבן העזר סימן קטו|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיז|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיז}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קטז ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; == ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הר&amp;#039; הנגיד החסי...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטו|תווית_קודם=אבן העזר סימן קטו|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיז|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיז}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קטז ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הר&#039; הנגיד החסיד המפואר, מו&amp;quot;מ בתורה ויראה, מהולל בתשבחות, כש&amp;quot;ת מו&amp;quot;ה חנניא יו&amp;quot;ט לעפקאוויטש נ&amp;quot;י.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
... מה ששאל בענין השידוך עם בנו של הר&#039; יצחק אייזיק ע&amp;quot;ה, הנה מה שהיה שמו כשם אביו ע&amp;quot;ה אינו כלום. אך מה ששם החתן כשמו, זהו צוואת רבי יהודה החסיד &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; כו)&amp;lt;/small&amp;gt;, והיינו רגילין ליזהר בזה במדינתינו. אך במקום צורך גדול יש כמה גדולים שהקילו בזה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; חכ&amp;quot;א כלל קכג דין יג)&amp;lt;/small&amp;gt;. ובצוק העתים הללו שבעו&amp;quot;ה נשארנו מעט מהרבה וקשה מאד בענין הזיווגים, בודאי הוא צורך גדול.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וישאל בעצת ג&#039; רבנים גדולים תלמידי חכמים חשובים ויראי ה&#039;, שמקובל בזה אשר הסכמת ג&#039; רבנים בענין צוואת רבי יהודה החסיד היא סגולה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת אבני צדק אהע&amp;quot;ז סי&#039; יא)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם יש גדולים שמקילין ע&amp;quot;י הוספת שם להחתן &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; כרם שלמה על שו&amp;quot;ע אה&amp;quot;ע סי&#039; ב בשם החת&amp;quot;ס, ועי&#039; אגרות סופרים סי&#039; כה בהערה)&amp;lt;/small&amp;gt;. ויוכל לעשות גם זה, להוסיף שם להחתן ולקראו אח&amp;quot;כ גם בשם הנוסף, ובצירוף זה יש על מה לסמוך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת יהיה בעזרו ויצליחהו בכל ענינים, והיות שהימים הקדושים ממשמשים ובאים, הנני מברכו בכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים, ויזכה לשנה טובה ומעוטרת חיי נחת והצלחה, ולשבוע רוב תענוג ונחת מכל צאצאיו ויו&amp;quot;ח, עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלומו באהבה רבה, מצפה לרחמי שמים במהרה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%98%D7%95&amp;diff=2908</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קטו</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%98%D7%95&amp;diff=2908"/>
		<updated>2026-03-05T00:12:52Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיד|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטז|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטז}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קטו ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; == ב&amp;quot;ה.  בדבר אשר שאלוני לחוות דעתי בדבר משפחה הידוע...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיד|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטז|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטז}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קטו ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדבר אשר שאלוני לחוות דעתי בדבר משפחה הידועה. והראו לי מכתב קדשו של מרן הגה&amp;quot;ק משינאווע זלה&amp;quot;ה שכתב שאסור להוציא שם רע עליהם, והעיד שהשתדכו עמהם גדולי הדור ויש להם בנים ובני בנים מיוחסים בישראל. גם אחיו הה&amp;quot;ק מקרשאנוב זלל&amp;quot;ה הפליג בגודל האיסור להוציא לעז עליהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכ&amp;quot;ק דודי הרב הגה&amp;quot;צ מוה&amp;quot;ר משה יוסף זלה&amp;quot;ה שהיה אב&amp;quot;ד דק&amp;quot;ק סטראפקוב כותב, שמכיר הרבה מהם שהיו חשובים וחביבים מאוד בעיני אביו הקדוש זלה&amp;quot;ה, הוא כ&amp;quot;ק זקיני הגה&amp;quot;ק מאור הגולה בעל ייטב לב זלה&amp;quot;ה, ועוד כמה מכתבים מגדולים וצדיקים שכתבו שחלילה להוציא לעז עליהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומי אנכי לכתוב בדבר שכבר נפתר בגדולים וקדושים נוחי נפש זלה&amp;quot;ה, וכל דברי אך למותר. אך לבקשת הנעלבים ואינם עולבים באתי גם אנכי בדברי אלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאמת אגיד כי מעולם הצטערתי צער גדול, על עלבון הרבה נפשות יקרות מישראל תלמידי חכמים חסידים ואנשי מעשה, אשר מנהגים את בני ביתם על דרכי התורה והחסידות על דרך שהנחילו אבותינו ורבותינו הקדושים זללה&amp;quot;ה (לא על דרך רוח החדשה השורר כעת בעו&amp;quot;ה, כלל וכלל לא), אשר הוא יקר במציאות בדורות הללו. ואע&amp;quot;פ כן בעניני שידוכים נרדפים המה מחמת הוצאת הלעז.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויש הרבה אנשים שאינם מקפידים מלהשתדך מבית המתנהג בדרך החדשים, אשר זהו בודאי סכנה מרחפת לקילקול הדורות ח&amp;quot;ו, שלא יצאו מדת תורה הק&#039; בעיקרי מצותיה להפוך הקערה על פיה ח&amp;quot;ו, ושעל זה החיוב למסור את נפשו ליזהר בעניני שידוכין שיהיה מבית שנתחנך על דרכי התורה והיראה כראוי. וזהו היסוד העיקרי הנאמר באברהם אבינו ע&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(בראשית יח, יט)&amp;lt;/small&amp;gt; כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו&#039;. ולכל זה אינם מקפידים כל כך, כמו שמקפידים מלהשתדך מבית שיצאו עליו חשש וקול רינון הזה, אשר אין בו שום שורש על פי התורה הק&#039;, אף שבכל ענינים התנהגות ביתו על דרכי התורה והיראה על צד היותר טוב. צער גדול היה לי בדבר הזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה גם כעת אשר נתפשטה המשפחה הזו ברוב משפחות הבעה&amp;quot;ב החשובים שבמדינה זו, שלרובם יש נגיעה עמם באיזה צד, לאשר נתערבו בישראל ע&amp;quot;י שידוכין דור אחר דור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ודעתי היה מאז ומקדם, שאף לו יהא אולי היה ח&amp;quot;ו איזה מקרה לא טהור אצלם בשנים קדמוניות, אבל הלכה רווחת הוא בישראל משפחה שנטמעה נטמעה. ובקידושין &amp;lt;small&amp;gt;(עא.)&amp;lt;/small&amp;gt;, אמר רבי יוחנן היכלא בידינו הוא. פירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה היכלא וד&amp;quot;ה בידינו)&amp;lt;/small&amp;gt; שבועה בהיכלו של מקום, בידינו הוא לפסול משפחות ארץ ישראל. אבל מה אעשה שגדולי הדור נטמעו בה. סבר לה כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק משפחה שנטמעה נטמעה, אמר אביי אף אנן נמי תנינא. פירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה תנינא)&amp;lt;/small&amp;gt;, דכל משפחה שנטמעה נטמעה, דאין להפרישה ולהרחיקה [וכו&#039;], אלא יניחם, והם כשרים לעתיד לבוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמשנה &amp;lt;small&amp;gt;(עדיות פ&amp;quot;ח מ&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; תנן שלש מחלוקת בדבר, דרבי יהושע אמר הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע. ופירש הברטנורא &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה הלכה)&amp;lt;/small&amp;gt; לא לרחק המשפחות המטומעות, דהם כשרים לעתיד לבוא, דהלכה הוא משפחה שנטמעה נטמעה. אלא לרחק המקורבין בזרוע, שהכל מחזיקים אותן בפסולים אלא שנתקרבו בזרוע. ומפרש, כגון משפחת בית הצריפה וקירבה בן ציון, שהיה גבר אלם ובעל זרוע ושבט המושל בידו. ורבי יהודה אמר, לקרב אבל לא לרחק. פירש הברטנורא &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה לקרב)&amp;lt;/small&amp;gt; המשפחה הכשירה שנתרחקה בזרוע, הוא מקרב, אבל אינו מרחק אותה שנתקרבה בזרוע. וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וגם דעת החכמים שאמרו לא לרחק, נראה שהוא כדעת רבי יהודה דאף משפחה שנתקרבה בזרוע כשרה לעתיד לבוא. שהרי הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בהלכות מלכים פרק י&amp;quot;ב הלכה ב&#039; פסק כחכמים, ובהלכה ג&#039; שם כתב הטעם, שהדין הוא משפחה שנטמעה נטמעה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועכ&amp;quot;פ כל הפלוגתא סובבת בזה רק למשפחות שנתקרבה בזרוע ואלמות, ולחד פירושא שם בתוספות יו&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ועוד אחרת)&amp;lt;/small&amp;gt; היה זרוע בן ציון ע&amp;quot;י אימת המלכות להמית, וסכנת נפשות היה בדבר, ובכגון דא החמיר רבי יהושע. אבל משפחה [שנתקרבה] מעצמה, גם הוא מודה שכשירה לעתיד לבוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמשפחה ההיא לא היה מעולם שום אלמות וזרוע ח&amp;quot;ו, אלא מעצמם נתפשטו בישראל ע&amp;quot;י יראת שמים ומדות טובות שיש בהם, ואין ספק שכן הוא הדין. כן היה דעתי מאז ומקדם, שעל פי התורה הק&#039; אין לחוש כלל לקול כזה, ואך מי אנכי להחליט בדבר כזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם כעת, כאשר ראיתי כתבי גדולים וצדיקים, ובראשם כתב קדשו של מרן הגה&amp;quot;ק משיניאווע זללה&amp;quot;ה שכתב בהיותו אבדק&amp;quot;ק סטראפקוב סמוך ונראה למקום מקור מחצבתם, שהעיד עליהם מכבר שאי אפשר שיהיה בהם פסול, ושאסור להוציא שם רע עליהם, נתתי שמחה בלבי כעל כל הון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומי יהרהר עוד אחר תעודת גדולים וקדושים אשר מפיהם אנו חיין, ומי האיש הירא את דבר ה&#039; יירא לנפשו מלהזכיר שום שמץ רע ח&amp;quot;ו עליהם, מחמת גודל האיסור שנתעוררו בזה גדולים וקדושים הנזכרים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השי&amp;quot;ת יצילנו מכל רע, ויזכנו במהרה לביאת מבשר טוב שיבוא לעשות שלום בעולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום ט&amp;quot;ז בחודש שמרבין בו בשמחה, ה&#039; לסדר תשא את ראש בני ישראל התרפ&amp;quot;ה לפ&amp;quot;ג, פה ארשיווא יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%93&amp;diff=2907</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קיד</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%93&amp;diff=2907"/>
		<updated>2026-03-05T00:10:53Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot; {{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיג|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיג|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטו|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטו}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קיד ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; == ב&amp;quot;ה, קראלי יצ&amp;quot;ו, אדר תרפ&amp;quot;ט.  שלום וכל טוב סלה אל כבו...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&lt;br /&gt;
{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיג|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיג|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קטו|תווית_הבא=אבן העזר סימן קטו}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קיד ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, קראלי יצ&amp;quot;ו, אדר תרפ&amp;quot;ט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הרב החריף ובקי, ותיק מלא עתיק, דובר משרים, מעולפת ספירים, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר חיים דאווידאוויטש נ&amp;quot;י.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אדשת&amp;quot;ה כמשפט, הגיעני מכתבו. והנה תמה על אשר לא השבתי לו עד עתה, והנה בתחלה בעת הגיעני מכתביו בזמן הימים הקדושים הע&amp;quot;ל והייתי אז מוטרד גדול, וראיתי במכתביו ששאל ענינים גם דבר הלכה, וצריך אני לכתוב כל זה בעצמי, לא כדרך שאר מכתבים קצרים של איזה שורות שאוכל להגיד לאחרים מה לכתוב, ומה שאני צריך לכתוב בעצמי, אני מוכרח להניחו על עת הפנוי, כי כבר כבד עלי מלאכת הכתיבה. והנחתי את מכתביו באמתחת הכתבים, וחשבתי כי בימים קצרים אקח מועד להשיבו תשובה מאהבה, אבל הרבה סיבות ותלאות עברו עלי בחורף הזה בצירוף טרדות העצומים במילי דשמיא ובמילי דעלמא, ויאמין לי כי עד עתה היו מכתביו מונחים סגורים. כעת כאשר לקחתי את אמתחת הכתבים לחפש הנחוצים להשיב, נתעוררתי על מכתביו ונצטערתי מאוד על זה אשר אחרתי עד כה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
... ומה ששאל על דבר האיש יודא ליב נ&amp;quot;י, שאשתו סרה לגמרי מדרך התורה הק&#039; ר&amp;quot;ל, עד שברור לו על פי דת תורה הק&#039; שאסור לו לדור עמה, ואך על פי חוקי המדינה אי אפשר לו לפטור אותה. ומחשבתו ליסע לארץ הקודש ת&amp;quot;ו, שבדרך זה יוכל לפטור אותה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה לפי דבריו שאסור לו על פי התורה הק&#039; לדור עמה, בודאי שצריך לעשות כל טצדקי לפטור אותה שלא יכשל על ידה, ואף ליסע למדינה אחרת לעזבה, ובפרט לארץ הקודש. ואמרו חכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות סג:)&amp;lt;/small&amp;gt; אשה רעה צרעת לבעלה, מה תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל מהראוי שטרם שישים לדרך פעמיו ממדינתו, יברר את עניניו שבינו לבינה לפני איזה בית דין ת&amp;quot;ח ויראים. ראשית, שבזה יתברר אם אינו טועה בדבריו. שנית, שאחר שיתבררו עניניו לפני הבית דין, יבקש מהם כתב שיוכל להשיג בו היתר ממאה רבנים, למען לא יהיה אגוד בה, שכשיסע למדינה אחרת לא יצטרך לישב גלמוד כל ימיו. ויוכל להיות שכשתראה היא שיש בידו היתר מק&#039; רבנים לישא אשה אחרת, תקבל ממנו גט פטורין מרצונה, ולא יצטרך לכל אלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת יהיה בעוזרו להצילו מכל צרותיו, ויזכה להתנהג בדרך התורה עם כל בני ביתו שיחיו מתוך נחת והשקט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל דבר אשר שאל באשה שמצטערת הרבה בלידה, והרופאים אומרים שאם תתעבר עוד, היא ח&amp;quot;ו בסכנה גדולה, אם מותרת לשתות כוס של עקרין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה זה פשוט ברמב&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(הלכות איסורי ביאה פט&amp;quot;ז הי&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; וטור ושולחן ערוך &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; ה סי&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים, שבמקום צער וכבר קיימה מצות לשבת &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת חת&amp;quot;ס אהע&amp;quot;ז ח&amp;quot;א סי&#039; כ ד&amp;quot;ה ומה שהקשה)&amp;lt;/small&amp;gt;, מותרת לשתות כוס של עקרין לכל הדיעות. ואף בנשואה מבואר בדרישה אבן העזר סימן ה&#039; ס&amp;quot;ק ד&#039; דאין לומר דילמא אף שהאשה מותרת לשתות, מכל מקום האיש מצווה לגרשה או לישא אחרת עליה, דהא כתב רבינו לעיל &amp;lt;small&amp;gt;(טור סי&#039; א)&amp;lt;/small&amp;gt; דאם קיים פריה ורביה ונשא אשה דלאו בת בנים, אינו צריך לגרשה, עכ&amp;quot;ל יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל כל זה אם אין הבעל מוחה בידה, אבל כשהבעל מוחה כבר כתב החתם סופר ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(שם סוס&amp;quot;י כ)&amp;lt;/small&amp;gt; דאין ראיה מדביתהו דרבי חייא &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות סה:)&amp;lt;/small&amp;gt;, דבימיהם שהיה יכול הבעל לישא אשה על אשתו או לגרשה בעל כרחה, א&amp;quot;כ אם הוא מתואבי בנים ורוצה לקיים לערב אל תנח ידך &amp;lt;small&amp;gt;(קהלת יא, ו; עי&#039; יבמות סב:)&amp;lt;/small&amp;gt;, יכול לישא אחרת או לגרש זו, ודביתהו דרבי חייא נכנסה על זה הספק שיגרשנה או ישא אחרת עליה. אבל השתא הכא דאיכא חרם דרבינו גרשום אין לה רשות לשתות בלי רצון בעלה, או תתרצה לקבל גט פטורין ממנו. ואם הוא אינו רוצה לגרשה וגם לא ליתן לה רשות, אז אינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה, עכ&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכ&amp;quot;מ האריך במכתבו להוכיח שאין הבעל יכול למחות כלל, והביא כן מהחתם סופר סימן כ&#039;. ולא עיין יפה, דבחתם סופר מבואר ההיפך כאשר העתקתי דבריו. דמה שכתב החתם סופר שאינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבודה, מבואר שם דמיירי כשמתרצית להתגרש והבעל אינו רוצה לא לגרשה ולא ליתן לה רשות. אבל אם הבעל אינו מסכים בשום אופן עד שמרוצה גם לגרש על ידי זה, והיא אינה מתרצית להתגרש, שאין לו שום עצה, מבואר בחתם סופר ז&amp;quot;ל שלא תעשה בלי רשותו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף שבתשובה הנ&amp;quot;ל אבן העזר סימן כ&#039; לא מיירי החתם סופר רק במקום צער לא במקום סכנה, אבל בחתם סופר יורה דעה סימן קע&amp;quot;ב שם מיירי החתם סופר במקום שהרופאים אמרו שהוא סכנה ח&amp;quot;ו, ואף על פי כן סיים שלא תעשה בלי רשותו, יעיין שם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי גם בעובדא דכ&amp;quot;מ נ&amp;quot;י הוא באופן זה שאין הבעל רוצה לגרש, אז שפיר דלא יוכל למחות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל מה שצריך לחקור בדבר, הנה כמ&amp;quot;ע נ&amp;quot;י בנה כל יסודו על היתר שתיית כוס של עיקרין. אבל כפי ידיעתי אין הרופאים בקיאים עכשיו כלל בשתיית כוס של עיקרין, ואינם יודעים מה הוא, אלא נותנים רפואות אחרות שהוא כעין נתינת מוך או בשעת תשמיש או אחר תשמיש או ע&amp;quot;י איינשפריצונג וכדומה, וזה צע&amp;quot;ג כי אין זה דומה לשתיית כוס של עיקרין כי יש בזה חשש השחתת זרע בכל פעם, שהוא איסור חמור ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה ליתן מוך בשעת תשמיש אי אפשר להתיר כמבואר בתוספות &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות יב: ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; ורוב ראשונים ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; לקמן סי&#039; יח אות א)&amp;lt;/small&amp;gt; דהוי כמשמש על עצים ואבנים. אמנם במוך אחר תשמיש או איינשפריצונג וכדומה, אפשר לסמוך להקל בפרט במקום סכנה וכמבואר בחתם סופר יו&amp;quot;ד סימן קע&amp;quot;ב. ובתשובת תשורת ש&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(מהדו&amp;quot;ת סי&#039; סב)&amp;lt;/small&amp;gt; היקל ע&amp;quot;י משיחה שנותן הרופא ליתן באותו מקום לקלקל כח הזרע שלא יהיה ראוי להוליד. ובתשובה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סי&#039; יח)&amp;lt;/small&amp;gt; הארכתי בכל זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם במ&amp;quot;ש כ&amp;quot;ת שמחויב לעשות למניעת הסכנה. יש לי אריכות דברים בזה, אבל אין הזמן גרמא כעת, גם הנני נחפז לדרכי על איזה ימים, ולא רציתי לעכב עוד התשובה כי נצטערתי גם בזה שנשארו מכתביו סגורים ולא ראיתים עד עתה, לזה הנני כותב לו מהר בקיצור נמרץ ההלכה כפי המבואר בפוסקים. ואם ירצה לידע ביאור הענין כפי קט שכלי, אקוה לכתוב לו אי&amp;quot;ה כשיסכים הזמן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכ&amp;quot;ת&amp;lt;@זה אשר נמצא באמתחת כתבי רבינו שהתחיל לבאר הענין וכנראה שלא השלימו.@&amp;gt; האריך במכתבו שמחוייב הבעל להסכים על הכל בשביל הסכנה, כמו שצריך אף לחלל את השבת שהוא איסור סקילה בשביל סכנת נפשות, והאריך בראיות על זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל אין הנידון דומה לראיה, חדא, דאף שבשביל הסכנה מתירין כל איסורי תורה, אבל בשביל הגירושין והפרישה אי אפשר להתיר שום איסור. וחז&amp;quot;ל צוו להתגרש ברואה דם מחמת תשמיש &amp;lt;small&amp;gt;(נדה סה:; שו&amp;quot;ע יו&amp;quot;ד סי&#039; קפז ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; שאינו אלא חששא דרבנן כעין ווסת שאינו קבוע, כמבואר בנודע ביהודה &amp;lt;small&amp;gt;(מהדו&amp;quot;ק יו&amp;quot;ד סי&#039; סא ד&amp;quot;ה הנה)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים. וכאן הסכנה הוא רק בשביל שאינו רוצה להתגרש ולפרוש מאשתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל גם חוץ לזה אין להביא ראיה לכאן משאר עניני סכנה, דהרי אמרו בברייתא יבמות דף י&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; וכתובות דף ל&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, שלש נשים משמשות במוך, קטנה ומעוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ותמות וכו&#039;, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה משמשות)&amp;lt;/small&amp;gt; משמשות במוך, מותרות לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע. ולדעת רבינו תם ז&amp;quot;ל בתוספות שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; אף בשאר נשים לא שייך בזה השחתת זרע, כמו שמותר לשמש עם קטנה ואיילונית. אלא מה שאמרו משמשות במוך, צריכות לשמש במוך קאמר, ועצה טובה קמ&amp;quot;ל. וא&amp;quot;כ לרבנן אינה צריכה כלל לשמש במוך, אלא לסמוך על הנס דמן השמים ירחמו. אף דלדעת ר&amp;quot;ת אין שום איסור בזה אפילו בשאר נשים, מ&amp;quot;מ אינה צריכה לעשות מאומה בשביל חשש הסכנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולא מצינו כזה בשום מקום שיהיה מותר לסכן בנפשו ולא יצטרך לבקש שום הצלה, והוא באמת צע&amp;quot;ג ליישב הדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר חשבתי, משום דבלאו הכי כתבו התוספות בכתובות דף פ&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב ד&amp;quot;ה מיתה)&amp;lt;/small&amp;gt; דרוב פעמים מסתכנת בלידה, ובעל כרחך נכנסת בענין זה לחשש סכנה, ואדעתא דהכי צוותה התורה הק&#039; מצות פריה ורביה, וגילתה התורה הק&#039; שאין לחוש בזה לסכנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל עדיין צ&amp;quot;ע, כיון שבאלו הנשים הסכנה עצומה יותר, מנין לנו שגם באלו לא נצטרך כלל לבקש הצלה, שאפשר לדעת ר&amp;quot;ת ז&amp;quot;ל בהיתר גמור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שוב ראיתי כי כיוונתי בזה לדעת הגדול בתשובת מהר&amp;quot;י אסאד יו&amp;quot;ד סימן רכ&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה וכ&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב ג&amp;quot;כ בטעמייהו דרבנן על דרך שכתבתי, כיון שבעלה נכנס ברשות, יען שבכל הנשים רוב פעמים מסתכנת בלידה, ועל כרחך התורה התירה ספק סכנה זו ומצוותו בכך, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה שאלתו שם באשה שנחלתה עד שהחליטו הרופאים שאם תלד הוא סכנת נפשות. ובתחלה כתב דכיון דקיימ&amp;quot;ל כרבנן דאפילו קטנה שאם תתעבר תמות ודאי, מ&amp;quot;מ משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו. מכל שכן בנידון שהרופאים אומרים, שהרבה פעמים מכזבים באומד דעתם, ועכ&amp;quot;פ אינו סכנה יותר מבקטנה, וא&amp;quot;כ אינה צריכה לחוש כלל לסכנה, אלא סומכים דמן השמים ירחמו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושוב כתב דחוזר מדבריו הראשונים, דא&amp;quot;כ תקשי אדביתהו דרבי חייא, למה לה לעשות תקנה לעצמה, היה לה לסמוך ג&amp;quot;כ על הנס. אלא על כרחך מדברייתא לא תני אלא שלשה נשים ולא תני ארבעה, כגון כה&amp;quot;ג שמסתכנת בלידה ע&amp;quot;י שום חולי וכיו&amp;quot;ב, ועוד קשיא מנינא שלשה נשים דקתני בברייתא למעוטי מאי. אלא על כרחך למעוטי כה&amp;quot;ג אתי, דבג&#039; אלו דייקא שבטבע העולם איכא סכנה, סבירא להו לחכמים דסומכים דמן השמים ירחמו, אבל כגון זו שאירע בה מקרה חולי ר&amp;quot;ל ונשתנית מטבע העולם, איתרע מזלה, ואין סומכין על הנס. ולכן דביתהו דרבי חייא כיון שהיתה יולדת בצער גדול יותר משאר נשים, לזה חששה דאיתרע מזלה ולא סמכה על הנס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומכל שכן בכהאי גוונא דחיישינן לסכנה קרובה, מודו רבנן שאין סומכין על הנס. וכיון שכבר קיים מצות פריה ורביה, תשתה כוס של עיקרין, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וקצ&amp;quot;ע בדבריו מה שכתב כיון שכבר קיים מצות פריה ורביה, דמשמע דאם לא קיים מצות פריה ורביה אין לה לשתות כוס של עיקרין. דממה נפשך לפי דבריו שצריך לחוש בזה לסכנה, אף אם לא קיים מצות פריה ורביה, אין לך דבר שעומד בפני הסכנה, ובפרט שהיא אינה מצווה אלא הבעל, אלא שקשים גירושין, וא&amp;quot;כ מתירין לה לסכן בנפשה בשביל שלא תתגרש, והא גופה טעמא בעי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי בשביל שכל יסוד ראייתו הוא רק מדביתהו דרבי חייא, והתם הוה עובדא בשקיימו כבר מצות פריה ורביה, לזה דן מינה ואוקי באתרה, רק בשכבר קיימו המצוה. אבל אם ניזיל בתר טעמא, צ&amp;quot;ע בדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם בעיקר הדבר קשה להבין החילוק שכתב בין אם הוא בטבע העולם או אירע מקרה, דאם מן השמים ירחמו להציל מסכנה מאי נפקא מינה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מבואר בתשובת מהרי&amp;quot;א הנ&amp;quot;ל, שמה שהביאו לחלק בכך, הוא עבור הקושיא מדביתהו דרבי חייא שלא סמכה על הנס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפענ&amp;quot;ד לא קשי מידי, דשאני דביתהו דרבי חייא דבאמת לא היתה בסכנה, אלא שחששה לצער הלידה, וזה לא מכח סברא וידיעה בעלמא חששה, אלא מחמת הנסיון שראתה בלידה הקודמת שהיה לה צער גדול. וא&amp;quot;כ כבר ראתה שלא זכתה להנצל מהצער הזה מן השמים, ולא שייך כל כך לומר לסמוך על הנס ועל מה שנאמר &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים קטז, ו)&amp;lt;/small&amp;gt; שומר פתאים ה&#039;, כמו בהג&#039; נשים שאף שידעו חכז&amp;quot;ל מידיעת הטבע שיש לחוש לסכנה, אבל לא היה עדיין שום ראיה שלא זכתה לרחמי שמים בזה. וכן בכל מקום שאנו דנין רק על הסכנה, כל זמן שהיא בחיים, אין לנו ראיה על מניעת רחמי שמים בדבר ח&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויוכל להיות עוד שדביתהו דרבי חייא הוחזקה בכך בכל הלידות, כמבואר בגמרא שם שכבר היו לה בנים ובנות, וכן משמע סתימת לשון הגמרא הוה לה צער לידה, דהמשמעות הוא דהוה לה כן מעולם. ובהוחזק מבטלין אף מצות מילה, אף דלא הוחזק מעצמו כי אם מחמת אחיו שמתו מחמת מילה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; רסג ס&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;, ולא אמרינן מן השמים ירחמו, וכן בקטלנית &amp;lt;small&amp;gt;(אהע&amp;quot;ז סי&#039; ט ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בהוחזקה ב&#039; פעמים אמרינן מזל גורם. ולזה בהוחזקה בצער לידה, לא סמכה עוד על הנס נגד החזקה שהוחזקה בכך. ואין ראיה ממקום שלא הוחזק מאומה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם י&amp;quot;ל, דאדרבה כיון שלא היה אצלה חשש סכנה יותר מבשאר נשים אלא חשש צערא בעלמא, היא הנותנת שאין להביא ראיה מהא דאמרו מן השמים ירחמו להציל מסכנה, דיותר מרחמין מן השמים בהצלה מסכנה, מבהצלת צערא בעלמא. הגם דודאי דיש לחוש יותר לסכנה מלחוש לצערא בעלמא, אבל גם להיפך, לענין הנס דמן השמים ירחמו אין להביא ראיה מזה לזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלאו הכי לא ידענא מאי קושיא מדביתהו דרבי חייא, דהלא ודאי אף לרבנן שמשמשת כדרכה ומן השמים ירחמו, היינו לומר דאם תרצה תוכל לסמוך על זה. אבל אם מפחדת ורוצה לעשות טצדקי שלא תצטרך לסמוך על הנס, הרשות בידה ואין איסור בדבר. והריטב&amp;quot;א ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות שם ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; דחה בשביל זה פירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שפירש משמשות במוך, מותרות לשמש במוך, דא&amp;quot;כ רבנן דאמרי משמשת כדרכה היינו שאסורה לשמש במוך קאמר, ואמאי, כיון שיש סכנה בדבר, וכי משום שומר פתאים ה&#039; תהא אסורה בזה, ותכניס עצמה בסכנה. לכך פירשו בתוספות, ג&#039; נשים חייבות לשמש במוך וחכמים אומרים משמשת כדרכה אם תרצה, עכ&amp;quot;ל יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הרי, דאף שסובר שתוכל לסמוך על הנס, מ&amp;quot;מ ברור בעיניו שאי אפשר לומר כלל שיהא איסור בדבר מי שאינו רוצה לסמוך על הנס. וכן דעת הרמב&amp;quot;ן והרשב&amp;quot;א והרא&amp;quot;ש והרא&amp;quot;ה שסוברים כפירוש התוספות, לכולם הפירוש הוא כן שמשמשת כדרכה אם תרצה, ובדעתה הדבר תלוי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף לפירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל דמשמשת כדרכה, הפירוש שאסורה לשמש במוך, נראה ג&amp;quot;כ דהאיסור הוא בשביל דהוי השחתת זרע לדעת רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, אבל בשתיית כוס של עיקרין דאין בזה השחתת זרע, נראה דלכו&amp;quot;ע אין בזה שום איסור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ מאי קושיא מדביתהו דרבי חייא שעשתה טצדקי שלא תצטרך לסמוך על הנס, הלא הרשות בידה לעשות כן ואין איסור בדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרט שבאמת כל זה היה שלא מדעת רבי חייא, כמבואר בגמרא שם, שנאי מנא, דר&amp;quot;ל שלא יכירה, ואף לבסוף איגלאי מילתא ואמר לה איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתי. וא&amp;quot;כ מגופא דעובדא מה שעשתה היא בעצמה, בודאי אין שום קושיא, דכי היתה מחוייבת לידע כל הברייתות, והלא אמרו &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה כ.)&amp;lt;/small&amp;gt; שאסור ללמד את בתו תורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביאו ראיה מכאן להיתר שתיית כוס של עיקרין, על כרחך הראיה הוא רק מדברי רבי חייא שלא אמר לה אח&amp;quot;כ שיש איסור בדבר, כמבואר בגמרא שהתרעם עליה על מניעת הבנים שלא תלד לו עוד, ואילו היה בזה איסור, יותר הול&amp;quot;ל שעשתה איסור. וכן מסתימת הגמרא שהביאו המעשה וסתמו דבריהם שלא הזכירו שיש איסור בדבר. אבל אם באמת אין שום איסור בדבר, מאי הול&amp;quot;ל הלא כן היא ההלכה שהרשות בידה לעשות כמו שתרצה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביא &amp;lt;small&amp;gt;(מהרי&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; מדקדוק לשון הברייתא, דלא תני אלא שלשה ולא תני ארבעה, כגון כה&amp;quot;ג שמסתכנת בלידה ע&amp;quot;י שום חולי, ועוד קשיא מנינא דנקט למעוטי מאי, ועל כרחך למעוטי כה&amp;quot;ג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה באמת הך מנינא הוא בדברי רבי מאיר, כדמסיים על זה דברי רבי מאיר. אבל חכמים אדרבה כללו הכל ואמרו אחת זו ואחת זו וכו&#039;. וא&amp;quot;כ נראה איפכא כמו שכתב בתחלת התשובה, דשאר סכנה שע&amp;quot;י חולי אינו סכנה ברורה כל כך כמו אלו הג&#039; נשים שגילו לנו חכז&amp;quot;ל שהוא סכנה. דבאמת לא נתגלו לנו סתרי הטבע לידע מה שהוא סכנה ברורה, ואמירת הרופאים בדבר שבפנים אין בו שום בירור כלל. ומבואר בתוספות מועד קטן דף י&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; ד&amp;quot;ה כוורא, דאף ברפואות המוזכרים בש&amp;quot;ס נשתנו הטבעים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה נדחה מה שהקשה הדגול מרבבה ביו&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ריש)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן כ&amp;quot;ט על מה שאמרו ח&#039; טריפות נאמרו למשה בסיני, דלמה הוצרך הלכה למשה מסיני על זה, הלא מבואר בקרא &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יא, ב)&amp;lt;/small&amp;gt; זאת החיה, שאינה חיה לא תיכול &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; חולין מב.)&amp;lt;/small&amp;gt;, ומה שאינו יכול לחיות היה יכול לידע משה רבינו בחכמת הטבע, יעיי&amp;quot;ש. ולדברי התוספות הנ&amp;quot;ל לא קשיא מידי, דמחכמת הטבע אי אפשר להגיד שום כלל, כיון שנשתנה בכל פעם, ואי אפשר לידע מה יהיה אחריו. אבל מה שהוא הלכה גם בדברי חכז&amp;quot;ל, הוא נצחי בלי שינוי לעולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכן נראה באלו הג&#039; נשים שהביאו על זה בברייתא פלוגתא דרבי מאיר וחכמים, מסתמא ידעו בזה דבר ברור שהוא נצחי. ועכ&amp;quot;פ זה ודאי כי בכל החולאים שלא נתגלו לנו מחכז&amp;quot;ל מאומה עליהם, אי אפשר לומר בהם דבר ברור כל כך, כמו באלו הג&#039; נשים שאמרו חכז&amp;quot;ל שהוא סכנה. וא&amp;quot;כ יותר שייך לומר שומר פתאים ה&#039; בדבר שאין יודעים שום דבר ברור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ י&amp;quot;ל דלהכי נקט רבי מאיר הך מנינא, דדוקא אלו צריכות לשמש במוך, אבל במסתכנת ע&amp;quot;י חולי אחר מודה לחכמים דמשמשת כדרכה והולכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדברי המהרי&amp;quot;א צריך לומר דנקט מנינא בדברי רבי מאיר, כדי למעוטי אליבא דחכמים, וזה דוחק גדול, בפרט הכא דחכמים כללו הכל בדבריהם. ומסתבר יותר דנקט מנינא בדברי רבי מאיר למעוטי לפי שיטתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובדרך זה אפשר ליישב מה שנתקשה טובא הפני יהושע &amp;lt;small&amp;gt;(כתובות לט. ד&amp;quot;ה בפרש&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; בדברי הברייתא מה שאמרו פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה דברי רבי מאיר, מאי קמ&amp;quot;ל הא בהדיא קתני ג&#039; נשים וקחשיב קטנה, ותני עלה ואיזה קטנה מבת י&amp;quot;א עד י&amp;quot;ב וכו&#039;, וא&amp;quot;כ הא שמעינן להדיא דבאותה שנה לחוד משמשת במוך. וכתב שם, שמזה הוכיח רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שיטתו דג&#039; נשים משמשות במוך, מותרות קאמר. דבזה ניחא דאיצטריך סיפא לאשמעינן הך מילתא דפחות מכאן ויתר מכאן איסורא נמי איכא, ומשמשת כדרכה דוקא. אבל לשיטת ר&amp;quot;ת הניח בקושיא למה איצטריך הך סיפא. וכן בהפלאה שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה תוס&#039; ד&amp;quot;ה שלש)&amp;lt;/small&amp;gt; האריך לבאר דמיתורא דהך סיפא הוכיח רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שיטתו, ולא תירץ כלום לשיטת ר&amp;quot;ת, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וראיתי באילת אהבים להגאון מפלאצק ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(כתובות שם ד&amp;quot;ה רש&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב דלא קשיא מידי, דודאי מודה ר&amp;quot;ת דאם היא בת בנים שאין לה לשמש במוך, דאף שאין איסור משום השחתת זרע, מ&amp;quot;מ ודאי איכא מצוה שלא תמנע בעלה מפריה ורביה, וגם באשה איכא משום שבת. אלא בימי עיבור ויניקה דבלאו הכי אינה ראויה להתעבר, ליכא במשמשת במוך משום השחתת זרע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולא הבנתי דבריו, דהא תינח ביתר על כן דאיכא למימר דאשמעינן איסורא משום שבת, דראויה להתעבר, אבל בפחות מכן מאי איכא למימר, דבפחות מכן ודאי לא תתעבר. גם, הלא בשביל זה דחה הר&amp;quot;ת ז&amp;quot;ל פירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שפירש מותרות לשמש במוך, דגם בשאר נשים ליכא איסורא כלל, כמבואר בתוספות, ואם נימא דאשמעינן רבותא גם לדעת ר&amp;quot;ת לאסור בשאר נשים, א&amp;quot;כ שפיר היה יכול לפרש כפירוש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל מותרות לשמש, דבשאר נשים אף דליכא איסור משום השחתת זרע, מ&amp;quot;מ אסור משום מצות שבת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל לפי הנ&amp;quot;ל דבשאר נשים גם רבי מאיר מודה דמשמשת כדרכה על סמך דמן השמים ירחמו, אף בחשש סכנה מחמת איזה חולי ר&amp;quot;ל, ניחא שפיר מה דאשמעינן בסיפא פחות מכן ויתר על כן משמשת כדרכה, דר&amp;quot;ל דבפחות ויתר מכן לעולם מותרת לשמש כדרכה ואינה צריכה לחוש &amp;lt;small&amp;gt;(וע&amp;quot;ע לקמן סי&#039; יח)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%92&amp;diff=2906</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קיג</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%92&amp;diff=2906"/>
		<updated>2026-03-05T00:09:29Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיב|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיב|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיד}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קיג ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; == ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד הרב המאור הגדול המפור...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיב|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיב|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיד|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיד}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קיג ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד הרב המאור הגדול המפורסם מוהר&amp;quot;ר חיים שמואל שור נ&amp;quot;י אב&amp;quot;ד בעיר הבירה בוקארעשט יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אד&amp;quot;ש כת&amp;quot;ר נ&amp;quot;י באהבה רבה, מכתבו הגיעני. והנה תוכן שאלתו בשני אנשים משם, שהיו באדעס מעת המלחמה, ונשאו שמה שתי אחיות. ואחד מהם אשר לא היה יכול לדור שמה מחמת הבאלשיוויזמוס ששורר שמה, עשה מה שעשה וברח משם ובא לביתו זה שבע שנים, ונשארה שמה אשתו עם ילד אחד. והשני עם אשתו מתוך קושי גדול וכבד מאוד החזירו את עצמם לכאן, זה כשתי שנים. ואשת הראשון בראותה שמה כי אי אפשר לה בשום אופן לבא בעלה, ועבר זמן שש שנים, נישאה שמה באדעס לאיש אחר. ויש עדים על זה, אחות האשה ובעלה, ועוד איזה אנשים חשובים הנאמנים בעדותם. כי בקושי בא מכתב משם ע&amp;quot;י מדינת פולין, אשר בתוך שאר ענינים כתוב גם זה. והבעל נתארס ג&amp;quot;כ, וכהדרגנ&amp;quot;י עכב הנשואין עד אחר שיהיה ההיתר מק&#039; רבנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה אם אמת הדבר שאשתו זינתה שמה ונישאת לאיש אחר, הדבר פשוט כביעתא בכותחא להתיר לו לישא אשה על אשתו. דאף בעוברת על דת שמבואר בסימן קט&amp;quot;ו &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; דמותר לקיימה ואין כופין אותו להוציאה אלא שמצוה עליו שיוציאנה, מבואר שם ברמ&amp;quot;א סעיף ד&#039; דאין בזה משום חרם רבינו גרשום, דמשמע שאין צריך כלל אף היתר מק&#039; רבנים. אלא שהבית שמואל בסימן א&#039; ס&amp;quot;ק כ&amp;quot;ג כתב בשם הב&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה כתב הרב)&amp;lt;/small&amp;gt; קבלה מגדולי עולם שיהיה ע&amp;quot;י מאה רבנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל י&amp;quot;ל דבזינתה שאסורה עליו עולמית מדאורייתא ואינה בכלל אשה הראויה לו, אולי גם הבית שמואל מודה דאין צריך כלל היתר מק&#039; רבנים, די&amp;quot;ל דלא מיירי אלא מעוברת על דת, דאף שמצד הדין מצוה עליו לגרשה, מ&amp;quot;מ מותר לקיימה, וגם שאם תחזור מדרכה מותרת לו לגמרי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וחילוק זה מבואר בכמה פוסקים, עיין פתחי תשובה סימן א&#039; ס&amp;quot;ק כ&amp;quot;ב בשם תשובות חמדת שלמה &amp;lt;small&amp;gt;(אהע&amp;quot;ז סי&#039; ד)&amp;lt;/small&amp;gt;. וכן פסק זקיני הגה&amp;quot;ק מאור הגולה זלה&amp;quot;ה באבני צדק אבן העזר סימן ב&#039;, והביא שכן הוא במהרי&amp;quot;ק &amp;lt;small&amp;gt;(ש&#039; קמא)&amp;lt;/small&amp;gt;. ובתשובה אחרת הארכתי בפרט זה והבאתי סמוכין לדבר מהרשב&amp;quot;א ומהר&amp;quot;ם פאדווה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת סי&#039; יג)&amp;lt;/small&amp;gt;, אין מקומו כאן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולמעשה נראה לענ&amp;quot;ד להצריך לעולם מאה רבנים, דכן מבואר בשו&amp;quot;ת שבות יעקב חלק א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ריש)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ק&amp;quot;כ, בעובדא דידיה שזינתה תחת בעלה, ואף על פי כן כתב דהסכימו האחרונים דנהגו שלא להתיר בלי מאה רבנים, וכן הוא בחתם סופר &amp;lt;small&amp;gt;(אה&amp;quot;ע ח&amp;quot;א סי&#039; ג)&amp;lt;/small&amp;gt; ובאמרי אש אבן העזר סימן א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה והיה)&amp;lt;/small&amp;gt;. ובפרט בדור פרוץ, כאשר כתב כהדרגנ&amp;quot;י.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עכ&amp;quot;פ זה ודאי דעל ידי מאה רבנים יש להתיר לכל הדיעות אף בעוברת על דת, ומכל שכן בזינתה ממש ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך בנידון דידן, דא עקא, כי לפי הנראה מהצעת דבריו במכתבו אין כאן גביית עדות כראוי לאסרה על בעלה. כי מה שכתב שאחות האשה ובעלה עדים בדבר, הם פסולי עדות מחמת קורבה, ומבואר בשו&amp;quot;ע אבן העזר סימן קט&amp;quot;ו סעיף ז&#039; ברמ&amp;quot;א שם, דהרבה קרובים כולם אינם רק כעד אחד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי יאמר דמהימני לו כבי תרי וסומך על דבריהם. אין לסמוך על זה. חדא, דאינו מבואר שם כלל אם להתיר על ידי זה חרם דרבינו גרשום. אלא בסעיף ד&#039; דמיירי בעוברת על דת, שם כתב דאין בזה חרם דרבינו גרשום, ובסעיף ז&#039; דמיירי במאמין לעד אחד שזינתה, לא זכר מאומה מזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אף דעוברת על דת קיל יותר דמותר לדור עמה ואינו אלא מצוה עליו שיוציאנה, מ&amp;quot;מ הלא חזינן דגם לענין כתובה, בעוברת על דת הפסידה כתובתה אף דמותר לדור עמה, ובמאמין לעד אחד שזינתה שאסור לו לדור עמה וחייב להוציאה, אע&amp;quot;פ כן לא הפסידה כתובתה אם לא הודית שזינתה. ועל כרחך צריך לומר דבעוברת על דת שנתברר זה בעדים, שפיר הפסידה הכל כדין עוברת על דת, אבל היכא שאין עדים ברורים לדבר, אלא שנאסרה עליו מחמת שהוא אומר שמאמין ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, הנה נאמן אדם על עצמו, אבל לא להפסיד לדידה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו כן י&amp;quot;ל נגד החרם דרבינו גרשום שנעשה לטובת האשה כמבואר בפוסקים, ואינו נאמן להפקיע זכותה. ובפרט אחר שכבר נתארס עם אשה אחרת, דודאי י&amp;quot;ל שמא עיניו נתן באחרת. ובפרט לפי המבואר שם ברמ&amp;quot;א צריך להיות מאמין לו גם בשאר דברים, ובבית שמואל שם ס&amp;quot;ק ל&amp;quot;ג דצריך להיות קים ליה בגווה טובא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כללו של דבר אי אפשר לסמוך עליו בזה אלא א&amp;quot;כ נאסרה עליו ע&amp;quot;י עדים כדין, וזה פשוט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה על פי דין היה צריך להיות הגביית עדות בפניה, וכמבואר באבן העזר סימן י&amp;quot;א סעיף ד&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ברמ&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בבאו עדים באשת איש שזינתה, שאין לקבל העדות שלא בפניה ושלא בפני בעלה. ואך בזה י&amp;quot;ל לפי המבואר בחו&amp;quot;מ סימן כ&amp;quot;ח סעיף ט&amp;quot;ז, דאם העדים מבקשים לילך למדינת הים או שאינו מצוי בעיר, מקבלין עדות שלא בפניו. וכמו כן י&amp;quot;ל כאן, דאי אפשר בענין אחר. אבל נגד פסול קורבה אין לנו תקנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם לפי המבואר במכתבו ברח משם זה ז&#039; שנה ואשתו נישאת לאחר שש שנים, דנמצא זה שנה אחת שנישאת אשתו, ואחות האשה עם בעלה באו לכאן זה כב&#039; שנים, ונמצא שהלכו משם שנה אחת טרם שנישאת אשת הראשון, והאיך יוכלו להעיד מה שנעשה שנה אחר הליכתם משם. ועל כרחך לא אמרו זה אלא מפי השמועה, והוי רק עד מפי עד. גם מי יודע באיזה אופן בא להם השמועה, ואין זה עדות כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב עוד, דיש עדות אנשים חשובים הנאמנים בעדותם, כי בא מכתב משם ע&amp;quot;י מדינת פולין אשר בתוך שאר ענינים כתוב גם זה. הנה כפי הנראה לא נגבה עדות מהם, אלא מה שבא מהם במכתב, ומבואר בשו&amp;quot;ע חו&amp;quot;מ סימן כ&amp;quot;ח סעיף י&amp;quot;א דעדים ששלחו עדותן במכתב ליד בית דין, אינו עדות, דמפיהם ולא מפי כתבם. ואפילו אם נימא לסמוך בשעת הדחק אשיטת ר&amp;quot;ת &amp;lt;small&amp;gt;(הוב&amp;quot;ד בתוס&#039; יבמות לא: ד&amp;quot;ה דחזו)&amp;lt;/small&amp;gt; דבראויים להגיד מותר להעיד בכתב, הני מילי כשכתבו בתורת עדות להבית דין, אבל מה שנכתב באיזה מכתב במסיח לפי תומו בתוך שארי ענינים, אין זה עדות כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יעיין בתשובות צמח צדק סימן ע&#039; באחד שהגידו על אשתו שהמירה את דתה ר&amp;quot;ל, ולא רצה להתיר להבעל לישא אחרת. ואחד מן הטעמים הוא &amp;lt;small&amp;gt;(שם ד&amp;quot;ה לכך)&amp;lt;/small&amp;gt;, שמה שהגידו שהמירה דתה, לא הגידו בשום בית דין בתורת עדות, רק הגידו סתם דרך שיחה בעלמא, יעיי&amp;quot;ש. וכל שכן במה שבא בכתב ע&amp;quot;י קשר דברים של שאר ענינים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ד&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם אין לומר דכמו שהקילו בעיגונא דאיתתא בעד אחד ובעד מפי עד &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סי&#039; יז ס&amp;quot;ג)&amp;lt;/small&amp;gt;, כמו כן הוא בעיגון דבעל, דק&amp;quot;ו הוא דצערו מרובה, וכמו שכתב במהרשד&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; קמ ד&amp;quot;ה ועל השאלה)&amp;lt;/small&amp;gt; שהביא כהדרגנ&amp;quot;י דעיגון דבעל קשה מדאיתתא, דאי אפשר לו לעמוד בלא הרהורי עבירה. אמנם לענין עד אחד מבואר בבית שמואל סימן ט&amp;quot;ו ס&amp;quot;ק כ&#039; ובסימן קנ&amp;quot;ח ס&amp;quot;ק א&#039;, דעד אחד שמעיד שמתה אשתו ורוצה לישא אחרת, אין עד אחד נאמן משום חרם דרבינו גרשום, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל כרחך דאין לדמות הענינים זה לזה, כי בעד אחד בעיגונא דאיתתא יש חזקה דאשה דייקא ומינסבא, מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה, אבל בעיגון דבעל אין חומר לבסוף, ולא שייך דייק ומינסב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וחוץ לזה אין לדמות הענינים במילי דרבנן זה לזה אף במה שהסברא לדמותן, וכמבואר במשנה מסכת ידים פרק ג&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(מ&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; אין דנין דברי סופרים מדברי סופרים. וזה אף בק&amp;quot;ו וכאשר ביאר הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שם, דמה שתיקנו תיקנו ומה שלא תיקנו לא תיקנו. וכעין זה כתב גם הרא&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל לענין תחילתו וסופו בכשרות בעיגונא דאיתתא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף לפי מה שכתב הנודע ביהודע &amp;lt;small&amp;gt;(מהדו&amp;quot;ת סי&#039; ח)&amp;lt;/small&amp;gt; לצדד להקל בעד אחד שמעיד שמתה אשתו לענין חרם דרבינו גרשום, כיון שאינו אלא דרבנן ואין זה דבר שבערוה להצריך שנים. זה שייך רק במעיד שמתה אשתו, שאין אנו דנין בזה אלא למען החרם דרבינו גרשום. אבל בנידון דידן שהעדות הוא שזינתה, שעיקר הדיון הוא לאוסרה על בעלה, זה ודאי הוי דבר שבערוה מן התורה, ואין דבר שבערוה פחות משנים. ומה שאנו דנין להתיר לו חרם דרבינו גרשום, הוא אחר שהחלטנו שנאסרה עליו, אבל מעיקרא דדינא פירכא דלא יוכל לאוסרה עליו, דלענין זה הוי דבר שבערוה ואינו פחות משנים, ונסתר היסוד ונפל הבנין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם בעיקר העדות מה שמעיד שנישאת שמה, אינו דומה למעיד שמתה. כי אמרו ז&amp;quot;ל בש&amp;quot;ס יבמות &amp;lt;small&amp;gt;(קטז:)&amp;lt;/small&amp;gt; הטעם דעד אחד מהימן שמת, משום מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי. וכבר ביאר המהר&amp;quot;ם בן חביב בספרו עזרת נשים דלאו כל מילתא דעבידא לגלויי שוין הם, דבמעיד שמת, אם יבא אח&amp;quot;כ לביתו חי וקים, יתברר שקרו בפניו, באופן שלא יהיה לו אמתלא והתנצלות להכחישו, והחי לא יוכל להכחיש את החי. משא&amp;quot;כ בדבר שאף אחר שיתגלה, עדיין יוכל להכחישו לבקש התנצלות להכחיש באמתלאות שונות, יעיי&amp;quot;ש שהאריך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו כן י&amp;quot;ל במעיד שנישאת במקום אחר, שאף אם תבא לביתה ותהא צווחת ככרוכיא שלא נישאת, יוכל עדיין להכחישה. ועל זה אמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו, שאי אפשר לברר השקר אלא במרחקים, וגם שם אי אפשר לברר כל כך, דאף אם יאמרו כולם שלא נישאת, עדיין יוכל לומר לא ראינו אינו ראיה, ונישאת לפני עדים אחרים ואינם מצויים עוד. עכ&amp;quot;פ הדבר ברור שאין היתר בזה אלא בעדות ברורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ה&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהעיר עוד שאי אפשר לו לבא שמה ולדור, גם בזה יש לדבר. והנה בנודע ביהודה תנינא אבן העזר סימן ו&#039;, נשאל באחד שבשנת רעבון הלכה אשתו ובן ובת עמה, שלא היה יכול לפרנסם, והלכו ונדדו מעיר לעיר לחזור על הפתחים, ושוב לא נודע מהם דבר זה שמונה שנים. וצידד די&amp;quot;ל דאפילו להסוברים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; רמ&amp;quot;א סי&#039; א ס&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; שרבינו גרשום מאור הגולה גזר אף במקום מצוה, היינו בביטול פריה ורביה שהוא רק בשב ואל תעשה, אבל אם אין לו אשה כלל, ונכשל בהרהורי עבירה בכל יום, בזה י&amp;quot;ל דכ&amp;quot;ע מודי דלא גזר רבינו גרשום מאור הגולה. והביא דברי הכנסת הגדולה בסימן א&#039; הגהות הב&amp;quot;י אות ע&amp;quot;ח שהביא בשם מהרש&amp;quot;ך &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;ב סי&#039; עט)&amp;lt;/small&amp;gt;, אם נשבה הבעל יכול לישא שם אשה אחרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך לבסוף לא רצה להתיר, דאולי מיירי הרש&amp;quot;ך בלא קיים פריה ורביה. וגם כתב דנתת דבריך לשיעורין אם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן לאיזה סיבה או שתהיה חולה איזה זמן, וכי נתיר לו לישא אשה אחרת על אשתו. והביא דברי הצמח צדק סימן ע&#039; שלא רצה להתיר לצורבא מרבנן שנשבית אשתו בשעת הרג רב. וסיים לבסוף שאינו אומר בזה לא איסור ולא היתר, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מה שכתב דאולי הרש&amp;quot;ך מיירי בלא קיים פריה ורביה, בנידון דידן כפי המבואר במכתבו לא היה לו מאשתו הראשונה אלא ילד אחד, ולא קיים בזה פריה ורביה. אך לא נודע לי, אולי מכבר היה נשוי אשה אחרת והיה לו ממנה בנים יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך בעיקר הדבר מה שכתב דאולי הרש&amp;quot;ך מיירי בלא קיים פריה ורביה, כבר העיר הוא בעצמו דיותר יש להקל היכא שהוא בכבלי העיגון לישב גלמוד בלא אשה, מהיכא שלא קיים מצות פריה ורביה, וכן הוא בשאר פוסקים. והחתם סופר באבן העזר חלק ב&#039; סימן א&#039; האריך בזה, דלהעמיד איש רך בשנים בלא אשה, קרוב לודאי שיחטא בקום ועשה, ואין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה. וסיים, דהתורה התירה יפת תואר נגד יצר הרע, ולא אלים חרם דרבינו גרשום מאור הגולה מאורייתא דמשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביא מהצמח צדק שלא רצה להתיר בנשבית אשתו. הנה הצמח צדק שם אחר שהאריך בטעמים לאיסור, סיים לבסוף דמה גם כי אין זה כי אם חמשת רביעית שנה שנמסרה בידי הזדים הארורים, ואין עובר ושב מהכא להתם עדיין להוודע הכל על נכון, שמא באריכות הזמן יודע שום דבר ממנה, ומוטב שיאכל בשר שחוטה ואל יאכל בשר תמותות. וסיים אח&amp;quot;כ, דכן הוה, שבימים מועטים אח&amp;quot;כ באתה האשה משם, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולזה י&amp;quot;ל דלכן לא העיר בכל התשובה ההיא להתיר בשביל שיושב גלמוד, יען שהיו עדיין ימים מועטים, חמשת רביעית שנה, והיה מהראוי עוד להיות יושב ומצפה שתנצל מהשביה, שבודאי אין למהר לעשות מעשה בשביל זמן קצר שנתעלמה מבעלה. ולזה לא דן בכל התשובה ההיא, אלא אם להתיר בשביל שהגידו עליה שהמירה דתה ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרש&amp;quot;ך המובא בכנסת הגדולה, י&amp;quot;ל דמיירי שנשבה לזמן מרובה, וכעובדא דהנודע ביהודה ששהה שמנה שנים בלא אשה ואין קול ואין עונה. וכמו כן הוא גם בנידון דידן שיושב גלמוד זה ז&#039; שנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל עכ&amp;quot;ז קשה לעשות מעשה על ידי זה, כאשר כתב הנודע ביהודה דא&amp;quot;כ נתת דבריך לשיעורין, ומה גבול יש לדבר, ויהיה תורת כל אחד ואחד בידו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה חזינן דהבית שמואל לא התיר גם בעד אחד שמתה אשתו, והאחרונים כולם &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; פתחי תשובה סי&#039; א ס&amp;quot;ק יד)&amp;lt;/small&amp;gt; מפלפלים אם יש להאמין לעד אחד, כיון שהוא דרבנן. וזה ודאי דאם הוא אפשרות לבא למקום שהיתה אשתו שם, הנה אפשר [לברר] אם מתה או לאו, ובזה לא היה מקום לסמוך על עד אחד, דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, ואף בעיגונא דאיתתא כתב כן הרב המגיד בפרק י&amp;quot;ג מהלכות גירושין &amp;lt;small&amp;gt;(הט&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt;. והדבר ברור דמיירי כולם שאשתו נתעלמה ממנו ואין לו ידיעה ממנה, אלא זה העד אחד שמעיד עליה שמתה, ועכ&amp;quot;פ אי אפשר לו לבא אליה ולדור עמה, שאינו יודע מקומה איה. והבית שמואל וכל הפוסקים המרובין המדברים מזה, לא זכרו כלל שיהיה איזה צד היתר על ידי זה, ולא פלפלו אלא אם יש להאמין להעד אחד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך בנידון דידן שהצורך הוא גדול מאוד, שבודאי לא יהיה רווק הדר בעיר &#039;בוקארעסט&#039; ואינו חוטא, וגם קרוב הדבר שאם נחמיר עליו שלא לישא כלל, לא ישמע לדברי חכמים, כאשר הסכין לעשות שנתארס בלי שאלת חכם, וכהדרגנ&amp;quot;י עיכב הנשואין בקושי גדול. לזה יש לצדד ולומר, כיון דעכ&amp;quot;פ הרש&amp;quot;ך המובא בכנסת הגדולה מתיר במי שנשבה. ואולי בשבויין יש להקל יותר, דכיון שנשבה בידם, יש לחוש יותר לזמן מרובה ח&amp;quot;ו מבאם נתעלמה אשתו סתם ואין אופן כלל לבוא מהכא להתם. ועכ&amp;quot;פ לדעת הרש&amp;quot;ך הנ&amp;quot;ל נראה דיש להקל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם יען שהוא פירצה דחיקא, לפיענ&amp;quot;ד מהראוי שכהדרגנ&amp;quot;י ימחול להשתדל לכתוב לשם מכתב. כי כפי אשר שמעתי ממדינת פולין להתם אפשר לעשות חליפות מכתבים, ולזה אפשרות לשלוח לשם מכתב ע&amp;quot;י מדינת פולין לעורר שם איזה רב או מו&amp;quot;ץ לעשות גביית עדות כדין על זה שנשאת שמה לאיש אחר, ושוב יהיה ההיתר מירווח בלי שום פקפוק. ואינני בקי היטב בטיב מדינות האלו בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי אין אפשרות לשלוח לשם מכתב כראוי לברר הדברים, יש מקום להתיר במקום צורך גדול כנ&amp;quot;ל. אבל בתנאי אם יסכימו שלשה גדולי הדור לסמוך על זה להתיר, וע&amp;quot;י מאה רבנים דוקא והשלשת גט וכתובה ונדוניא ותוספות כתובה, כמבואר בפוסקים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; ב&amp;quot;ח סי&#039; א ד&amp;quot;ה כתב הרב; בית שמואל שם ס&amp;quot;ק כג)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכהדרגנ&amp;quot;י ידיו רב לו לעשות כחכמתו הגדולה, והשי&amp;quot;ת יצילנו משגיאה ויורנו דרך האמת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%91&amp;diff=2905</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קיב</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%91&amp;diff=2905"/>
		<updated>2026-03-05T00:07:48Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיא|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיא|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיג|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיג}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קיג ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; ==   ב&amp;quot;ה, ירושלים ת&amp;quot;ו.  שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיא|תווית_קודם=אבן העזר סימן קיא|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיג|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיג}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קיג ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, ירושלים ת&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי ש&amp;quot;ב הרב הגאון המפורסם, גן ההדסים, חריף ובקי טובא, אוצר בלום, בנש&amp;quot;ק מאלים ותרשישים, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר צבי מייזעלס שליט&amp;quot;א אב&amp;quot;ד בבערגען בעלזען יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחדשת&amp;quot;ה באהבה רבה, הגיעני מכתבו. ואשר כתב עוד לעשות היתר מאה רבנים כללי, כבר כתבתי לו במכתבי הקדום שאינני רואה בזה שום מקור להלכה, כי המאה רבנים צריכין שידונו בפרטיות בכל פעם על אותו הנידון, ואם לאו אין ממש בדבר, ובעל כרחינו צריכין רק לסמוך על עצם ההלכה כפי מה שהוא לדעת הפוסקים ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב שהוא גדר שלא יטעו להתיר גם אחות אשתו. הנה אם לא יהיה נאסף בכל פעם היתר ממאה רבנים, אלא ממה שמונח מכבר אצל הבית דין היתר כללי, לא ירגישו בזה העולם, ועדיין יאמרו שיסוד ההיתר הוא עבור שחושבין נשותיהן למתות ר&amp;quot;ל, ולא יהיה בזה שום תיקון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל מה שצריך לתקן בזה, הוא שבכל כתב היתר שיצא מהבית דין יהיה נכתב בפירוש, שאין להתיר על יסוד זה אחות אשתו, כאשר ראיתי בכתב היתר אחד שיצא מהבית דין בסאקמיר, שכתבו תנאי מפורש באותו הכתב שאין להתיר אחות אשתו, וזהו קצת תקנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל לעשות היתר מאה רבנים כללי שאינו מועיל כלל על פי הלכה, יש לחוש יותר לקלקולא, שיתפשט הדבר ויטעו רבים שגם זה נקרא היתר מאה רבנים. ואם יהיה אח&amp;quot;כ אופנים שאין להתירם בלי מאה רבנים, יסמכו על היתירים כאלו, כי יהיה נקבע הדבר שגם זה נקרא מאה רבנים, ובזמן הזה חיישינן אף לבית דין טועין כנודע, ואין לנו לחדש תקנות שיוכל לצמוח מהם קלקולים, וכל מה שאינו מועיל כלל על פי התורה הק&#039; אינו אלא חוכא וטלולא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואינני אומר קבלו דעתי, אבל אנכי בעניי לא אוכל להצטרף למה שלא נראה בעיני כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויותר מזה מבואר ברמ&amp;quot;א ז&amp;quot;ל סימן י&amp;quot;ז סעיף ה&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(הגהה שניה)&amp;lt;/small&amp;gt;, שאין לשום בית דין ליתן שטר עדות לאשה מה שהעידו עדים לפניהם, אם אין באותו עדות כדאי להתירה, דחיישינן לקלקולא מבית דין שאינם מומחין. ואם בכתיבת עדות לחוד חיישינן, ק&amp;quot;ו במעשה רב של מאה רבנים, שיצא הקול שהוא היתרם של מאה רבנים, מה שאינו אמת כלל על פי הלכה. ושוב יטעו בזה רבים ויאמרו, כבר נעשה מעשה והתירו פרושים את הדבר, שגם זה נקרא היתר מאה רבנים. ואנו אין לנו רשות אלא מה שהוא על פי ההלכה, לא זולת. והכל יודעין שיש חילוק מעיקר ההלכה בין חרם דרבינו גרשום בזמן הזה לאיסור ערוה מדאורייתא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם מה שכתב להתיר יותר אחר י&amp;quot;ב חודש אם נאבד זכרן, אינו נראה לפענ&amp;quot;ד. כי סברא זו של אבד זכרן הוא מדברי רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(כתובות כב: ד&amp;quot;ה באומרת)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב, אלו היה קיים היה בא. וכעין מה שכתב הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; גירושין פי&amp;quot;ג ה&amp;quot;כ)&amp;lt;/small&amp;gt; במים שאין להם סוף. וכבר האריך המבי&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א סי&#039; קלה וסי&#039; קפז)&amp;lt;/small&amp;gt; בסברא כזו, ולדבריו מה שאמרו חכז&amp;quot;ל ביבמות &amp;lt;small&amp;gt;(קטו.)&amp;lt;/small&amp;gt; שמא ערק ואזל לעלמא, אינו אלא חששא דרבנן. וא&amp;quot;כ יש לצדד עכ&amp;quot;פ ולצרף זה לסניף. אבל בתשובות הב&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(דין מים שאין להם סוף, תשובה א, ד&amp;quot;ה על כן)&amp;lt;/small&amp;gt; האריך לחלוק על המבי&amp;quot;ט כנודע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והחתם סופר באבן העזר חלק ב&#039; סימן קל&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה והנה)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב בעובדא דידיה, באחד שהלך כמו שנתיים ימים מביתו. והיה &amp;lt;small&amp;gt;(החת&amp;quot;ס)&amp;lt;/small&amp;gt; מהרהר בעצמו, ואמר לולא אין לנו כח לדון באומדנא ולחדש היתר, הייתי אומר דבזמנינו לא שייך לומר דילמא ערק לעלמא, דאפילו ערק לעלמא הלא איכא בי דואר דקביעי בכל דוכתא, ויכול לכתוב ולהודיע ככה אירע לי וכאן אני נמצא וכדומה, ומה זו שתיקה. ושוב נתברר לו שאינו כן, ואמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם של חז&amp;quot;ל וכל המהרהר אחריהם כאלו מהרהר אחר השכינה, יעיי&amp;quot;ש שהאריך. ובסימן קמ&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה אלא מ&amp;quot;מ)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב שחלילה להגיס לב בהוראה לעשות סניף מדברי מבי&amp;quot;ט אלו. ולא הזכיר שם על איזה דברי המבי&amp;quot;ט כיוון, וכפי הנראה כוונתו על דברי המבי&amp;quot;ט שהבאתי לעיל, אע&amp;quot;פ כן הרבה גדולים מצרפין דברי המבי&amp;quot;ט הנ&amp;quot;ל לסניף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם כל זה אם יהיה שלום בעולם ויהיו דלתות כל המדינות פתוחות, שיהיה אפשרות לחלוף מכתבים עכ&amp;quot;פ ולהתברר מכל המחנות די בכל אתר ואתר מי ומי ההולכים שמה, ואם יהיה זה טרם כלות הי&amp;quot;ב חודש, יש מקום לעשות מזה סניף ולדבר מזה בהלכה. אבל אם ימשך הדבר עד אחר י&amp;quot;ב חודש כמו שהוא עכשיו, שדלתות כמה מדינות נעולות באופן שכמה מקומות שהרבה נדחי ישראל שמה אי אפשר לידע ולהוודע מהם שום אות או רמז ורמיזה, מה יועיל לזה הי&amp;quot;ב חודש, ואין נפקא מינה בהרחבת הזמן. אלא הנפקא מינה הוא במצב העולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם יעזור השי&amp;quot;ת שלא ימשך עוד הגלות כל כך, ויבוא המשיח טרם הי&amp;quot;ב חודש, אזי כל מה שאנו חושבין עכשיו על אחר י&amp;quot;ב חודש הוי הלכתא למשיחא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכללו של דבר, אין אנו יכולין עתה לדון ולהגיד החלטה לדינא על אחר י&amp;quot;ב חודש, כי אין אנו יודעין המצב שיהיה אז, ואנחנו לא נדע מה יולד יום. ואם נמצא לפעמים בפוסקים כעין זה לדינא, אין זה אלא בזמן שעולם כמנהגו נוהג, לא כן עכשיו כמובן. ואם ח&amp;quot;ו נצטרך עוד לדון בהלכה זו אחר י&amp;quot;ב חודש, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ונדבר אז כדת מה לעשות, אבל לא להיות מגיד מראשית אחרית מה לעשות אחר י&amp;quot;ב חודש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת ירחם על פליטת עמו ישראל, ונזכה לישועה ולרחמי שמים, ולראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90&amp;diff=2904</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קיא</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%90&amp;diff=2904"/>
		<updated>2026-03-05T00:06:50Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קי|תווית_קודם=אבן העזר סימן קי|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיב|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיב}}  == &amp;#039;&amp;#039;&amp;#039;~ סימן קיא ~&amp;#039;&amp;#039;&amp;#039; == ב&amp;quot;ה, ירושלים ת&amp;quot;ו.  שלום וכל טוב סלה אל כבוד ש&amp;quot;ב ידידי...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קי|תווית_קודם=אבן העזר סימן קי|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיב|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיב}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קיא ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, ירושלים ת&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שלום וכל טוב סלה אל כבוד ש&amp;quot;ב ידידי הרב הגאון, חריף ובקי טובא, סיני ועוקר הרים, בנש&amp;quot;ק מאלים ותרשישים, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר צבי מייזעלס שליט&amp;quot;א אב&amp;quot;ד בבערגען בעלזען יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחדשת&amp;quot;ה באהבה רבה כמשפט, הגיעני מכתבו בדבר התרת החרם דרבינו גרשום לאלה אשר הובאו נשותיהם במהפכה הידועה ר&amp;quot;ל, ויש עדות אשר הובאו בצד שמאל וכדומה, ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה דברתי מזה פנים אל פנים עם גיסו הרב הגה&amp;quot;צ האבדק&amp;quot;ק באבוב שליט&amp;quot;א בהיותנו בעיר בארי באיטאליע, שהביא אלי היתרו של הרב הגאון האבד&amp;quot;ק ניאמס שליט&amp;quot;א. ולפענ&amp;quot;ד הסכמתי בדרך שאמרתי לו בעל פה, ובודאי יספר לו הכל, כי שניכם בעיר לאנדאן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולבאר הדברים בארוכה קשה לפני כעת, כי מלבד שאני מחוסר ספרים &amp;lt;small&amp;gt;(כי אין לי שום ספר, אלא מה שאני צריך הנני מוכרח ליקח בשאלה מאחרים, וזה דבר קשה לעשות בכל עת)&amp;lt;/small&amp;gt;, גם אין הזמן גרמא לפני, ולבי בל עמי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל הדברים פשוטים ואין צורך לאריכות, שבודאי אינו דומה החרם דרבינו גרשום לחומר אשת איש או לערוה דאורייתא, כי לדעת כמה פוסקים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; רמ&amp;quot;א סי&#039; א ס&amp;quot;י)&amp;lt;/small&amp;gt; לא גזר במקום מצוה, בפרט אחר כלות אלף החמישי דעת הדרכי משה &amp;lt;small&amp;gt;(שם אות ט)&amp;lt;/small&amp;gt; להתיר בנשתטית אף בלי מאה רבנים. אך הכלבו &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; קטז)&amp;lt;/small&amp;gt; והב&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(סוף סי&#039; א)&amp;lt;/small&amp;gt; הביאו שקבלה בידם לעשות ע&amp;quot;י מאה רבנים מג&#039; ארצות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל כל זה לא מיירי אלא במקום שאין רוב להתיר, כי אף בנשתטית הנה תוכל להתרפא בכל יום, ואף במקום שמחליטין הרופאים שלא תתרפא, כבר ידוע שאין סומכין על דברי הרופאים אלא לעשות ספק, אבל אין זה בגדר רוב כלל. אך יען שאינו אלא מנהג ותקנה וקיימ&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שדי חמד מע&#039; התי&amp;quot;ו כלל סא, ומע&#039; המ&amp;quot;ם כלל רטז)&amp;lt;/small&amp;gt; כל ספק בתקנה אוקמיה אדינא, לא ראו לעגן הבעל במקום ספק עצום כזה, ולכן מצרכי עכ&amp;quot;פ מאה רבנים מג&#039; ארצות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל לחוש למיעוט כזה, כבר כתב הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בהלכות נחלות פרק ז&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ה&amp;quot;ג)&amp;lt;/small&amp;gt;, דבמים שאין להם סוף וכן אם באו עדים שנפל לגוב אריות וכדומה, בכל אלו הדברים וכיוצא בהן אם אבד זכרו אח&amp;quot;כ יורדין לנחלה בעדות זו, אע&amp;quot;פ שאין משיאין את אשתו. שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו, אלא מפני איסור כרת ולא לענין ממון, עיי&amp;quot;ש באריכות מתק לשונו ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת כי עדיין יש לחלק ולפלפל הרבה בפרטי הדברים, והיה מהראוי להמתין בהיתירים עד שיהיה שלום בעולם בדבר גבולי המדינות, ויתבררו השמועות מכל המדינות בדבר האנשים המפוזרים. אבל מי יודע כמה ימשך, ואין לדבר סוף, והמכשולות של עיגון הבעל הוא גדול, לכן אין להחמיר בספק תקנה יותר מבעיקר הדין דלא חיישינן למיעוטא. ומבואר בתוספות קידושין &amp;lt;small&amp;gt;(נ: ד&amp;quot;ה ה&amp;quot;ג)&amp;lt;/small&amp;gt; גבי הא דקאמר מהו דתימא ניחוש למיעוטא, דלא ניחא למימר דחיישינן למיעוטא, אלא משום חומר דאיסור אשת איש, עיי&amp;quot;ש. וא&amp;quot;כ אין לחוש למיעוט כזה, שהוא כמעט מיעוטא דמיעוטא, במה שאינו אלא מנהג ותקנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועכ&amp;quot;ז, אלו היה אפשרות לעשות בניקל על ידי מאה רבנים, היה כדאי לעשות כן מכמה טעמים, אבל מחמת שגבולי המדינות סגורות, וקשה מאד חליפות מכתבים ממדינה למדינה, ויהיה עיכוב גדול בדבר, אין להחמיר כל כך, כי יש על מה לסמוך להתיר אף בלי מאה רבנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ופה בארץ הקודש נהגו, יען שהמקובץ הוא מאנשים שמכמה מדינות, חושבין זה לג&#039; מדינות לענין היתר מאה רבנים. ואף שיש לפקפק בזה טובא, אבל כבר נהגו פה, ולא כן הוא במדינות אחרות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב לעשות היתר מאה רבנים כללי, זה לא נראה לפענ&amp;quot;ד, כי אף בנשתטית ובמקום שהדין הוא לגרשה, יש היתר כללי בשו&amp;quot;ע, אך הוצרכו המאה רבנים לעיין על כל אחד ואחד בפרטיות אם אינו יוצא מהכלל. ולא עדיף היתר מאה רבנים הכללי, מהכלל המבואר בשו&amp;quot;ע. ולפענ&amp;quot;ד יש עוד חשש מכשולות אם יהיה היתר מאה רבנים כללי, וד&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך זה ודאי שצריך בית דין חשוב לעיין על כל אחד ואחד בפרטיות באופן ההיתר, למען לא יהיה הדבר הפקר שכל אחד ואחד הישר בעיניו יעשה אף במקום שאין להתיר, ונפיק מיניה חורבות גדולות ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה הבנתי מכותלי מכתבו, שהחליט שאם מתירין אף בלי מאה רבנים, אפשר להתיר גם אחות אשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ותמה אני מה ראה על ככה, הלא כבר מבואר החילוק דלדעת כמה פוסקים אף בנשתטית שאינו אלא בענין ספק, מתירין אף בלי מאה רבנים, ואף שבודאי אין להקל שם נגד הפוסקים המחמירים להצריך מאה רבנים, שדבריהם דברי קבלה בזה, אבל במקום רובא יוכל להיות דכ&amp;quot;ע מודים, ולא נוכל להוסיף על קבלתם, כי לא חיישינן למיעוטא אלא בחומר אשת איש. ואחות אשה שהיא ערוה דאורייתא, דמי לאשת איש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי עוד חמור יותר, כי באיסור אשת איש אף שהחמירו בה טובא, אבל הקילו ג&amp;quot;כ הרבה משום עיגונא. אבל באחות אשה ליכא עיגון ועיגונא, כי יכולין להזדווג לטוב בעיניהם מכל העולם, ואין צריכין ליכנס לחשש איסור חמור כזה. ועל ההיתירים הנזכרים אין לסמוך להתיר ערוה דאורייתא, זולת בתקנה זו של חרם דרבינו גרשום נראה לפענ&amp;quot;ד להתיר כנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך עדיין צריך לעשות תקנה וקבלה בבית דין המתירין נגד חששא זו, שמא יתרמי שתבוא אשתו הראשונה לביתה, כאשר אמרתי פנים אל פנים לגיסו הרב שליט&amp;quot;א הנ&amp;quot;ל. ובודאי סיפר לו, ואין צורך לכפול הדברים, ולא אוכל להאריך כעת בביאור יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת ירחם על פליטת עמו ישראל ונזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה, מייחל לשמוע ממנו ומכל ישראל כל טוב סלה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99&amp;diff=2903</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קי</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99&amp;diff=2903"/>
		<updated>2026-03-05T00:05:32Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קט|תווית_קודם=אבן העזר סימן קט|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קיא|תווית_הבא=אבן העזר סימן קיא}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קי ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחר כתבי כל הנ&amp;quot;ל ראיתי עוד חיבורים חדשים ממחברי זמנינו שכתבו בזה דברים שאין כדאי לטפל בהם, ואין קץ לדברי רוח. וכבר הבאתי כעין זה בקונטרס אתרוגי השמיטה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; צד)&amp;lt;/small&amp;gt; מה שכתב החתם סופר זלה&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ראה בהקדמה לדרשות חת&amp;quot;ס, פרק עמלו בתורה, ד&amp;quot;ה גי&amp;quot;ה; קובץ תשובות סי&#039; פב; מנהגי חת&amp;quot;ס פ&amp;quot;ב סי&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שהיה לו גדר שלא להשיב על ענין אחד פעמיים, ושלא להשיב על חבילות תשובות שאין בהם ממש. וכן שמעתי גם מגדולים אחרים שלא השיבו יותר מפעמיים. ומה יענו איזובי קיר כמוני. ובפרט שמחמת רוב הטירדות אשר הקיפוני סבבוני, על פי רוב לא אוכל להשיב אף פעם אחת אפילו דברים קצרים, ואונס רחמנא פטריה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואך מחמת גודל הטומאה הנוראה אשר נתפשט בעו&amp;quot;ה לערב זרע ישראל, להשחית מקור קדושתן של ישראל, והוא ענין של הרבות ממזרים בישראל ר&amp;quot;ל, טרחתי להאריך קצת להוציא מלב הטועים. אבל אי אפשי להשיב על כל דברי הבלים שאין להם סוף, וכל אשר עינים לו ומבקש האמת בלבבו, יבין במה שכתבתי בזה. ולמי שאין לו לב מבין או שאינו מבקש האמת, לא יועילו לו כל אילי נביות. והשי&amp;quot;ת ירחם להסיר מכשולות נוראות כאלו מישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעניני הוראה כבר כתב הפרמ&amp;quot;ג ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(בהקדמה ליו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt;, המורים מרובין והיודעים מועטים. ועכשיו נתרבו המורים עוד יותר, והיודעים נתמעטו עוד הרבה יותר, אף ממיעוטא דמיעוטא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר התמרמר על זה עוד בתשובות הר&amp;quot;י מיגאש, שהיה מקדמאי דקדמאי, רבו של הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל, כנודע. וכתב בתשובותיו סימן קי&amp;quot;ד וז&amp;quot;ל, אנשים רבים קבעו עצמם להוראה בזמנינו זה, ורובם אין בהם אפילו אחד משני דברים אלו, רצוני לומר הבנת ההלכה והעמידה על דעת הגאונים ז&amp;quot;ל. ואותם שמדמים להורות מעיון ההלכה ומחוזק עיונם בתלמוד, הם שראוי למונעם מזה, לפי שאין בזמנינו זה מי שיהיה ראוי לכך, ולא מי שהגיע בחכמת התלמוד לכלל שיורה מעיונו מבלי שיעמוד על דעת הגאונים ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאריך עוד בזה עד שסיים, אין בזמנינו זה מי שיגיע בתלמוד לגדר שיוכל לסמוך להורות ממנו וכו&#039;, עד שאני אומר שמי שאינו סומך על עצמו, אם הוא נתלה בתשובות הגאונים ובהוראתם שהם הלכות פסוקות וסברות קצרות ברורות, הוא יותר משובח מאותם המדמים להורות מן התלמוד עכ&amp;quot;ל, יעיי&amp;quot;ש באריכות דבריו ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואין זה סותר למה שכתב הרא&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל בתשובותיו כלל ל&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; ט)&amp;lt;/small&amp;gt; שהמורים הוראות מתוך דברי הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל ואינם בקיאין בגמרא מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור המותר. כיון שכתב ספרו בלא טעם ובלא ראיה, כל הקורא בו סבור שמבין בה ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא אין מבין דבר לאשורו. והביאו הריב&amp;quot;ש בתשובותיו &amp;lt;small&amp;gt;(סוף)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן מ&amp;quot;ד, ושיבחו מאוד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכעין זה הוא בגמרא סוטה דף כ&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; התנאים מבלי עולם, דקאי על המורין הלכה מתוך משנתן. וכתב שם המהרש&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א ד&amp;quot;ה ירא)&amp;lt;/small&amp;gt; על זה וז&amp;quot;ל, ובדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שו&amp;quot;ע, והרי הם אין יודעין טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו בתחלה בדבר מתוך התלמוד שהוא שימוש ת&amp;quot;ח, טעות נופל בהוראתם, והרי הם בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהם, עכ&amp;quot;ל. וכבר הבאתי בספרי הקטן ויואל משה &amp;lt;small&amp;gt;(מאמר לשון הקודש אות לה)&amp;lt;/small&amp;gt; דנראה שהמהרש&amp;quot;א ז&amp;quot;ל כתב זה בזמנו שהיה השו&amp;quot;ע בלי הביאורים של הטו&amp;quot;ז והש&amp;quot;ך ושאר נושאי כליו. ולכאורה נראה בזה קצת סתירה על דברי הר&amp;quot;י מיגאש ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל באמת אין בזה שום סתירה, כי תרווייהו איתניהו, כי המורים הלכות מתוך קיצורי הדינים פסקים הנכתבים בלי טעם וראיה, הם מבלי עולם, כי אינם מבינים מאומה. אבל עוד גרע מזה המורים מתוך עיונם בתלמוד בלי ידיעה דעת גדולי הפוסקים שאנו נמשכין אחריהם. וכמו שכתב הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בהקדמתו לספר היד שדרך התלמוד דרך עמוקה עד למאוד, וכתב אח&amp;quot;כ שצריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך לידע מהם הדרך הנכוחה, וקרא הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל על זה הפסוק &amp;lt;small&amp;gt;(ישעיה כט, יד)&amp;lt;/small&amp;gt; ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתתרה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ורואים אנחנו, שרוב הלכות שברי&amp;quot;ף ורמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל המה מוקשים אצלינו, עד שאנו מוכרחים לראות בדברי נושאי כליהם האיך מיישבין דבריהם לפי דברי התלמוד, ולולא דברי הראשונים ז&amp;quot;ל היינו רואים בדברי התלמוד היפך דבריהם, אלא יען שאנו מוצאין כן כתוב בדברי הראשונים ז&amp;quot;ל, בעל כרחינו אנו מוכרחין לטרוח ליישב דברי התלמוד לפי שיטתם. וזה מורה על קוצר דעתינו שמעצמנו לא נוכל להוציא שום דין מדברי התלמוד מה שאין רואים מפורש בדברי הראשונים והפוסקים אחריהם ז&amp;quot;ל, ואך ביגיעת שניהם צדקו יחדיו, ר&amp;quot;ל יגיעת לימוד התלמוד בצירוף יגיעת לימוד הפוסקים אפשר לבוא לפעמים לאיזה מכוון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמה שכתב הר&amp;quot;י מיגאש ז&amp;quot;ל על המורים מתוך תשובת הגאונים. הנה תשובות הגאונים אינם דומים לפסקי הרמב&amp;quot;ם והשו&amp;quot;ע, כי הגאונים ז&amp;quot;ל בתשובותיהם כתבו המקורות והסברות מה שהביאם לאותו הפסק, אלא שכתבו בקצרה. וכמו שכתב גם הר&amp;quot;י מיגאש בלשונו על תשובות הגאונים, שהם סברות קצרות ברורות, והוא על דרך שכתבו הרי&amp;quot;ף והרא&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאריך בכגון זה התוספות יו&amp;quot;ט בהקדמתו לספר מעדני יו&amp;quot;ט ודברי חמודות &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ומאז)&amp;lt;/small&amp;gt;, ומבאר שם שהרי&amp;quot;ף כתב פסקיו על הגמרא כמות שהיא, אלא שקיצר באריכות הסוגיות ופלפולים. והרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל אחז דרך קצרה אחרת בדרך המשניות, לכתוב כל ההלכות כסולת נקיה בלשון צח וקצר, מבלי תת טעם ודעת, רק כגוזר אומר בקום ועשה ובשב ואל תעשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאריך לבאר, שלא כיוון הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל להורות מתוך ספרו בלבד, אלא למי שבקי בחדרי הגמרא ויודע הסוגיות אלא שלא יוכל להוציא הדין לאורה, מועיל לו ספרי הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל. והביא שהרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל כתב בעצמו כן בתשובה &amp;lt;small&amp;gt;(פאר הדור סי&#039; קמב)&amp;lt;/small&amp;gt; ללמוד חיבורו עם ספר הרי&amp;quot;ף ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(אלא שלשון הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שם בהקדמתו בזה צע&amp;quot;ק, אבל אפשר ליישבו היטב, ואין להאריך פה בפרט זה)&amp;lt;/small&amp;gt;. גם על השו&amp;quot;ע כתב &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ואומר)&amp;lt;/small&amp;gt;, שחלילה וחלילה לחשוב עליו שכיוון להורות משם, ולא כתבו אלא למי שלמד קודם הטור וב&amp;quot;י, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונמצא, כי תשובת הגאונים שנכתבו בדרכו של הרי&amp;quot;ף ז&amp;quot;ל, אינם בכלל המורים הלכה מתוך משנתן, שהיה מספיק קצת לאותן הדורות. ואע&amp;quot;פ כן מלשון הר&amp;quot;י מיגאש שכתב עד שאני אומר, נראה שכתב כן מצד הדוחק, יען שהמורה מתוך עיונו מן התלמוד גרוע בעיניו יותר, זה הביאו לידי כך עד שהוא אומר שהמורה מתוך תשובות הגאונים משובח יותר מהמורה מתוך התלמוד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל שוב אח&amp;quot;כ ירדו הדורות עוד הרבה מעלות אחורנית, כמו שכתב הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בהקדמתו שם וז&amp;quot;ל, ובזמן הזה תכפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל, ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה. לפיכך אותן הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו, ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר, ואין צריך לומר הגמרא עצמה וכו&#039;, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרי לפניך, שגם תשובות הגאונים שהיו בדורות שלפנינו מובנים יותר מדברי הש&amp;quot;ס, בדורו אח&amp;quot;כ אין מבין גם בהם. ומה נאמר ומה נדבר בדור שפל ואפל כזה, ה&#039; ירחם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעיקר הדבר מה שכתב הר&amp;quot;י מיגאש ז&amp;quot;ל שאין בזמנו מי שהגיע לגדר שיוכל להורות מן התלמוד, אינו מובן לכאורה, שהרי זמנו היה בין הרי&amp;quot;ף והרמב&amp;quot;ם ובעלי התוספות ודומיהן שביררו רוב ההלכות מן הש&amp;quot;ס, וכמה פעמים חולקים על הגאונים, והאיך אמר ככה על דורו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וצריך לומר שהוא על דרך אין למדין מן הכללות &amp;lt;small&amp;gt;(עירובין כז.)&amp;lt;/small&amp;gt;, ולא כיוון על אותן הפוסקים הראשונים כמלאכים שמפיהם אנו חיים ובתורתם נהגה יומם ולילה, והן המה היו גם בדורם יחידי סגולה. אבל הדור בכללו אלפים ורבבות תלמידים ותלמידי תלמידיהם, היה דעתו ז&amp;quot;ל שאין ביניהם מי שהגיע לגדר זה להורות מן התלמוד. ואותן הפוסקים האדירים מוסדי התורה הק&#039;, אשר כל הדורות נמשכין אחריהם, היו גם בדורם יוצאין מן הכלל, ולא עליהם סובבים דבריו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל כתב יותר על דורו, שאבדה החכמה ואין מבינים אף בתשובות הגאונים אלא מעט במספר. הנה התחיל לומר בסתמא אין מבינים, שכן הוא מצב הדור בדרך כלל, אלא שסיים אח&amp;quot;כ שמעט במספר יוצא מן הכלל. והר&amp;quot;י מיגאש לא נחית למנינא להזכיר היוצאין מן הכלל, אלא דיבר ממצב הדור בסתמא, על דרך שהתחיל לומר אנשים רבים קבעו עצמם להוראה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וגדולה מזו מצינו בחובת הלבבות שער הפרישות פרק ב&#039;, שהאריך שם טובא לבאר מה שמביא חורבן השכל, עד אשר חשבו דרכו הרעה כי היא הטובה, ותעותו כי היא הישרה. עד אשר כתב אח&amp;quot;כ באמצע דבריו וז&amp;quot;ל, ותועים במצולות הסכלות וכו&#039;, ומבקשים גמול העובדים במעשה העוברים, ומדריגות הצדיקים במנהגי הרשעים, כמו שאמרו רז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה כב:)&amp;lt;/small&amp;gt; עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. וכאשר הגיע היצר ברוב אנשי התורה אל מה שספרנו, נצטרכנו לעמוד כנגדו בפרישות המיוחדת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאריך עוד בזה טובא, ותמצית דבריו כי אך יחידים באנשי התורה נושאים הפרישות, רופאים לאמונה ולנפשות יעלו ארוכה, והם דומים בעולם לשמש שפושטת אורה בעולם עליונו ותחתונו, כן אלה היחידים אשר ספרתי לך בעולם הזה, כמו שכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(בראשית יח, כו)&amp;lt;/small&amp;gt; ונשאתי לכל המקום בעבורם. ואמר &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים קו, כג)&amp;lt;/small&amp;gt; לולא משה בחירו, את&amp;quot;ד יעיי&amp;quot;ש באריכות הרבה. ותסמר שערות אנוש מה שאמר אף בדורו שהיה מקדמאי דקדמאי, שגם רוב אנשי התורה מגיעים לגדר עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומזה יש לשער מצב דורינו אחר הירידה הנוראה שמאז ועד עתה במצב הדור בכלל, ובפרט במה שהיו אז היחידים המאירים כשמש כדברי החובת הלבבות, עכשיו עולם חשך בפני כל, וימש חשך כפול ומכופל, ונתקיים מאמר הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(דברים כח, כט)&amp;lt;/small&amp;gt; והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העיור באפילה. וכמו שאמרו חז&amp;quot;ל בגמרא מגילה דף כ&amp;quot;ד ע&amp;quot;ב, תניא אמר רבי יוסי, כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה, וכי מה איכפת ליה לעיור בין אפילה לאורה, עד שבא מעשה לידי. פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה, וראיתי סומא שהיה מהלך ואבוקה בידו, אמרתי לו בני אבוקה זו למה לך, א&amp;quot;ל כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצים ומן הברקנים. ומבואר בזה שהכל בחשיכה יתהלכו, אין רואה ומבין ואין מציל, ה&#039; ירחם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נחזור לענינינו, שאפשר להבין בזה מה שכתב הר&amp;quot;י מיגאש על סתם אנשי התורה שבדורו, כאשר גדולה מזה כתב החובת הלבבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעו&amp;quot;ה בזמנינו זה תרתי לריעותא איכא, כי יש מורים שפוסקים מתוך הקיצורים, ובכגון דא כבר אמרו חז&amp;quot;ל המורים מתוך משנתן הרי אלו מבלי עולם, כאשר הבאתי מדברי הרא&amp;quot;ש והריב&amp;quot;ש והתוספות יו&amp;quot;ט ושאר פוסקים. אבל עוד גרע מזה הרבה, אותן אשר חכמים המה בעיניהם להוציא דינים מתוך דברי התלמוד, כמו שכתב הר&amp;quot;י מיגאש גם בדורו, וק&amp;quot;ו בן בנו של ק&amp;quot;ו בדורינו השפל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אשר על כן, בלאו הכי אין לבלות הזמן עוד במה שבא לפני אחר כתבי כל האריכות בהלכה זו, תשובות הנדפסות ממחברי זמנינו אשר מכח דיוקם בש&amp;quot;ס שהמה הבלי הבלים, ממציאים קולות נוראות אף באיסורין החמורים מאוד, כמו פסול ממזירות וכדומה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואמרו חז&amp;quot;ל בסוטה דף מ&amp;quot;ז ע&amp;quot;ב משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל וכו&#039; ונעשה תורה כשתי תורות. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה זחוחי)&amp;lt;/small&amp;gt; זחוחי לב, שאין מטין אזנם לשמוע יפה מפי רבם, וסומכים על בינתם לדקדק שמועתם. וזחוחי הלב שהיו אז, שמעו מפי רבם, אלא שלא הטו אזנם לשמוע יפה, אבל זחוחי הלב שבזמנינו סומכים על בינתם אף במה שלא שמעו כלל ועיקר, ולא נשמע כזאת בישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר כתבתי שאי אפשר לי להשיב עוד בענין זה, אך אקוה להשי&amp;quot;ת שמבקשי האמת יראו האמת הברור. אלא שבדרך כלל ראיתי לעורר מה שהרבה מלומדי זמנינו תפסו הדרך להמציא דינים מתוך דיוקם בתלמוד, אף במה שלא נתבאר בדברי הראשונים ובדברי הפוסקים שבדורות שלפנינו, אשר כבר התמרמר על זה הראשון שבראשונים הר&amp;quot;י מיגאש זלה&amp;quot;ה, ובזמנינו עכשיו אין זה אלא מחסרון דעת ואין בהם תבונה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעוונותינו הרבים כבר הגענו לדורו של שכחת התורה, שאמרו חז&amp;quot;ל שבת דף קל&amp;quot;ח ע&amp;quot;ב, אמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר &amp;lt;small&amp;gt;(דברים כח, נט)&amp;lt;/small&amp;gt; והפלא ה&#039; את מכותך, הפלאה זו אינו יודע מה היא, כשהוא אומר &amp;lt;small&amp;gt;(ישעיה כט, יד)&amp;lt;/small&amp;gt; לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא [וגו&#039;], הוי אומר הפלאה זו תורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכתב שם המהרש&amp;quot;א ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א ד&amp;quot;ה כשהוא)&amp;lt;/small&amp;gt; לכאורה קשה, דכיון דמקרא דכתיב בתורה ליכא למילף, אלא מכח קרא דכתיב בנביאי, לא הוה ליה לאתויי אלא האי קרא דנביאים, דמפורש ביה ואבדה חכמת חכמיו וגו&#039; דהיינו תורה. וי&amp;quot;ל דמייתי האי קרא דתורה משום פירושא דקרא דנביאי, דמאי לשון הנני יוסיף להפליא וגו&#039; ומאי לשון הפלא ופלא כפול. אבל השתא דהפלאה שנאמרה בתוכחה היא שכחת התורה, יתפרש קרא דנביאים שפיר, דבתוכחה לא נאמר אלא חד והפלא, ואפשר שיתפרש על שכחת הנסתר של התורה, ובא הנביא להוסיף לומר הנני יוסיף וכו&#039; שיהיה הפלא ופלא, שיהיה הפליאה כפולה בהם, דהיינו שגם הנגלה של התורה תשתכח, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה לא מצא המהרש&amp;quot;א ז&amp;quot;ל בדורו לפרש כפל הלשון של הפלא ופלא, אלא בצרוף הנסתר והנגלה. אבל עכשיו שפיר מיתפרש כפל הלשון גם על הנגלה בלבד, על פי מה שאמר הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים צב, ז)&amp;lt;/small&amp;gt; איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, שאינו מובן לכאורה כפל הלשון, גם אינו מובן השינוי בלשונות שאצל הבער אמר לא ידע ואצל הכסיל שינה לומר לא יבין את זאת, גם אינו מובן הלשון את זאת דקאמר. וק&amp;quot;ז בישמח משה &amp;lt;small&amp;gt;()&amp;lt;/small&amp;gt; מביא פירש על זה, שבתחלה אמר איש בער לא ידע, אבל עכ&amp;quot;פ יודע הוא שאינו יודע. אבל הכסיל גרע מזה, שלא יבין את זאת שהוא לא ידע, כי אדרבה הוא חושב עצמו ליודע ומבין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה מיתפרש גם כפל הלשון של הפלא ופלא, כי מפעם אחת והפלא היינו יודעים דקאי על שכחת התורה שאבדה חכמת חכמיו, אבל עדיין יוכל להיות שיודע מזה שנאבדה ממנו החכמה והתבונה, ואינו סומך על בינתו. אבל כפל הלשון הפלא ופלא, מורה שגם הפלאה זו של שכחת התורה נעלמה מאתו, ואינו יודע מחסרון תבונתו, אלא אדרבה חושב עצמו לחכם ונבון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וזה אפשר לרמז בלשון חז&amp;quot;ל שאמרו הפלאה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר הנני יוסיף להפליא וגו&#039; הוי אומר הפלאה זו שכחת התורה. דלכאורה אינו מובן למה הוצרך הקדמה זו לומר הפלאה זו איני יודע מה היא, הלא כמו בכל דבר הנלמד בי&amp;quot;ג מדות ושאר דרשות הודיעו לנו חז&amp;quot;ל הלימוד, ומזה ידעינן הכוונה, וגם כאן היה סגי לומר דמלימוד הקרא דנביאים ידעינן שהפלאה זו היא תורה, ואין צריך לומר איני יודע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי הנ&amp;quot;ל אפשר רמזו לנו חכז&amp;quot;ל, דהנה בכל המכות המופלאות שבהתוכחה, כל אותן שהגיע אליהם איזה מכה וצרה שלא תבא ר&amp;quot;ל, כואב לו המכה מאוד ומרגיש בצרתו וצועק מרה. אמנם מכה זו של הפלאת התורה, שגם זה מופלא ממנו שהוא חסר תבונה, אבל אדרבא חכם הוא בעיניו, א&amp;quot;כ אינו יודע כלל שמוכה הוא. וזה שאמרו הפלאה זו איני יודע מה היא, שהמוכה בזה אינו יודע כלל מה הגיע אליו, ואך כשהוא אומר הנני יוסיף להפליא וגו&#039; ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ר&amp;quot;ל להמתבונן באותו הקרא ומשים אל לבו הדברים הנאמרים באמת מה הגיע למצב הדור, והדברים נכנסים ללבו להיות לו רוח נמוכה ולב נשבר, ואזי השוכן את דכא ושפל רוח מסייע לו שלא לבוא לידי מכשול, לא זולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת ירחם ויוציאנו במהרה מאפלה לאורה, ויעזרינו על דבר כבוד ששמו לכווין לאמיתה של תורה, עדי נזכה לגאולה שלימה בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום אור ליום ו&#039; ערב ש&amp;quot;ק פרשת פינחס התשכ&amp;quot;ו לפ&amp;quot;ג, פה ברוקלין יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99&amp;diff=2902</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קי</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%99&amp;diff=2902"/>
		<updated>2026-03-05T00:03:53Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;ב&amp;quot;ה.  אחר כתבי כל הנ&amp;quot;ל ראיתי עוד חיבורים חדשים ממחברי זמנינו שכתבו בזה דברים שאין כדאי לטפל בהם, ואין קץ לדברי רוח. וכבר הבאתי כעין זה בקונטרס אתרוגי השמיטה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&amp;#039; צד)&amp;lt;/small&amp;gt; מה שכתב החתם סופר זלה&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ראה בהקדמה לדרשות חת&amp;quot;ס, פרק עמלו בתורה, ד&amp;quot;ה גי&amp;quot;ה; קובץ ת...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;ב&amp;quot;ה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחר כתבי כל הנ&amp;quot;ל ראיתי עוד חיבורים חדשים ממחברי זמנינו שכתבו בזה דברים שאין כדאי לטפל בהם, ואין קץ לדברי רוח. וכבר הבאתי כעין זה בקונטרס אתרוגי השמיטה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; צד)&amp;lt;/small&amp;gt; מה שכתב החתם סופר זלה&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ראה בהקדמה לדרשות חת&amp;quot;ס, פרק עמלו בתורה, ד&amp;quot;ה גי&amp;quot;ה; קובץ תשובות סי&#039; פב; מנהגי חת&amp;quot;ס פ&amp;quot;ב סי&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שהיה לו גדר שלא להשיב על ענין אחד פעמיים, ושלא להשיב על חבילות תשובות שאין בהם ממש. וכן שמעתי גם מגדולים אחרים שלא השיבו יותר מפעמיים. ומה יענו איזובי קיר כמוני. ובפרט שמחמת רוב הטירדות אשר הקיפוני סבבוני, על פי רוב לא אוכל להשיב אף פעם אחת אפילו דברים קצרים, ואונס רחמנא פטריה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואך מחמת גודל הטומאה הנוראה אשר נתפשט בעו&amp;quot;ה לערב זרע ישראל, להשחית מקור קדושתן של ישראל, והוא ענין של הרבות ממזרים בישראל ר&amp;quot;ל, טרחתי להאריך קצת להוציא מלב הטועים. אבל אי אפשי להשיב על כל דברי הבלים שאין להם סוף, וכל אשר עינים לו ומבקש האמת בלבבו, יבין במה שכתבתי בזה. ולמי שאין לו לב מבין או שאינו מבקש האמת, לא יועילו לו כל אילי נביות. והשי&amp;quot;ת ירחם להסיר מכשולות נוראות כאלו מישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעניני הוראה כבר כתב הפרמ&amp;quot;ג ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(בהקדמה ליו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt;, המורים מרובין והיודעים מועטים. ועכשיו נתרבו המורים עוד יותר, והיודעים נתמעטו עוד הרבה יותר, אף ממיעוטא דמיעוטא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר התמרמר על זה עוד בתשובות הר&amp;quot;י מיגאש, שהיה מקדמאי דקדמאי, רבו של הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל, כנודע. וכתב בתשובותיו סימן קי&amp;quot;ד וז&amp;quot;ל, אנשים רבים קבעו עצמם להוראה בזמנינו זה, ורובם אין בהם אפילו אחד משני דברים אלו, רצוני לומר הבנת ההלכה והעמידה על דעת הגאונים ז&amp;quot;ל. ואותם שמדמים להורות מעיון ההלכה ומחוזק עיונם בתלמוד, הם שראוי למונעם מזה, לפי שאין בזמנינו זה מי שיהיה ראוי לכך, ולא מי שהגיע בחכמת התלמוד לכלל שיורה מעיונו מבלי שיעמוד על דעת הגאונים ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאריך עוד בזה עד שסיים, אין בזמנינו זה מי שיגיע בתלמוד לגדר שיוכל לסמוך להורות ממנו וכו&#039;, עד שאני אומר שמי שאינו סומך על עצמו, אם הוא נתלה בתשובות הגאונים ובהוראתם שהם הלכות פסוקות וסברות קצרות ברורות, הוא יותר משובח מאותם המדמים להורות מן התלמוד עכ&amp;quot;ל, יעיי&amp;quot;ש באריכות דבריו ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואין זה סותר למה שכתב הרא&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל בתשובותיו כלל ל&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; ט)&amp;lt;/small&amp;gt; שהמורים הוראות מתוך דברי הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל ואינם בקיאין בגמרא מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור המותר. כיון שכתב ספרו בלא טעם ובלא ראיה, כל הקורא בו סבור שמבין בה ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא אין מבין דבר לאשורו. והביאו הריב&amp;quot;ש בתשובותיו &amp;lt;small&amp;gt;(סוף)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן מ&amp;quot;ד, ושיבחו מאוד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכעין זה הוא בגמרא סוטה דף כ&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; התנאים מבלי עולם, דקאי על המורין הלכה מתוך משנתן. וכתב שם המהרש&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א ד&amp;quot;ה ירא)&amp;lt;/small&amp;gt; על זה וז&amp;quot;ל, ובדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שו&amp;quot;ע, והרי הם אין יודעין טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו בתחלה בדבר מתוך התלמוד שהוא שימוש ת&amp;quot;ח, טעות נופל בהוראתם, והרי הם בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהם, עכ&amp;quot;ל. וכבר הבאתי בספרי הקטן ויואל משה &amp;lt;small&amp;gt;(מאמר לשון הקודש אות לה)&amp;lt;/small&amp;gt; דנראה שהמהרש&amp;quot;א ז&amp;quot;ל כתב זה בזמנו שהיה השו&amp;quot;ע בלי הביאורים של הטו&amp;quot;ז והש&amp;quot;ך ושאר נושאי כליו. ולכאורה נראה בזה קצת סתירה על דברי הר&amp;quot;י מיגאש ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל באמת אין בזה שום סתירה, כי תרווייהו איתניהו, כי המורים הלכות מתוך קיצורי הדינים פסקים הנכתבים בלי טעם וראיה, הם מבלי עולם, כי אינם מבינים מאומה. אבל עוד גרע מזה המורים מתוך עיונם בתלמוד בלי ידיעה דעת גדולי הפוסקים שאנו נמשכין אחריהם. וכמו שכתב הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בהקדמתו לספר היד שדרך התלמוד דרך עמוקה עד למאוד, וכתב אח&amp;quot;כ שצריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך לידע מהם הדרך הנכוחה, וקרא הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל על זה הפסוק &amp;lt;small&amp;gt;(ישעיה כט, יד)&amp;lt;/small&amp;gt; ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתתרה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ורואים אנחנו, שרוב הלכות שברי&amp;quot;ף ורמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל המה מוקשים אצלינו, עד שאנו מוכרחים לראות בדברי נושאי כליהם האיך מיישבין דבריהם לפי דברי התלמוד, ולולא דברי הראשונים ז&amp;quot;ל היינו רואים בדברי התלמוד היפך דבריהם, אלא יען שאנו מוצאין כן כתוב בדברי הראשונים ז&amp;quot;ל, בעל כרחינו אנו מוכרחין לטרוח ליישב דברי התלמוד לפי שיטתם. וזה מורה על קוצר דעתינו שמעצמנו לא נוכל להוציא שום דין מדברי התלמוד מה שאין רואים מפורש בדברי הראשונים והפוסקים אחריהם ז&amp;quot;ל, ואך ביגיעת שניהם צדקו יחדיו, ר&amp;quot;ל יגיעת לימוד התלמוד בצירוף יגיעת לימוד הפוסקים אפשר לבוא לפעמים לאיזה מכוון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמה שכתב הר&amp;quot;י מיגאש ז&amp;quot;ל על המורים מתוך תשובת הגאונים. הנה תשובות הגאונים אינם דומים לפסקי הרמב&amp;quot;ם והשו&amp;quot;ע, כי הגאונים ז&amp;quot;ל בתשובותיהם כתבו המקורות והסברות מה שהביאם לאותו הפסק, אלא שכתבו בקצרה. וכמו שכתב גם הר&amp;quot;י מיגאש בלשונו על תשובות הגאונים, שהם סברות קצרות ברורות, והוא על דרך שכתבו הרי&amp;quot;ף והרא&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאריך בכגון זה התוספות יו&amp;quot;ט בהקדמתו לספר מעדני יו&amp;quot;ט ודברי חמודות &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ומאז)&amp;lt;/small&amp;gt;, ומבאר שם שהרי&amp;quot;ף כתב פסקיו על הגמרא כמות שהיא, אלא שקיצר באריכות הסוגיות ופלפולים. והרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל אחז דרך קצרה אחרת בדרך המשניות, לכתוב כל ההלכות כסולת נקיה בלשון צח וקצר, מבלי תת טעם ודעת, רק כגוזר אומר בקום ועשה ובשב ואל תעשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאריך לבאר, שלא כיוון הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל להורות מתוך ספרו בלבד, אלא למי שבקי בחדרי הגמרא ויודע הסוגיות אלא שלא יוכל להוציא הדין לאורה, מועיל לו ספרי הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל. והביא שהרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל כתב בעצמו כן בתשובה &amp;lt;small&amp;gt;(פאר הדור סי&#039; קמב)&amp;lt;/small&amp;gt; ללמוד חיבורו עם ספר הרי&amp;quot;ף ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(אלא שלשון הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שם בהקדמתו בזה צע&amp;quot;ק, אבל אפשר ליישבו היטב, ואין להאריך פה בפרט זה)&amp;lt;/small&amp;gt;. גם על השו&amp;quot;ע כתב &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ואומר)&amp;lt;/small&amp;gt;, שחלילה וחלילה לחשוב עליו שכיוון להורות משם, ולא כתבו אלא למי שלמד קודם הטור וב&amp;quot;י, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונמצא, כי תשובת הגאונים שנכתבו בדרכו של הרי&amp;quot;ף ז&amp;quot;ל, אינם בכלל המורים הלכה מתוך משנתן, שהיה מספיק קצת לאותן הדורות. ואע&amp;quot;פ כן מלשון הר&amp;quot;י מיגאש שכתב עד שאני אומר, נראה שכתב כן מצד הדוחק, יען שהמורה מתוך עיונו מן התלמוד גרוע בעיניו יותר, זה הביאו לידי כך עד שהוא אומר שהמורה מתוך תשובות הגאונים משובח יותר מהמורה מתוך התלמוד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל שוב אח&amp;quot;כ ירדו הדורות עוד הרבה מעלות אחורנית, כמו שכתב הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בהקדמתו שם וז&amp;quot;ל, ובזמן הזה תכפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל, ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה. לפיכך אותן הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו, ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר, ואין צריך לומר הגמרא עצמה וכו&#039;, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרי לפניך, שגם תשובות הגאונים שהיו בדורות שלפנינו מובנים יותר מדברי הש&amp;quot;ס, בדורו אח&amp;quot;כ אין מבין גם בהם. ומה נאמר ומה נדבר בדור שפל ואפל כזה, ה&#039; ירחם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעיקר הדבר מה שכתב הר&amp;quot;י מיגאש ז&amp;quot;ל שאין בזמנו מי שהגיע לגדר שיוכל להורות מן התלמוד, אינו מובן לכאורה, שהרי זמנו היה בין הרי&amp;quot;ף והרמב&amp;quot;ם ובעלי התוספות ודומיהן שביררו רוב ההלכות מן הש&amp;quot;ס, וכמה פעמים חולקים על הגאונים, והאיך אמר ככה על דורו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וצריך לומר שהוא על דרך אין למדין מן הכללות &amp;lt;small&amp;gt;(עירובין כז.)&amp;lt;/small&amp;gt;, ולא כיוון על אותן הפוסקים הראשונים כמלאכים שמפיהם אנו חיים ובתורתם נהגה יומם ולילה, והן המה היו גם בדורם יחידי סגולה. אבל הדור בכללו אלפים ורבבות תלמידים ותלמידי תלמידיהם, היה דעתו ז&amp;quot;ל שאין ביניהם מי שהגיע לגדר זה להורות מן התלמוד. ואותן הפוסקים האדירים מוסדי התורה הק&#039;, אשר כל הדורות נמשכין אחריהם, היו גם בדורם יוצאין מן הכלל, ולא עליהם סובבים דבריו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל כתב יותר על דורו, שאבדה החכמה ואין מבינים אף בתשובות הגאונים אלא מעט במספר. הנה התחיל לומר בסתמא אין מבינים, שכן הוא מצב הדור בדרך כלל, אלא שסיים אח&amp;quot;כ שמעט במספר יוצא מן הכלל. והר&amp;quot;י מיגאש לא נחית למנינא להזכיר היוצאין מן הכלל, אלא דיבר ממצב הדור בסתמא, על דרך שהתחיל לומר אנשים רבים קבעו עצמם להוראה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וגדולה מזו מצינו בחובת הלבבות שער הפרישות פרק ב&#039;, שהאריך שם טובא לבאר מה שמביא חורבן השכל, עד אשר חשבו דרכו הרעה כי היא הטובה, ותעותו כי היא הישרה. עד אשר כתב אח&amp;quot;כ באמצע דבריו וז&amp;quot;ל, ותועים במצולות הסכלות וכו&#039;, ומבקשים גמול העובדים במעשה העוברים, ומדריגות הצדיקים במנהגי הרשעים, כמו שאמרו רז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה כב:)&amp;lt;/small&amp;gt; עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. וכאשר הגיע היצר ברוב אנשי התורה אל מה שספרנו, נצטרכנו לעמוד כנגדו בפרישות המיוחדת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאריך עוד בזה טובא, ותמצית דבריו כי אך יחידים באנשי התורה נושאים הפרישות, רופאים לאמונה ולנפשות יעלו ארוכה, והם דומים בעולם לשמש שפושטת אורה בעולם עליונו ותחתונו, כן אלה היחידים אשר ספרתי לך בעולם הזה, כמו שכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(בראשית יח, כו)&amp;lt;/small&amp;gt; ונשאתי לכל המקום בעבורם. ואמר &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים קו, כג)&amp;lt;/small&amp;gt; לולא משה בחירו, את&amp;quot;ד יעיי&amp;quot;ש באריכות הרבה. ותסמר שערות אנוש מה שאמר אף בדורו שהיה מקדמאי דקדמאי, שגם רוב אנשי התורה מגיעים לגדר עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומזה יש לשער מצב דורינו אחר הירידה הנוראה שמאז ועד עתה במצב הדור בכלל, ובפרט במה שהיו אז היחידים המאירים כשמש כדברי החובת הלבבות, עכשיו עולם חשך בפני כל, וימש חשך כפול ומכופל, ונתקיים מאמר הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(דברים כח, כט)&amp;lt;/small&amp;gt; והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העיור באפילה. וכמו שאמרו חז&amp;quot;ל בגמרא מגילה דף כ&amp;quot;ד ע&amp;quot;ב, תניא אמר רבי יוסי, כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה, וכי מה איכפת ליה לעיור בין אפילה לאורה, עד שבא מעשה לידי. פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה, וראיתי סומא שהיה מהלך ואבוקה בידו, אמרתי לו בני אבוקה זו למה לך, א&amp;quot;ל כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצים ומן הברקנים. ומבואר בזה שהכל בחשיכה יתהלכו, אין רואה ומבין ואין מציל, ה&#039; ירחם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נחזור לענינינו, שאפשר להבין בזה מה שכתב הר&amp;quot;י מיגאש על סתם אנשי התורה שבדורו, כאשר גדולה מזה כתב החובת הלבבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעו&amp;quot;ה בזמנינו זה תרתי לריעותא איכא, כי יש מורים שפוסקים מתוך הקיצורים, ובכגון דא כבר אמרו חז&amp;quot;ל המורים מתוך משנתן הרי אלו מבלי עולם, כאשר הבאתי מדברי הרא&amp;quot;ש והריב&amp;quot;ש והתוספות יו&amp;quot;ט ושאר פוסקים. אבל עוד גרע מזה הרבה, אותן אשר חכמים המה בעיניהם להוציא דינים מתוך דברי התלמוד, כמו שכתב הר&amp;quot;י מיגאש גם בדורו, וק&amp;quot;ו בן בנו של ק&amp;quot;ו בדורינו השפל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אשר על כן, בלאו הכי אין לבלות הזמן עוד במה שבא לפני אחר כתבי כל האריכות בהלכה זו, תשובות הנדפסות ממחברי זמנינו אשר מכח דיוקם בש&amp;quot;ס שהמה הבלי הבלים, ממציאים קולות נוראות אף באיסורין החמורים מאוד, כמו פסול ממזירות וכדומה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואמרו חז&amp;quot;ל בסוטה דף מ&amp;quot;ז ע&amp;quot;ב משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל וכו&#039; ונעשה תורה כשתי תורות. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה זחוחי)&amp;lt;/small&amp;gt; זחוחי לב, שאין מטין אזנם לשמוע יפה מפי רבם, וסומכים על בינתם לדקדק שמועתם. וזחוחי הלב שהיו אז, שמעו מפי רבם, אלא שלא הטו אזנם לשמוע יפה, אבל זחוחי הלב שבזמנינו סומכים על בינתם אף במה שלא שמעו כלל ועיקר, ולא נשמע כזאת בישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר כתבתי שאי אפשר לי להשיב עוד בענין זה, אך אקוה להשי&amp;quot;ת שמבקשי האמת יראו האמת הברור. אלא שבדרך כלל ראיתי לעורר מה שהרבה מלומדי זמנינו תפסו הדרך להמציא דינים מתוך דיוקם בתלמוד, אף במה שלא נתבאר בדברי הראשונים ובדברי הפוסקים שבדורות שלפנינו, אשר כבר התמרמר על זה הראשון שבראשונים הר&amp;quot;י מיגאש זלה&amp;quot;ה, ובזמנינו עכשיו אין זה אלא מחסרון דעת ואין בהם תבונה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעוונותינו הרבים כבר הגענו לדורו של שכחת התורה, שאמרו חז&amp;quot;ל שבת דף קל&amp;quot;ח ע&amp;quot;ב, אמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר &amp;lt;small&amp;gt;(דברים כח, נט)&amp;lt;/small&amp;gt; והפלא ה&#039; את מכותך, הפלאה זו אינו יודע מה היא, כשהוא אומר &amp;lt;small&amp;gt;(ישעיה כט, יד)&amp;lt;/small&amp;gt; לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא [וגו&#039;], הוי אומר הפלאה זו תורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכתב שם המהרש&amp;quot;א ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א ד&amp;quot;ה כשהוא)&amp;lt;/small&amp;gt; לכאורה קשה, דכיון דמקרא דכתיב בתורה ליכא למילף, אלא מכח קרא דכתיב בנביאי, לא הוה ליה לאתויי אלא האי קרא דנביאים, דמפורש ביה ואבדה חכמת חכמיו וגו&#039; דהיינו תורה. וי&amp;quot;ל דמייתי האי קרא דתורה משום פירושא דקרא דנביאי, דמאי לשון הנני יוסיף להפליא וגו&#039; ומאי לשון הפלא ופלא כפול. אבל השתא דהפלאה שנאמרה בתוכחה היא שכחת התורה, יתפרש קרא דנביאים שפיר, דבתוכחה לא נאמר אלא חד והפלא, ואפשר שיתפרש על שכחת הנסתר של התורה, ובא הנביא להוסיף לומר הנני יוסיף וכו&#039; שיהיה הפלא ופלא, שיהיה הפליאה כפולה בהם, דהיינו שגם הנגלה של התורה תשתכח, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה לא מצא המהרש&amp;quot;א ז&amp;quot;ל בדורו לפרש כפל הלשון של הפלא ופלא, אלא בצרוף הנסתר והנגלה. אבל עכשיו שפיר מיתפרש כפל הלשון גם על הנגלה בלבד, על פי מה שאמר הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים צב, ז)&amp;lt;/small&amp;gt; איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, שאינו מובן לכאורה כפל הלשון, גם אינו מובן השינוי בלשונות שאצל הבער אמר לא ידע ואצל הכסיל שינה לומר לא יבין את זאת, גם אינו מובן הלשון את זאת דקאמר. וק&amp;quot;ז בישמח משה &amp;lt;small&amp;gt;()&amp;lt;/small&amp;gt; מביא פירש על זה, שבתחלה אמר איש בער לא ידע, אבל עכ&amp;quot;פ יודע הוא שאינו יודע. אבל הכסיל גרע מזה, שלא יבין את זאת שהוא לא ידע, כי אדרבה הוא חושב עצמו ליודע ומבין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה מיתפרש גם כפל הלשון של הפלא ופלא, כי מפעם אחת והפלא היינו יודעים דקאי על שכחת התורה שאבדה חכמת חכמיו, אבל עדיין יוכל להיות שיודע מזה שנאבדה ממנו החכמה והתבונה, ואינו סומך על בינתו. אבל כפל הלשון הפלא ופלא, מורה שגם הפלאה זו של שכחת התורה נעלמה מאתו, ואינו יודע מחסרון תבונתו, אלא אדרבה חושב עצמו לחכם ונבון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וזה אפשר לרמז בלשון חז&amp;quot;ל שאמרו הפלאה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר הנני יוסיף להפליא וגו&#039; הוי אומר הפלאה זו שכחת התורה. דלכאורה אינו מובן למה הוצרך הקדמה זו לומר הפלאה זו איני יודע מה היא, הלא כמו בכל דבר הנלמד בי&amp;quot;ג מדות ושאר דרשות הודיעו לנו חז&amp;quot;ל הלימוד, ומזה ידעינן הכוונה, וגם כאן היה סגי לומר דמלימוד הקרא דנביאים ידעינן שהפלאה זו היא תורה, ואין צריך לומר איני יודע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי הנ&amp;quot;ל אפשר רמזו לנו חכז&amp;quot;ל, דהנה בכל המכות המופלאות שבהתוכחה, כל אותן שהגיע אליהם איזה מכה וצרה שלא תבא ר&amp;quot;ל, כואב לו המכה מאוד ומרגיש בצרתו וצועק מרה. אמנם מכה זו של הפלאת התורה, שגם זה מופלא ממנו שהוא חסר תבונה, אבל אדרבא חכם הוא בעיניו, א&amp;quot;כ אינו יודע כלל שמוכה הוא. וזה שאמרו הפלאה זו איני יודע מה היא, שהמוכה בזה אינו יודע כלל מה הגיע אליו, ואך כשהוא אומר הנני יוסיף להפליא וגו&#039; ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ר&amp;quot;ל להמתבונן באותו הקרא ומשים אל לבו הדברים הנאמרים באמת מה הגיע למצב הדור, והדברים נכנסים ללבו להיות לו רוח נמוכה ולב נשבר, ואזי השוכן את דכא ושפל רוח מסייע לו שלא לבוא לידי מכשול, לא זולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת ירחם ויוציאנו במהרה מאפלה לאורה, ויעזרינו על דבר כבוד ששמו לכווין לאמיתה של תורה, עדי נזכה לגאולה שלימה בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום אור ליום ו&#039; ערב ש&amp;quot;ק פרשת פינחס התשכ&amp;quot;ו לפ&amp;quot;ג, פה ברוקלין יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2901</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קכח</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2901"/>
		<updated>2026-02-24T18:00:44Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכז|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכז|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קכט|תווית_הבא=חושן משפט סימן קכט}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קכח ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרה&amp;quot;ג החריף ובקי, ותיק וחסיד, ירא ושלם, כש&amp;quot;ת מו&amp;quot;ה שלמה ברוך פראגער נ&amp;quot;י אבד&amp;quot;ק פעטראוואסעלא יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכתבו הגיעני, והנה טרידנא טובא כעת, אך למען כבודו הרמה נ&amp;quot;י ולמען ענין הת&amp;quot;ת כי רבה היא, לקחתי מועד להשיב עכ&amp;quot;פ בקיצור נמרץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדבר שאלתכם, אשר ראו שאי אפשר בשום אופן שיהיה קיום להחבורה תלמוד תורה ללמד את בני עניים תורה, אלא ע&amp;quot;י תקנה שבל ירים איש את ידו ללמוד עם תלמידים בלי רשות בני החבורה, ועוד כמה טעמים היה לכם בזה, אשר על כן עשיתם תקנה הנ&amp;quot;ל ע&amp;quot;י רוב הקהל ובהסכמת חבר עיר. ויש טוענים שאין ממש בתקנה זו יען שהוא נגד הדין שאין מלמד יכול למחות במלמד אחר &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; רמה סכ&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה הדבר פשוט דמה שהוא מילי דשמיא לצורך חיזוק התורה הק&#039;, יכולין הקהל לתקן תקנות כבית דין הגדול. ואך מה שאינו מילי דשמיא אלא תקנות בני העיר בענין ממון במידי דאית ביה רווחא להאי ופסידא להאי, בזה נחלקו הראשונים ז&amp;quot;ל רש&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב ח: ד&amp;quot;ה להתנות)&amp;lt;/small&amp;gt; ור&amp;quot;ת והר&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(הוב&amp;quot;ד במרדכי הנ&#039; לקמן)&amp;lt;/small&amp;gt; ומרדכי &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב סי&#039; תפ-תפב)&amp;lt;/small&amp;gt; ז&amp;quot;ל ושאר פוסקים. ובזה כתב הרמ&amp;quot;א בחו&amp;quot;מ סימן ב&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; דתלוי לפי המנהג. ובדברי חיים כתב בכמה תשובות &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א חו&amp;quot;מ סי&#039; כג, כד, כה; ח&amp;quot;ב שם סי&#039; נח, נט, ס, סא, סד)&amp;lt;/small&amp;gt; דעכשיו כבר נתפשטה ההלכה שיכולין לתקן גם בזה. אבל מה שהוא בשביל התורה הקדושה של לימוד בני עניים שמהם תצא תורה &amp;lt;small&amp;gt;(נדרים פא.)&amp;lt;/small&amp;gt;, שהוא כנגד כולם &amp;lt;small&amp;gt;(פאה פ&amp;quot;א מ&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, אין ספק שזה נקרא מילי דשמיא ואינו תלוי במחלוקה הנ&amp;quot;ל, ובודאי דתקנתם קיימת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שטוענים דמלמד אינו יכול למחות, זה ודאי דמלמד אינו יכול למחות, אבל בתקנת הקהל יכולין למחות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וביו&amp;quot;ד סימן א&#039; סעיף י&amp;quot;א בעשו תקנה שלא ישחוט אלא טבח ידוע, פלפלו הרבה הראשונים והאחרונים ז&amp;quot;ל אם שחיטתו אסורה בדיעבד מטעם חשוד לאותו דבר ועוד טעמים אחרים המבוארים שם, אבל בזה לא עלה על דעת שום אדם מעולם להסתפק אם תקנתם קיימת לכתחילה שלא יהיה רשאי לשחוט, אף דבודאי מצד הדין הכל שוחטין, דלא מיירי שם כלל במקום שיש איזה השגת גבול לשו&amp;quot;ב וכדומה, כי לא דברו שם אלא מחמת איסור התקנה, דאף במקום שאי אפשר למחות באחרים מלשחוט, אבל אם עשו הקהל תקנה למיגדר מילתא או אפילו בשביל הגאבעלא שהוא הכנסת הקהל, תקנתם קיימת כתקנת חכז&amp;quot;ל. וכמו כן הוא בזה בלי ספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת שיש מקומות שיש חסרונות ג&amp;quot;כ בתקנה ההיא, אשר אי אפשר לבאר בכתב. אבל אם במקומכם ראיתם שהוא תועלת לשם שמים לחיזוק התורה הק&#039;, הדבר ברור שמחוייבים בני המקום לקיים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך אותו שהחזיק ללמוד עם תלמידים קודם שנעשה התקנה, אם הוא באופן שלא יוכל בע&amp;quot;ב לחזור, על דרך המבואר בחו&amp;quot;מ סימן של&amp;quot;ג ושל&amp;quot;ד ושל&amp;quot;ה דצריך לשלם לו שכרו משלם, קשה להפקיע זכותו שהחזיק בהיתר טרם עשיית התקנה. ויש לפלפל הרבה בזה, אך אין הפנאי אתי כעת, אמנם אחר התקנה מחוייבים הכל לקיים, והיה בזה שלום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני כותב בהחפזי דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2900</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קכח</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2900"/>
		<updated>2026-02-24T18:00:16Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכז|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכז|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קל|תווית_הבא=חושן משפט סימן קל}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קכח ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרה&amp;quot;ג החריף ובקי, ותיק וחסיד, ירא ושלם, כש&amp;quot;ת מו&amp;quot;ה שלמה ברוך פראגער נ&amp;quot;י אבד&amp;quot;ק פעטראוואסעלא יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכתבו הגיעני, והנה טרידנא טובא כעת, אך למען כבודו הרמה נ&amp;quot;י ולמען ענין הת&amp;quot;ת כי רבה היא, לקחתי מועד להשיב עכ&amp;quot;פ בקיצור נמרץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדבר שאלתכם, אשר ראו שאי אפשר בשום אופן שיהיה קיום להחבורה תלמוד תורה ללמד את בני עניים תורה, אלא ע&amp;quot;י תקנה שבל ירים איש את ידו ללמוד עם תלמידים בלי רשות בני החבורה, ועוד כמה טעמים היה לכם בזה, אשר על כן עשיתם תקנה הנ&amp;quot;ל ע&amp;quot;י רוב הקהל ובהסכמת חבר עיר. ויש טוענים שאין ממש בתקנה זו יען שהוא נגד הדין שאין מלמד יכול למחות במלמד אחר &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; רמה סכ&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה הדבר פשוט דמה שהוא מילי דשמיא לצורך חיזוק התורה הק&#039;, יכולין הקהל לתקן תקנות כבית דין הגדול. ואך מה שאינו מילי דשמיא אלא תקנות בני העיר בענין ממון במידי דאית ביה רווחא להאי ופסידא להאי, בזה נחלקו הראשונים ז&amp;quot;ל רש&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב ח: ד&amp;quot;ה להתנות)&amp;lt;/small&amp;gt; ור&amp;quot;ת והר&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(הוב&amp;quot;ד במרדכי הנ&#039; לקמן)&amp;lt;/small&amp;gt; ומרדכי &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב סי&#039; תפ-תפב)&amp;lt;/small&amp;gt; ז&amp;quot;ל ושאר פוסקים. ובזה כתב הרמ&amp;quot;א בחו&amp;quot;מ סימן ב&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; דתלוי לפי המנהג. ובדברי חיים כתב בכמה תשובות &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א חו&amp;quot;מ סי&#039; כג, כד, כה; ח&amp;quot;ב שם סי&#039; נח, נט, ס, סא, סד)&amp;lt;/small&amp;gt; דעכשיו כבר נתפשטה ההלכה שיכולין לתקן גם בזה. אבל מה שהוא בשביל התורה הקדושה של לימוד בני עניים שמהם תצא תורה &amp;lt;small&amp;gt;(נדרים פא.)&amp;lt;/small&amp;gt;, שהוא כנגד כולם &amp;lt;small&amp;gt;(פאה פ&amp;quot;א מ&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, אין ספק שזה נקרא מילי דשמיא ואינו תלוי במחלוקה הנ&amp;quot;ל, ובודאי דתקנתם קיימת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שטוענים דמלמד אינו יכול למחות, זה ודאי דמלמד אינו יכול למחות, אבל בתקנת הקהל יכולין למחות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וביו&amp;quot;ד סימן א&#039; סעיף י&amp;quot;א בעשו תקנה שלא ישחוט אלא טבח ידוע, פלפלו הרבה הראשונים והאחרונים ז&amp;quot;ל אם שחיטתו אסורה בדיעבד מטעם חשוד לאותו דבר ועוד טעמים אחרים המבוארים שם, אבל בזה לא עלה על דעת שום אדם מעולם להסתפק אם תקנתם קיימת לכתחילה שלא יהיה רשאי לשחוט, אף דבודאי מצד הדין הכל שוחטין, דלא מיירי שם כלל במקום שיש איזה השגת גבול לשו&amp;quot;ב וכדומה, כי לא דברו שם אלא מחמת איסור התקנה, דאף במקום שאי אפשר למחות באחרים מלשחוט, אבל אם עשו הקהל תקנה למיגדר מילתא או אפילו בשביל הגאבעלא שהוא הכנסת הקהל, תקנתם קיימת כתקנת חכז&amp;quot;ל. וכמו כן הוא בזה בלי ספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת שיש מקומות שיש חסרונות ג&amp;quot;כ בתקנה ההיא, אשר אי אפשר לבאר בכתב. אבל אם במקומכם ראיתם שהוא תועלת לשם שמים לחיזוק התורה הק&#039;, הדבר ברור שמחוייבים בני המקום לקיים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך אותו שהחזיק ללמוד עם תלמידים קודם שנעשה התקנה, אם הוא באופן שלא יוכל בע&amp;quot;ב לחזור, על דרך המבואר בחו&amp;quot;מ סימן של&amp;quot;ג ושל&amp;quot;ד ושל&amp;quot;ה דצריך לשלם לו שכרו משלם, קשה להפקיע זכותו שהחזיק בהיתר טרם עשיית התקנה. ויש לפלפל הרבה בזה, אך אין הפנאי אתי כעת, אמנם אחר התקנה מחוייבים הכל לקיים, והיה בזה שלום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני כותב בהחפזי דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E&amp;diff=2899</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קמ</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E&amp;diff=2899"/>
		<updated>2026-02-24T17:58:59Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: הסרת כל התוכן מהדף&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E&amp;diff=2898</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קמ</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E&amp;diff=2898"/>
		<updated>2026-02-24T17:56:28Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: החלפת הדף בתוכן &amp;quot;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קלט|תווית_קודם=חושן משפט סימן קלט|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קמא|תווית_הבא=חושן משפט סימן קמא}}&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קלט|תווית_קודם=חושן משפט סימן קלט|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קמא|תווית_הבא=חושן משפט סימן קמא}}&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E&amp;diff=2897</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קמ</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E&amp;diff=2897"/>
		<updated>2026-02-24T17:54:13Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קלט|תווית_קודם=חושן משפט סימן קלט|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קמא|תווית_הבא=חושן משפט סימן קמא}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קמ ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרה&amp;quot;ג החריף ובקי, ותיק וחסיד, ירא ושלם, כש&amp;quot;ת מו&amp;quot;ה שלמה ברוך פראגער נ&amp;quot;י אבד&amp;quot;ק פעטראוואסעלא יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכתבו הגיעני, והנה טרידנא טובא כעת, אך למען כבודו הרמה נ&amp;quot;י ולמען ענין הת&amp;quot;ת כי רבה היא, לקחתי מועד להשיב עכ&amp;quot;פ בקיצור נמרץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדבר שאלתכם, אשר ראו שאי אפשר בשום אופן שיהיה קיום להחבורה תלמוד תורה ללמד את בני עניים תורה, אלא ע&amp;quot;י תקנה שבל ירים איש את ידו ללמוד עם תלמידים בלי רשות בני החבורה, ועוד כמה טעמים היה לכם בזה, אשר על כן עשיתם תקנה הנ&amp;quot;ל ע&amp;quot;י רוב הקהל ובהסכמת חבר עיר. ויש טוענים שאין ממש בתקנה זו יען שהוא נגד הדין שאין מלמד יכול למחות במלמד אחר &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; רמה סכ&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה הדבר פשוט דמה שהוא מילי דשמיא לצורך חיזוק התורה הק&#039;, יכולין הקהל לתקן תקנות כבית דין הגדול. ואך מה שאינו מילי דשמיא אלא תקנות בני העיר בענין ממון במידי דאית ביה רווחא להאי ופסידא להאי, בזה נחלקו הראשונים ז&amp;quot;ל רש&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב ח: ד&amp;quot;ה להתנות)&amp;lt;/small&amp;gt; ור&amp;quot;ת והר&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(הוב&amp;quot;ד במרדכי הנ&#039; לקמן)&amp;lt;/small&amp;gt; ומרדכי &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב סי&#039; תפ-תפב)&amp;lt;/small&amp;gt; ז&amp;quot;ל ושאר פוסקים. ובזה כתב הרמ&amp;quot;א בחו&amp;quot;מ סימן ב&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; דתלוי לפי המנהג. ובדברי חיים כתב בכמה תשובות &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א חו&amp;quot;מ סי&#039; כג, כד, כה; ח&amp;quot;ב שם סי&#039; נח, נט, ס, סא, סד)&amp;lt;/small&amp;gt; דעכשיו כבר נתפשטה ההלכה שיכולין לתקן גם בזה. אבל מה שהוא בשביל התורה הקדושה של לימוד בני עניים שמהם תצא תורה &amp;lt;small&amp;gt;(נדרים פא.)&amp;lt;/small&amp;gt;, שהוא כנגד כולם &amp;lt;small&amp;gt;(פאה פ&amp;quot;א מ&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, אין ספק שזה נקרא מילי דשמיא ואינו תלוי במחלוקה הנ&amp;quot;ל, ובודאי דתקנתם קיימת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שטוענים דמלמד אינו יכול למחות, זה ודאי דמלמד אינו יכול למחות, אבל בתקנת הקהל יכולין למחות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וביו&amp;quot;ד סימן א&#039; סעיף י&amp;quot;א בעשו תקנה שלא ישחוט אלא טבח ידוע, פלפלו הרבה הראשונים והאחרונים ז&amp;quot;ל אם שחיטתו אסורה בדיעבד מטעם חשוד לאותו דבר ועוד טעמים אחרים המבוארים שם, אבל בזה לא עלה על דעת שום אדם מעולם להסתפק אם תקנתם קיימת לכתחילה שלא יהיה רשאי לשחוט, אף דבודאי מצד הדין הכל שוחטין, דלא מיירי שם כלל במקום שיש איזה השגת גבול לשו&amp;quot;ב וכדומה, כי לא דברו שם אלא מחמת איסור התקנה, דאף במקום שאי אפשר למחות באחרים מלשחוט, אבל אם עשו הקהל תקנה למיגדר מילתא או אפילו בשביל הגאבעלא שהוא הכנסת הקהל, תקנתם קיימת כתקנת חכז&amp;quot;ל. וכמו כן הוא בזה בלי ספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת שיש מקומות שיש חסרונות ג&amp;quot;כ בתקנה ההיא, אשר אי אפשר לבאר בכתב. אבל אם במקומכם ראיתם שהוא תועלת לשם שמים לחיזוק התורה הק&#039;, הדבר ברור שמחוייבים בני המקום לקיים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך אותו שהחזיק ללמוד עם תלמידים קודם שנעשה התקנה, אם הוא באופן שלא יוכל בע&amp;quot;ב לחזור, על דרך המבואר בחו&amp;quot;מ סימן של&amp;quot;ג ושל&amp;quot;ד ושל&amp;quot;ה דצריך לשלם לו שכרו משלם, קשה להפקיע זכותו שהחזיק בהיתר טרם עשיית התקנה. ויש לפלפל הרבה בזה, אך אין הפנאי אתי כעת, אמנם אחר התקנה מחוייבים הכל לקיים, והיה בזה שלום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני כותב בהחפזי דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E&amp;diff=2896</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קמ</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E&amp;diff=2896"/>
		<updated>2026-02-24T17:53:01Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרה&amp;quot;ג החריף ובקי, ותיק וחסיד, ירא ושלם, כש&amp;quot;ת מו&amp;quot;ה שלמה ברוך פראגער נ&amp;quot;י אבד&amp;quot;ק פעטראוואסעלא יצ&amp;quot;ו.  מכתבו הגיעני, והנה טרידנא טובא כעת, אך למען כבודו הרמה נ&amp;quot;י ולמען ענין הת&amp;quot;ת כי רבה היא, לקחתי מועד להשיב עכ&amp;quot;פ בקיצור נמרץ.  בדבר שאלתכ...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרה&amp;quot;ג החריף ובקי, ותיק וחסיד, ירא ושלם, כש&amp;quot;ת מו&amp;quot;ה שלמה ברוך פראגער נ&amp;quot;י אבד&amp;quot;ק פעטראוואסעלא יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכתבו הגיעני, והנה טרידנא טובא כעת, אך למען כבודו הרמה נ&amp;quot;י ולמען ענין הת&amp;quot;ת כי רבה היא, לקחתי מועד להשיב עכ&amp;quot;פ בקיצור נמרץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדבר שאלתכם, אשר ראו שאי אפשר בשום אופן שיהיה קיום להחבורה תלמוד תורה ללמד את בני עניים תורה, אלא ע&amp;quot;י תקנה שבל ירים איש את ידו ללמוד עם תלמידים בלי רשות בני החבורה, ועוד כמה טעמים היה לכם בזה, אשר על כן עשיתם תקנה הנ&amp;quot;ל ע&amp;quot;י רוב הקהל ובהסכמת חבר עיר. ויש טוענים שאין ממש בתקנה זו יען שהוא נגד הדין שאין מלמד יכול למחות במלמד אחר &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; רמה סכ&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה הדבר פשוט דמה שהוא מילי דשמיא לצורך חיזוק התורה הק&#039;, יכולין הקהל לתקן תקנות כבית דין הגדול. ואך מה שאינו מילי דשמיא אלא תקנות בני העיר בענין ממון במידי דאית ביה רווחא להאי ופסידא להאי, בזה נחלקו הראשונים ז&amp;quot;ל רש&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב ח: ד&amp;quot;ה להתנות)&amp;lt;/small&amp;gt; ור&amp;quot;ת והר&amp;quot;י &amp;lt;small&amp;gt;(הוב&amp;quot;ד במרדכי הנ&#039; לקמן)&amp;lt;/small&amp;gt; ומרדכי &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב סי&#039; תפ-תפב)&amp;lt;/small&amp;gt; ז&amp;quot;ל ושאר פוסקים. ובזה כתב הרמ&amp;quot;א בחו&amp;quot;מ סימן ב&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; דתלוי לפי המנהג. ובדברי חיים כתב בכמה תשובות &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א חו&amp;quot;מ סי&#039; כג, כד, כה; ח&amp;quot;ב שם סי&#039; נח, נט, ס, סא, סד)&amp;lt;/small&amp;gt; דעכשיו כבר נתפשטה ההלכה שיכולין לתקן גם בזה. אבל מה שהוא בשביל התורה הקדושה של לימוד בני עניים שמהם תצא תורה &amp;lt;small&amp;gt;(נדרים פא.)&amp;lt;/small&amp;gt;, שהוא כנגד כולם &amp;lt;small&amp;gt;(פאה פ&amp;quot;א מ&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, אין ספק שזה נקרא מילי דשמיא ואינו תלוי במחלוקה הנ&amp;quot;ל, ובודאי דתקנתם קיימת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שטוענים דמלמד אינו יכול למחות, זה ודאי דמלמד אינו יכול למחות, אבל בתקנת הקהל יכולין למחות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וביו&amp;quot;ד סימן א&#039; סעיף י&amp;quot;א בעשו תקנה שלא ישחוט אלא טבח ידוע, פלפלו הרבה הראשונים והאחרונים ז&amp;quot;ל אם שחיטתו אסורה בדיעבד מטעם חשוד לאותו דבר ועוד טעמים אחרים המבוארים שם, אבל בזה לא עלה על דעת שום אדם מעולם להסתפק אם תקנתם קיימת לכתחילה שלא יהיה רשאי לשחוט, אף דבודאי מצד הדין הכל שוחטין, דלא מיירי שם כלל במקום שיש איזה השגת גבול לשו&amp;quot;ב וכדומה, כי לא דברו שם אלא מחמת איסור התקנה, דאף במקום שאי אפשר למחות באחרים מלשחוט, אבל אם עשו הקהל תקנה למיגדר מילתא או אפילו בשביל הגאבעלא שהוא הכנסת הקהל, תקנתם קיימת כתקנת חכז&amp;quot;ל. וכמו כן הוא בזה בלי ספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת שיש מקומות שיש חסרונות ג&amp;quot;כ בתקנה ההיא, אשר אי אפשר לבאר בכתב. אבל אם במקומכם ראיתם שהוא תועלת לשם שמים לחיזוק התורה הק&#039;, הדבר ברור שמחוייבים בני המקום לקיים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך אותו שהחזיק ללמוד עם תלמידים קודם שנעשה התקנה, אם הוא באופן שלא יוכל בע&amp;quot;ב לחזור, על דרך המבואר בחו&amp;quot;מ סימן של&amp;quot;ג ושל&amp;quot;ד ושל&amp;quot;ה דצריך לשלם לו שכרו משלם, קשה להפקיע זכותו שהחזיק בהיתר טרם עשיית התקנה. ויש לפלפל הרבה בזה, אך אין הפנאי אתי כעת, אמנם אחר התקנה מחוייבים הכל לקיים, והיה בזה שלום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני כותב בהחפזי דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E%D7%90&amp;diff=2895</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קמא</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E%D7%90&amp;diff=2895"/>
		<updated>2026-02-24T17:41:43Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קמ|תווית_קודם=חושן משפט סימן קמ|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קמב|תווית_הבא=חושן משפט סימן קמב}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קמא ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה אל כבוד תלמידי ידידי הרב המאור הגדול, חריף ובקי, ותיק מלא, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר חנניה יו&amp;quot;ט גאלדמאן שליט&amp;quot;א אבדק&amp;quot;ק נייפעסט יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחדשת&amp;quot;ה באהבה רבה כמשפט, הגיעני מכתבו בדבר שאלתו אודות הוויכוח בעניני הבית המדרש, שמבואר שם בלשון התקנה וז&amp;quot;ל, מי ששולח בניו להעכירע שוהלען יותר מחוקי המדינה והמלכות, אבד זכותו ואין לו מקום בבית המדרש זה. ואפרט כל הוויכוחים והספיקות שהזכיר במכתבו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
א&#039;, נסתפק במה שבלשון התקנה איתא בניו, ובניו זכרים משמע ולא נקיבות. והיטב אשר דיבר בזה כי הדא בורכא הוא, דזיל בתר טעמא, וכבר מבואר כן בתשובות מהרשד&amp;quot;ם או&amp;quot;ח סימן כ&amp;quot;ח וביו&amp;quot;ד סימן פ&amp;quot;א ופ&amp;quot;ב, ובתשובות צמח צדק סימן מ&amp;quot;ד האריך בדבר בשם הרד&amp;quot;ך &amp;lt;small&amp;gt;(סוף בית לב, במהדו&#039; חדשות סוף בית כח)&amp;lt;/small&amp;gt; דבכל תקנה רואין הטעם ולומדים מזה לאיזה נתכוין, לא אחר משמעות הדיבור, ואף להכניס ולהוסיף בכלל התקנה מה שלא פורש בו, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומקובל מצדיקים שיותר מזיק לימוד השוהלען להנקיבות מלהזכרים, כי הזכרים לומדים גם תורה הק&#039; שלפעמים המאור שבה מחזירו למוטב ומבטל קצת ארס של השוהלען, משא&amp;quot;כ הנקיבות שאין להם כח התורה. ועוד שהרי בנקיבות אף לימוד התורה הק&#039; מזיק להם, כמו שאמרו חכז&amp;quot;ל סוטה כ&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, וכמו שפירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שם, שמתוכה מבינה ערמימות ועושה דבריה בהצנע, כמו שדרשו מהכתוב, שכיון שנכנס בו חכמה נכנס בו ערמימות. והוא בשביל שעלולים יותר להתפתות לדברים לא טובים, ומכל שכן בהתחכמות הבא מחכמות חיצוניות שמזיק אף להזכרים, הוא ק&amp;quot;ו בן בנו של ק&amp;quot;ו שמזיק יותר להנקיבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם גם בלאו הכי דקדוק הלשון שמדייק, דבניו זכרים משמע ולא נקיבות, זה אינו אמת. כמבואר בתוספות יו&amp;quot;ט פרק ד&#039; דכתובות משנה י&amp;quot;א, דבלשון בנים גם נקיבות בכלל, כמו שנאמר &amp;lt;small&amp;gt;(בראשית ג, טז)&amp;lt;/small&amp;gt; בעצב תלדי בנים, ונאמר &amp;lt;small&amp;gt;(דברים יד, א)&amp;lt;/small&amp;gt; בנים אתם לה&#039; אלקיכם. וברא&amp;quot;ם פרשת אמור &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא כא, א)&amp;lt;/small&amp;gt; האריך דבמה דממעטין בני אהרן ולא בנות אהרן, הוא בשביל שהוא מיותר, או במקום שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, אבל בשאר מקומות כל היכא דכתיב בכל התורה בני ישראל, לא ממעטין בנות, אלא בני והוא הדין בנות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהקשה המג&amp;quot;א בהלכות ציצית סימן י&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ב)&amp;lt;/small&amp;gt; למה לא ממעטינן נשים מבני ישראל, ביאר שם הפמ&amp;quot;ג בשביל שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, אבל ממשמעות בלבד לא נתמעט בנות אם אינו מיותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם מה שפטרו נשים מתלמוד תורה מדכתיב &amp;lt;small&amp;gt;(דברים יא, יט)&amp;lt;/small&amp;gt; ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם, נראה דהוא ג&amp;quot;כ בשביל שהוא מיותר, דכן הוא לשון הברייתא בקידושין דף ל&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, ת&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(דברים ד, ט)&amp;lt;/small&amp;gt; והודעתם לבניך ולבני בניך. א&amp;quot;כ מה ת&amp;quot;ל בניכם, בניכם ולא בנותיכם. הרי, דבשביל שקשה מה ת&amp;quot;ל בניכם, כיון דנתרבה הכל מהקרא דוהודעתם לבניך ולבני בניך, לכן למדו מזה למעט נשים, לא מהמשמעות בלבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והפני יהושע נתקשה שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה שם ומנין)&amp;lt;/small&amp;gt;, שלמ&amp;quot;ד שדרש מלמדתם את בניכם למעט בני בניכם, מהיכן דרש למעט נשים, וכתב דנלמד מבני בניכם מקל וחומר. והאור חדש &amp;lt;small&amp;gt;(כט: ד&amp;quot;ה ומנין)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב דאותו מאן דאמר סובר כבן עזאי &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה כא.)&amp;lt;/small&amp;gt; דחייב ללמוד את בתו תורה. ועל כל פנים מן המשמעות בלבד לא משמע כלל. ודברי הרא&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא שם)&amp;lt;/small&amp;gt; שנתקשה בהך לימוד דולמדתם את בניכם צריך עיון ואין מקום להאריך פה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולשון הגמרא בבבא בתרא דף ט&amp;quot;ז ע&amp;quot;ב אוי לו למי &amp;quot;שבניו&amp;quot; נקיבות, הרי, שקרא לנקיבות בנים. בפרט בנידון דידן דלפי טעם התקנה אין מקום לחלק, ואדרבה, בודאי דאין להוציא בנות מכלל התקנה. ולהלן יתבאר דאף בספק בתקנה כה&amp;quot;ג יש להחמיר, אבל אין שום ספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הספק הב&#039;, דאולי לשון העכירע שוהלען משמע רק בעת ועידן שהחובה היתה רק עד ארבעה עלעמענטארין, אבל כעת שבלא זה מחויבין לילך שמנה קלאססין, מלאך המות מה לי הכא מה לי התם, ר&amp;quot;ל. גם בזה דבריו ברורין, דכיון שהוא יותר מחוק המלכות ואינו מחויב בדבר מיקרי, הוא מכלל איסור התקנה, ויתבאר יותר להלן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם במה שעלה ונסתפק האיך להורות למי שהוא משארי העם שלא נכנסו לכלל תקנה זו, ורוצה לידע דעת תורה היות ששמנה עלעמענטארין אי אפשר לעשות בבית ספר יהודי, רק את הששה, ושנים הנותרים חובה עליו בבית הספר שלהם, אשר שמה העריצות והרשעות עד אין לשער, וגם לפעמים נצמח מזה חילול שבת, וכאן הבן שואל למה אסבול כל זה במקום שאוכל לשלוח לפעסט לבירגער שוהלען.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה מה שעשה ליסוד בית הספק שלו מה שבבית הספר שלהם יש ספק חילול שבת ובהבירגער שוהלען של היהודים נסתלק חשש זה, כבר ראיתי מעשה רב אצל אבא מארי הגה&amp;quot;ק זלה&amp;quot;ה רבן של ישראל אף באותן הארבעה קלאססען שהיה חיוב לעשות מחוקי המדינה, שפעם אחת רצו בסיגעט לעשות בית ספר יהודי עבור אותן ארבעה קלאססען המחויבין, והוא מסר נפשו על זה שלא להניח לעשות שום שוהלען של יהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והייתי שם כשבא אל ביתו שר הגבוה של העיר האויבעראישפאן להתווכח עמו בדבר זה. ושאל אותו אם יש עון לישב בגילוי הראש, והשיב לו שהוא עון, אח&amp;quot;כ שאל אותו כיון שבבית הספר שלהם הלא על כרחך מוכרחין לישב בגילוי הראש וכדומה, וכיון שנותנים לו רשות לעשות בית הספר יהודי שיהיה תחת השגחתו שלא יצטרכו לישב בגילוי הראש ולא לעבור על שום זיז כל שהוא מהתורה הק&#039;, למה אינו מסכים להצילם מן העבירות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשיב לו, שהן אמת שהוא עבירה לישב בגילוי הראש וכדומה, אבל מה שהתינוק עושה שם בבית הספר שלהם אנוס הוא ואונס רחמנא פטריה, וזה אין לחוש כל כך שיעשה רושם בלבו להתלמד מהנהגות שרואה שם להתנהג כן אחר כך לעולם, כי יודע נאמנה שאף שהולך לשם ללמוד חכמה מה שאי אפשר לו ללמוד בבית אביו, עם כל זה בעניני הדת המורה העכו&amp;quot;ם הוא אינו מבני דתו ואין לו שייכות בזה, ולא יעלה על דעתו ללמוד ממנו עניני הדת, ויוכל להתחנך עדיין בבית אביו כראוי. משא&amp;quot;כ המורה הישראל כיון שגם הוא מבני דת ישראל, והתינוק רואה אותו לחכם יותר מאביו, כי לומד רוב חכמתו ממנו, זה ודאי עולה על רוחו ומנקר במוחו להתחנך בדרכיו יותר מבדרכי אבות באופן אשר כי יזקין לא יסור ממנו. ושכיחי טובא באלו המורים דעות נפסדות והנהגות זרות משורש פורה ראש ולענה, אשר זה ודאי גרע יותר מאלו העבירות שעושה בקטנותו באונס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ודבריו אלו הוטבו בעיני השר וקיבל דבריו, כי אמרו חכמינו ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(סנהדרין לח:)&amp;lt;/small&amp;gt; באפיקורוס עכו&amp;quot;ם ודע מה שתשיב לאפיקורוס, שאצל העכו&amp;quot;ם מועיל אם משיבין לו דברים נכוחים. וכן הוה, ששוב אחר כך הלך עוד עם פני העיר לבית השר להיות בטוח על ביטול ענין זה, וכל ימיו לא הניח בגלילותיו שום שוהלען של יהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת כי בעוה&amp;quot;ר בעתים הללו מחמת תוקף הגלות ועוד טעמים שאין להאריך בהם, אשר בשביל כן נתפשט בכל המקומות לעשות בית הספר יהודים על אותן הקלאססין המחויבים על פי חוקי המדינה, אבל ללמוד יותר מהמחויב יען שהוא בין יהודים, זה ודאי לא ניתן להאמר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וסעד גדול לדברי כ&amp;quot;ק אבא מארי זלה&amp;quot;ה מדברי הש&amp;quot;ס ביצה דף י&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; באיבעיא דעבר ואפה, שרצה לפשוט מאם הערים אסור, אמר רב אשי הערמה קאמרת, שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה שאני)&amp;lt;/small&amp;gt;, דשאני הערמה ממזיד, דאלו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים במזיד, ואין אחרים למדין הימנו, אבל מערים סבור לעשות בהיתר, ואחרים למדין הימנו, יעיי&amp;quot;ש. הרי, דאף בישראל אם עושה במזיד אין הסכנה כל כך להתלמד ממנו כמו במערים, ומכל שכן בעכו&amp;quot;ם העושה בזדון. ואמרו חכז&amp;quot;ל חולין י&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; אין מינין באומות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל אלו שבישראל שקנו שלימות הרבה בלימודים הגבוהים שלהם, והרבה ספרי מינות נשרו מחיקם, הוא סכנה עצומה מאד. ואמרו חכז&amp;quot;ל בסוכה &amp;lt;small&amp;gt;(נב.)&amp;lt;/small&amp;gt; שהיצר הרע מניח כל האומות ומתגרה בהם בישראל, ובפרט במינות שאמרו &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ז כז:)&amp;lt;/small&amp;gt; שאני מינות דמשכא, וארס של המטמא והמדמע, מתחלתו היזק שאינו ניכר וסופו מרה כלענה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובחולין דף ה&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; מכם ולא כלכם להוציא את המומר מכם, בכם חלקתי ולא באומות, מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה, מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל, כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר ומחלל שבת בפרהסיא. ובתוספות ד&amp;quot;ה כדי, לאו טעמא דקרא קא דריש, אלא נותן טעם לדבר וכו&#039;, וקאמר דמומר לדבר אחד בקל יחזור בתשובה, ולכך מקבלין מהם כדי שיחזרו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והוא לכאורה פליאה עצומה, דהלא בנכרי שמקבלין ממנו קרבן, בודאי אין הטעם כדי להחזירו בתשובה, דאין שום מצוה להחזיר נכרי בתשובה, דאדרבה איסור גדול להביאו לדבר מצוה, כמבואר בבבא בתרא &amp;lt;small&amp;gt;(י:)&amp;lt;/small&amp;gt; ובשו&amp;quot;ע סימן רנ&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;. וכאן שמקבלין מנכרי בכל אופן ואופן, למה נגרע שבישראל השומר שבת כראוי וגם כל התורה כולה חוץ מדבר אחד שהוא מומר, ואע&amp;quot;פ כן הוצרך לטעם שהוא בשביל להחזירו בתשובה, ולולא טעם זה לא היו מקבלין ממנו. הלא אדרבה מה שאין מקבלין ממומר לכל התורה כולה וממחלל שבת, על זה היה צורך ליתן טעם למה יגרע מעכו&amp;quot;ם שמקבלין ממנו אף באופן זה, אבל על מה שמקבלין ממומר לדבר אחד, אין צריך שום טעם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתבו התוספות שבא רק ליתן טעם מה בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה, קשה הלא אף בלי הטעם להחזירו בתשובה, שפיר יש לחלק בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה כולה. כי הלא אנו רואין שחכז&amp;quot;ל עשו את המומר לכל התורה כעכו&amp;quot;ם וכן במומר לחלל שבתות, אבל המומר לדבר אחד יש לו חזקת כשרות בשאר ענינים כשאר ישראל הכשרים. גם מצינו בגמרא יבמות דף ל&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; ול&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; דבמקום שנתוסף איזה איסור, אף באופן שאין איסור חל על איסור לענין חיוב, מ&amp;quot;מ נפקא מינה לקברו בין רשעים גמורים, ואם ע&amp;quot;י תוספת איסור קל אחד יש נפקא מינה לעשותו רשע חמור יותר, מכל שכן שיש נפקא מינה גדולה ומרחק רב בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה כולה, אף טרם שעושין תשובה. ולמה לא מצאו שום חילוק וטעם אלא על שם העתיד להחזירו בתשובה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי הנ&amp;quot;ל אפשר להבין, דאף שבודאי המומרין שבישראל עדיין חשובין הרבה יותר מעכו&amp;quot;ם, כמבואר בגמרא גיטין דף נ&amp;quot;ז ע&amp;quot;א, שאמרו תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי עכו&amp;quot;ם, יעיין שם, ומכל שכן השומרים כל התורה כולה חוץ מדבר אחד. אמנם לענין חשש לימוד ממעשיהם, חמירי יותר מעכו&amp;quot;ם, שעלול יותר ללמוד מהם. ולכן לקבל מהם קרבן, שזה גורם התקרבות, אף שהוא במקום המקדש וכהנים זריזים הם, מכל מקום יש חשש, וגם שיש לומר שגם אחרים יתקרבו על ידי זה וילמדו ממעשיהם, והיה הסברא שלא לקבל מהם כלל כדי לרחקם. ולולא הטעם של להחזירם בתשובה, לא מסתבר להו לחלק בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה לענין זה, כי אדרבה ע&amp;quot;י שהוא שומר התורה הק&#039; וברוב מעשיו הוא אדם כשר ואינו ניכר כלל לרשע ומומר, יש חשש יותר שילמדו ממעשיו. לכן לא מצאו שום טעם על מה שמקבלין ממומר לדבר אחד קרבן לה&#039;, רק שהוא כדי להחזירו בתשובה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומרן החיד&amp;quot;א ז&amp;quot;ל בספר חסדי דוד פירש דברי המשניות &amp;lt;small&amp;gt;(אבות פ&amp;quot;א מ&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שאמרו הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, שאינו מובן, אם זה השכן רע הוא רשע, למה לא קראו בפירוש רשע, ואם הוא אינו רשע למה קראו שכן רע והזהיר להרחיק ממנו. וגם קשה דהתם אמר אל תתחבר לרשע, שזה משמע שלא הזהירו אלא על החיבור ממש, ולא שיהיה נצרך עוד הרחקה, ובשכן רע אמרו הרחק, שזה יותר ממניעת החיבור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ופירש הוא ז&amp;quot;ל, שברשע ממש די אם אין מתחברין עמו ואין צריך הרחקה כל כך, אבל מי שאינו רשע בעצם אלא שהוא שכן עם אדם רשע, ועל ידי זה נתפס בלבו קצת מדעותיו ודרכיו, מזה צריך להתרחק יותר, כי הוא סכנה יותר להיות נתפס מדעותיו האלו, יען שהוא אינו רשע ולמדין ממנו. ולכן אמר הרחק משכן רע, ר&amp;quot;ל מזה שאינו רע בעצם אלא שהוא שכן עם הרע, מזה צריך הרחקה יותר, אלו דברי מרן החיד&amp;quot;א ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה כתבתי ראיות וטעמים מסבירים לדברי כ&amp;quot;ק אבא מארי זלה&amp;quot;ה, אבל הרבה יותר ממה שכתבתי יש בענין הזה שאין להביא על הגליון, וד&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ד&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד אנו רואין כי אחר הלימוד של הבירגער שוהלען יוכל ללמוד תיכף בגימנאזיאם, אבל אחר השמונה עלעמענטארען אי אפשר לילך בגימנאזיאם, יען שלא למד עדיין הבירגער שוהלען. וגם זה דבר חשוב שיהיה הרחקה לגימנאזיאם, וסחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי יחשוב אחד שאצלו אין חשש זה, שבודאי לא יעלה על דעתו לשלוח בנו או בתו לגימנאזיאם. הנה אנו רואין שחכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(שבת יג. ועוד)&amp;lt;/small&amp;gt; המשילו מה שצריך גדר בהרחקה מאיסורין, למה שאומרין לנזירא לכרמא לא תקרב, ולכאורה בפשיטות היו יכולין לומר שלא להתקרב לאיסורין, ומה הודיעו לנו במשל זה ממה שאומרים לנזירא, מה חילוק בין נזיר לשאר איסורין. ואם יש איזה חילוק, אין המשל דומה לנמשל להשתמש משם לשאר איסורין. אלא יש לומר שבל יחשוב איזה אדם שהוא נוהג בפרישות יותר משאר העם, ואין לחוש אצלו שאף אם יתקרב להאיסור לא יכשל. ולכן אמר שאף לנזירא שהוא בעצמו הזיר עצמו מן היין, והוא פרוש בזה יותר מכל העולם, ומהיכי תיתי יעבור על נזירותו, עם כל זה אמרינן לו סחור סחור לכרמא לא תקרב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרט שעל ידי פירצת גדר הבירגער שוהלען, פירצה כיון דעל על, ואחר שנפרץ במילואו רבים הולכים אל הגימנאזיאם, ועל ידי הבירגער שוהלען הוא נעשה כלי מוכשר לקבל טומאת הגימנאזיאם, אבל לא כן ע&amp;quot;י השמנה עלעמענטארין עדיין אינו מוכשר לטומאה זו. ובודאי כל מה שיוכל למנוע מלילך אל הבירגער שוהלען, יעשה תיקון גדול. ובפרט מאנשי הבית המדרש שכבר קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם תקנה זו, כל מי ששולח בן או בת להבירגער שוהלען, הוא פורץ גדר ר&amp;quot;ל, ויחוש לנפשו ממה שהרשיעו חכז&amp;quot;ל על הפורץ גדר השם ישמרנו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ה&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שמסופק בלשון אבד זכותו ואין לו מקום בבית המדרש זה, אם די בקיפוח זכות שלא להתפלל לפני העמוד ושארי זכותים, או להרחיקו לגמרי שלא לקרותו לתורה, וצא יאמר לו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה באמת מכפל הלשון ואין לו מקום בבית המדרש זה, משמע להרחיקו לגמרי. כי איבוד הזכותים נכלל הכל בלשון אבד זכותו, שלא פרט שם איזה זכות, אלא סתמא כל זכות שהיה לו בבית המדרש, ומה הצריכם עוד להוסיף ואין לו מקום. אלא ודאי שמלבד איבוד הזכותים יתנהגו עמו באופן שילך משם. גם הלשון בעצמו של ואין לו מקום בבית המדרש זה, מורה שככה יתנהגו עמו עד שלא ימצא לו שם מקום וילך לבית המדרש אחר, ואין לזה פירוש אחר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם אף אם נימא שאין הלשון מבורר, ועדיין יש מקום להסתפק, וא&amp;quot;כ י&amp;quot;ל לכאורה כמו דאיפסקא באבן העזר סימן קי&amp;quot;ח סעיף ו&#039; דבכל ספק בתקנה אוקמיה אדינא, וכן הוא בחו&amp;quot;מ סימן קע&amp;quot;ה בהלכות מצרנות &amp;lt;small&amp;gt;(סמ&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt;, ועיין בתשובות השיב משה סימן צ&#039; שהאריך בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם עיין בתשובות מהרשד&amp;quot;ם חלק יו&amp;quot;ד סימן פ&amp;quot;א, שנשאל מאיזה קהלה שעשו ביניהם הסכמה ותקנה בענין מכירת בגדים, והיה איזה ספק בהלשון. וכתב שם דהסכמה ותקנה נדרים הם ודין נדרים להם, ובספק תנן פרק אלו מותרים &amp;lt;small&amp;gt;(נדרים יח:)&amp;lt;/small&amp;gt; סתם נדרים להחמיר. ופירש הר&amp;quot;ן ז&amp;quot;ל, מי שנדר ויש לפרש לשונו להקל ולהחמיר, כל שלא פירש אחר כך למה נתכוון, הולכים בסתם להחמיר, יעיין שם. ואם כן כל שכן בתקנה שהוא למיגדר מילתא. ולכאורה זה היפך מהך כללא שהבאתי דבכל ספק בתקנה אוקמינן אדינא שהוא להקל, והפוסקים לא הביאו דברי מהרשד&amp;quot;ם האלו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך יש לחלק בין הנושאים, דמה שכתבו הפוסקים דספק בתקנה אוקמינן אדינא &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שדי חמד, מע&#039; המ&amp;quot;ם כלל רטז)&amp;lt;/small&amp;gt;, זה מיירי בתקנת חכמים, דודאי כל תקנת חכמים הוא מדאורייתא משום לא תסור, ואף על פי כן ספק דרבנן להקל, כי כן רצו החכמים שלא להחמיר בתקנתם אלא בודאי ולא בספק, כאשר האריכו בזה הראשונים ז&amp;quot;ל לתרץ דברי הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל. וכן כל החכמים שבכל דור ודור כשעושין איזה תקנה עושין על דעת שעשו הראשונים ז&amp;quot;ל בודאי ולא בספק, וא&amp;quot;כ כל הדורות שקבלו עליהם התקנה קבלו על דעת החכמים מתקני התקנה, ולכן אין להחמיר בספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
משא&amp;quot;כ כשאיזה קהל או חבורה קבלו עליהם מעצמם איזה תקנה, שזה על כרחך דין נדר יש לו, ובנדרים הדרינן לכללא סתם נדרים להחמיר, שהיא ספיקא דאורייתא, דלא שייך על זה התירוץ שהבאתי על ספק לא תסור. ואין סתירה מדברי המהרשד&amp;quot;ם על הך דינא דשו&amp;quot;ע דספק בתקנה אוקמינן אדינא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונידון דידן בתקנה שעשו אנשי הבית המדרש ההוא, דומה לנידון המהרשד&amp;quot;ם שהוא מחמת נדר, והוא ק&amp;quot;ו משם, יען שהוא למיגדר מילתא, ונדר כזה חל ממילא גם על זרעם אחריהם כנודע &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; יו&amp;quot;ד סי&#039; ריד ס&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואם כן יש להחמיר בספק, גם בספק הלשון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד י&amp;quot;ל, דמה שאמרו ספק בתקנה אוקמינן אדינא, מיירי בספק ממונא להוציא מיד המוחזק, כמבואר שם באבן העזר סימן הנ&amp;quot;ל ובחושן משפט שם, ובעניני ממון אף בספק נדרים מבואר בתשובות תרומת הדשן &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;ב, סוף)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ע&amp;quot;ג שאין להוציא מיד המוחזק, ועיין טו&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן רנ&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ח)&amp;lt;/small&amp;gt;. ומה שהחמירו בספק צדקה, מבואר בירושלמי מסכת פאה &amp;lt;small&amp;gt;(פ&amp;quot;ד סוף ה&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt; מקרא דצדק משלך ותן לו &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; ב&amp;quot;ב פח:)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואי לאו קרא לא היו מחמירין מספק להוציא מיד המוחזק, ונתבאר כל זה בפוסקים סימן רנ&amp;quot;ט, והחתם סופר &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ר&amp;quot;מ ביאר באורך, יעיין שם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובתרומת הדשן סימן הנ&amp;quot;ל מדמה הך דספק נדרים להוציא מיד המוחזק, למה דאמרינן &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב קסו.)&amp;lt;/small&amp;gt; דיד בעל השטר על התחתונה, וגם בענין יד בעל השטר על התחתונה מבואר במסכת כתובות פרק הכותב דף פ&amp;quot;ג ע&amp;quot;ב תוספות ד&amp;quot;ה רב אשי, דיד בעל השטר על התחתונה אינו אלא בדיעבד שאם מכרה קיים, אבל לכתחילה לא תמכור, ועיין שם במהרש&amp;quot;א ודו&amp;quot;ק. ואף שבודאי גם במה שאינה מוכרת לכתחילה יש לה הפסד ממון, מ&amp;quot;מ לכתחילה אין לה לעשות מעשה נגד [ספק] לשון השטר, אף שאין שם שום נדר. ומכל שכן בספק תקנה שיש לו דין נדר דאורייתא והוא למיגדר מילתא, שאי אפשר לעשות מעשה לכתחלה נגד ספק לשון התקנה. ואינו דומה כלל למה שכתבו הפוסקים ספק בתקנה אוקמינן אדינא, דמיירי להוציא ממון בדיעבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ בנידון דידן אם קוראין לתורה את העובר על התקנה, עושים מעשה לכתחילה נגד ספק לשון התקנה, שזה אין לעשות אף בספק לשון שטר שאין בו נדר, ומכל שכן בספק נדר דאורייתא. גם י&amp;quot;ל דכיון שיכולים לתקן מחדש התקנה בלשון מבורר ולהוציא נפשם מספיקא, א&amp;quot;כ הכל כלכתחילה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כתבתי כל זה אף לו יהא רק ספק בלשון, אבל בלאו הכי כבר כתבתי שמשמעות הלשון הוא להרחיקו מבית המדרש זה, ועל פי הלכה נראה לפע&amp;quot;ד ששם אין לקרותו לתורה, אלא להרחיקו שילך לבית המדרש אחר. וגם הוא בעצמו אם פורץ גדר בעיקר התקנה, למה לו להוסיף חטא על פשע למצוא לו מקום בבית המדרש זה, שגם זה נגד התקנה, ומוטב לו לילך לבית המדרש אחר, ולא יהיה פירצת גדר גם בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ו&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב שלא נהגו כן מקדמת דנא לעשות הרחקה כזו להעובר על התקנה, כבר כתב הכנסת הגדולה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; ריד הגה&amp;quot;ט אות לז)&amp;lt;/small&amp;gt; דבדבר דלא שכיח תדיר לא שייך מנהג, ובפרט בשב ואל תעשה, שמצוי מאד להתרשל בתקנות הנעשים. ואין ראיה כלל ממה שלא נהגו כן, שהיה מחמת שידעו בבירור שכן היה המדובר בשעת עשיית התקנה, אלא שהיה מחמת שלא עלה על דעתם לשים לב כראוי להתבונן בדבר כדת מה לעשות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ז&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה ששאל אם הר&#039; עמרם נ&amp;quot;י מחויב לשלם הנדרים ונדבות שנדר כבר, זה ודאי שמחויב לשלם כל הנדרים ונדבות, כי אין לזה רמז בהתקנה לקנוס את כל הבית המדרש או לבטלו ח&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שנתכוון ר&#039; עמרם נ&amp;quot;י שלא ליתן אלא בתנאי אם יתקיימו התקנות, אין זה אלא דברים שבלב, ובכה&amp;quot;ג דברים שבלב אינן דברים, אלא צריך תנאי גמור כדין. ומבואר בשו&amp;quot;ע &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן רי&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א בהגה)&amp;lt;/small&amp;gt; דאף היכא שרואין כוונת הנודר, כמו בטעון משא צמר, שאין הולכין אחר משמעות הדיבור אלא אחר כוונתו, מ&amp;quot;מ אין זה אלא בנודר בינו לבין עצמו דבעינן פיו ולבו, אבל בנודר לחבירו, כל שלשון הנודר כולל, הולכין אחריו. ועיי&amp;quot;ש בטו&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ב)&amp;lt;/small&amp;gt; שהביא קצת באריכות דברי הריב&amp;quot;ש &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; קצה)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וזה אף במקום שהכל יודעין הכוונה, כמו בטעון משא צמר שהוזכר שם, וכמובא בתשובת הריב&amp;quot;ש, ומכל שכן בכזה שאין המנהג כן. דמעשים בכל יום שיש תקנות טובות בבתי מדרשות, ובעוה&amp;quot;ר אזלא ומדלדלה. וכמבואר בגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה מט.)&amp;lt;/small&amp;gt; מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למיהוי כספריא וכו&#039; ועמא דארעא אזלא ומדלדלה, ונפרץ במילואו בכל יום ויום חדשים לבקרים יצרם מתגבר ומתחדש, ומיעוט היראים אשר לבם עליהם דוי על פירצות הדור, ולפעמים צועקין ככרוכיא, ואע&amp;quot;פ כן לא עלה על הדעת שלא לשלם על ידי זה הנדרים ונדבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואילו היה מקום להפטר על ידי זה מן הנדר, יהיו כל הבתי כנסיות והבתי מדרשות בטלים ח&amp;quot;ו, כי הכל יאמרו שאין צריכין לשלם עבור החסרונות שנעשו אח&amp;quot;כ ואדעתא דהכי לא נדרו. ובעוה&amp;quot;ר החסרונות הם אמתיים, אבל ביטול הבתי מדרשות הוא חסרון יותר גדול. וממילא כיון שאין בזה מנהג או תקנה שלא לשלם הנדרים ונדבות עבור ביטול איזה תקנה, תו ליכא בזה שום אומדנא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והלא היכא דלא התנה בתנאי כפול ושאר משפטי התנאים, שנתקשו הראשונים ז&amp;quot;ל כיון שהתנה, הוי עכ&amp;quot;פ גילוי דעת ואומדנא, ותירצו דמה שאינו מובן לכל אלא ע&amp;quot;י דיבורו לא הוי אומדנא, ולכן אינו מועיל גם התנאי אם לא היו משפטי התנאים כראוי. ומכל שכן אם לא היה אלא כוונה בלב במה שאין המנהג כן ואין דעת הציבור כן, שאינו מועיל כלל לבטל הנדר. והוא כל שכן מהעובדא דהריב&amp;quot;ש, דהתם הכל יודעין הכוונה ואע&amp;quot;פ כן אינו מועיל, יען שנדר לחבירו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויש הרבה ראיות עוד לדבר, אלא שאין פנאי להאריך כל כך, ובפרט שלפי ענ&amp;quot;ד אין צורך להאריך בזה, כי הדבר פשוט לפענ&amp;quot;ד על פי הלכה שמחויב ר&#039; עמרם נ&amp;quot;י לשלם כל הנדרים ונדבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה כל מה שכתבתי לעיל נראה לפענ&amp;quot;ד ברור על פי הלכה, אמנם יען שהבנתי מכותלי מכתבו שזה הנידון שעבר על התקנה הוא בנו של ר&#039;.... נ&amp;quot;י האברך מו&amp;quot;ה .... נ&amp;quot;י, וכפי אשר אני מכיר אותו שהיה תלמידי, מאוד מאוד אתפלא מה ראה על ככה ומה הגיע אליו שהביאו לידי מדה זו להיות פורץ גדר נגד רצון הוריו ומוריו. ולכן ינסה לדבר עמו בשמי שאל יקל בעיניו הדבר, וחלילה לו להיות נמנה ח&amp;quot;ו בין הפורצי גדר, למען לא יהיה נכווה בגחלתן ח&amp;quot;ו. בפרט בעתים הללו אשר עיני כל ישראל צופות ומייחלות לישועה ורחמי שמים. ואקוה שיציית לדברי, ואחר שיציית ממילא יוכל להשאר במקומו בבית המדרש בשלוה ובנחת, ואזי כל אחד ואחד על מקומו יבוא בשלום, וטוב לו בזה ובבא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השי&amp;quot;ת ירחם עלינו, ומתוך נחת יטה לבב עמו לעבודתו ויראתו וקיום תורתו, ובלי עקתא וצרה, יוציאינו מאפילה לאורה, ונזכה לראות בישועת כל ישראל ובשמחתן במהרה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E%D7%90&amp;diff=2894</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קמא</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E%D7%90&amp;diff=2894"/>
		<updated>2026-02-24T17:41:33Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קמ|תווית_קודם=חושן משפט סימן קמ|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קמב|תווית_הבא=חושן משפט סימן קמב}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קכח ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה אל כבוד תלמידי ידידי הרב המאור הגדול, חריף ובקי, ותיק מלא, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר חנניה יו&amp;quot;ט גאלדמאן שליט&amp;quot;א אבדק&amp;quot;ק נייפעסט יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחדשת&amp;quot;ה באהבה רבה כמשפט, הגיעני מכתבו בדבר שאלתו אודות הוויכוח בעניני הבית המדרש, שמבואר שם בלשון התקנה וז&amp;quot;ל, מי ששולח בניו להעכירע שוהלען יותר מחוקי המדינה והמלכות, אבד זכותו ואין לו מקום בבית המדרש זה. ואפרט כל הוויכוחים והספיקות שהזכיר במכתבו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
א&#039;, נסתפק במה שבלשון התקנה איתא בניו, ובניו זכרים משמע ולא נקיבות. והיטב אשר דיבר בזה כי הדא בורכא הוא, דזיל בתר טעמא, וכבר מבואר כן בתשובות מהרשד&amp;quot;ם או&amp;quot;ח סימן כ&amp;quot;ח וביו&amp;quot;ד סימן פ&amp;quot;א ופ&amp;quot;ב, ובתשובות צמח צדק סימן מ&amp;quot;ד האריך בדבר בשם הרד&amp;quot;ך &amp;lt;small&amp;gt;(סוף בית לב, במהדו&#039; חדשות סוף בית כח)&amp;lt;/small&amp;gt; דבכל תקנה רואין הטעם ולומדים מזה לאיזה נתכוין, לא אחר משמעות הדיבור, ואף להכניס ולהוסיף בכלל התקנה מה שלא פורש בו, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומקובל מצדיקים שיותר מזיק לימוד השוהלען להנקיבות מלהזכרים, כי הזכרים לומדים גם תורה הק&#039; שלפעמים המאור שבה מחזירו למוטב ומבטל קצת ארס של השוהלען, משא&amp;quot;כ הנקיבות שאין להם כח התורה. ועוד שהרי בנקיבות אף לימוד התורה הק&#039; מזיק להם, כמו שאמרו חכז&amp;quot;ל סוטה כ&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, וכמו שפירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שם, שמתוכה מבינה ערמימות ועושה דבריה בהצנע, כמו שדרשו מהכתוב, שכיון שנכנס בו חכמה נכנס בו ערמימות. והוא בשביל שעלולים יותר להתפתות לדברים לא טובים, ומכל שכן בהתחכמות הבא מחכמות חיצוניות שמזיק אף להזכרים, הוא ק&amp;quot;ו בן בנו של ק&amp;quot;ו שמזיק יותר להנקיבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם גם בלאו הכי דקדוק הלשון שמדייק, דבניו זכרים משמע ולא נקיבות, זה אינו אמת. כמבואר בתוספות יו&amp;quot;ט פרק ד&#039; דכתובות משנה י&amp;quot;א, דבלשון בנים גם נקיבות בכלל, כמו שנאמר &amp;lt;small&amp;gt;(בראשית ג, טז)&amp;lt;/small&amp;gt; בעצב תלדי בנים, ונאמר &amp;lt;small&amp;gt;(דברים יד, א)&amp;lt;/small&amp;gt; בנים אתם לה&#039; אלקיכם. וברא&amp;quot;ם פרשת אמור &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא כא, א)&amp;lt;/small&amp;gt; האריך דבמה דממעטין בני אהרן ולא בנות אהרן, הוא בשביל שהוא מיותר, או במקום שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, אבל בשאר מקומות כל היכא דכתיב בכל התורה בני ישראל, לא ממעטין בנות, אלא בני והוא הדין בנות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהקשה המג&amp;quot;א בהלכות ציצית סימן י&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ב)&amp;lt;/small&amp;gt; למה לא ממעטינן נשים מבני ישראל, ביאר שם הפמ&amp;quot;ג בשביל שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, אבל ממשמעות בלבד לא נתמעט בנות אם אינו מיותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם מה שפטרו נשים מתלמוד תורה מדכתיב &amp;lt;small&amp;gt;(דברים יא, יט)&amp;lt;/small&amp;gt; ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם, נראה דהוא ג&amp;quot;כ בשביל שהוא מיותר, דכן הוא לשון הברייתא בקידושין דף ל&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, ת&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(דברים ד, ט)&amp;lt;/small&amp;gt; והודעתם לבניך ולבני בניך. א&amp;quot;כ מה ת&amp;quot;ל בניכם, בניכם ולא בנותיכם. הרי, דבשביל שקשה מה ת&amp;quot;ל בניכם, כיון דנתרבה הכל מהקרא דוהודעתם לבניך ולבני בניך, לכן למדו מזה למעט נשים, לא מהמשמעות בלבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והפני יהושע נתקשה שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה שם ומנין)&amp;lt;/small&amp;gt;, שלמ&amp;quot;ד שדרש מלמדתם את בניכם למעט בני בניכם, מהיכן דרש למעט נשים, וכתב דנלמד מבני בניכם מקל וחומר. והאור חדש &amp;lt;small&amp;gt;(כט: ד&amp;quot;ה ומנין)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב דאותו מאן דאמר סובר כבן עזאי &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה כא.)&amp;lt;/small&amp;gt; דחייב ללמוד את בתו תורה. ועל כל פנים מן המשמעות בלבד לא משמע כלל. ודברי הרא&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא שם)&amp;lt;/small&amp;gt; שנתקשה בהך לימוד דולמדתם את בניכם צריך עיון ואין מקום להאריך פה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולשון הגמרא בבבא בתרא דף ט&amp;quot;ז ע&amp;quot;ב אוי לו למי &amp;quot;שבניו&amp;quot; נקיבות, הרי, שקרא לנקיבות בנים. בפרט בנידון דידן דלפי טעם התקנה אין מקום לחלק, ואדרבה, בודאי דאין להוציא בנות מכלל התקנה. ולהלן יתבאר דאף בספק בתקנה כה&amp;quot;ג יש להחמיר, אבל אין שום ספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הספק הב&#039;, דאולי לשון העכירע שוהלען משמע רק בעת ועידן שהחובה היתה רק עד ארבעה עלעמענטארין, אבל כעת שבלא זה מחויבין לילך שמנה קלאססין, מלאך המות מה לי הכא מה לי התם, ר&amp;quot;ל. גם בזה דבריו ברורין, דכיון שהוא יותר מחוק המלכות ואינו מחויב בדבר מיקרי, הוא מכלל איסור התקנה, ויתבאר יותר להלן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם במה שעלה ונסתפק האיך להורות למי שהוא משארי העם שלא נכנסו לכלל תקנה זו, ורוצה לידע דעת תורה היות ששמנה עלעמענטארין אי אפשר לעשות בבית ספר יהודי, רק את הששה, ושנים הנותרים חובה עליו בבית הספר שלהם, אשר שמה העריצות והרשעות עד אין לשער, וגם לפעמים נצמח מזה חילול שבת, וכאן הבן שואל למה אסבול כל זה במקום שאוכל לשלוח לפעסט לבירגער שוהלען.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה מה שעשה ליסוד בית הספק שלו מה שבבית הספר שלהם יש ספק חילול שבת ובהבירגער שוהלען של היהודים נסתלק חשש זה, כבר ראיתי מעשה רב אצל אבא מארי הגה&amp;quot;ק זלה&amp;quot;ה רבן של ישראל אף באותן הארבעה קלאססען שהיה חיוב לעשות מחוקי המדינה, שפעם אחת רצו בסיגעט לעשות בית ספר יהודי עבור אותן ארבעה קלאססען המחויבין, והוא מסר נפשו על זה שלא להניח לעשות שום שוהלען של יהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והייתי שם כשבא אל ביתו שר הגבוה של העיר האויבעראישפאן להתווכח עמו בדבר זה. ושאל אותו אם יש עון לישב בגילוי הראש, והשיב לו שהוא עון, אח&amp;quot;כ שאל אותו כיון שבבית הספר שלהם הלא על כרחך מוכרחין לישב בגילוי הראש וכדומה, וכיון שנותנים לו רשות לעשות בית הספר יהודי שיהיה תחת השגחתו שלא יצטרכו לישב בגילוי הראש ולא לעבור על שום זיז כל שהוא מהתורה הק&#039;, למה אינו מסכים להצילם מן העבירות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשיב לו, שהן אמת שהוא עבירה לישב בגילוי הראש וכדומה, אבל מה שהתינוק עושה שם בבית הספר שלהם אנוס הוא ואונס רחמנא פטריה, וזה אין לחוש כל כך שיעשה רושם בלבו להתלמד מהנהגות שרואה שם להתנהג כן אחר כך לעולם, כי יודע נאמנה שאף שהולך לשם ללמוד חכמה מה שאי אפשר לו ללמוד בבית אביו, עם כל זה בעניני הדת המורה העכו&amp;quot;ם הוא אינו מבני דתו ואין לו שייכות בזה, ולא יעלה על דעתו ללמוד ממנו עניני הדת, ויוכל להתחנך עדיין בבית אביו כראוי. משא&amp;quot;כ המורה הישראל כיון שגם הוא מבני דת ישראל, והתינוק רואה אותו לחכם יותר מאביו, כי לומד רוב חכמתו ממנו, זה ודאי עולה על רוחו ומנקר במוחו להתחנך בדרכיו יותר מבדרכי אבות באופן אשר כי יזקין לא יסור ממנו. ושכיחי טובא באלו המורים דעות נפסדות והנהגות זרות משורש פורה ראש ולענה, אשר זה ודאי גרע יותר מאלו העבירות שעושה בקטנותו באונס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ודבריו אלו הוטבו בעיני השר וקיבל דבריו, כי אמרו חכמינו ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(סנהדרין לח:)&amp;lt;/small&amp;gt; באפיקורוס עכו&amp;quot;ם ודע מה שתשיב לאפיקורוס, שאצל העכו&amp;quot;ם מועיל אם משיבין לו דברים נכוחים. וכן הוה, ששוב אחר כך הלך עוד עם פני העיר לבית השר להיות בטוח על ביטול ענין זה, וכל ימיו לא הניח בגלילותיו שום שוהלען של יהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת כי בעוה&amp;quot;ר בעתים הללו מחמת תוקף הגלות ועוד טעמים שאין להאריך בהם, אשר בשביל כן נתפשט בכל המקומות לעשות בית הספר יהודים על אותן הקלאססין המחויבים על פי חוקי המדינה, אבל ללמוד יותר מהמחויב יען שהוא בין יהודים, זה ודאי לא ניתן להאמר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וסעד גדול לדברי כ&amp;quot;ק אבא מארי זלה&amp;quot;ה מדברי הש&amp;quot;ס ביצה דף י&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; באיבעיא דעבר ואפה, שרצה לפשוט מאם הערים אסור, אמר רב אשי הערמה קאמרת, שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה שאני)&amp;lt;/small&amp;gt;, דשאני הערמה ממזיד, דאלו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים במזיד, ואין אחרים למדין הימנו, אבל מערים סבור לעשות בהיתר, ואחרים למדין הימנו, יעיי&amp;quot;ש. הרי, דאף בישראל אם עושה במזיד אין הסכנה כל כך להתלמד ממנו כמו במערים, ומכל שכן בעכו&amp;quot;ם העושה בזדון. ואמרו חכז&amp;quot;ל חולין י&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; אין מינין באומות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל אלו שבישראל שקנו שלימות הרבה בלימודים הגבוהים שלהם, והרבה ספרי מינות נשרו מחיקם, הוא סכנה עצומה מאד. ואמרו חכז&amp;quot;ל בסוכה &amp;lt;small&amp;gt;(נב.)&amp;lt;/small&amp;gt; שהיצר הרע מניח כל האומות ומתגרה בהם בישראל, ובפרט במינות שאמרו &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ז כז:)&amp;lt;/small&amp;gt; שאני מינות דמשכא, וארס של המטמא והמדמע, מתחלתו היזק שאינו ניכר וסופו מרה כלענה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובחולין דף ה&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; מכם ולא כלכם להוציא את המומר מכם, בכם חלקתי ולא באומות, מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה, מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל, כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר ומחלל שבת בפרהסיא. ובתוספות ד&amp;quot;ה כדי, לאו טעמא דקרא קא דריש, אלא נותן טעם לדבר וכו&#039;, וקאמר דמומר לדבר אחד בקל יחזור בתשובה, ולכך מקבלין מהם כדי שיחזרו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והוא לכאורה פליאה עצומה, דהלא בנכרי שמקבלין ממנו קרבן, בודאי אין הטעם כדי להחזירו בתשובה, דאין שום מצוה להחזיר נכרי בתשובה, דאדרבה איסור גדול להביאו לדבר מצוה, כמבואר בבבא בתרא &amp;lt;small&amp;gt;(י:)&amp;lt;/small&amp;gt; ובשו&amp;quot;ע סימן רנ&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;. וכאן שמקבלין מנכרי בכל אופן ואופן, למה נגרע שבישראל השומר שבת כראוי וגם כל התורה כולה חוץ מדבר אחד שהוא מומר, ואע&amp;quot;פ כן הוצרך לטעם שהוא בשביל להחזירו בתשובה, ולולא טעם זה לא היו מקבלין ממנו. הלא אדרבה מה שאין מקבלין ממומר לכל התורה כולה וממחלל שבת, על זה היה צורך ליתן טעם למה יגרע מעכו&amp;quot;ם שמקבלין ממנו אף באופן זה, אבל על מה שמקבלין ממומר לדבר אחד, אין צריך שום טעם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתבו התוספות שבא רק ליתן טעם מה בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה, קשה הלא אף בלי הטעם להחזירו בתשובה, שפיר יש לחלק בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה כולה. כי הלא אנו רואין שחכז&amp;quot;ל עשו את המומר לכל התורה כעכו&amp;quot;ם וכן במומר לחלל שבתות, אבל המומר לדבר אחד יש לו חזקת כשרות בשאר ענינים כשאר ישראל הכשרים. גם מצינו בגמרא יבמות דף ל&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; ול&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; דבמקום שנתוסף איזה איסור, אף באופן שאין איסור חל על איסור לענין חיוב, מ&amp;quot;מ נפקא מינה לקברו בין רשעים גמורים, ואם ע&amp;quot;י תוספת איסור קל אחד יש נפקא מינה לעשותו רשע חמור יותר, מכל שכן שיש נפקא מינה גדולה ומרחק רב בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה כולה, אף טרם שעושין תשובה. ולמה לא מצאו שום חילוק וטעם אלא על שם העתיד להחזירו בתשובה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי הנ&amp;quot;ל אפשר להבין, דאף שבודאי המומרין שבישראל עדיין חשובין הרבה יותר מעכו&amp;quot;ם, כמבואר בגמרא גיטין דף נ&amp;quot;ז ע&amp;quot;א, שאמרו תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי עכו&amp;quot;ם, יעיין שם, ומכל שכן השומרים כל התורה כולה חוץ מדבר אחד. אמנם לענין חשש לימוד ממעשיהם, חמירי יותר מעכו&amp;quot;ם, שעלול יותר ללמוד מהם. ולכן לקבל מהם קרבן, שזה גורם התקרבות, אף שהוא במקום המקדש וכהנים זריזים הם, מכל מקום יש חשש, וגם שיש לומר שגם אחרים יתקרבו על ידי זה וילמדו ממעשיהם, והיה הסברא שלא לקבל מהם כלל כדי לרחקם. ולולא הטעם של להחזירם בתשובה, לא מסתבר להו לחלק בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה לענין זה, כי אדרבה ע&amp;quot;י שהוא שומר התורה הק&#039; וברוב מעשיו הוא אדם כשר ואינו ניכר כלל לרשע ומומר, יש חשש יותר שילמדו ממעשיו. לכן לא מצאו שום טעם על מה שמקבלין ממומר לדבר אחד קרבן לה&#039;, רק שהוא כדי להחזירו בתשובה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומרן החיד&amp;quot;א ז&amp;quot;ל בספר חסדי דוד פירש דברי המשניות &amp;lt;small&amp;gt;(אבות פ&amp;quot;א מ&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שאמרו הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, שאינו מובן, אם זה השכן רע הוא רשע, למה לא קראו בפירוש רשע, ואם הוא אינו רשע למה קראו שכן רע והזהיר להרחיק ממנו. וגם קשה דהתם אמר אל תתחבר לרשע, שזה משמע שלא הזהירו אלא על החיבור ממש, ולא שיהיה נצרך עוד הרחקה, ובשכן רע אמרו הרחק, שזה יותר ממניעת החיבור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ופירש הוא ז&amp;quot;ל, שברשע ממש די אם אין מתחברין עמו ואין צריך הרחקה כל כך, אבל מי שאינו רשע בעצם אלא שהוא שכן עם אדם רשע, ועל ידי זה נתפס בלבו קצת מדעותיו ודרכיו, מזה צריך להתרחק יותר, כי הוא סכנה יותר להיות נתפס מדעותיו האלו, יען שהוא אינו רשע ולמדין ממנו. ולכן אמר הרחק משכן רע, ר&amp;quot;ל מזה שאינו רע בעצם אלא שהוא שכן עם הרע, מזה צריך הרחקה יותר, אלו דברי מרן החיד&amp;quot;א ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה כתבתי ראיות וטעמים מסבירים לדברי כ&amp;quot;ק אבא מארי זלה&amp;quot;ה, אבל הרבה יותר ממה שכתבתי יש בענין הזה שאין להביא על הגליון, וד&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ד&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד אנו רואין כי אחר הלימוד של הבירגער שוהלען יוכל ללמוד תיכף בגימנאזיאם, אבל אחר השמונה עלעמענטארען אי אפשר לילך בגימנאזיאם, יען שלא למד עדיין הבירגער שוהלען. וגם זה דבר חשוב שיהיה הרחקה לגימנאזיאם, וסחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי יחשוב אחד שאצלו אין חשש זה, שבודאי לא יעלה על דעתו לשלוח בנו או בתו לגימנאזיאם. הנה אנו רואין שחכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(שבת יג. ועוד)&amp;lt;/small&amp;gt; המשילו מה שצריך גדר בהרחקה מאיסורין, למה שאומרין לנזירא לכרמא לא תקרב, ולכאורה בפשיטות היו יכולין לומר שלא להתקרב לאיסורין, ומה הודיעו לנו במשל זה ממה שאומרים לנזירא, מה חילוק בין נזיר לשאר איסורין. ואם יש איזה חילוק, אין המשל דומה לנמשל להשתמש משם לשאר איסורין. אלא יש לומר שבל יחשוב איזה אדם שהוא נוהג בפרישות יותר משאר העם, ואין לחוש אצלו שאף אם יתקרב להאיסור לא יכשל. ולכן אמר שאף לנזירא שהוא בעצמו הזיר עצמו מן היין, והוא פרוש בזה יותר מכל העולם, ומהיכי תיתי יעבור על נזירותו, עם כל זה אמרינן לו סחור סחור לכרמא לא תקרב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרט שעל ידי פירצת גדר הבירגער שוהלען, פירצה כיון דעל על, ואחר שנפרץ במילואו רבים הולכים אל הגימנאזיאם, ועל ידי הבירגער שוהלען הוא נעשה כלי מוכשר לקבל טומאת הגימנאזיאם, אבל לא כן ע&amp;quot;י השמנה עלעמענטארין עדיין אינו מוכשר לטומאה זו. ובודאי כל מה שיוכל למנוע מלילך אל הבירגער שוהלען, יעשה תיקון גדול. ובפרט מאנשי הבית המדרש שכבר קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם תקנה זו, כל מי ששולח בן או בת להבירגער שוהלען, הוא פורץ גדר ר&amp;quot;ל, ויחוש לנפשו ממה שהרשיעו חכז&amp;quot;ל על הפורץ גדר השם ישמרנו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ה&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שמסופק בלשון אבד זכותו ואין לו מקום בבית המדרש זה, אם די בקיפוח זכות שלא להתפלל לפני העמוד ושארי זכותים, או להרחיקו לגמרי שלא לקרותו לתורה, וצא יאמר לו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה באמת מכפל הלשון ואין לו מקום בבית המדרש זה, משמע להרחיקו לגמרי. כי איבוד הזכותים נכלל הכל בלשון אבד זכותו, שלא פרט שם איזה זכות, אלא סתמא כל זכות שהיה לו בבית המדרש, ומה הצריכם עוד להוסיף ואין לו מקום. אלא ודאי שמלבד איבוד הזכותים יתנהגו עמו באופן שילך משם. גם הלשון בעצמו של ואין לו מקום בבית המדרש זה, מורה שככה יתנהגו עמו עד שלא ימצא לו שם מקום וילך לבית המדרש אחר, ואין לזה פירוש אחר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם אף אם נימא שאין הלשון מבורר, ועדיין יש מקום להסתפק, וא&amp;quot;כ י&amp;quot;ל לכאורה כמו דאיפסקא באבן העזר סימן קי&amp;quot;ח סעיף ו&#039; דבכל ספק בתקנה אוקמיה אדינא, וכן הוא בחו&amp;quot;מ סימן קע&amp;quot;ה בהלכות מצרנות &amp;lt;small&amp;gt;(סמ&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt;, ועיין בתשובות השיב משה סימן צ&#039; שהאריך בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם עיין בתשובות מהרשד&amp;quot;ם חלק יו&amp;quot;ד סימן פ&amp;quot;א, שנשאל מאיזה קהלה שעשו ביניהם הסכמה ותקנה בענין מכירת בגדים, והיה איזה ספק בהלשון. וכתב שם דהסכמה ותקנה נדרים הם ודין נדרים להם, ובספק תנן פרק אלו מותרים &amp;lt;small&amp;gt;(נדרים יח:)&amp;lt;/small&amp;gt; סתם נדרים להחמיר. ופירש הר&amp;quot;ן ז&amp;quot;ל, מי שנדר ויש לפרש לשונו להקל ולהחמיר, כל שלא פירש אחר כך למה נתכוון, הולכים בסתם להחמיר, יעיין שם. ואם כן כל שכן בתקנה שהוא למיגדר מילתא. ולכאורה זה היפך מהך כללא שהבאתי דבכל ספק בתקנה אוקמינן אדינא שהוא להקל, והפוסקים לא הביאו דברי מהרשד&amp;quot;ם האלו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך יש לחלק בין הנושאים, דמה שכתבו הפוסקים דספק בתקנה אוקמינן אדינא &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שדי חמד, מע&#039; המ&amp;quot;ם כלל רטז)&amp;lt;/small&amp;gt;, זה מיירי בתקנת חכמים, דודאי כל תקנת חכמים הוא מדאורייתא משום לא תסור, ואף על פי כן ספק דרבנן להקל, כי כן רצו החכמים שלא להחמיר בתקנתם אלא בודאי ולא בספק, כאשר האריכו בזה הראשונים ז&amp;quot;ל לתרץ דברי הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל. וכן כל החכמים שבכל דור ודור כשעושין איזה תקנה עושין על דעת שעשו הראשונים ז&amp;quot;ל בודאי ולא בספק, וא&amp;quot;כ כל הדורות שקבלו עליהם התקנה קבלו על דעת החכמים מתקני התקנה, ולכן אין להחמיר בספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
משא&amp;quot;כ כשאיזה קהל או חבורה קבלו עליהם מעצמם איזה תקנה, שזה על כרחך דין נדר יש לו, ובנדרים הדרינן לכללא סתם נדרים להחמיר, שהיא ספיקא דאורייתא, דלא שייך על זה התירוץ שהבאתי על ספק לא תסור. ואין סתירה מדברי המהרשד&amp;quot;ם על הך דינא דשו&amp;quot;ע דספק בתקנה אוקמינן אדינא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונידון דידן בתקנה שעשו אנשי הבית המדרש ההוא, דומה לנידון המהרשד&amp;quot;ם שהוא מחמת נדר, והוא ק&amp;quot;ו משם, יען שהוא למיגדר מילתא, ונדר כזה חל ממילא גם על זרעם אחריהם כנודע &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; יו&amp;quot;ד סי&#039; ריד ס&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואם כן יש להחמיר בספק, גם בספק הלשון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד י&amp;quot;ל, דמה שאמרו ספק בתקנה אוקמינן אדינא, מיירי בספק ממונא להוציא מיד המוחזק, כמבואר שם באבן העזר סימן הנ&amp;quot;ל ובחושן משפט שם, ובעניני ממון אף בספק נדרים מבואר בתשובות תרומת הדשן &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;ב, סוף)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ע&amp;quot;ג שאין להוציא מיד המוחזק, ועיין טו&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן רנ&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ח)&amp;lt;/small&amp;gt;. ומה שהחמירו בספק צדקה, מבואר בירושלמי מסכת פאה &amp;lt;small&amp;gt;(פ&amp;quot;ד סוף ה&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt; מקרא דצדק משלך ותן לו &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; ב&amp;quot;ב פח:)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואי לאו קרא לא היו מחמירין מספק להוציא מיד המוחזק, ונתבאר כל זה בפוסקים סימן רנ&amp;quot;ט, והחתם סופר &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ר&amp;quot;מ ביאר באורך, יעיין שם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובתרומת הדשן סימן הנ&amp;quot;ל מדמה הך דספק נדרים להוציא מיד המוחזק, למה דאמרינן &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב קסו.)&amp;lt;/small&amp;gt; דיד בעל השטר על התחתונה, וגם בענין יד בעל השטר על התחתונה מבואר במסכת כתובות פרק הכותב דף פ&amp;quot;ג ע&amp;quot;ב תוספות ד&amp;quot;ה רב אשי, דיד בעל השטר על התחתונה אינו אלא בדיעבד שאם מכרה קיים, אבל לכתחילה לא תמכור, ועיין שם במהרש&amp;quot;א ודו&amp;quot;ק. ואף שבודאי גם במה שאינה מוכרת לכתחילה יש לה הפסד ממון, מ&amp;quot;מ לכתחילה אין לה לעשות מעשה נגד [ספק] לשון השטר, אף שאין שם שום נדר. ומכל שכן בספק תקנה שיש לו דין נדר דאורייתא והוא למיגדר מילתא, שאי אפשר לעשות מעשה לכתחלה נגד ספק לשון התקנה. ואינו דומה כלל למה שכתבו הפוסקים ספק בתקנה אוקמינן אדינא, דמיירי להוציא ממון בדיעבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ בנידון דידן אם קוראין לתורה את העובר על התקנה, עושים מעשה לכתחילה נגד ספק לשון התקנה, שזה אין לעשות אף בספק לשון שטר שאין בו נדר, ומכל שכן בספק נדר דאורייתא. גם י&amp;quot;ל דכיון שיכולים לתקן מחדש התקנה בלשון מבורר ולהוציא נפשם מספיקא, א&amp;quot;כ הכל כלכתחילה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כתבתי כל זה אף לו יהא רק ספק בלשון, אבל בלאו הכי כבר כתבתי שמשמעות הלשון הוא להרחיקו מבית המדרש זה, ועל פי הלכה נראה לפע&amp;quot;ד ששם אין לקרותו לתורה, אלא להרחיקו שילך לבית המדרש אחר. וגם הוא בעצמו אם פורץ גדר בעיקר התקנה, למה לו להוסיף חטא על פשע למצוא לו מקום בבית המדרש זה, שגם זה נגד התקנה, ומוטב לו לילך לבית המדרש אחר, ולא יהיה פירצת גדר גם בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ו&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב שלא נהגו כן מקדמת דנא לעשות הרחקה כזו להעובר על התקנה, כבר כתב הכנסת הגדולה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; ריד הגה&amp;quot;ט אות לז)&amp;lt;/small&amp;gt; דבדבר דלא שכיח תדיר לא שייך מנהג, ובפרט בשב ואל תעשה, שמצוי מאד להתרשל בתקנות הנעשים. ואין ראיה כלל ממה שלא נהגו כן, שהיה מחמת שידעו בבירור שכן היה המדובר בשעת עשיית התקנה, אלא שהיה מחמת שלא עלה על דעתם לשים לב כראוי להתבונן בדבר כדת מה לעשות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ז&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה ששאל אם הר&#039; עמרם נ&amp;quot;י מחויב לשלם הנדרים ונדבות שנדר כבר, זה ודאי שמחויב לשלם כל הנדרים ונדבות, כי אין לזה רמז בהתקנה לקנוס את כל הבית המדרש או לבטלו ח&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שנתכוון ר&#039; עמרם נ&amp;quot;י שלא ליתן אלא בתנאי אם יתקיימו התקנות, אין זה אלא דברים שבלב, ובכה&amp;quot;ג דברים שבלב אינן דברים, אלא צריך תנאי גמור כדין. ומבואר בשו&amp;quot;ע &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן רי&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א בהגה)&amp;lt;/small&amp;gt; דאף היכא שרואין כוונת הנודר, כמו בטעון משא צמר, שאין הולכין אחר משמעות הדיבור אלא אחר כוונתו, מ&amp;quot;מ אין זה אלא בנודר בינו לבין עצמו דבעינן פיו ולבו, אבל בנודר לחבירו, כל שלשון הנודר כולל, הולכין אחריו. ועיי&amp;quot;ש בטו&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ב)&amp;lt;/small&amp;gt; שהביא קצת באריכות דברי הריב&amp;quot;ש &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; קצה)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וזה אף במקום שהכל יודעין הכוונה, כמו בטעון משא צמר שהוזכר שם, וכמובא בתשובת הריב&amp;quot;ש, ומכל שכן בכזה שאין המנהג כן. דמעשים בכל יום שיש תקנות טובות בבתי מדרשות, ובעוה&amp;quot;ר אזלא ומדלדלה. וכמבואר בגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה מט.)&amp;lt;/small&amp;gt; מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למיהוי כספריא וכו&#039; ועמא דארעא אזלא ומדלדלה, ונפרץ במילואו בכל יום ויום חדשים לבקרים יצרם מתגבר ומתחדש, ומיעוט היראים אשר לבם עליהם דוי על פירצות הדור, ולפעמים צועקין ככרוכיא, ואע&amp;quot;פ כן לא עלה על הדעת שלא לשלם על ידי זה הנדרים ונדבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואילו היה מקום להפטר על ידי זה מן הנדר, יהיו כל הבתי כנסיות והבתי מדרשות בטלים ח&amp;quot;ו, כי הכל יאמרו שאין צריכין לשלם עבור החסרונות שנעשו אח&amp;quot;כ ואדעתא דהכי לא נדרו. ובעוה&amp;quot;ר החסרונות הם אמתיים, אבל ביטול הבתי מדרשות הוא חסרון יותר גדול. וממילא כיון שאין בזה מנהג או תקנה שלא לשלם הנדרים ונדבות עבור ביטול איזה תקנה, תו ליכא בזה שום אומדנא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והלא היכא דלא התנה בתנאי כפול ושאר משפטי התנאים, שנתקשו הראשונים ז&amp;quot;ל כיון שהתנה, הוי עכ&amp;quot;פ גילוי דעת ואומדנא, ותירצו דמה שאינו מובן לכל אלא ע&amp;quot;י דיבורו לא הוי אומדנא, ולכן אינו מועיל גם התנאי אם לא היו משפטי התנאים כראוי. ומכל שכן אם לא היה אלא כוונה בלב במה שאין המנהג כן ואין דעת הציבור כן, שאינו מועיל כלל לבטל הנדר. והוא כל שכן מהעובדא דהריב&amp;quot;ש, דהתם הכל יודעין הכוונה ואע&amp;quot;פ כן אינו מועיל, יען שנדר לחבירו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויש הרבה ראיות עוד לדבר, אלא שאין פנאי להאריך כל כך, ובפרט שלפי ענ&amp;quot;ד אין צורך להאריך בזה, כי הדבר פשוט לפענ&amp;quot;ד על פי הלכה שמחויב ר&#039; עמרם נ&amp;quot;י לשלם כל הנדרים ונדבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה כל מה שכתבתי לעיל נראה לפענ&amp;quot;ד ברור על פי הלכה, אמנם יען שהבנתי מכותלי מכתבו שזה הנידון שעבר על התקנה הוא בנו של ר&#039;.... נ&amp;quot;י האברך מו&amp;quot;ה .... נ&amp;quot;י, וכפי אשר אני מכיר אותו שהיה תלמידי, מאוד מאוד אתפלא מה ראה על ככה ומה הגיע אליו שהביאו לידי מדה זו להיות פורץ גדר נגד רצון הוריו ומוריו. ולכן ינסה לדבר עמו בשמי שאל יקל בעיניו הדבר, וחלילה לו להיות נמנה ח&amp;quot;ו בין הפורצי גדר, למען לא יהיה נכווה בגחלתן ח&amp;quot;ו. בפרט בעתים הללו אשר עיני כל ישראל צופות ומייחלות לישועה ורחמי שמים. ואקוה שיציית לדברי, ואחר שיציית ממילא יוכל להשאר במקומו בבית המדרש בשלוה ובנחת, ואזי כל אחד ואחד על מקומו יבוא בשלום, וטוב לו בזה ובבא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השי&amp;quot;ת ירחם עלינו, ומתוך נחת יטה לבב עמו לעבודתו ויראתו וקיום תורתו, ובלי עקתא וצרה, יוציאינו מאפילה לאורה, ונזכה לראות בישועת כל ישראל ובשמחתן במהרה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E%D7%90&amp;diff=2893</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קמא</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9E%D7%90&amp;diff=2893"/>
		<updated>2026-02-24T17:39:33Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;   ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה אל כבוד תלמידי ידידי הרב המאור הגדול, חריף ובקי, ותיק מלא, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר חנניה יו&amp;quot;ט גאלדמאן שליט&amp;quot;א אבדק&amp;quot;ק נייפעסט יצ&amp;quot;ו.  אחדשת&amp;quot;ה באהבה רבה כמשפט, הגיעני מכתבו בדבר שאלתו אודות הוויכוח בעניני הבית המדרש, שמבואר שם בלשון התקנה וז&amp;quot;ל, מי ששולח ב...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה אל כבוד תלמידי ידידי הרב המאור הגדול, חריף ובקי, ותיק מלא, כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר חנניה יו&amp;quot;ט גאלדמאן שליט&amp;quot;א אבדק&amp;quot;ק נייפעסט יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחדשת&amp;quot;ה באהבה רבה כמשפט, הגיעני מכתבו בדבר שאלתו אודות הוויכוח בעניני הבית המדרש, שמבואר שם בלשון התקנה וז&amp;quot;ל, מי ששולח בניו להעכירע שוהלען יותר מחוקי המדינה והמלכות, אבד זכותו ואין לו מקום בבית המדרש זה. ואפרט כל הוויכוחים והספיקות שהזכיר במכתבו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;א&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
א&#039;, נסתפק במה שבלשון התקנה איתא בניו, ובניו זכרים משמע ולא נקיבות. והיטב אשר דיבר בזה כי הדא בורכא הוא, דזיל בתר טעמא, וכבר מבואר כן בתשובות מהרשד&amp;quot;ם או&amp;quot;ח סימן כ&amp;quot;ח וביו&amp;quot;ד סימן פ&amp;quot;א ופ&amp;quot;ב, ובתשובות צמח צדק סימן מ&amp;quot;ד האריך בדבר בשם הרד&amp;quot;ך &amp;lt;small&amp;gt;(סוף בית לב, במהדו&#039; חדשות סוף בית כח)&amp;lt;/small&amp;gt; דבכל תקנה רואין הטעם ולומדים מזה לאיזה נתכוין, לא אחר משמעות הדיבור, ואף להכניס ולהוסיף בכלל התקנה מה שלא פורש בו, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומקובל מצדיקים שיותר מזיק לימוד השוהלען להנקיבות מלהזכרים, כי הזכרים לומדים גם תורה הק&#039; שלפעמים המאור שבה מחזירו למוטב ומבטל קצת ארס של השוהלען, משא&amp;quot;כ הנקיבות שאין להם כח התורה. ועוד שהרי בנקיבות אף לימוד התורה הק&#039; מזיק להם, כמו שאמרו חכז&amp;quot;ל סוטה כ&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, וכמו שפירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שם, שמתוכה מבינה ערמימות ועושה דבריה בהצנע, כמו שדרשו מהכתוב, שכיון שנכנס בו חכמה נכנס בו ערמימות. והוא בשביל שעלולים יותר להתפתות לדברים לא טובים, ומכל שכן בהתחכמות הבא מחכמות חיצוניות שמזיק אף להזכרים, הוא ק&amp;quot;ו בן בנו של ק&amp;quot;ו שמזיק יותר להנקיבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם גם בלאו הכי דקדוק הלשון שמדייק, דבניו זכרים משמע ולא נקיבות, זה אינו אמת. כמבואר בתוספות יו&amp;quot;ט פרק ד&#039; דכתובות משנה י&amp;quot;א, דבלשון בנים גם נקיבות בכלל, כמו שנאמר &amp;lt;small&amp;gt;(בראשית ג, טז)&amp;lt;/small&amp;gt; בעצב תלדי בנים, ונאמר &amp;lt;small&amp;gt;(דברים יד, א)&amp;lt;/small&amp;gt; בנים אתם לה&#039; אלקיכם. וברא&amp;quot;ם פרשת אמור &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא כא, א)&amp;lt;/small&amp;gt; האריך דבמה דממעטין בני אהרן ולא בנות אהרן, הוא בשביל שהוא מיותר, או במקום שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, אבל בשאר מקומות כל היכא דכתיב בכל התורה בני ישראל, לא ממעטין בנות, אלא בני והוא הדין בנות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהקשה המג&amp;quot;א בהלכות ציצית סימן י&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ב)&amp;lt;/small&amp;gt; למה לא ממעטינן נשים מבני ישראל, ביאר שם הפמ&amp;quot;ג בשביל שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, אבל ממשמעות בלבד לא נתמעט בנות אם אינו מיותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם מה שפטרו נשים מתלמוד תורה מדכתיב &amp;lt;small&amp;gt;(דברים יא, יט)&amp;lt;/small&amp;gt; ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם, נראה דהוא ג&amp;quot;כ בשביל שהוא מיותר, דכן הוא לשון הברייתא בקידושין דף ל&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, ת&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(דברים ד, ט)&amp;lt;/small&amp;gt; והודעתם לבניך ולבני בניך. א&amp;quot;כ מה ת&amp;quot;ל בניכם, בניכם ולא בנותיכם. הרי, דבשביל שקשה מה ת&amp;quot;ל בניכם, כיון דנתרבה הכל מהקרא דוהודעתם לבניך ולבני בניך, לכן למדו מזה למעט נשים, לא מהמשמעות בלבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והפני יהושע נתקשה שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה שם ומנין)&amp;lt;/small&amp;gt;, שלמ&amp;quot;ד שדרש מלמדתם את בניכם למעט בני בניכם, מהיכן דרש למעט נשים, וכתב דנלמד מבני בניכם מקל וחומר. והאור חדש &amp;lt;small&amp;gt;(כט: ד&amp;quot;ה ומנין)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב דאותו מאן דאמר סובר כבן עזאי &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה כא.)&amp;lt;/small&amp;gt; דחייב ללמוד את בתו תורה. ועל כל פנים מן המשמעות בלבד לא משמע כלל. ודברי הרא&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא שם)&amp;lt;/small&amp;gt; שנתקשה בהך לימוד דולמדתם את בניכם צריך עיון ואין מקום להאריך פה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולשון הגמרא בבבא בתרא דף ט&amp;quot;ז ע&amp;quot;ב אוי לו למי &amp;quot;שבניו&amp;quot; נקיבות, הרי, שקרא לנקיבות בנים. בפרט בנידון דידן דלפי טעם התקנה אין מקום לחלק, ואדרבה, בודאי דאין להוציא בנות מכלל התקנה. ולהלן יתבאר דאף בספק בתקנה כה&amp;quot;ג יש להחמיר, אבל אין שום ספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ב&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הספק הב&#039;, דאולי לשון העכירע שוהלען משמע רק בעת ועידן שהחובה היתה רק עד ארבעה עלעמענטארין, אבל כעת שבלא זה מחויבין לילך שמנה קלאססין, מלאך המות מה לי הכא מה לי התם, ר&amp;quot;ל. גם בזה דבריו ברורין, דכיון שהוא יותר מחוק המלכות ואינו מחויב בדבר מיקרי, הוא מכלל איסור התקנה, ויתבאר יותר להלן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ג&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם במה שעלה ונסתפק האיך להורות למי שהוא משארי העם שלא נכנסו לכלל תקנה זו, ורוצה לידע דעת תורה היות ששמנה עלעמענטארין אי אפשר לעשות בבית ספר יהודי, רק את הששה, ושנים הנותרים חובה עליו בבית הספר שלהם, אשר שמה העריצות והרשעות עד אין לשער, וגם לפעמים נצמח מזה חילול שבת, וכאן הבן שואל למה אסבול כל זה במקום שאוכל לשלוח לפעסט לבירגער שוהלען.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה מה שעשה ליסוד בית הספק שלו מה שבבית הספר שלהם יש ספק חילול שבת ובהבירגער שוהלען של היהודים נסתלק חשש זה, כבר ראיתי מעשה רב אצל אבא מארי הגה&amp;quot;ק זלה&amp;quot;ה רבן של ישראל אף באותן הארבעה קלאססען שהיה חיוב לעשות מחוקי המדינה, שפעם אחת רצו בסיגעט לעשות בית ספר יהודי עבור אותן ארבעה קלאססען המחויבין, והוא מסר נפשו על זה שלא להניח לעשות שום שוהלען של יהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והייתי שם כשבא אל ביתו שר הגבוה של העיר האויבעראישפאן להתווכח עמו בדבר זה. ושאל אותו אם יש עון לישב בגילוי הראש, והשיב לו שהוא עון, אח&amp;quot;כ שאל אותו כיון שבבית הספר שלהם הלא על כרחך מוכרחין לישב בגילוי הראש וכדומה, וכיון שנותנים לו רשות לעשות בית הספר יהודי שיהיה תחת השגחתו שלא יצטרכו לישב בגילוי הראש ולא לעבור על שום זיז כל שהוא מהתורה הק&#039;, למה אינו מסכים להצילם מן העבירות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשיב לו, שהן אמת שהוא עבירה לישב בגילוי הראש וכדומה, אבל מה שהתינוק עושה שם בבית הספר שלהם אנוס הוא ואונס רחמנא פטריה, וזה אין לחוש כל כך שיעשה רושם בלבו להתלמד מהנהגות שרואה שם להתנהג כן אחר כך לעולם, כי יודע נאמנה שאף שהולך לשם ללמוד חכמה מה שאי אפשר לו ללמוד בבית אביו, עם כל זה בעניני הדת המורה העכו&amp;quot;ם הוא אינו מבני דתו ואין לו שייכות בזה, ולא יעלה על דעתו ללמוד ממנו עניני הדת, ויוכל להתחנך עדיין בבית אביו כראוי. משא&amp;quot;כ המורה הישראל כיון שגם הוא מבני דת ישראל, והתינוק רואה אותו לחכם יותר מאביו, כי לומד רוב חכמתו ממנו, זה ודאי עולה על רוחו ומנקר במוחו להתחנך בדרכיו יותר מבדרכי אבות באופן אשר כי יזקין לא יסור ממנו. ושכיחי טובא באלו המורים דעות נפסדות והנהגות זרות משורש פורה ראש ולענה, אשר זה ודאי גרע יותר מאלו העבירות שעושה בקטנותו באונס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ודבריו אלו הוטבו בעיני השר וקיבל דבריו, כי אמרו חכמינו ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(סנהדרין לח:)&amp;lt;/small&amp;gt; באפיקורוס עכו&amp;quot;ם ודע מה שתשיב לאפיקורוס, שאצל העכו&amp;quot;ם מועיל אם משיבין לו דברים נכוחים. וכן הוה, ששוב אחר כך הלך עוד עם פני העיר לבית השר להיות בטוח על ביטול ענין זה, וכל ימיו לא הניח בגלילותיו שום שוהלען של יהודים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת כי בעוה&amp;quot;ר בעתים הללו מחמת תוקף הגלות ועוד טעמים שאין להאריך בהם, אשר בשביל כן נתפשט בכל המקומות לעשות בית הספר יהודים על אותן הקלאססין המחויבים על פי חוקי המדינה, אבל ללמוד יותר מהמחויב יען שהוא בין יהודים, זה ודאי לא ניתן להאמר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וסעד גדול לדברי כ&amp;quot;ק אבא מארי זלה&amp;quot;ה מדברי הש&amp;quot;ס ביצה דף י&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; באיבעיא דעבר ואפה, שרצה לפשוט מאם הערים אסור, אמר רב אשי הערמה קאמרת, שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה שאני)&amp;lt;/small&amp;gt;, דשאני הערמה ממזיד, דאלו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים במזיד, ואין אחרים למדין הימנו, אבל מערים סבור לעשות בהיתר, ואחרים למדין הימנו, יעיי&amp;quot;ש. הרי, דאף בישראל אם עושה במזיד אין הסכנה כל כך להתלמד ממנו כמו במערים, ומכל שכן בעכו&amp;quot;ם העושה בזדון. ואמרו חכז&amp;quot;ל חולין י&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; אין מינין באומות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל אלו שבישראל שקנו שלימות הרבה בלימודים הגבוהים שלהם, והרבה ספרי מינות נשרו מחיקם, הוא סכנה עצומה מאד. ואמרו חכז&amp;quot;ל בסוכה &amp;lt;small&amp;gt;(נב.)&amp;lt;/small&amp;gt; שהיצר הרע מניח כל האומות ומתגרה בהם בישראל, ובפרט במינות שאמרו &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ז כז:)&amp;lt;/small&amp;gt; שאני מינות דמשכא, וארס של המטמא והמדמע, מתחלתו היזק שאינו ניכר וסופו מרה כלענה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובחולין דף ה&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; מכם ולא כלכם להוציא את המומר מכם, בכם חלקתי ולא באומות, מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה, מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל, כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר ומחלל שבת בפרהסיא. ובתוספות ד&amp;quot;ה כדי, לאו טעמא דקרא קא דריש, אלא נותן טעם לדבר וכו&#039;, וקאמר דמומר לדבר אחד בקל יחזור בתשובה, ולכך מקבלין מהם כדי שיחזרו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והוא לכאורה פליאה עצומה, דהלא בנכרי שמקבלין ממנו קרבן, בודאי אין הטעם כדי להחזירו בתשובה, דאין שום מצוה להחזיר נכרי בתשובה, דאדרבה איסור גדול להביאו לדבר מצוה, כמבואר בבבא בתרא &amp;lt;small&amp;gt;(י:)&amp;lt;/small&amp;gt; ובשו&amp;quot;ע סימן רנ&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;. וכאן שמקבלין מנכרי בכל אופן ואופן, למה נגרע שבישראל השומר שבת כראוי וגם כל התורה כולה חוץ מדבר אחד שהוא מומר, ואע&amp;quot;פ כן הוצרך לטעם שהוא בשביל להחזירו בתשובה, ולולא טעם זה לא היו מקבלין ממנו. הלא אדרבה מה שאין מקבלין ממומר לכל התורה כולה וממחלל שבת, על זה היה צורך ליתן טעם למה יגרע מעכו&amp;quot;ם שמקבלין ממנו אף באופן זה, אבל על מה שמקבלין ממומר לדבר אחד, אין צריך שום טעם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתבו התוספות שבא רק ליתן טעם מה בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה, קשה הלא אף בלי הטעם להחזירו בתשובה, שפיר יש לחלק בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה כולה. כי הלא אנו רואין שחכז&amp;quot;ל עשו את המומר לכל התורה כעכו&amp;quot;ם וכן במומר לחלל שבתות, אבל המומר לדבר אחד יש לו חזקת כשרות בשאר ענינים כשאר ישראל הכשרים. גם מצינו בגמרא יבמות דף ל&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; ול&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; דבמקום שנתוסף איזה איסור, אף באופן שאין איסור חל על איסור לענין חיוב, מ&amp;quot;מ נפקא מינה לקברו בין רשעים גמורים, ואם ע&amp;quot;י תוספת איסור קל אחד יש נפקא מינה לעשותו רשע חמור יותר, מכל שכן שיש נפקא מינה גדולה ומרחק רב בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה כולה, אף טרם שעושין תשובה. ולמה לא מצאו שום חילוק וטעם אלא על שם העתיד להחזירו בתשובה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי הנ&amp;quot;ל אפשר להבין, דאף שבודאי המומרין שבישראל עדיין חשובין הרבה יותר מעכו&amp;quot;ם, כמבואר בגמרא גיטין דף נ&amp;quot;ז ע&amp;quot;א, שאמרו תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי עכו&amp;quot;ם, יעיין שם, ומכל שכן השומרים כל התורה כולה חוץ מדבר אחד. אמנם לענין חשש לימוד ממעשיהם, חמירי יותר מעכו&amp;quot;ם, שעלול יותר ללמוד מהם. ולכן לקבל מהם קרבן, שזה גורם התקרבות, אף שהוא במקום המקדש וכהנים זריזים הם, מכל מקום יש חשש, וגם שיש לומר שגם אחרים יתקרבו על ידי זה וילמדו ממעשיהם, והיה הסברא שלא לקבל מהם כלל כדי לרחקם. ולולא הטעם של להחזירם בתשובה, לא מסתבר להו לחלק בין מומר לדבר אחד למומר לכל התורה לענין זה, כי אדרבה ע&amp;quot;י שהוא שומר התורה הק&#039; וברוב מעשיו הוא אדם כשר ואינו ניכר כלל לרשע ומומר, יש חשש יותר שילמדו ממעשיו. לכן לא מצאו שום טעם על מה שמקבלין ממומר לדבר אחד קרבן לה&#039;, רק שהוא כדי להחזירו בתשובה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומרן החיד&amp;quot;א ז&amp;quot;ל בספר חסדי דוד פירש דברי המשניות &amp;lt;small&amp;gt;(אבות פ&amp;quot;א מ&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שאמרו הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, שאינו מובן, אם זה השכן רע הוא רשע, למה לא קראו בפירוש רשע, ואם הוא אינו רשע למה קראו שכן רע והזהיר להרחיק ממנו. וגם קשה דהתם אמר אל תתחבר לרשע, שזה משמע שלא הזהירו אלא על החיבור ממש, ולא שיהיה נצרך עוד הרחקה, ובשכן רע אמרו הרחק, שזה יותר ממניעת החיבור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ופירש הוא ז&amp;quot;ל, שברשע ממש די אם אין מתחברין עמו ואין צריך הרחקה כל כך, אבל מי שאינו רשע בעצם אלא שהוא שכן עם אדם רשע, ועל ידי זה נתפס בלבו קצת מדעותיו ודרכיו, מזה צריך להתרחק יותר, כי הוא סכנה יותר להיות נתפס מדעותיו האלו, יען שהוא אינו רשע ולמדין ממנו. ולכן אמר הרחק משכן רע, ר&amp;quot;ל מזה שאינו רע בעצם אלא שהוא שכן עם הרע, מזה צריך הרחקה יותר, אלו דברי מרן החיד&amp;quot;א ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה כתבתי ראיות וטעמים מסבירים לדברי כ&amp;quot;ק אבא מארי זלה&amp;quot;ה, אבל הרבה יותר ממה שכתבתי יש בענין הזה שאין להביא על הגליון, וד&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ד&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד אנו רואין כי אחר הלימוד של הבירגער שוהלען יוכל ללמוד תיכף בגימנאזיאם, אבל אחר השמונה עלעמענטארען אי אפשר לילך בגימנאזיאם, יען שלא למד עדיין הבירגער שוהלען. וגם זה דבר חשוב שיהיה הרחקה לגימנאזיאם, וסחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואם אולי יחשוב אחד שאצלו אין חשש זה, שבודאי לא יעלה על דעתו לשלוח בנו או בתו לגימנאזיאם. הנה אנו רואין שחכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(שבת יג. ועוד)&amp;lt;/small&amp;gt; המשילו מה שצריך גדר בהרחקה מאיסורין, למה שאומרין לנזירא לכרמא לא תקרב, ולכאורה בפשיטות היו יכולין לומר שלא להתקרב לאיסורין, ומה הודיעו לנו במשל זה ממה שאומרים לנזירא, מה חילוק בין נזיר לשאר איסורין. ואם יש איזה חילוק, אין המשל דומה לנמשל להשתמש משם לשאר איסורין. אלא יש לומר שבל יחשוב איזה אדם שהוא נוהג בפרישות יותר משאר העם, ואין לחוש אצלו שאף אם יתקרב להאיסור לא יכשל. ולכן אמר שאף לנזירא שהוא בעצמו הזיר עצמו מן היין, והוא פרוש בזה יותר מכל העולם, ומהיכי תיתי יעבור על נזירותו, עם כל זה אמרינן לו סחור סחור לכרמא לא תקרב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרט שעל ידי פירצת גדר הבירגער שוהלען, פירצה כיון דעל על, ואחר שנפרץ במילואו רבים הולכים אל הגימנאזיאם, ועל ידי הבירגער שוהלען הוא נעשה כלי מוכשר לקבל טומאת הגימנאזיאם, אבל לא כן ע&amp;quot;י השמנה עלעמענטארין עדיין אינו מוכשר לטומאה זו. ובודאי כל מה שיוכל למנוע מלילך אל הבירגער שוהלען, יעשה תיקון גדול. ובפרט מאנשי הבית המדרש שכבר קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם תקנה זו, כל מי ששולח בן או בת להבירגער שוהלען, הוא פורץ גדר ר&amp;quot;ל, ויחוש לנפשו ממה שהרשיעו חכז&amp;quot;ל על הפורץ גדר השם ישמרנו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ה&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שמסופק בלשון אבד זכותו ואין לו מקום בבית המדרש זה, אם די בקיפוח זכות שלא להתפלל לפני העמוד ושארי זכותים, או להרחיקו לגמרי שלא לקרותו לתורה, וצא יאמר לו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה באמת מכפל הלשון ואין לו מקום בבית המדרש זה, משמע להרחיקו לגמרי. כי איבוד הזכותים נכלל הכל בלשון אבד זכותו, שלא פרט שם איזה זכות, אלא סתמא כל זכות שהיה לו בבית המדרש, ומה הצריכם עוד להוסיף ואין לו מקום. אלא ודאי שמלבד איבוד הזכותים יתנהגו עמו באופן שילך משם. גם הלשון בעצמו של ואין לו מקום בבית המדרש זה, מורה שככה יתנהגו עמו עד שלא ימצא לו שם מקום וילך לבית המדרש אחר, ואין לזה פירוש אחר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם אף אם נימא שאין הלשון מבורר, ועדיין יש מקום להסתפק, וא&amp;quot;כ י&amp;quot;ל לכאורה כמו דאיפסקא באבן העזר סימן קי&amp;quot;ח סעיף ו&#039; דבכל ספק בתקנה אוקמיה אדינא, וכן הוא בחו&amp;quot;מ סימן קע&amp;quot;ה בהלכות מצרנות &amp;lt;small&amp;gt;(סמ&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt;, ועיין בתשובות השיב משה סימן צ&#039; שהאריך בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם עיין בתשובות מהרשד&amp;quot;ם חלק יו&amp;quot;ד סימן פ&amp;quot;א, שנשאל מאיזה קהלה שעשו ביניהם הסכמה ותקנה בענין מכירת בגדים, והיה איזה ספק בהלשון. וכתב שם דהסכמה ותקנה נדרים הם ודין נדרים להם, ובספק תנן פרק אלו מותרים &amp;lt;small&amp;gt;(נדרים יח:)&amp;lt;/small&amp;gt; סתם נדרים להחמיר. ופירש הר&amp;quot;ן ז&amp;quot;ל, מי שנדר ויש לפרש לשונו להקל ולהחמיר, כל שלא פירש אחר כך למה נתכוון, הולכים בסתם להחמיר, יעיין שם. ואם כן כל שכן בתקנה שהוא למיגדר מילתא. ולכאורה זה היפך מהך כללא שהבאתי דבכל ספק בתקנה אוקמינן אדינא שהוא להקל, והפוסקים לא הביאו דברי מהרשד&amp;quot;ם האלו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אך יש לחלק בין הנושאים, דמה שכתבו הפוסקים דספק בתקנה אוקמינן אדינא &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שדי חמד, מע&#039; המ&amp;quot;ם כלל רטז)&amp;lt;/small&amp;gt;, זה מיירי בתקנת חכמים, דודאי כל תקנת חכמים הוא מדאורייתא משום לא תסור, ואף על פי כן ספק דרבנן להקל, כי כן רצו החכמים שלא להחמיר בתקנתם אלא בודאי ולא בספק, כאשר האריכו בזה הראשונים ז&amp;quot;ל לתרץ דברי הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל. וכן כל החכמים שבכל דור ודור כשעושין איזה תקנה עושין על דעת שעשו הראשונים ז&amp;quot;ל בודאי ולא בספק, וא&amp;quot;כ כל הדורות שקבלו עליהם התקנה קבלו על דעת החכמים מתקני התקנה, ולכן אין להחמיר בספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
משא&amp;quot;כ כשאיזה קהל או חבורה קבלו עליהם מעצמם איזה תקנה, שזה על כרחך דין נדר יש לו, ובנדרים הדרינן לכללא סתם נדרים להחמיר, שהיא ספיקא דאורייתא, דלא שייך על זה התירוץ שהבאתי על ספק לא תסור. ואין סתירה מדברי המהרשד&amp;quot;ם על הך דינא דשו&amp;quot;ע דספק בתקנה אוקמינן אדינא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונידון דידן בתקנה שעשו אנשי הבית המדרש ההוא, דומה לנידון המהרשד&amp;quot;ם שהוא מחמת נדר, והוא ק&amp;quot;ו משם, יען שהוא למיגדר מילתא, ונדר כזה חל ממילא גם על זרעם אחריהם כנודע &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; יו&amp;quot;ד סי&#039; ריד ס&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואם כן יש להחמיר בספק, גם בספק הלשון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד י&amp;quot;ל, דמה שאמרו ספק בתקנה אוקמינן אדינא, מיירי בספק ממונא להוציא מיד המוחזק, כמבואר שם באבן העזר סימן הנ&amp;quot;ל ובחושן משפט שם, ובעניני ממון אף בספק נדרים מבואר בתשובות תרומת הדשן &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;ב, סוף)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ע&amp;quot;ג שאין להוציא מיד המוחזק, ועיין טו&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן רנ&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ח)&amp;lt;/small&amp;gt;. ומה שהחמירו בספק צדקה, מבואר בירושלמי מסכת פאה &amp;lt;small&amp;gt;(פ&amp;quot;ד סוף ה&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt; מקרא דצדק משלך ותן לו &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; ב&amp;quot;ב פח:)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואי לאו קרא לא היו מחמירין מספק להוציא מיד המוחזק, ונתבאר כל זה בפוסקים סימן רנ&amp;quot;ט, והחתם סופר &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ר&amp;quot;מ ביאר באורך, יעיין שם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובתרומת הדשן סימן הנ&amp;quot;ל מדמה הך דספק נדרים להוציא מיד המוחזק, למה דאמרינן &amp;lt;small&amp;gt;(ב&amp;quot;ב קסו.)&amp;lt;/small&amp;gt; דיד בעל השטר על התחתונה, וגם בענין יד בעל השטר על התחתונה מבואר במסכת כתובות פרק הכותב דף פ&amp;quot;ג ע&amp;quot;ב תוספות ד&amp;quot;ה רב אשי, דיד בעל השטר על התחתונה אינו אלא בדיעבד שאם מכרה קיים, אבל לכתחילה לא תמכור, ועיין שם במהרש&amp;quot;א ודו&amp;quot;ק. ואף שבודאי גם במה שאינה מוכרת לכתחילה יש לה הפסד ממון, מ&amp;quot;מ לכתחילה אין לה לעשות מעשה נגד [ספק] לשון השטר, אף שאין שם שום נדר. ומכל שכן בספק תקנה שיש לו דין נדר דאורייתא והוא למיגדר מילתא, שאי אפשר לעשות מעשה לכתחלה נגד ספק לשון התקנה. ואינו דומה כלל למה שכתבו הפוסקים ספק בתקנה אוקמינן אדינא, דמיירי להוציא ממון בדיעבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ בנידון דידן אם קוראין לתורה את העובר על התקנה, עושים מעשה לכתחילה נגד ספק לשון התקנה, שזה אין לעשות אף בספק לשון שטר שאין בו נדר, ומכל שכן בספק נדר דאורייתא. גם י&amp;quot;ל דכיון שיכולים לתקן מחדש התקנה בלשון מבורר ולהוציא נפשם מספיקא, א&amp;quot;כ הכל כלכתחילה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כתבתי כל זה אף לו יהא רק ספק בלשון, אבל בלאו הכי כבר כתבתי שמשמעות הלשון הוא להרחיקו מבית המדרש זה, ועל פי הלכה נראה לפע&amp;quot;ד ששם אין לקרותו לתורה, אלא להרחיקו שילך לבית המדרש אחר. וגם הוא בעצמו אם פורץ גדר בעיקר התקנה, למה לו להוסיף חטא על פשע למצוא לו מקום בבית המדרש זה, שגם זה נגד התקנה, ומוטב לו לילך לבית המדרש אחר, ולא יהיה פירצת גדר גם בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ו&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב שלא נהגו כן מקדמת דנא לעשות הרחקה כזו להעובר על התקנה, כבר כתב הכנסת הגדולה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; ריד הגה&amp;quot;ט אות לז)&amp;lt;/small&amp;gt; דבדבר דלא שכיח תדיר לא שייך מנהג, ובפרט בשב ואל תעשה, שמצוי מאד להתרשל בתקנות הנעשים. ואין ראיה כלל ממה שלא נהגו כן, שהיה מחמת שידעו בבירור שכן היה המדובר בשעת עשיית התקנה, אלא שהיה מחמת שלא עלה על דעתם לשים לב כראוי להתבונן בדבר כדת מה לעשות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;ז&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה ששאל אם הר&#039; עמרם נ&amp;quot;י מחויב לשלם הנדרים ונדבות שנדר כבר, זה ודאי שמחויב לשלם כל הנדרים ונדבות, כי אין לזה רמז בהתקנה לקנוס את כל הבית המדרש או לבטלו ח&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שנתכוון ר&#039; עמרם נ&amp;quot;י שלא ליתן אלא בתנאי אם יתקיימו התקנות, אין זה אלא דברים שבלב, ובכה&amp;quot;ג דברים שבלב אינן דברים, אלא צריך תנאי גמור כדין. ומבואר בשו&amp;quot;ע &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן רי&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א בהגה)&amp;lt;/small&amp;gt; דאף היכא שרואין כוונת הנודר, כמו בטעון משא צמר, שאין הולכין אחר משמעות הדיבור אלא אחר כוונתו, מ&amp;quot;מ אין זה אלא בנודר בינו לבין עצמו דבעינן פיו ולבו, אבל בנודר לחבירו, כל שלשון הנודר כולל, הולכין אחריו. ועיי&amp;quot;ש בטו&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ב)&amp;lt;/small&amp;gt; שהביא קצת באריכות דברי הריב&amp;quot;ש &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; קצה)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וזה אף במקום שהכל יודעין הכוונה, כמו בטעון משא צמר שהוזכר שם, וכמובא בתשובת הריב&amp;quot;ש, ומכל שכן בכזה שאין המנהג כן. דמעשים בכל יום שיש תקנות טובות בבתי מדרשות, ובעוה&amp;quot;ר אזלא ומדלדלה. וכמבואר בגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(סוטה מט.)&amp;lt;/small&amp;gt; מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למיהוי כספריא וכו&#039; ועמא דארעא אזלא ומדלדלה, ונפרץ במילואו בכל יום ויום חדשים לבקרים יצרם מתגבר ומתחדש, ומיעוט היראים אשר לבם עליהם דוי על פירצות הדור, ולפעמים צועקין ככרוכיא, ואע&amp;quot;פ כן לא עלה על הדעת שלא לשלם על ידי זה הנדרים ונדבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואילו היה מקום להפטר על ידי זה מן הנדר, יהיו כל הבתי כנסיות והבתי מדרשות בטלים ח&amp;quot;ו, כי הכל יאמרו שאין צריכין לשלם עבור החסרונות שנעשו אח&amp;quot;כ ואדעתא דהכי לא נדרו. ובעוה&amp;quot;ר החסרונות הם אמתיים, אבל ביטול הבתי מדרשות הוא חסרון יותר גדול. וממילא כיון שאין בזה מנהג או תקנה שלא לשלם הנדרים ונדבות עבור ביטול איזה תקנה, תו ליכא בזה שום אומדנא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והלא היכא דלא התנה בתנאי כפול ושאר משפטי התנאים, שנתקשו הראשונים ז&amp;quot;ל כיון שהתנה, הוי עכ&amp;quot;פ גילוי דעת ואומדנא, ותירצו דמה שאינו מובן לכל אלא ע&amp;quot;י דיבורו לא הוי אומדנא, ולכן אינו מועיל גם התנאי אם לא היו משפטי התנאים כראוי. ומכל שכן אם לא היה אלא כוונה בלב במה שאין המנהג כן ואין דעת הציבור כן, שאינו מועיל כלל לבטל הנדר. והוא כל שכן מהעובדא דהריב&amp;quot;ש, דהתם הכל יודעין הכוונה ואע&amp;quot;פ כן אינו מועיל, יען שנדר לחבירו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויש הרבה ראיות עוד לדבר, אלא שאין פנאי להאריך כל כך, ובפרט שלפי ענ&amp;quot;ד אין צורך להאריך בזה, כי הדבר פשוט לפענ&amp;quot;ד על פי הלכה שמחויב ר&#039; עמרם נ&amp;quot;י לשלם כל הנדרים ונדבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה כל מה שכתבתי לעיל נראה לפענ&amp;quot;ד ברור על פי הלכה, אמנם יען שהבנתי מכותלי מכתבו שזה הנידון שעבר על התקנה הוא בנו של ר&#039;.... נ&amp;quot;י האברך מו&amp;quot;ה .... נ&amp;quot;י, וכפי אשר אני מכיר אותו שהיה תלמידי, מאוד מאוד אתפלא מה ראה על ככה ומה הגיע אליו שהביאו לידי מדה זו להיות פורץ גדר נגד רצון הוריו ומוריו. ולכן ינסה לדבר עמו בשמי שאל יקל בעיניו הדבר, וחלילה לו להיות נמנה ח&amp;quot;ו בין הפורצי גדר, למען לא יהיה נכווה בגחלתן ח&amp;quot;ו. בפרט בעתים הללו אשר עיני כל ישראל צופות ומייחלות לישועה ורחמי שמים. ואקוה שיציית לדברי, ואחר שיציית ממילא יוכל להשאר במקומו בבית המדרש בשלוה ובנחת, ואזי כל אחד ואחד על מקומו יבוא בשלום, וטוב לו בזה ובבא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השי&amp;quot;ת ירחם עלינו, ומתוך נחת יטה לבב עמו לעבודתו ויראתו וקיום תורתו, ובלי עקתא וצרה, יוציאינו מאפילה לאורה, ונזכה לראות בישועת כל ישראל ובשמחתן במהרה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום ת&amp;quot;ה באהבה רבה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2892</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קכח</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2892"/>
		<updated>2026-02-12T18:34:02Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכז|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכז|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קל|תווית_הבא=חושן משפט סימן קל}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קכח ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, ר&amp;quot;ח תמוז תשט&amp;quot;ו, לונדון יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בענין רבנים ודיינים בורים שאינם הגונים ואין להם שום ידיעה בתורה הק&#039;. הדבר ברור בשבת קל&amp;quot;ט ע&amp;quot;א שכל פורעניות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל. ועוד שם, אין הקב&amp;quot;ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל. ועוד שם, מאי דכתיב &amp;lt;small&amp;gt;(ישעיה יד, ה)&amp;lt;/small&amp;gt; שבר ה&#039; מטה רשעים וכו&#039;, אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור. ובסנהדרין דף ז&#039; ע&amp;quot;ב, כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל ועתיד הקב&amp;quot;ה ליפרע ממעמידן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וברמב&amp;quot;ם פרק ד&#039; מהלכות סנהדרין הלכה ט&amp;quot;ו, מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע או מפני שאינו הגון, שעבר ראש גלות ונתן לו רשות או שטעו בית דין ונתנו לו רשות, אין הרשות מועלת לו כלום, עד שיהא ראוי, שהמקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשו&amp;quot;ע חו&amp;quot;מ סימן ג&#039; סעיף ד&#039; הזהיר לאדם חכם מלישב בדין עד שידע עם מי יושב, שמא ישב עם אנשים שאינם הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים, לא בכלל בית דין. הרי, דאף כשיש שם חכם, אם מצטרף עם אנשים שאינם מהוגנים אינו בכלל בית דין, אלא קשר בוגדים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והמהרש&amp;quot;א שאמרתי לו, הוא במסכת סוטה דף מ&#039; ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה ותו רבי אבהו, וז&amp;quot;ל ראיתי גודל הסיבה בזה שהבע&amp;quot;ב המה הממנים ומבררים להם ראש כפי רצונם וכו&#039;, אבל מן הראוי שהלומדים והרבנים בעצמם יבררו להם ראש, כמו שהיה בדורות הראשונים, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה בעניני ממונות, עדיין י&amp;quot;ל דשכקבלו עליהם יכולים לדון, כמו שכתבו הפוסקים, דהלא על ממונם יכולין לוותר וממון ניתן למחילה, ואם קבלום עליהם לדון על ממונם הרי מחלו על אופן זה. אבל בעניני הוראה וגיטין וקידושין וכדומה, שאין ביד הציבור למחול על התורה הק&#039;, אם קבלו מי שאינו יודע או אינו הגון ומהפך דברי אלקים חיים, בודאי שאין בקבלתם כלום, ואינם אלא מכשילים את הרבים בהפרת דת תורה הק&#039;, וגרע ממקדיש בעלי מומים למזבח, וה&#039; ירחם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרבה יש לדבר בזה עוד ולהביא מדברי חכז&amp;quot;ל והפוסקים, אלא שלא אוכל להאריך פה על הדרך מרוב טירדה, אבל די גם במה שהבאתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת יזכינו להרחיב גבול הקדושה ולהגדיל תורה ולהאדירה, עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן בשמחת ציון וירושלים בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום א&#039; דר&amp;quot;ח תמוז התשט&amp;quot;ו לפ&amp;quot;ג, פה לונדון יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2891</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קכח</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2891"/>
		<updated>2026-02-12T18:33:38Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכז|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכז|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קכח|תווית_הבא=חושן משפט סימן קכט}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קכח ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, ר&amp;quot;ח תמוז תשט&amp;quot;ו, לונדון יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בענין רבנים ודיינים בורים שאינם הגונים ואין להם שום ידיעה בתורה הק&#039;. הדבר ברור בשבת קל&amp;quot;ט ע&amp;quot;א שכל פורעניות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל. ועוד שם, אין הקב&amp;quot;ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל. ועוד שם, מאי דכתיב &amp;lt;small&amp;gt;(ישעיה יד, ה)&amp;lt;/small&amp;gt; שבר ה&#039; מטה רשעים וכו&#039;, אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור. ובסנהדרין דף ז&#039; ע&amp;quot;ב, כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל ועתיד הקב&amp;quot;ה ליפרע ממעמידן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וברמב&amp;quot;ם פרק ד&#039; מהלכות סנהדרין הלכה ט&amp;quot;ו, מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע או מפני שאינו הגון, שעבר ראש גלות ונתן לו רשות או שטעו בית דין ונתנו לו רשות, אין הרשות מועלת לו כלום, עד שיהא ראוי, שהמקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשו&amp;quot;ע חו&amp;quot;מ סימן ג&#039; סעיף ד&#039; הזהיר לאדם חכם מלישב בדין עד שידע עם מי יושב, שמא ישב עם אנשים שאינם הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים, לא בכלל בית דין. הרי, דאף כשיש שם חכם, אם מצטרף עם אנשים שאינם מהוגנים אינו בכלל בית דין, אלא קשר בוגדים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והמהרש&amp;quot;א שאמרתי לו, הוא במסכת סוטה דף מ&#039; ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה ותו רבי אבהו, וז&amp;quot;ל ראיתי גודל הסיבה בזה שהבע&amp;quot;ב המה הממנים ומבררים להם ראש כפי רצונם וכו&#039;, אבל מן הראוי שהלומדים והרבנים בעצמם יבררו להם ראש, כמו שהיה בדורות הראשונים, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה בעניני ממונות, עדיין י&amp;quot;ל דשכקבלו עליהם יכולים לדון, כמו שכתבו הפוסקים, דהלא על ממונם יכולין לוותר וממון ניתן למחילה, ואם קבלום עליהם לדון על ממונם הרי מחלו על אופן זה. אבל בעניני הוראה וגיטין וקידושין וכדומה, שאין ביד הציבור למחול על התורה הק&#039;, אם קבלו מי שאינו יודע או אינו הגון ומהפך דברי אלקים חיים, בודאי שאין בקבלתם כלום, ואינם אלא מכשילים את הרבים בהפרת דת תורה הק&#039;, וגרע ממקדיש בעלי מומים למזבח, וה&#039; ירחם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרבה יש לדבר בזה עוד ולהביא מדברי חכז&amp;quot;ל והפוסקים, אלא שלא אוכל להאריך פה על הדרך מרוב טירדה, אבל די גם במה שהבאתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת יזכינו להרחיב גבול הקדושה ולהגדיל תורה ולהאדירה, עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן בשמחת ציון וירושלים בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום א&#039; דר&amp;quot;ח תמוז התשט&amp;quot;ו לפ&amp;quot;ג, פה לונדון יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2890</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קכח</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2890"/>
		<updated>2026-02-12T18:33:26Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קכז|תווית_קודם=אבן העזר סימן קכז|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/חושן משפט/סימן_קכח|תווית_הבא=חושן משפט סימן קכט}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קט ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה, ר&amp;quot;ח תמוז תשט&amp;quot;ו, לונדון יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בענין רבנים ודיינים בורים שאינם הגונים ואין להם שום ידיעה בתורה הק&#039;. הדבר ברור בשבת קל&amp;quot;ט ע&amp;quot;א שכל פורעניות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל. ועוד שם, אין הקב&amp;quot;ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל. ועוד שם, מאי דכתיב &amp;lt;small&amp;gt;(ישעיה יד, ה)&amp;lt;/small&amp;gt; שבר ה&#039; מטה רשעים וכו&#039;, אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור. ובסנהדרין דף ז&#039; ע&amp;quot;ב, כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל ועתיד הקב&amp;quot;ה ליפרע ממעמידן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וברמב&amp;quot;ם פרק ד&#039; מהלכות סנהדרין הלכה ט&amp;quot;ו, מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע או מפני שאינו הגון, שעבר ראש גלות ונתן לו רשות או שטעו בית דין ונתנו לו רשות, אין הרשות מועלת לו כלום, עד שיהא ראוי, שהמקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשו&amp;quot;ע חו&amp;quot;מ סימן ג&#039; סעיף ד&#039; הזהיר לאדם חכם מלישב בדין עד שידע עם מי יושב, שמא ישב עם אנשים שאינם הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים, לא בכלל בית דין. הרי, דאף כשיש שם חכם, אם מצטרף עם אנשים שאינם מהוגנים אינו בכלל בית דין, אלא קשר בוגדים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והמהרש&amp;quot;א שאמרתי לו, הוא במסכת סוטה דף מ&#039; ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה ותו רבי אבהו, וז&amp;quot;ל ראיתי גודל הסיבה בזה שהבע&amp;quot;ב המה הממנים ומבררים להם ראש כפי רצונם וכו&#039;, אבל מן הראוי שהלומדים והרבנים בעצמם יבררו להם ראש, כמו שהיה בדורות הראשונים, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה בעניני ממונות, עדיין י&amp;quot;ל דשכקבלו עליהם יכולים לדון, כמו שכתבו הפוסקים, דהלא על ממונם יכולין לוותר וממון ניתן למחילה, ואם קבלום עליהם לדון על ממונם הרי מחלו על אופן זה. אבל בעניני הוראה וגיטין וקידושין וכדומה, שאין ביד הציבור למחול על התורה הק&#039;, אם קבלו מי שאינו יודע או אינו הגון ומהפך דברי אלקים חיים, בודאי שאין בקבלתם כלום, ואינם אלא מכשילים את הרבים בהפרת דת תורה הק&#039;, וגרע ממקדיש בעלי מומים למזבח, וה&#039; ירחם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרבה יש לדבר בזה עוד ולהביא מדברי חכז&amp;quot;ל והפוסקים, אלא שלא אוכל להאריך פה על הדרך מרוב טירדה, אבל די גם במה שהבאתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת יזכינו להרחיב גבול הקדושה ולהגדיל תורה ולהאדירה, עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן בשמחת ציון וירושלים בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום א&#039; דר&amp;quot;ח תמוז התשט&amp;quot;ו לפ&amp;quot;ג, פה לונדון יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2889</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/חושן משפט/סימן קכח</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%9B%D7%97&amp;diff=2889"/>
		<updated>2026-02-12T18:31:21Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: יצירת דף עם התוכן &amp;quot;ב&amp;quot;ה, ר&amp;quot;ח תמוז תשט&amp;quot;ו, לונדון יצ&amp;quot;ו.  בענין רבנים ודיינים בורים שאינם הגונים ואין להם שום ידיעה בתורה הק&amp;#039;. הדבר ברור בשבת קל&amp;quot;ט ע&amp;quot;א שכל פורעניות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל. ועוד שם, אין הקב&amp;quot;ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל. ועו...&amp;quot;&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;ב&amp;quot;ה, ר&amp;quot;ח תמוז תשט&amp;quot;ו, לונדון יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בענין רבנים ודיינים בורים שאינם הגונים ואין להם שום ידיעה בתורה הק&#039;. הדבר ברור בשבת קל&amp;quot;ט ע&amp;quot;א שכל פורעניות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל. ועוד שם, אין הקב&amp;quot;ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל. ועוד שם, מאי דכתיב &amp;lt;small&amp;gt;(ישעיה יד, ה)&amp;lt;/small&amp;gt; שבר ה&#039; מטה רשעים וכו&#039;, אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור. ובסנהדרין דף ז&#039; ע&amp;quot;ב, כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל ועתיד הקב&amp;quot;ה ליפרע ממעמידן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וברמב&amp;quot;ם פרק ד&#039; מהלכות סנהדרין הלכה ט&amp;quot;ו, מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע או מפני שאינו הגון, שעבר ראש גלות ונתן לו רשות או שטעו בית דין ונתנו לו רשות, אין הרשות מועלת לו כלום, עד שיהא ראוי, שהמקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשו&amp;quot;ע חו&amp;quot;מ סימן ג&#039; סעיף ד&#039; הזהיר לאדם חכם מלישב בדין עד שידע עם מי יושב, שמא ישב עם אנשים שאינם הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים, לא בכלל בית דין. הרי, דאף כשיש שם חכם, אם מצטרף עם אנשים שאינם מהוגנים אינו בכלל בית דין, אלא קשר בוגדים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והמהרש&amp;quot;א שאמרתי לו, הוא במסכת סוטה דף מ&#039; ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה ותו רבי אבהו, וז&amp;quot;ל ראיתי גודל הסיבה בזה שהבע&amp;quot;ב המה הממנים ומבררים להם ראש כפי רצונם וכו&#039;, אבל מן הראוי שהלומדים והרבנים בעצמם יבררו להם ראש, כמו שהיה בדורות הראשונים, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה בעניני ממונות, עדיין י&amp;quot;ל דשכקבלו עליהם יכולים לדון, כמו שכתבו הפוסקים, דהלא על ממונם יכולין לוותר וממון ניתן למחילה, ואם קבלום עליהם לדון על ממונם הרי מחלו על אופן זה. אבל בעניני הוראה וגיטין וקידושין וכדומה, שאין ביד הציבור למחול על התורה הק&#039;, אם קבלו מי שאינו יודע או אינו הגון ומהפך דברי אלקים חיים, בודאי שאין בקבלתם כלום, ואינם אלא מכשילים את הרבים בהפרת דת תורה הק&#039;, וגרע ממקדיש בעלי מומים למזבח, וה&#039; ירחם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרבה יש לדבר בזה עוד ולהביא מדברי חכז&amp;quot;ל והפוסקים, אלא שלא אוכל להאריך פה על הדרך מרוב טירדה, אבל די גם במה שהבאתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת יזכינו להרחיב גבול הקדושה ולהגדיל תורה ולהאדירה, עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן בשמחת ציון וירושלים בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום א&#039; דר&amp;quot;ח תמוז התשט&amp;quot;ו לפ&amp;quot;ג, פה לונדון יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%97&amp;diff=2888</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קח</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%97&amp;diff=2888"/>
		<updated>2026-02-12T18:17:17Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קז|תווית_קודם=אבן העזר סימן קז|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קט|תווית_הבא=אבן העזר סימן קט}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קח ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדבר אשר כתבתי בנידון הזרעה מלאכותית שהולד ממזר, הנה לשמע אוזן שמעתי שיש קצת מפקפקים בזה, בחשבם לעשות פשרה, שאף שהוא איסור גמור ועבירה גדולה, מ&amp;quot;מ אינו מגיע לידי כך שיהיה הולד ממזר. והיות שבפרט זה קצרתי מאד, לזה ראיתי עכשיו לבאר קצת עכ&amp;quot;פ בקצרה.{{יישור מרכזי|א}}&lt;br /&gt;
הנה ראשית דבר ממקומו הוא מוכרע מדברי ה&amp;quot;ר פרץ שבהגהות סמ&amp;quot;ק, אשר ביה תלה המיקל בוקי סריקי להתיר לעשות מעשה בזדון וברשע ליקח זרע של איש אחר וליתנו בזדון ובשאט נפש לתוך בטן אשת איש ר&amp;quot;ל, וכבר נתבאר שזה טעות גדול ונורא ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמה שנוגע לכשרות הולד בדיעבד, ראיתי להעתיק עוד הפעם לשון ה&amp;quot;ר פרץ כפי המובא בב&amp;quot;ח יו&amp;quot;ד סימן קצ&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה מצאתי)&amp;lt;/small&amp;gt; שממנו העתיקו בט&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(שם ס&amp;quot;ק ז)&amp;lt;/small&amp;gt; ובבית שמואל סימן א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק י)&amp;lt;/small&amp;gt;. וז&amp;quot;ל, אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה, ונזהרים מסדינים ששכב עליהם איש אחר וכו&#039;, ולמה אינה חוששת פן תתעבר בנידותה משכבת זרע של בעלה, דכיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי, כי הלא בן סירא כשר היה. ובברכי יוסף &amp;lt;small&amp;gt;(אהע&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שם ס&amp;quot;ק י&amp;quot;ד העתיק באריכות יותר, שכתב, דכיון דליכא ביאת איסור ועבירה הולד כשר, דאל&amp;quot;כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש, דודאי בן סירא היתה הורתו בענין זה, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומבואר בזה שכל ראייתו להכשיר הולד בדיעבד, הוא מבן סירא שאי אפשר לומר עליו שהיה ממזר, כי לא הביא ראיה אחרת לצרף אלא מבן סירא, ולא ביאר הטעם למה אי אפשר לומר על בן סירא שלא היה כשר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וצריך לומר בשביל שנודע גודל קדושתו כי נורא הוא, וכתב הקדוש הקנה ז&amp;quot;ל בספר הפליאה &amp;lt;small&amp;gt;(עה&amp;quot;פ ויאמר אלוקים נעשה אדם, הוב&amp;quot;ד בחלקת מחוקק סי&#039; א ס&amp;quot;ק ח)&amp;lt;/small&amp;gt; שירמיה הנביא ע&amp;quot;ה היה מתעסק בספר יצירה בינו לבין עצמו, יצתה בת קול ואמרה קנה לך חבר, הלך אצל סירא בנו ונתעסקו בספר יצירה שלשה שנים, לקיים הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(מלאכי ג, טז)&amp;lt;/small&amp;gt; אז נדברו יראי ה&#039; איש אל רעהו, עכ&amp;quot;ל. והרי, שלא מצא ירמיה הנביא חבר אליו לעסוק בדברים קדושים ונוראים שאי אפשר בלא השראת השכינה, אלא סירא בנו, ואין הקב&amp;quot;ה משרה שכינתו על ממזר &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; קידושין ע:)&amp;lt;/small&amp;gt;, ועל כרחך שכשר היה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וגם שכפי מה שמביאים המעשה אצל ירמיה הנביא ע&amp;quot;ה, היה הכל בלי ידיעה אצלם, כמו שכתב בספר בני אהובה &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; אישות פט&amp;quot;ו ה&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt;, שמן השמים נתגלה ברוה&amp;quot;ק לירמיה שנתעברה מזרעו. וכפי המובא בספרים הראו לו זה מן השמים לנחמו שלא יצאה זרעו לבטלה ח&amp;quot;ו, ועיין בתשובת מהרש&amp;quot;ם חלק ג&#039; סימן רס&amp;quot;ח. ואלו היה בן סירא ממזר ח&amp;quot;ו, אין זה תנחומין, שבסיבתו נתרבה ממזרים בישראל ואין עושין כן מן השמים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ כל ראייתו של רבינו פרץ סובבת אך על זה אם להכשיר הולד בדיעבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלאו הכי אי אפשר לומר שהביא ראיה משם שמצד הדין מותר לישכב על סדינים כאלו, שהרי באמת אסרו, מטעם הבחנה. ואף אם נדחוק שבימי ירמיה היה קודם הגזירה של הבחנה ולא היו נזהרים בזה, מלבד שהוא דוחק, הלא היה כפי המובא המעשה שלא ידעה מאומה שזה האמבטי שרחץ בה ירמיה ע&amp;quot;ה, ועכ&amp;quot;פ זה ודאי שאין להביא ראיה להתיר ממה שנעשה בלא ידיעה כלל. ואין צורך להאריך בזה, שכן מבואר בלשונו בהדיא שראייתו היא על הכשר הולד במקום שלא נעשה שום עבירה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל כרחך שדעתו ז&amp;quot;ל, דכיון שזה שתתעבר באופן זה הוא בגדר מיעוטא דמיעוטא, כמו שהביא במשנה למלך &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; אישות פט&amp;quot;ו ה&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; ובבני אהובה &amp;lt;small&amp;gt;(שם ה&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt;, דחזינן בשו&amp;quot;ע סימן ד&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(סי&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; באשה שנשתהה בעלה במדינת הים יותר מי&amp;quot;ב חודש וילדה, הוי הולד ממזר אף לקולא להתירו בממזרת, ולא חיישינן שמא באמבטי עיברה. דלא חיישינן לכתחילה למה שהוא בגדר מיעוטא דמיעוטא, אף שיש מציאות לדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרט שיש עוד כמה ספיקות בשכיבה על הסדין, אם היה עליו זרע של האיש כלל. ואף אלו היה שם, מאן יימר שנכנס לתוכה מהשכיבה בלבד בלי שום פעולה ובלי שום ידיעה כלל, שזה אינו שכיח כל כך. והלא אף בעשו מעשה אלא שהיה בדרך מתעסק, אינו חייב אלא בשביל שנהנה, כמו שאמרו בגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(סנהדרין סב:; כריתות יט:)&amp;lt;/small&amp;gt; במתעסק בחלבים ועריות. ומכל שכן בזה שהוא פחות הרבה ממתעסק, שאינה עושית שום מעשה, והכל הוא בלי ידיעה כלל, נגד הרוב וכמה ספיקות. ולכן היה פשוט אצלו שאין בעצם המעשה של שכיבה על הסדין נידנוד עבירה ואיסור, ואין צורך להביא ראיה על זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זולת אם נימא שאילו איתרמי כן ונתעברה באופן זה הוי הולד ממזר, אזי בודאי צריכין לחוש אף למיעוטא דמיעוטא שלא להביא ממזרים לישראל, שזה מחריב ומטמא יסוד קדושתן של ישראל, ואף בהבחנה חששו נגד הרוב &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; תוס&#039; יבמות לז. ד&amp;quot;ה רוב)&amp;lt;/small&amp;gt; משום מעלה עשו ביוחסין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין תוספות יומא דף ב&#039; ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה וחכ&amp;quot;א, שכתבו דאף דביבמות לא חיישינן למיתה דתרי ותלת, ולמיתה דזמן מועט לא חיישינן אפילו בחדא, אין זה אלא ביבמות שאינו אלא משום ביטול מצות יבמין, אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה, ניחוש אפילו לתרתי ולתלת ואפילו לזמן מועט, ואין לדבר סוף. והרי, דבדבר שהוא יסוד גדול, יש לחוש כל מה דאפשר עד אין סוף. ודבר גדול ונורא הוא יחוסיהם של ישראל, ואמרו חכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ילקוט שמעוני במדבר רמז תרפד)&amp;lt;/small&amp;gt; שלא זכו ישראל לקבלת התורה אלא בשביל היוחסין שלהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולכן טרח להביא ראיה דהיכא שלא נעשה שום עבירה, לא הוי אח&amp;quot;כ ממזר. וחזינן דלא מצא על זה ראיה אחרת אלא מבן סירא, כי לא הביא ראיה אחרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נמצא לפי זה דלולא הראיה מבן סירא, דעל כרחך כשר היה, היה חייש, ואף במקום שאין שום נדנוד עבירה כעובדא דבן סירא היה הולד ממזר, דכיון שהכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יח, כ)&amp;lt;/small&amp;gt; צווח אצל אשת איש לזרע, לומר שהכנסת הזרע הוא מקור האיסור, לכן אף שהיה בלי ידיעה, ולא היה חייב בדבר כלל, מ&amp;quot;מ המעשה בעצמה שהוא מקור לאיסור זה גורם ממזרות ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וביבמות &amp;lt;small&amp;gt;(טז:)&amp;lt;/small&amp;gt; נתקשו התוספות &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה קסבר)&amp;lt;/small&amp;gt; בהא דסבר רבי עקיבא, ועוד כמה תנאים ואמוראים דסברי כוותיה, דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, דבשלמא בעבד הוי לאו, אלא מעכו&amp;quot;ם אמאי הוי ממזר, בית דין של שם גזרו &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ז לו:)&amp;lt;/small&amp;gt;, ומדאורייתא הוי ביאת היתר. ותירצו בתירוץ הראשון שהוא עיקר בעיניהם, דאע&amp;quot;ג דביאת היתר היא מדאורייתא בצנעה, מ&amp;quot;מ כיון דלא תפסי בה קידושין, הוי ממזר, יעיי&amp;quot;ש. וזה צ&amp;quot;ע לכאורה, דבמשנה ובגמרא יבמות דף מ&amp;quot;ט ע&amp;quot;א, אף רבי עקיבא למד מקרא דממזר הוי מחייבי לאוין, וא&amp;quot;כ צריך להבין האיך אפשר לומר שהוא ממזר אם אינו מסוג חייבי לאוין שנלמד מקראי. והדבר צריך ביאור רחב, לא עת האסף פה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם בכה&amp;quot;ג בהכנסת זרע באשת איש שהוא מעיקר האיסור, הוי מסוג חייבי כריתות, אף היכא שהיה בלא ידיעה ואינו חייב בדבר כלל, מ&amp;quot;מ י&amp;quot;ל שהמעשה בעצמה שהוא מסוג חייבי כריתות עושה ממזרות. ולכן הוצרך ה&amp;quot;ר פרץ להביא ראיה מבן סירא, דעל כרחך כשר היה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה לפי זה הדבר ברור, כיון דכל חילא דידיה של ה&amp;quot;ר פרץ בזה שכתב להכשיר הולד, הוא אך מעובדא דבן סירא, אין לנו להכשיר הולד אלא כעובדא דבן סירא שלא נעשה באמת שום נדנוד עבירה בדבר. וכן בשכיבה בלבד על הסדין, שאין שום עבירה בזה, כמו שכתב ה&amp;quot;ר פרץ בלשונו שאין עבירה. אבל מנא לן להכשיר הולד אף היכא שעושין בזדון ובשאט נפש שתתעבר אשת איש מזרע איש אחר, שהוא עבירה חמורה עד מאוד, והאיך מדמין מילתא למילתא להכשיר הולד אף בכה&amp;quot;ג לומר שאינו ממזר כמו בן סירא. והוא מבואר בלשונו, שכתב ביסוד טעמו להכשיר הולד דליכא עבירה, א&amp;quot;כ הא בהא תליא דהיכא דלא נעשה עבירה בדבר הולד כשר, אבל בנעשה בעבירה אין להכשיר הולד. וכל דבריו סובבים על זה דהיכא דליכא עבירה כמו בבן סירא הולד כשר, אבל לא זולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר נתבאר &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; דלעיל אות ד)&amp;lt;/small&amp;gt; דתיבת ביאה שכתב ה&amp;quot;ר פרץ, אין בו דיוק כלל. ובמסית לעבירה ר&amp;quot;ל כתבה התורה הק&#039; בפרשת ראה &amp;lt;small&amp;gt;(דברים יג, ז)&amp;lt;/small&amp;gt; כי יסיתך וגו&#039; בסתר. וכתב רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, דיבר הכתוב בהווה, שאין דברי מסית אלא בסתר, וכן הוא אומר &amp;lt;small&amp;gt;(משלי ז, ט)&amp;lt;/small&amp;gt; בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה. ובודאי שלא יעלה על הדעת שאין הדין כן במסית בגלוי יען שאמר הכתוב בסתר, ומי שלא יודה לזה שאין ללמוד קולות ממה שדבר הכתוב בהווה, יגרום להיות מסיתין לעבירות בגלוי ובסתר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכן בפרשת כי תצא שאמר הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(שם כג, יא)&amp;lt;/small&amp;gt; כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, דיבר הכתוב בהווה. ור&amp;quot;ל, דבודאי גם אם אירע לו מקרה הזה ביום, ג&amp;quot;כ הדין כן, אלא שהזכיר תיבת לילה יען שדבר בהווה. ובודאי שלא יעלה על הדעת לחלק בטומאת בעל קרי בין יום ללילה יען שאמר הכתוב תיבת לילה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וברש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל פרשת משפטים על הכתוב ובשר בשדה טריפה &amp;lt;small&amp;gt;(שמות כב, ל)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב וז&amp;quot;ל, אף בבית כן, אלא שדבר הכתוב בהווה במקום שדרך הבהמות ליטרף, וכן כי בשדה מצאה &amp;lt;small&amp;gt;(דברים כב, כז)&amp;lt;/small&amp;gt;, וכן אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, הוא הדין למקרה יום, אלא שדבר הכתוב בהווה, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובתוספות יבמות דף ק&amp;quot;ד ע&amp;quot;ב ד&amp;quot;ה דאמר, כתבו באמצע דבריהם, הא דמספקא בפרק נערה בנדרים &amp;lt;small&amp;gt;(עג.)&amp;lt;/small&amp;gt;, אי חרש מיפר או לא מיפר דלאו בר שמיעה הוא, היינו משום דשמא לא כתב קרא &amp;lt;small&amp;gt;(במדבר ל, יב)&amp;lt;/small&amp;gt; ושמע, אלא אורחא דמילתא דהכי הוי, דכי שמע מיפר. וכן כתב הר&amp;quot;ן בנדרים דף ע&amp;quot;ג ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה משום, שאין להביא ראיה מדתניא ושמע אישה פרט לחרש, דנימא מדנקט חרש משמע דהיכא דהוי בר שמיעה לא מעכבא ביה שמיעה, דליתא, משום דאיכא לדחויי, דילמא משום אורחא דמילתא נקט חרש, והוא הדין דבעל בעלמא, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובבבא קמא דף קי&amp;quot;א ע&amp;quot;ב תוספות ד&amp;quot;ה הגוזל, כתבו מאכיל לאו דוקא, דהוא הדין נותן להם, אלא אורחא דמילתא נקט, יעיי&amp;quot;ש. ונמצא כזה בקראי ובפוסקים עד אין מספר, והבאתי קצת לדוגמא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומכל שכן בהך עובדא דהזרעה מלאכותית שלא נודע כלל בזמנו של ה&amp;quot;ר פרץ, ולא היו יודעין כלל לעשות מעשה להכנסת זרע להתעבר כי אם ע&amp;quot;י ביאה, שבודאי אין לדייק כלל מתיבת ביאה. אלא הכוונה לעשות מעשה בשאט נפש. ועכ&amp;quot;פ נלמד מאמיתות לשון ה&amp;quot;ר פרץ, שבמקום שיש עבירה הולד ממזר.{{יישור מרכזי|ב}}ובשלטי הגיבורים &amp;lt;small&amp;gt;(על הרי&amp;quot;ף שבועות ב.)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב וז&amp;quot;ל, נשאל להר&amp;quot;ם למה אין נזהרין מלשכב האשה כשאינה טהורה בסדינים ששכב בעלה, דשמא תתעבר מאותו הזרע ויהיה הולד בן הנדה, כמו שחוששין שלא תשכב בסדינים ששכב בהם איש אחר פן תתעבר בטיפת זרע שהטיל באותן הסדינים, כההיא דבן סירא. והשיב דכיון שהולד שהוא בן הנדה הוא כשר לכל דבר, אין חוששין לה, ואפילו שהוא פגום, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומבואר בזה דעתו ז&amp;quot;ל בהדיא דאך זהו החילוק שאין נזהרין בסדינים של בעלה בעת נדתה כמו בסדינים של אדם אחר, בשביל שבן הנדה הוא כשר לבוא בקהל ה&#039; ואין בו חשש ממזרות אלא פגום בלבד. ואם כן אין ספק שדעתו ז&amp;quot;ל דבנתעברה אף על ידי סדינים של אחר יש לו דין ממזר שאינו כשר לבוא בקהל, דאם לא כן אין חילוק בין סדינים של בעלה, ואין מקום להסתפק בדבריו בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא שמעיקרא נתקשיתי בזה, דלפי דבריו דגם בנולד ע&amp;quot;י שכיבה בסדינים הוי ממזר ואסור לבוא בקהל, נמצא דגם בן סירא הוי ממזר, וכמו שכתב הוא בעצמו בלשונו, דהריון ע&amp;quot;י סדין הוא כעובדא דבן סירא. וה&amp;quot;ר פרץ כתב דלא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש לומר על בן סירא שהיה ממזר, והאיך אפשר שהמהר&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שהיה מראשי הבעלי התוספות יאמר על בן סירא שהיה ממזר, ויהיה פלוגתא בין המהר&amp;quot;ם וה&amp;quot;ר פרץ במציאות כזה, והוא רחוק מן הדעת לומר כן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושוב התבוננתי דאפשר לתרץ, ראשית אפשר מחלק המהר&amp;quot;ם בין הזהירות לשכב על הסדין היכא שידעה ששכב על הסדין איש אחר, ובין עובדא דבן סירא שלא ידעה מאומה שרחץ שם אביה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשו&amp;quot;ת פנים מאירות חלק ב&#039; סימן מ&amp;quot;א, נשאל באחד שאכל עוף ואח&amp;quot;כ מצא בו אחד מי&amp;quot;ח טריפות, אם צריך כפרה. וכתב, דלכאורה נראה מגמרא נזיר דף כ&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; ולא ידע ואשם ונשא עונו, דמי שנתכוין לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר, כגון חתיכה ספק שומן ספק חלב, אמר קרא &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא ה, יז)&amp;lt;/small&amp;gt; ונשא עונו, וא&amp;quot;כ צריך כפרה. ושוב כתב דיש לחלק, דהתם היה ספק קודם שאכל, אבל אם לא נולד ספק עד אחר שאכל הוי אונס, ואונס רחמנא פטריה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והביא ראיה מביצה דף כ&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; שלמדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח. וכתבו בתוספות &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה אורח)&amp;lt;/small&amp;gt;, דודאי ליכא איסור, דמשנשחטה בחזקת היתר עומדת, מיהו אם נמצאת טריפה אח&amp;quot;כ הוא נענש כשוגג לא כאונס, שלא היה לו למהר כל כך. ומזה נשמע דלאחר הפשט וניתוח נידון כאונס, דאין צריך לבדוק אחר ח&amp;quot;י טריפות. ובחלק ג&#039; סימן י&amp;quot;ט הוסיף עוד ראיה מפסחים דף ע&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;, שחטו ונמצא בעל מום חייב, שחטו ונמצא טריפה בסתר, פטור מקרבן חטאת, דהוי אונס, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה שם בביצה דף כ&amp;quot;ה, היא פלוגתא בין רש&amp;quot;י ותוספות בהא שאמרו בגמרא אורח ארעא קמ&amp;quot;ל, ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה אורח)&amp;lt;/small&amp;gt;, ולא משום איסור טריפה. והקשו בתוספות &amp;lt;small&amp;gt;(שם)&amp;lt;/small&amp;gt; על זה, תימה דבסמוך משמע שיש איסור בדבר, דקאמר נטיעה מקטע רגליהון דקצביא. ותירצו דודאי ליכא איסור, דמשנשחטה היא עומדת בחזקת היתר, מיהו אם נמצאת טריפה הוא נענש כשוגג ולא כאונס, שלא היה לו למהר כל כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרי, שהוא פלוגתא, ולדעת התוספות אף היכא שהוא היתר גמור, מ&amp;quot;מ אם הוא דרך ארץ להמתין, שוב אינו נידון כאונס. והחילוק שבין אונס לשוגג הוא נפקא מינה בדאורייתא לענין חיוב חטאות וכדומה, וכמו שהוא בפסחים החילוק בנמצא טריפה בסתר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשבועות דף י&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, דבשלא בשעת ווסתה אם פירסה נדה פטורין, דהוו אנוסים, שלא ידעו להזהר. ובסמוך לווסתה אף דהוי אונס לגבי איסור נדה, דסבר יכולני לבעול, כמו שכתב רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ובתלמיד)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואיסור סמוך לווסתה אינו אלא מדרבנן ואין בו חיוב חטאת, מ&amp;quot;מ חייב חטאת על איסור הנדה, דכיון דמדרבנן הו&amp;quot;ל ליזהר, שוב לא נקרא אונס גם על האיסור דאורייתא דאיתרמי ליה אח&amp;quot;כ, וחייב חטאת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מה דבן סירא לא היה ממזר, כתב גם ה&amp;quot;ר פרץ הטעם בשביל שלא היה שם עבירה, כמו שהעתיק הברכי יוסף &amp;lt;small&amp;gt;(שם)&amp;lt;/small&amp;gt;. אלא שה&amp;quot;ר פרץ סובר בשכיבה על הסדין, כיון שהוא דבר רחוק לבוא לידי מכשול, אין בזה עבירה, דהוי כאנוסה, ודמי לעובדא דבן סירא. ויכול להיות שהמהר&amp;quot;ם אינו סובר כן, אלא סובר דכיון שידעה שהסדין הוא משל איש אחר, היה לה ליזהר שלא לשכב על אותו סדין, ולא לסמוך על הרוב בחשש ממזרות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין תוספות נזיר דף י&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בהא דאמר שם האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו, וכיון דלא פריש ליה, הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה. והקשו שם בתוספות ד&amp;quot;ה אסור, דכו&amp;quot;ע יאסרו לישא נשים, דשמא זאת היא שנתקדשה ע&amp;quot;י שליח. ותירצו דמדאורייתא אפילו הוא שרי לישא, דאזלינן בתר רובא &amp;lt;small&amp;gt;(דבודאי אותה שנתקדשה עם כל קרוביה, המה מיעוטא דמיעוטא לגבי כל נשי דעלמא)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואינו אלא קנסא בעלמא שעשה שליח סתם ולא פירש לו קדש לפלונית, ולדידיה קנסו ולאחריני לא קנסו. ובגיטין דף ס&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; כתבו התוספות &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה אסור)&amp;lt;/small&amp;gt; עוד, דמה שהקשו &amp;lt;small&amp;gt;(בנזיר שם)&amp;lt;/small&amp;gt; על זה מקן סתומה, דגם שם היה לן למיקנסיה על שלא נזהר שלא יפרח.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הרי, דאף במה שמותר מדינא, מ&amp;quot;מ כיון דלכתחילה היה לו ליזהר ועשה שלא כהוגן במה שלא היה נזהר, קנסו אותו כל כך שלא ישא אשה לעולם, ואף אם יתבטל על ידי זה לעולם ממצוה הגדולה של פריה ורביה וישאר גלמוד כל ימיו, שעלול ג&amp;quot;כ לחטאים גדולים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ אפשר שסובר המהר&amp;quot;ם, דכיון שהכנסת זרע של איש אחר באשת איש הוא איסור כרת ר&amp;quot;ל, כמו שכתב הרמב&amp;quot;ן ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יח, כ)&amp;lt;/small&amp;gt; דכיון שכתבה התורה הק&#039; לזרע, הודיעה לנו שהכנסת הזרע הוא עיקר האיסור. גם אפשר להביא לידי ממזרות ח&amp;quot;ו אם תתעבר, בזה הוה לה ליזהר שלא תשכב על סדין אחר, שמא לא תבדוק יפה יפה, ויתרמי שיהיה שם זרע. ומשלא נזהרה, עשתה שלא כהוגן, ושוב אינה נידונת כאנוסה והוי עבירה בידה. ואינו דומה לעובדא דבן סירא שלא ידעה מאומה והוי אנוסה ממש, ושום עבירה לא היה בידה. וזה דומה לפלוגתת רש&amp;quot;י ותוספות שהבאתי לעיל.{{יישור מרכזי|ג}}&lt;br /&gt;
ואולי י&amp;quot;ל עוד, שסובר המהר&amp;quot;ם שצריך זהירות בשכיבה על הסדין אף בסתם סדין שאין רואין עליו זרע, דכיון שהוא נמסר לנשים, יש לחוש יותר שמא תראה אח&amp;quot;כ זרע על הסדין, ואז הוי ודאי ספיקא דאורייתא שמא ע&amp;quot;י החיכוך בשכיבה יכנוס הזרע לתוכה. וגם ה&amp;quot;ר פרץ לא כתב שאין חשש אלא בסתם סדין שאין רואין עליו זרע כלל, אבל המהר&amp;quot;ם י&amp;quot;ל שסובר דבדבר שנמסר לנשים אם יהיה היתר לשכב על הסדין, לא ישגיחו וישכבו גם על סדין שרואין עליו הזרע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי י&amp;quot;ל עוד, שיש לחוש בדבר הנמסר לנשים, שמא תעשה איזה פעולה להכניס לתוכה הזרע שתראה שם, וזה ודאי איסור חמור מאוד, כמו שנתבאר למעלה. ואם עושית מעשה בזה, עברה על איסור כרת והוי הולד ממזר. ולכן משום סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב, הן נזהרות מלשכב על סדין של אדם אחר, שלא יהיה מציאות לבוא לידי מעשה בזה. משא&amp;quot;כ בנדה שאין חשש ממזרות, אין צורך לעשות הרחקות כל כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב המהר&amp;quot;ם לדמות לבן סירא, לא כתב זה לענין הדין, אלא לענין המציאות שמבן סירא ראיה שיש מציאות להתעבר באופן זה, כמו שנראה כן מלשונו, אבל לא כתב להשוותם לדינא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל ה&amp;quot;ר פרץ ראה לנכון ליתן טעם הזהירות לשכב על סדין איש אחר, בשביל הבחנה, ועל כן לא בקש טעמים אחרים, שהוא בשביל הרחקה יתירה או בשביל דלא הוי כאנוסה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נמצא לדינא, בבן סירא בודאי גם המהר&amp;quot;ם סובר שלא היה ממזר. וכשעושין מעשה בזדון ובשאט נפש, גם ה&amp;quot;ר פרץ סובר דהוי ממזר. אלא שמחולקין בטעם הזהירות של שכיבה על הסדין בלבד, כמו שנתבאר למעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וי&amp;quot;ל עוד, כי יסוד ראייתו של ה&amp;quot;ר פרץ הוא מבן סירא שהיה הורתו בענין זה, וא&amp;quot;כ בודאי היה לפניו הנוסח כמו שהוא במהרי&amp;quot;ל ועוד שאר ספרים, שבתו של ירמיה נתעברה באמבטי מאותו הזרע, והוי ראיה דלא הוי ממזר בכה&amp;quot;ג. ובתשובות מהרש&amp;quot;ם חלק ג&#039; סימן רס&amp;quot;ח הביא נוסח אחר, שאשתו של ירמיה נתעברה באמבטי מאותו הזרע, ואח&amp;quot;כ גילו לו זה מן השמים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סדר הדורות, אלף הרביעי, ג&amp;quot;א רצ&amp;quot;ח; ובתשב&amp;quot;ץ ח&amp;quot;ג סי&#039; רסג)&amp;lt;/small&amp;gt;. ולפי נוסח זה אין שום סרך ראיה מבן סירא, כי ודאי אם היה באשתו כה&amp;quot;ג הוי הולד כשר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת גם בשאר לשונות שבאותו המעשה, ראיתי שינויים באיזה ספרים בהעתקת המעשה. ואין זה תימה, כי גם בכל דברי הש&amp;quot;ס, שמיום סידור הש&amp;quot;ס עמלו בה ביגיעה כל הדורות דור אחר דור ובתורתו יהגו יומם ולילה, מ&amp;quot;מ היה מלא בגירסאות ונוסחאות שונות אף במה שנפקא מינה גדולה לדינא. וכמה פעמים מחולקים רש&amp;quot;י ותוספות בבירור הגירסאות, וכן בכל הראשונים, ועדיין לא הספיק, שגם אח&amp;quot;כ המהרש&amp;quot;ל והב&amp;quot;ח ועוד הרבה פוסקים חכמי הדורות, עסקו תמיד לתקן הגירסאות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והברטנורה על המשניות מסכת שבת ריש פרק במה טומנין &amp;lt;small&amp;gt;(מ&amp;quot;א ד&amp;quot;ה רבי יהודה)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב על הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; שבת פ&amp;quot;ד ה&amp;quot;ב-ג)&amp;lt;/small&amp;gt; שפירש בסתם קדירות בין השמשות רותחות הן, פירוש שאין הדעת סובלתו, מפני שיבוש הנוסחאות וגירסאות מהופכות שמצא בגמרא שלפניו, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושינוי הנוסחאות מובן שבא בסיבת המעתיקים, ובפרט שבימים הראשונים לא היה דפוס אלא הרבה העתקות מיד ליד, והמעתיקים עלולים לטעות. וק&amp;quot;ו בסיפורים כאלו כעובדא דבן סירא שבאו העתקות אחר העתקות עוד מימי הנביאים, ולא למדו בו כל כך כל חכמי הדורות כמו בדברי הש&amp;quot;ס שכולם נתנו עיניהם בש&amp;quot;ס לתקן כל הלשונות, כי הם חיינו. ואם גם בש&amp;quot;ס נמצא הרבה נוסחאות מוטעיות עוד לפני הראשונים, ק&amp;quot;ו בספרים כאלו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת שגם בהגהות ה&amp;quot;ר פרץ שעל הסמ&amp;quot;ק אינו מבורר כל כך, וראיתי בזה נוסחאות שונות. והחיד&amp;quot;א בשם הגדולים &amp;lt;small&amp;gt;(מערכת ספרים)&amp;lt;/small&amp;gt; אות עי&amp;quot;ן כתב, עמודי גולה הוא סמ&amp;quot;ק, חיברו הר&amp;quot;י מקורביל יצ&amp;quot;ו, ושלח הספר לכל בני הגולה שיעתיקוהו בכל מקום, שידעו שורש המצוות והלכותיהן. ודין גרמא שבאשכנז יש הרבה סמ&amp;quot;ק על קלף, ובכל סמ&amp;quot;ק יש הגהות מתחלפות לא ראי זה כראי זה, דבכל עיר גדולי הדורות כתבו הגהות כפי דעתם. וראיתי כמה סמ&amp;quot;ק, כל אחד בהגהות שונות, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושמעתי י&amp;quot;א שראו איזה נוסח בדברי ה&amp;quot;ר פרץ שעל הגהות סמ&amp;quot;ק שלא נכתב שם כלל תיבת ביאה, ולא העמדתי יסוד על זה, שאינו ברור, ובפוסקים שלפנינו מובא בנוסח זה. ואין נפקא מינה לדינא, כי גם מתיבת ביאה אינו מוכח כלום, כמו שהארכתי למעלה בדברים ברורים. ועכ&amp;quot;פ אין שום קושיא אם נמצא נוסחאות שונות לפני הראשונים בעובדא דבן סירא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה י&amp;quot;ל שה&amp;quot;ר פרץ מצא לפניו הנוסח שהיה בתו של ירמיה, לכן הכריח משם דלא הוי ממזר בכה&amp;quot;ג. והמהר&amp;quot;ם מצא הנוסח שהיה אשתו, ואין שום ראיה משם, לכן היה דעתו בהחלט דהוי ממזר בכה&amp;quot;ג.{{יישור מרכזי|ד}}&lt;br /&gt;
יהיה איך שיהיה, במה שכתבתי לתרץ דברי המהר&amp;quot;ם בבן סירא או אפשר יש תירוצים אחרים. אבל זה ברור שדעת המהר&amp;quot;ם הוא דהוי ממזר בכה&amp;quot;ג, שהרי כתב בהדיא שזהו החילוק בין סדין בעלה בימי נדתה שאינו חמור כל כך, בשביל דשם אף דהוי פגום מכל מקום כשר לבוא בקהל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואין להתעקש ולומר בכוונת דברי המהר&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שגוזר שכיבת סדין אטו ביאה גמורה של איש אחר, שאין בזה רמז ורמיזה בכל דבריו ענין ביאה, ולא מצינו בשום מקום גזירה רחוקה כזו בשכיבת סדין של אשה אטו ביאה גמורה של איש אחר. ואם היה מקום לגזור זה, יותר היה ראוי לגזור כן בבעלה בנידותה. גם ביאת נדה חמורה מאוד, כמבואר בגמרא יבמות דף נ&amp;quot;ד ע&amp;quot;א שאי אפשר ללמוד איסור ביאת שאר עריות מנדה, יען שנדה חמורה שמטמאה את בועלה, והוצרך על ידי זה ללמוד &amp;lt;small&amp;gt;(שם ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; הך מהיקשא דרבי יונה שהוקשו כל העריות כולן לנדה. ואם היה דעת המהר&amp;quot;ם לגזור גזירה משונה כזו, היה צורך להזכיר מזה עכ&amp;quot;פ ברמז, אבל לא כתב אלא אותו הטעם בלבד בשביל הזרע שהוא פסול, אשר לא כן בנדה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונראה מזה ברור שסובר כסברת הרמב&amp;quot;ן והרא&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(חינוך מצוה לה)&amp;lt;/small&amp;gt; שהחומרא שהחמירה התורה הק&#039; כל כך באיסור ניאוף ר&amp;quot;ל, הוא בשביל הזרע הבא מאיש אחר. וא&amp;quot;כ חל על הזרע הלאוין והעונשין שבאיסור ניאוף, יותר מעל הביאה, ונמצא דהולד ממזר. ולהלן בתשובה שכתבתי אח&amp;quot;כ &amp;lt;small&amp;gt;(אות ג)&amp;lt;/small&amp;gt; יתבאר עוד יותר דברים ברורים בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא דאף על פי כן להקל להתירו בממזרת מסתפינא להקל, דאולי גם המהר&amp;quot;ם אין דעתו להקל ביה כדין ודאי ממזר, אלא שדעתו שכיון שהדברים סתומים בתורה הק&#039;, צריך להחמיר בו שלא להתירו לבוא בקהל, ואינו דומה לבן נדה דאף שהוא פגום מ&amp;quot;מ איפסקא הילכתא בגמרא שמותר לבוא בקהל. גם הרמב&amp;quot;ן והרא&amp;quot;ה ז&amp;quot;ל י&amp;quot;ל שכתבו טעם זה בשביל שצריך להחמיר בכה&amp;quot;ג, אבל לא להקל, כאשר יתבאר עוד בתשובה האחרת. והמהר&amp;quot;ם וה&amp;quot;ר פרץ לא ביארו טעמם ונימוקם בזה, לכן קשה לנו להקל, אבל להחמיר בודאי הדין ברור כן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלאו הכי אי אפשר לנו להקל, דשמא הוא מזרע עכו&amp;quot;ם, ודינו כדין אסופי מן השוק שהוא ספק ממזר כמבואר הדינים באסופי באבן העזר סימן ד&#039; בשו&amp;quot;ע &amp;lt;small&amp;gt;(סל&amp;quot;א-לג)&amp;lt;/small&amp;gt; ובבית שמואל &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק נד)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים כמה פרטים וחילוקי דינים בדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובנידון דידן כיון שהיא מונחת בבית החולים במקום קבוע, גם הזרע נוטלין שם במקום קבוע, יש לו דין קבוע כמחצה על מחצה דמי. גם כמה בתי החולים המה של ישראל, ורוב המתעסקים שם גם הנכנסים ויוצאים המה ישראל. ובוולדות כאלו צריך לעיין על כל אחד ואחד מהם בפרטיות ת&amp;quot;ח מובהק הלומד לאמיתה של תורה &amp;lt;small&amp;gt;(לא כהלימוד ששכיח מאד בזמנינו בעו&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt;, ולהודיעו כל הפרטים שהיה באותו הולד, באיזה מקום ובאיזה אופן נעשתה התועבה הזאת, שיוכל לדון עליו אם להכשירו לבוא בקהל או לאו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכל זה הוא בהנידון אם להכשיר הולד, אבל להתיר לעשות מעשה זמה כאלה, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(משלי כא, ל)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהמתיר תלה טעותיו בנכרי, שזה יסוד היתרו לתלות שהוא זרע נכרים, מלבד שכבר נתבאר בתשובתי הקודמת שאין בדבריו כלום מכמה טעמים ואיסורים חמורים ר&amp;quot;ל. אבל גם אם הוא באופן שידעינן בודאי שהוא מזרע נכרי ומאיזה נכרי הוא, מכל מקום הוי מעשה זמה ותועבה בלי ספק, וכמו דאף שהלכה הוא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות מה.)&amp;lt;/small&amp;gt;, אבל האשה המפקרת עצמה לנכרי ועבד היא זונה ר&amp;quot;ל בודאי &amp;lt;small&amp;gt;(קידושין עה:)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואין זה תלוי בהכשר הולד, כי טעם הכשר הולד הוא בשביל שמה שכתבה תורה למשפחותם לבית אבותם, זה אינו אלא בישראל שאצלם הולד הולך אחר האב, אבל בעכו&amp;quot;ם הולד הולך אחר האם. אבל לגבי איסור אשת איש, רובץ האיסור עליה לגבי נכרי ועבד כמו גבי ישראל. וכמו כן הוא במפקרת עצמה לזנות של הבאת זרע איש אחר אצלה, שהוא מעשה זמה וערוה ר&amp;quot;ל, דחדא טעמא לשניהם, כמו שכתב הרמב&amp;quot;ן ז&amp;quot;ל, ונתבאר לעיל &amp;lt;small&amp;gt;(אות ב)&amp;lt;/small&amp;gt; בארוכה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרשת אמור בהא דכתיב &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא כד, י)&amp;lt;/small&amp;gt; ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל, ולדעת הרמב&amp;quot;ן שם היה להם דין ישראל אף קודם מתן תורה, ועל כן כתב שם שאותו הולד אף שהיה בן איש מצרי, מ&amp;quot;מ היה כשר לבוא בקהל כמו שהוא הדין נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. וכתב עוד שם, דאף שהוא כשר לבוא בקהל, מ&amp;quot;מ הוא מזוהם ואיננו ישראלי בשמו, יעיי&amp;quot;ש. והנה חזינן שהכתוב קוראו בן איש מצרי, וכתב על זה הספורנו, ובכן העז פניו לברך את השם, דישראל לא פקירי כולי האי, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושם היה מעשה באונס, כמו שהוא במדרש רבה פרשת שמות &amp;lt;small&amp;gt;(א, כח)&amp;lt;/small&amp;gt; על הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(שם ב, יב)&amp;lt;/small&amp;gt; ויפן כה וכה, ראה מה עשה לו בבית, שהיה נוגש והוציא את בעלה מביתו, וחזר המצרי ובא עליה, כסבורה שהוא בעלה. א&amp;quot;כ כיון שלא ידעה מאומה הוי כאנוסה, אע&amp;quot;פ כן כיון שהיה אותו הולד מזרע מצרי פוק חזי מה עלתה בידו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרשת פנחס הביא רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל על הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(במדבר כו, ה)&amp;lt;/small&amp;gt; משפחת החנוכי וז&amp;quot;ל, לפי שהיו האומות מבזים אותם ואומרים מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורים הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופן היו מושלים ק&amp;quot;ו בנשותיהם. לפיכך הטיל הכתוב שמו עליהם, ה&amp;quot;א מצד זה ויו&amp;quot;ד מצד זה, לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם. וזה הוא שמפורש ע&amp;quot;י דוד &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים קכב, ד)&amp;lt;/small&amp;gt; שבטי י&amp;quot;ה עדות לישראל, השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתיב החנוכי הפלואי, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה אינו מוזכר בטענת האומות שחשדו את נשי ישראל לזנות ברצון ח&amp;quot;ו עם המצריים, אלא שטענו שבודאי היה למצריים שליטה עליהם, כמו ששלטו על בעליהם שעינו אותם בעבודת פרך. וא&amp;quot;כ אף לפי טענתם היו אנוסים בדבר ואין עליהם אשמה, דאונס רחמנא פטריה, וההכרח לא יגונה, והוולדים ג&amp;quot;כ כשרים כמו שהוא בהלכה נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ומ&amp;quot;מ הבזיון של האומות שאמרו שמעורב בישראל מזרע הנכרים הוא עצום מאוד, דהוי כמו בן המצרי, שהיה מה שהיה, עד שטרח הכתוב להרבות בשמות אצל כל השבטים, להעיד עליהם להצילם מבזיון הזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת בדרך הטבע היה הק&amp;quot;ו עצום אם בגופן שלטו בנשותיהם על אחת כמה וכמה, אלא שהיה נסי נסים מאת הקב&amp;quot;ה להצילם מזה להטיב אחריתם. וכמו שאמרו חכמינו ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ילקוט שמעוני במדבר רמז תרפד)&amp;lt;/small&amp;gt; שאלו היה מעורב ביניהם מזרע העכו&amp;quot;ם לא היו ראוים לקבלת התורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאיך יעלה על הדעת להתיר להפקיר עצמו בזדון ובשאט נפש להביא זרע עכו&amp;quot;ם ולערבם בישראל, דלא כהנסים שנעשו לאבותינו במצרים על ככה, והרבה הכתוב בשמות הקדושים להעיד על זה. וכבר כתב הבית שמואל &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; א ס&amp;quot;ק י)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים, דבנתעברה ע&amp;quot;י איש אחר, אף שהיה באונס ע&amp;quot;י אמבטי, הוי כבנו של בעל הזרע ממש לכל דבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויסוד היתרו של המתיר שתלה בנכרי, התליה שעל הנכרי בעצמו הוא דבר מתועב ועון פלילי ונורא הוא, מלבד הטעמים שכתבתי בתשובתי הקודמת.{{יישור מרכזי|ה}}&lt;br /&gt;
ובדין אם נאסרה על בעלה, הנה בבני אהובה &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; אישות פט&amp;quot;ו ה&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt; רצה לומר בתחלה דגם בנתעברה על ידי אמבטי נאסרה על בעלה, כיון דהאיסור הוא הכנסת הזרע, אלא שאחר כך הוכיח מלשון הגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(חגיגה טו.)&amp;lt;/small&amp;gt; גבי בתולה שעיברה באמבטי דלא נאסרה באופן זה על בעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וזה ודאי דשאני הך דינא דעיברה באמבטי, דכמה ספיקות בדבר אם יכנס זרע לתוכה, ויוכל להיות שדומה למה שהבאתי לעיל &amp;lt;small&amp;gt;(אות ב)&amp;lt;/small&amp;gt; מהפנים מאירות באכל בשר ונמצא אח&amp;quot;כ טריפה מאחד מי&amp;quot;ח טריפות, שיש לו דין אונס, שסמך על הרוב. וכמו בשמשה שלא בשעת וסתה, דנידון כאונס דחושב יכולני לבעול כמו שכתב רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שם. וכן באמבטי י&amp;quot;ל שהזרע שנכנס אח&amp;quot;כ לתוכה, הוי כמו באונס, ואנוסה אינה נאסרת על בעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם כיון שאינה מתכוונת כלל להכנסת זרע, הוא פחות ממתעסק, ואף בביאה אינו חייב במתעסק אלא בשביל שנהנה, לא בכה&amp;quot;ג. ומצד הסברא נראה דלא היו צריכין לאוסרה על בעלה בכה&amp;quot;ג. ובשו&amp;quot;ע אבן העזר סימן קע&amp;quot;ח סעיף ג&#039;, בזינתה בשוגג, שסוברת שבעלה הוא, והוא אחר, מותרת לבעלה ישראל, כדין אנוסה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומדטרחו להביא ראיה גם על נתעברה באמבטי שמותרת לבעלה, צריך לומר דחששו שמא בשביל שידעה שרחץ באותו אמבטי איש אחר, היה לה ליזהר ואינה נידונית כאנוסה, ועל זה סובב הראיה שהביאו דלא נאסרה בכה&amp;quot;ג על בעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל ודאי שאין שום ראיה מאמבטי להיכא שהפקירה עצמה במזיד ובשאט נפש לאותה מעשה זימה להכניס בתוכה הזרע. ומדהוצרכו לטרוח להביא ראיות גם על מעשה האמבטי, דנראה דלולא הראיה שהביאו, היו אוסרין אותה גם שם על בעלה, א&amp;quot;כ מכל שכן בנעשה במזיד כנ&amp;quot;ל שאין שום ראיה משם, אלא אדרבה בכה&amp;quot;ג דמי ממש לזינתה במזיד, נראה ודאי דנאסרת על בעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שנמצא בלשון הבני אהובה שהיה בלי בעילה, הוא בשביל שלא נעשה אז באופן אחר הכנסת זרע במזיד אלא ע&amp;quot;י בעילה, וכמו שנתבאר טעם זה בלשון ה&amp;quot;ר פרץ, ונמשך הבני אהובה בזה אחר לשון ה&amp;quot;ר פרץ. וכל זה ברור לפענ&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת ברחמיו יראינו מתורתו נפלאות, ולא נבוא ח&amp;quot;ו למכשולות נוראות, עדי נזכה לישועות הנבאות בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום א&#039; לסדר לעברך בברית ה&#039; אלוקיך &amp;lt;small&amp;gt;(נצבים)&amp;lt;/small&amp;gt; ה&#039;תשכ&amp;quot;ה לפ&amp;quot;ג, פה ברוקלין יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:שו&amp;quot;ת דברי יואל]] &lt;br /&gt;
[[קטגוריה:שו&amp;quot;ת דברי יואל - אורח חיים]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%97&amp;diff=2887</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קח</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%97&amp;diff=2887"/>
		<updated>2026-02-12T18:17:02Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{טקסט מסריקה}}{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קז|תווית_קודם=אבן העזר סימן קז|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קט|תווית_הבא=אבן העזר סימן קט}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קח ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדבר אשר כתבתי בנידון הזרעה מלאכותית שהולד ממזר, הנה לשמע אוזן שמעתי שיש קצת מפקפקים בזה, בחשבם לעשות פשרה, שאף שהוא איסור גמור ועבירה גדולה, מ&amp;quot;מ אינו מגיע לידי כך שיהיה הולד ממזר. והיות שבפרט זה קצרתי מאד, לזה ראיתי עכשיו לבאר קצת עכ&amp;quot;פ בקצרה.{{יישור מרכזי|א}}&lt;br /&gt;
הנה ראשית דבר ממקומו הוא מוכרע מדברי ה&amp;quot;ר פרץ שבהגהות סמ&amp;quot;ק, אשר ביה תלה המיקל בוקי סריקי להתיר לעשות מעשה בזדון וברשע ליקח זרע של איש אחר וליתנו בזדון ובשאט נפש לתוך בטן אשת איש ר&amp;quot;ל, וכבר נתבאר שזה טעות גדול ונורא ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמה שנוגע לכשרות הולד בדיעבד, ראיתי להעתיק עוד הפעם לשון ה&amp;quot;ר פרץ כפי המובא בב&amp;quot;ח יו&amp;quot;ד סימן קצ&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה מצאתי)&amp;lt;/small&amp;gt; שממנו העתיקו בט&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(שם ס&amp;quot;ק ז)&amp;lt;/small&amp;gt; ובבית שמואל סימן א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק י)&amp;lt;/small&amp;gt;. וז&amp;quot;ל, אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה, ונזהרים מסדינים ששכב עליהם איש אחר וכו&#039;, ולמה אינה חוששת פן תתעבר בנידותה משכבת זרע של בעלה, דכיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי, כי הלא בן סירא כשר היה. ובברכי יוסף &amp;lt;small&amp;gt;(אהע&amp;quot;ז)&amp;lt;/small&amp;gt; שם ס&amp;quot;ק י&amp;quot;ד העתיק באריכות יותר, שכתב, דכיון דליכא ביאת איסור ועבירה הולד כשר, דאל&amp;quot;כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש, דודאי בן סירא היתה הורתו בענין זה, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומבואר בזה שכל ראייתו להכשיר הולד בדיעבד, הוא מבן סירא שאי אפשר לומר עליו שהיה ממזר, כי לא הביא ראיה אחרת לצרף אלא מבן סירא, ולא ביאר הטעם למה אי אפשר לומר על בן סירא שלא היה כשר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וצריך לומר בשביל שנודע גודל קדושתו כי נורא הוא, וכתב הקדוש הקנה ז&amp;quot;ל בספר הפליאה &amp;lt;small&amp;gt;(עה&amp;quot;פ ויאמר אלוקים נעשה אדם, הוב&amp;quot;ד בחלקת מחוקק סי&#039; א ס&amp;quot;ק ח)&amp;lt;/small&amp;gt; שירמיה הנביא ע&amp;quot;ה היה מתעסק בספר יצירה בינו לבין עצמו, יצתה בת קול ואמרה קנה לך חבר, הלך אצל סירא בנו ונתעסקו בספר יצירה שלשה שנים, לקיים הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(מלאכי ג, טז)&amp;lt;/small&amp;gt; אז נדברו יראי ה&#039; איש אל רעהו, עכ&amp;quot;ל. והרי, שלא מצא ירמיה הנביא חבר אליו לעסוק בדברים קדושים ונוראים שאי אפשר בלא השראת השכינה, אלא סירא בנו, ואין הקב&amp;quot;ה משרה שכינתו על ממזר &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; קידושין ע:)&amp;lt;/small&amp;gt;, ועל כרחך שכשר היה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וגם שכפי מה שמביאים המעשה אצל ירמיה הנביא ע&amp;quot;ה, היה הכל בלי ידיעה אצלם, כמו שכתב בספר בני אהובה &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; אישות פט&amp;quot;ו ה&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt;, שמן השמים נתגלה ברוה&amp;quot;ק לירמיה שנתעברה מזרעו. וכפי המובא בספרים הראו לו זה מן השמים לנחמו שלא יצאה זרעו לבטלה ח&amp;quot;ו, ועיין בתשובת מהרש&amp;quot;ם חלק ג&#039; סימן רס&amp;quot;ח. ואלו היה בן סירא ממזר ח&amp;quot;ו, אין זה תנחומין, שבסיבתו נתרבה ממזרים בישראל ואין עושין כן מן השמים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ כל ראייתו של רבינו פרץ סובבת אך על זה אם להכשיר הולד בדיעבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלאו הכי אי אפשר לומר שהביא ראיה משם שמצד הדין מותר לישכב על סדינים כאלו, שהרי באמת אסרו, מטעם הבחנה. ואף אם נדחוק שבימי ירמיה היה קודם הגזירה של הבחנה ולא היו נזהרים בזה, מלבד שהוא דוחק, הלא היה כפי המובא המעשה שלא ידעה מאומה שזה האמבטי שרחץ בה ירמיה ע&amp;quot;ה, ועכ&amp;quot;פ זה ודאי שאין להביא ראיה להתיר ממה שנעשה בלא ידיעה כלל. ואין צורך להאריך בזה, שכן מבואר בלשונו בהדיא שראייתו היא על הכשר הולד במקום שלא נעשה שום עבירה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועל כרחך שדעתו ז&amp;quot;ל, דכיון שזה שתתעבר באופן זה הוא בגדר מיעוטא דמיעוטא, כמו שהביא במשנה למלך &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; אישות פט&amp;quot;ו ה&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; ובבני אהובה &amp;lt;small&amp;gt;(שם ה&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt;, דחזינן בשו&amp;quot;ע סימן ד&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(סי&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; באשה שנשתהה בעלה במדינת הים יותר מי&amp;quot;ב חודש וילדה, הוי הולד ממזר אף לקולא להתירו בממזרת, ולא חיישינן שמא באמבטי עיברה. דלא חיישינן לכתחילה למה שהוא בגדר מיעוטא דמיעוטא, אף שיש מציאות לדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרט שיש עוד כמה ספיקות בשכיבה על הסדין, אם היה עליו זרע של האיש כלל. ואף אלו היה שם, מאן יימר שנכנס לתוכה מהשכיבה בלבד בלי שום פעולה ובלי שום ידיעה כלל, שזה אינו שכיח כל כך. והלא אף בעשו מעשה אלא שהיה בדרך מתעסק, אינו חייב אלא בשביל שנהנה, כמו שאמרו בגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(סנהדרין סב:; כריתות יט:)&amp;lt;/small&amp;gt; במתעסק בחלבים ועריות. ומכל שכן בזה שהוא פחות הרבה ממתעסק, שאינה עושית שום מעשה, והכל הוא בלי ידיעה כלל, נגד הרוב וכמה ספיקות. ולכן היה פשוט אצלו שאין בעצם המעשה של שכיבה על הסדין נידנוד עבירה ואיסור, ואין צורך להביא ראיה על זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זולת אם נימא שאילו איתרמי כן ונתעברה באופן זה הוי הולד ממזר, אזי בודאי צריכין לחוש אף למיעוטא דמיעוטא שלא להביא ממזרים לישראל, שזה מחריב ומטמא יסוד קדושתן של ישראל, ואף בהבחנה חששו נגד הרוב &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; תוס&#039; יבמות לז. ד&amp;quot;ה רוב)&amp;lt;/small&amp;gt; משום מעלה עשו ביוחסין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין תוספות יומא דף ב&#039; ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה וחכ&amp;quot;א, שכתבו דאף דביבמות לא חיישינן למיתה דתרי ותלת, ולמיתה דזמן מועט לא חיישינן אפילו בחדא, אין זה אלא ביבמות שאינו אלא משום ביטול מצות יבמין, אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה, ניחוש אפילו לתרתי ולתלת ואפילו לזמן מועט, ואין לדבר סוף. והרי, דבדבר שהוא יסוד גדול, יש לחוש כל מה דאפשר עד אין סוף. ודבר גדול ונורא הוא יחוסיהם של ישראל, ואמרו חכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ילקוט שמעוני במדבר רמז תרפד)&amp;lt;/small&amp;gt; שלא זכו ישראל לקבלת התורה אלא בשביל היוחסין שלהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולכן טרח להביא ראיה דהיכא שלא נעשה שום עבירה, לא הוי אח&amp;quot;כ ממזר. וחזינן דלא מצא על זה ראיה אחרת אלא מבן סירא, כי לא הביא ראיה אחרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נמצא לפי זה דלולא הראיה מבן סירא, דעל כרחך כשר היה, היה חייש, ואף במקום שאין שום נדנוד עבירה כעובדא דבן סירא היה הולד ממזר, דכיון שהכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יח, כ)&amp;lt;/small&amp;gt; צווח אצל אשת איש לזרע, לומר שהכנסת הזרע הוא מקור האיסור, לכן אף שהיה בלי ידיעה, ולא היה חייב בדבר כלל, מ&amp;quot;מ המעשה בעצמה שהוא מקור לאיסור זה גורם ממזרות ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וביבמות &amp;lt;small&amp;gt;(טז:)&amp;lt;/small&amp;gt; נתקשו התוספות &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה קסבר)&amp;lt;/small&amp;gt; בהא דסבר רבי עקיבא, ועוד כמה תנאים ואמוראים דסברי כוותיה, דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, דבשלמא בעבד הוי לאו, אלא מעכו&amp;quot;ם אמאי הוי ממזר, בית דין של שם גזרו &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ז לו:)&amp;lt;/small&amp;gt;, ומדאורייתא הוי ביאת היתר. ותירצו בתירוץ הראשון שהוא עיקר בעיניהם, דאע&amp;quot;ג דביאת היתר היא מדאורייתא בצנעה, מ&amp;quot;מ כיון דלא תפסי בה קידושין, הוי ממזר, יעיי&amp;quot;ש. וזה צ&amp;quot;ע לכאורה, דבמשנה ובגמרא יבמות דף מ&amp;quot;ט ע&amp;quot;א, אף רבי עקיבא למד מקרא דממזר הוי מחייבי לאוין, וא&amp;quot;כ צריך להבין האיך אפשר לומר שהוא ממזר אם אינו מסוג חייבי לאוין שנלמד מקראי. והדבר צריך ביאור רחב, לא עת האסף פה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם בכה&amp;quot;ג בהכנסת זרע באשת איש שהוא מעיקר האיסור, הוי מסוג חייבי כריתות, אף היכא שהיה בלא ידיעה ואינו חייב בדבר כלל, מ&amp;quot;מ י&amp;quot;ל שהמעשה בעצמה שהוא מסוג חייבי כריתות עושה ממזרות. ולכן הוצרך ה&amp;quot;ר פרץ להביא ראיה מבן סירא, דעל כרחך כשר היה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה לפי זה הדבר ברור, כיון דכל חילא דידיה של ה&amp;quot;ר פרץ בזה שכתב להכשיר הולד, הוא אך מעובדא דבן סירא, אין לנו להכשיר הולד אלא כעובדא דבן סירא שלא נעשה באמת שום נדנוד עבירה בדבר. וכן בשכיבה בלבד על הסדין, שאין שום עבירה בזה, כמו שכתב ה&amp;quot;ר פרץ בלשונו שאין עבירה. אבל מנא לן להכשיר הולד אף היכא שעושין בזדון ובשאט נפש שתתעבר אשת איש מזרע איש אחר, שהוא עבירה חמורה עד מאוד, והאיך מדמין מילתא למילתא להכשיר הולד אף בכה&amp;quot;ג לומר שאינו ממזר כמו בן סירא. והוא מבואר בלשונו, שכתב ביסוד טעמו להכשיר הולד דליכא עבירה, א&amp;quot;כ הא בהא תליא דהיכא דלא נעשה עבירה בדבר הולד כשר, אבל בנעשה בעבירה אין להכשיר הולד. וכל דבריו סובבים על זה דהיכא דליכא עבירה כמו בבן סירא הולד כשר, אבל לא זולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר נתבאר &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; דלעיל אות ד)&amp;lt;/small&amp;gt; דתיבת ביאה שכתב ה&amp;quot;ר פרץ, אין בו דיוק כלל. ובמסית לעבירה ר&amp;quot;ל כתבה התורה הק&#039; בפרשת ראה &amp;lt;small&amp;gt;(דברים יג, ז)&amp;lt;/small&amp;gt; כי יסיתך וגו&#039; בסתר. וכתב רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, דיבר הכתוב בהווה, שאין דברי מסית אלא בסתר, וכן הוא אומר &amp;lt;small&amp;gt;(משלי ז, ט)&amp;lt;/small&amp;gt; בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה. ובודאי שלא יעלה על הדעת שאין הדין כן במסית בגלוי יען שאמר הכתוב בסתר, ומי שלא יודה לזה שאין ללמוד קולות ממה שדבר הכתוב בהווה, יגרום להיות מסיתין לעבירות בגלוי ובסתר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכן בפרשת כי תצא שאמר הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(שם כג, יא)&amp;lt;/small&amp;gt; כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, דיבר הכתוב בהווה. ור&amp;quot;ל, דבודאי גם אם אירע לו מקרה הזה ביום, ג&amp;quot;כ הדין כן, אלא שהזכיר תיבת לילה יען שדבר בהווה. ובודאי שלא יעלה על הדעת לחלק בטומאת בעל קרי בין יום ללילה יען שאמר הכתוב תיבת לילה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וברש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל פרשת משפטים על הכתוב ובשר בשדה טריפה &amp;lt;small&amp;gt;(שמות כב, ל)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב וז&amp;quot;ל, אף בבית כן, אלא שדבר הכתוב בהווה במקום שדרך הבהמות ליטרף, וכן כי בשדה מצאה &amp;lt;small&amp;gt;(דברים כב, כז)&amp;lt;/small&amp;gt;, וכן אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, הוא הדין למקרה יום, אלא שדבר הכתוב בהווה, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובתוספות יבמות דף ק&amp;quot;ד ע&amp;quot;ב ד&amp;quot;ה דאמר, כתבו באמצע דבריהם, הא דמספקא בפרק נערה בנדרים &amp;lt;small&amp;gt;(עג.)&amp;lt;/small&amp;gt;, אי חרש מיפר או לא מיפר דלאו בר שמיעה הוא, היינו משום דשמא לא כתב קרא &amp;lt;small&amp;gt;(במדבר ל, יב)&amp;lt;/small&amp;gt; ושמע, אלא אורחא דמילתא דהכי הוי, דכי שמע מיפר. וכן כתב הר&amp;quot;ן בנדרים דף ע&amp;quot;ג ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה משום, שאין להביא ראיה מדתניא ושמע אישה פרט לחרש, דנימא מדנקט חרש משמע דהיכא דהוי בר שמיעה לא מעכבא ביה שמיעה, דליתא, משום דאיכא לדחויי, דילמא משום אורחא דמילתא נקט חרש, והוא הדין דבעל בעלמא, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובבבא קמא דף קי&amp;quot;א ע&amp;quot;ב תוספות ד&amp;quot;ה הגוזל, כתבו מאכיל לאו דוקא, דהוא הדין נותן להם, אלא אורחא דמילתא נקט, יעיי&amp;quot;ש. ונמצא כזה בקראי ובפוסקים עד אין מספר, והבאתי קצת לדוגמא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומכל שכן בהך עובדא דהזרעה מלאכותית שלא נודע כלל בזמנו של ה&amp;quot;ר פרץ, ולא היו יודעין כלל לעשות מעשה להכנסת זרע להתעבר כי אם ע&amp;quot;י ביאה, שבודאי אין לדייק כלל מתיבת ביאה. אלא הכוונה לעשות מעשה בשאט נפש. ועכ&amp;quot;פ נלמד מאמיתות לשון ה&amp;quot;ר פרץ, שבמקום שיש עבירה הולד ממזר.{{יישור מרכזי|ב}}ובשלטי הגיבורים &amp;lt;small&amp;gt;(על הרי&amp;quot;ף שבועות ב.)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב וז&amp;quot;ל, נשאל להר&amp;quot;ם למה אין נזהרין מלשכב האשה כשאינה טהורה בסדינים ששכב בעלה, דשמא תתעבר מאותו הזרע ויהיה הולד בן הנדה, כמו שחוששין שלא תשכב בסדינים ששכב בהם איש אחר פן תתעבר בטיפת זרע שהטיל באותן הסדינים, כההיא דבן סירא. והשיב דכיון שהולד שהוא בן הנדה הוא כשר לכל דבר, אין חוששין לה, ואפילו שהוא פגום, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומבואר בזה דעתו ז&amp;quot;ל בהדיא דאך זהו החילוק שאין נזהרין בסדינים של בעלה בעת נדתה כמו בסדינים של אדם אחר, בשביל שבן הנדה הוא כשר לבוא בקהל ה&#039; ואין בו חשש ממזרות אלא פגום בלבד. ואם כן אין ספק שדעתו ז&amp;quot;ל דבנתעברה אף על ידי סדינים של אחר יש לו דין ממזר שאינו כשר לבוא בקהל, דאם לא כן אין חילוק בין סדינים של בעלה, ואין מקום להסתפק בדבריו בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא שמעיקרא נתקשיתי בזה, דלפי דבריו דגם בנולד ע&amp;quot;י שכיבה בסדינים הוי ממזר ואסור לבוא בקהל, נמצא דגם בן סירא הוי ממזר, וכמו שכתב הוא בעצמו בלשונו, דהריון ע&amp;quot;י סדין הוא כעובדא דבן סירא. וה&amp;quot;ר פרץ כתב דלא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש לומר על בן סירא שהיה ממזר, והאיך אפשר שהמהר&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שהיה מראשי הבעלי התוספות יאמר על בן סירא שהיה ממזר, ויהיה פלוגתא בין המהר&amp;quot;ם וה&amp;quot;ר פרץ במציאות כזה, והוא רחוק מן הדעת לומר כן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושוב התבוננתי דאפשר לתרץ, ראשית אפשר מחלק המהר&amp;quot;ם בין הזהירות לשכב על הסדין היכא שידעה ששכב על הסדין איש אחר, ובין עובדא דבן סירא שלא ידעה מאומה שרחץ שם אביה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשו&amp;quot;ת פנים מאירות חלק ב&#039; סימן מ&amp;quot;א, נשאל באחד שאכל עוף ואח&amp;quot;כ מצא בו אחד מי&amp;quot;ח טריפות, אם צריך כפרה. וכתב, דלכאורה נראה מגמרא נזיר דף כ&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; ולא ידע ואשם ונשא עונו, דמי שנתכוין לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר, כגון חתיכה ספק שומן ספק חלב, אמר קרא &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא ה, יז)&amp;lt;/small&amp;gt; ונשא עונו, וא&amp;quot;כ צריך כפרה. ושוב כתב דיש לחלק, דהתם היה ספק קודם שאכל, אבל אם לא נולד ספק עד אחר שאכל הוי אונס, ואונס רחמנא פטריה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והביא ראיה מביצה דף כ&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; שלמדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח. וכתבו בתוספות &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה אורח)&amp;lt;/small&amp;gt;, דודאי ליכא איסור, דמשנשחטה בחזקת היתר עומדת, מיהו אם נמצאת טריפה אח&amp;quot;כ הוא נענש כשוגג לא כאונס, שלא היה לו למהר כל כך. ומזה נשמע דלאחר הפשט וניתוח נידון כאונס, דאין צריך לבדוק אחר ח&amp;quot;י טריפות. ובחלק ג&#039; סימן י&amp;quot;ט הוסיף עוד ראיה מפסחים דף ע&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt;, שחטו ונמצא בעל מום חייב, שחטו ונמצא טריפה בסתר, פטור מקרבן חטאת, דהוי אונס, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה שם בביצה דף כ&amp;quot;ה, היא פלוגתא בין רש&amp;quot;י ותוספות בהא שאמרו בגמרא אורח ארעא קמ&amp;quot;ל, ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה אורח)&amp;lt;/small&amp;gt;, ולא משום איסור טריפה. והקשו בתוספות &amp;lt;small&amp;gt;(שם)&amp;lt;/small&amp;gt; על זה, תימה דבסמוך משמע שיש איסור בדבר, דקאמר נטיעה מקטע רגליהון דקצביא. ותירצו דודאי ליכא איסור, דמשנשחטה היא עומדת בחזקת היתר, מיהו אם נמצאת טריפה הוא נענש כשוגג ולא כאונס, שלא היה לו למהר כל כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרי, שהוא פלוגתא, ולדעת התוספות אף היכא שהוא היתר גמור, מ&amp;quot;מ אם הוא דרך ארץ להמתין, שוב אינו נידון כאונס. והחילוק שבין אונס לשוגג הוא נפקא מינה בדאורייתא לענין חיוב חטאות וכדומה, וכמו שהוא בפסחים החילוק בנמצא טריפה בסתר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשבועות דף י&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, דבשלא בשעת ווסתה אם פירסה נדה פטורין, דהוו אנוסים, שלא ידעו להזהר. ובסמוך לווסתה אף דהוי אונס לגבי איסור נדה, דסבר יכולני לבעול, כמו שכתב רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ובתלמיד)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואיסור סמוך לווסתה אינו אלא מדרבנן ואין בו חיוב חטאת, מ&amp;quot;מ חייב חטאת על איסור הנדה, דכיון דמדרבנן הו&amp;quot;ל ליזהר, שוב לא נקרא אונס גם על האיסור דאורייתא דאיתרמי ליה אח&amp;quot;כ, וחייב חטאת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מה דבן סירא לא היה ממזר, כתב גם ה&amp;quot;ר פרץ הטעם בשביל שלא היה שם עבירה, כמו שהעתיק הברכי יוסף &amp;lt;small&amp;gt;(שם)&amp;lt;/small&amp;gt;. אלא שה&amp;quot;ר פרץ סובר בשכיבה על הסדין, כיון שהוא דבר רחוק לבוא לידי מכשול, אין בזה עבירה, דהוי כאנוסה, ודמי לעובדא דבן סירא. ויכול להיות שהמהר&amp;quot;ם אינו סובר כן, אלא סובר דכיון שידעה שהסדין הוא משל איש אחר, היה לה ליזהר שלא לשכב על אותו סדין, ולא לסמוך על הרוב בחשש ממזרות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין תוספות נזיר דף י&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בהא דאמר שם האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו, וכיון דלא פריש ליה, הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה. והקשו שם בתוספות ד&amp;quot;ה אסור, דכו&amp;quot;ע יאסרו לישא נשים, דשמא זאת היא שנתקדשה ע&amp;quot;י שליח. ותירצו דמדאורייתא אפילו הוא שרי לישא, דאזלינן בתר רובא &amp;lt;small&amp;gt;(דבודאי אותה שנתקדשה עם כל קרוביה, המה מיעוטא דמיעוטא לגבי כל נשי דעלמא)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואינו אלא קנסא בעלמא שעשה שליח סתם ולא פירש לו קדש לפלונית, ולדידיה קנסו ולאחריני לא קנסו. ובגיטין דף ס&amp;quot;ד &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; כתבו התוספות &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה אסור)&amp;lt;/small&amp;gt; עוד, דמה שהקשו &amp;lt;small&amp;gt;(בנזיר שם)&amp;lt;/small&amp;gt; על זה מקן סתומה, דגם שם היה לן למיקנסיה על שלא נזהר שלא יפרח.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הרי, דאף במה שמותר מדינא, מ&amp;quot;מ כיון דלכתחילה היה לו ליזהר ועשה שלא כהוגן במה שלא היה נזהר, קנסו אותו כל כך שלא ישא אשה לעולם, ואף אם יתבטל על ידי זה לעולם ממצוה הגדולה של פריה ורביה וישאר גלמוד כל ימיו, שעלול ג&amp;quot;כ לחטאים גדולים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ אפשר שסובר המהר&amp;quot;ם, דכיון שהכנסת זרע של איש אחר באשת איש הוא איסור כרת ר&amp;quot;ל, כמו שכתב הרמב&amp;quot;ן ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יח, כ)&amp;lt;/small&amp;gt; דכיון שכתבה התורה הק&#039; לזרע, הודיעה לנו שהכנסת הזרע הוא עיקר האיסור. גם אפשר להביא לידי ממזרות ח&amp;quot;ו אם תתעבר, בזה הוה לה ליזהר שלא תשכב על סדין אחר, שמא לא תבדוק יפה יפה, ויתרמי שיהיה שם זרע. ומשלא נזהרה, עשתה שלא כהוגן, ושוב אינה נידונת כאנוסה והוי עבירה בידה. ואינו דומה לעובדא דבן סירא שלא ידעה מאומה והוי אנוסה ממש, ושום עבירה לא היה בידה. וזה דומה לפלוגתת רש&amp;quot;י ותוספות שהבאתי לעיל.{{יישור מרכזי|ג}}&lt;br /&gt;
ואולי י&amp;quot;ל עוד, שסובר המהר&amp;quot;ם שצריך זהירות בשכיבה על הסדין אף בסתם סדין שאין רואין עליו זרע, דכיון שהוא נמסר לנשים, יש לחוש יותר שמא תראה אח&amp;quot;כ זרע על הסדין, ואז הוי ודאי ספיקא דאורייתא שמא ע&amp;quot;י החיכוך בשכיבה יכנוס הזרע לתוכה. וגם ה&amp;quot;ר פרץ לא כתב שאין חשש אלא בסתם סדין שאין רואין עליו זרע כלל, אבל המהר&amp;quot;ם י&amp;quot;ל שסובר דבדבר שנמסר לנשים אם יהיה היתר לשכב על הסדין, לא ישגיחו וישכבו גם על סדין שרואין עליו הזרע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי י&amp;quot;ל עוד, שיש לחוש בדבר הנמסר לנשים, שמא תעשה איזה פעולה להכניס לתוכה הזרע שתראה שם, וזה ודאי איסור חמור מאוד, כמו שנתבאר למעלה. ואם עושית מעשה בזה, עברה על איסור כרת והוי הולד ממזר. ולכן משום סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב, הן נזהרות מלשכב על סדין של אדם אחר, שלא יהיה מציאות לבוא לידי מעשה בזה. משא&amp;quot;כ בנדה שאין חשש ממזרות, אין צורך לעשות הרחקות כל כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב המהר&amp;quot;ם לדמות לבן סירא, לא כתב זה לענין הדין, אלא לענין המציאות שמבן סירא ראיה שיש מציאות להתעבר באופן זה, כמו שנראה כן מלשונו, אבל לא כתב להשוותם לדינא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל ה&amp;quot;ר פרץ ראה לנכון ליתן טעם הזהירות לשכב על סדין איש אחר, בשביל הבחנה, ועל כן לא בקש טעמים אחרים, שהוא בשביל הרחקה יתירה או בשביל דלא הוי כאנוסה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נמצא לדינא, בבן סירא בודאי גם המהר&amp;quot;ם סובר שלא היה ממזר. וכשעושין מעשה בזדון ובשאט נפש, גם ה&amp;quot;ר פרץ סובר דהוי ממזר. אלא שמחולקין בטעם הזהירות של שכיבה על הסדין בלבד, כמו שנתבאר למעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וי&amp;quot;ל עוד, כי יסוד ראייתו של ה&amp;quot;ר פרץ הוא מבן סירא שהיה הורתו בענין זה, וא&amp;quot;כ בודאי היה לפניו הנוסח כמו שהוא במהרי&amp;quot;ל ועוד שאר ספרים, שבתו של ירמיה נתעברה באמבטי מאותו הזרע, והוי ראיה דלא הוי ממזר בכה&amp;quot;ג. ובתשובות מהרש&amp;quot;ם חלק ג&#039; סימן רס&amp;quot;ח הביא נוסח אחר, שאשתו של ירמיה נתעברה באמבטי מאותו הזרע, ואח&amp;quot;כ גילו לו זה מן השמים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סדר הדורות, אלף הרביעי, ג&amp;quot;א רצ&amp;quot;ח; ובתשב&amp;quot;ץ ח&amp;quot;ג סי&#039; רסג)&amp;lt;/small&amp;gt;. ולפי נוסח זה אין שום סרך ראיה מבן סירא, כי ודאי אם היה באשתו כה&amp;quot;ג הוי הולד כשר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת גם בשאר לשונות שבאותו המעשה, ראיתי שינויים באיזה ספרים בהעתקת המעשה. ואין זה תימה, כי גם בכל דברי הש&amp;quot;ס, שמיום סידור הש&amp;quot;ס עמלו בה ביגיעה כל הדורות דור אחר דור ובתורתו יהגו יומם ולילה, מ&amp;quot;מ היה מלא בגירסאות ונוסחאות שונות אף במה שנפקא מינה גדולה לדינא. וכמה פעמים מחולקים רש&amp;quot;י ותוספות בבירור הגירסאות, וכן בכל הראשונים, ועדיין לא הספיק, שגם אח&amp;quot;כ המהרש&amp;quot;ל והב&amp;quot;ח ועוד הרבה פוסקים חכמי הדורות, עסקו תמיד לתקן הגירסאות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והברטנורה על המשניות מסכת שבת ריש פרק במה טומנין &amp;lt;small&amp;gt;(מ&amp;quot;א ד&amp;quot;ה רבי יהודה)&amp;lt;/small&amp;gt; כתב על הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; שבת פ&amp;quot;ד ה&amp;quot;ב-ג)&amp;lt;/small&amp;gt; שפירש בסתם קדירות בין השמשות רותחות הן, פירוש שאין הדעת סובלתו, מפני שיבוש הנוסחאות וגירסאות מהופכות שמצא בגמרא שלפניו, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושינוי הנוסחאות מובן שבא בסיבת המעתיקים, ובפרט שבימים הראשונים לא היה דפוס אלא הרבה העתקות מיד ליד, והמעתיקים עלולים לטעות. וק&amp;quot;ו בסיפורים כאלו כעובדא דבן סירא שבאו העתקות אחר העתקות עוד מימי הנביאים, ולא למדו בו כל כך כל חכמי הדורות כמו בדברי הש&amp;quot;ס שכולם נתנו עיניהם בש&amp;quot;ס לתקן כל הלשונות, כי הם חיינו. ואם גם בש&amp;quot;ס נמצא הרבה נוסחאות מוטעיות עוד לפני הראשונים, ק&amp;quot;ו בספרים כאלו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת שגם בהגהות ה&amp;quot;ר פרץ שעל הסמ&amp;quot;ק אינו מבורר כל כך, וראיתי בזה נוסחאות שונות. והחיד&amp;quot;א בשם הגדולים &amp;lt;small&amp;gt;(מערכת ספרים)&amp;lt;/small&amp;gt; אות עי&amp;quot;ן כתב, עמודי גולה הוא סמ&amp;quot;ק, חיברו הר&amp;quot;י מקורביל יצ&amp;quot;ו, ושלח הספר לכל בני הגולה שיעתיקוהו בכל מקום, שידעו שורש המצוות והלכותיהן. ודין גרמא שבאשכנז יש הרבה סמ&amp;quot;ק על קלף, ובכל סמ&amp;quot;ק יש הגהות מתחלפות לא ראי זה כראי זה, דבכל עיר גדולי הדורות כתבו הגהות כפי דעתם. וראיתי כמה סמ&amp;quot;ק, כל אחד בהגהות שונות, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושמעתי י&amp;quot;א שראו איזה נוסח בדברי ה&amp;quot;ר פרץ שעל הגהות סמ&amp;quot;ק שלא נכתב שם כלל תיבת ביאה, ולא העמדתי יסוד על זה, שאינו ברור, ובפוסקים שלפנינו מובא בנוסח זה. ואין נפקא מינה לדינא, כי גם מתיבת ביאה אינו מוכח כלום, כמו שהארכתי למעלה בדברים ברורים. ועכ&amp;quot;פ אין שום קושיא אם נמצא נוסחאות שונות לפני הראשונים בעובדא דבן סירא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה י&amp;quot;ל שה&amp;quot;ר פרץ מצא לפניו הנוסח שהיה בתו של ירמיה, לכן הכריח משם דלא הוי ממזר בכה&amp;quot;ג. והמהר&amp;quot;ם מצא הנוסח שהיה אשתו, ואין שום ראיה משם, לכן היה דעתו בהחלט דהוי ממזר בכה&amp;quot;ג.{{יישור מרכזי|ד}}&lt;br /&gt;
יהיה איך שיהיה, במה שכתבתי לתרץ דברי המהר&amp;quot;ם בבן סירא או אפשר יש תירוצים אחרים. אבל זה ברור שדעת המהר&amp;quot;ם הוא דהוי ממזר בכה&amp;quot;ג, שהרי כתב בהדיא שזהו החילוק בין סדין בעלה בימי נדתה שאינו חמור כל כך, בשביל דשם אף דהוי פגום מכל מקום כשר לבוא בקהל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואין להתעקש ולומר בכוונת דברי המהר&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שגוזר שכיבת סדין אטו ביאה גמורה של איש אחר, שאין בזה רמז ורמיזה בכל דבריו ענין ביאה, ולא מצינו בשום מקום גזירה רחוקה כזו בשכיבת סדין של אשה אטו ביאה גמורה של איש אחר. ואם היה מקום לגזור זה, יותר היה ראוי לגזור כן בבעלה בנידותה. גם ביאת נדה חמורה מאוד, כמבואר בגמרא יבמות דף נ&amp;quot;ד ע&amp;quot;א שאי אפשר ללמוד איסור ביאת שאר עריות מנדה, יען שנדה חמורה שמטמאה את בועלה, והוצרך על ידי זה ללמוד &amp;lt;small&amp;gt;(שם ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; הך מהיקשא דרבי יונה שהוקשו כל העריות כולן לנדה. ואם היה דעת המהר&amp;quot;ם לגזור גזירה משונה כזו, היה צורך להזכיר מזה עכ&amp;quot;פ ברמז, אבל לא כתב אלא אותו הטעם בלבד בשביל הזרע שהוא פסול, אשר לא כן בנדה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונראה מזה ברור שסובר כסברת הרמב&amp;quot;ן והרא&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(חינוך מצוה לה)&amp;lt;/small&amp;gt; שהחומרא שהחמירה התורה הק&#039; כל כך באיסור ניאוף ר&amp;quot;ל, הוא בשביל הזרע הבא מאיש אחר. וא&amp;quot;כ חל על הזרע הלאוין והעונשין שבאיסור ניאוף, יותר מעל הביאה, ונמצא דהולד ממזר. ולהלן בתשובה שכתבתי אח&amp;quot;כ &amp;lt;small&amp;gt;(אות ג)&amp;lt;/small&amp;gt; יתבאר עוד יותר דברים ברורים בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא דאף על פי כן להקל להתירו בממזרת מסתפינא להקל, דאולי גם המהר&amp;quot;ם אין דעתו להקל ביה כדין ודאי ממזר, אלא שדעתו שכיון שהדברים סתומים בתורה הק&#039;, צריך להחמיר בו שלא להתירו לבוא בקהל, ואינו דומה לבן נדה דאף שהוא פגום מ&amp;quot;מ איפסקא הילכתא בגמרא שמותר לבוא בקהל. גם הרמב&amp;quot;ן והרא&amp;quot;ה ז&amp;quot;ל י&amp;quot;ל שכתבו טעם זה בשביל שצריך להחמיר בכה&amp;quot;ג, אבל לא להקל, כאשר יתבאר עוד בתשובה האחרת. והמהר&amp;quot;ם וה&amp;quot;ר פרץ לא ביארו טעמם ונימוקם בזה, לכן קשה לנו להקל, אבל להחמיר בודאי הדין ברור כן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלאו הכי אי אפשר לנו להקל, דשמא הוא מזרע עכו&amp;quot;ם, ודינו כדין אסופי מן השוק שהוא ספק ממזר כמבואר הדינים באסופי באבן העזר סימן ד&#039; בשו&amp;quot;ע &amp;lt;small&amp;gt;(סל&amp;quot;א-לג)&amp;lt;/small&amp;gt; ובבית שמואל &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק נד)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים כמה פרטים וחילוקי דינים בדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובנידון דידן כיון שהיא מונחת בבית החולים במקום קבוע, גם הזרע נוטלין שם במקום קבוע, יש לו דין קבוע כמחצה על מחצה דמי. גם כמה בתי החולים המה של ישראל, ורוב המתעסקים שם גם הנכנסים ויוצאים המה ישראל. ובוולדות כאלו צריך לעיין על כל אחד ואחד מהם בפרטיות ת&amp;quot;ח מובהק הלומד לאמיתה של תורה &amp;lt;small&amp;gt;(לא כהלימוד ששכיח מאד בזמנינו בעו&amp;quot;ה)&amp;lt;/small&amp;gt;, ולהודיעו כל הפרטים שהיה באותו הולד, באיזה מקום ובאיזה אופן נעשתה התועבה הזאת, שיוכל לדון עליו אם להכשירו לבוא בקהל או לאו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכל זה הוא בהנידון אם להכשיר הולד, אבל להתיר לעשות מעשה זמה כאלה, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(משלי כא, ל)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהמתיר תלה טעותיו בנכרי, שזה יסוד היתרו לתלות שהוא זרע נכרים, מלבד שכבר נתבאר בתשובתי הקודמת שאין בדבריו כלום מכמה טעמים ואיסורים חמורים ר&amp;quot;ל. אבל גם אם הוא באופן שידעינן בודאי שהוא מזרע נכרי ומאיזה נכרי הוא, מכל מקום הוי מעשה זמה ותועבה בלי ספק, וכמו דאף שהלכה הוא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות מה.)&amp;lt;/small&amp;gt;, אבל האשה המפקרת עצמה לנכרי ועבד היא זונה ר&amp;quot;ל בודאי &amp;lt;small&amp;gt;(קידושין עה:)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואין זה תלוי בהכשר הולד, כי טעם הכשר הולד הוא בשביל שמה שכתבה תורה למשפחותם לבית אבותם, זה אינו אלא בישראל שאצלם הולד הולך אחר האב, אבל בעכו&amp;quot;ם הולד הולך אחר האם. אבל לגבי איסור אשת איש, רובץ האיסור עליה לגבי נכרי ועבד כמו גבי ישראל. וכמו כן הוא במפקרת עצמה לזנות של הבאת זרע איש אחר אצלה, שהוא מעשה זמה וערוה ר&amp;quot;ל, דחדא טעמא לשניהם, כמו שכתב הרמב&amp;quot;ן ז&amp;quot;ל, ונתבאר לעיל &amp;lt;small&amp;gt;(אות ב)&amp;lt;/small&amp;gt; בארוכה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרשת אמור בהא דכתיב &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא כד, י)&amp;lt;/small&amp;gt; ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל, ולדעת הרמב&amp;quot;ן שם היה להם דין ישראל אף קודם מתן תורה, ועל כן כתב שם שאותו הולד אף שהיה בן איש מצרי, מ&amp;quot;מ היה כשר לבוא בקהל כמו שהוא הדין נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. וכתב עוד שם, דאף שהוא כשר לבוא בקהל, מ&amp;quot;מ הוא מזוהם ואיננו ישראלי בשמו, יעיי&amp;quot;ש. והנה חזינן שהכתוב קוראו בן איש מצרי, וכתב על זה הספורנו, ובכן העז פניו לברך את השם, דישראל לא פקירי כולי האי, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושם היה מעשה באונס, כמו שהוא במדרש רבה פרשת שמות &amp;lt;small&amp;gt;(א, כח)&amp;lt;/small&amp;gt; על הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(שם ב, יב)&amp;lt;/small&amp;gt; ויפן כה וכה, ראה מה עשה לו בבית, שהיה נוגש והוציא את בעלה מביתו, וחזר המצרי ובא עליה, כסבורה שהוא בעלה. א&amp;quot;כ כיון שלא ידעה מאומה הוי כאנוסה, אע&amp;quot;פ כן כיון שהיה אותו הולד מזרע מצרי פוק חזי מה עלתה בידו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרשת פנחס הביא רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל על הכתוב &amp;lt;small&amp;gt;(במדבר כו, ה)&amp;lt;/small&amp;gt; משפחת החנוכי וז&amp;quot;ל, לפי שהיו האומות מבזים אותם ואומרים מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורים הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופן היו מושלים ק&amp;quot;ו בנשותיהם. לפיכך הטיל הכתוב שמו עליהם, ה&amp;quot;א מצד זה ויו&amp;quot;ד מצד זה, לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם. וזה הוא שמפורש ע&amp;quot;י דוד &amp;lt;small&amp;gt;(תהלים קכב, ד)&amp;lt;/small&amp;gt; שבטי י&amp;quot;ה עדות לישראל, השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתיב החנוכי הפלואי, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה אינו מוזכר בטענת האומות שחשדו את נשי ישראל לזנות ברצון ח&amp;quot;ו עם המצריים, אלא שטענו שבודאי היה למצריים שליטה עליהם, כמו ששלטו על בעליהם שעינו אותם בעבודת פרך. וא&amp;quot;כ אף לפי טענתם היו אנוסים בדבר ואין עליהם אשמה, דאונס רחמנא פטריה, וההכרח לא יגונה, והוולדים ג&amp;quot;כ כשרים כמו שהוא בהלכה נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ומ&amp;quot;מ הבזיון של האומות שאמרו שמעורב בישראל מזרע הנכרים הוא עצום מאוד, דהוי כמו בן המצרי, שהיה מה שהיה, עד שטרח הכתוב להרבות בשמות אצל כל השבטים, להעיד עליהם להצילם מבזיון הזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת בדרך הטבע היה הק&amp;quot;ו עצום אם בגופן שלטו בנשותיהם על אחת כמה וכמה, אלא שהיה נסי נסים מאת הקב&amp;quot;ה להצילם מזה להטיב אחריתם. וכמו שאמרו חכמינו ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ילקוט שמעוני במדבר רמז תרפד)&amp;lt;/small&amp;gt; שאלו היה מעורב ביניהם מזרע העכו&amp;quot;ם לא היו ראוים לקבלת התורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאיך יעלה על הדעת להתיר להפקיר עצמו בזדון ובשאט נפש להביא זרע עכו&amp;quot;ם ולערבם בישראל, דלא כהנסים שנעשו לאבותינו במצרים על ככה, והרבה הכתוב בשמות הקדושים להעיד על זה. וכבר כתב הבית שמואל &amp;lt;small&amp;gt;(סי&#039; א ס&amp;quot;ק י)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים, דבנתעברה ע&amp;quot;י איש אחר, אף שהיה באונס ע&amp;quot;י אמבטי, הוי כבנו של בעל הזרע ממש לכל דבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויסוד היתרו של המתיר שתלה בנכרי, התליה שעל הנכרי בעצמו הוא דבר מתועב ועון פלילי ונורא הוא, מלבד הטעמים שכתבתי בתשובתי הקודמת.{{יישור מרכזי|ה}}&lt;br /&gt;
ובדין אם נאסרה על בעלה, הנה בבני אהובה &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; אישות פט&amp;quot;ו ה&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt; רצה לומר בתחלה דגם בנתעברה על ידי אמבטי נאסרה על בעלה, כיון דהאיסור הוא הכנסת הזרע, אלא שאחר כך הוכיח מלשון הגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(חגיגה טו.)&amp;lt;/small&amp;gt; גבי בתולה שעיברה באמבטי דלא נאסרה באופן זה על בעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וזה ודאי דשאני הך דינא דעיברה באמבטי, דכמה ספיקות בדבר אם יכנס זרע לתוכה, ויוכל להיות שדומה למה שהבאתי לעיל &amp;lt;small&amp;gt;(אות ב)&amp;lt;/small&amp;gt; מהפנים מאירות באכל בשר ונמצא אח&amp;quot;כ טריפה מאחד מי&amp;quot;ח טריפות, שיש לו דין אונס, שסמך על הרוב. וכמו בשמשה שלא בשעת וסתה, דנידון כאונס דחושב יכולני לבעול כמו שכתב רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שם. וכן באמבטי י&amp;quot;ל שהזרע שנכנס אח&amp;quot;כ לתוכה, הוי כמו באונס, ואנוסה אינה נאסרת על בעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם כיון שאינה מתכוונת כלל להכנסת זרע, הוא פחות ממתעסק, ואף בביאה אינו חייב במתעסק אלא בשביל שנהנה, לא בכה&amp;quot;ג. ומצד הסברא נראה דלא היו צריכין לאוסרה על בעלה בכה&amp;quot;ג. ובשו&amp;quot;ע אבן העזר סימן קע&amp;quot;ח סעיף ג&#039;, בזינתה בשוגג, שסוברת שבעלה הוא, והוא אחר, מותרת לבעלה ישראל, כדין אנוסה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומדטרחו להביא ראיה גם על נתעברה באמבטי שמותרת לבעלה, צריך לומר דחששו שמא בשביל שידעה שרחץ באותו אמבטי איש אחר, היה לה ליזהר ואינה נידונית כאנוסה, ועל זה סובב הראיה שהביאו דלא נאסרה בכה&amp;quot;ג על בעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל ודאי שאין שום ראיה מאמבטי להיכא שהפקירה עצמה במזיד ובשאט נפש לאותה מעשה זימה להכניס בתוכה הזרע. ומדהוצרכו לטרוח להביא ראיות גם על מעשה האמבטי, דנראה דלולא הראיה שהביאו, היו אוסרין אותה גם שם על בעלה, א&amp;quot;כ מכל שכן בנעשה במזיד כנ&amp;quot;ל שאין שום ראיה משם, אלא אדרבה בכה&amp;quot;ג דמי ממש לזינתה במזיד, נראה ודאי דנאסרת על בעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שנמצא בלשון הבני אהובה שהיה בלי בעילה, הוא בשביל שלא נעשה אז באופן אחר הכנסת זרע במזיד אלא ע&amp;quot;י בעילה, וכמו שנתבאר טעם זה בלשון ה&amp;quot;ר פרץ, ונמשך הבני אהובה בזה אחר לשון ה&amp;quot;ר פרץ. וכל זה ברור לפענ&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והשי&amp;quot;ת ברחמיו יראינו מתורתו נפלאות, ולא נבוא ח&amp;quot;ו למכשולות נוראות, עדי נזכה לישועות הנבאות בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באתי על החתום א&#039; לסדר לעברך בברית ה&#039; אלוקיך &amp;lt;small&amp;gt;(נצבים)&amp;lt;/small&amp;gt; ה&#039;תשכ&amp;quot;ה לפ&amp;quot;ג, פה ברוקלין יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:שו&amp;quot;ת דברי יואל]] &lt;br /&gt;
[[קטגוריה:שו&amp;quot;ת דברי יואל - אורח חיים]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%96&amp;diff=2886</id>
		<title>שו&quot;ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קז</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%95%22%D7%AA_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%A7%D7%96&amp;diff=2886"/>
		<updated>2026-02-12T18:12:46Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|קודם=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/יורה דעה/סימן_קו|תווית_קודם=יורה דעה סימן קו|דף_ראשי=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל|תווית_דף_ראשי=שו&amp;quot;ת דברי יואל|הבא=שו&amp;quot;ת_דברי_יואל/אבן העזר/סימן_קח|תווית_הבא=אבן העזר סימן קח}}&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ סימן קז ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
ב&amp;quot;ה. שלום וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הרה&amp;quot;ג המפורסם החסיד המפואר בנש&amp;quot;ק וכו&#039; כש&amp;quot;ת מוה&amp;quot;ר חנניא יו&amp;quot;ט ליפא דייטש שליט&amp;quot;א, האבדק&amp;quot;ק העלמעץ יצ&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בדבר שאלתו אודות הזרעה מלאכותית שהמציאו כעת להשים בבטן אשת איש זרע מאנשים אחרים בלא ביאה, והתירו בספר אגרות משה הנדפס כעת, להלכה למעשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה בראותי זאת נשתוממתי על המראה והוא מבהיל הרעיון ר&amp;quot;ל. והיות כי לא אוכל להאריך כעת, כי כבד עלי מאד הכתיבה הן מחמת תשות כוחי והן מרוב הטירדות אשר סבבוני, אבל לגודל הפירצה הנוראה ראיתי לבאר קצת הלכה זו עכ&amp;quot;פ בקצרה. ומי שיש לו עינים לראות ולב להבין ודעתו לשמים, יראה ויבחין אמיתת הדברים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה תוכן דבריו בשתי תשובות &amp;lt;small&amp;gt;(אהע&amp;quot;ז ח&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; בסימן י&#039; ובסימן ע&amp;quot;א, שהחליט בנולד ע&amp;quot;י הכנסת זרע של איש אחר בלא ביאה שאין בזה חשש ממזרות כלל ולא שום חשש שתאסר על בעלה, כי אין האיסור אלא על הביאה. וכל יסודו על לשון ה&amp;quot;ר פרץ שבהגהות סמ&amp;quot;ק המובא בב&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; קצה ד&amp;quot;ה מצאתי)&amp;lt;/small&amp;gt; וטו&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(שם ס&amp;quot;ק ז)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר אחרונים &amp;lt;small&amp;gt;(חלקת מחוקק סי&#039; א ס&amp;quot;ק ח; בית שמואל שם ס&amp;quot;ק י)&amp;lt;/small&amp;gt;, במה שאשה צריכה ליזהר מלשכב אסדינים ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר, שכתב שם שהולד כשר בראיה מבן סירא שהיה בנו של ירמיה שנולד מבתו על ידי אמבטי &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; ליקוטי מהרי&amp;quot;ל שבסוף המנהגים)&amp;lt;/small&amp;gt;, והיה כשר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף שאף על פי כן אסר ה&amp;quot;ר פרץ בשכיבת סדין, מטעם אחר דדמי לאיסור הבחנה שאסרו חכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות מב.)&amp;lt;/small&amp;gt; שמא ישא אחותו מאביו. בזה הוסיף קולא שאם הוא זרע של נכרי דאין לו יחוס עם האב הנכרי, תו לא שייך שמא ישא אחותו מאביו, ומותר לכתחילה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והוסיף עוד לומר, דאף בסתם זרע אין לחוש שמא הוא של יהודי, כיון דרובא דעלמא הם נכרים, וגם בישראל השומרי תורה ומצוות אינם נותנים זרע, על כן לא הוי אלא מיעוטא דמיעוטא, ויש לילך אחר הרוב. ובסימן י&#039; הוסיף עוד דאף אם הרופא יאמר שהוא משל יהודי, אינו נאמן. העתקתי דבריו בקצרה, למען אוכל לבוא על סדר דבריו בדברים ברורים.{{יישור מרכזי|א}}הנה מה שכתב לדמות דין זה של הזרעה מלאכותית לדינו של ה&amp;quot;ר פרץ בשכיבת סדינים ובנתעברה באמבטי, זה טעות גמור ומוחלט, כאשר אבאר להלן בדברים ברורים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא שבתחלה אכתוב, שאף לפי טעותו שמדמה זה לדינו של ה&amp;quot;ר פרץ, אסרו ה&amp;quot;ר פרץ מטעם הבחנה, אלא שחידש לומר דבזרע של נכרי לא שייך טעם זה דשמא ישא אחותו מאביו. אבל מבואר בגמרא יבמות פרק החולץ דף מ&amp;quot;ב ע&amp;quot;א על המשנה &amp;lt;small&amp;gt;(שם מא.)&amp;lt;/small&amp;gt; שצריך להמתין ג&#039; חדשים, אמר רב נחמן אמר שמואל משום דאמר קרא &amp;lt;small&amp;gt;(בראשית יז, ז)&amp;lt;/small&amp;gt; להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ולזרעך)&amp;lt;/small&amp;gt; שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו, והכי נמי קיימא לן בנדרים &amp;lt;small&amp;gt;(כ:)&amp;lt;/small&amp;gt; וברותי מכם המורדים והפושעים &amp;lt;small&amp;gt;(ירמיה כ, לח)&amp;lt;/small&amp;gt; אלו בני ערבוביא. מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין ג&#039; חדשים, הכא מאי להבחין איכא, הכא נמי איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה. רבא אמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומבואר שם ברש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שזה ד&#039; חששות, וגבי גר וגיורת לחדא מהם איכא למיחש, כגון לשמא ייבם אשת אחיו מאמו, שהוא חשש אחד מהד&#039;, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אם כן מבואר בפירוש שלדעת רבא אף במקום שאין חשש שמא ישא אחותו מאביו, גם לא שאר החששות, אלא חשש אחד בלבד, אסור. כי מה שנטה מדברי רב נחמן אמר שמואל וחידש הטעם של אלו הגזירות, הוא בשביל הקושיא מגר וגיורת, ושם לא שייך אלא החשש האחד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
א&amp;quot;כ מה הועיל מה דבזרע נכרי אין לחוש שמא ישא אחותו מאביו, כיון שטעמים האחרים ב&#039; חששות איתנייהו גם בזרע נכרי, כי אף שאין לו יחוס עם הנכרי, אבל מכל מקום אינו בנו של זה, ושייכים החששות שהם מענין יבום ומהיתר יבמה לשוק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהביא ה&amp;quot;ר פרץ רק טעם זה שמא ישא אחותו מאביו, הוא פשוט, דבשביל דשם סגי בטעם זה, לא טרח להביא כל לשון הש&amp;quot;ס. ואף במקום שצריכין למסקנת דברי הש&amp;quot;ס, דרך הפוסקים שמראין מקום להתחלת דברי הש&amp;quot;ס וסומכין על המעיין שיראה גם המסקנא, ומכל שכן כשאין צריכים לעניניהם יתר הדברים, שלא הוצרכו להעתיק הכל. והעיקר מה שכתב ה&amp;quot;ר פרץ שדמי זה לדין הבחנה שבש&amp;quot;ס, ובודאי דמי לכל הטעמים המבוארים שם בגמרא, ואי אפשר לחלק בין הטעמים, וזה ברור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וגדולה מזו איתא בברכי יוסף אבן העזר סימן א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(אות יד)&amp;lt;/small&amp;gt; במה שהביא הבית שמואל &amp;lt;small&amp;gt;(שם)&amp;lt;/small&amp;gt; ראיה דבנתעברה באמבטי הוי כבנו לכל דבר, מדכתב ה&amp;quot;ר פרץ דשייך בזה גזירה שמא ישא אחותו מאביו, ש&amp;quot;מ דהוי כבנו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכתב על זה הברכי יוסף שם דיש לדחות, דהא לשונו הוא משכבת זרע של איש אחר קפדינן כי היכי דקפדינן אהבחנה, גזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא בגמרא. וא&amp;quot;כ י&amp;quot;ל דדילמא האי דקאמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו, לא קאי אמאי דקמן, אלא סירכא דלישנא דגזירת הבחנה הוא דיהבי טעמא בש&amp;quot;ס בגזירת הבחנה שמא ישא אחותו מאביו, וזהו שאמר כדאיתא ביבמות. ולעולם בנידון זה דדרך סדין לא קאמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו, יעיי&amp;quot;ש שהאריך בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרי, דלדעת הברכי יוסף אף אם אינו כבנו כלל, ולא שייך שם כלל אותה הגזירה שהביא, מ&amp;quot;מ אין קושיא ממה שכתב בשיגרא דלישנא הגזירה ששייכא באיסור הבחנה דעלמא, ולא הביא שארי הגזירות שכתבו בגמרא באיסור הבחנה. כי העיקר מה שכתב לדמות זה לדין איסור הבחנה, וכתב על זה כדאיתא בש&amp;quot;ס.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ממילא ידעינן דיש לאסור מחמת כל הגזירות המבוארין שם בש&amp;quot;ס, אף במקום דלא שייך הגזירה דשמא ישא אחותו, דבחדא מינייהו סגי, כמו בגר וגיורת. ומכל שכן בדאיכא תרי, דגרע מגר וגיורת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והבית שמואל שהביא משם ראיה דהוי כבנו, מובן ג&amp;quot;כ, דלא נראה בעיניו שטרח להביא גזירה דלא שייך כלל בנידון דידיה, ובקצרה הול&amp;quot;ל כדאיתא בש&amp;quot;ס. אבל זה ודאי דאף לדעת הבית שמואל דשייך שם אותה הגזירה שהביא, אין שום קושיא מה שלא טרח להביא כל לשון הש&amp;quot;ס. ואי אפשר להעלות על הדעת שאין איסור בשביל יתר הגזירות המבוארים שם בש&amp;quot;ס בחדא מחתא, יען שלא הוזכרו בלשון ה&amp;quot;ר פרץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר נודע דכל היכא שהמציאו הפוסקים דין מהש&amp;quot;ס והראו מקום לדברי הש&amp;quot;ס, צריך לעיין במקור מקומו לשון הש&amp;quot;ס.{{יישור מרכזי|ב}}גם מה שהוסיף עוד להקל אף בדלא ידעינן של מי הוא, לתלות בנכרי שהם רובא דעלמא. מלבד מה שנתבאר דאין חילוק דאף בשל נכרי אסור, אבל גם בזה שכתב לילך אחר הרוב בנידון זה לא אמר כלום, שלא הלכו בזה אחר הרוב. שהרי כל עיקר החשש שמא ישא אחותו בת אביו, הלא אחותו מאביו הוא ודאי מיעוטא דמיעוטא בתכלית המיעוט נגד כל נשי דעלמא, ולמה ניחוש שמכל נשי דעלמא יגיע לו אחותו מאביו. וכן שאר כל הגזירות בזה הם נגד הרוב, כמבואר למעיין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובהדיא מבואר בתוספות יבמות דף ל&amp;quot;ז ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה רוב, דלא סמכינן בגזירת הבחנה על הרוב, דאל&amp;quot;כ למה ניחוש שמא הוא בן ז&#039; לאחרון, למה לא אזלינן בתר רוב נשים דלט&#039; ילדן, אלא על כרחך כל מקום שיכול לבוא לידי ספק החמירו חכמים, עכ&amp;quot;ל יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונראה הטעם בזה על דרך שאמרו בגמרא קידושין פרק עשרה יוחסין דף ע&amp;quot;ג ע&amp;quot;א כעין זה על גזירה דשמא ישא אחותו, דלא שכיח, אלא מעלה עשו ביוחסין. ודמי קצת למה שכתב הרב המגיד על הרמב&amp;quot;ם בפרק ב&#039; מהלכות חמץ ומצה הלכה י&#039;, גבי ט&#039; ציבורין דצריך לבדוק, והשיג על זה הראב&amp;quot;ד שם דלא מיחוורתא הא מילתא אלא לענין ביטול, אבל לענין בדיקה ספיקא דרבנן הוא. וכתב על זה הרב המגיד שם דכן דעת שאר הראשונים כהרמב&amp;quot;ם, וכתב הרא&amp;quot;ה ז&amp;quot;ל שהטעם שאע&amp;quot;ג דספיקא דרבנן הוא, כיון שבדיקת חמץ תחלתה על הספק, החמירו בספיקה יותר משאר ספיקות של דבריהם, וכן עיקר, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכעין זה הם דברי התוספות בכאן, דכיון דעיקר גזירת הבחנה נתקנה נגד הרוב, לכן לא הקילו בזה גם בשאר ספיקות אף אם המה נגד הרוב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת בעיקר הדבר שכתב דרובא דעלמא נכרים. באותן בתי החולים שהמה ברחובות היהודים, רוב הנכנסין ויוצאין שמה המה יהודים ואין להם שייכות עם רובא דעלמא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם מה שכתב דשומרי הדת אינם משחיתים זרעם, ולא נשאר אלא מיעוטא דמיעוטא. בעו&amp;quot;ה שומרי הדת המה מיעוטא דמיעוטא ורוב הדור בעו&amp;quot;ה פרוצים, בפרט בענין זה. והגע עצמך הלא ה&amp;quot;ר פרץ חשש בשכיבת סדין, שזה ודאי מיעוטא דמיעוטא דלא שכיחא כלל, שהרי המשנה למלך בפרק ט&amp;quot;ו מהלכות אישות &amp;lt;small&amp;gt;(ה&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; האריך להביא כמה ראיות מהש&amp;quot;ס שאי אפשר שתתעבר אלא בגמר ביאה בכוונה, והאי חששא דשמא באמבטי עיברה ליתא ואינה הלכה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויש מן האחרונים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; ברית יעקב סי&#039; ד)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב לתרץ דאף שאי אפשר שתתעבר כי אם בגמר ביאה מ&amp;quot;מ באמבטי ע&amp;quot;י כח המים מוליך הזרע ויש מציאות לבוא לידי עיבור. אבל דעת ה&amp;quot;ר פרץ על כרחך אינו כן, שהרי מדמה שכיבת הסדין לרחיצה באמבטי, ועל כרחך דסובר דאין הטעם כלל בשביל המים. אמנם בספר בני אהובה מהגאון מה&amp;quot;ר יהונתן זלה&amp;quot;ה בעל התומים בפרק ט&amp;quot;ו מהלכות אישות &amp;lt;small&amp;gt;(ה&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt; תירץ כל קושיות המשנה למלך בטוב טעם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובקושיא האחרונה שהקשה המשנה למלך מהא דאמרינן בגמרא &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות פ:)&amp;lt;/small&amp;gt; באשה שהלך בעלה למדינת הים ושהתה יותר מתריסר ירחי שתא דהולד ממזר ומותר בממזרת. ולמה לא ניחוש שמא באמבטי עיברה והולד כשר, ואיך לא ניחוש שלא להתיר אותו בממזרת. והוכיח מזה דעל כרחך סברי שאין מציאות שתתעבר באמבטי. ועל זה השיב בבני אהובה, דבסתמא אין חוששין לעיבור באמבטי, אלא שם בחגיגה &amp;lt;small&amp;gt;(טו.)&amp;lt;/small&amp;gt; בעובדא דבן זומא, שהרי בתולה לפניך, יעיי&amp;quot;ש בנועם דבריו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועכ&amp;quot;פ לכל הדיעות אף אותן דסברי דיש מציאות להתעבר באמבטי, אבל מ&amp;quot;מ הוא מיעוטא דלא שכיחא, שבסתמא אין חוששין לזה אף לגבי איסורא דאורייתא להתיר הולד בממזרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין בתשובות דברי מלכיאל חלק ד&#039; סימן ק&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה והנראה בזה דנהי)&amp;lt;/small&amp;gt;, דאף שאמרו בחגיגה ט&amp;quot;ו דבבתולה שעיברה לא תלינן בדשמואל, דשמואל לא שכיחא, רק תלינן באמבטי, נמצא דאמבטי שכיח טפי מדשמואל. צריך לומר דשמואל לא שכיחא כלל, ואמבטי אף ששכיח יותר מדשמואל, מ&amp;quot;מ הוא ג&amp;quot;כ דבר שאינו מצוי, שאינה יכולה לטעון שנתעברה באמבטי, אלא התם בחגיגה שהוא הכרח לומר כן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נמצא דבשכיבת סדין שתתעבר מהזרע הנמצא שם, הוא מציאות רחוק שאין חוששין לזה בסתמא, ובודאי הוא נגד הרוב, ואע&amp;quot;פ כן חשש לזה ה&amp;quot;ר פרץ יען שנוגע לאיסור הבחנה. וצריך לומר בשביל שרואין דבאיסור הבחנה לא סמכו על הרוב, כמו שכתבו התוספות. וא&amp;quot;כ האיך ניקל בסברא לסמוך על רוב נכרים, דודאי שכיחא פריצי ישראל טפי טובא ממציאות עיבור ע&amp;quot;י סדין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם יש לידון בספק זה אם הוא של נכרי או של ישראל, שיש לו דין קבוע וכמחצה על מחצה דמי. דבאסופי הנמצא בשוק אמרינן דמשום הכי אין לו דין קבוע, יען שנמצא בשוק הוי כמו שאיתא &amp;lt;small&amp;gt;(חולין צה.)&amp;lt;/small&amp;gt; ובנמצא הלך אחר הרוב, עיין בית שמואל סימן ד&#039; ס&amp;quot;ק נ&amp;quot;ד, משא&amp;quot;כ כאן נעשה הכל במקום קבוע, ונולדו הספיקות והשאלות הכל במקום קבוע. והיות כי פרט זה צריך אריכות גדול לבאר דין קבוע בזה לא אוכל כעת להאריך כל כך, בפרט שאין נפקא מינה כל כך לדינא בנידון דידן, כי בלאו הכי גם משל נכרי אסור, כמבואר ויתבאר עוד בזה.{{יישור מרכזי|ג}}ובעיקר דין הבחנה מבואר בגמרא שני טעמים דשמואל ודרבא, כאשר העתקתי לעיל &amp;lt;small&amp;gt;(אות א)&amp;lt;/small&amp;gt;. והרי&amp;quot;ף &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות יד.)&amp;lt;/small&amp;gt; והרא&amp;quot;ש &amp;lt;small&amp;gt;(פ&amp;quot;ד סי&#039; כו)&amp;lt;/small&amp;gt; הביאו שני הטעמים, ונראה מזה דסברי דשניהם הם הלכה, כי לא הביאו מה שאינו להלכה. ויוכל להיות דסברי דלא פליגי שמואל ורבא, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ואף דמתיב רבא אדשמואל, מ&amp;quot;מ אחר שתירצו לו י&amp;quot;ל דקבל אלא שהוסיף עוד טעם. גם י&amp;quot;ל, כיון דקושיית רבא אינו אלא על גר וגיורת, דכיון דידעינן ודאי מי הוא האב לא שייך בזה הבחנה, נראה מזה דברישא בשאר נשים דלא ידעינן כלל מי הוא האב מודה לשמואל, דלא הקשה על זה מאומה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועכ&amp;quot;פ הרי&amp;quot;ף והרא&amp;quot;ש הביאו שני הטעמים אף בגר וגיורת, ומהאי טעמא הביא המהרש&amp;quot;ל בים של שלמה סוף פרק ג&#039; דיבמות בשם גדול אחד, דעיקר האי טעמא דשמואל שלא יהיה מבני ערבוביא שנאמר עליהם וברותי מכם המורדים והפושעים. וכתב שם ואף דרבא אמר גזירה וכו&#039;, תרווייהו איתנייהו, דהרי&amp;quot;ף והרא&amp;quot;ש הביאו שניהם, יעיי&amp;quot;ש. וקצת צ&amp;quot;ע, כיון דחילא דידיה ממה שהרי&amp;quot;ף והרא&amp;quot;ש הביאו שניהם, א&amp;quot;כ שקולין הם, ולמה אמר בתחלה דהעיקר הוא טעמא דשמואל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי בשביל שסובר דמימרא זו היינו הך מימרא דנדרים &amp;lt;small&amp;gt;(כ:)&amp;lt;/small&amp;gt; שאמרו על בני ערבוביא וברותי מכם המורדים והפושעים, ושם לא הביא בגמרא שום חולק על זה, על כן נראה דהוא העיקר. וכן מורה לשון רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה ולזרעך)&amp;lt;/small&amp;gt;, שכתב על מימרא דשמואל והכי נמי קיי&amp;quot;ל בנדרים, משמע דקיי&amp;quot;ל כן להלכה, וכן הוא הלשון בנימוקי יוסף שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה תנו)&amp;lt;/small&amp;gt;. אלא כדי שלא יהיה סתירה על זה מדברי רבא שאמר טעם אחר, על כן אמר דשניהם אמת, כיון שהרי&amp;quot;ף והרא&amp;quot;ש הביאו שניהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומלשון הרמב&amp;quot;ם והשו&amp;quot;ע נראה קצת דסברי דהעיקר הוא כדעת שמואל. שהרי לשון הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בפרק י&amp;quot;א מהלכות גירושין הלכה כ&amp;quot;א, ואפילו גר ואשתו שנתגיירו, מפרישין אותם תשעים יום, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה, וכן הוא הלשון בשו&amp;quot;ע אבן העזר סימן י&amp;quot;ג סעיף ה&#039;. וטעם זה הוא דעת שמואל, שהרי רבא מותיב על זה דלא שייך הבחנה אלא היכא דלא ידעינן כלל מי הוא האב, ואילו היו סוברין כרבא, הול&amp;quot;ל טעמו של רבא דשמא ייבם אשת אחיו מאמו. אך אפשר דשיגרא דלישנא הוא, דבשביל הך חששא דשמא ייבם אשת אחיו מאמו צריכין לידע אם הוא זרע שנזרע בקדושה או זרע שלא נזרע בקדושה, וזה דוחק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובכסף משנה על הרמב&amp;quot;ם בדין הבחנה &amp;lt;small&amp;gt;(שם הי&amp;quot;ח)&amp;lt;/small&amp;gt;, כתב המקור וז&amp;quot;ל, בפרק החולץ בגמרא יהיב טעמא משום דכתיב להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך, ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל שאין השכינה שורה אלא על הודאים שזרעו מיוחס אחריו, עכ&amp;quot;ל. ולא הביא כלל טעמא דרבא, ומשמע מזה שהבין מדברי הרמב&amp;quot;ם דסובר טעמא דשמואל עיקר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין רמב&amp;quot;ם פרק כ&amp;quot;א מהלכות איסורי ביאה &amp;lt;small&amp;gt;(הי&amp;quot;ג)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב שם, מי שלא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים, והרי הבן ספק, כל אלו הבנים הילודים מהם הם המורדים והפושעים שיסורי הגלות בוררין אותם. ומבואר בזה שסובר עכ&amp;quot;פ גם כדעת שמואל שהבחנה הוא הכרח שלא יהיה הבן ספק, ויהיה ח&amp;quot;ו מאותן שיסורי הגלות בוררין אותן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשביל זה אני תמה על הבית שמואל בריש סימן י&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק א)&amp;lt;/small&amp;gt; שכתב נראה דהלכה כרבא, גם י&amp;quot;ל אפילו לשמואל ליכא איסור דאורייתא, ולימוד זה רק אסמכתא. ומזה נראה דבתחלה רצה לומר דהלכה רק כרבא ולא כשמואל. והאיך אפשר לומר כן, כיון דהרי&amp;quot;ף והרא&amp;quot;ש הביאו דעת שניהם, וכן הוא דעת הרמב&amp;quot;ם, מנין לקח זה לומר דאין הלכה כשמואל נגד הראשונים ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי בשביל שבתחלה הבין מדברי שמואל שהוא מדאורייתא שלמד מקרא, ודעת התוספות הוא שאינו אלא מדרבנן, כמו שכתב הרדב&amp;quot;ז בתשובותיו חלק א&#039; סימן רס&amp;quot;ד, ויש פוסקים שהביאו עוד הוכחות שהוא מדרבנן, ועכ&amp;quot;פ שפט מזה שהוא דלא כשמואל. אבל אח&amp;quot;כ כשכתב דגם לשמואל י&amp;quot;ל שהוא מדרבנן, תו אין עוד הוכחה דהלכתא כרבא, ועדיין דבריו צ&amp;quot;ע ואינם מובנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
שוב ראיתי בערוך השולחן אבן העזר סימן י&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; שהביא שני הטעמים באיסור הבחנה, וכתב אח&amp;quot;כ, ורבא ושמואל שם לא פליגי, דהרי&amp;quot;ף הביא שניהם, ועיין בית שמואל, וצ&amp;quot;ע. הנה העיר בזה דדברי הבית שמואל צ&amp;quot;ע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולהלכה, ודאי הרי&amp;quot;ף והרא&amp;quot;ש יוכיחו שהביאו שני הטעמים. והטו&amp;quot;ז בסימן י&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק א)&amp;lt;/small&amp;gt; על הך דינא שתמתין צ&#039; יום, כתב עיין בגמרא ב&#039; טעמים. ומבואר בזה שסובר ב&#039; הטעמים כדברי המהרש&amp;quot;ל בים של שלמה, וכן דעת כמה פוסקים. ועכ&amp;quot;פ זה ודאי שרוב הראשונים וגדולי האחרונים סברי שדברי שמואל הם הלכה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ בנידון דידן לא הועיל כלום במה שתלה הזרע בנכרי, דעכ&amp;quot;פ כיון דלא ידעינן מי האב, זהו האיסור לדעת שמואל, וכשהבן הוא ספק כתב הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שהוא מהבנים שיסורי הגלות מבררין אותן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובנידון דידן הוא ק&amp;quot;ו בן בנו של ק&amp;quot;ו, דבגמרא מצינו שני עניני הבחנה, דבשאר כל הנשים שנתגרשו ונישאו תוך ג&#039; חדשים, ידעינן בודאי שהבן הוא מזרע ישראל, אלא שלא ידעינן מי הוא האב, ועל כן הוי בני ערבוביא שאין השכינה שורה אלא על הודאים. ובגר ואשתו שנתגיירו, שם ידעינן בודאי מי הוא האב, שהיו איש ואשתו מעולם, אלא בשביל דלא ידעינן זמן זריעתם הוי ג&amp;quot;כ ספק אם הוא זרע נכרי או ישראל, ובשביל ספק זה בלבד הוי בני ערבוביא לדעת שמואל. וא&amp;quot;כ בנידון דידן דהוי ספיקא בכפילא, דלא ידעינן מי הוא האב וגם לא ידעינן אם הוא זרע נכרי או ישראל, הוי ודאי בני ערבוביא, וגרע משאר הבחנה דעלמא שאין בו ערבוביא כל כך, ובכה&amp;quot;ג לא מצינו שום היתר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וי&amp;quot;ל עוד, דהנה הרדב&amp;quot;ז בתשובה &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן רס&amp;quot;ד כתב בענין הבחנה, דדעת הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל שהוא מדאורייתא דכתיב להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך, ודעת התוספות דאסמכתא היא ואיסור הבחנה הוא מדרבנן. ושוב כתב לצדד דאפשר לפרש גם בדברי הרמב&amp;quot;ם שהוא מדרבנן, אבל פשט לשונו הוא דבראויה לילד הוי דאורייתא. וסיים, דהכי משמע מדמייתינן קרא לראיה להיות לך לאלוקים וגו&#039;, עכ&amp;quot;ד יעיי&amp;quot;ש. ומשמע מזה שלא נראה בעיניו בלשון הגמרא דהוי אסמכתא כדעת התוספות, אולם רוב גדולי האחרונים נוטים לומר שהוא דרבנן &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; בית שמואל סי&#039; יג ס&amp;quot;ק א; ברכ&amp;quot;י שם אות ד; פתחי תשובה שם ס&amp;quot;ק א)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת אם הוא דרבנן אינו מובן כל כך הלשון בדרשת חכז&amp;quot;ל, להיות לך לאלוקים, שאין השכינה שורה אלא על הוודאים, דא&amp;quot;כ הטעם הוא בשביל השראת השכינה ושבשביל זה נאמר על אלו הבנים וברותי מכם המורדים והפושעים, ולא מצינו גזירת חכמים בכה&amp;quot;ג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועוד דהא הקשו התוספות במסכת בבא בתרא דף ס&amp;quot;ו ע&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(דיבור ראשון)&amp;lt;/small&amp;gt;, למ&amp;quot;ד כולו שאוב דרבנן אמאי גזרו כלל בשאיבה, דבשלמא אם כולו דאורייתא, גזרו ג&#039; לוגין אטו כולו, אבל כשכולו דרבנן אמאי גזרו, ותירצו דהיא גזירה שמא יטבול בכלי. אלמא דלא שייך גזירה אלא אם יש כעין זה בדאורייתא. וא&amp;quot;כ כאן, בשלמא לדעת רבא שהיא גזירה שלא לבוא לידי ערוה דאורייתא, שפיר שייך גזירה. אבל לשמואל שלא הזכיר כלל מאלו הגזירות של עריות, ולא אמרו הטעם אלא בשביל השראת השכינה, ואם כל הענין הזה הוא דרבנן, אמאי גזרו בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונראה דעיקר הדרשה מה שדרשו חכז&amp;quot;ל מהקרא שאין השכינה שורה על הספקין דהוי בני ערבוביא, זה דרשא גמורה מן התורה, ואע&amp;quot;פ כן לא קשה מה שכתבו התוספות בהבחנה שהוא דרבנן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
דבענין הספיקות שקראו בגמרא נדרים דף כ&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; בני ערבוביא, פירש הרא&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה בני עירבוביא)&amp;lt;/small&amp;gt; שיש לו נשים הרבה ואינו יודע על איזו מהן בא. והר&amp;quot;ן &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה בני עירבוביא)&amp;lt;/small&amp;gt; פירש, שבאו עליה כמה בני אדם. וברש&amp;quot;י שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה בני עירבוביא)&amp;lt;/small&amp;gt; הביא שני הפירושים הנ&amp;quot;ל, והוסיף עוד פירוש שלישי, שהוא ספק ז&#039; לאחרון או בן ט&#039; לראשון. אמנם יש חילוק בין אלו הספיקות, דהספיקות שכתבו הר&amp;quot;ן והרא&amp;quot;ש, הם ספיקות גמורות, אבל הך ספיקא דהבחנה, כבר הבאתי &amp;lt;small&amp;gt;(אות ב)&amp;lt;/small&amp;gt; דברי התוספות ביבמות דף ל&amp;quot;ז שאין זה ספק, כיון דרוב נשים לט&#039; ילדן אזלינן בתר רובא, אלא שהחכמים החמירו בזה כל מקום שיכול לבוא לידי ספק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וזה אפשר בגזירת חכמים, שכמה פעמים מצינו שגזרו אף בספיקות רחוקות, אבל לא נראה להם שיהיה זה מן התורה, ואין ללמוד מאותה הדרשה אלא בספיקות גמורות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי יש להעיר בזה מפלוגתת הראשונים אם רוב הוא מטעם ודאי, או שהוא עדיין ספק אלא שספק כזה התורה התירה. ועל כך הביא השיטה מקובצת בבבא מציעא דף ו&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב ד&amp;quot;ה קפץ)&amp;lt;/small&amp;gt; גבי קפץ אחד מן המנוים, דכיון שאמרה התורה הק&#039; עשירי ודאי ולא עשירי ספק, גם הוא בכלל ספק. ודעת התוספות שם &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה קפץ)&amp;lt;/small&amp;gt; אינו כן. ולא ראיתי להאריך בפרט זה כעת. אבל זה ודאי שיש חילוק בין ספק גמור לספק שהוא נגד הרוב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ מיושב היטב, דעיקר הדרשה היא דרשה גמורה מן התורה, כמו שכתב הרדב&amp;quot;ז דכן נראה לשון הש&amp;quot;ס. ואע&amp;quot;פ כן סברי התוספות דהבחנה אינו אלא גזירה דרבנן, יען שהוא נגד הרוב, ואין ראיה משם, אלא שגזרו על זה אטו הספיקות הגמורות ואסמכוהו אהך דרשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מצינו כמה פעמים בש&amp;quot;ס וראשונים אין ספורות למו שלמדו הלכות ממ&amp;quot;ד דלא קיי&amp;quot;ל כוותיה אלא כהחולק עליו, אם הוא נוגע בענין שאינו מבואר בפירוש בדברי החולק שחולק עליו גם באופן זה. דזה לשון החכם צבי בסימן קל&amp;quot;ד באמצע התשובה, דבר ברור הוא לרגיל ובקי בדרכי התלמוד, שאין לנו לחדש ולבדות מלבנו מחלוקת בין תנאים ואמוראים, כי אם במקום ובענין שהם חולקים בודאי לא זולת, וזה אחד מעיקרי ויסודי התלמוד, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וא&amp;quot;כ אף לדעת הבית שמואל דקיי&amp;quot;ל כרבא ושהוא חולק על שמואל וגם אינו אלא דרבנן, מ&amp;quot;מ לא מצינו פלוגתא בזה אלא שם בהבחנה שהוא נגד הרוב ואינו ספק גמור, אבל בנידון דידן שהוא ספק גמור ומוחלט בכפילא, הן דלא ידעינן כלל מי הוא האב וגם לא ידעינן אם הוא של נכרי או של ישראל, בזה לא מצינו שום פלוגתא, והוא איסור דאורייתא לכל הדיעות, ועליהם אמר הכתוב וברותי מכם המורדים והפושעים כנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וה&amp;quot;ר פרץ בנידון דידיה שכתב לדמות להבחנה שאסור משום גזירה, הוא בשביל דמיירי בשכיבת סדין, שהוא מיעוטא דמיעוטא לחוש להולד שנולד שהוא מהסדין, על כן הוצרך לדמותו לדין הבחנה שהחמירו בכל מקום שאפשר לבוא לידי ספק, כמו שכתבו התוספות. אבל בכה&amp;quot;ג בנידון דידן שהוא ספק גמור ומוחלט, בודאי הוי איסור חמור לכל הדיעות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועוד יש בזה איסור חמור מה שאינו בדינו של ה&amp;quot;ר פרץ, שהרי בזה מוציאין זרע מאנשים אחרים, והוא בעצמו כתב ששומרי תורה אינם נותנים זרע. וא&amp;quot;כ אם ח&amp;quot;ו יהיה היתר לעסוק בהזרעה מלאכותית, יתרבו הפעולות להוציא זרע מאנשים במזיד ובשאט נפש, והוא איסור חמור ונורא ר&amp;quot;ל.{{יישור מרכזי|ד}}הארכתי בזה לבאר שאף לפי דבריו שהבין מדברי ה&amp;quot;ר פרץ שאין בזה שום חשש עריות וממזרות, מ&amp;quot;מ עדיין הוא איסור חמור. אבל באמת מעיקרא דדינא פירכא. והוא דחה בחזקת היד שאי אפשר לומר בזה חשש ממזרות, מחמת שהוא נגד דברי ה&amp;quot;ר פרץ, כאילו היה מבואר כן בדבריו. אבל באמת אין בדברי ה&amp;quot;ר פרץ מדובר מנידון דידן, לא מיניה ולא מקצתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה ז&amp;quot;ל ה&amp;quot;ר פרץ כפי המובא בב&amp;quot;ח &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה מצאתי)&amp;lt;/small&amp;gt; וטו&amp;quot;ז &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק ז)&amp;lt;/small&amp;gt; יו&amp;quot;ד סימן קצ&amp;quot;ה, ורמז עליה הבית שמואל אבן העזר סימן א&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק י)&amp;lt;/small&amp;gt;, אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה, ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר, פן תתעבר משכבת זרע של אחר. ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנידותה משכבת זרע של בעלה, ויהיה הולד בן הנדה. והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר, כי הלא בן סירא כשר היה, אלא דמשכבת זרע של איש אחר קפדינן אהבחנה וכו&#039;. הנה העתיקו דבריו בקצרה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והברכי יוסף אבן העזר סימן א&#039; אות י&amp;quot;ד הביא שהאלקים אנה לידו קובץ ישן נושן על קלף כתב יד, ושם נכתב הגה זו של ה&amp;quot;ר פרץ בלשון מבואר יותר כאשר העתיקה, יעיי&amp;quot;ש. וכתב שם בלשונו, דכיון דליכא ביאת איסור ועבירה הולד כשר, דאל&amp;quot;כ לא מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש, דודאי בן סירא היה הורתו בענין זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכשנתבונן בהך עובדא דבן סירא באמבטי ובעובדא דה&amp;quot;ר פרץ בסדין, הדברים ברורים ומובנים היטב, דבפסולי הוולדות קי&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(יבמות מט.)&amp;lt;/small&amp;gt; אין ממזר אלא מחייבי כריתות, ואף למ&amp;quot;ד גם מחייבי לאוין, מ&amp;quot;מ אין ממזר אלא בנעשה עבירה חמורה שיש בה עונש גדול. וכשנעשה זה המעשה אף בשוגג ובאונס הוי ממזר, דלא חילק הכתוב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובשוגג באמת צריך כפרה, ואף באונס שרחמנא פוטרו, מ&amp;quot;מ נעשה המעשה ע&amp;quot;י המאנס וכדומה. ובמתעסק שלא נתכווין כלל להמעשה, אף שעשאה אלא שהיה בדרך מתעסק, מבואר בגמרא סנהדרין דף ס&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; וכריתות י&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; דהמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה. וכמה פירושים יש מה הוא מתעסק, עיין בהרב המגיד פרק א&#039; מהלכות איסורי ביאה הלכה י&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה הבא)&amp;lt;/small&amp;gt; שהביא שני אופנים במתעסק. וכתב שם דפשוט הוא שכל זה אינו אלא לענין קרבן, אבל לענין מלקות או מיתה אין חיוב בלא מזיד והתראה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מבואר מזה שמה שנעשה דרך מתעסק הוא פחות הרבה משוגג, דלולא הטעם דנהנה, לא היה צריך להביא קרבן, ונמצא שלא היה צריך כפרה, מדכתבו הטעם אך בשביל שנהנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה כשנתעברה באמבטי או בסדין, דלא עשתה שום מעשה כל דהו אף לא בדרך מתעסק, אלא נעשה מאליו אף בלי ידיעה כלל, וזה ודאי פחות אף ממתעסק. דלכל הפירושים במתעסק עשה עכ&amp;quot;פ המעשה, אבל בכאן לא עשתה מאומה, גם אינה יודעת כלל אם נעשה, ומנא לן לעשות הולד ממזר בכה&amp;quot;ג שלא היה שום סרך איסור ועבירה בדבר משום צד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואין לומר דמה שנכנסה לאמבטי או שכבה על הסדין זה הוא מעשה ועבירה, הלא אין ספק דמן התורה אין בזה שום איסור, דכבר הבאתי &amp;lt;small&amp;gt;(אות ב)&amp;lt;/small&amp;gt; דברי הבני אהובה ועוד כמה פוסקים, דהעיבור באמבטי הוא מציאות רחוק בגדר מיעוטא דמיעוטא, ואין חוששין לזה כלל מעיקר הדין, דמשום הכי אמרו בהיה בעלה במדינת הים יותר מי&amp;quot;ב חודש דהוי הולד ממזר ודאי ומותר בממזרת, ולא חששו כלל שמא באמבטי עיברה והולד כשר, אף שהוא איסור חמור מדאורייתא של נשואי ממזרות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאומר שאינו בחזקת ממזר, כתב הרא&amp;quot;ש בקידושין ע&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(פ&amp;quot;ד סי&#039; ז)&amp;lt;/small&amp;gt; דטעמו שמא בא ע&amp;quot;י שם. ועיין בית שמואל סימן ד&#039; ס&amp;quot;ק ט&amp;quot;ז, דאע&amp;quot;ג דאם התנה על מנת שתעלה לרקיע הוי תנאי שאי אפשר לקיימו &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; גיטין פד.)&amp;lt;/small&amp;gt;, אע&amp;quot;ג דיכול לעלות ע&amp;quot;י שם, כמו שכתוב בתוספתא &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; תוספות גיטין פד. ד&amp;quot;ה על מנת)&amp;lt;/small&amp;gt;, להכשיר הולד שאני, יעיי&amp;quot;ש. א&amp;quot;כ רואין בזה שבקשו בזה דרך רחוק בתכלית הריחוק, ואע&amp;quot;פ כן לא עלה על דעת שום פוסק לומר שמא באמבטי עיברה, ועל כרחך שהוא בגדר מיעוטא דמיעוטא שאין לחוש לדבר. וכל החולקים על המשנה למלך, הוא אך במה שאמר שאין שום מציאות לדבר, אבל כו&amp;quot;ע מודי שהוא עכ&amp;quot;פ מציאות רחוק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב ה&amp;quot;ר פרץ ליזהר בזה משום הבחנה, כבר נתבאר דבהבחנה גזרו חכז&amp;quot;ל כל מה שאפשר לבוא לידי ספק אף אם הוא רחוק, אבל מן התורה בודאי שלא עשתה שום סרך איסור במה שלא חששה למיעוטא דמיעוטא כה&amp;quot;ג שאינו עולה על הדעת. ואין לגזור על הוולדות משום גזירה דהבחנה, שאין לנו להוסיף על הגזירות אלא מה שמבואר בגמרא, והבו לה דלא להוסיף עלה, וא&amp;quot;כ מסברא הולד כשר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם אין לאוסרה על בעלה, כיון שלא עשתה העבירה במעשה כלל. ואף בנבעלה במעשה, אם היה תחלתה באונס אף שסופה ברצון אמר רבא בכתובות דף נ&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; שאפילו היא אומרת הניחו לו שאלמלא נזקק לה היא שוכרתו מותרת, מ&amp;quot;ט יצר אלבשה, וכן הלכה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; רמב&amp;quot;ם הל&#039; אישות פכ&amp;quot;ד הי&amp;quot;ט; הל&#039; איסורי ביאה פ&amp;quot;א ה&amp;quot;ט)&amp;lt;/small&amp;gt;, א&amp;quot;כ כל שכן בכה&amp;quot;ג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהוצרך להביא ראיה על זה מבן סירא, הוא משום דבכל מילתא דתליא בסברא עדיין יש לפקפק. כמו שאמרינן בגמרא גיטין דף ל&amp;quot;ז ע&amp;quot;א בשטרא דהוה כתוב ביה אחריות נכסים דפסק רבי יוחנן אינו משמט, וכשבא לפניו מעשה אמר דמשמט, ושאלו רב אסי והא מר הוא דאמר אינו משמט, אמר ליה וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה. ופירש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה מדמין)&amp;lt;/small&amp;gt; מדמין, נראה בעינינו וכמדומין אנו, ולא שמענו מרבותינו. ולכן לא סמך גם בזה על הסברא בלבד, אלא הביא ראיה מוכרחת מבן סירא, שכן הקבלה שהיה הורתו באופן זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל ודאי שאין להביא ראיה מבן סירא להיכא שעשאו במזיד ובשאט נפש להכניס זרע איש אחר לתוך אשת איש ר&amp;quot;ל, ולהמציא חדשות שאין האיסור כלל בהכנסת הזרע אלא האיסור הוא הביאה, ותו לא מידי. ולהלן &amp;lt;small&amp;gt;(אות ה)&amp;lt;/small&amp;gt; אבאר מדברי הראשונים ז&amp;quot;ל שאדרבה עיקר האיסור הוא הכנסת הזרע לא הביאה, והאיך היה אומר על זה דאל&amp;quot;כ לא מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש מבן סירא, הלא אופן זה לא דמי כלל לבן סירא שלא היה שם שום מעשה בפועל. ועל כרחך שגם ה&amp;quot;ר פרץ לא אמר זה, אלא יען שמיירי בעובדא דידיה בשכיבת סדין שג&amp;quot;כ לא היה שום מעשה לאיסור, כמו בבן סירא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכל ראייתו היא אך מלשון ה&amp;quot;ר פרץ במה שכתב דאין כאן ביאת איסור, ומדהזכיר תיבת ביאה, בזה תלה שאין האיסור אלא הביאה לא זולת. אבל האמת הוא בכוונתו בשביל שאין שם שום מעשה לאיסור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהזכיר תיבת ביאה, אפשר לומר בשני פנים. ראשית י&amp;quot;ל, כמו במתעסק שלא היה צריך כפרה אלא בשביל שנהנה, אפשר דגם בכה&amp;quot;ג אף שלא נעשה שום מעשה, אילו היה מציאות ע&amp;quot;י ביאה בכה&amp;quot;ג היה חייב בשביל שנהנה, אבל בשלא היה לא מעשה ולא ביאה אין מקום לחייב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל יותר פשוט שאין שום סרך ראיה מתיבת ביאה שכתב, כי אותה הזרעה מלאכותית להשים זרע בתוך מעי האשה ע&amp;quot;י בני אדם באופן שתוכל להתעבר, היא המצאה חדשה שהמציאו בדורינו, ולא היה מזה ידיעה בדורות שלפנינו, ולא בא לכלל מעשה מעולם להביא זרע לתוך האשה במעשה מכוונת, כי אם ע&amp;quot;י ביאה. לכן אמר הלשון שלא היה ביאת איסור, ר&amp;quot;ל שלא בא הזרע ע&amp;quot;י מעשה איסור שאין זה אלא בביאה, אך בא מאליו בלי שום מעשה, ולא נעשה שוב עבירה ואיסור כנז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ודרך החכמים בלשונם כן, כמו שאמרו במסכת שבת משנה דף ס&amp;quot;ו ע&amp;quot;ב, הבנים יוצאים בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה. והרי, אף שהיה מציאות גם לשאר אדם לילך בזוגין, מ&amp;quot;מ נקט בני מלכים, יען שהיה מנהג זה בבני מלכים, ולא חייש דילמא אתי למיטעי דבני מלכים דוקא, דמצינו כן בש&amp;quot;ס ופוסקים לאין מספר שדברו בהוה, ולא דייקינן מלשונם דאתי למעוטי דייקא בלשון זה. ומכל שכן בהך שלא היה אז שום מציאות להביא זרע באופן אחר כי אם ע&amp;quot;י ביאה, על כן בודאי אין לדייק מלשון ביאה, שדבר בהוה האופן שהיה אז מציאות להביא זרע לתוך האשה במעשה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובלשון המועתק בברכי יוסף בהגה זו של ה&amp;quot;ר פרץ כתב, דליכא ביאת איסור ועבירה. ולא הספיק בלשון ביאה בלבד, אלא הוסיף עוד ועבירה. וזה מורה ג&amp;quot;כ שהכוונה היא שלא נעשה שום עבירה, כי גם הכנסת זרע במעשה לא נעשה.{{יישור מרכזי|ה}}והנה בבני אהובה שם באמצע הדברים כתב בדין שכיבת סדין שאין ללמוד מאיסור נדה לאיסור אשת איש, דבנדה לא מצינו בתורה אלא איסור הביאה ולא הזכיר שם זרע &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יח, יט)&amp;lt;/small&amp;gt;, משא&amp;quot;כ באשת איש שכבת זרע כתיב &amp;lt;small&amp;gt;(שם כ)&amp;lt;/small&amp;gt;, והרי בא למעט זרע מאיש אחר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובתחלה חשבתי שאמר זה מסברא דנפשיה, אבל ראיתי אח&amp;quot;כ שמבואר זה יותר בדברי הראשונים ז&amp;quot;ל. וז&amp;quot;ל הרמב&amp;quot;ן בפרשת אחרי על הכתוב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע &amp;lt;small&amp;gt;(שם)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואפשר שאמר לזרע, להזכיר טעם באיסור, כי לא יודע הזרע למי הוא, ויבואו מזה תועבות גדולות ורעות לשניהם. ולא הזכיר זה בעונש &amp;lt;small&amp;gt;(שם כ, י)&amp;lt;/small&amp;gt;, כי אפילו הערה בה ולא הוציא זרע יתחייב. ולכך אמר בסוטה &amp;lt;small&amp;gt;(במדבר ה, יג)&amp;lt;/small&amp;gt; ושכב איש אותה שכבת זרע, כי בעבור הזרע תהיה קנאתו, וכן בשפחה חרופה &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יט, כ)&amp;lt;/small&amp;gt; הזכיר זרע, כי האיסור בעבור שיוליד זרע מן השפחה, עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
א&amp;quot;כ מבואר בזה דעיקר האיסור הוא הזרע שמכניס בה, לא הביאה. אף שהביא שם בעצמו שגם בהביאה לבד מתחייב בעונש אף שלא הוציא זרע, אין זה קושיא, כיון דרובא דרובא של הביאות מביאים לידי הוצאת זרע לא חילק הכתוב ואסר כל הביאות הראויות להוציא זרע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועיין תוספות יבמות דף ו&#039; ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה שכן, שכתבו דכיבוד אב אפילו עוסק בגוף מצוה לא דחי, משום דרוב עניני כיבוד רגילים להיות ע&amp;quot;י הכשר מצוה, קאמר רחמנא דלא דחי בכל ענין. הרי, דהתורה הק&#039; אמרה במצוות ובאיסורין על הרוב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולשון הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בפרק כ&amp;quot;א מהלכות איסורי ביאה &amp;lt;small&amp;gt;(ה&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;, כל הבא על הערוה דרך איברים או שחיבק ונשק וכו&#039; הרי זה לוקה מן התורה וכו&#039;, ונאמר &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יח, ו)&amp;lt;/small&amp;gt; לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי עריות. וחזינן לדעת הרמב&amp;quot;ם, שאסר הכתוב כל מיני קירוב בשר, בשביל שמביא לידי גילוי עריות, והכתוב קורא על זה לגלות ערוה אף אם אינו בא אח&amp;quot;כ לידי גילוי עריות כלל, מ&amp;quot;מ כיון שהדרך הוא שמביא לידי כך, אסרו הכתוב. ובביאה שראוי להזריע זרע, שבודאי קרוב הרבה יותר שמביא לידי הוצאת זרע, לא חילק הכתוב וענשו על זה בעונש כרת, כמו שלמדו זה חכמז&amp;quot;ל מקראי &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; יבמות נד:)&amp;lt;/small&amp;gt;. ורוב טעמי האיסורין שכתב הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל בספר המורה, הם בשביל שמביאין או לידי עבודה זרה או לידי איסור אחר חמור יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואמרו חכמינו ז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(סנהדרין עא:)&amp;lt;/small&amp;gt; בבן סורר ומורה שנהרג על שם סופו, דכיון שמבקש לימודו סופו שיעמוד על פרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אף שודאי יש מציאות שלא יבוא לידי כך, שהרי אפשר שיחזור בתשובה או שירויח הרבה מעות במשא ומתן ולא יצטרך להיות עומד בפרשת דרכים, אבל כיון שעל פי רוב דרך זה מביא לידי כך, החמירה התורה הק&#039; לחייבו בכך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובביאה שאינה ראויה להזריע, כמו במשמש באבר מת וכדומה, אמרו חכמינו ז&amp;quot;ל שאינו חייב, וילפינן מדכתיב שכבת זרע, עיין יבמות נ&amp;quot;ה &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; ועוד בכמה מקומות בש&amp;quot;ס. והפירוש הוא לדעת הרמב&amp;quot;ן, דכיון שגילה לנו הקרא דטעם האיסור הוא בשביל הכנסת הזרע, לכן אין לחייבו אלא בביאה שראויה להזריע. דאף שלמדו מקראי לחייבו אפילו לא הוציא זרע, מ&amp;quot;מ אין החיוב אלא בראויה להזריע, דאז הדרך ברובא דרובא שבא לידי הוצאת זרע, משא&amp;quot;כ בביאה שאינה ראויה להזריע. ואין להאריך בזה אלא כתבתי להבנת דברי הרמב&amp;quot;ן, שלא יהיה מקום להתעקש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכעין זה כתב הרא&amp;quot;ה ז&amp;quot;ל בספר החינוך במצוה ל&amp;quot;ה בלאו דלא תנאף וז&amp;quot;ל, משרשי מצוה זו כדי שיתיישב העולם כאשר חפץ השם, והשם ב&amp;quot;ה רצה שיהיו כל עולמו עושין פירותיהן כל אחד ואחד למינהו, ולא שיתערבו מין במין אחר. וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא, ולא יתערבו זה עם זה, יעיי&amp;quot;ש שהאריך. וכתב אח&amp;quot;כ שאיסור הקרובים שאסרה התורה הק&#039;, הכל עיקר בסיבת הניאוף, שלא יכירו בני אדם קרובותיהם. ולבסוף כתב, מלבד שיש באיסור הניאוף באשת איש צד גזל, וגם הוא סיבה לאיבוד נפשות, כי ידוע הרבה בטבע בני אדם שמתקנאים על ניאוף בת זוגם עם אחרים, ויורדים עם הנואף עד לחייו. וטעם האחרון הוא טעם גם לאיסור הביאה בלא זרע. אבל מבואר בדבריו שעיקר הטעם הוא בשביל הזרע שלא נדע של מי הוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והגם שהיא פלוגתא אם דרשינן טעמא דקרא, מ&amp;quot;מ לדברי הרמב&amp;quot;ן שכתב דמשום הכי כתב הקרא לזרע, להודיענו טעם האיסור שהוא בשביל הכנסת הזרע, וא&amp;quot;כ הטעם מפורש בקרא, ובמפורש בקרא כו&amp;quot;ע מודו דדרשינן טעמא דקרא, עיין בבא מציעא דף קט&amp;quot;ו &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt;. גם כתבו הפוסקים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת חת&amp;quot;ס יו&amp;quot;ד סי&#039; רנד ד&amp;quot;ה ונ&amp;quot;ל)&amp;lt;/small&amp;gt; דלחומרא כו&amp;quot;ע מודי דדרשינן טעמא דקרא, ואין הפלוגתא אלא בלקולא, אבל אין נפקא מינה לפלפל בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת בטעמי המצוות יש עוד הרבה טעמים נסתרים שאינם ידועים אלא לחכמי האמת, ויש עוד בהם ענינים גבוה מעל גבוה, מה שלא נתגלה עדיין לשום בריה, והחקר אלוק&#039; תמצא &amp;lt;small&amp;gt;(איוב יא, ז)&amp;lt;/small&amp;gt;. אבל גם הטעמים הפשוטים אמת כמו שכתב הרא&amp;quot;ה ז&amp;quot;ל במקום אחר &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; מצוה קנט ותקמה)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואין להאריך בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל עכ&amp;quot;פ זה ודאי ברור דדעת הרמב&amp;quot;ן והרא&amp;quot;ה ז&amp;quot;ל הוא שמתחייב בהכנסת זרע אף בלא ביאה, שאלו היו סוברים שאין חיוב בהכנסת זרע בלא ביאה, לא היו כותבים טעם שהוא ממש חוכא וטלולא. דהאיך אפשר לומר שאיסור הביאה הוא בשביל הזרע, אם הכנסת הזרע אין בו חיוב כלל. ועל כרחך שדעתם ז&amp;quot;ל שעיקר האיסור הוא בשביל הזרע, לא בשביל הביאה, וא&amp;quot;כ אף אלו היה מבואר בדברי ה&amp;quot;ר פרץ להתיר בכה&amp;quot;ג, לא היה בכחינו להכריע נגד דברי הרמב&amp;quot;ן והרא&amp;quot;ה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל באמת אין שום סרך ראיה להתיר גם מדברי ה&amp;quot;ר פרץ, לא מיניה ולא מקצתיה, כאשר ביארתי דבריו שהעמיד יסוד להיתירא מעובדא דבן סירא, שלא היה שום מעשה כלל וכלל לא. ואלו היה לומד מבן סירא להתיר לעשות מעשה בידים, היינו כמתמיהים דלית נגר ובר נגר דיפרקיניה, דהאיך אפשר ללמוד להתיר לעשות מעשה במזיד ובשאט נפש, מדבר שלא היה בו שום עשיה. והקב&amp;quot;ה אמר לשרו של ים וכו&#039; אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; ילקוט שמעוני שמות רמז רלד)&amp;lt;/small&amp;gt;. ומכל שכן שאין לדון מה שלא נעשה אף בשוגג ובאונס והוא פחות ממתעסק, למה שנעשה במזיד ובשאט נפש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל ודאי לא עלה על דעתו לדבר ממה שלא היה מציאות בזמנו, ולא דיבר אלא מעובדא דידיה, שדמי ודאי לעובדא דבן סירא. ותיבת ביאה אין בו שום דיוק כלל, ומתפרש היטב כמו שכתבתי בלי שום דוחק וגמגום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאמת אדרבא גם מדברי ה&amp;quot;ר פרץ יש ראיה לאיסור, שהרי הוצרך להביא ראיה לדינו מבן סירא, וא&amp;quot;כ לולא הראיה מבן סירא היה חושש גם בעובדא דידיה שלא היה מעשה כלל לחשש ממזרות, א&amp;quot;כ אין לך היתר אלא במה שדמי לעובדא דבן סירא, לא בכה&amp;quot;ג שאין לו שום דמיון כלל. ודברי הרמב&amp;quot;ן והרא&amp;quot;ה ז&amp;quot;ל ברורים בטעמם שעיקר האיסור הוא הכנסת זרע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הן אמת שבפרט זה של הבנת דברי ה&amp;quot;ר פרץ, טעו עוד איזה אחרונים כמובא באוצר הפוסקים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סי&#039; א ס&amp;quot;ק מב; סי&#039; ד ס&amp;quot;ק לט)&amp;lt;/small&amp;gt;, ואין אותם הספרים בידי לראות בהם טעמם ונימוקם, אבל בדורות שלפנינו לא היה עדיין המצאה זו לזרוק זרע מאיש אחר, א&amp;quot;כ לא נתבארו הדברים. ועכשיו בדורותינו בעו&amp;quot;ה עלולים לטעות מחמת הלשון ביאה שבדברי ה&amp;quot;ר פרץ, אם אינם מעיינים ככל הצורך. גם כפי הנראה אשתמיטתיה דברי הרמב&amp;quot;ן והרא&amp;quot;ה. ואחר העיון לפענ&amp;quot;ד הדברים ברורים בלי ספק כמו שכתבתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נמצא דלדינא המביאים זרע של איש אחר לתוך אשת איש עוברים על איסורי עריות של איסורי כריתות ר&amp;quot;ל, והאשה נאסרת על בעלה והולד ממזר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השי&amp;quot;ת ירחם על עמו ישראל שישתקע הדבר ולא יעלה על לב אדם מישראל לדבר מתועב כזה להרבות טומאה וממזירות וערבוביא כל כך בישראל, וברוב רחמיו וחסדיו ית&amp;quot;ש יצילנו ממכשולות נוראות כאלה ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מה שכתב באגרות משה סימן י&#039; שמובא באוצר הפוסקים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; סי&#039; כג ס&amp;quot;ק יז)&amp;lt;/small&amp;gt; שהגאון מהרש&amp;quot;ם בחלק ג&#039; סימן רס&amp;quot;ח התיר לכתחלה. לא היו דברים מעולם, כי מבואר שם בפירוש בדבריו דמיירי רק בזריקת הזרע מבעלה, לא ח&amp;quot;ו מאיש אחר. וגם בזה אף שמצדד להתיר, מ&amp;quot;מ סיים שמחומר האיסור, רצונו רק באופן שיסכימו עוד ב&#039; רבנים יראי ה&#039;, ושלא לעשות מעשה רק על פי חקירת חכם וירא ה&#039; אשר יראה הענין שהוא שעת הדחק גדול, יעיי&amp;quot;ש. ובזמנו צווחו עליו גם בזה הרבה מגאוני זמנו &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת מהר&amp;quot;ש ענגיל ח&amp;quot;ו סי&#039; עה)&amp;lt;/small&amp;gt;. אבל להתיר לעשות מעשה מזרע איש אחר, זה לא עלה על לב מעולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואף מה שמביא באוצר הפוסקים דעת מי שטעה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; שו&amp;quot;ת מנחם משיב ח&amp;quot;ב סי&#039; כו עמ&#039; 144)&amp;lt;/small&amp;gt; בהבנת דברי ה&amp;quot;ר פרץ שאין הולד ממזר, מ&amp;quot;מ הביא לשונו שכתב בפירוש דאף שאין הולד ממזר, מ&amp;quot;מ חלילה לבת ישראל להפקיר עצמה להזנות המלאכותית שהמציאו הרופאים. והלא גם ה&amp;quot;ר פרץ בעובדא דידיה בסדין, ששם אין הולד ממזר, ואע&amp;quot;פ כן אוסר. ובנידון דידן בנעשה במזיד ובשאט נפש, לפענ&amp;quot;ד הדברים ברורים כמו שכתבתי, וכל מעיין ישפוט בצדק.{{יישור מרכזי|ו}}ואגב, ראיתי עוד באגרות משה שם סימן ע&#039;, שהתיר בפשיטות להוציא זרע לבטלה ליתנו לרופאים לבדיקה, והביא ראיה מגמרא יבמות דף ע&amp;quot;ו &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; שהתירו לעשות כן בספק כרות שפכה. וכתב עוד שהוא כל שכן מהך עובדא דגמרא, דהתם היה יכול ליקח גיורת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה בתשובות מהרש&amp;quot;ם סימן רס&amp;quot;ח הנ&amp;quot;ל ישב על מדוכה זו, והביא שכתב בכמה תשובות שאין לסמוך על הרופאים שיצוו ליתן להם הזרע להבחין. וכתב כמה טעמים דלא דמי להא דיבמות גבי כרות שפכה, וסיים שחלילה להקל בעוון חמור כזה לסמוך על השערתם על צד ספק, יעיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפענ&amp;quot;ד גם מלבד הטעמים שכתב המהרש&amp;quot;ם אין לו שום דמיון כלל להך דיבמות, דהתם מיירי בספק כרות שפכה, שאי אפשר לו לישא מחמת ספק, דמלבד שהוא אצלו ספק גמור של חיוב דאורייתא, דשמא אינו כרות שפכה והוא מחויב במצוה רבה דפריה ורביה ויושב ומבטל כל ימיו ספק חיוב דאורייתא, דבכל יום ויום שאינו נושא אשה עובר על זה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל עוד יותר מזה, דביושב כל ימיו גלמוד בלא אשה, הנה אמרו חכז&amp;quot;ל &amp;lt;small&amp;gt;(קדושין כט:)&amp;lt;/small&amp;gt; עבר כ&#039; ולא נשא, כל ימיו בהרהורי עבירה. ובפרט ביושב כל ימיו גלמוד, שעלול הרבה להרהורים רעים שמביאים לידי הוצאת זרע לבטלה, כמו שדרשו חכז&amp;quot;ל על זה &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ז כ.)&amp;lt;/small&amp;gt; הפסוק &amp;lt;small&amp;gt;(דברים כג, י)&amp;lt;/small&amp;gt; ונשמרת מכל דבר רע. וא&amp;quot;כ בבדיקה זו שאפשר יצילו אותו שיוכל לישא אשה, ויצילו אותו מהרבה איסורי הוצאות זרע לבטלה, מה שהיה נכשל כל ימי חייו פעמים מרובים עד אין מספר. ובכיוצא בזה אמרו חכמים, חלל עליו שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה, כמבואר ביומא &amp;lt;small&amp;gt;(פה:)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובפרט שיש אנשים אשר אינם יכולים לעמוד בנסיונות, וח&amp;quot;ו ע&amp;quot;י שיושבים גלמוד כל ימיהם יוכלו לצאת לתרבות רעה לגמרי באיסורי עריות וכדומה, ועבירה גוררת עבירה. ואמרו חכז&amp;quot;ל ביבמות ס&amp;quot;ב &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא תורה ובלא חומה, ובשביל כל הני טעמי יוכל להיות שהקילו חכמים פעם אחת. ובאו&amp;quot;ח סוף סימן ש&amp;quot;ו &amp;lt;small&amp;gt;(סי&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; שהתירו לחלל שבת להצלת בתו, כתב שם המג&amp;quot;א &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ק כט)&amp;lt;/small&amp;gt; ג&amp;quot;כ סברא זו, דמותר לחלל שבת אחת שלא יתחלל שבתות הרבה, וזה שייך גם כאן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שכתב באגרות משה שיוכל ליקח גיורת, תנחומין של הבל הוא לזה האיש האומלל שיושב גלמוד, כי יוכלו לעבור כל שני חייו שלא יזדמן לו גיורת שנתגיירה כדת וכהלכה בקבלת מצוות. כי אם יקח ערלית ויגייר אותה בשביל הנישואין, זה הוי בכלל גרי עריות שאין לה דין גיורת כלל, אלא הוי כנכרית גמורה, והיה כמה דורות שלא היה גיורת כדין. ואף אם יזדמן איזה גיורת, הנה גם היא אומרת בעינא חוטרא לידי ומרא לקבורה &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; יבמות סה:)&amp;lt;/small&amp;gt; ותאיבה לבנים, ולא תרצה להנשא לאותו האיש שהוא ספק כרות שפכה שאינו יכול להוליד, ובודאי קרוב הדבר שישב גלמוד כל ימיו. וא&amp;quot;כ אין לו שום דמיון כלל לזה שהוא נשוי אשה ואין בו חששות הנזכרים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם בענין חיוב המצוה, יען שנשא אשה ועושה מה שביכלתו, הנה מצדו קיים מה שציוותה עליו התורה הק&#039;, והשאר הוא בידו של הקב&amp;quot;ה, וצריך לבקש רחמים ממנו ית&amp;quot;ש היודע מה שצריך לתיקון בריותיו. והשערת הרופאים בבדיקתם, המה דברים רחוקים, ואינם על צד החיוב כלל. ואין זה שום דמיון לבדיקה שאמרו חכז&amp;quot;ל, שהמה דברים ברורים. ואין בזה קל וחומר, אלא חומר האיסור בלבד, לא קל וחומר ולא שום דמיון כלל ועיקר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שהפריז עוד על המדה, וכתב דלבעול בבית הרופא והרופא יקבץ הזרע ממעי האשה, אף אם יהיה טוב לבדיקה, הוא פריצות גדולה שאין כדאי לעשות כן, אלא יעשה כדכתבתי. זה דבר שאין לו שחר, שהתיר לכתחילה להוציא זרע לבטלה, אף היכא דאפשר בענין אחר לצורך הבדיקה, בשביל חשש פריצות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הנה ראשית, בודאי יש בבית הרופא חדר מיוחד, וכשהולכין לחדר מיוחד לבעול אין זה פריצות כל כך. ומה שהרופא לוקח הזרע ממעי האשה, זה מעשים בכל יום שהרופאים מבקרים את הנשים בפנים, ולית מאן דחש, כמבואר בשו&amp;quot;ת בנין ציון &amp;lt;small&amp;gt;(ח&amp;quot;א)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ע&amp;quot;ה ועוד בכמה פוסקים &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; דרכי תשובה סי&#039; קנז ס&amp;quot;ק ח)&amp;lt;/small&amp;gt; שסומכין על הש&amp;quot;ך &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד סי&#039; קצה ס&amp;quot;ק כ)&amp;lt;/small&amp;gt; ושאר פוסקים, דבעבידתיה טריד לצורך רפואה, ולית בזה איסור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה איסור פריצות בודאי הוא איסור גדול, בשביל שמביא לידי עבירה, אבל הוצאת זרע לבטלה במזיד הוא עיקר האיסור, כמבואר בגמרא נדה דף י&amp;quot;ג &amp;lt;small&amp;gt;(ע&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; על זה מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת. ובשו&amp;quot;ע אבן העזר סימן כ&amp;quot;ג סעיף א&#039;, כתב על איסור הוצאת זרע לבטלה, דעון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ובישרש יעקב על יבמות &amp;lt;small&amp;gt;(עו. ד&amp;quot;ה שם א&amp;quot;ל)&amp;lt;/small&amp;gt;, פירש שם דברי הגמרא, דהיכא דאפשר ע&amp;quot;י בגדי צבעונין, אסור לעשות ע&amp;quot;י הנחת פת, דאף שהתירו בשביל שאפשר שעל ידי זה יהיה מותר לבא בקהל, מ&amp;quot;מ מה דקילא בהוצאה עבדינן ליה, והביא כן מדברי הים של שלמה &amp;lt;small&amp;gt;(שם פ&amp;quot;ח סי&#039; טו)&amp;lt;/small&amp;gt;. והוא כעין מה שאמרו בגמרא יומא &amp;lt;small&amp;gt;(פג.)&amp;lt;/small&amp;gt; מאכילין אותו הקל הקל תחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועכ&amp;quot;פ לא התירו שם בגמרא אלא בשביל שאי אפשר בענין אחר, ומנא לן להתיר אף היכא שאפשר בענין אחר, אף אם יש בו פריצות, מ&amp;quot;מ ודאי דלעשות מעשה להוציא זרע לבטלה במזיד הוא חמור יותר. ובפרט דבאמת אפשר לעשות באופן שאין בו פריצות, כמו שכתבתי. והעיקר שכל דבריו בזה אינם. והשי&amp;quot;ת ידריכנו בתורת אמת בדרך אמת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{יישור מרכזי|ז}}אחר כתבי הנ&amp;quot;ל, הגיעוני מכתבים להעיר מדברי התוספות יבמות דף ע&amp;quot;ו ע&amp;quot;א ד&amp;quot;ה המסוללות, שהביא פירוש ריב&amp;quot;ן, מטילות שכבת זרע שקיבלו מבעליהם וכו&#039;. וחשבו בזה, דלדעת ריב&amp;quot;ן שטעם האיסור של הנשים המסוללות הוא בשביל שמטילות זרע, ואע&amp;quot;פ כן מסיק בגמרא שאינו אלא פריצותא בעלמא, ואין הלכה כרב הונא. וחשבו שאפשר ללמוד משם דלדעת ריב&amp;quot;ן אין בהטלת זרע של איש אחר אלא פריצותא בעלמא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אבל באמת גם זה טעות גדול מכמה טעמים, ראשית אין כוונת הריב&amp;quot;ן שמטילות זרע בכוונה ובמזיד, שהרי לא הוזכר בגמרא כלל בעשייתן לשון זרע, אלא מסוללות בעלמא. וכדפירש שם במאירי &amp;lt;small&amp;gt;(ד&amp;quot;ה נשים)&amp;lt;/small&amp;gt; דלשון מסוללות היא כאדם שדורך במסילה ואינו בוקע בעפרא כלום, ואע&amp;quot;פ כן כתב שם במאירי הלשון, אפילו פלטו זו בזו. ומוכרחת הכוונה, דאף שאינן אלא מתחככות בלבד, לא מעשה אחר, כמו שהוא לשון מסוללות, מ&amp;quot;מ יכולות לבוא לידי כך שע&amp;quot;י החיכוך יפלטו זו בזו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכן היא כוונת דברי הריב&amp;quot;ן, שעל ידי שמסוללות, ר&amp;quot;ל מחככות, זה יוכל להביא לידי הטלת זרע. ויש עוד ראיה ברורה שכן כוונת דברי הריב&amp;quot;ן, אלא שלא אוכל להאריך כעת, והדברים פשוטים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והאמת היא שאין בכה&amp;quot;ג חשש איסור דאורייתא, דלא עדיף משכיבה על הסדין שע&amp;quot;י שכיבתה על הזרע יוכל להיכנס לתוכה כמו בנשים המסוללות, וכבר נתבאר &amp;lt;small&amp;gt;(אות ד)&amp;lt;/small&amp;gt; דודאי אין בזה איסור דאורייתא, שאינה מתכוונת כלל לזרע, אלא כמתעסק בעלמא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולא מיבעיא לדעת המשנה למלך &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; אישות פט&amp;quot;ו ה&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; שסובר שאין הלכה כבן זומא, דיש כמה סוגיות שחולקות וסברי שאי אפשר שתתעבר אלא ע&amp;quot;י גמר ביאה שהזרע יורה כחץ לא זולת, וא&amp;quot;כ אין זה הזרעה כלל ואינה בכלל המקרא &amp;lt;small&amp;gt;(ויקרא יח, כ)&amp;lt;/small&amp;gt; דלא תתן שכבתך לזרע. אלא אפילו לדעת רוב הפוסקים שסוברים דיש עכ&amp;quot;פ איזה מציאות שתתעבר גם באופן זה, כמו שהסביר בבני אהובה &amp;lt;small&amp;gt;(הל&#039; אישות פט&amp;quot;ו ה&amp;quot;ו)&amp;lt;/small&amp;gt;, אבל כו&amp;quot;ע מודי שאינו אלא מציאות רחוק בגדר מיעוטא דמיעוטא. ויש ראיה עצומה שאין חוששין לשמא עיברה באמבטי אף באיסור דאורייתא של ממזרות, אף דבאמבטי יש סברא שכח המים מוליך לתוך הרחם כמו היכא שיורה כחץ, ומכל שכן בסדין או בנשים המסוללות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכבר נתבאר בארוכה שאין שום ראיה משכיבה על הסדין, להיכא שהיא עושה בכוונה מכוונת ע&amp;quot;י מלאכותית להוליך הזרע לתוך הרחם ממש כדי להזריע זרע. שגם באנשים תשושי כח שאין זרעם יורה כחץ וע&amp;quot;י המלאכותית מוליכין הזרע לשם הוי כיורה כחץ כנודע, והכתוב צווח ואומר לזרע, שיש קפידא על הזרעת זרע. והאיך יעלה על הדעת להתיר באיסור נורא כזה בכה&amp;quot;ג של הזרעת זרע מאיש אחר, מה שאינו מבואר בגמרא ובראשונים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו כן צריך לומר לדעת הריב&amp;quot;ן, דאין שום ראיה מנשים המסוללות כמו שאין שום ראיה משכיבת סדין, דכולא חדא מילתא היא. אלא שסובר הריב&amp;quot;ן שאף דבכה&amp;quot;ג אין חשש איסור דאורייתא, מ&amp;quot;מ אסרוה חכז&amp;quot;ל דהוא כמעשה ארץ מצרים, כמו שהוא בתורת כהנים פרשת אחרי &amp;lt;small&amp;gt;(פ&amp;quot;ט ה&amp;quot;ח)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואולי י&amp;quot;ל עוד, דדעת הריב&amp;quot;ן הוא כדעת המשנה למלך שזה מסוגיות חלוקות בש&amp;quot;ס אם יש בכה&amp;quot;ג כח הזרעה, אף בגדר מיעוטא דמיעוטא. ועל כן אפשר סובר הריב&amp;quot;ן דדעת רב הונא היא כבן זומא שאפשר להתעבר בכה&amp;quot;ג, לכן סובר שהוא פסול גמור, ומסקנת הש&amp;quot;ס שאי אפשר שתתעבר כלל בכה&amp;quot;ג ואין בזה שום חשש הזרעה, לכן לא הוי אלא פריצותא בעלמא. ואף שדעת רוב הפוסקים אינו כן, מ&amp;quot;מ אין הריב&amp;quot;ן משועבד לזה. ובאמת גם על הריב&amp;quot;ן חולקים רוב הפוסקים. כן אפשר לומר לכאורה לדעת הריב&amp;quot;ן, אבל אין צורך לזה, כי שפיר מובן גם כמו שכתבתי למעלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר לומר עוד, שיש סברא דהך חששא של הטלת זרע, קיל יותר בנשים המסוללות מבשכיבת סדין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
דהנה קצת חידוש בעיני מה שלא הוזכר בשום מקום בדברי הפוסקים שיזהירו נשים נשואות לישכב במטה אחת תוך ג&#039; ימים שהיו עם בעליהן, שהרי שכיח שיפלטו זרע תוך ג&#039; ימים, כמו שחשו במתן תורה תוך ג&#039; ימים, כמבואר בגמרא שבת דף פ&amp;quot;ו ע&amp;quot;א. דכמו שכתבו הפוסקים ליזהר משכיבה על הסדין של איש אחר שמא יש שם זרע, כמו כן מהראוי ליזהר משכיבת נשים ביחד דשכיח שיפלטו שמה זרע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובגמרא נדה דף ס&#039; וס&amp;quot;א הרבה דינים בשלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן, לענין טומאה, וקאמר שם בגמרא בפירוש אחת בתולה ואחת שאינה בתולה, והובאו הרבה דינים בזה ברמב&amp;quot;ם &amp;lt;small&amp;gt;(עי&#039; הל&#039; איסורי ביאה פ&amp;quot;ט הל&amp;quot;ב-לה)&amp;lt;/small&amp;gt; ובטור וש&amp;quot;ע סימן ק&amp;quot;ץ, ואינו מוזכר בשום מקום שעיקר השכיבה במטה אחת יוכל להיות שהוא באיסור כמו בסדין. הגם שי&amp;quot;ל דלא מיירי שם אלא מדיני טומאה לא מאיסור אחר, אבל עכ&amp;quot;פ היה צריך להיות מוזכר באיזה מקום. גם לא שמענו שיהיו נוהגות ליזהר בזה כמו שנזהרות בסדין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וחשבתי דאולי הזרע שהיה בגוף האשה ולא נקלט אלא נשפך לחוץ איקלש כוחו יותר מהזרע שעל הסדין, דלדעת המשנה למלך אי אפשר כלל בשום אופן להתעבר אלא מהזרע היוצא בגמר ביאה לא זולת, אלא שבבני אהובה הסביר שהזרע הבא מאמה על הסדין כמו בגמר ביאה, יש עכ&amp;quot;פ מציאות רחוק שיהיה בו כח ההזרעה. וא&amp;quot;כ אפשר שאין זה אלא כשבא במקומה ולא היה באמצע בגוף אחר, משא&amp;quot;כ כשהיה קודם בגוף אחר ומקבל קצת סרחון ושוב נזרק לחוץ, אפשר דבכה&amp;quot;ג כו&amp;quot;ע מודי שאין בו כח ההזרעה בשום אופן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדעת הכרתי ופלתי סוף סימן קצ&amp;quot;ו &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ח)&amp;lt;/small&amp;gt; והנודע ביהודה מהדורא קמא אבן העזר סימן ס&amp;quot;ט &amp;lt;small&amp;gt;(סוד&amp;quot;ה אבל)&amp;lt;/small&amp;gt;, על פי רוב אינו מזריע אלא הטפה הנקלטת בשעת ביאה, והשאר המונח שם אינו אלא מיעוט שיזריע אח&amp;quot;כ. ואף כי הרבה פוסקים חולקים עליהם, עיין בדעת תורה &amp;lt;small&amp;gt;(יו&amp;quot;ד)&amp;lt;/small&amp;gt; סימן ט&amp;quot;ו אות ח&#039; שהביא הרבה פוסקים בזה, והעלה דהעיקר כדעת הכרתי ופלתי והנודע ביהודה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלא אפילו לדעת הפוסקים שהזרע הבא לאשה הוא ספק שקול שתוכל להתעבר גם אח&amp;quot;כ תוך ג&#039; ימים, אבל כשנפלט ממנה ובא לגוף אחר, אפשר כו&amp;quot;ע מודי שאין בו כח הזרעה עוד, ועל כן לא נוהגין ליזהר בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והריב&amp;quot;ן יוכל להיות שסובר שאף שאין בזה חשש הזרעה משום איסור הבחנה וכדומה, מ&amp;quot;מ גוף המעשה מה שאפשר שתביא פליטת זרע לתוכה מאיש אחר, הוא דבר מכוער דהוי כמעשה ארץ מצרים. אלא שלמעשה לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה, ואולי בכלל האזהרה שכתבו שלא לשכב על הסדין נכלל גם זה שלא ישנו במטה אחת כנז&amp;quot;ל. אבל זה ודאי שאין מדברי הריב&amp;quot;ן שום ראיה לנידון דידן שאינו יותר משכיבה על הסדין, ואולי עוד פחות ממנה כנז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הוצרכתי לכל זה לפי דעת הריב&amp;quot;ן, אבל באמת התוספות חולקין עליו שאיסור זה של נשים המסוללות הוא גם בפנויות וכדומה באופנים שאין שום חשש של זרע כלל. דהמעשה של החיכוך הוא כמעשה ארץ מצרים, ואין המדובר כלל מאופן שיש לחוש לזרע.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכן ברמב&amp;quot;ם הלכות איסורי ביאה &amp;lt;small&amp;gt;(פכ&amp;quot;א ה&amp;quot;ח-ט)&amp;lt;/small&amp;gt; ובשו&amp;quot;ע אבן העזר סימן כ&#039; &amp;lt;small&amp;gt;(ס&amp;quot;ב)&amp;lt;/small&amp;gt; העתיקו בסתמא האיסור של נשים המסוללות, ר&amp;quot;ל שמחככות, וכתבו שמכין על זה מכת מרדות. ולא חילקו כלל בין פנויה לבעולה תוך ג&#039; ימים. ועל כרחך סברי ג&amp;quot;כ כדעת התוספות שלעולם אסור, דהוי כמעשה ארץ מצרים, ואינו מדבר כלל מחשש זרע. ואף שהרב המגיד הביא דעת הריב&amp;quot;ן, כך דרכו בכל מקום שמביא גם שאר הדיעות שאין דעתם כדעת הרמב&amp;quot;ם ז&amp;quot;ל. ודברי הרב המגיד שם בלאו הכי צ&amp;quot;ע, ואפשר ליישבם, ואין להאריך כאן בזה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועכ&amp;quot;פ זה ודאי שדעת הרמב&amp;quot;ם והשו&amp;quot;ע הוא כמו שכתבתי, וזה דעת התוספות ועוד כמה ראשונים, ואינו ענין כלל לנידון דידן בענין זרע. ולא הארכתי למעלה אלא להוכיח שגם לדעת הריב&amp;quot;ן אין שום ראיה, ואדרבה לדעת הריב&amp;quot;ן נראה דחמיר יותר, דאף בכה&amp;quot;ג שאין לחוש להזרעה מ&amp;quot;מ אסור, ולדעת רב הונא הוא פגם של זנות. ובנידון דידן הדברים ברורים לדינא לכל הדיעות כמו שכתבתי למעלה. והשי&amp;quot;ת יצילנו ממכשולות גדולים ונוראים כאלו ונזכה לילך בדרך אמת &amp;lt;small&amp;gt;(וע&amp;quot;ע להלן חו&amp;quot;מ סי&#039; ?קמ? אות ג)&amp;lt;/small&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנני ידידו דורש שלום תורתו באהבה רבה, מצפה לרחמי שמים במהרה. באתי על החתום אור ליום ב&#039; לסדר וברך פרי בטנך &amp;lt;small&amp;gt;(עקב)&amp;lt;/small&amp;gt; ה&#039;תשכ&amp;quot;ד לפ&amp;quot;ג, פה ברוקלין יצ&amp;quot;ו&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הק&#039; יואל טייטלבוים&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Maoroskar&amp;diff=2883</id>
		<title>שיחת משתמש:Maoroskar</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Maoroskar&amp;diff=2883"/>
		<updated>2026-02-07T21:24:06Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: ברוכים הבאים!&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&#039;&#039;&#039;ברוכים הבאים לאתר &#039;&#039;אוצר מהרי&#039;&#039;ט&#039;&#039;!&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
אנו מקווים שתרומותיכם יהיו רבות וטובות.&lt;br /&gt;
כנראה כדאי שתקראו עכשיו את [https://www.mediawiki.org/wiki/Special:MyLanguage/Help:Contents דפי העזרה].&lt;br /&gt;
ושוב, ברוכים הבאים, תיהנו! [[משתמש:Be69455|Be69455]] ([[שיחת משתמש:Be69455|שיחה]]) 21:24, 7 בפברואר 2026 (UTC)&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%95%D7%99%D7%A2%D7%A8&amp;diff=2882</id>
		<title>שיחת משתמש:שאול בויער</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%95%D7%99%D7%A2%D7%A8&amp;diff=2882"/>
		<updated>2026-01-24T21:45:14Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: ברוכים הבאים!&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&#039;&#039;&#039;ברוכים הבאים לאתר &#039;&#039;אוצר מהרי&#039;&#039;ט&#039;&#039;!&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
אנו מקווים שתרומותיכם יהיו רבות וטובות.&lt;br /&gt;
כנראה כדאי שתקראו עכשיו את [https://www.mediawiki.org/wiki/Special:MyLanguage/Help:Contents דפי העזרה].&lt;br /&gt;
ושוב, ברוכים הבאים, תיהנו! [[משתמש:Be69455|Be69455]] ([[שיחת משתמש:Be69455|שיחה]]) 21:45, 24 בינואר 2026 (UTC)&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&amp;diff=2881</id>
		<title>עמוד ראשי</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&amp;diff=2881"/>
		<updated>2026-01-04T17:58:12Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;small&amp;gt;בסייעתא דשמיא&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 99%; border: 3px solid orange; background-color: rgba(255, 165, 0, 0.2); border-radius: 50px; padding: 10px; text-align: center; box-sizing: border-box; padding-left: 1%; padding-right: 1%; margin: auto;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;display: flex; justify-content: center; align-items: center;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
[[קובץ:יהודי לומד 2 .jpg|260px|ללא מסגרת|שמאל]]&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 70%; margin: auto;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: center; font-size: 32px; font-weight: bold; color: red; margin-bottom: 10px;&amp;quot;&amp;gt;ברוכים הבאים ל&amp;quot;אוצר מהרי&amp;quot;ט&amp;quot;!&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: center; font-size: 24px; font-weight: bold; color: black; margin-bottom: 10px;&amp;quot;&amp;gt;[[אוצר מהרי&#039;&#039;ט:אודות|אוצר מהרי&amp;quot;ט]] הוא אתר המיועד לדברי תורתו, ספריו וחיבוריו של רבנו הקדוש והטהור מרן [[רבי יואל טייטלבוים]] זיע&amp;quot;א.&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: right; font-size: 16px; color: black; margin-bottom: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&#039;&#039;&#039;שימו לב! הטקסטים באתר מיועדים אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לשימוש מסחרי וכדומה.&#039;&#039;&#039;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; font-size: 16px; color: black;&amp;quot;&amp;gt;רוצים להיות חלק מעורכי האתר? הרשמו ב[[מיוחד:בקשת חשבון|בקשת חשבון]].&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 95%; margin: auto; border: 1px solid #000; background: linear-gradient(180deg, #f9f4ec 0%, #e5d4b1 60%, #d2b48c 100%); border-radius: 8px; padding: 4px 10px; text-align: center; font-family: &#039;David&#039;, sans-serif; line-height: 1.2; box-shadow: 0 0 4px rgba(0, 0, 0, 0.1);&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;display: flex; flex-wrap: wrap; gap: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - ויואל משה}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - על הגאולה ועל התמורה}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - שו&amp;quot;ת דברי יואל}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - דברי יואל על התורה}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - דברי יואל על המועדים}}&amp;lt;/p&amp;gt;    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - ספרים נוספים}}&amp;lt;/p&amp;gt;    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - ספרי ליקוטים}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{עמוד ראשי - העתקות}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{עמוד ראשי - ספרי תולדות}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{עמוד ראשי - קיצור תולדותיו}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 98%; margin: auto; border: 1px solid black; border-radius: 6px; text-align: center; font-family: David; line-height: 1.2;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &amp;lt;div style=&amp;quot;background-color: #E0F7FF; color: black; font-size: 18px; font-weight: bold; padding: 3px 0;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
יצירת קשר&lt;br /&gt;
  &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &amp;lt;div style=&amp;quot;background-color: transparent; color: black; font-size: 14px; padding: 4px 0;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
להערות והארות, סיוע ותרומות וכו&#039;, ניתן לפנות לדוא&amp;quot;ל &amp;lt;b&amp;gt;wzr80399@gmail.com&amp;lt;/b&amp;gt;&lt;br /&gt;
  &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
 &#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;האתר בשלבי בניה, ובעזרת ה&#039; יפתח בקרוב לשימוש הציבור הרחב.&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קישורים שימושיים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[mediawikiwiki:Special:MyLanguage/Help:Contents|מדריך למשתמש]] למידע על שימוש בתוכנת הוויקי.&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%99_%D7%AA%D7%91%D7%90&amp;diff=2880</id>
		<title>דברי יואל על התורה/דברים/כי תבא</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%99_%D7%AA%D7%91%D7%90&amp;diff=2880"/>
		<updated>2025-12-18T21:07:40Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: /* פרשת נצבים ויל */&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{ניווט|דף_ראשי=דברי יואל על התורה/דברים|תווית_דף_ראשי=חומש דברים|הבא=דברי יואל על התורה/דברים/ניצבים וילך|תווית_הבא=ניצבים-וילך|קודם=דברי יואל על התורה/דברים/כי תצא|תווית_קודם=כי תצא}}ב&amp;quot;ה&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== &#039;&#039;&#039;~ כי תבא ~&#039;&#039;&#039; ==&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד&#039; אלקיך נתן לך נחלה וגו&#039;&#039;&#039;&#039;, דרשו רז&amp;quot;ל בספרי עשה מצוה זו, שבשבילה תכנס לארץ, והקשה ה&#039;&#039;&#039;הפלאה&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל דהרי לא נתחייבו ישראל בבכורים, אלא לאחר ירושה וישיבה, א&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;כ לא שייך לומר בשכרה תכנס לארץ, שהרי כבר נכנסו ע&amp;quot;כ קושיתו, גם יל&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ד על שנוי הלשון שבפסוק נאמר תבוא אל הארץ, ולשון הספרי תכנס לארץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולקחתם מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וגו&#039;, הקשה &#039;&#039;&#039;מהרי&amp;quot;ן חביב ז&amp;quot;ל&#039;&#039;&#039; דהרי כל שבעת המינים חייבים בביכורים, ורובם פירות האילן הם, ולמה יאמר הכתוב פרי האדמה, ואע&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ג דאמרי&#039; במס&#039; ברכות (דף מ&#039; ע&amp;quot;א) בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, ואמרי&#039; שם דמתני&#039; ר&#039; יהודה הוא, דעיקר אילן ארעא היא, אבל עכ&amp;quot;פ לכתחילה לד&amp;quot;ה בעינן ברכה מבוררת ולברך פרי העץ, וה&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;נ יאמר הכתוב לשון מבורר, והו&amp;quot;ל להזכיר גם פרי העץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ג)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; אלקיך, במס&#039; בכורים (פ&#039;&#039;ג) מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה, מעצרת ועד החג וכו&#039;, ובמדרש ושמחת בכל הטוב, אין טוב אלא תורה, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר, וצ&amp;quot;ב דבפשטות מיירי קרא במצות בכורים, ולהלכתא אתי&#039; ללמוד דאין קורין אלא בזמן שמחה, ולמה אפקוהו ממשמעותי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לדרוש על תורה, גם מה ענין מעשר לבכורים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ד)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אחר שגמר פרשת הבכורים, אמה&amp;quot;כ כי תכלה לעשר את מעשר תבואתך וגו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, ראוי להבין קישור סמיכת הפרשיות להדדי, ויותר ראוי להיות פרשת וודוי מעשר בפרשת ראה, אצל עשר תעשר שהוא מקומה של מצות מעשר, וגם נאמר שם מצות ביעור מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך, והול&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל שם גם מצות וודוי מעשר שהוא אחר הביעור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עשר תעשר דרשו חז&amp;quot;ל (שבת קי&amp;quot;ט) עשר בשביל שתתעשר, ראוי להבין היתכן שיהי&#039; מצות התורה, לעשות ע&amp;quot;מ לקבל פרס, והגם שבמצות מעשר מותר לד&amp;quot;ה עמלק&amp;quot;פ, כמשה&amp;quot;כ בחנוני נא בזאת וגו&#039;, אבל לא יתכן שיהי&#039; הצווי ע&amp;quot;ד כך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ו)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איתא בתנחומא פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ראה (סי&#039; י&amp;quot;ח) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו&#039;, אם זכיתם סוף שהם יוצאין לזרוע השדה, ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם, זה עשו דכתיב בו, וילך עשו השדה לצוד ציד להביא עכ&amp;quot;ד המדרש, וצ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ב הכוונה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ז)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואמרת לפני ד&#039; אלקיך בערתי הקדש מן הבית וגו&#039; לא עברתי ממצותיך וגו&#039; עשיתי ככל אשר צויתני, ולכאורה הוא פלא דלא מצינו בשום מצוה, שתחייב התוה&amp;quot;ק להתפאר ולהשתבח א&amp;quot;ע לפני הבוי&amp;quot;ת, שעשה וקיים ככל מצותיו אשר צוויתני, זולת במצוה זו של וודוי מעשר, וטעמא בעי, גם קראוה חז&amp;quot;ל בגמ&#039; וודוי מעשר, ולכאורה אין זו נראה כוודוי כלל, אלא התפארות ושבח, - גם הרי מצינו בגמ&#039; ברכות (י&#039; ע&amp;quot;ב) בחזקי&#039; על שתלה בזכות עצמו, ואמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים, והיתכן שצותה התוה&amp;quot;ק במצוה זו לתלות בזכות עצמו, כאמרו עשיתי ככל אשר צוויתני השקיפה ממעון קדשך, והוא פלא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ח)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאה אל הכהן אשר יהי&#039; בימים ההם, פרש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל אין לך אלא כהן שהוא בימיך כמו שהוא, וכתב ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ן&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל ולא הבינותי, כי בענין הזקן ראוי לומר אל השופט אשר יהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בימים ההם, אע&amp;quot;פ שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים, אשר היו לפנינו מן העולם צריך לשמוע לו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, אבל בהקרבת בכורים, למי יביאם אם לא אל הכהן אשר יהי&#039; בימיו עכ&amp;quot;ל הרמב&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ן ז&amp;quot;ל, וה&#039;&#039;&#039;רא&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; תמה על הרמב&amp;quot;ן וכתב, ואני שמעתי ולא אבין דבריו, דכמו&amp;quot;כ יש למי שמביא בכוריו לפני הכהן, לומר אחר שאין הכהן הזה צדיק וחסיד, כמו הכהנים הראשונים אשר היו לפניו מן העולם, איני רוצה להביא בכורים לפניו, שאינו אלא כדי להדרו, או כדי לקבל ברכתו וכו&#039; עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם באמת יש לחלק בין שופט לכהן, דשופט צריך שיהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בו מעלת החכמה והיראה, ושאר מעלות המנויים בו, וע&amp;quot;כ יש מקום לומר, שאין רוצה בשופט שבימיו, ולטעם זה הוצרך הכתוב ליזהר ולצוות שאין לך אלא שופט שבימיך, ושלא לנטות מדבריו ימין ושמאל אבל בכהן המקבל בכורים, לא כתבה תוה&amp;quot;ק תנאי איך שיהי&#039; מעלת הכהן הראוי לקבל בכורים, ואין שום מקום לפטור א&amp;quot;ע ממצות התורה, בטעם שאינו מפורש בקרא, והדרא קושית הרמב&amp;quot;ן על דברי רש&amp;quot;י לדוכתי&#039;, דלמ&amp;quot;ל קרא דאין לך אלא כהן שבימיך, ומה&#039;&#039;ת למפטרי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; משום כך ממצות בכורים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ט)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
להלן בפ&#039; וודוי מעשר לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי, פרש&amp;quot;י ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשרות, וכתבו ה&#039;&#039;&#039;מזרחי&#039;&#039;&#039; ו&#039;&#039;&#039;הגו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;א&#039;&#039;&#039; שאין לפרש על נוסח הברכה בפה, שתקנו אנשי כנה&amp;quot;ג לומר על הפרשת מעשרות, שברכת כל המצות אינן אלא מדבריהם, וא&amp;quot;א שכיוון הכתוב לזה, אלא פי&#039; הכתוב שלא שכחתי מלשבחך על הפרשת המעשרות, ר&amp;quot;ל שנתתי המעשרות לשם הקב&amp;quot;ה ונתתי אותם באהבה, ושבחתי עליו להקב&amp;quot;ה, וכתב ה&#039;&#039;&#039;רא&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; דממה דאיתא בספרי ובמס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; מע&amp;quot;ש (פ&amp;quot;ה מי&amp;quot;א) לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו, נראה כמו שפירשנו בדברי רש&amp;quot;י ז&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל, שאין הכוונה על נוסח הברכה, עכת&amp;quot;ד ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אולם ה&#039;&#039;&#039;תויו&amp;quot;ט&#039;&#039;&#039; במשנה דמע&amp;quot;ש הנ&amp;quot;ל, הקשה עליהם קושיא עצומה, דאדרבה מהך משנה מבואר, דכוונת הכתוב על נוסח הברכה, דבמס&#039; ברכות (דף מ&#039; ע&amp;quot;ב) מייתי לה להך מתני&#039;, אפלוגתא דרב ור&amp;quot;י, ומייתי רב סייעתא מני&#039; דכל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, דתניא ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו, ואילו מלכות לא קתני, ור&#039; יוחנן דס&amp;quot;ל דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, מגיה בברייתא זו לומר, תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו עיי&amp;quot;ש, מבואר דכוונת הכתוב ולא שכחתי מלברכך, על נוסח הברכה קאמר, וכן הוא בהדיא ברש&amp;quot;י במס&#039; ברכות הנ&amp;quot;ל, ולא שכחתי מלברכך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשר, אלא ודאי הנכון, דרש&amp;quot;י בפי&#039; עה&amp;quot;ת נוסח הברכה קאמר, ואע&amp;quot;ג דמדרבנן הוא אסמכוה אקרא, דמי גריעא ברכה לאסמוכה אקרא, משאר דברים דרבנן שהסמיכום על המקראות עכת&amp;quot;ד התוי&amp;quot;ט זלל&amp;quot;ה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם נראה להביא ראי&#039;, דדברי הרא&amp;quot;ם והגו&amp;quot;א צודקים, דמה דאמרי&#039; בכ&amp;quot;מ אסמכוה רבנן אקרא, היינו היכא דאין הכתוב מיותר, אז אפשר לומר דקרא לאו להכי אתא, ומדרבנן הוא ואסמכוה אקרא, אבל כאן ולא שכחתי מיותר לגמרי, דכבר מנה הכתוב כל מילתי&#039; דמעשר, לא אכלתי באוני וכו&#039;, ועכ&amp;quot;ח מה שדרשו חז&amp;quot;ל ולא שכחתי מלברכך דרשא גמורה היא, דאי נימא דקרא לאו להכי אתא, ואסמכתא בעלמא היא, א&amp;quot;כ הקרא מיותר, ומעתה צודקים דברי הרא&amp;quot;ם והגו&amp;quot;א דא&amp;quot;א שכוון הכתוב על נוסח הברכה, דאיך יבוא הכתוב לחייב דבר שהוא מדרבנן, אלא כוונת הכתוב על הודי&#039; בלב והוא מדאורייתא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד אפשר להביא קצת סמך ראי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; לדבריהם, דסתם הכתוב ולא שכחתי, ואיני יודע שכחה זו מה היא, אבל שכחה האמורה בכ&amp;quot;מ הוא בלב, כמ&amp;quot;ש בזכירת עמלק לא תשכח בלב וכן בכ&amp;quot;מ, וכמו&amp;quot;כ כאן על שכחת הלב כיון הכתוב, שלא שכחתי להודות בלב על הפרשת המעשרות, אבל א&amp;quot;כ הדרא קושית התוי&#039;&#039;ט לדוכתי&#039; דהרי מבואר בגמ&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; דברכות הנ&amp;quot;ל, דרב ור&amp;quot;י למדוה להאי קרא על נוסח הברכה כנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
י)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עשיתי ככל אשר צויתני צ&amp;quot;ב מה בא הכתוב להוסיף, וכל אלה שנפרטו לעיל בכלל הצווי הם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יא)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו&#039;, ארז&amp;quot;ל והובא ברש&amp;quot;י פ&#039; וירא עה&amp;quot;פ וישקיפו, כל השקפה שבמקרא לרעה, חוץ מהשקיפה ממעון קדשך, שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים, ראוי להבין למה כתבה תוה&amp;quot;ק לשון השקפה שהוא לרעה, ויצטרך להפכו הרי כיון שקיים מצות מתנות עניים, ואמה&amp;quot;כ עשיתי ככל אשר צויתני, יאות שיאמר הכתוב לשון שהוא מבורר לטובה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יב)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השקיפה ממעון קדשך מן השמים, צ&amp;quot;ב דמלות מן השמים מיותר, וידוע דהשראת שכינתו ית&#039; בשמים, והגם שמלא כל הארץ כבודו ית&#039;, אבל בעולמות העליונים השראת שכינתו ית&#039; בבחי&#039; גבוה יותר, וכי צריך הכתוב להגביל המקום אתמהה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יג)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וברך את עמך את ישראל, צ&amp;quot;ב הכפל את עמך את ישראל, ויספיק בא&#039; מהם, גם כפל מלת את צ&amp;quot;ב, וידוע דאתין וגמין רבויין הן, ומה בא לרבות, גם כל הפרשה מדבר בלשון יחיד, וסיים בלשון רבים וברך את עמך את ישראל אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו וגו&#039; וטעמא בעי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יד)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
להלן בפרשה אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וגו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, ואמחז&amp;quot;ל במס&#039; סוטה (דף ל&amp;quot;ב ע&amp;quot;ב) הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וכו&#039;, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה וכו&#039;, ראוי להבין דבפסוק לא נמנו אלא י&#039;&#039;א ארורים, וחז&amp;quot;ל למדו (שם ל&amp;quot;ח ע&amp;quot;ב) מהיקש דמה קללה בכלל ופרט, אף ברכה נאמרה בכלל ופרט, ומה קללה בלה&amp;quot;ק אף ברכה, וכן כל ענין של ברכות נלמד מן הקללות עיי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש, ולכאורה מן הראוי שיאמר הכתוב הברכות בפירוש, והקללות ילמדו מכללן, והשי&amp;quot;ת חפץ בברכתן של ישראל, ומ&amp;quot;ט הסתירן הכתוב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
טו)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;ק&amp;quot;ז הישמח משה זלל&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ה&#039;&#039;&#039; בפ&#039; ראה הביא קושיא בשם &#039;&#039;&#039;ס&#039; כתנות אור&#039;&#039;&#039; עפימ&amp;quot;ד בילקוט פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; תולדות ובפ&#039; בלק, כי יצחק שהי&#039; אוהב את ישראל פתח בקללה וסיים בברכה, אורריך ארור ומברכך ברוך, ובלעם שהי&#039; שונא את ישראל פתח בברכה וסיים בקללה, מברכיך ברוך ואורריך ארור, ולפי&amp;quot;ז יקשה דמשרע&#039;&#039;ה שהי&#039; אוהב ישראל למה סיים בקללה, באמרי ראה נתתי לפניכם היום ברכה וקללה, ותירץ עפי&#039;&#039;ד רש&#039;&#039;י ז&#039;&#039;ל את הברכה אשר תשמעו על מנת אשר תשמעו, ועכ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ח נאמרו על תנאי, ומשפט התנאי להיות הן קודם ללאו, ולכך פתח בברכה עיי&amp;quot;ש, וכמו&amp;quot;כ קשה כאן מדוע פתחו בברכה, ועוד יותר יקשה שהברכה לא נכתבה כלל, והעלימו הכתוב ונלמד מהיקש הקללות וצ&amp;quot;ב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
טז)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם ראוי להבין השנוי שבין פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; תוכחה שבתו&amp;quot;כ, למה שנאמרה במשנה תורה, דבפ&#039; בחקתי אחר סיום התוכחה כתיב אלה החקים והמשפטים והתורות וגו&#039; בהר סיני, ופרש&#039;&#039;י והתורות תושב&#039;&#039;כ ושבע&#039;&#039;פ, מגיד שכולם נתנו למשה מסיני, ולא הוזכר כריתת ברית על התוכחה, ובתוכחות שבמשנה תורה כתיב, אלה דברי הברית אשר צוה ד&#039; את משה לכרות את בנ&amp;quot;י מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב, ונלמד שגם על התוכחות שבתו&amp;quot;כ הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; כריתת ברית עליהם, אבל מ&amp;quot;ט העלימו הכתוב שם, ונזכרה רק כאן במשנה תורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יז)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בזוה&amp;quot;ק דקדקו דלמה בתוכחות שבתו&amp;quot;כ סיים בדברי נחומים, ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו&#039;, ולא נזכרו דברי נחומים בתוכחות שבמשנה תורה וטעמא בעי, ועייש&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יח)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם צ&amp;quot;ב מ&amp;quot;ש אלה דברי הברית, וידוע דכ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;מ שנא&#039; אלה פוסל את הראשונים, ומה פוסל הכתוב כאן, והרי הכריתת ברית הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; על כל התורה והמצות, כפרש&amp;quot;י כאן שקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יט)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;החתם סופר זלל&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039; דקדק במשה&amp;quot;כ בסוף התוכחה ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה, והרי כבר הזכיר גזירת הגלות, באמרו יולך ד&#039; אותך ואת מלכך וגו&#039;, אל גוי אשר לא ידעת וגו&#039;, ולמה הכפיל הכתוב מה שכבר נאמר, גם ראוי להבין השנוי שבכ&amp;quot;מ נאמר אל הארץ אשר אתה בא לרשתה, וכאן אמר על האדמה וגו&#039;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כ)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
להלן בסוף הפרשה ולא נתן ד&#039; לכם לב לדעת וגו&#039; עד היום הזה, פרש&amp;quot;י להכיר את חסדי הקב&amp;quot;ה ולהדבק בו, עד היום הזה וכו&#039;, שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי וכו&#039;, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וכו&#039;, ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהייתה לעם וגו&#039;, היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום, ד&amp;quot;א ולא נתן ד&#039; לכם לב לדעת עד היום הזה, שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו, עד ארבעים שנה, ולפיכך לא הקפיד עליהם המקום עד היום הזה, אבל מכאן ואילך יקפיד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכתב ה&#039;&#039;&#039;רא&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; ז&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ל דלשני הפירושים שברש&#039;&#039;י, מ&amp;quot;ש ותבאו אל המקום הזה וגו&#039;, אין הכוונה אל המקום, אלא פירושו אחר שבאת אל המדריגה הזאת, להשיג מחכמתו ית&#039; וחסדי המקום, מעתה הוא מדקדק עמכם בשמירת המצות, וע&amp;quot;כ סמך לי&#039; ושמרתם את דברי הברית, אבל הקשה למה הפסיק הכתוב במאמר ויצא סיחון וגו&#039;, בין ותבאו אל המקום הזה, ובין ושמרתם את דברי הברית שהם דבקים זה לזה, גם ראוי להבין דאם לזה יתכוון הכתוב למה אמר ותבאו אל המקום הזה, ובכ&amp;quot;מ שם זה מורה על מקום, ולא על מדריגה ובחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונבוא אל הביאור לתרץ קושית התויו&amp;quot;ט הנ&amp;quot;ל (בקושיא ט&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;), דהנה לפי&amp;quot;ד המזרחי והגו&amp;quot;א, שפי&#039; ולא שכחתי מלברכך קאי על הודי&#039; ושבח שבלב, ולא על נוסח הברכה, דנוסח הברכה דרבנן הוא, וא&amp;quot;א שכיון עליו הפסוק עייש&amp;quot;ד, לפ&amp;quot;ז נתחדש לנו דבר חדש, דמה שאמז&#039;&#039;ל ברכות דרבנן, זהו רק נוסח ומטבע של ברכות שתקנו חז&amp;quot;ל, אבל שבח והודי&#039; בלב חיובא דאורייתא הוא, להזכיר חסדי המקום ית&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכעי&amp;quot;ז מצאתי ב&#039;&#039;&#039;ה&#039; ברכות להריטב&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל (ס&amp;quot;ב, שנדפס מכת&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;י) וז&amp;quot;ל לא באה בתורה שבכתב מצוה לברך אדם על ההנאה קודם שיהנה, לפי שהשכל מורה ע&amp;quot;ז לבעלי האמת, וכל שלא בירך, לחמו במעיו נהפך ואינה הנאה, אבל מדברי סופרים לברך בשם ומלכות וכו&#039; עכ&amp;quot;ל, הרי שנוסח ומטבע הברכות לבד, הוא מדרבנן, אבל השבח וההודי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; חיובא דאורייתא מצד הסברא, וכאמרז&amp;quot;ל (ברכות ל&amp;quot;ה) סברא היא עיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונראה שגם התויו&amp;quot;ט אינו חולק על עצם הסברא, דהודי&#039; חיובא דאורייתא הוא, אלא שהוכיח מדברי הגמ&#039;, וסייעתא דרב ור&amp;quot;י הנ&amp;quot;ל, שלא התכוון הכתוב על הודי&#039; לבד, אלא על נוסח הברכה בשם, או בשם ומלכות, למר כדאית לי&#039; ולמר כדאית לי&#039;, וע&amp;quot;כ קרא אסמכתא בעלמא עיי&amp;quot;ש, אבל אינו דוחה דברי הרא&amp;quot;ם, לחלוק עליו בעצם הסברא, ועכ&amp;quot;ח שבזה יודה אליו, שההודי&#039; ושבח חיובא דאורייתא הוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה יתבאר לנו דברי התוס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; במס&#039; ברכות (דף ל&amp;quot;ה ע&amp;quot;א) על מ&amp;quot;ש בגמ&#039; שם, אשכחן ברכה לאחריו, לפניו מנין, הא לא קשיא דאתי&#039; בק&amp;quot;ו, כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ&amp;quot;ש, וכתבו התוס&#039; לאו ק&amp;quot;ו הוא, דא&#039;&#039;כ תהא ברכה דלפניו מדאורייתא, ולעיל פרק מי שמתו (דף כ&amp;quot;א ע&amp;quot;א) אמרו, בבעל קרי שמברך על המזון לאחריו, ואינו מברך לפניו דלאו דאורייתא הוא עכ&amp;quot;ד התוס&#039;, ולכאורה דבריהם צ&#039;&#039;ב, דבגמ&#039; אוקמי&#039; לי, הכי לפי המסקנא דק&amp;quot;ו הוא, ולפי הפשטות ק&amp;quot;ו גמור הוא דלא איפרכא בגמ, ק&amp;quot;ו זה, ואיך כתבו התוס&#039; לדחות מסקנת הגמ&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; ולומר דלאו ק&amp;quot;ו הוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפ&amp;quot;ל דבאמת איכא למפרך האי ק&amp;quot;ו, מ&amp;quot;ש כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ&amp;quot;ש, עפימ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; ה&#039; תפלה פ&amp;quot;ה ה&amp;quot;ב וז&amp;quot;ל הרעב והצמא ה&amp;quot;ה בכלל חולים, אם יש בו יכולת לכוון את דעתו יתפלל, ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה, וכן פסק ב&#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039; (סי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; פ&#039;&#039;ט ס&#039;&#039;ד) דמותר לו לאכול ולשתות ואח&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;כ יתפלל, אלא שבש&amp;quot;ע תלה הדבר באם רצה, משמע שאין מחויב ומותר לו להתפלל כשהוא רעב אם ירצה, וכתב ה&#039;&#039;&#039;מג&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; הטעם משום דעכשיו בזמה&amp;quot;ז בלא&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ה אין מכוונים כ&amp;quot;כ, עיי&amp;quot;ש, ועכ&amp;quot;פ דבר ברור שא&amp;quot;א לכוין בתפלתו כשהוא רעב, ומבואר בש&amp;quot;ע שצריך שיהי&#039; לו כוונה בתפלתו, ובפרט בהזכרת השם, אם במזכיר ש&amp;quot;ש בלי כוונה ענשו גדול ר&amp;quot;ל, ומעתה אזדה לה כח הק&amp;quot;ו, ואין ללמוד ברכה לפני&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; בק&amp;quot;ו, דכשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדרכיו אפשר לתרץ כוונת הגמ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, וגם דברי התוס&#039; בדרך זה, דמ&amp;quot;ש בגמ, דק&amp;quot;ו הוא, כשהוא שבע מברך רעב לא כ&amp;quot;ש, לא כוונו על נוסח הברכה בשם ומלכות, דלאו ק&amp;quot;ו הוא דאינו רק מדרבנן כמ&amp;quot;ש התוס&#039;, וגם ק&amp;quot;ו פריכא היא, דהזכרת ש&amp;quot;ש בעי כוונה, וא&#039;&#039;א לדון ולילף רעב משבע בק&#039;&#039;ו כנ&amp;quot;ל, אמנם אפשר שכוונת הגמ&#039; למילף מק&amp;quot;ו, ברכת שבח והודי&#039; בלי הזכרת שם ומלכות, או בלב שהוא דאורייתא, ואפשר שזה הוא ק&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ו גמור, דאין בה הזכרת ש&amp;quot;ש, ואין הכוונה מעכבת בה, וליכא פירכא הנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי שהודי&#039; ושבח בלב דאורייתא, ע&amp;quot;כ תיקנו חז&amp;quot;ל לברך בפה, בשם או בשם ומלכות, למר כדאית לי&#039; ולמר כדאית לי&#039;, וכעין שאמרו בבדיקת חמץ, דמדאורייתא השבתה וביטול בלב סגי, אלא לפי דמחשבה מבטל מחשבה, ופן יהי&#039; דעתו עלי&#039;, וחס עליו ויבטל מחשבתו הקודמת, ע&amp;quot;כ הצריכו חז&amp;quot;ל בדיקה במעשה, ואין מחשבה מוציא מידי מעשה, וכמו&amp;quot;כ לעניננו מקור החיוב דברכה, דאורייתא הוא, אלא דמדאורייתא במחשבה סגי, וחייבוהו חכמים לברך בפה, ובנוסח ובמטבע שטבעו חכמים בברכות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לפי&amp;quot;ז יהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; תירוץ הגמ&#039; בדרך זה, ולאו ק&amp;quot;ו הוא, וכיון שנלמד עצם חיוב הברכה בק&amp;quot;ו, ודאורייתא הוא, תקנו חכמים מטבע ברכה לפני&#039; על סמך דאורייתא, וא&#039;&#039;ש מ&amp;quot;ש התוס&#039; דלאו ק&#039;&#039;ו הוא, וראייתם ממ&amp;quot;ש בעל קרי אינו מברך על המזון לפניו דלאו דאורייתא, כוונת התוס&#039; על ברכה בהזכרת השם שאינה מדאורייתא, ומ&amp;quot;ש בגמ&#039; דק&amp;quot;ו הוא, הכוונה על הודי&#039; ושבח בלי הזכרת שם ומלכות, ודברי שניהם אמת ול&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק קושיתנו הנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו&amp;quot;כ איכא למימר בחיוב ברכות המצות, דילפינן שם (דף כ&amp;quot;א ע&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;א) ברכת התורה לאחרי&#039;, מן ברכת המזון מק&amp;quot;ו עיי&#039;&#039;ש, ומסקנת הגמ&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; דאיכא למיפרך, מה למזון שכן נהנה, ואידחי לה ק&amp;quot;ו, וממילא ברכת התורה לאחריו אינה אלא מדרבנן, אמנם הך פירכא איכא למדחי לכאורה, עפימ&amp;quot;ש &#039;&#039;&#039;ק&amp;quot;ז הישמח משה זלל&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039; (בפ&#039; תשא) על הא דמבואר ב&#039;&#039;&#039;רמ&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; וב&#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039; (יור&amp;quot;ד סי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; קנ&amp;quot;ז) דאם הוא אדם חסיד ויר&amp;quot;ש, כ&amp;quot;ע מודי דרשאי למסור עצמו על קידוש השם אפי&#039; על מצוה קלה, ולכאורה יש להפליא הכי בשביל שהוא חסיד ויר&amp;quot;ש ישתנה דינו, הלא כתיב וחי בהם, ותוכן תירוצו דיש עוד פי&#039; אחר בפסוק וחי בהם, היינו שכל עשיותיו ותנועותיו ועסקיו יהי&#039; רק בתומ&amp;quot;צ, וזולתן לא יהיו לו שום חיות בעולם, וכ&amp;quot;כ יהי&#039; דבוק ונתעצם, עם התורה והעבודה והמצות, עד אשר אם ירצו להעבירהו על א&#039; ממצות ר יופסק חיותו, והצדיקים עיקר חיותם הוא בתוה&amp;quot;ק, וממילא מחויבים למסור נפשם על כל עבירות ומצות קלות, לאשר כי הן המה חיותם ממש, אלא שלאו כל אדם בבחי&#039; זו, וע&amp;quot;כ לא ניתנה הלכה זו לכל, דהתוה&amp;quot;ק ניתנה כפי מדריגת כאו&amp;quot;א כפי אשר יוכל שאת, כמ&amp;quot;ש קול ד&#039; בכח, בכוחו לא נאמר וכו&#039;, וא&amp;quot;כ אצל ההמונים אשר כל עסקם בעניני העולם, ואינם בבחי&#039; הנ&amp;quot;ל, בהם יתקיים הפי&#039; הפשוט וחי בהם, ולא שימות בהם עיי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש לדרכו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עכ&amp;quot;פ לפי&amp;quot;ז ליכא למפרך מה למזון שכן נהנה, דמי שהוא עובד ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, יותר נהנה בעשיית המצות מכל הנאות העוה&amp;quot;ז, ויפה שעה א&#039; בתשובה ומע&amp;quot;ט מכל חיי העוה&amp;quot;ב, ומכ&amp;quot;ש מכל חיי העוה&amp;quot;ז, ואם נפרש וחי בהם כפירוש הראשון הנ&amp;quot;ל, אדרבה נתחזק כח הק&amp;quot;ו, ואיכא למילף ברכת המצות מברכת המזון בק&amp;quot;ו, ויהי&#039; ברכת המצות לאחריו דאורייתא, אמנם א&amp;quot;א לקבוע הלכה זו לכל אדם, כמ&amp;quot;ש ק&amp;quot;ז זלל&amp;quot;ה, דלאו כל אדם בבחי&#039; זו, שיהי&#039; נהנה מעבדות השי&#039;&#039;ת ותומ&amp;quot;צ, יותר מכל הנאות עוה&#039;&#039;ז, ואפשר דעכ&#039;&#039;פ אהני לה ק&#039;&#039;ו, לחייבו בברכת הודי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; ושבח בלב מדאורייתא, אבל נוסח הברכה בהזכרת השם אינה אלא מדרבנן, וכמ&amp;quot;ש בברכת הנהנין לפניו כנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי&amp;quot;ז יתורץ קושית התויו&amp;quot;ט הנ&amp;quot;ל, דבאמת צדקו דברי הרא&amp;quot;ם והגו&amp;quot;א, דאין לפרש ולא שכחתי על נוסח הברכה בפה, דלאו דאורייתא היא, וא&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;א לומר שיכוין הכתוב להזהיר על דבר שהוא תקנתא דרבנן, וא&#039;&#039;א לומר דקרא אסמכתא בעלמא, כיון דמיותר הוא וכמו שהוכחנו לעיל, אמנם אחר שתיקנו חכמים לברך בפה וכמטבע הברכות, אם אינו עושה כתקנת החכמים, לא קיים המצוה כלל, ואפי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; מדאורייתא לא יצא ידי חובתו, וכמ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;רבינו יונה&#039;&#039;&#039; בריש מס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ברכות, וכ&amp;quot;כ התוס&#039; ורוב הראשונים בכל מילתא דתקנו רבנן עייש&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי&amp;quot;ז א&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ש, דמ&amp;quot;ש בתורה ולא שכחתי, קאי רק אהודי&#039; בלב כדברי הרא&#039;&#039;ם ז&amp;quot;ל, ומ&amp;quot;ש בגמ&#039; דברכות (דף מ&#039; ע&amp;quot;ב) דרב מפרש לי&#039; לקרא, ולא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך עליו, ור&#039; יוחנן מפרש לי&#039; בברכה עם הזכרת שם ומלכות, וכ&amp;quot;כ רש&amp;quot;י שם ולא מלברכך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשר, מימרא זו נשנית לאחר תקנת חכמים, ואז ודאי צריך להתודות בודוי מעשר, שקיים כתקנת חכמים בהזכרת השם, או שם ומלכות לר&amp;quot;י, דאל&amp;quot;ה גם דאורייתא לא יצא, וא&amp;quot;א לומר עשיתי ככל אשר צויתני, אם לא קיים כתקנת חכמים, ומתורץ קושית התויו&amp;quot;ט הנ&#039;&#039;ל, וא&#039;&#039;צ לדחוק ולומר דאסמכתא הוא, דקרא כי אתא לדרשא גמורה אתי, על הודי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; בלב, אלא שאחר תקנת חכמים, מחויב להתודות ולהזכיר שקיים גם תקנת חכמים לברך בפה, כמטבע שטבעו חכמים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדרכנו אפשר לתרץ קושית ה&#039;&#039;&#039;פנ&amp;quot;י&#039;&#039;&#039;, שהקשה על אמרם ז&amp;quot;ל סברא היא אסור לאדם שיהנה בלא ברכה, והלא סברא דאורייתא, וברכות אינם אלא דרבנן, ולדרכנו מהני הסברא לחייבו מדאורייתא על הודי&#039; בלב, ונוסח הברכה בפה אינה אלא מדרבנן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומ&amp;quot;ש רש&amp;quot;י במס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ברכות (דף כ&#039; ע&amp;quot;ב) במתני&#039; דבעל קרי אינו מברך על המזון לפניו, דלאו דאורייתא, וכתב רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל דאפי&#039; בהרהור אינו מברך, ולכאורה הודי&#039; בלב דאורייתא היא, ואמאי לא לברך, ואפשר לפי דמתני&#039; לאחר תקנה מיירי, שתקנו לברך בהזכרת השם, ובהרהור כזה בנוסח הברכה ובשם ומלכות לאו דאורייתא היא, ולא אצרכוהו רבנן, דכיון דעיקר הזכרת השם מדרבנן הוא, למה יהרהר בשמות הקדושים, בשעה שאינו טהור, וכמ&amp;quot;ש רש&amp;quot;י במתני&#039; שם, וז&amp;quot;ל כיון דברכות לאו מדאורייתא מחייב, לא אצרכוהו רבנן עכ&#039;&#039;ל, וכמו&amp;quot;כ בהרהור השמות הק&#039; דלאו דאורייתא, לא אצרכוהו להרהר ואינו מברך אפי&#039; בהרהור, אבל ההרהור בהודי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לבד דאורייתא היא, וגם בעל קרי מחייב בה, ומתורץ כל הענין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועתה נבוא לבאר דברי המדרש הנ&amp;quot;ל אין טוב אלא תורה וכו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; (עיין לעיל קושיא ג&#039;) ונקדים מ&amp;quot;ש רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל במס&#039; שבועות (דף ט&#039;&#039;ז ע&amp;quot;א), עמ&amp;quot;ש שם בברייתא, אבא שאול אומר שני ביצעין (פי&#039; המתרגם אחו ואגם) היו בהר המשחה (הר הזיתים) תחתונה ועליונה, תחתונה נתקדשה בכל אלו, עליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים, תחתונה שהיה קדושתה גמורה עמי הארץ נכנסין לשם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אוכלין שם קדשים קלים ומעשר שני וכו&#039;, ופרש&amp;quot;י דעמי הארץ המפרישים מעשרות היו זריזין לעשות בו מצוה מן המובחר, לפי שהיו שומעין דרשה עשר בשביל שתתעשר וכו&#039;, לכך היו נכנסים עד תוך חומת ירושלים הפנימית, לקיים לפני ד&#039; אלקיך, אבל בקדשים לא היו מטריחין עצמן ואוכלים אותם לפנים מחומה חיצונה וכו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; עכ&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויובן בזה מ&amp;quot;ש בתנחומא, עה&amp;quot;פ כי ציד בפיו שהי&#039; צד את יצחק הצדיק בפיו וכו&#039;, הי&#039; אומר לאביו, אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר, ולכאורה אם הי&#039; רצונו לרמות את יצחק, מדוע בחר בזהירות מצות מעשר, יותר מבשאר מצות וכן הקשו מפרשי התנחומא, ואפשר שידע מסגולת המעשר שמביא לידי עשירות, כמ&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל עשר בשביל שתתעשר, וע&amp;quot;כ כיון שהוכרח לאחוז באיזה מצוה, כדי לרמות את אביו, בחר במצות מעשר להיות זהיר בו שמביא לידי עשירות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה יבואר התנחומא הנ&amp;quot;ל (קושיא ו&#039;), עשר תעשר וגו&#039;, אם זכיתם סוף שהם יוצאים לזרוע השדה, ואם לאו עשו מתגרה בכם, שנא&#039; לצוד ציד להביא, ר&amp;quot;ל שאם לא תקיימו מצות מעשר כראוי יהי&#039; ח&amp;quot;ו קטרוג עליכם מצד עשו, שבמצוה זו הי&#039; הוא נזהר בכל ההידורים, וע&amp;quot;כ אמרו דעשו מתגרה בכם באם לא תהיו זהירים במצות מעשר. וכמ&amp;quot;ש במצות כבוד אב לפי שהי&#039; נזהר בו, יש לו כח לקטרג ח&amp;quot;ו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם עשו לא כיון בו לשם מצוה כלל, אלא להנאה עצמית כדי שיתעשר, אבל בישראל אע&amp;quot;ל שאמרו חז&amp;quot;ל עשר בשביל שתתעשר, צריך שיהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; כל כוונתו לעשות רצונו ית&#039;, ולשמירת התורה והמצות, ואף שהתירה תוה&#039;&#039;ק ליתן המעשרות בכוונה להתעשר על ידה, כמשה&amp;quot;כ בחנוני נא בזאת וגו&#039;, אבל סוף כוונתו יהי&#039; להשיג העשירות לתכלית שמירת התורה, דאל&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ה אין לה חשיבות כלפי מעלה, וא&amp;quot;א שיצוה הכתוב לעשות מצות לשם מתן שכרן לבד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וז&amp;quot;ש במדרש ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, ואע&amp;quot;פ ששמחה דקרא קאי על אסיפת התבואות, כמו שדרשו ז&amp;quot;ל, דזמן שמחה מעצרת ועד החג שהוא זמן אסיפת גרנות, אבל הזהירונו חז&amp;quot;ל שאין טוב אלא תורה, וגם בעשירות תכוין רק לעבודת השי&amp;quot;ת, כדי שתהי&#039; פנוי לעסק התורה ולקיום המצות, וא&amp;quot;ש דברי המדרש ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר, דלכאורה איך יתכן שיצוה הכתוב לקיים המצוה ע&amp;quot;מ לקבל פרס ובשביל שתתעשר, אמנם כיון שאין טוב אלא תורה, ועיקר העשירות צורך בו לעבדות השי&amp;quot;ת, א&amp;quot;ש מה שהזהיר משה את ישראל עשר תעשר בשביל שתתעשר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועתה נבאר מאמה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;כ השקיפה ממעון קדשך מן השמים, כי למה יזכיר הכתוב לשון השקפה שהיא לרעה, ושאר הדקדוקים שבענין (עיין קושיא י&#039; י&amp;quot;א י&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ב) ונקדים מ&amp;quot;ש &#039;&#039;&#039;ק&amp;quot;ז הישמח משה זלל&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039; (בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; תולדות ובפ&#039; בראשית) על מ&amp;quot;ש חז&amp;quot;ל ערובין (דף י&amp;quot;ט ע&amp;quot;א) אלו פושעי ישראל שמלאים מצות כרימון, ולכאורה אם מלאים מצות, מ&amp;quot;ט פושעי ישראל קרית להו, וגם למה המשילם לרמון דוקא, אמנם יש הפרש בין מעש&amp;quot;ט של צדיקים ובין מעש&amp;quot;ט של רשעים וכו&#039;, דמעש&#039;&#039;ט של צדיקים הם במחשבה זכה וצלולה בלתי לד&#039; לבדו, לא כן הרשעים דאף אם עושים מעש&#039;&#039;ט, הוא רק להנאתן ולטובתן, ובשביל איזה תועלת וכדומה, והקליפה עיקר יותר מגוף הפרי, וזולת הפסולת והקליפה לא היו עושים המעש&#039;&#039;ט ההם, וה&amp;quot;ז דומה לרימון, דכי שקלי לנץ דרימונא, שהיא השומר לפרי מיית רמונא, כדאיתא בברכות (ל&amp;quot;ו ע&amp;quot;ב) כמו כן מעשיהם הטובים של הרשעים וכו&#039;, וז&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש פושעי ישראל מלאים מצות, אבל אינו אלא כרמון עייש&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עכ&amp;quot;פ יצוייר להיות מלאים מצות, ואעפ&amp;quot;כ קראוהו חז&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ל פושעי ישראל, והגם שמותר לעשות שלא לשמה, כאמרז&amp;quot;ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה, אבל כ&#039;&#039;ז הותר רק כדי להגיע אל מדריגת לשמה, אבל אם העיקר והיסוד היא שלא לשמה, וזולת זה לא היו עושים המצוה כלל, כבחי&#039; הנ&amp;quot;ל שכתב ק&amp;quot;ז זלל&amp;quot;ה, בבחי&#039; זו נקראו פושעי ישראל, אף אם מלאים מצות, כאמרז&amp;quot;ל דשלא לשמה כה&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ג נוח לו שלא נברא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה אמרז&amp;quot;ל במס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; פסחים (דף נ&#039; ע&amp;quot;ב) רבא רמי כתיב כי גדול מעל השמים חסדך, וכתיב עד השמים וגו&#039;, ומשני כאן בעושין לשמה מעל השמים, ובעושין שלא לשמה עד השמים, ועיין פרש&amp;quot;י שם, עכ&#039;&#039;פ כל בחי&#039; שלא לשמה אף אם אינו בגדר הרשעים, אבל לא יעלה בחינתו מעל השמים, ובעולמות הגבוהים לפגם יחשב, וכפי בחי&#039; העולם ההוא אפשר שישלוט ח&amp;quot;ו קטרוג עליו, אף שלפי בחי&#039; העולם שלמטה הימנו הותר בחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; שלא לשמה כה&amp;quot;ג, וכעין שכתב ב&#039;&#039;&#039;זוה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחית לעילא, ובעוה&amp;quot;ז מקבלים עלי&#039; שכר, אבל בעולם העליון לפגם יחשב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה נבין ענין הודוי מעשר שהוא בדרך ודוי ותפלה, ומתודה על בחי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; המצות, שלא עשאם במחשבה זכה וצלולה, בלתי לד&#039; לבדו ומאהבת השי&amp;quot;ת, ובחשקות נמרצה לעשות רצון אבינו שבשמים, וע&#039;&#039;כ חושב כל אלו המצות, נתתיו ללוי לגר וליתום ולאלמנה וגו&#039;, לא עברתי ממצותיך, ולא שכחתי מלברך, ומונה והולך כולם, ועל כל אלה מתודה בלב נשבר, שלא קיימן מאהבת ד&#039; ובדחילו ורחימו כדבעי, וז&amp;quot;ש עוד, אחר שכבר חשב ומני כולהו, מתודה עליהם בכלליות שיש חסרון בכל אלה המעשים, ואומר עשיתי ככל אשר צויתני, שעשיתים רק בהחלט ובעכ&amp;quot;ח מטעם הצווי, ונחסר מהם בחי&#039; אהבה וחשקות ובחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לשמה גמור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וז&amp;quot;ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים, שאם תשגיח על כל אלה מעשי המצות מן השמים יהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ח&amp;quot;ו השקפה לרעה, דבחי&#039; זו לפגם יחשב מעל השמים, ובעולמות העליונים, וע&#039;&#039;כ אמה&#039;&#039;כ לשון השקפה שהיא לרעה, ואמר מן השמים שהיא מיותר לכאורה (עיין קושיא י&amp;quot;א י&#039;&#039;ב) אמנם כ&amp;quot;ז מענין הודוי הוא, שמפשפש במעשה המצות ודואג ומתבונן עליהם, שאם יהי&#039; השקפה מן השמים יתעורר ח&amp;quot;ו קטרוג על מעשי המצות אלו, ושמא יהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; ח&amp;quot;ו השקפה לרעה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם גדול כח מתנות עניים, שהופך מדת הרוגז לרחמים, ואפי&#039; בשלא לשמה יש לו כח זה, דמ&amp;quot;מ העני נהנה ויתבאר בהקדם מ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;חיד&amp;quot;א ז&amp;quot;ל בספרו ראש דוד&#039;&#039;&#039; (פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ברכה) עה&amp;quot;פ שמח זבולן בצאתך וגו&#039;, ויש להרגיש דלכאורה מה הי&#039; עולה על הדעת, שיהי&#039; זבולן או יששכר עלי עצב, שהוצרך משרע&#039;&#039;ה לומר שמח זבולן וגו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, ואפ&amp;quot;ל דהנה פליגי הראשונים ו&#039;&#039;&#039;מהר&amp;quot;ש פרימו&#039;&#039;&#039;, דהראשונים ס&amp;quot;ל דאף אם החכם לומד שלא לשמה, אבל המחזיק בידו, האיש העשיר לא הפסיד, דהוא נתן את מעותיו על דעת שהחכם ילמוד לשמה, ואם הוא למד שלא לשמה, לגרמי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; הוא דעבד, והעשיר לא הפסיד, ומהר&amp;quot;ש פרימו חלק עליהם, וס&amp;quot;ל דאם התורה הוא שלא לשמה העשיר הפסיד, דאם המקור מושחת, מאין תמצא מים במורד וכו&#039; וסיים החיד&amp;quot;א ז&amp;quot;ל דלפי שיטת הראשונים יתפרש הפסוק שמח זבולן בצאתך על שיששכר באהליך, כי בכל אופן שמח, דגם אם ח&#039;&#039;ו ילמוד שלא לשמה, אין נגרע מחלקך עכת&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ד ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;ובספר צמח דוד מהה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;צ מדינאב ז&amp;quot;ל&#039;&#039;&#039; הביא דברי הראש דוד הנ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&amp;quot;ל ומוסיף עליו, דהנה לפי&#039;&#039;ז עוד יקשה, דהא תינח בזבולן הוצרך לפכח דאגתו כנ&amp;quot;ל, אבל מה יאמר ביששכר, דתיבת שמח נאמר גם עליו, וממנ&#039;&#039;פ אם לומד לשמה א&amp;quot;צ לפכח דאגתו, ואם ח&amp;quot;ו לא, א&amp;quot;כ במה ישמח, אמנם הדבר נכון דעיקר הטעם דיש לזבולן עוה&#039;&#039;ב, לפי שמביא את חבירו לעוה&amp;quot;ב, וא&amp;quot;כ כיון דהכרעת משרע&amp;quot;ה דזבולן יש לו בכל אופנים עוה&amp;quot;ב, א&amp;quot;כ גם יששכר יש לו לשמוח, אפי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; ח&amp;quot;ו אם עוסק שלא לשמה, מ&amp;quot;מ יגיע לו חלק לעוה&amp;quot;ב, כיון שעל ידו יש לזבולן עוה&amp;quot;ב עייש&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי&amp;quot;ז גדול כח מתנות עניים שמהפך מדת הרוגז לרחמים, ואפי&#039; בשלא לשמה לא יקופח שכרו, והנה הוא מתודה נתתיו ללוי לגר ליתום וגו&#039;, ויש ביניהם גם עושין לשמה, ואפי&#039; אם יעשו שלא לשמה, מ&amp;quot;מ המחזיק לא יקופח שכרו כסברת הראשונים הנ&amp;quot;ל, ועי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ז גם המקבל בא בשכרו כאלו עשה לשמה, לפי שמביא את המחזיק לעוה&amp;quot;ב, כמ&amp;quot;ש בס&#039; צמח דוד הנ&amp;quot;ל, וזשה&amp;quot;כ וברך את עמך את ישראל, שאחר שהתודה שנתן מתנותיו שלא לשמה, עשיתי ככל אשר צויתני כנ&amp;quot;ל, חוזר ומתפלל וברך את עמך את ישראל, שבצירוף כל ישראל יחד, בחי&#039; עמך, ובחי&#039; ישראל שהם בני עלי&#039; העושים לשמה, מגיע לכולם שכרם משלם, ויהי&#039; השקפה לטובה, וז&amp;quot;ש את עמך את ישראל, דאת לרבות בא, שכל אחד מתרבה חלקו בצירוף חלק חבירו, דהמחזיק יושלם חלקו ע&amp;quot;י הלומד, והלומד ע&amp;quot;י המחזיק כנ&amp;quot;ל, וכל אחד זוכה בזכותו של חבירו, -וזה ענין הודוי שמתודה על מעשה המצות שלא היו בבחי&#039; לשמה, ומתפלל לפני השי&amp;quot;ת שיעלו לרצון בצירוף כל ישראל, כמ&amp;quot;ש וברך את עמך את ישראל כנ&amp;quot;ל. -וא&amp;quot;ש מה שמדבר הכתוב כאן בלשון רבים (עיין קושיא י&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ג) לפי שמתפלל בזכות הרבים ובצירוף כל ישראל, ע&amp;quot;כ אומרה בלשון רבים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויתבארו לדרכנו סמיכת הפרשיות, שאחר פרשיות בכורים והמעשרות, אמה&amp;quot;כ היום הזה ד&#039; אלקיך מצוך לעשות את החקים אלה וגו&#039;, ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך, פרש&amp;quot;י בת קול מברכתו, הבאת בכורים היום, תשנה לשנה הבאה, וכתב ה&#039;&#039;&#039;רא&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; שדרשו כן מפני סמיכות הפרשיות בכורים ומעשרות וכו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, דאל&amp;quot;כ מאי ושמרת ועשית, דמשמע שהוא צווי לעתיד, הרי כבר שמר ועשה, אלא עכ&#039;&#039;ח שפי&#039; ושמרת ועשית אינו צווי, אלא ברכה שתזכה לשנה הבאה לשמור ולעשותו וכו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, וה&#039;&#039;&#039;ח&amp;quot;ס זלל&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039; הקשה, והרי בכל שנה הבת קול מבשרו שיביא לשנה הבאה, וכי לעולם יחי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, ואיך אפשר זה עיי&amp;quot;ש, ובאמת אין זו קושיא, דאין זה הבטחה, שב&#039;&#039;ק מבטיחתו שיביא לשנה הבאה, אלא ברכה אם יזכה אלי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; בצירוף שאר זכיות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדרכנו אפ&amp;quot;ל עוד בחי&#039; בזה, עפימ&amp;quot;ש לעיל דענין הודוי שמתודה לפני השי&amp;quot;ת, שלא קיים המצות האלו בעשי&#039; לשמה, ובמחשבה זכה וצלולה בלתי לד&#039; לבדו, ובכל לבבך ובכל נפשך, וע&amp;quot;כ היום הזה ד&#039; אלקיך מצוך וגו&#039;, ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך, והוא צווי וגם ברכה, שלשנה הבאה יזכה לקיים מצות בכורים והמעשרות בכל לבבך ובכל נפשך, ומאהבת השי&amp;quot;ת ובחי&#039; לשמה, ולא יהי&#039; השקפה לרעה כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד בחי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, עפי&amp;quot;מ שפרשתי מ&amp;quot;ש לשנה הבאה בירושלים, ולכאורה למה לנו לדחותו ולבקש על לשנה הבאה, והרי אנו מחכים ומצפים אל הגאולה שיהי&#039; מיד, כמאמר אלי&#039; היום אם בקולו תשמעו, ופירשתי עפ&#039;&#039;י דברי הספרי (פ&#039; בהעלותך) בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים וגו&#039;, ללמדך שמונים מיציאתם ממצרים וכו&#039;, באו לארץ התחילו מונים לביאתם וכו&#039;, נבנה הבית התחילו למנות לבנינו וכו&#039;, חרב הבית התחילו מונים לחרבנו וכו&#039;, והנה לע&amp;quot;ל אמרז&amp;quot;ל (ברכות י&#039;&#039;ב ע&amp;quot;ב) שתהי&#039; יצ&#039;&#039;מ טפלה וגאולה העתידה עיקר, ובודאי מיד אחר הגאולה יתחילו למנות השנים לגאולה העתידה, ויתחיל חשבון חדש במנין השנים, וז&amp;quot;ש לשנה הבאה בירושלים, באמת אנו מצפים שיהי&#039; מיד, אבל בין כך יהי&#039; שנה חדשה, ויתחיל חשבון חדש במנין השנים, ואפי&#039; אם נזכה להיום אם בקולו תשמעו יהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; נקרא שנה הבאה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפ&amp;quot;ל עוד בחי&#039; בזה עפימ&amp;quot;ש ב&#039;&#039;&#039;נזה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; (פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ויחי) הובא בערבי נחל (בדרוש ג&#039; בה&amp;quot;ג) דלעולם אי אפשר להיות קץ הגאולה, אם לא בהגיע אותה העת, אשר בו מאיר הצירוף ההוא המורה על הגאולה, ולפי&#039;&#039;ז תקשי איך אמרו חז&amp;quot;ל זכו אחישנה, אמנם כאשר ישראל עושים תשובה וראויין להגאל, ועדיין לא בא אותו עת הארת הצירוף, אז הקב&amp;quot;ה מחליף את הזמנים, ומקדים אותו הזמן לקבעו מיד, ומאיר עתה צירוף הגאולה עייש&amp;quot;ד (הובא בדברינו כ&#039;&#039;פ), והנה כתב רש&#039;&#039;י ז&amp;quot;ל (בפ&#039; ויצא) עה&amp;quot;פ והנה רחל בתו באה עם הצאן, הטעם למטה בא&#039;, ופירושו אתי&#039; לשון הווה ועדיין לא באה, והשני ורחל באה, הטעם למעלה בבי&#039;&#039;ת, ופירושו אתת שכבר באה, עכ&amp;quot;פ לשון באה משמשת בשתי פנים, שהולך ובאה, וגם שכבר באה, ולפי&#039;&#039;ז מה שאומרים לשנה הבאה בירושלים, אין בזה דחי&#039; על שנה אחרת, דאם יזכו ישראל שיהי&#039; גאולתם בבחי&#039; אחישנה, כבר באה ברגע א&#039; ע&#039;&#039;י החלפת הזמנים, ואז פירושו לשנה הבאה שכבר באה, ואף אם עכשיו לא הגיע אותו הזמן המוכן לגאולה יוכל להיות ברגע א&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; ע&amp;quot;י החלפת הזמנים כנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי&amp;quot;ז אפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ל שבת קול מברכתו, הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה, הכוונה שיהי&#039; הגאולה מיד, והגאולה נקרא לשנה הבאה אפי&#039; אם יהי&#039; מיד כמ&amp;quot;ש לעיל, וז&amp;quot;ש שיזכה להביא הבכורים מיד בירושלים הבנוי&#039;, ובגאולה האמיתית, ואז יהי&#039; רוח הטומאה יעביר מן הארץ, ויתבטלו המשביתים והמפריעים מעבודת השי&amp;quot;ת, ושמרת ועשית בכל לבבך ובכל נפשך, ותהי&#039; יכול לקיים המצוה בשלימות, ובבחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לשמה מאהבת השי&amp;quot;ת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדרכנו יתורץ קושית הרמב&amp;quot;ן ז&amp;quot;ל, ע&amp;quot;ד רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא (עיין לעיל קושיא ח&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;), דהנה הבאנו לעיל דברי הראש דוד, בפלוגתת הראשונים אם התלמיד חכם המקבל אינו עוסק לשמה, מה יהי&#039; דינו של הנותן והמחזיק, אם יזכה בשכרו כדין עושה לשמה (עיין לעיל) והנה זה המביא הבכורים, דואג ומפחד שמא לא קיים המצוה בבחי&#039; לשמה, ובכל לבבו ובכל נפשו, וכמ&amp;quot;ש לעיל שזהו ענין הודוי, אולם חושב ומתנחם שע&amp;quot;י הכהן המקבל הבכורים, וע&amp;quot;י שהוא יעבוד עבודתו לשמה, יבוא גם הנותן בשכרו כעושה לשמה כנ&amp;quot;ל, ומעתה יחוש המביא בכורים, שמא גם הכהן אינו עוסק לשמה, ולא יוכל להעלהו לבחי&#039; עושה לשמה, ע&#039;&#039;כ הזהיר הכתוב ובאת אל הכהן אשר יהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; בימים ההם, אין לך אלא כהן שבימיך, ובכל אופן תקיים את המצוה כפי הכנתך, ותזכה נרי צירוף הנותן והמקבל, ובצירוף כל ישראל, כמ&amp;quot;ש לעיל בביאור הכתוב וברך את עמך את ישראל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפ&amp;quot;ל עוד בחי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בזה, דהנה בהעלאת מעשר שני לירושלים, מבואר טעמא דקרא, באמרו (דברים י&amp;quot;ד, כ&#039;&#039;ג) ואכלת לפני ד&#039; אלקיך במקום אשר יבחר וגו&#039;, מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, למען תלמד ליראה את ד&#039; אלקיך כל הימים, והתוס&#039; בב&#039;&#039;ב (כ&#039;&#039;א ע&#039;&#039;א) הביאו דברי הספרי למען תלמד ליראה, גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהי&#039; עומד בירושלים עד שיאכל מע&amp;quot;ש שלו, והי&#039; רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, הי&#039; גם הוא מכוון לבו ליר&amp;quot;ש, ועוסק בתורה עיי&amp;quot;ש בתוס&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, וה&#039;&#039;&#039;חינוך&#039;&#039;&#039; כתב טעם זה גם על מצות ראי&#039;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר שטעם זה, ישנו גם בהבאת בכורים, וזה ירמוז בכתוב והלכת אל המקום אשר יבחר ד&#039; אלקיך לשכן את שמו שם ובאת אל הכהן וגו&#039;, שיתעורר מקדושת המקום וקדושת הכהנים בעבודתן, וכמו&amp;quot;ש בגמ&#039; הנ&amp;quot;ל שהי&#039; מושיבין מלמדי תנוקת בירושלים, מאי דרוש כי מציון תצא תורה, וכתבו התוס&#039; לפי שהי&#039; רואה קדושה גדולה, וכהנים עוסקים בעבודה, הי&#039; מכוון לבו יותר ליראת שמים וכו&#039;, ואפשר שזה טעם המצוה ובאת אל הכהן וגו&#039;, ולא שישלח בכוריו עם שליח, אלא הוא בעצמו יבוא, לדבק עצמו עם הכהנים משרתי ד&#039;, למען ילמד ליראה, ומעתה הי&#039; הו&amp;quot;א לומר שאם הכהן אין בו מבחי&#039; היראה, וכמו שהי&#039; בבית שני כהנים צדוקים, לא יביא אליו בכוריו, אבל גזה&amp;quot;כ הוא שבכל ענין חייב להביא בכוריו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר שע&amp;quot;ז רמז רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל במתק לשונו, אין לך אלא כהן שבימיך כמות שהוא, ובפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; שופטים כתב אין לך אלא שופט שבימיך, ולא כתב כמות שהוא, ואפ&#039;&#039;ל הכוונה רק אם הכהן כמות שהוא, ויש לו דעת עצמו ודעת דקדושה כראוי לכהן, כמ&#039;&#039;ש כי שפתי כהן ישמרו דעת, אבל אם הוא נשפע מהשפעת אנשי רשע שבדור, ונתבטלה דעתו ורצונו, נמצא שאינו כמות שהוא אלא נשתנה מהותו ודעתו לדעת הנשפע מהם, אז אין לדבק בו וללמוד ממנו, ואף שמחויב להביא לו בכורים דגזה&amp;quot;כ הוא, אבל אל ילמד מדרכיו, וזה שדייק רש&amp;quot;י ז&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל לומר כמות שהוא, שהוא תנאי בדבר, ולא הוצרך לומר כן בשופט, דפשיטא הוא דאם השופט משוחד מאחרים, אינו ראוי להיות שופט, ומבואר כן בפסוק, אלא שבכהן הוצרך למעט ולומר כמות שהוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועתה נבוא לבאר ענין ברכה וקללה (עיין לעיל קושיא י&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ד וט&amp;quot;ו) עפי&amp;quot;מ שפירשנו (בפ&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; ראה) לתרץ קושית ה&#039;&#039;&#039;כתנות אור&#039;&#039;&#039; דל&amp;quot;ק מידי, דמה שמצינו אצל יצחק אבינו שפתח בקללה וסיים בברכה, ואמר אורריך ארור ומברכיך ברוך, מיירי באוררי ברא, דטבע הרשעים ששונאים את הצדיקים, כמ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש ב&#039;&#039;&#039;ישמח משה&#039;&#039;&#039; (פ&#039; בלק) שזו שימה מאת ד&#039;, ששנאה כבושה יש בין צדיק לרשע בטבע, אף אם אין מכירין זה את זה, ואינם יודעים על מה, אבל מחסדי הבוי&amp;quot;ת הושם כן בטבעם, כדי שלא יבואו לידי התחברות, ושנאה זו טובה גדולה לצדיקים עייש&amp;quot;ד, וכעין זה כתב ה&#039;&#039;&#039;ח&amp;quot;ס זלל&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039;, עה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;פ ויכחשו איביך לך, שלא הובטח להם שלא יהי&#039; להם אויבים כלל, ויהפכו לאוהבים, דזה דבר שא&amp;quot;א, דטבע הרע שונא אל הטוב, גם מצינו שאמר הקב&amp;quot;ה לאברהם אבינו מקללך אאור, ולא הבטיחו שלא יהי&#039; לו מקללים, כי הסט&amp;quot;א שונא את הטוב ורודף אחריו, אלא שהבטיחו השי&amp;quot;ת שלא יזיק לו קללתם, ויקללו המה ואתה תתברך, ויחול הקללה על המאוררים, וא&amp;quot;כ אין בקללתם ממש, אלא גרמת צער בעלמא, וע&#039;&#039;כ הקדים אורריך ארור למברכך ברוך שהצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה, אבל מה שאמר משרע&#039;&#039;ה ראה אנכי נתן לפניכם ברכה וקללה, וכן ברכות וקללות שבהר גריזים והר עיבל, הם מן השמים, וע&amp;quot;כ אינו מן המידה להתחיל בקללה פן יזיק ח&#039;&#039;ו, וע&amp;quot;כ לפי שהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; משרע&amp;quot;ה אוהב את ישראל התחיל בברכה, וע&amp;quot;י אמירתו המשיך הברכה לישראל, ונמתק הקללה ולא יחולו ויתהפכו לברכות, ומה&amp;quot;ט פתחו בברכה בהר גריזים, כדי להמתיק הקללות שלא יחולו כלל, ועוד נבאר להלן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איתא במדרש תנחומא ברוך אתה בבואך, על תנאי בבואך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וברוך אתה בצאתך מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, ולכאורה נראה כסתירה, דמתחלה ניתנה הברכה על תנאי בבואך לביהמ&amp;quot;ד, ומיד אמר שתתברך גם בצאתך מביהמ&amp;quot;ד, ובמד&amp;quot;ר (פ&amp;quot;ז ס&amp;quot;ה) דרשו ברוך אתה בבואך בפרגמטיא שלך, וברוך אתה בצאתך, בפרגמטיא שלך, ודוד מפרשה (תהלים קכ&amp;quot;א) ד&#039; ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, וצ&amp;quot;ב דהיכן מפורש בהאי קרא ראי&#039; לדרשת המדרש, גם פלא שדרשו בבואך בפרגמטיא ובצאתך לפרגמטיא, ולמה שינו מדרשתם במקרא שדרשו בבואך לביהמ&amp;quot;ד ובצאתך לפרגמטיא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם אפשר לפרש כוונת המדרשים, שגם ביציאתך לפרגמטיא, תהי&#039; דבוק בתוה&amp;quot;ק ודעתך עלי&#039;, וכמ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;רא&amp;quot;ש&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל בפ&amp;quot;א במס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ברכות (י&#039; י&amp;quot;ג) בבנ&amp;quot;א שרגילין תמיד לעסוק בתורה, אפי&#039; כשיוצאין לעסקיהם, לא חשיב הפסק לענין ברכה, שתמיד דעתם על לימודם, וכן צריך להיות, שיהי&#039; מקושר בתוה&amp;quot;ק גם בצאתו לפרגמטיא, ויעסוק בה כפי דיני התורה, ובכוונה שתהי&#039; פרנסתו מצוי&#039;, כדי שיוכל לשמור ולקיים מצותיו ית&#039;, ולעסוק בתורה ולהחזיק לומדי תורה, וכמ&amp;quot;ש רז&amp;quot;ל ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, וכמו שפירשנו לעיל, שבכל עניני עוה&amp;quot;ז, אחת יהי&#039; כוונתו, להשיג הטוב המעולה, והוא קיום ועסק התורה, ואם ככה יהי&#039; כוונתו, אז גם עסקו בפרגמטיא ובעניני עוה&amp;quot;ז, הוא נצחיות ועומדת לעד, לא כשאר עניני עוה&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ז, שהם כצל עובר ואיננו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ןמעתה יתבארו דברי התנחומא הנ&amp;quot;ל, ברוך אתה בבואך על תנאי בבואך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וברוך אתה בצאתך ביציאתך מבתי כנסיות ובתי מדרשות, ואין זה סותר לתחילת המאמר, אבל הכוונה שתהא יציאתך כביאתך, וגם יציאתך יהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; על תנאי בבואך לביהמ&amp;quot;ד, שתהי&#039; מקושר עם התוה&amp;quot;ק, ויציאתך לפרגמטיא יהי&#039; רק כדי להשיג עסק התורה וקיום המצות, וע&amp;quot;כ גם בצאתך לפרגמטיא, יגיעך אותן הברכות כבואך לביהמ&amp;quot;ד, דגם זו היא מעסק התורה וקיום המצות, וז&amp;quot;ש במדרש רבה ברוך אתה בבואך לפרגמטיא, וברוך אתה בצאתך לפרגמטיא, שגם בצאתך לפרגמטיא יהי&#039; כוונתך על בואך לביהמ&amp;quot;ד, ויהי&#039; שכר היציאה כביאה, נצחיות וקיימת לעוה&#039;&#039;ב, ודוד מפרשה ד&#039; ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, שאם יהי&#039; כוונתך בצאתך ובואך לשם ד&#039;, אז יהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; מעתה ועד עולם נצחיות וקיימת לעוה&amp;quot;ב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד איתא בתנחומא ברוך אתה בעיר זו ירושלים וכו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, וברוך אתה בשדה זו ציון, שנא&#039; (ירמי&#039; כ&amp;quot;ו) ציון שדה תחרש, ואימתי מראה הקב&amp;quot;ה לישראל הברכה הזאת, כשיבנה ירושלים ויחזיר הגליות לתוכה וכו&#039;, ולכאורה שדה נקראת בחורבנה, כמשה&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;כ ציון שדה תחרש, ואין זה ברכה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם יתבאר עפ&amp;quot;י מ&amp;quot;ש &#039;&#039;&#039;השלה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; שהגלות צורך הגאולה, וכפל ענין זה בחיבורו כ&amp;quot;פ, והאריך בזה ה&#039;&#039;&#039;אריז&amp;quot;ל&#039;&#039;&#039; בשער המצות (פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ראה), דתכלית כל הגליות לברר ניצוצות הקדושות משם, וכ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ז צורך לגאולה, עיין בספרי &#039;&#039;&#039;ויואל משה&#039;&#039;&#039; (מ&amp;quot;א סי&amp;quot;ט) הארכתי בזה, וז&amp;quot;ש במדרש ברוך אתה בשדה וכו&#039;, וקאי על זמן חורבנה שהוא בבחי&#039; שדה, ואז יצטרכו ישראל לברכה, שיוכלו לברר הניצה&amp;quot;ק, ולהחיש עי&amp;quot;ז זמן גאולתם, וסיום המדרש ואימתי מראה הקב&amp;quot;ה לישראל הברכה הזאת, כשיבנה ירושלים ויחזיר הגליות לתוכה וכו&#039;, ר&amp;quot;ל דאז יראו עינינו, וישיגו כל ישראל, שהגלות הי&#039; צורך לגאולה וטובה לישראל, כמ&amp;quot;ש השלה&amp;quot;ק דגלות ישראל שפיזרם הקב&amp;quot;ה בעולם טובה הוא לישראל, וכן מבואר בדרז&amp;quot;ל בכ&amp;quot;מ (הבאתי בספרי ויואל משה מאמר ב&#039; סי&#039; ק&amp;quot;י עיי&amp;quot;ש) וז&amp;quot;ש כשיחזרו הגליות מראה הקב&amp;quot;ה לישראל הברכה הזאת, ויבינו שהי&#039; ברכה וטובה להם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפ&amp;quot;ל רמז במשה&amp;quot;כ ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה (עיין קושיא י&amp;quot;ט וקושית הח&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ס ז&#039;&#039;ל) ויתבאר עפימ&amp;quot;ד במס&#039; ברכות (דף ח&#039; ע&amp;quot;א) א&#039;&#039;ל לר&#039; יוחנן איכא סבי בבבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם וגו&#039; על האדמה כתיב, אבל בחו&amp;quot;ל לא, כיון דאמרי לי&#039; מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו וכו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, ולכאורה עדיין הקושיא במקומה עומדת, דעל האדמה כתיב אבל בחו&amp;quot;ל לא, וכתב ה&#039;&#039;&#039;מהרש&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;א&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל בח&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;א דיש לפרש, עפימ&amp;quot;ש במס&#039; מגילה (דף כ&#039;&#039;ט א&#039;) עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שיקבעו בא&amp;quot;י וכו&#039;, וע&amp;quot;כ ה&amp;quot;ה מכלל א&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;י, שיקבעו שם לעתיד, והו&amp;quot;ל כאלו הם על האדמה עיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר שע&amp;quot;ז ירמוז הכתוב, אחר שכבר אמר גזירת הגלות, יולך ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; אותך ואת מלכך אל עם אשר לא ידעת וגו&#039;, אמר עוד בסוף התוכחה לרמז, שבאחרית הימים יהי&#039; עוד בחי&#039; גלות קשה מן הראשונה, ובעוה&amp;quot;ר כל זאת באתנו וקרה לנו בימינו, שנחרבו אלפים בתי כנסיות ובתי מדרשות ות&amp;quot;ת וישיבות, וגלו ישראל מתוכם, ורש ונסחתם מעל האדמה ו@33תרגום אונקלוס ותטלטלון וכו&#039;, ובתי כנסיות ובתי מדרשות נקראו על האדמה כמ&amp;quot;ש המהרש&#039;&#039;א ז&amp;quot;ל, אשר אתה בא שמה לרשתה, ר&amp;quot;ל שתבוא עמהם לא&amp;quot;י לרשתה, ומאותן המקומות הקדושות גלו ישראל, וזה יהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; סוף התוכחה, והקב&amp;quot;ה יחיש גאולתינו ופדות נפשינו, ויתהפכו כל אלה לברכות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועתה נבוא לבאר טעם השינויים שבין פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; תוכחה שבתו&amp;quot;כ לתוכחה שבמשנה תורה, אמחז&amp;quot;ל במס&#039; מגילה (דף ל&#039;&#039;א נרב) אין מפסיקין בקללות וכו&#039;, אמר אביי ל&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה פוסק, מ&amp;quot;ט הללו בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו שבמשנה תורה משה מפי עצמן אמרן, וכתב ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ן&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל (בפ&#039; בחקתי) ע&amp;quot;ד הגמ&#039; הנ&amp;quot;ל, משה מפי עצמן אמרן, הגבורה עשתה משה שליח בינו ובין כל ישראל, וביארנו בדברינו (פ&#039; ראה) דעדיין צריך להבין לחלק ביניהם, ומ&amp;quot;ט מפסיקין בתוכחות שבמשנה תורה, ואין מפסיקין בתוכחות שבתו&amp;quot;כ, וכי מפני שמשה הי&#039; שליח מפי הגבורה נשתנו, והרי בכל התורה הי&#039; משה רבינו סרסור בין ישראל לאביהם שבשמים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובארנו שם עפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;י המבואר בספה&#039;&#039;ק, דיש ב&#039; בחי&#039; בדיבור משה רבינו, בחי&#039; זה הדבר שהי&#039; שכינה מדברת מתוך גרונו, ובחי&#039; כה אמר ד&#039; שהי&#039; שליח בדיבורו ית&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, ומבואר ב&#039;&#039;&#039;כתבי האריז&amp;quot;ל&#039;&#039;&#039; דתורה שבכתב הוא דין, ותושבע&amp;quot;פ רחמים, וע&amp;quot;כ תוכחות שבתו&amp;quot;כ שמשה מפי הגבורה אמרן, היו בבחי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; תושב&amp;quot;כ ומצד הדין והגבורה, וע&amp;quot;כ אין מפסיקין בהן, כמ&amp;quot;ש בגמ&#039; הטעם שאמר הקב&#039;&#039;ה אינו בדין, שיהיו בני מתקללין ואני מתברך עיי&amp;quot;ש, אבל תוכחות שבמשנה תורה שמשה מפי עצמן אמרן והי&#039; שליח בדבר, ונאמרו בבחי&#039; כה והיא בחי&#039; תושבע&amp;quot;פ, נמתקו על ידו ונתהפכו מדין לרחמים, ולכן נזכר שם הוי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; בכמה פסוקים בתוכחה זו, להורות כי מצד החסד הם באים עייש&amp;quot;ד באריכות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה נבין מה שנכתבו הארורים לבד, ולא נכתבו הברכות בפירוש, אלא שלמדום חז&amp;quot;ל מהיקש הקללות (עיין קושיא י&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ד) ולדרכנו יובן, דהקללות הי&#039; צורך והכרח לאומרם מפי משרע&amp;quot;ה, וע&amp;quot;י בחינתו וימתקו ויתהפכו לברכות, כמ&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל במד&amp;quot;ר פ&#039; בחקתי, אם זכיתם הריני הופך לכם הקללה לברכה, ויתהפכו הקללות לצירופים אחרים, ויהיו כלו ברכות וחסד ורחמים, משא&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;כ הברכות אין צורך בהמתקתן, כי הם ברכות בלא&amp;quot;ה וכלו חסד ורחמים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והרמב&amp;quot;ן ז&amp;quot;ל בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בחקתי (כ&amp;quot;ו ט&amp;quot;ז) האריך לחלק בין תוכחות שבתו&amp;quot;כ לאותן שבמשנה תורה. ותו&amp;quot;ד כי האלות שבתורת כהנים ירמזו לגלות ראשון, שכן תראה בפסוקי התוכחות, שכל אלו נתקיימו בגלות ראשון וכו&#039;, ותסתכל בענין הגאולה ממנו, שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות וכו&#039;, ולא שיאסוף את נידחיהם, כי כן הי&#039; בעלותם מבבל, שלא שבו כולם רק יהודה ובנימין ומקצת השבטים, גם לא הבטיח שיסלח חטאתם ויוסיף אהבתם כקדם וכו&#039;, אבל הברית שבמשנה תורה רמז לגלותינו זה, ולגאולה שנגאל ממנו וכו&#039;, והפיצך ד&#039; בכל העמים מקצה הארץ עד קצה הארץ, הוא גלותינו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו וכו&#039; וכן כל הפסוקים מורים על עונשי הגלות המר הזה, ואח&#039;&#039;כ מבטיח הכתוב על הגאולה, שיהי&#039; גאולה שלימה ומעולה על כלנו, והבטיח והטיבך והרבך מאבותיך וגו&#039; ונתן ד&#039; אלקיך את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך, ואלה הדברים יבטיחו בגאולה העתידה הבטחה שלימה וכו&#039; ע&#039;&#039;כ מקצת לשונו עיי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש שהאריך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר לומר מה שסיים הכתוב בתוכחות שבמשנה תורה אלה דברי הברית וגו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; הם דברי ניחומים (עיין לעיל קושיתנו ט&#039;&#039;ז י&amp;quot;ז י&amp;quot;ח) עפימ&amp;quot;ש חז&amp;quot;ל במס&#039; ברכות (דף ה&#039; ע&amp;quot;א) יסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם ק&#039;&#039;ו משן ועין, מה שן ועין שהן א&#039; מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכו&amp;quot;כ, ורשב&#039;&#039;ל אמר נאמר ברית במלח דכתיב ולא תשבית מלח ברית וגו&#039;, ונאמר ברית ביסורין דכתיב אלה דברי הברית, מה ברית האמור במלח, מלח ממתקת הבשר אף ברית האמור ביסורין, יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם עכ&amp;quot;ל הגמ&#039;, ופירשתי בזה דברי המדרש ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, חד אמר בק&amp;quot;ו, וחד אמר בגז&#039;&#039;ש, ואיתא עוד במד&amp;quot;ר פלוגתא בפסוק זה בפרך, ר&amp;quot;א אומר בפה רך, ר&amp;quot;ש בר נחמן אומר בפריכה (בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו), ונראה דכל אלו הפלוגתות תליא חדא בחבירתא, דהנה יש חילוק אם נלמד יסורין בק&#039;&#039;ו משן ועין, או בגז&amp;quot;ש דברית ברית, דאם נלמד בק&#039;&#039;ו משן ועין, אז ח&amp;quot;ו כל כמה שהיסורין גדולים, כח הק&#039;&#039;ו חזק יותר, אבל אם נלמד בגז&amp;quot;ש מה מלח ממתקת את הבשר אף יסורין ממרקין, א&amp;quot;כ כמו שמלח ממתקת את הבשר רק במיעוטו, אבל רבוי המלח מקלקל את הבשר ומחלישו, כמו&amp;quot;כ המתקת היסורין לא יבואו אלא במיעוטו, במה שצורך למירוק עונות, אבל לא ירבה עלינו הקב&#039;&#039;ה ח&#039;&#039;ו היסורין, ובזה פליגי הני תרי מ&amp;quot;ד, דחד אמר בק&#039;&#039;ו, שהיו היסורים בכח הק&amp;quot;ו והיו מרובים, ואתי&#039; כמ&amp;quot;ד בפרך בפריכה, בעבודה קשה המפרכת הגוף, וח&#039;&#039;א בגז&amp;quot;ש שלא היו אלא כדי מירוק עונות, ואתי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; כמ&amp;quot;ד בפה רך (עיין דברינו במקו&amp;quot;א הארכנו בזה).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וע&amp;quot;כ חתם וסיים משרע&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ה התוכחות שבמשנה תורה, המרמזים על אורך הגלות האחרון, ואמר אלה דברי הברית, והוא דברי נחמה לנו, דעצם היסורין נלמד בגז&amp;quot;ש מברית האמור במלח, ולא יבואו לעולם אלא במדה ובמשקל ובמיעוטו, כמשפט המלח שנלמד ממנו, ואהני לן גם הק&#039;&#039;ו, ללמוד ממנו שהיסורין מוציאין לחרות מהגלות, בק&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ו משן ועין שעבד יוצא בהם לחירות, אבל עצם היסורים ומידתם נלמד בגז&amp;quot;ש מברית האמור במלח כנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועוד ירמוז על ברית אבות, כמ&amp;quot;ש התוס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; במס&#039; שבת (דף נ&amp;quot;ה ע&#039;&#039;א) דאע&#039;&#039;ג דזכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה לעולם, ויתהפכו כל הקללות האלו לעתיד, לצירופים אחרים ויהיו כולם ברכות, וז&#039;&#039;ש אלה דברי הברית פוסל את הראשונים, דאלה דברי הברית יתהפכו לעתיד ויהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; פוסל את הראשונים, והקללות יתהפכו ויתבטלו, וע&amp;quot;כ נאמרה אלה דברי הברית בתוכחות שבמשנה תורה לבד, דזה רומז על הגאולה העתידה, ואז יתבטלו לגמרי הקללות ולא יהיו עוד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועתה נבוא לבאר מאמה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;כ, ותבואו אל המקום הזה (עיין קושיא כ&#039;) וקושית הרא&amp;quot;ם ז&#039;&#039;ל שם, דפסוק ויצא סיחון אין לו קישור אף לאחד מן הפירושים שברש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל עיין לעיל, ואפ&amp;quot;ל עפימ&amp;quot;ש רש&#039;&#039;י ז&#039;&#039;ל ולא נתן ד&#039; לכם לב לדעת וגו&#039; עד היום הזה, שהיו חפצים ומתאוים ומשתוקקים אל התורה, ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהייתה לעם וגו&#039;, היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום עכ&amp;quot;ל, ואפשר לרמוז במה שהאריך הכתוב לומר, ולא נתן ד&#039; לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע, ולמה מני ואזיל כולהו, אמנם עד עתה לא הי&#039; להם עדיין הרצון והתשוקה אמיתית אל התורה, עד שיתבטלו אלי&#039; כל הרצוניות שבעולם, וא&amp;quot;כ הי&#039; להם גם רצון אחר זולת התורה וקיומה, ואיתא בספה&amp;quot;ק דאין לך משוחד בעולם יותר ממי שמשוחד אל תאותיו ורצוניותיו, והמשוחד לא יוכל לראות האמת, כי השוחד יעור עיני חכמים, ולא ישמע ולא יבין את האמת, אלא ההפכו כפי רצונו, וז&amp;quot;ש הכתוב ולא נתן ד&#039; לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה, שהגעתם למדריגה זו שאתם חפצים במקום, מעתה יהי&#039; לכם לב לדעת ולהכיר את דרך התוה&amp;quot;ק ודרך האמת ועינים לראות ואזנים לשמוע, מה שלא הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; אפשר עד הנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה יתבאר הקישור ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון וגו&#039;, דלכאורה מה ראה סיחון שיצא להלחם עם ישראל, והרי לא רצו ישראל להתגרה אתו במלחמה, כ&amp;quot;א לעבור בארצו, ואילו הניחם לעבור, לא הי&#039; הצווי לכבוש את ארצו עדיין, והרי שמעו כל העמים גודל הנסים שנעשו לישראל, כמאה&amp;quot;כ שמענו אשר הוביש ד&#039; את מי ים סוף מפניכם ונמס לבבינו וגו&#039;, ואיך לא פחד סיחון ויצא להלחם באין הכרח.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם יובן עפימ&amp;quot;ש &#039;&#039;&#039;ק&amp;quot;ז הישמח משה זלל&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039; (בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בלק) שמטבע הרשעים ששונאים לצדיקים, ולפי גודל הטומאה של האיש ההוא כך הוא השנאה, כי השנאה הוא לפי ההתרחקות, ומצדיק גמור שהוא קדושה גדולה, הוא מרוחק יותר וע&amp;quot;כ שנוא הוא בעיניו יותר, וכן מי שהוא מטומאה גדולה הוא מרוחק מאוד מהקדושה, וע&#039;&#039;כ נתגבר אצלו השנאה ביותר, עייש&#039;&#039;ד שהאריך בזה, וכתב שהוא שומה מאת ד&#039; ולטובת הצדיקים, והנה סיחון ועוג היו בקליפה ובטומאה גדולים מאוד, כדאיתא בספה&amp;quot;ק, וע&amp;quot;כ עכשיו שהרגישו שנתעלו ישראל בצדקתם ובמדריגתם, כמ&#039;&#039;ש ולא נתן ד&#039; לכם לב לדעת עד היום הזה, וכן ותבואו אל המקום הזה פרש&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;י שהגעתם אל מדריגה גדולה כזו, וע&amp;quot;כ נתגבר שנאתם, וגודל השנאה מעוור עינים, ולא השגיחו על הנסים שנעשו לישראל, והלכו להלחם עמהם אף נגד השכל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה יבואר הקישור ותבואו אל המקום הזה, היינו שהגעתם אל המדריגה הגדולה הזאת, ע&amp;quot;כ ויצא סיחון וגו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, דאילולי הצדקות וגודל מדריגתם, הי&#039; השכל מחייב אותם שלא לצאת במלחמה, ובזה יתבאר דברי המכילתא (בפ&#039; בא) ויחזק ד&#039; את לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל, להודיע שבחן של ישראל שאלו היתה אומה אחרת לא הי&#039; פרעה רודף אחריהם עכ&#039;&#039;ד המדרש, ולדרכנו דלגודל המכות שסבל, והנסים הגדולים שראה, הי&#039; השכל מחייבו שלא לרדוף אחריהם, ואלו הי&#039; אומה אחרת לא הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; רודף אחריהם, אלא לצד גודל קדושתן של ישראל, התגבר עליו שנאתו ועשה אף היפך ממה שהשכל מחייבו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולפי&amp;quot;ז א&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ש משה&#039;&#039;כ ותבואו אל המקום הזה, כי שם מקום מורה כאן על ב&#039; בחי&#039;, אל המדריגה הגדולה כפרש&#039;&#039;י, וגם אל המקום הזה ארץ סיחון ועוג כפשוטו, ותליא זה בזה, דלפי שבאתם למדריגה הגדולה הזו, ע&amp;quot;כ ויצא סיחון להלחם וכבשתם את המקום הזה, ואלולי כן לא הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; עדיין הצווי לכבוש ארץ סיחון ועוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונבוא לבאר דברי הספרי שהתחלנו בה, והי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; כי תבוא אל הארץ עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ (עיין קושיא א&#039;) וקושית הפלאה שם. ויובן עפי&#039;&#039;מ שפירשנו לעיל דברי רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל, בת קול מברכתו הבאת בכורים היום, תשנה לשנה הבאה, ופירשנו דהגאולה העתידה נקרא לשנה הבאה, כי יהי&#039; חשבון חדש למנין השנים, עיי&amp;quot;ש בב&#039; אופנים, וזהו כוונת הברכה שב&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק מברכתו שנזכה מיד לגאולה שלימה, ולהביא בכורים בביהמ&amp;quot;ק בכל לבבך ובכל נפשך (עיין לעיל) עכ&amp;quot;פ מסגולת המצוה של בכורים לקרב הגאולה, ובזה יבואר הספרי בשבילה תכנס לארץ, בגאולה העתידה ובביאת גואל צדק בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ופירשתי עוד (עיין בחי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; פ&#039; עקב) דברי הספרי הנ&amp;quot;ל, עפי&amp;quot;ד המד&amp;quot;ר (פ&#039; ראה) כי ירחיב ד&#039; את גבולך, אפשר שהקב&amp;quot;ה מרחיב גבול א&amp;quot;י, א&amp;quot;ר יצחק המגלה הזאת אין אדם יודע כמה ארכה וכמה רחבה, כשהיא נפתחת היא מודעת כמה היא, כך א&amp;quot;י כל רובה הרים וגבעות וכו&#039;, ולעתיד שנא&#039; והי&#039; העקוב למישור והרכסים לבקעה, היא מודעת כמה היא, ואיתא בספרי שהראה הקב&amp;quot;ה למשה כל חדרי א&amp;quot;י וכו&#039;, ומעתה פנימיות הארץ יתגלה רק לעתיד, כשיתפתחו ההרים, וזשה&amp;quot;כ כי ירחיב ד&#039; את גבולך וגו&#039; ובזה יתבאר הספרי עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ, דסגולת מצוה זו למהר את הגאולה כנ&amp;quot;ל, ותכנס לארץ היינו לפנימיות הארץ, ויתגלה הטמון שבה, ויתפתחו ההרים (עייש&#039;&#039;ד באריכות). וז&amp;quot;ש מראשית כל פרי האדמה, לרמוז שעדיין לא זכינו רק אל ראשית פרי האדמה ממתנות ארץ ישראל, והעיקר יתגלה אלינו לעתיד, כאשר ירחיב ד&#039; גבול ארץ ישראל, וע&amp;quot;כ אמר פרי האדמה ולא פרי העץ, להורות על בחי&#039; הנ&amp;quot;ל (ויתורץ קושיא ב&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
=== מאמר א ===&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד&#039; אלקיך נתן לך נחלה וגו&#039;&#039;&#039;&#039;, כבר דקדקנו לעיל על מלת והי&#039; דמיותר, והרבה פעמים נזכר ביאת הארץ בתורה, כי תבא אל הארץ, כי תבואו וגו&#039;, ולא נאמר בהם והי&#039;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם מ&amp;quot;ש אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, למה הזכיר הודעה זו, וכבר נאמרה ונשנית כ&amp;quot;פ בתורה, וידוע הוא, ולא עוד אלא שכפל מיד בפסוק שלאחריו, אשר תביא מארצך אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, וצ&amp;quot;ב הכפל למה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ג)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בבעה&amp;quot;ט דריש סמוכין, לעיל מיני&#039; כתיב תמחה את זכר עמלק, וסמיך לי&#039; והי&#039; כי תבא אל הארץ, שנצטוו למחות זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ וכו&#039;, ונראה שהוא דורש והי&#039;, אין והי&#039; אלא מיד, וכמו שדרשו בספרי עה&amp;quot;פ והי&#039; כי תבוא אל הארץ, אבל צ&amp;quot;ב דהרי מחיית עמלק לא הי&#039; מיד, דלא נצטוו ישראל במצוה זו, אלא אחר הקמת המלך כמבואר בגמ&#039;, גם לא יושלם פעולה זו אלא לעתיד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ד)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בספרי עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ, כבר הבאנו לעיל קושית ההפלאה ז&amp;quot;ל, על דברי הספרי הנ&amp;quot;ל ועוד לאלקי מילין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הגדתי היום לד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; אלקיך כי באתי אל הארץ וגו&#039;, צ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ב הגדה זו למה, והרי נראה ביאתו במה שהביא מפרי האדמה, ומהו הכוונה בהודעה זו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ו)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גם הקשו המפרשים באמרו לכהן ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; אלקיך, וכי אלקיך של כהן הוא, והול&#039;&#039;ל ד&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; אלקינו, שלא להוציא את עצמו מן הכלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ז)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובאת אל הכהן אשר יהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בימים ההם, פרש&#039;&#039;י בשם הספרי אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא, כבר הבאנו לעיל קושית הרמב&amp;quot;ן ז&#039;&#039;ל ותמיהת הרא&#039;&#039;ם ז&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל עליו, גם מהו הכוונה שהוסיף רש&amp;quot;י על דברי הספרי, במ&amp;quot;ש כמו שהוא, וכבר פירשנו לעיל ועוד לאלקי מילין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ח)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד ראוי להעיר במה שהעירו המפרשים, מהו כל החרדה והשמחה הגדולה במצות בכורים, כמ&amp;quot;ש במס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בכורים (פ&amp;quot;ג מ&#039;&#039;ב) כיצד מעלין את הבכורים, כל העיירות מתכנסות וכו&#039;, הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם וכו&#039;, החליל מכה לפניהם וכו&#039;, ודברו הלוים בשיר, ולא מצינו שמחה ופירסום כזו בעלית מעשר לירושלים, ובעלי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לרגל, וזביחת קרבן פסח ומדוע נשתנה מצות בכורים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ט)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
את ה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; האמרת היום להיות לך לאלקים וגו&#039;, וד&#039; האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו&#039;, פרש&amp;quot;י האמרת והאמירך אין לו עד במקרא, ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתיו לך מאלהי הנכר להיות לך לאלהים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה, ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת כמו (תהלים צ&#039;&#039;ד) יתאמרו כל פועלי און, עכ&amp;quot;ל ודבריו צ&amp;quot;ב, דאיתא בתו&amp;quot;כ פ&#039; קדושים הביאו רש&amp;quot;י ז&amp;quot;ל והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו&#039;, א&amp;quot;צ לומר בין פרה לחמור, והלא מפורשים הם ומובדלין וניכרין, אלא בין נשחט רובו של סימן לנשחט חציו, וכמה בין רובו לחציו מלא שערה, מבואר דלשון הבדלה לא שייך, אלא בסוגים קרובים ודומין זה לזה במקצת, עד שהוצרכו להבדלה, אבל איך יצדק לשון הבדלה על את ד&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; האמרת היום, שהבדלתיו מאלהי הנכר להיות לך לאלקים, שאין כאן שום דמיון השתוות, שיהא צריך לעשות הבדלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובעלי תוס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; פירשו האמרת לשון תמורה וחילוף, כלומר בשביל ד&#039; החלפת כל האלהות, ובחרת בהקב&#039;&#039;ה, וד&#039; האמירך החליף כל האומות שבעולם ובחר בך וכו&#039;, ודומה לו יתאמרו כל פועלי און, שמחליפין דבריהם ואינם עומדים בדיבורם וכו&#039;, וצ&amp;quot;ב דאיך יצדק לשון תמורה עליו ית&#039;, כמשה&amp;quot;כ ומה דמות תערכו לו, וכי ח&amp;quot;ו בתורת תמורה בחרו ישראל בהקב&amp;quot;ה, וגם ד&#039; האמירך היום איך יצדק לפרש בלשון תמורה, וכי תמורת העכו&amp;quot;ם בחר ד&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; בנו וצ&amp;quot;ב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונבוא אל הביאור ונקדים מ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל (בפ&amp;quot;ד מהל&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בכורים ה&#039;&#039;ג) הגר מביא וקורא, שנא&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לאברהם אב המון גוים נתתיך, ה&amp;quot;ה אב כל העולם כולו, שנכנסין תחת כנפי השכינה, ולאברהם היתה השבועה שיירשו בניו את הארץ, והקשה ה&#039;&#039;&#039;משנה למלך&#039;&#039;&#039;, וז&amp;quot;ל תמיה לי, דאף שיכולין לומר לאבותינו, מ&amp;quot;מ כיון שלא נטלו חלק בארץ, אינם יכולים לומר אשר נתת לי וכו&#039;, ורבינו בעצמו כתב (בסוף ה&#039; מעשר שני) דגרים אינם מתודים, מפני שאין להם חלק בארץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובמוסגר שם נדפס תירוץ בשם &#039;&#039;&#039;מהר&amp;quot;ם בן חביב&#039;&#039;&#039;, לחלק בין בכורים למעשר, דגבי בכורים נקט קרא לישנא דלעתיד, דכתיב אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו, וכיון שכן יכול הגר לומר כן וכו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, דלעתיד יטלו הגרים נחלה בתוך בני ישראל כמבואר ביחזקאל וכו&#039;, אבל גבי ודוי מעשר, דכתיב אשר נתת לנו וגו&#039; לשון עבר, אין הגר יכול לומר ודוי זה, כיון שלא נטל חלק בארץ עכת&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ד, וכ&amp;quot;כ ב&#039;&#039;&#039;כפות תמרים&#039;&#039;&#039; עיי&amp;quot;ש, אמנם הא גופא טעמא בעי, למה נאמר בבכורים לישנא דלעתיד, ולא במעשר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפ&amp;quot;ל בפשטות, דודוי הי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בשנה השלישית, שלא הי&#039; נוהג מע&amp;quot;ש כ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;א מעשר עני, וה&#039;&#039;&#039;אברבנאל&#039;&#039;&#039; פר&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; כל פרשת הודוי על מעשר עני עיי&amp;quot;ש, עכ&#039;&#039;פ גם לפי הפשטות הוא מתודה וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה, ועל לעתיד נאמר אפס כי לא יהי&#039; בך אביון, ע&amp;quot;כ לא כתבה תורה פרשה זו בלשון עתיד, דאין זה מבחי&#039; העתיד, אבל פרשת קריית בכורים עיקר בחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; רומזת אל העתיד כמו שיתבאר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונקדים בביאור הספק הנ&amp;quot;ל, מהו כל החרדה הזאת אשר צוה השי&amp;quot;ת, להגדיל השמחה על ירושת הארץ, במצות בכורים יותר מבכל המצות, וכבר עמד בזה ה&#039;&#039;&#039;אלשיך הק&#039;&#039;&#039;&#039; יעיי&amp;quot;ש, ותוכן דבריו כי זאת כוונתו ית&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; במצוה זאת, כי הלא יראה האדם עצמו, בארץ זבת חלב ודבש שמן ודשן, תחת גפנו ותחת תאנתו וכו&#039;, בתים מלאים כל טוב וכו&#039;, חטה ושעורה לרוב מאוד, הלא ידיחנו יצרו בשרירות לבו לאמר, כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ע&amp;quot;כ צוה לנו אלקי עולם, כי שנה בשנה נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא, והלוך נלך עד המקום אשר בחר ד&#039;, ולהניחו לפניו ית&#039;, באומרים לפניו יתברך לא לנו ד&#039; לא לנו, כי הכל שלך ומידך נתנו לך (וכ&amp;quot;כ הרמב&#039;&#039;ם ז&amp;quot;ל, הביאו הכלי יקר, שעיקר טעם מצוה, ההכנעה וההשתעבדות אל השי&amp;quot;ת עיי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה תלוי קיום כל התורה כולה, שנשריש בלבותינו ידיעה זו, וע&amp;quot;ד כן נתן לנו הקב&amp;quot;ה את הארץ, כי זה דרכו ית&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, כי העולה על רוחו כי קנינו אשר רכש לו עוצם ידו עשה לו הכל, אדון הכל יסירנו ממנו, אך החושב כי הכל שלו ית&#039;, ד&#039; יעזבנו בידו, ובזה נבין כל הזהירות והחרדה שצוה השי&amp;quot;ת במצוה זו, והטיבו אשר דברו חז&amp;quot;ל, במד&amp;quot;ר פ&#039; בראשית, שבשביל מצות בכורים נברא העולם, כי זהו יסוד הכל שנחזיק לו ית&#039; טובה, על המחי&#039; ועל הכלכלה, וההיקש בכל יתר הדברים, כי זהו בנין אב על כולם עיי&amp;quot;ש שהאריך. וכ&#039;&#039;כ האברבנאל, כי להיות המצוה הזאת ענינה, קבלת עול מלכות שמים ואדנות, ולהורות כי השגחת הארץ מאלקי הארץ היא, ולכן הי&#039; הפירסום גדול בהבאת הביכורים, והכבוד והמורא בהם עצום מאוד, להשריש בלבות בני אדם אמונתו יתברך עיי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפ&amp;quot;ל עוד, מה שבמצות בכורים לבדו צוה השי&amp;quot;ת לעשות פעולות אלו, ולא במצות מעשר שני ובשאר מצות התלוים בגדולי הארץ, עפימ&amp;quot;ד במד&amp;quot;ר בראשית (פ&amp;quot;א ס&amp;quot;ד) ר&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; הונא בש&#039;&#039;ר מתנה אמר, בזכות ג&#039; דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים וכו&#039;, ואין ראשית אלא מעשרות שנא&#039; ראשית דגנך, ואין ראשית אלא בכורים שנא&#039; ראשית בכורי אדמתך וגו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, וכתב ה&#039;&#039;&#039;יפ&amp;quot;ת&#039;&#039;&#039; כי המה תכלית הבריאה, כי הקב&amp;quot;ה ברא את עולמו למען יכירוהו ברואיו, וידעו כי הוא ראשית הסיבה, ולטעם זה צוה להקדיש הראשית לד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, שידעו כי לו לבדו הוא הראשית בכל מפעל, ועל כי שלשה אלה מגידים לבנ&amp;quot;א, כי ד&#039; הוא ראשית הסיבה, נקראו ג&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;כ תכלית הבריאה עיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ודקדק היפ&amp;quot;ת למה איחר לחשוב בכורים לבסוף, ובתורה קדמה מצות בכורים לכל אלה, דכתיב בפ&#039; משפטים ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד&#039; אלקיך, ומעשר וחלה נאמרו מאוחר לה, ולמה הקדימו את המאוחר עיי&amp;quot;ש, וב&#039;&#039;&#039;נזה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק&#039;&#039;&#039; תירץ לפי דרכו, דבכורים בחינתם גבוה בעולמות העליונים למעלה מכולם, וע&amp;quot;כ מונה בכורים לסוף דאחרון אחרון חביב, והיסוד של נתינת הארץ תלוי בו עייש&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ד, ואפשר דע&amp;quot;כ צוה השי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ת לשמוח על נתינת הארץ במצות בכורים, כי בזה תלוי יסוד ירושת הארץ, ולהלן יתבאר עוד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונקדים מ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;אוהחה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; (בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ראה) לפרש סמיכת פרשה ראה אל הקודמת, שאמר בסוף פ&#039; עקב כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהי&#039; וגו&#039;, ע&amp;quot;ז אמר ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה, שיש בנתינה זו ברכה וקללה וכו&#039;, את הברכה אשר תשמעו וגו&#039; תהי&#039; נתינה זו לכם לברכה, ואם לא תשמעון אין זו לכם אלא קללה, שבאמצעותה יתקנאו בכם האומות, ויאבדו אתכם ממנה ח&amp;quot;ו וכו&#039; עייש&amp;quot;ד, והנה לפי&#039;&#039;ז לכאורה לשמחה מה זו עושה, ומהו כל החרדה לשמוח במצוה זו על נתינת הארץ, ולפעמים ח&amp;quot;ו עוד לקללה תחשב ולרעתם היא, אם לא יזכו אלי&#039; בשמירת התורה והמצות, ובפרט כי ידעו והשיגו, שעתידה ליחרב ויגלו ממנה, ונרמז להם בפסוקי התורה החורבן המעותד ח&amp;quot;ו לבוא, וא&amp;quot;כ לשמחה מה זו עושה, וכבר הבאנו כ&#039;&#039;פ קושית היפ&amp;quot;ת כי מה צורך הי&#039; בבנין בית שני, שלא היתה לכתחילה אלא בנין לשעה ומעותד ליחרב, וטוב הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; להמתין על בנין המקוה, ולא יצטרכו ישראל לסבול צער החורבן והגלות יעיי&amp;quot;ש מה שנדחק לתרץ, ועכ&amp;quot;פ איך יצוייר השמחה בביאת הארץ הזו, בידעם שמעותד ליחרב ויגלו ממנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם יתבאר עפימ&amp;quot;ש &#039;&#039;&#039;ק&amp;quot;ז הישמח משה זלל&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039; (בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; תצוה) שהי&#039; הכרח בב&#039; מקדשות, להיותם הכנה להכשיר המקום, בכח קדושת העבודה ומעשה הקרבנות, ועי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ז קנתה הארץ כח רוחני וקדושה נפלאה, שתוכל מעתה לסבול קדושת הבית השלישי מעשה ידי יוצר, עיי&amp;quot;ש שהסביר דבריו במשל, ולפי&amp;quot;ז כשנצטווינו במצוה זו דבכורים לשמוח על נתינת הארץ, צריך הכתוב להזכיר בה בנין דלעתיד, דאל&amp;quot;כ לשמחה מה זו עושה, מאחר שעתידה ליחרב, אלא לפי שהצורך וההכרח בהם להכנת בנין העתיד, וזהו טעם השמחה בהם, שנזכה בשבילה אל בנין המקוה והנצחי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה א&amp;quot;ש מה שנאמרה פרשת בכורים בלשון עתיד, אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו, ולא אמר אשר נתת לנו, כמ&amp;quot;ש במצות מעשר, כי ירמוז על ירושת הארץ דלעתיד לטעם הנ&amp;quot;ל, וז&amp;quot;ש והי&#039; כי תבוא אל הארץ, דמלת והי&#039; רומז על ביאה דלעתיד, -ובדרך זה יתפרש הסמיכות שכתב בבעה&amp;quot;ט, דלעיל כתוב תמחה את זכר עמלק, עפימ&amp;quot;ד בזוה&amp;quot;ק (בראשית כ&amp;quot;ה ע&amp;quot;א) תמחה את זכר עמלק אינון הן ערב רב שבישראל, ואז יהי&#039; שמו שלם וכסאו שלם עיי&amp;quot;ש, וממילא כשיתבטלו הערב רב מן העולם, אז יהי&#039; ירושת הארץ ברכה לישראל, ויהי&#039; השמחה בשלימות, ובזה יתבאר הסמיכות והי&#039; כי תבוא אל הארץ אין והי&#039; אלא שמחה, דאז יהי&#039; השמחה שלימה בביאת הארץ, ובזה יתבאר דברי הספרי עשה מצוה זו שבשכרה תכנס לארץ, והכוונה על בית השלישי שיהי&#039; ירושת הארץ נצחי, וע&amp;quot;ד כן שמחים בירושת הארץ במצוה זו, לפי שכ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ז הכנה אל ירושת הארץ דלעתיד, וזהו שנותן טעם בעשיית מצוה זו, לפי שבשכרה תכנס לארץ לעתיד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועתה נבוא לבאר ענין הנ&amp;quot;ל ולא שכחתי מלברכך וקושית ה&#039;&#039;&#039;תויו&amp;quot;ט&#039;&#039;&#039; על ה&#039;&#039;&#039;רא&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל, הובא לעיל בדרוש הקדום דהנה בגמ&#039; דברכות (דף ל&amp;quot;ה ע&amp;quot;א) מסקינן אלא סברא הוא אסור לאדם שיהנה בלא ברכה, והקשה ה&#039;&#039;&#039;פנ&amp;quot;י&#039;&#039;&#039; דמשמע מכל הפוסקים, דלפום הך מסקנא דהכא, כל ברכת הנהנין הן מדרבנן, לבד מבהמ&amp;quot;ז לאחריו, ולכאורה יש לתמוה, דבכל הש&amp;quot;ס משמע דמידי דאתי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; מסברא הוי דאורייתא, וחזינן דמקשה הש&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ס בכ&amp;quot;מ, הא למ&amp;quot;ל קרא סברא הוא, אלמא דיש לו תוקף דאורייתא כמו דבר המפורש בקרא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והצל&amp;quot;ח שם מתרץ קושית הפנ&amp;quot;י, דאימור דאמרי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; סברא דאורייתא הוא, לענין דינא כמ&#039;&#039;ש במס&#039; כתובות (דף כ&amp;quot;ב) מנין להפה שאסר הפה שהתיר, ובב&amp;quot;ק (דף מ&amp;quot;ו ע&amp;quot;ב) מנין למוציא מחבירו עליו הראי&#039;, שבאלו המקומות מקשה הגמ&#039; למ&amp;quot;ל קרא סברא הוא, אבל לומר על דבר שנלמד מסברא שיהי&#039; נחשב למצוה דאורייתא, זה לא שמענו, דאם יהי&#039; הדבר כן, לחנם נכתבו כל המצות שהם שכליות, אלא ודאי כוונת הגמ&#039; כאן לענין ברכות, דכיון דסברא היא דאסור לאדם שיהנה בלא ברכה, לכך תקנו חז&amp;quot;ל ברכות הנהנין עכ&amp;quot;ל הצל&#039;&#039;ח. והנה מ&amp;quot;ש לחלק מוכרח הוא, וראייתו מוכרחת, דאל&amp;quot;כ לחנם נכתבו כל המצות שכליות, אמנם אעפ&#039;&#039;כ טעמא בעי, וצריך הסבר מדוע יהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לענין דינא, דבר הנלמד מסברא כדאורייתא, ולא כן לענין מצוה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויובן עפימ&amp;quot;ש ב&#039;&#039;&#039;חובת הלבבות&#039;&#039;&#039; (שער עבודת אלקים פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;א), שהדרך שיעורר את האדם על חיובו בעבודת השי&amp;quot;ת וחלקי&#039;, יהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; בשני פנים, אחד הוא הערת השכל נטוע בהכרת האדם, נוצר עליו בשורש בריאתו ותולדתו, והשני הערת התורה קנוי בדרך השמע, והוא התורה אשר יגיענה הנביא אל ברא, להורותם דרך העבודה אשר הם חייבין בה לבורא יתברך, והאריך שם לבאר מעלת כאו&amp;quot;א מאלו יתירה על חבירו, ויש צורך והכרח לשלימות האדם, שיגיע אליו הערת שניהם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה מצות התורה יש תכלית למספרן, והן בסך ידוע תרי&amp;quot;ג מצות, אך מצות השכל כמעט אין להם תכלית, כי בכל יום יוסיף האדם דעת בהן, כל אשר תוסיף הכרתו, ויבין טובות האלקים, ועוצם יכלתו ומלכותו, יוסיף להכנע לו ולהשפיל לפניו, ועל כן דוהמע&amp;quot;ה התחנן אל ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; להעיר אותו עליהם, כמ&#039;&#039;ש (תהלים קי&#039;&#039;ט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וגו&#039;, ואומר (שם) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד, ר&amp;quot;ל כי כל מה שאנו חייבים מעבודתך על התמדת טובותיך אין קץ לו, וכבר נאמר על קצת הפרושים, שהיו כל ימיהם בתשובה, מפני שהיו מחדשים בכל יום תשובה, בעבור תוספת הכרתם בגדולת האלקים, וקיצורם במה שהם חייבים לו מן העבודה וכו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם אעפ&amp;quot;י שמצות השכל, יתירים במספר על מצות התורה כנ&amp;quot;ל, אבל הצורך בהערת התורה, ויתירה עליו בשבעה פנים וכו&#039;, כי הערה השכליית אינה כוללת כל המצווים, מפני קוצר מחשבת קצתם, ויתרון הכרת קצתם על קצתם, ויש שיהי&#039; האדם מקצר בקצת עניניו, ומוסיף בקצתם, ומתחלפת הערת השכל בו, כהתחלף הכרתו, אבל הערת התורה אינה מתחלפת, אלא כוללת כל מי שהגיע לתנאי הצווי, וצורתה צורה אחת, לנער ולבחור ולזקן ולמשכיל ולכסיל וכו&#039; יעיי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש שהאריך טובא, -ובסודן של דברים ישנם ענינים גבוהים ורמים, כדאיתא ב&#039;&#039;&#039;זוה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; שתרי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ג מצות הם עטין דמלכא, וב&#039;&#039;&#039;פרע&amp;quot;ח&#039;&#039;&#039; כתב בשם ה&#039;&#039;&#039;אריז&amp;quot;ל&#039;&#039;&#039; שהם כנגד איברין דמלכא, אמנם הצורך וההכרח לשלימות הנפש, גם אל הערת השכל, כאשר ביאר שם בחוה&amp;quot;ל על ז&#039; פנים עיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה כתב ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ן&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל (בריש פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; קדושים), כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה אכילת הבשר והיין, והביאה איש באשתו, א&amp;quot;כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזימת אשתו ונשיו הרבה, ולהיות בסובאי יין ובזוללי בשר למו, והנה יהי&#039; נבל ברשות התורה, לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, צוה עוד בדבר כללי, שנהי&#039; פרושים מן המותרות וכו&#039;, כענין שאמרו קדש עצמך במותר לך וכו&#039;, ואין באכילה וביאה זו מצוה ל&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ת פרטית, ולא נמנה בתרי&amp;quot;ג מצות, אלא מצוה כללית עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו&amp;quot;כ בהערת השכל במצות שהשכל מחייבתן, אבל התוה&amp;quot;ק לא צוה אותנו בהן, בלתי ספק שיש צורך ותועלת מרובה בהם לבעלי השכל, להשיג על ידה שלימות הנפש, וחיובא דאורייתא אית בהו, אלא שהחיוב בהם בדרך כלל, ואינה כוללת כל המצווים, ותלוי כפי דעת האדם, וכפי כח המשיג בהן, וע&amp;quot;כ לא יחשב בגדר מצוה פרטי, ואינו נחשב במנין התרי&amp;quot;ג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עכ&amp;quot;פ יבואר בזה לעניננו דהא דסברא היא דאסור לאדם להנות מעוה&amp;quot;ז בלא ברכה הערת השכל יחייבהו, אבל אינה מצוה פרטיית, ולא נמנה בתרי&amp;quot;ג מצות, והערת התורה לא יחייבוהו, ואינה מצות עשה דאורייתא, אלא חיובא כללית מצד הסברא והשכל, מה שאנו חייבים לבוי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ת מהכניעה והשתעבדות, על התמדת טובתו אלינו, אבל פרטיות המצוה לברך ברכת הנהנין, ושיהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; הצווי שוה בכל אדם, חרל תקנוה ומצוה דרבנן היא, ובזה יבואר הענין קצת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר לבאר עוד, דהנה סברא הוא דאסור לאדם שיהנה מן העוה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ז בלא ברכה, אמנם מבואר ב&#039;&#039;&#039;ספ&amp;quot;ח&#039;&#039;&#039; (סי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; מ&amp;quot;ו) יכוין האדם לברך לשם בוראו, אשר הפליא חסדו עמו, ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם, וצוהו את המצות, ולא יעשה כאדם העושה דבר כמנהג, ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב, ועל זה חרה אף ד&#039; בעמו, ושלח לנו את עבדו ישעי&#039;, ואמר (ישעי&#039; כ&amp;quot;ט י&amp;quot;ג) יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, ותהי&#039; יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, אמר הקב&#039;&#039;ה לישעי&#039; ראה מעשי בני וכו&#039;, בעת שהן מברכין אינן מתכונים לברכני, לכן ע&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;כ חרה אפו בו ונשבע בשמו הגדול, לאבד חכמת חכמיו, היודעים אותו ומברכין אותו כמנהג ולא בכוונה ומאריך שם בעונש המברך שלא בכוונה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;וכתב המחבר&#039;&#039;&#039; (באו&amp;quot;ח סי&#039; ק&amp;quot;א ס&amp;quot;א) אם לא כיון באבות, אע&amp;quot;פ שכיון בכל השאר יחזור ויתפלל, אלא שכתב &#039;&#039;&#039;רמ&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; בשם ה&#039;&#039;&#039;טור&#039;&#039;&#039;, והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, א&amp;quot;כ למה יחזור עכ&amp;quot;ל, עכ&amp;quot;פ מעיקר הדין ודאי בעי כוונה, אבל קרוב הדבר להכשל ח&amp;quot;ו, להתפלל ולברך בלא כוונה וענשו גדול ר&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה סברא הוא לברך ברכה הראוי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, ובכוונת הלב, ובדרך שבח לפני המקום ב&amp;quot;ה, אבל בלא כוונת הלב, הי&#039; סברא שלא לומר, שאין זה דרך שבח המחויבת להבוי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ת, אלא שחז&amp;quot;ל תקנו וחייבו לברך, אף שקרוב הדבר שלא יכוונו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
היוצא לנו מזה דמ&amp;quot;ש בגמ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; סברא הוא דאסור להנות בלא ברכה, בעצם הברכה ראוי להתחייב בה עפ&amp;quot;י הסברא, אבל א&amp;quot;א לקבוע הלכה מצד הסברא, לפי שרובא דרובא אינם מכוונין בה כראוי, ולבם רחק מהם בשעת הברכה, ועושין היפך הסברא, דהסברא יחייבו לברך בדרך שבח לבוי&amp;quot;ת ובכוונה הראוי&#039; אבל בלי כוונה שתיקתו יפה מדיבורו, אלא שחז&#039;&#039;ל חייבו לברך בכל אופן וממילא ל&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק קושית הפנ&amp;quot;י, דאע&amp;quot;ג דסברא הוא דאסור להנות בלא ברכה וסברא דאורייתא, מ&amp;quot;מ חיובא דברכות אינו אלא מדרבנן, דהסברא לא יחייבהו אלא במברך בכוונה, וחז&amp;quot;ל חייבו לברך בכל אופן, אע&amp;quot;פ שאין בידינו לכוין כדבעי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובדרך הנ&amp;quot;ל יתבארו דברי התוס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בברכות (ל&amp;quot;ה ע&#039;&#039;א) שכתבו שם דלאו ק&amp;quot;ו הוא, דא&amp;quot;כ תהא ברכה לפניו דאורייתא, ובפרק מי שמתו (דף כ&#039;&#039;א ע&#039;&#039;א) אמרי&#039; דלאו דאורייתא, ולכאורה דבריהם צ&#039;&#039;ב דלפי מסקנת הגמ&#039; אמרי&#039; דק&amp;quot;ו הוא, ולא אפריכא ק&amp;quot;ו זו בגמ&#039;, והאיך כתבו התוס&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; דלאו ק&amp;quot;ו הוא, (עיין הקושיא לעיל בדרוש הקדום), אולם ק&amp;quot;ו זו יש לה פירכא כמו שכתבנו (לעיל שם) עפימ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; דהרעב והצמא בכלל החולים הם, ואם א&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;א להם לכוין אל יתפללו, וב&#039;&#039;&#039;ש&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ע&#039;&#039;&#039; פסק דמותר להתפלל אם הוא רעב, ואם ירצה מותר לו לאכול ולשתות ואח&amp;quot;כ יתפלל, עכ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;פ א&amp;quot;א לכוין כשהוא רעב, ומעתה האי ק&amp;quot;ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ&amp;quot;ש, אית לי&#039; פרכא כמ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש לעיל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם מ&amp;quot;ש בגמ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; דק&amp;quot;ו הוא, כן הוא אליבא דאמת, כאשר יהי&#039; כל כוונתו לש&amp;quot;ש, ליתן שבח והודי&#039; להשי&#039;&#039;ת, אז ליכא פרכא הנ&amp;quot;ל, דלא ימנעהו הרעבון מלכוין בברכה, אלא תשבע ותתענג נפשו ממה שימלא פיו תהלתו ית&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, וכמ&amp;quot;ש &#039;&#039;&#039;ק&amp;quot;ז הייטב לב זלל&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039;, לפרש הפסוק כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי, ר&amp;quot;ל דבזה ששפתי רננות יהלל פי, תשבע נפשי כמו חלב ודשן, ואם ארעב לא אומר לך, אבל אם מרגיש רעבון הרי זה מוכיח שאין אמירתי כראוי לך ית&#039; עייש&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עכ&amp;quot;פ מעצם הסברא יש לדון ק&amp;quot;ו זו, דרעב יתחייב יותר לברך, ואם כשהוא שבע מברך רעב לא כש&amp;quot;כ, וק&amp;quot;ו דאורייתא הוא, אלא לפי מהות העולם לאו כל אדם במדריגה זו, וכשהוא רעב לא יוכל לכוין, וליכא חיובא דאורייתא בברכה לפני&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; מצד הק&amp;quot;ו, אלא שחז&amp;quot;ל חייבוהו לברך, וע&amp;quot;כ ברכה לפני&#039; דרבנן, ואי לאו חיובא דרבנן הי&#039; ראוי שלא לברך, כיון שאין יכול לכוין כשהוא רעב, וכמ&amp;quot;ש בספ&#039;&#039;ח הנ&amp;quot;ל דזה גורם חרון אף ר&amp;quot;ל, אלא שחז&amp;quot;ל רמיא חיובא עלי&#039; לברך ברכה לפני&#039;, ושפיר כתבו התוס&#039; דלאו ק&amp;quot;ו הוא, אלא ברכה לפני&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; דרבנן הוא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונקדים מ&amp;quot;ש &#039;&#039;&#039;ק&amp;quot;ז הייטב פנים זלל&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039; (במאמרי חנוכה) מליצה נאה ולימוד זכות על ישראל, ותו&amp;quot;ד שכן חובת כל היצורים ר&amp;quot;ת שכחה, ור&amp;quot;ל דאם נתבונן מחובתינו להשי&amp;quot;ת, השכל מחייב להכנע מפניו ולעשות ככל מצותיו ית&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, אלא שיש התנצלות קצת ע&amp;quot;י אונס שכחה. וזה מרומז בר&amp;quot;ת שכן חובת כל היצורים עכת&amp;quot;ד, ומעתה אילולי השכחה הי&#039; השכל מחייב להכיר חובתינו בעבודת השי&#039;&#039;ת, וליתן שבח והודי&#039; לפניו ית&#039;, ואז הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; הברכה מחויבת מדאורייתא מצד הסברא, וסברא דאורייתא הוא, אלא לפי שהסברא המחייבת הוא מצד הערת השכל, ובהתגברות השכחה נחלש כח השכל המחייב, ע&amp;quot;כ הצריכו חז&amp;quot;ל לחייב בברכה, מטעם תקנתם ומצד הערת התורה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונעתה יתורץ קושית התויו&amp;quot;ט הנ&amp;quot;ל דבאמת א&amp;quot;א לקבוע הלכה, לחייב בברכה מדאורייתא, מצד הערת השכל המחייבת ליתן שבח והודי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; לשמו ית&#039;, כמ&amp;quot;ש לעיל, וע&amp;quot;כ מצד הלכה ומצד הערת התורה חיוב הברכה אינו אלא מדרבנן, ומ&amp;quot;ש בגמ&#039; דברכות (דף מ&#039; ע&amp;quot;ב) ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו, ומשמע דברכה דאורייתא הוא, הכוונה מצד הערת השכל, דכיון דמתודה ואומר ולא שכחתי, ואם אין שכחה אז השכל מחייב לברך ולשבח לפניו ית&#039;, וסברא דאורייתא הוא, וזה שמתודה לומר ולא שכחתי, שלא נכשל בשכחה, ולא בא לגדר ורם לבבך ושכחת, באופן זה הברכה מחוייבת מדאורייתא, ומ&amp;quot;ש ברכה דרבנן הוא אתי נמי שפיר, דלפי המצב שאנו בה, ובעוה&amp;quot;ר השכחה גובר, ואזדה הסברא המחייבת, ואיו כאן הערת השכל, ורק תקנתא דרבנן היא המחייבת בברכה, וע&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;כ הברכה רק מדרבנן, ואין כאן סתירה כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדרכנו יתבאר דברי המדרש הנ&amp;quot;ל, ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר, בהקדם מ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש ה&#039;&#039;&#039;זית רענן מבעל מג&amp;quot;א&#039;&#039;&#039;, על דברי המד&amp;quot;ר (פ&#039; בראשית פ&amp;quot;א ס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ד) בראשית בזכות מעשרות נברא העולם שנקרא ראשית דגנך (הובא לעיל) ופי&#039; עפימ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ד במד&amp;quot;ר פ&#039; עקב (פ&amp;quot;ג ס&amp;quot;ג) מעשה ב&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ר פנחס בן יאיר שהלך לעיר אחת, והיו העכברים אוכלים בתחומה של אותה העיר, באו ובקשו הימנו וכו&#039;, אמר להן למה אין אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי וכו&#039;, וערב אותן שאם מפרישין מעשרותיהם כראוי, אין עכברים אוכלין עוד וכו&#039;, ולא נראו עוד, ומעשה זו הובא בירושלמי (פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק דמס&#039; דמאי), ואיתא התם שאסף כל העכברים והיו מצפצפים, ואמר להם דעו מה שהם אומרים, שבשביל שלא הפרשתם מעשרותיכם לפיכך הם אוכלים את התבואה, - ואמרז&amp;quot;ל במס&#039; הוריות (י&amp;quot;ג ע&amp;quot;ב) האוכל ממה שהעכבר אוכל משכח תלמודו, ופי&#039; בזה רמז הכתוב, לא עברתי ממצותיך שהפרשתי המעשרות כראוי כפרש&amp;quot;י ז&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל, ולא שכחתי ועי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ז לא באתי לידי שכחת התורה, ויובן בזה דברי המדרש בשביל מעשרות נברא העולם, ור&amp;quot;ל דקיום העולם תלוי בו, דא&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;א שיתקיים העולם בלי תורה, כמשה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;כ אם לא בריתי יומם ולילה וגו&#039;, ואיתא ב&#039;&#039;&#039;תרגום ירושלמי&#039;&#039;&#039; וב&#039;&#039;&#039;זוה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; בחוכמא ברא ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ית שמיא וית ארעא, ומוכרח שיתקיים חכמת התורה ולא יאבדוהו ע&#039;&#039;י שכחה, ומסוגל לזה מצות מעשר כנ&amp;quot;ל, וא&#039;&#039;ש דברי המד&amp;quot;ר בשביל מעשר נברא העולם, ר&#039;&#039;ל דקיום העולם תלוי בו עכת&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ד הזית רענן ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו&amp;quot;כ במצות בכורים, כתבו המפרשים שעיקר טעם המצוה, הוא ההכנעה וההשתעבדות, שיתבונן האדם ויזכור היטב, כי ממך הכל ומידך נתנו לנו, ואחרי שיהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; שמן ודשן תחת גפנו ותאנתו ויאסוף תבואתו כי ירבה מאוד, חששה תורה פן ח&amp;quot;ו יבוא לגדר ורם לבבך ושכחת את ד&#039; אלקיך, ע&#039;&#039;כ חייבתו תוה&amp;quot;ק בהבאת בכורים, ושיגלה דעתו בקול רם, וזכירה בפה, וז&amp;quot;ש הגדתי היום וגו&#039; כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד&#039; לתת לנו, ויתן לנו את הארץ הזאת וגו&#039;, פרי האדמה אשר נתתה לי ד&#039; וגו&#039;, וכ&amp;quot;ז לתכלית ולכוונה הנ&amp;quot;ל, כדי שיזכור שנתינת הארץ מאתו ית&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, והכל שלך ומידך נתנו לנו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו שמצינו בזכירת עמלק (במס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; מגילה י&amp;quot;ח) זכור את אשר עשה לך עמלק, יכול בלב, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים זכור בפה, וכמו&#039;&#039;כ במצות בכורים הצריכה תוה&#039;&#039;ק שתהא זכירה זו בפה, נוסף על זכירת הלב, כדי שתהי&#039; זכירה גמורה ומושרש בפנימיותו, שנתינת הארץ הוא מהשי&amp;quot;ת, וע&amp;quot;כ כפל הכתוב נתינת הארץ כ&amp;quot;פ בפרשת מקרא בכורים, וכפל בכולם לומר אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, ולהלן אשר נתתה לי ד&#039; וגו&#039;, אשר נתן לך ד&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; אלקיך, כי זאת עיקר טעם המצוה, להזכיר זכירת הארץ ושהוא מהשי&amp;quot;ת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואמרי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בגמ&#039; ברכות (דף מ&amp;quot;ח ע&amp;quot;ב) תניא ר&amp;quot;א אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ (בבהמ&amp;quot;ז), לא יצא ידי חובתו וכו&#039;, ר יוסי אומר צריך שיזכור בו תורה, פרש&amp;quot;י שבזכות התורה והמצות ירשו את הארץ, שנא&#039; (דברים ח&#039;) למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ עכ&amp;quot;ל, וע&amp;quot;כ בהבאת בכורים שחייבתו תוה&amp;quot;ק לשבח ולהודות על נתינת הארץ, צריך לצרף אלי&#039; גם זכירת התורה, שנתינת הארץ מקושר בקיום התוה&#039;&#039;ק, וח&amp;quot;ו בלי קיום התורה אין שבח בנתינת הארץ, וכמו שהבאנו לעיל דברי האוהחה&amp;quot;ק (בפ&#039; ראה) שיש בנתינה זו ברכה וקללה ח&amp;quot;ו עיין לעיל, וזשה&#039;&#039;כ ושמחת בכל הטוב, ודרשו חז&amp;quot;ל אין טוב אלא תורה, שבהבאת הבכורים שצוה השי&#039;&#039;ת להגדיל השמחה על נתינת הארץ, צריך לצרף אלי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; זכירת התורה, שבלי קיום התורה ח&amp;quot;ו אין שמחה בנתינת הארץ וזה שדרשו חז&amp;quot;ל ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, שזו היא עיקר השמחה בנתינת הארץ, וסיום המדרש לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר, שבזכות מעשר לא יבוא לידי שכחת התורה, כמ&amp;quot;ש בזית רענן הנ&amp;quot;ל, וא&amp;quot;ש קישור המדרש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונבוא לבאר קושית המפרשים, במ&amp;quot;ש הכתוב הגדתי היום לד&#039; אלקיך וגו&#039; וכי אלקיך דכהן הוא, והול&amp;quot;ל לד&#039; אלקינו, ופלא שלא הזכירו המפרשים, דקושיא זו איתא ב&#039;&#039;&#039;זוה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק&#039;&#039;&#039; פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; יתרו (דף ע&amp;quot;ט ע&amp;quot;ב), וז&amp;quot;ל מה הוא הגדתי היום לד&#039; אלקיך, לד&#039; אלקינו מבעי&#039; לי&#039; וכו&#039;, וכן הקשו על כמה פסוקים שאמר משה לישראל בלשון הזה, דכתיב (דברים ח&#039;) כי ד&#039; אלקיך מביאך אל ארץ טובה וגו&#039;, וכתיב (דברים ז&#039;) אשר ד&#039; אלקיך נתן לך וגו&#039; אלא הכי תנינן כל הדר בא&amp;quot;י דומה כמי שיש לו אלקי, וכל הדר בחו&amp;quot;ל דומה כמי שאין לו אלקי, מ&#039;&#039;ט משום דזרעא קדישא לארעא קדישא סלקא, ושכינתא באתרה יתבא, והאי בהאי תליא וכו&#039;, ומה דלא אמר אלקינו, משום דהא משה לא זכה למיעל לארעא, ובג&amp;quot;כ אלקיך, לאינון דהוו זמינין למיעל לארעא קדישא, ולקבלא אפי שכינתא, והקשו עוד בזוה&#039;&#039;ק דהכא כתיב ובאת אל הכהן וגו&#039;, ואמרת אליו הגדתי היום לד&#039; אלקיך, והא אינון בארעא שריין, מ&amp;quot;ט אלקיך ולא אלקינו, אלא אינון בעיין לאחזאה ולאודאה, דבגיני דחסד עלאה זכאן לכל האי, ושריין בארעא ועאלן לההיא ארעא וכו&#039;, ובג&amp;quot;כ הוו אמרי מלין אלין לכהן, הגדתי היום לד&#039; אלקיך, משום דאתי מסטרא דחסד וכו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; עכ&amp;quot;ל הזוה&amp;quot;ק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולכאורה המשך דברי הזוה&amp;quot;ק צ&amp;quot;ב, דמעיקרא הקשו למה אומר המביא בכורים לכהן הגדתי היום לד&#039; אלקיך, ותרצו דמשה נמי אמר לישראל אלקיך, משום דלא זכה למיעל לא&amp;quot;י, ומאי האי לגבי&#039; דהאי דהא ישראל המביא בכורים, בארעא שרייא כאשר הקשו לבתר הכי, ולא שייך כאן האי טעמא, ואם כוונתם לתרץ ג&amp;quot;כ מ&amp;quot;ט אמר משה לישראל אלקיך, אבל מ&amp;quot;ט הביאו קושייתם ותירוצם לכאן, ותירוץ זה אינו מספיק לעניננו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;ובניצוצי אורות להה&amp;quot;ג החיד&amp;quot;א זלל&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ה&#039;&#039;&#039; דקדק בדברי הזוה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק הנ&amp;quot;ל, במ&amp;quot;ש דמשה לא זכה למיעל לארעא, דהרי מבואר בזוה&amp;quot;ק במקרא וכ&amp;quot;כ ה&#039;&#039;&#039;אריז&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל&#039;&#039;&#039;, דהטעם שלא נכנס לפי שבחינתו למעלה מבחי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; א&amp;quot;י, ואיך שייך לומר דלא זכה וכו&#039;, ותירץ דמ&amp;quot;ש לא זכה, שאלו נכנס משרע&amp;quot;ה לא&amp;quot;י הי&#039; מתקן העולם, ומסיר להט החרב וגו&#039;, כמ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש ה&#039;&#039;&#039;רמ&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל, והי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; מבטל יצרא דע&#039;&#039;ז כמ&amp;quot;ש בפ&#039;&#039;ק דערכין, ועוד אם הי&#039; נכנס עלה יעלה לבחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; עליונה עכ&amp;quot;ל החיד&amp;quot;א ז&amp;quot;ל. אמנם קושיא ראשונה צ&amp;quot;ב להבין דברי הזוה&amp;quot;ק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר לומר דהא בהא תליא, דמה שלא זכו ישראל לנתינת הארץ אלא מסטרא דחסד, לפי שלא הי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; עדיין שלימות התיקון, אבל אילו נכנס משרע&amp;quot;ה לא&amp;quot;י, הי&#039; נשלם התיקון על ידו מיד, והי&#039; מגיע להם נתינת הארץ מצד הדין, ולא הי&#039; צריך לומר לכהן ד&#039; אלקיך אלא ד&#039; אלקינו, וע&amp;quot;כ הקדימו בזוה&amp;quot;ק הקדמה זו דלא זכה משה רבינו ליכנס לא&#039;&#039;י, ולא נשלם עדיין התיקון וע&amp;quot;כ אמר הגדתי לד&#039; אלקיך, דבגיני דחסד עלאה זכאן למיעל לארץ ישראל, והא בהא תליא, ובלא הקדמה זו לא הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; תירוצם מספיק, ורק בצירוף הקדמה זו יושלם תירוצם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר לומר עוד, עפימ&amp;quot;ש בספה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק &#039;&#039;&#039;צמח ד&#039; לצבי&#039;&#039;&#039; (פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ראה) לפרש הפסוק אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים, ותו&amp;quot;ד דקדושת ארץ ישראל אינה סובלת ע&amp;quot;ז עלי&#039;, אלא שהגוים העובדים שם ע&#039;&#039;ז, המשיכו לשם רצועה מארץ העמים, ע&amp;quot;י קיפול ארצות, ונתחלף המקום באדמת חו&amp;quot;ל, והביא ראי&#039; לזה מדברי רש&#039;&#039;י (ירמי&#039; ד&#039;) עיי&amp;quot;ש (הבאתי דבריו בספרי ויואל משה מאמר ב&#039; סי&#039; קכ&amp;quot;ט וסי&#039; ק&amp;quot;ל) והארכתי שם לבאר, שזהו מבחי&#039; ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וגו&#039;, שע&amp;quot;י החטאים נתרוקן בחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; הארץ, וקדושת ארץ ישראל מסתלקת ונסתרה מהם עיי&amp;quot;ש.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה זה המביא בכורים, ושש ושמח ומשבח על נתינת הארץ שזכה אלי&#039;, איך יהי&#039; שמחתו שלימה, ומי יודע אם זוכה להיות שורה בקדושת ארץ ישראל, ואולי עונותיו יסובבוהו, להיות קדושת הארץ מסתלקת ממקום משכנו, ואפשר שנתחלף ע&amp;quot;י קפול ארצות באדמת חו&amp;quot;ל, אמנם ע&amp;quot;י שמביא בכוריו אל הכהן, העומד לשרת במקום המקדש, והבאנו לעיל מדברי התוס&amp;quot; ב&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ב (כ&amp;quot;א ע&#039;&amp;quot;א) שע&amp;quot;י שרואה קדושה גדולה, וכהנים עוסקין בעבודה הי&#039; מכוין את לבו ליר&amp;quot;ש וכו&#039; עיי&amp;quot;ש, ממילא נמשך עליו מכח קדושתו של הכהן, ובזכותו זוכה לקדושת המקום, ויכול לומר כי באתי אל הארץ, דבזכותו של כהן יזכה לקדושת הארץ, וז&amp;quot;ש הגדתי היום לד&#039; אלקיך כי באתי אל הארץ, דייק לומר אלקיך, דע&amp;quot;י הכהן זוכה להשפעת אלקות ולביאת הארץ, להיות שורה בקדושת הארץ (ומתורץ קושיא ה&#039;-ו&#039;).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכעין בחי&#039; הנ&amp;quot;ל שכתב בספה&amp;quot;ק צמח ד&#039; לצבי, שמתחלפת קדושת הארץ בסיבת החטא, ישנו עוד בחינת חליפין מה שהחטא גורם, ויבואר עפימ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;אוהחה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; (בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ראה) עה&amp;quot;פ כי יסיתך אחיך וגו&#039;, וזלה&amp;quot;ק דבאמצעות דרכים הרעים, והרבות בחטאים, תתחלף נפשו ותכנס בגדר אחרת וכו&#039;, והוא שתתחבר ותשתתף עם חלק הרע ותשר לו בטבעה, וזה הוא גמר נפש האדם לכפור בעיקר ולעבוד ע&amp;quot;ז ר&amp;quot;ל, עכת&#039;&#039;ד ז&#039;&#039;ל, (ובקונטרס על הגאולה ועל התמורה סי&#039; ק&amp;quot;כ) פירשנו בזה דברי המדרש (רות פ&amp;quot;ז אות י&amp;quot;א) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה וכו&#039;, לשעבר היו מקלסין על הגאולה וכו&#039;, ועכשיו על התמורה שנא&#039; וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, ולכאורה צ&amp;quot;ב דפשטות הכתוב מיירי בהלכות קנינים, כמו שדרשו ז&amp;quot;ל במס&#039; ב&amp;quot;מ (דף מ&amp;quot;ז ע&amp;quot;א) תמורה זו חליפין וכו&#039;, ועיקר קנין חליפין וכל תנאי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, נלמד מהאי קרא, דבעינן דבר מסוים כנעל, ואי בכליו של קונה או של מקנה עיי&amp;quot;ש, ואיך הוציאוהו חז&amp;quot;ל לעקרו מפשוטו לגמרי, ודרשוהו על חטא העגל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם לפי דברי האוהחה&amp;quot;ק הנ&amp;quot;ל, תפרש דרשתם ז&amp;quot;ל, בדרך קרובה אל המשמעות, דהנה ענין חליפין מדרכי הקנין עפ&amp;quot;י התורה, וחידוש הוא שחידשה תורה בזה, דאע&amp;quot;ג שלא מסר המוכר, ולא משך הלוקח, ולא נעשה בחפץ הנקנה שום א&#039; מדרכי הקנין, אבל ע&amp;quot;י שמקבל מחבירו איזה דבר, אפי&#039; הנאה מועטת בתורת חליפין, מיד נקנה חפץ הקנין לחבירו בקנין גמור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו&amp;quot;כ יש קנין ברוחניות, כי כל מעשה בנ&amp;quot;א, יש להם שורש ומקור בגבהי מרומים, ומכ&amp;quot;ש קניןן זה, דמדרכי התורה היא, וע&amp;quot;כ בסיבת החטאים ר&amp;quot;ל, ע&amp;quot;י שמקבל אפי&#039; הנאה מועטת ולשעה, משורש הרע והסט&amp;quot;א, אז בזמן וברגע ההוא, נקנה נפשו לחלקם ר&amp;quot;ל, מבלי שום מסירה וקנין, רק בקבלה זו לבד כענין חליפין, והיא הבחי&#039; שכתב האוהחה&amp;quot;ק שתתחלף נפשו ותכנס בגדר אחרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונדקים עוד מ&amp;quot;ש שם בהקדמת הקונטרס עה&amp;quot;ג (עמוד ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;) וימירו את כבודם בתבנית שור וגו&#039;, שלא המירו ישראל ח&amp;quot;ו את עצם אלקותו ית&#039;, כמבואר בדברי הראשונים ז&amp;quot;ל, שלא חשבו ישראל העגל לשם ע&amp;quot;ז כלל עיי&amp;quot;ש, אלא המירו את הכבוד, ושבחו ית&#039; בשבח וכבוד העגל, שחשבו ליתן כבוד להשי&#039;&#039;ת, וזה הי&#039; כוונתם באומרם אלה אלהיך ישראל וגו&#039;, אבל הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; מעורב בזה ג&amp;quot;כ כוונה לאמצעות הצורה שבעגל כמ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ן&#039;&#039;&#039; ז&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל, ע&amp;quot;כ נתחלף הכבוד שנתנו להשי&amp;quot;ת בכבוד העגל, וז&amp;quot;ש הכתוב וימירו כבודם וגו&#039;, שנעשה החילוף והתמורה בכבוד ועבדות השי&amp;quot;ת, ולא בעצם אלקותו ית&#039; ח&amp;quot;ו, - וכעי&amp;quot;ז כתב ה&#039;&#039;&#039;חובת הלבבות&#039;&#039;&#039; הובא שם (סי&#039; ק&amp;quot;כ) וז&amp;quot;ל ובחירתם רעה בערך התמורה והמומר בה, עד אשר חשבו דרכו הרעה כי היא הטובה, ותעותו כי היא הישרה, כמו שאמר וימירו את כבודם בתבנית שור וגו&#039;, ופי&#039; ה&#039;&#039;&#039;מרפא לנפש&#039;&#039;&#039; שמחליפים עבודת השי&amp;quot;ת בעבודת העולם וטובה ברעה וכו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, עכ&amp;quot;פ מבואר דזהו ענין התמורה שכיון עלי&#039; הכתוב בחטא העגל, וע&amp;quot;י שהמירו כבודו ית&#039; נתחלף נפשם כבחי&#039; האוהחה&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק הנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה יבואר הכתוב את ד&#039; האמרת היום וגו&#039; וד&#039; האמירך היום וגו&#039;, ולדרכנו מה שפרש&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;י לשון הבדלה והפרשה וכו&#039;, ומה שפי&#039; בעה&amp;quot;ת מלשון תמורה וחילוף, על בחי&#039; א&#039; נאמרו ועל קוטב א&#039; יסובבו, ואין הכוונה על תמורת אלקות, כי מה דמות תערכו אליו ית&#039;, ולא יצדק עליו ית&#039; לשון תמורה, וכמו&amp;quot;כ משפרש&amp;quot;י הבדלתיו לך מאלהי הנכר להיות לך לאלהים, אין הכוונה על עצם האלקות כקושיתנו לעיל (קושיא י&amp;quot;ג), דהא לא שייך הבדלה אלא בסוגים ומושגים קרובים להיות שווים במקצת, אמנם הכוונה על עבדות אלקות, ושבחו וכבודו ית&#039; שהחליפו והמירו בחטא העגל, ונתנו הכבוד והשבח לע&amp;quot;ז, וז&amp;quot;ש הכתוב את ד&#039; האמרת היום להיות לך לאלקים, שעכשיו הבדלתיו מאלהי הנכר להיות לך לאלקים, וכמו&amp;quot;כ מה שפירש בעה&amp;quot;ת שהוא לשון תמורה וחילוף שהחלפת כל האלהות ובחרת בהקב&amp;quot;ה, הכוונה שהעבדות והשבח שהומר על ידך בחטא העגל לע&amp;quot;ז, עכשיו חזר והחלפת והמרת, להיות יתד במקום נאמן, במקום הקדושה ולאלקותו ית&#039;, וזה הי&#039; ע&amp;quot;י הבדלה והפרשה מעניני ע&amp;quot;ז והתרחקות מהשפעתה - וע&amp;quot;י שזכית להיות מופרש מע&amp;quot;ז ומבחי&#039; התמורה הרעה הנ&amp;quot;ל, מדה כנגד מדה ד&#039; האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו&#039; שהפרישך מעמי הארץ וכו&#039;, וגם יצדק לשון תמורה וחילוף, בזה לפי שבסיבת חטא העגל נתחלף נפשך ונקנה לסט&amp;quot;א, ועכשיו שהבדלת והפרשת מכל בחי&#039; ע&amp;quot;ז, יחליף השי&amp;quot;ת בחי&#039; נפשך, להיות חוזרת אל שורש ומקור הקדושה, להיות לו לעם סגולה וגו&#039;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולדרכנו אפשר לרמז בפסוק (מיכה ג&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; י&amp;quot;א) ראשי&#039; בשוחד ישפטו וכהני&#039; במחיר יורו ונביאי&#039; בכסף יקסומו, דלכאורה כולהו שוחד נינהו, ולמה נזכרו בשמות מחולקין, וקראו הכתוב שוחד אצל ראשים ואצל כהנים מחיר וכו&#039; ועיי&#039;&#039;ש בקונטרס עה&amp;quot;ג (סי&#039; פ&amp;quot;ז) מה שפי&#039; בזה, ולדרכנו אפ&amp;quot;ל, דהנה הכהנים היו עובדי השי&amp;quot;ת כמשה&amp;quot;כ כי שפתי כהן ישמרו דעת, וכמ&amp;quot;ש התוס&#039; ב&#039;&#039;ב הנ&amp;quot;ל, דמסגולת העבודה וקדושת המקדש, הי&#039; ראוי שיכוונו את לבם ליר&amp;quot;ש, ואיך יצוייר שגם הכהנים הסכימו בעצה רעה כעצת נביאי הבעל, דחזינן שהזכירן הכתוב כאחד, אמנם ע&amp;quot;י השוחד נעשו משוחדים לעושי הרע, ועי&amp;quot;ז נתחלף נפשם בבחי&#039; תמורה וחליפין, ונעשה כברי&#039; חדשה וכאדם אחר, ואינו אותו שהי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; מלפנים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ופרשתי במאמה&amp;quot;כ לא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים, ולכאורה למה כתבה תוה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ק טעם מצוה זו, ויספיק שיאמר לא תקח שוחד, כמו בשאר המצות שלא הזכיר הכתוב טעמם ונימוקם, וכתב ה&#039;&#039;&#039;ב&amp;quot;ח&#039;&#039;&#039; (בריש ה&#039; סוכה) דלפי שאמר הכתוב בטעם מצות סוכה למען ידעו דורותיכם וגו&#039;, ע&amp;quot;כ צריך לכוין טעם המצוה, ואע&amp;quot;ג דבשאר מצות לא בעי כוונה עיי&amp;quot;ש, עכ&amp;quot;פ מבואר דכ&amp;quot;מ שהזכיר הכתוב טעם המצוה, ללמדנו בא על פרטי ותנאי המצוה, ונפק&amp;quot;מ להלכתא, וראוי להבין בלאו דשוחד, למה הזכיר הכתוב טעמו של איסור שוחד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר לומר דהנה לדעת ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039;, דס&amp;quot;ל ספיקא דאורייתא מה&amp;quot;ת לקולא, לא אסרה תורה אלא איסור מבורר ודאי, ולא ספק, והספק בהם מותר מכרת, ואסור מדרבנן, אבל בספק ספיקא גם חז&amp;quot;ל לא אסרו, ואפי&#039; לדברי הפוסקים דספיקא דאורייתא מה&amp;quot;ת לחומרא, מ&amp;quot;מ ישנם ספיקות שמותרין, כמבואר ב&#039;&#039;&#039;שו&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039; בדיני ספק ספיקא (כגון ספק ספיקא בספק על ספק לא על) וישנם צדדים שאפשר להתיר על ידיהם האיסור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמנם הדיין שלוקח שוחד אין בידו לברר ולהכריע ולהתיר מכח ספק ספיקא, לפי שהעיד הכתוב כי השוחד יעור וגו&#039;, וכיון שמשוחד אין דעתו צלולה, כמ&amp;quot;ש חז&amp;quot;ל ולא עוד אלא שמטפשין, וספק חסרון ידיעה אינו נכנס בצירוף ספק ספיקא, דדעת שוטים אינה כלום, וז&amp;quot;ש הכתוב לא תקח שוחד, ופן יהי&#039; לך מבוכה וספק, ותרצה לברר עפ&amp;quot;י כללי ספק ספיקא שאין אצלך חשש איסור שוחד, הגם שאם הי&#039; ספק כזה בא&#039; משאר איסורין שבתורה, הר אפשר להתיר באופנים הנ&amp;quot;ל, אבל בלאו דשוחד הזהיר הכתוב, כי השוחד יעור עיני חכמים, וכל ספקותיך בגדר חסרון ידיעה, ואינם מצטרפים להתרת האיסור, וזה שבא הכתוב ללמדנו בטעם האיסור.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עכ&amp;quot;פ ע&amp;quot;י השוחד נתחלף דעתו, ועושה דברים נגד דעתו ורצונו והרגלו הקודמת, וכפי הבחי&#039; הנ&amp;quot;ל שכתב האוהחה&amp;quot;ק, דע&amp;quot;י מעשה החטא נתחלפת נשמתו, והוא בבחי&#039; תמורה כמ&amp;quot;ש לעיל, וזה ירמוז הקרא לדרכנו, כהני&#039; במחיר יורו, שע&amp;quot;י השוחד באו לבחי&#039; תמורה בדעת ובבחי&#039; הנפש, ומעתה אין תימא שנשתוית דעתם לדעת נביאי הקסם שנזכר בפסוק הנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נחזור לעניננו שהמביא בכורים צוהו הכתוב לומר לכהן הגדתי היום לד&#039; אלקיך וגו&#039;, וכמ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;זוה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; שבזכות הכהן זוכה לביאת הארץ, וע&amp;quot;כ אומר אלקיך ולא אומר אלקינו, וכפי שבארנו לעיל שע&amp;quot;י הכהן יזכה לבחי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; הקדושה והשפעת אלקות וקדושת הארץ, ופן אמר יאמר ישראל המביא בכורים, שהימים הראשונים היו טובים מאלה, וכל אלו הבחי&#039; הי&#039; אפשר שיזכה בהם ע&amp;quot;י הכהן שהר בדורות הקודמים, אבל איך יאמר הגדתי היום לד&#039; אלקיך אל הכהן שבימיו, ולהמשיך בחי&#039; השפעות אלקות עליו מבחי&#039; קדושתו של הכהן, ושמא הכהן הזה מאותן שהם בבחי&#039; תמורה כמו שרמז הכתוב כהני&#039; במחיר יבואו, ועוד יזיק לו אם ימשיך מבחי&#039; עליו, ע&amp;quot;כ אמר הכתוב אל הכהן אשר יהי&#039; בימים ההם, ודרשו חז&amp;quot;ל בספרי אין לך אלא כהן שבימיך, אם הוא עובד ד&#039; ומתנהג בקדושתו, אין לך לחקור אחרי פנימיותו, והנסתרות לד&#039; אלקינו, והוסיף רש&#039;&#039;י ז&amp;quot;ל על דברי הספרי, תיבות כמו שהוא, לומר דעכ&amp;quot;פ צריך שיהי&#039; עובד ד&#039;, ומתנהג בקדושת כהונתו, שלא יהי&#039; בחי&#039; התמורה ניכרת בו, וז&amp;quot;ש כמו שהוא ולא נתחלף בבחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; תמורה כנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
=== מאמר ב ===&lt;br /&gt;
באופן אחר אפשר לבאר דברי הספרי הנ&amp;quot;ל, בהעיר עוד במ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ש הכתוב והי&#039; כי תבוא אל הארץ וגו&#039;, ויספיק לומר כי תבוא אל הארץ, והרבה פעמים נזכר ביאת הארץ, כי תבא, כי תבואו, ולא נאמר בהם והי&#039; וצ&amp;quot;ב הכוונה בהזכירו כאן, גם אומרו אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, וידוע שד&#039; ית&#039; הוא הנותן את הארץ, ולא עוד אלא שכפל עוד בפסוק שלאחריו אשר תביא מארצך אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, וכבר אמור, וטעמא בעי בהזכירו ב&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; פעמים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הגדתי היום לד&#039; אלקיך כי באתי אל הארץ וגו&#039;, ראוי להבין למה הוצרך להגדה זו, והרי נראה ביאתו במה שהביא מפרי האדמה ומה הכוונה באמירה זו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ג)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויביאנו אל המקום הזה, פרש&amp;quot;י זה ביהמ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ק, ויתן לנו את הארץ הזאת פרש&amp;quot;י כמשמעו, ולכאורה הו&amp;quot;ל להקדים לשבח על ביאת הארץ, שהיא קודמת לבנין ביהמ&#039;&#039;ק, וקושיא זו מתורצת עפ&#039;&#039;י דרשת הספרי, שדרשו בשכר ויביאנו אל המקום הזה דהיינו ביהמ&#039;&#039;ק, ניתן לנו את הארץ הזאת, אבל יקשה ע&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ז כקושית ה&#039;&#039;&#039;הפלאה&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל על דברי ספרי הנ&amp;quot;ל, דאיך שייך לומר בשכרה, כיון שביאת הארץ תקדים אלי&#039; בהכרח.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ד)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבוא אל הארץ אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, דקדקו המפרשים דלשון למען אשר תבא צ&amp;quot;ב, דהרי במצוה זו נצטוו אחרי עברם את הירדן, וכבר באו לארץ, ולא יוצדק לומר למען אשר תבא, גם אומרו אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, וכבר נאמרה בפסוק שלפני&#039; אל הארץ אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, גם ידוע הוא בלא&amp;quot;ה, וה&#039;&#039;&#039;אוהחה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; דקדק עוד במלת לך כאשר דבר ד&#039; אלקי אבתיך לך, כי אחרי שאמר למען אשר תבא אל הארץ וגו&#039;, מובן שאליהם הוא מדבר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וביאר הוא ז&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ל בכוונת הכתוב לפי שקדם מאמר משה לישראל, כי ביאת הארץ לא בזכות ישראל, כאומרו לא בצדקתך וגו&#039; אלא ברשעת הגוים וגו&#039;, לזה בא דברו כאן, כי באמצעות המעשה האמור בענין, תהי&#039; ביאתם בזכות עצמם. וזהו שיעור הכתוב למען אשר תבא, פי&#039; תהי&#039; ביאתך לארץ אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, כאשר דבר ד&#039; וגו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לך, למען שאתה ראוי, ולא תצטרך לזכות ברית אבות, ומתורץ בזה מלת לך, עכדה&amp;quot;ק.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפשר להוסיף על דבריו ז&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ל, ובזה יתורצו שאר הדקדוקים שבענין, עפימ&amp;quot;ש בירושלמי, מאן דאכיל דלאו דידי&#039;, בהית לאסתכולי באפי&#039;, ואיתא בגמ&#039; מס&#039; ברכות (דף י&#039; ע&#039;&#039;ב) בחזקי&#039; שתלו לו בזכות אחרים, שנא&#039; (מ&amp;quot;ב י&amp;quot;ט) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, והיינו דריב&amp;quot;ל, דאמר ריב&amp;quot;ל מאי דכתיב (ישעי&#039; ל&amp;quot;ח) הנה לשלו&#039; מר לי מר, אפי&#039; בשעה ששיגר לו הקב&#039;&#039;ה שלום, מר הוא לו עכ&amp;quot;ד הגמ&#039;, ולפי&amp;quot;ז א&#039;&#039;ש משה&amp;quot;כ למען אשר תבא אל הארץ וגו&#039;, שבזכות המצוה הזאת תהי&#039; ביאתם לארץ בזכות עצמם, ונחשב כביאה חדשה, ולא ידמה בחינתה לביאה הקודמת שלא הי&#039; בזכותם, וא&amp;quot;ש מה שכפל הכתוב עוה&amp;quot;פ, לומר אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, שאחר קיום המצוה וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת, יהי&#039; נתינה חדשה, בבחינה מחודשת, ויהי&#039; לך ובזכותך, וז&#039;&#039;ש אשר ד&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; אלקיך נתן לך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונקדים עוד מ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;אוהחה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; (בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; עקב) עה&#039;&#039;פ לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את הארץ וגו&#039;, דבאמת דור באי הארץ דור כשר היו, וכן תמצא שאמר להם, ואתם הדבקים בר אלקיכם וגו&#039;, אלא שלא היו שלמים לתת להם את הארץ וכו&#039;, ולא הי&#039; בזכותם שיעור אשר יזכו בשבילו לרשת את הארץ, אם לא היתה ברית אבות וכו&#039; עכ&#039;&#039;ל, ובפסוק שלאחריו חזר והקשה, במשה&amp;quot;כ וידעת כי לא בצדקתך ד&#039; אלקיך נתן לך את הארץ וגו&#039;, זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ד&#039; וגו&#039;, ומונה והולך כל החטאים שעשו ישראל במדבר, וקשה מה מוכיח ממה שעבר, בזמנים שהיו בהם רשעים לזמן זה, שאפשר שצדקתם שהם עומדים בה היום, תספיק להם לרשת את הארץ, ויכולין לומר בצדקתי הביאני ד&#039;, עיי&amp;quot;ש שנדחק לתרץ, ובאמת כל אלו שעשו את העגל, ושחטאו בתבערה ובמסה ובקברות התאוה, כבר מתו במדבר ודור באי הארץ צדיקים היו, ובמה יצדק מאמר לא בצדקתך וגו&#039;, ומדוע מונה והולך כל החטאים האלה שלא הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; להם חלק בהם כלל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אכן יתבאר עפימ&amp;quot;ש ב&#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ך עה&amp;quot;ת&#039;&#039;&#039; (פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; דברים ופ&#039; מסעי) שהקשה ג&amp;quot;כ כקושיא זו, על מה שהוכיחן משה רבינו בסוף שנת הארבעים, על כל החטאים שעשו ישראל במדבר בערבה מול סוף וגו&#039;, והרי דור באי הארץ היו בהם פחותים מבן עשרים, כשעשו אבותיהם את הדברים האלה, ואותו הדור שעשאום כבר ספו תמו וכו&#039;, וכו&#039;, ותוכן תירוצו שכל אלו שמתו במדבר ואלו שמתו במסה וכו&#039;, כולם נתקנו ע&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;י שבאו בגלגול בניהם ובנותיהם בסוד העיבור, וע&amp;quot;כ הוכיחם משה רבינו על מה שעשו בגלגולם הקדום עייש&amp;quot;ד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וכמו&amp;quot;כ לעניננו אפשר לתרץ קושית האוהחה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ק, ויובן מ&amp;quot;ש משרע&amp;quot;ה לא בצדקתך ד&#039; אלקיך נתן לך את הארץ, ונתן טעם זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ד&#039; אלקיך במדבר, אע&amp;quot;פ שלא דיבר משה לאותו הדור שעשו את העגל, אבל עוד לא ניתקן ונתכפר להם חטא העגל שעשו בגלגול הקדום, וע&amp;quot;כ לא היתה זכותם מספקת לרשת את הארץ, אם לא היתה ברית אבות, ובזה יובנו דברי האוהחה&amp;quot;ק, מ&#039;&#039;ש שלא הי&#039; בזכותם שיעור אשר יזכו לרשת את הארץ וכו&#039;, ור&amp;quot;ל אע&#039;&#039;פ שהיו דור כשר ודבקים בד&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, אבל לסיבת חטאם בגילגולם הקדום, שלא נתכפר להם עדיין, ע&amp;quot;כ לא היתה ביאת הארץ בזכות עצמם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונקדים עוד דברי הש&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ס כתובות (ס&#039;&#039;ב ע&amp;quot;ב) א&amp;quot;ל בני דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך, ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, פרש&#039;&#039;י מדעת קונך יש בך, שאמר להרחיק זמן חופתו, וחזר וקרבה מרוב חיבת כלתו, דמעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו וגו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, שיבואו לא&amp;quot;י ואח&amp;quot;כ יבנו לו מקדש, ולבסוף אמר ועשו לי מקדש במדבר, וכתב ה&#039;&#039;&#039;מהרש&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל דאין לומר בזה שנוי רצון לפניו ית&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, לפי דברי המדרש דהמשכן בא לכפר על עון העגל, וע&#039;&#039;כ קודם שעשו את העגל, לא הי&#039; צורך לעשות להם המשכן מיד במדבר, והשנוי הי&#039; מצד מעשיהם, לפי שחטאו בעגל הוצרכו לכפרה, וצוה הקב&#039;&#039;ה לעשות המשכן מיד, לכפר על עון העגל, עכ&amp;quot;ד ז&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה אף שהמשכן הי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; מכפר על עון העגל, אבל לא נתכפר עונם לגמרי, אלא בבנין ביהמ&#039;&#039;ק, ונרמז במ&#039;&#039;ש ובנה לנו בית הבחירה לכפר על כל עונותינו, שזו היתה כפרה גמורה, ולא נשאר רושם החטא כלל, נמצא לפי&amp;quot;ז דתחילת ביאתם לארץ, לא הי&#039; בזכות עצמם, אלא ע&amp;quot;י ברית אבות, שעדיין לא נתכפר להם חטא העגל לגמרי, ואחר שזכו לבנין ביהמ&amp;quot;ק נתכפר עונם לגמרי, וזכו לביאת הארץ ונתינה חדשה בזכות עצמם, ויובן בזה דברי הספרי ויביאנו אל המקום הזה זה ביהמ&#039;&#039;ק, ויתן לנו את הארץ זה א&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;י, והקדים בית המקדש, דע&amp;quot;י הביהמ&amp;quot;ק זכו לנתינת הארץ וביאה חדשה, וא&amp;quot;ש דברי הספרי בשכר ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת כנ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויובן בזה משה&amp;quot;כ הגדתי היום לד&#039; אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד&#039; לאבותינו לתת לנו, ר&amp;quot;ל שע&amp;quot;י הבאתו בכוריו לביהמ&amp;quot;ק, וע&amp;quot;י בחינת המקדש, נתכפר לו עונו, וזוכה לביאה חדשה בזכות עצמו, וז&amp;quot;ש כי באתי אל הארץ, ואע&amp;quot;פ שכבר בא, אבל נשתנה בחינתו וביאה חדשה יקרא לה, וז&amp;quot;ש אל הארץ אשר נשבע ד&#039; לתת לנו ר&amp;quot;ל בזכותינו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
וז&amp;quot;ש והי&#039; כי תבוא אל הארץ אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, דקדק לומר והי&#039; לשון עתיד, שע&amp;quot;י מצוה זו תזכה לבוא אל הארץ אשר ד&#039; נתן לך בזכותך, ויובן דברי הספרי עשה מצוה זו שבשכרה תכנס לארץ, ר&amp;quot;ל שיהי&#039; ביאת הארץ בשכרך ובזכותך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ואפ&amp;quot;ל עוד אין והי&#039; אלא לשון שמחה, ואם אין האדם זוכה בזכותו, אין שמחה עמה, כמ&amp;quot;ש חזקי&#039; הנה לשלום מר לי מר, ומאן דאכיל דלאו דילי&#039; בהית לאסתכולי באפי, ועתה שיזכו לנתינת הארץ בזכותן, אמר הכתוב והי&#039; כי תבוא אל הארץ, שיהי&#039; שמחה בנתינתה בבחי&#039; זו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
=== מאמר ג ===&lt;br /&gt;
עוד אפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ל בביאור הענין בהקדם דברי הספרי, והי&#039; כי תבוא אל הארץ, אין והי&#039; אלא מיד, עכ&amp;quot;ד הספרי, וצ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ב דמצות ביכורים אינו נוהג מיד, אלא לאחר ירושה וישיבה, וב&#039;&#039;&#039;זית רענן מבעל מג&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; תירץ דכוונת הכתוב שיהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ביאת הארץ מיד, וגם זה צ&#039;&#039;ב דכבר נתבשרו על זה שיבואו לארץ מיד, דכ&#039;&#039;ז הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; בשנת הארבעים סמוך לכניסתן לארץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ב)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויביאנו אל המקום הזה, פרש&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;י מדברי הספרי, אל המקום זה ביהמ&amp;quot;ק, ויתן לנו את הארץ זה ארץ ישראל, וצ&amp;quot;ב, למה סתם הכתוב ולא פירש לאיזה מקום כוונתו, וכעי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ז הקשה ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; ז&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ל בס&#039; המורה, עה&amp;quot;פ יראה כל זכורך וגו&#039;, במקום אשר יבחר ד&#039;, דאחרי שהמקום הי&#039; ידוע לישראל, שהוא הר המורי&#039; ומקום המקדש, למה הסתירו הכתוב, וכאן יקשה יותר, שאמר המקום הזה כמראה לנוכח, ולא גילה מקומו אי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, גם צ&amp;quot;ב מ&amp;quot;ש המקום הזה, דמלת זה מיעוטא הוא, ומה בא למעט זולתו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ג) להלן בסוף הפרשה ולא נתן ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; לכם לב לדעת וגו&#039; עד היום הזה, פרש&#039;&#039;י ז&amp;quot;ל להכיר את חסדי הקב&#039;&#039;ה ולהדבק בו עד היום הזה וכו&#039;, דבר אחר ולא נתן ד&#039; לכם לב לדעת עד היום הזה, שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו, עד ארבעים שנה, ולפיכך לא הקפיד עליהם המקום עד היום הזה, אבל מכאן ואילך יקפיד, ולפיכך סמך לי&#039; ושמרתם את דברי הברית הזאת וכו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, וכתב ה&#039;&#039;&#039;רא&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל דלשני הפירושים שברש&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;י, מ&#039;&#039;ש ותבואו אל המקום הזה וגו&#039; אין הכוונה אל המקום, אלא פירושו אחר שבאת אל המדריגה הזאת, להשיג מחכמתו ית&#039; וחסדי המקום, מעתה הוא מדקדק עמכם בשמירת המצות, וע&amp;quot;כ סמך לי&#039; ושמרתם את דברי הברית, אבל הקשה למה הפסיק הכתוב במאמר ויצא סיחון וגו&#039;, בין ותבואו אל המקום הזה, ובין ושמרתם את דברי הברית, שהם דבקים זה לזה, גם ראה להבין דאם לזה יתכוין הכתוב, למה אמר ותבואו אל המקום הזה, ושם זה מורה על בחי&#039; המקום, ולא על בחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; המדריגות, וכבר ביארנו בזה בדרושים הקודמים ועוד לאלקי מילין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ד)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
במדרש תנחומא היום הזה ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; אלקיך מצוך לעשות, זש&amp;quot;ה באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד&#039; עושנו (תהלים צ&amp;quot;ה) והלא כריעה בכלל השתחויה וכו&#039;, ומה ת&amp;quot;ל נשתחוה נכרעה נברכה, אלא צפה משה ברוה&amp;quot;ק, וראה שביהמ&amp;quot;ק עתיד ליחרב, והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג&#039; פעמים בכל יום וכו&#039;, וצ&amp;quot;ב דמה ענין תקנת התפלות למצות בכורים, ומצינו בגמ&#039; דתפלות כנגד תמידין תקנום, אבל כנגד מצות בכורים ליכא מאן דאמר הכי, וראוי להבין כוונת דבריהם ז&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ולבאר הענין נקדים מ&amp;quot;ש בספה&amp;quot;ק &#039;&#039;&#039;נועם אלימלך&#039;&#039;&#039; (פ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; שמות) עה&amp;quot;פ וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה וגו&#039;, ועתה הנה צעקת בנ&amp;quot;י באה אלי וגו&#039;, ודקדק ז&amp;quot;ל משה&amp;quot;כ ועתה הנה צעקת בנ&amp;quot;י באה וגו&#039;, אחר מאמר להעלותו אל ארץ טובה וגו&#039;, והיה ראוי להקדימו לפני אמרו וארד להצילו מיד מצרים, שזה הי&#039; מכלל שמיעת צעקתם, ותרד לתרץ עפ&amp;quot;י דברי הגמ&#039; ברכות (דף ל&#039; ע&#039;&#039;א) היה עומד בא&amp;quot;י יכוין את לבו כנגד ירושלים וכו&#039;, היה עומד בבית המקדש יכוין כנגד בית קדשי הקדשים וכו&#039;, ולכאורה אם בכוונה תליא מילתא, גם העומד בחו&amp;quot;ל יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים, אך נראה דרבותינו ז&amp;quot;ל הורו לנו דרכי התפלה, באופן שיעלו לרצון לפני השי&amp;quot;ת ב&amp;quot;ה וב&amp;quot;ש, דקדושת א&amp;quot;י היא יותר מחו&amp;quot;ל, וקדושת ירושלים היא יותר מא&amp;quot;י, וכן כולם קדושתם זו למעלה זו, וא&amp;quot;א לאדם שיאחוז בקדושה רבה העליונה בפעם א&#039;, רק צריך לילך ממדריגה למדריגה. וזה שאמרו חז&#039;&#039;ל, מי שהוא עדיין בחו&amp;quot;ל יאמץ ויקדש עצמו בקדושה יתירה, שיבא לקדושת א&amp;quot;י, ואחר שיזכה לקדושה יתירה והיינו העומד בא&amp;quot;י, יכוין לבו לאמץ עוד בקדושה נוספת כנגד ירושלים, וכן כולם וכו&#039;, אבל בודאי מי שעומד בחו&amp;quot;ל דהיינו שעדיין לא נתקדש כלל, והוא מלא מחשבות זרות ותאוות גשמיות, בלתי אפשרי שתעלה תפלתו לפניו ית&#039;, והנה כשהיו ישראל במקום טומאה, ונתגשמו מאוד מחמת צרות עול שעבוד וסבלות מצרים, בלתי אפשרי הי&#039;, שתעלה צעקתם לפני השי&#039;&#039;ת, ולכן אמר השי&#039;&#039;ת וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו אל ארץ טובה וגו&#039;, ר&amp;quot;ל שאעלה אותם ואביא אותם אל קדושת ארץ ישראל, ועתה הנה צעקת בנ&amp;quot;י באה אלי וגו&#039;, עי&amp;quot;ז יקובל תפלתם עכ&amp;quot;ד ז&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועד&amp;quot;ז יתבאר לנו במאמה&amp;quot;כ ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון וגו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, עפי&amp;quot;מ שבארנו לעיל (בדרוש הקדום) דלכאורה מה ראה סיחון שיצא להלחם עם ישראל, והרי לא רצו ישראל להתגרה אתו במלחמה, כ&#039;&#039;א לעבור בארצו, ואילו הניחם לעבור, לא הי&#039; הציווי לכבוש את ארצו עדיין, והרי שמעו כל העמים גודל הנסים שנעשו לישראל, ואיך לא פחד סיחון ויצא להלחם באין הכרח, אך לפי שראה סיחון שנתעלו ישראל בצדקתם ובמדריגתם, כמ&amp;quot;ש ולא נתן ד&#039; לכם לב לדעת וגו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; עד היום הזה, ולפי גודל טומאתם בקליפה נתגבר שנאתם עכשיו יותר, כמ&amp;quot;ש &#039;&#039;&#039;ק&amp;quot;ז הישמח משה זלה&amp;quot;ה&#039;&#039;&#039; (בפ&#039; בלק), כי השנאה הוא לפי ההתרחקות, וע&amp;quot;י גודל השנאה נתעור עיניהם, ולא השגיחו על הנסים שנעשו לישראל, והלכו להלחם עמהם אף כנגד השכל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובזה יתבאר קישור הכתוב ותבואו אל המקום הזה, היינו שהגעתם אל המדריגה הגדולה הזאת כדרשת חז&amp;quot;ל, ע&amp;quot;כ ויצא סיחון וגו&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;, דאילולי הצדקות וגודל מדריגתם, הי&#039; השכל מחייב אותם שלא לצאת ולהתגרות במלחמה (עיין בדברינו לעיל בדרוש הקדום ביתר ביאור), אמנם מה שאמה&#039;&#039;כ ותבואו אל המקום הזה, ומלת מקום מורה בכ&amp;quot;מ על בחי&#039; המקום, לא על בחי&#039; המדריגה כקושיתנו הנ&amp;quot;ל, ובפשטות אפ&amp;quot;ל דארץ סיחון ועוג יש להם מבחי&#039; קדושת הארץ, וגם זה סייע להם לישראל שנתעלו במדריגתם, והפשט והדרש מקושרים ויתאחדו כאחד, דלפי שבאו במקום הזה שהוא מבחי&#039; א&amp;quot;י, ע&amp;quot;כ נתעלו במדריגה עליונה, ולטעם זה ויצא סיחון וגו&#039;, אמנם לפי&amp;quot;ד הנועם אלימלך זלה&amp;quot;ה יתבאר יותר, ואפשר שהעלה הקב&amp;quot;ה את ישראל להביאם לקדושת ארץ ישראל וקדושת המקדש, וכבחי&#039; שפי&#039; הנוע&amp;quot;א זלה&amp;quot;ה ולהעלותו אל ארץ טובה וגו&#039;, שזכו לזה בעודם במצרים, ואף כאן נתעלו ישראל לבחי&#039; זו, וזהו ותבואו אל המקום הזה, המורה על בחי&#039; המקום כפשוטו, ולטעם זה זכו למדריגה הגדולה כמשה&amp;quot;כ ולא נתן ד&#039; לכם לב לדעת וגו&#039; עד היום הזה, ולטעם זה ויצא סיחון וגו&#039;, ומקושר פשוטו של מקרא עם מדרשו, וא&#039;&#039;ש הקישור ויצא סיחון וגו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועד&amp;quot;ז יתבאר לעניננו בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בכורים, ויביאנו אל המקום הזה וגו&#039; ודרשו רז&amp;quot;ל בספרי אל המקום זה ביהמ&amp;quot;ק, ויתן לנו את הארץ זה ארץ ישראל, דהנה המביא בכורים מזכיר מחסדי המקום ית&#039;, ומתחיל מארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו&#039;, ונצעק אל ד&#039; אלקי אבתינו וישמע ד&#039; את קלנו וגו&#039;, וע&amp;quot;כ סיים ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת, ר&amp;quot;ל שהעלה הקב&amp;quot;ה את אבותינו לקדושת א&amp;quot;י ולקדושת המקדש, כבחי&#039; שכתב הנוע&amp;quot;א זלה&#039;&#039;ה, ועי&#039;&#039;ז נתקבלה צעקתם ותפלתם, ולולי זה הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; בלתי אפשרי שתעלה צעקתם לפני השי&amp;quot;ת, לגודל התגשמותם מטומאת מצרים ועול השעבוד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועד&amp;quot;ז ירמזו דברי הספרי (בקושיא א&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;) והי&#039; כי תבוא אל הארץ, אין והי&#039; אלא מיד, ר&amp;quot;ל דאף טרם שיזכו ישראל לביאת הארץ בפועל, יתעלו ע&amp;quot;י הבוי&#039;&#039;ת לקדושת הארץ ולקדושת הקדשי קדשים כפי הכנתם ותשוקתם להמשיך השפעת הקדושה אליהם, וע&amp;quot;ד שאמרז&amp;quot;ל בתפלה (ברכות דף ל&#039; נרא) היה עומד בחו&amp;quot;ל יכוין את לבו כנגד א&amp;quot;י, הי&#039; עומד בא&amp;quot;י יכוין את לבו כנגד ירושלים, הי&#039; עומד בבית המקדש יכוין כנגד קדשי הקדשים, וכבחי&#039; שפי&#039; בספה&amp;quot;ק נועם אלימלך זלל&amp;quot;ה, וז&amp;quot;ש בספרי והי&#039; כי תבוא אל הארץ, אין והי&#039; אלא מיד, שאפשר לזכות לביאת הארץ מיד, אם יקדים הכנה הראוי&#039; לה, וכמו שהי&#039; בכל הדורות צדיקים וקדושים שלא זכו לביאת הארץ בפועל, אבל זכו ונתעלו לקדושת הארץ וקדושת המקדש, וזכו לבחי&#039; המקום, ובבחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; ויביאנו אל המקום הזה כמו שפירשנו.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועד&amp;quot;ז יתבאר הסמיכות מ&amp;quot;ש הבעה&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;ט, לעיל מיני&#039; כתיב תמחה את זכר עמלק, וסמיך לי&#039; והי&#039; כי תבואו אל הארץ וכו&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;, עפימ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;אלשיך הק&#039;&#039;&#039;&#039; (בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בשלח) דענין מחיית עמלק א&amp;quot;א, כ&#039;&#039;א שיפיל הקב&#039;&#039;ה תחלה את שר של עמלק והוא הס&amp;quot;מ, והנה בכל חטא ועון מוסיפין לו כח, וע&amp;quot;כ צריך לרחוץ ולטהר מכל נדנוד חטא, בל ישען על עוננו עייש&amp;quot;ד, ואם יהי&#039; לנו הכנה הראוי&#039; לזה, אז יתקיים והי&#039; כי תבואו אל הארץ מיד, ונזכה אל בחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; המקום ולהתעלה אל קדושתה, וז&amp;quot;פ הסמיכות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומה שסתם הכתוב באמרו המקום הזה, ולא הזכיר שם המקום בפירוש, גם צ&amp;quot;ב מ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש המקום הזה ומהו הכוונה במלת הזה כקושיתנו לעיל, ואפ&amp;quot;ל עפימ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;רד&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל (ירמי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; ז&#039;) עה&amp;quot;פ אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ד&#039; היכל ד&#039; היכל ד&#039; המה, שאומרים להם נביאי השקר המתעים אותם וכו&#039;, לא יחריב היכלו בעבור העון, ולא תחרב העיר הזאת ואמר ג&#039; פעמים היכל ד&#039;, לפי שהיו שלשה אולם והיכל ודביר, כן פי&#039; אדוני אבי ז&amp;quot;ל, ופי&#039; כי פסוק ארץ ארץ ארץ (ירמי&#039; כ&amp;quot;ב כ&#039;&#039;ט) תשובת דבריהם, אמר הרי היכלות שאתם אומרים לפני, חשובים כמו הארץ, כיון שאתם חוטאים לפני ומבזים ההיכלות, עכ&amp;quot;ל הרד&amp;quot;ק שהביא בשם אביו ז&amp;quot;ל, ולכאורה הרי זה הי&#039; בזמן הבית וכהנים בעבודתן ולוים בדוכנן, ואיך יתכן שנעלמה משם קדושת המקדש, וצ&amp;quot;ל דלאלו החוטאים שבאו למקדש ד&#039; בכוונה רעה, לחפות על כל פשעיהם כמ&amp;quot;ש ירמי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; (שם להלן) ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו, ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה, נמצא שעשו המקדש סיבה לתועבותם, ע&amp;quot;כ נסתרה מהם קדושת המקדש, כצ&amp;quot;ל בכוונת הרד&amp;quot;ק ז&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והובא בדברינו כ&amp;quot;פ דברי &#039;&#039;&#039;הצמח ד&#039; לצבי&#039;&#039;&#039; שלפעמים נתחלף קדושת המקדש ונעתקה משם אם העוונות גורמים ר&amp;quot;ל, ולפעמים להיפך כמ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;ערבי נחל&#039;&#039;&#039; (פ&#039; שלח) עפי&amp;quot;ד ה&#039;&#039;&#039;זוה&amp;quot;ק&#039;&#039;&#039; ו&#039;&#039;&#039;כתבי האריז&amp;quot;ל&#039;&#039;&#039;, שהקשו הלא נודע שאיסור קדשים בחוץ חייבים עליו כרת, עבור כי אין מקום להקריב קרבן, אם לא בביהמ&amp;quot;ק שעומד בא&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;י, ושם עשר קדושות המבוארים בכלים, אבל חו&amp;quot;ל אינו סובל קדושת הקרבת הקרבן, וא&amp;quot;כ איך בכל מ&#039; שנה שהיו ישראל במדבר בחו&amp;quot;ל, הקריבו קרבנות אצל המשכן, ותירצו שכמו שמצינו ביעקב אע&amp;quot;ה שקיפל הקב&amp;quot;ה את כל א&amp;quot;י והניחו תחתיו, כך הי&#039; הענין בזה שמעת צאתם מארץ מצרים, אזי בכל מקום שהי&#039; חנייתם, הי&#039; שם כל עשר קדושות של א&amp;quot;י וכו&#039;, ומקום המשכן הי&#039; ממש מקום המקדש, וכל הקדושה שמקומה לשרות במקום ביהמ&amp;quot;ק, הי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; שם במקום המשכן, ולכן הקריבו שם קרבנות עייש&amp;quot;ד שהאריך.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ומעתה א&amp;quot;ש שסתם הכתוב ולא הזכיר שם המקום בפירוש, דלפעמים נעתק קדושת המקום, וכמו שזכו ישראל בעודם במצרים, וכבחי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; שכתב בנוע&amp;quot;א זלל&amp;quot;ה שהעלה אותם הקב&amp;quot;ה לקדושת א&amp;quot;י, וכמו שזכו לזה דור המדבר כמבואר בזוה&amp;quot;ק הנ&amp;quot;ל, ולפעמים נתחלף ואזלה הקדושה ממקומה הראוי לה נע&amp;quot;צ העונש. ובסיבת החטאים, כמ&amp;quot;ש בס&#039; צמח ד&#039; לצבי הנ&amp;quot;ל, ע&amp;quot;כ סתם הכתוב ולא פי&#039; מקומו אי&#039;, ואמר המקום &amp;quot;הזה&amp;quot; כי המביא בכורים מהלל ומשבח להשי&amp;quot;ת שזכה להביא בכוריו למקדש ד&#039;, וקדושת המקדש במקומו הראוי&#039; לה ועיין בדברינו (דברי יואל פ&#039; תולדות תרנ&#039;&#039;א) דכיון שמצות התורה עליו להביא בכורים ולקרוא פ&#039; בכורים, ולא אמרה תורה שלח לתקלה, ודאי שיש בכח מצוה זו, דבאותה שעה יש לחלק שדהו וארצו קדושת א&amp;quot;י, ואפי&#039; נתחלף מקודם בארץ חו&amp;quot;ל ע&amp;quot;י פגם חטאיו, אבל מצוה זו הבטחה הוא לו דחזרה לקדושת א&amp;quot;י, ועד&amp;quot;ז קדושת המקדש במקומה הראוי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לה, ולטעם זה אמר הכתוב המקום הזה והבן.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ועד&amp;quot;ז יתבארו דברי התנחומא (לעיל קושיא ד&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;) עפימ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש ה&#039;&#039;&#039;כלי יקר&#039;&#039;&#039; בשם ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל (בר&amp;quot;פ זו) שעיקר טעם מצות בכורים הוא ההכנעה וההשתעבדות אל השם יתברך, כי מאת ד&#039; היתה הארץ לי למנה ומתנה, ולא כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ועד&amp;quot;ז פי&#039; ה&#039;&#039;&#039;אלשיך הק&#039;&#039;&#039;&#039; וה&#039;&#039;&#039;אברבנאל&#039;&#039;&#039; (הו&amp;quot;ד בדרוש הקדום) ופי&#039; בזה הכלי יקר ז&amp;quot;ל מאמה&amp;quot;כ אשר תביא מארצך אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, כי ארץ זו לא תקרא ארצך, כי אם אחר הבאת הבכורים, ואחרי שהודית אשר ד&#039; אלקיך נותן לך וגו&#039;, ולדרכנו אפ&amp;quot;ל דע&amp;quot;י ההכנעה וההשתעבדות, שיכיר ויודה כי מד&#039; ניתן לו את הארץ, יזכה לביאה חדשה ולבחי&#039; המקום, ובמקומה הראוי&#039; לה, וזה ירמוז הכתוב ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת, שע&amp;quot;י שיודה שהבוי&amp;quot;ת נתן לנו את הארץ הזאת, יזכה אל ויביאנו אל המקום הזה, וז&amp;quot;ש והי&#039; כי תבוא אל הארץ אשר ד&#039; אלקיך נתן לך, דבזכות זה תבוא אל הארץ ולהתעלות לבחי&#039; המקום, ע&amp;quot;י שתכיר ותדע אשר ד&#039; אלקיך נתן לך את הארץ.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה כמו&amp;quot;כ כל ענין התפלה הוא רק להראות ההכנעה וההשתעבדות לפניו ית&#039;, כמ&amp;quot;ש ה&#039;&#039;&#039;חובת הלבבות&#039;&#039;&#039; דהבוי&amp;quot;ת יודע כל מחסורי בני אדם, וענין התפלה הוא רק להראות הכניעה אליו ית&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; על כל פרט ופרט מצרכנו, נמצא מבואר דמצות בכורים וענין התפלה בחי&#039; אחת להם, וגם ע&amp;quot;י התפלה אפשר להמשיך קדושת א&amp;quot;י וקדושת המקדש, אם יהי&#039; לו הכנה הראוי&#039; לכך, וכמ&amp;quot;ש רז&amp;quot;ל יכוין את לבו כנגד א&amp;quot;י, יכוין כנגד בית קדשי קדשים, וכבחי&#039; שכתב בספה&amp;quot;ק נוע&amp;quot;א זלל&amp;quot;ה. וז&amp;quot;פ התנחומא והלא כריעה בכלל השתחוי&#039; וכו&#039;, ומה ת&amp;quot;ל נשתחוה נכרעה ונכרעה וע&amp;quot;כ דרשו רז&amp;quot;ל מכפל הלשונות על ענין התפלה, שעיקרו ג&amp;quot;כ לטעם ההכנעה וההשתעבדות, דלפי שצפה משה ברוה&amp;quot;ק וראה שביהמ&amp;quot;ק עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג&#039; פעמים בכל יום, ובחינתם שוה לבחי&#039; הבכורים, וע&amp;quot;כ אף אחר החורבן שא&amp;quot;א לקיים מצות בכורים עוד, אבל ע&amp;quot;י התפלה יקיים ההכנעה וההשתעבדות לפניו, ובכח התפלה להמשיך קדושת א&#039;&#039;י כבחי&#039; הבכורים, והבוכ&amp;quot;ע יעזור שיהי&#039; לנו השפעה מן השמים לעשות תשובה שלימה, והבוכ&amp;quot;ע ירחם עלינו וינחנו בדרך האמת ויתקבלו תפלות בנ&amp;quot;י לפני הקב&amp;quot;ה, וכמ&amp;quot;ש ועתה הנה צעקת בנ&amp;quot;י באה אלי, שצ&amp;quot;ל תיכף ומיד, שאנו כבר בבחי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; ולא יכלו להתמהמה וצריכים אנו לישועה מיד, ובמהרה נוושע בשנת גאולה וישועה, ונזכה לקבל פני משיח צדקנו מתוך נחת ושמחה בקדושה ובטהרה בהתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד שמים עלינו בב&amp;quot;א.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
עוד אפשר לבאר דברי הספרי הנ&amp;quot;ל באופן אחר בע&amp;quot;ה, ונקדים מ&amp;quot;ש בספרי, והי&#039; כי תבוא, אין והי&#039; אלא מיד, וצ&amp;quot;ב דלא נתחייבו בבכורים מיד, אלא אחר ירושה וישיבה, וב&#039;&#039;&#039;זית רענן&#039;&#039;&#039; פי&#039;, דר&amp;quot;ל דביאת הארץ יהי&#039; מיד, אבל ג&amp;quot;ז צ&amp;quot;ב, דכבר הי&#039; בסוף ארבעים שנה, וכבר נתבשרו על זה שיכנסו מיד לארץ, ולמה השמיענו במצוה זו דוקא.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בבעה&amp;quot;ט דריש סמוכין, דלעיל מיני&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; כתיב תמחה את זכר עמלק, וסמיך לי&#039; והי&#039; כי תבוא אל הארץ, שנצטוו למחות את זכר עמלק, מיד בכניסתן לארץ, ונראה שדורש ג&amp;quot;כ לשון והי&#039; מיד, כדברי הספרי, וצ&amp;quot;ב דלא נצטוו במצוה זו מיד, אלא אחר הקמת מלך כמבואר בגמ&#039;, וזה הי&#039; הרבה שנים אחר כניסתן לארץ, גם עיקר מחיית עמלק לא תתקיים אלא לעתיד, וצ&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ב דרשא דמיד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ויתבאר בהקדם דברי הגמ&#039; ברכות (ח&#039; ע&amp;quot;א) א&amp;quot;ל לר יוחנן איכא סבי בבבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם וגו&#039; על האדמה, אבל בחו&amp;quot;ל לא, כיון דאמרי לי&#039; דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו, וכתב ה&#039;&#039;&#039;מהרש&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל בח&amp;quot;א עפימ&amp;quot;ש במס&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; מגילה (כ&#039;&#039;ט א&#039;) עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא&#039;&#039;י, א&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;כ הו&amp;quot;ל כאלו הם על האדמה, שהרי יקבעו לעתיד שם בא&amp;quot;י עכ&amp;quot;ל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ובדבריו הקדושים יובן לי, לתרץ קושית ה&#039;&#039;&#039;רמב&amp;quot;ן&#039;&#039;&#039; ז&amp;quot;ל (בפ&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; עקב) על מ&#039;&#039;ש רש&#039;&#039;י בשם הספרי, ושמתם את דברי אלה וגו&#039;, אף לאחר שתגלו, היו מצויינים במצות וכו&#039;, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו, וכתב הרמב&amp;quot;ן דעיקר הכתוב בארץ מיירי, דכתיב למען ירבו ימיכם וגו&#039; על האדמה, ומה שדרשו בספרי ושמתם לאחר שתגלו וכו&#039;, מפני שסמך ושמתם אל ואבדתם עיי&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ש שנדחק בפירושו, ולדברי המהרש&amp;quot;א ז&amp;quot;ל לא צריכנא לדחוקי, דגם בחו&amp;quot;ל ובגלות יתקיים הפסוק למען ירבו ימיכם על האדמה, דבתי כנסיות שבחו&amp;quot;ל הו&amp;quot;ל כאלו הם בא&amp;quot;י ע&amp;quot;ש העתיד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ונקדים מ&amp;quot;ש ז&amp;quot;ל בפסיקתא (פי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039;&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt;ב) אמרו ישראל לפני הקב&amp;quot;ה, רבון כל העולמים אתה אומר לנו הוו זכורים למחות את זכר עמלק, בשר ודם אנו, לשעה אנו, אתה שחי וקיים לעולמי עולמים הוי זכור, א&amp;quot;ל הקב&amp;quot;ה בני אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה, ומעלה אני עליכם כאלו אתם מוחים שמו מן העולם עכ&amp;quot;ד הפסיקתא, ולפי זה אפשר שתתקיים מצות מחיית עמלק מיד, דע&amp;quot;י הקריאה מעלה הכתוב, כאלו אתם מוחים שמו מן העולם.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
והנה קריאה זו היא מצות עשה, וצריך שתהי&amp;lt;nowiki&amp;gt;&#039; בס&amp;quot;ת ובצבור בבית הכנסת, וע&amp;quot;י שקוראין בביהכנ&amp;quot;ס יתקיים ג&#039;&#039;כ ביאת הארץ מיד, דהו&amp;quot;ל כאלו הם על האדמה ע&#039;&#039;ש העתיד כמ&amp;quot;ש המהרש&amp;quot;א ז&amp;quot;ל, וא&amp;quot;ש דברי הבעה&amp;quot;ט שדריש הסמוכין לומר, שנצטוו למחות עמלק מיד בכניסתן לארץ, דאפשר שיתקיימו שניהם כאחד, וגם שיהי&#039; מיד כנ&amp;quot;ל. וא&amp;quot;ש דברי הספרי אין והי&#039; אלא מיד, דע&amp;quot;י זכירת עמלק יתקיים ביאתן לארץ מיד, וז&amp;quot;ש בספרי עשה מצוה האמורה בענין, ור&#039;ל זכירת עמלק שנסמכה כאן, ומצותה ע&#039;&#039;י אמירה, שבשכרה תכנס לארץ, וה&amp;quot;ה כאלו הי&#039; בארץ ישראל, דבתי כנסיות ובתי מדרשות יש להם קדושת א&amp;quot;י ע&amp;quot;ש העתיד, ורש והי&#039;&amp;lt;/nowiki&amp;gt; לשון עתיד, דמה שנחשב לביאת הארץ הוא ע&amp;quot;ש שעתידין ליקבע בא&amp;quot;י.&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:CH&amp;diff=2879</id>
		<title>שיחת משתמש:CH</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:CH&amp;diff=2879"/>
		<updated>2025-12-11T19:22:00Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: ברוכים הבאים!&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&#039;&#039;&#039;ברוכים הבאים לאתר &#039;&#039;אוצר מהרי&#039;&#039;ט&#039;&#039;!&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
אנו מקווים שתרומותיכם יהיו רבות וטובות.&lt;br /&gt;
כנראה כדאי שתקראו עכשיו את [https://www.mediawiki.org/wiki/Special:MyLanguage/Help:Contents דפי העזרה].&lt;br /&gt;
ושוב, ברוכים הבאים, תיהנו! [[משתמש:Be69455|Be69455]] ([[שיחת משתמש:Be69455|שיחה]]) 19:22, 11 בדצמבר 2025 (UTC)&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:SyncVibe&amp;diff=2866</id>
		<title>שיחת משתמש:SyncVibe</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:SyncVibe&amp;diff=2866"/>
		<updated>2025-11-08T21:20:47Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: ברוכים הבאים!&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&#039;&#039;&#039;ברוכים הבאים לאתר &#039;&#039;אוצר מהרי&#039;&#039;ט&#039;&#039;!&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
אנו מקווים שתרומותיכם יהיו רבות וטובות.&lt;br /&gt;
כנראה כדאי שתקראו עכשיו את [https://www.mediawiki.org/wiki/Special:MyLanguage/Help:Contents דפי העזרה].&lt;br /&gt;
ושוב, ברוכים הבאים, תיהנו! [[משתמש:Be69455|Be69455]] ([[שיחת משתמש:Be69455|שיחה]]) 21:20, 8 בנובמבר 2025 (UTC)&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2853</id>
		<title>ספרי תולדות וקורות ימי חייו</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2853"/>
		<updated>2025-10-31T13:20:06Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&amp;lt;div style=&amp;quot;display: flex; flex-direction: column; gap: 10px; width: 100%;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרב [[שלמה יעקב געלבמאן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מושיען של ישראל]] – תולדותיו וקורות חייו, עשרה כרכים שיצאו לאור עולם ועוד ארבעה שעודם בכתב יד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[אביר הרועים]] – קשריו עם גדולי ישראל, ב&#039; כרכים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[רצון צדיק]] – הקמת קרית יואל, חלק אחד כבר י&amp;quot;ל וחלק השני בכת&amp;quot;י.}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; סענדער דייטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[עזריאל גליק]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עזר בקודש]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; יוסף שיינברגר: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עולמות שחרבו]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אלימלך עוזר בודק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תפארת יואל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; חנניה יום-טוב ליפא שווארץ: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרון איש חי&amp;quot;ל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל אהרן חנני&#039; טענענבוים: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[ימי מלך]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[ניצוצי תומר]], ג&#039; חלקים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כתבוני לדורות]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכר צדיק לברכה]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מהר&amp;quot;י בר ח&amp;quot;י]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל ראזנבערג - נחלת רבותינו: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[באילנא דחיי]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; מרדכי זאב האלבערשטאם: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שקיעת החמה]] - פטירתו, הלוויה, ההספדים, וקטעי עיתונות..}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; סענדר דייטש:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמעון ווייס:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תמר יפרח]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; ליפא שווארץ:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[המאזריני חיל]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; בן ציון יאקאבאוויטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכור ימות עולם]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[אגרות מהרי&amp;quot;ט]], מכתבים ושיחות.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; הערשל פרידמאן:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מאפילה לאור גדול]], נס ההצלה.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; יוסף לייב יאקאב:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דרך המלך]], נסיעות לארץ ישראל.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם דוד גליק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכר צדיק לברכה ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[שמואל שלמה טעלער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;מבצר תורה ויראה, ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרבנית הצדקת מרת [[אלטע פיגא ע&amp;quot;ה]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון זאת בספר, זכרונות ומכתבים עבורה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם פוקס]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;האדמו&amp;quot;ר מסאטמר.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אלימלך עוזר בודק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;תפארת יואל, ג&#039; כרכים, עובדות והנהגות.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[יונה לאנדא]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון בספר, ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[חיים מרדכי שטיינבערג]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[פעולת צדיק לחיים]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[ישי בוכינגער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שבחי מהר&amp;quot;י ט&amp;quot;ב]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מענדל גרליץ]] (מנחם מענדל):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דער זייל פון די אידישע וועלט]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|רשימות הבחור [[יחזקאל יוסף ווייסהויז]] (יו&amp;quot;ל ע&amp;quot;י ר&#039; [[ישראל זינדל]]):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עדות ביהוסף]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[The rabbe]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
   &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מנשה בן חיים קעניג]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרונות רמב&amp;quot;ח]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[נתנאל&#039;ע פארקאש]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;סדר קידוש לבנה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צדקת אליהו - ר&#039; חיים אליהו שטערנבערג&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תורות ועובדות מבית רבותינו מגזע התמרים ווייס סג״ל יואל&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;ספרים מחסידיו שיש הרבה פרטים מחייו בקודש&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מסעות ישעי - פעולות ישעי׳ (ישעי גראס)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
רבי מאיר אומר מאיר שטיין &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זה שמי וזכרי יחזקאל שטויבער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זכר חסידים לברכה משפחת טירנויער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אביר יעקב יעקב כהנא &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נפלאותיך אשיחה נפתלי לעבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גור אריה יהודה יודל ראזענבערג &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איש חסיד היה אברהם יעקב גלאנצער &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר הזכרונות משפחת גאנץ &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נתקיימה בי יונה עסטרייכער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כד עייל שבתי שבתי מרדכי בערקאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר זכרונות רבי חיים הערש יאקאבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ישראל עושה חיל ישראל זופניק&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גדולים מעשי יחיאל - קורות ר&#039; יחיאל בענעדיקט&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;אחרים&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מספרים לדור אחרון ר&#039; שלמה הערצאג&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צפה בים ר&#039; טוביה פעקעטע&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2852</id>
		<title>ספרי תולדות וקורות ימי חייו</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2852"/>
		<updated>2025-10-31T13:15:14Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&amp;lt;div style=&amp;quot;display: flex; flex-direction: column; gap: 10px; width: 100%;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרב [[שלמה יעקב געלבמאן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מושיען של ישראל]] – תולדותיו וקורות חייו, עשרה כרכים שיצאו לאור עולם ועוד ארבעה שעודם בכתב יד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[אביר הרועים]] – קשריו עם גדולי ישראל, ב&#039; כרכים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[רצון צדיק]] – הקמת קרית יואל, חלק אחד כבר י&amp;quot;ל וחלק השני בכת&amp;quot;י.}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; סענדער דייטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[עזריאל גליק]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עזר בקודש]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; יוסף שיינברגר: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עולמות שחרבו]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אלימלך עוזר בודק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תפארת יואל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; חנניה יום-טוב ליפא שווארץ: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרון איש חי&amp;quot;ל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל אהרן חנני&#039; טענענבוים: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[ימי מלך]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[ניצוצי תומר]], ג&#039; חלקים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כתבוני לדורות]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכר צדיק לברכה]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מהר&amp;quot;י בר ח&amp;quot;י]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל ראזנבערג - נחלת רבותינו: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[באילנא דחיי]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; מרדכי זאב האלבערשטאם: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שקיעת החמה]] - פטירתו, הלוויה, ההספדים, וקטעי עיתונות..}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; סענדר דייטש:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמעון ווייס:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תמר יפרח]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; ליפא שווארץ:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[המאזריני חיל]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; בן ציון יאקאבאוויטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכור ימות עולם]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[אגרות מהרי&amp;quot;ט]], מכתבים ושיחות.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; הערשל פרידמאן:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מאפילה לאור גדול]], נס ההצלה.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; יוסף לייב יאקאב:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דרך המלך]], נסיעות לארץ ישראל.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם דוד גליק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכר צדיק לברכה ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[שמואל שלמה טעלער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;מבצר תורה ויראה, ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרבנית הצדקת מרת [[אלטע פיגא ע&amp;quot;ה]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון זאת בספר, זכרונות ומכתבים עבורה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם פוקס]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;האדמו&amp;quot;ר מסאטמר.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אלימלך עוזר בודק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;תפארת יואל, ג&#039; כרכים, עובדות והנהגות.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[יונה לאנדא]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון בספר, ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[חיים מרדכי שטיינבערג]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[פעולת צדיק לחיים]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[ישי בוכינגער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שבחי מהר&amp;quot;י ט&amp;quot;ב]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מענדל גרליץ]] (מנחם מענדל):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דער זייל פון די אידישע וועלט]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|רשימות הבחור [[יחזקאל יוסף ווייסהויז]] (יו&amp;quot;ל ע&amp;quot;י ר&#039; [[ישראל זינדל]]):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עדות ביהוסף]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[The rabbe]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
   &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מנשה בן חיים קעניג]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרונות רמב&amp;quot;ח]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[נתנאל&#039;ע פארקאש]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;סדר קידוש לבנה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צדקת אליהו - ר&#039; חיים אליהו שטערנבערג&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תורות ועובדות מבית רבותינו מגזע התמרים ווייס סג״ל יואל&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;ספרים מחסידיו שיש הרבה פרטים מחייו בקודש&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מסעות ישעי - פעולות ישעי׳ (ישעי גראס)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
רבי מאיר אומר מאיר שטיין &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זה שמי וזכרי יחזקאל שטויבער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זכר חסידים לברכה משפחת טירנויער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אביר יעקב יעקב כהנא &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נפלאותיך אשיחה נפתלי לעבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גור אריה יהודה יודל ראזענבערג &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איש חסיד היה אברהם יעקב גלאנצער &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר הזכרונות משפחת גאנץ &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נתקיימה בי יונה עסטרייכער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כד עייל שבתי שבתי מרדכי בערקאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר זכרונות רבי חיים הערש יאקאבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ישראל עושה חיל ישראל זופניק&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גדולים מעשי יחיאל - קורות ר&#039; יחיאל בענעדיקט&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;אחרים&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מספרים לדור אחרון ר&#039; שלמה הערצאג&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צפה בים ר&#039; טוביה פעקעטע&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אמר רבי עקיבא ר&#039; עקיבא גאנז&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2851</id>
		<title>ספרי תולדות וקורות ימי חייו</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2851"/>
		<updated>2025-10-25T20:36:25Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&amp;lt;div style=&amp;quot;display: flex; flex-direction: column; gap: 10px; width: 100%;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרב [[שלמה יעקב געלבמאן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מושיען של ישראל]] – תולדותיו וקורות חייו, עשרה כרכים שיצאו לאור עולם ועוד ארבעה שעודם בכתב יד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[אביר הרועים]] – קשריו עם גדולי ישראל, ב&#039; כרכים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[רצון צדיק]] – הקמת קרית יואל, חלק אחד כבר י&amp;quot;ל וחלק השני בכת&amp;quot;י.}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; סענדער דייטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[עזריאל גליק]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עזר בקודש]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; יוסף שיינברגר: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עולמות שחרבו]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אלימלך עוזר בודק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תפארת יואל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; חנניה יום-טוב ליפא שווארץ: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרון איש חי&amp;quot;ל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל אהרן חנני&#039; טענענבוים: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[ימי מלך]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[ניצוצי תומר]], ג&#039; חלקים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כתבוני לדורות]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכר צדיק לברכה]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מהר&amp;quot;י בר ח&amp;quot;י]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל ראזנבערג - נחלת רבותינו: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[באילנא דחיי]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; מרדכי זאב האלבערשטאם: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שקיעת החמה]] - פטירתו, הלוויה, ההספדים, וקטעי עיתונות..}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; סענדר דייטש:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמעון ווייס:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תמר יפרח]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; ליפא שווארץ:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[המאזריני חיל]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; בן ציון יאקאבאוויטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכור ימות עולם]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[אגרות מהרי&amp;quot;ט]], מכתבים ושיחות.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; הערשל פרידמאן:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מאפילה לאור גדול]], נס ההצלה.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; יוסף לייב יאקאב:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דרך המלך]], נסיעות לארץ ישראל.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם דוד גליק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכר צדיק לברכה ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[שמואל שלמה טעלער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;מבצר תורה ויראה, ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרבנית הצדקת מרת [[אלטע פיגא ע&amp;quot;ה]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון זאת בספר, זכרונות ומכתבים עבורה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם פוקס]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;האדמו&amp;quot;ר מסאטמר.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אלימלך עוזר בודק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;תפארת יואל, ג&#039; כרכים, עובדות והנהגות.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[יונה לאנדא]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון בספר, ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[חיים מרדכי שטיינבערג]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[פעולת צדיק לחיים]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[ישי בוכינגער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שבחי מהר&amp;quot;י ט&amp;quot;ב]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מענדל גרליץ]] (מנחם מענדל):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דער זייל פון די אידישע וועלט]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|רשימות הבחור [[יחזקאל יוסף ווייסהויז]] (יו&amp;quot;ל ע&amp;quot;י ר&#039; [[ישראל זינדל]]):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עדות ביהוסף]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[The rabbe]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
   &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מנשה בן חיים קעניג]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרונות רמב&amp;quot;ח]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[נתנאל&#039;ע פארקאש]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;סדר קידוש לבנה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צדקת אליהו - ר&#039; חיים אליהו שטערנבערג&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תורות ועובדות מבית רבותינו מגזע התמרים ווייס סג״ל יואל&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;ספרים מחסידיו שיש הרבה פרטים מחייו בקודש&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מסעות ישעי - פעולות ישעי׳ (ישעי גראס)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
רבי מאיר אומר מאיר שטיין &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זה שמי וזכרי יחזקאל שטויבער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זכר חסידים לברכה משפחת טירנויער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אביר יעקב יעקב כהנא &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נפלאותיך אשיחה נפתלי לעבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גור אריה יהודה יודל ראזענבערג &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איש חסיד היה אברהם יעקב גלאנצער &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר הזכרונות משפחת גאנץ &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נתקיימה בי יונה עסטרייכער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כד עייל שבתי שבתי מרדכי בערקאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר זכרונות רבי חיים הערש יאקאבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ישראל עושה חיל ישראל זופניק&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גדולים מעשי יחיאל - קורות ר&#039; יחיאל בענעדיקט&#039;&#039;&#039;אחרים&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מספרים לדור אחרון ר&#039; שלמה הערצאג&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2850</id>
		<title>ספרי תולדות וקורות ימי חייו</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2850"/>
		<updated>2025-10-23T18:56:52Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&amp;lt;div style=&amp;quot;display: flex; flex-direction: column; gap: 10px; width: 100%;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרב [[שלמה יעקב געלבמאן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מושיען של ישראל]] – תולדותיו וקורות חייו, עשרה כרכים שיצאו לאור עולם ועוד ארבעה שעודם בכתב יד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[אביר הרועים]] – קשריו עם גדולי ישראל, ב&#039; כרכים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[רצון צדיק]] – הקמת קרית יואל, חלק אחד כבר י&amp;quot;ל וחלק השני בכת&amp;quot;י.}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; סענדער דייטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[עזריאל גליק]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עזר בקודש]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; יוסף שיינברגר: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עולמות שחרבו]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אלימלך עוזר בודק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תפארת יואל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; חנניה יום-טוב ליפא שווארץ: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרון איש חי&amp;quot;ל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל אהרן חנני&#039; טענענבוים: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[ימי מלך]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[ניצוצי תומר]], ג&#039; חלקים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כתבוני לדורות]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכר צדיק לברכה]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מהר&amp;quot;י בר ח&amp;quot;י]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל ראזנבערג - נחלת רבותינו: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[באילנא דחיי]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; מרדכי זאב האלבערשטאם: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שקיעת החמה]] - פטירתו, הלוויה, ההספדים, וקטעי עיתונות..}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; סענדר דייטש:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמעון ווייס:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תמר יפרח]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; ליפא שווארץ:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[המאזריני חיל]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; בן ציון יאקאבאוויטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכור ימות עולם]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[אגרות מהרי&amp;quot;ט]], מכתבים ושיחות.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; הערשל פרידמאן:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מאפילה לאור גדול]], נס ההצלה.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; יוסף לייב יאקאב:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דרך המלך]], נסיעות לארץ ישראל.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם דוד גליק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכר צדיק לברכה ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[שמואל שלמה טעלער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;מבצר תורה ויראה, ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרבנית הצדקת מרת [[אלטע פיגא ע&amp;quot;ה]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון זאת בספר, זכרונות ומכתבים עבורה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם פוקס]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;האדמו&amp;quot;ר מסאטמר.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אלימלך עוזר בודק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;תפארת יואל, ג&#039; כרכים, עובדות והנהגות.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[יונה לאנדא]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון בספר, ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[חיים מרדכי שטיינבערג]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[פעולת צדיק לחיים]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[ישי בוכינגער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שבחי מהר&amp;quot;י ט&amp;quot;ב]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מענדל גרליץ]] (מנחם מענדל):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דער זייל פון די אידישע וועלט]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|רשימות הבחור [[יחזקאל יוסף ווייסהויז]] (יו&amp;quot;ל ע&amp;quot;י ר&#039; [[ישראל זינדל]]):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עדות ביהוסף]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[The rabbe]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
   &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מנשה בן חיים קעניג]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרונות רמב&amp;quot;ח]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[נתנאל&#039;ע פארקאש]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;סדר קידוש לבנה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צדקת אליהו - ר&#039; חיים אליהו שטערנבערג&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;ספרים מחסידיו שיש הרבה פרטים מחייו בקודש&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מסעות ישעי - פעולות ישעי׳ (ישעי גראס)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
רבי מאיר אומר מאיר שטיין &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זה שמי וזכרי יחזקאל שטויבער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זכר חסידים לברכה משפחת טירנויער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אביר יעקב יעקב כהנא &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נפלאותיך אשיחה נפתלי לעבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גור אריה יהודה יודל ראזענבערג &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איש חסיד היה אברהם יעקב גלאנצער &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר הזכרונות משפחת גאנץ &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נתקיימה בי יונה עסטרייכער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כד עייל שבתי שבתי מרדכי בערקאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר זכרונות רבי חיים הערש יאקאבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ישראל עושה חיל ישראל זופניק&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גדולים מעשי יחיאל - קורות ר&#039; יחיאל בענעדיקט&#039;&#039;&#039;אחרים&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מספרים לדור אחרון ר&#039; שלמה הערצאג&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2849</id>
		<title>ספרי תולדות וקורות ימי חייו</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%95&amp;diff=2849"/>
		<updated>2025-10-21T14:31:58Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&amp;lt;div style=&amp;quot;display: flex; flex-direction: column; gap: 10px; width: 100%;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרב [[שלמה יעקב געלבמאן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מושיען של ישראל]] – תולדותיו וקורות חייו, עשרה כרכים שיצאו לאור עולם ועוד ארבעה שעודם בכתב יד.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[אביר הרועים]] – קשריו עם גדולי ישראל, ב&#039; כרכים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[רצון צדיק]] – הקמת קרית יואל, חלק אחד כבר י&amp;quot;ל וחלק השני בכת&amp;quot;י.}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; סענדער דייטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[עזריאל גליק]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עזר בקודש]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; יוסף שיינברגר: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עולמות שחרבו]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אלימלך עוזר בודק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תפארת יואל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; חנניה יום-טוב ליפא שווארץ: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרון איש חי&amp;quot;ל]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל אהרן חנני&#039; טענענבוים: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[ימי מלך]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[ניצוצי תומר]], ג&#039; חלקים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כתבוני לדורות]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכר צדיק לברכה]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מהר&amp;quot;י בר ח&amp;quot;י]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמואל ראזנבערג - נחלת רבותינו: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[באילנא דחיי]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; מרדכי זאב האלבערשטאם: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שקיעת החמה]] - פטירתו, הלוויה, ההספדים, וקטעי עיתונות..}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; סענדר דייטש:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[בוצינא קדישא]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; שמעון ווייס:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[תמר יפרח]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; ליפא שווארץ:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[המאזריני חיל]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; בן ציון יאקאבאוויטש: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכור ימות עולם]], ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; אברהם דוד גליק:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[אגרות מהרי&amp;quot;ט]], מכתבים ושיחות.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; הערשל פרידמאן:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[מאפילה לאור גדול]], נס ההצלה.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;ר&#039; יוסף לייב יאקאב:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דרך המלך]], נסיעות לארץ ישראל.&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם דוד גליק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכר צדיק לברכה ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[שמואל שלמה טעלער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;מבצר תורה ויראה, ג&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|הרבנית הצדקת מרת [[אלטע פיגא ע&amp;quot;ה]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון זאת בספר, זכרונות ומכתבים עבורה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אברהם פוקס]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;האדמו&amp;quot;ר מסאטמר.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[אלימלך עוזר בודק]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;תפארת יואל, ג&#039; כרכים, עובדות והנהגות.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[יונה לאנדא]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;זכרון בספר, ב&#039; כרכים.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[חיים מרדכי שטיינבערג]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[פעולת צדיק לחיים]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[ישי בוכינגער]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[שבחי מהר&amp;quot;י ט&amp;quot;ב]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מענדל גרליץ]] (מנחם מענדל):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[דער זייל פון די אידישע וועלט]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|רשימות הבחור [[יחזקאל יוסף ווייסהויז]] (יו&amp;quot;ל ע&amp;quot;י ר&#039; [[ישראל זינדל]]):  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[עדות ביהוסף]].&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[The rabbe]].&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
   &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;{{יישור מרכזי|&amp;lt;big&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;[[דער רבי פון כלל ישראל]]&amp;lt;/big&amp;gt;.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[מנשה בן חיים קעניג]]: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;[[זכרונות רמב&amp;quot;ח]].}}&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/big&amp;gt;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 100%; border: 2px solid #8B4513; background-color: #FFF8DC; border-radius: 15px; padding: 10px; box-sizing: border-box; text-align: center; font-size: 16px; font-family: David;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;{{יישור מרכזי|ר&#039; [[נתנאל&#039;ע פארקאש]]:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;big&amp;gt;סדר קידוש לבנה.&amp;lt;/big&amp;gt;}}&amp;lt;/big&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
צדקת אליהו - ר&#039; חיים אליהו שטערנבערג&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&#039;&#039;&#039;ספרים מחסידיו שיש הרבה פרטים מחייו בקודש&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מסעות ישעי - פעולות ישעי׳ (ישעי גראס)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
רבי מאיר אומר מאיר שטיין &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זה שמי וזכרי יחזקאל שטויבער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
זכר חסידים לברכה משפחת טירנויער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אביר יעקב יעקב כהנא &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נפלאותיך אשיחה נפתלי לעבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גור אריה יהודה יודל ראזענבערג &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איש חסיד היה אברהם יעקב גלאנצער &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר הזכרונות משפחת גאנץ &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נתקיימה בי יונה עסטרייכער&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כד עייל שבתי שבתי מרדכי בערקאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ספר זכרונות רבי חיים הערש יאקאבאוויטש &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ישראל עושה חיל ישראל זופניק&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
גדולים מעשי יחיאל - קורות ר&#039; יחיאל בענעדיקט&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%97&amp;diff=2848</id>
		<title>זכרונות רמב&quot;ח</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%97&amp;diff=2848"/>
		<updated>2025-09-07T18:29:20Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{קישור לדרייב&lt;br /&gt;
|1=https://drive.google.com/file/d/18vn9FMYnKtw7O2sfdlk_iP4qwBe8_hb1/view?usp=drive_link&lt;br /&gt;
|2=זכרונות רמב&amp;quot;ח&lt;br /&gt;
|3=ר&#039; [[מנשה בן חיים קעניג]]&lt;br /&gt;
}}&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&amp;diff=2847</id>
		<title>עמוד ראשי</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&amp;diff=2847"/>
		<updated>2025-08-31T18:32:01Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;small&amp;gt;בסייעתא דשמיא&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 99%; border: 3px solid orange; background-color: rgba(255, 165, 0, 0.2); border-radius: 50px; padding: 10px; text-align: center; box-sizing: border-box; padding-left: 1%; padding-right: 1%; margin: auto;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;display: flex; justify-content: center; align-items: center;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
[[קובץ:יהודי לומד 2 .jpg|260px|ללא מסגרת|שמאל]]&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;width: 70%; margin: auto;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: center; font-size: 32px; font-weight: bold; color: red; margin-bottom: 10px;&amp;quot;&amp;gt;ברוכים הבאים ל&amp;quot;אוצר מהרי&amp;quot;ט&amp;quot;!&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: center; font-size: 24px; font-weight: bold; color: black; margin-bottom: 10px;&amp;quot;&amp;gt;[[אוצר מהרי&#039;&#039;ט:אודות|אוצר מהרי&amp;quot;ט]] הוא אתר המיועד לדברי תורתו, ספריו וחיבוריו של רבנו הקדוש והטהור מרן [[רבי יואל טייטלבוים]] זיע&amp;quot;א.&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: right; font-size: 16px; color: black; margin-bottom: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&#039;&#039;&#039;שימו לב! הטקסטים באתר מיועדים אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לשימוש מסחרי וכדומה.&#039;&#039;&#039;&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; font-size: 16px; color: black;&amp;quot;&amp;gt;רוצים להיות חלק מעורכי האתר? הרשמו ב[[מיוחד:בקשת חשבון|בקשת חשבון]].&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;display: flex; flex-wrap: wrap; gap: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - ויואל משה}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - על הגאולה ועל התמורה}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - שו&amp;quot;ת דברי יואל}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - דברי יואל על התורה}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - דברי יואל על המועדים}}&amp;lt;/p&amp;gt;    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - ספרים נוספים}}&amp;lt;/p&amp;gt;    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{תבנית:עמוד ראשי - ספרי ליקוטים}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{עמוד ראשי - העתקות}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{עמוד ראשי - ספרי תולדות}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;div style=&amp;quot;flex: 1 1 calc(50% - 10px); border: 1px dashed #ADD8E6; padding: 10px;&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
        &amp;lt;p&amp;gt;{{עמוד ראשי - קיצור תולדותיו}}&amp;lt;/p&amp;gt;&lt;br /&gt;
    &amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
 &#039;&#039;&#039;&amp;lt;big&amp;gt;האתר בשלבי בניה, ובעזרת ה&#039; יפתח בקרוב לשימוש הציבור הרחב.&amp;lt;/big&amp;gt;&#039;&#039;&#039;&lt;br /&gt;
י__NOTOC__צירת קשר wzr80399@gmail.com&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קישורים שימושיים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[mediawikiwiki:Special:MyLanguage/Help:Contents|מדריך למשתמש]] למידע על שימוש בתוכנת הוויקי.&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99:Common.css&amp;diff=2846</id>
		<title>מדיה ויקי:Common.css</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99:Common.css&amp;diff=2846"/>
		<updated>2025-08-30T22:38:25Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;@import url(&#039;https://fonts.googleapis.com/css2?family=David+Libre:wght@400;700&amp;amp;display=swap&#039;);&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
body {&lt;br /&gt;
    font-family: &#039;David Libre&#039;, serif;&lt;br /&gt;
    font-size: 19px;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.bookshelf-container {&lt;br /&gt;
    display: flex;&lt;br /&gt;
    flex-direction: column;&lt;br /&gt;
    align-items: center;&lt;br /&gt;
    background-color: #F5F5DC;&lt;br /&gt;
    padding: 20px;&lt;br /&gt;
    border: 2px solid #8B4513;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.shelf {&lt;br /&gt;
    display: flex;&lt;br /&gt;
    justify-content: center;&lt;br /&gt;
    align-items: flex-end;&lt;br /&gt;
    width: 100%;&lt;br /&gt;
    padding: 10px;&lt;br /&gt;
    border-bottom: 5px solid #8B4513;&lt;br /&gt;
    margin-bottom: 20px;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.book {&lt;br /&gt;
    width: 100px;&lt;br /&gt;
    height: 150px;&lt;br /&gt;
    margin: 0 10px;&lt;br /&gt;
    display: flex;&lt;br /&gt;
    align-items: center;&lt;br /&gt;
    justify-content: center;&lt;br /&gt;
    border: 1px solid #000;&lt;br /&gt;
    box-shadow: 2px 2px 5px rgba(0, 0, 0, 0.5);&lt;br /&gt;
    transform: rotate(-5deg);&lt;br /&gt;
    transition: transform 0.3s ease;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.book:hover {&lt;br /&gt;
    transform: rotate(0deg);&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.book-link {&lt;br /&gt;
    text-decoration: none;&lt;br /&gt;
    color: white;&lt;br /&gt;
    font-weight: bold;&lt;br /&gt;
    text-align: center;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
/* תוכן עניינים - הגדרה אחת מאוחדת */&lt;br /&gt;
#toc {&lt;br /&gt;
    position: fixed;&lt;br /&gt;
    top: 220px;&lt;br /&gt;
    right: 0;&lt;br /&gt;
    width: 200px;&lt;br /&gt;
    padding: 15px;&lt;br /&gt;
    background-color: #faf5eb;&lt;br /&gt;
    border-radius: 8px;&lt;br /&gt;
    box-shadow: 0 2px 4px rgba(0,0,0,0.1);&lt;br /&gt;
    font-size: 75%;&lt;br /&gt;
    max-height: calc(100vh - 240px);&lt;br /&gt;
    overflow-y: auto;&lt;br /&gt;
    z-index: 1000;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.toctitle {&lt;br /&gt;
    display: none;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
#content {&lt;br /&gt;
    margin-left: 10%;&lt;br /&gt;
    margin-right: 220px;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
/* התאמה למסכים קטנים */&lt;br /&gt;
@media screen and (max-width: 768px) {&lt;br /&gt;
    #toc {&lt;br /&gt;
        display: none;&lt;br /&gt;
    }&lt;br /&gt;
    &lt;br /&gt;
    #content {&lt;br /&gt;
        margin-left: 5%;&lt;br /&gt;
        margin-right: 5%;&lt;br /&gt;
    }&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
#p-tb { display: none; }&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.page-וויאל_משה_מאמר_לשון_הקודש #toc,&lt;br /&gt;
.page-וויאל_משה_מאמר_לשון_הקודש_ .mw-parser-output #toc {&lt;br /&gt;
    display: none;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
#toc {&lt;br /&gt;
    position: fixed !important;&lt;br /&gt;
    width: 200px !important;&lt;br /&gt;
    right: 0 !important;&lt;br /&gt;
    overflow-y: auto !important;&lt;br /&gt;
    max-height: 90vh !important;&lt;br /&gt;
    transition: top 0.3s ease !important;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
#p-logo a {&lt;br /&gt;
    background-size: contain;&lt;br /&gt;
    background-repeat: no-repeat;&lt;br /&gt;
    background-position: center;&lt;br /&gt;
    width: 170px;   /* רוחב */&lt;br /&gt;
    height: 120px;  /* גובה */&lt;br /&gt;
    margin: 15px auto;&lt;br /&gt;
}&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99:Common.css&amp;diff=2845</id>
		<title>מדיה ויקי:Common.css</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://otzarmaharit.com/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99:Common.css&amp;diff=2845"/>
		<updated>2025-08-30T21:55:45Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;Be69455: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;@import url(&#039;https://fonts.googleapis.com/css2?family=David+Libre:wght@400;700&amp;amp;display=swap&#039;);&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
body {&lt;br /&gt;
    font-family: &#039;David Libre&#039;, serif;&lt;br /&gt;
    font-size: 19px;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.bookshelf-container {&lt;br /&gt;
    display: flex;&lt;br /&gt;
    flex-direction: column;&lt;br /&gt;
    align-items: center;&lt;br /&gt;
    background-color: #F5F5DC;&lt;br /&gt;
    padding: 20px;&lt;br /&gt;
    border: 2px solid #8B4513;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.shelf {&lt;br /&gt;
    display: flex;&lt;br /&gt;
    justify-content: center;&lt;br /&gt;
    align-items: flex-end;&lt;br /&gt;
    width: 100%;&lt;br /&gt;
    padding: 10px;&lt;br /&gt;
    border-bottom: 5px solid #8B4513;&lt;br /&gt;
    margin-bottom: 20px;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.book {&lt;br /&gt;
    width: 100px;&lt;br /&gt;
    height: 150px;&lt;br /&gt;
    margin: 0 10px;&lt;br /&gt;
    display: flex;&lt;br /&gt;
    align-items: center;&lt;br /&gt;
    justify-content: center;&lt;br /&gt;
    border: 1px solid #000;&lt;br /&gt;
    box-shadow: 2px 2px 5px rgba(0, 0, 0, 0.5);&lt;br /&gt;
    transform: rotate(-5deg);&lt;br /&gt;
    transition: transform 0.3s ease;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.book:hover {&lt;br /&gt;
    transform: rotate(0deg);&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.book-link {&lt;br /&gt;
    text-decoration: none;&lt;br /&gt;
    color: white;&lt;br /&gt;
    font-weight: bold;&lt;br /&gt;
    text-align: center;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
/* תוכן עניינים - הגדרה אחת מאוחדת */&lt;br /&gt;
#toc {&lt;br /&gt;
    position: fixed;&lt;br /&gt;
    top: 220px;&lt;br /&gt;
    right: 0;&lt;br /&gt;
    width: 200px;&lt;br /&gt;
    padding: 15px;&lt;br /&gt;
    background-color: #faf5eb;&lt;br /&gt;
    border-radius: 8px;&lt;br /&gt;
    box-shadow: 0 2px 4px rgba(0,0,0,0.1);&lt;br /&gt;
    font-size: 75%;&lt;br /&gt;
    max-height: calc(100vh - 240px);&lt;br /&gt;
    overflow-y: auto;&lt;br /&gt;
    z-index: 1000;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.toctitle {&lt;br /&gt;
    display: none;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
#content {&lt;br /&gt;
    margin-left: 10%;&lt;br /&gt;
    margin-right: 220px;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
/* התאמה למסכים קטנים */&lt;br /&gt;
@media screen and (max-width: 768px) {&lt;br /&gt;
    #toc {&lt;br /&gt;
        display: none;&lt;br /&gt;
    }&lt;br /&gt;
    &lt;br /&gt;
    #content {&lt;br /&gt;
        margin-left: 5%;&lt;br /&gt;
        margin-right: 5%;&lt;br /&gt;
    }&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
#p-tb { display: none; }&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
.page-וויאל_משה_מאמר_לשון_הקודש #toc,&lt;br /&gt;
.page-וויאל_משה_מאמר_לשון_הקודש_ .mw-parser-output #toc {&lt;br /&gt;
    display: none;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
#toc {&lt;br /&gt;
    position: fixed !important;&lt;br /&gt;
    width: 200px !important;&lt;br /&gt;
    right: 0 !important;&lt;br /&gt;
    overflow-y: auto !important;&lt;br /&gt;
    max-height: 90vh !important;&lt;br /&gt;
    transition: top 0.3s ease !important;&lt;br /&gt;
}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
#p-logo a {&lt;br /&gt;
    background-size: contain;&lt;br /&gt;
    background-repeat: no-repeat;&lt;br /&gt;
    background-position: center;&lt;br /&gt;
    width: 140px;&lt;br /&gt;
    height: 100px;&lt;br /&gt;
    margin: 5px auto;&lt;br /&gt;
}&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>Be69455</name></author>
	</entry>
</feed>